הרפתקות של צוללניות – 6 ביוני 1941

הצוללת הבריטית Shark במימי נורווגיה, זמן קצר לפני שטובעה על ידי צוותה. התמונה צולמה על ידי מכמורתן גרמני. מקור: Wikimedia commons.

הרפתקות של צוללניות

השם „שארק“ אומר הרבה למי שמצוי אצל מלחמת הציים במלחמת העולם הקודמת. היתה זו אניית המשחית הקטנה „שארק“, שהצטיינה בגבורתה במלחמת יוטלאנד. ברם שם זה מעלה בזכרון „שארק“ אחרת, שבמלחמה זו שבהווה, צוללית שנפגעה מ„נגיפה טכנית“ בעודה במימי האוייב ובהודעות רשמיות נאמר עליה, „שלא נתקבלו ממנה עוד כל אותות נוספים“. אבל בזה לא נסתם עליה הגולל. בתחנות הצוללניות מספרים עליה מעשה שהיה בשעותיה האחרונות, שבימים הבאים, יש לקוות, נדע את כל הפרטים מפי עובדיה שנמצאים עכשיו בשבי הגרמנים.

אותה „שארק“ לא יכלה לצלול והאניות ששלחנו לעזרתה לא יכלו למצאה במקומה המשוער. וכך בהיותה נסחפת והולכת על פני השטח הותקפה בידי מטוסי האוייב. התותחים שלה פעלו ועם כל קלקולה הצליחה עוד להפיל המימה אחד המפציצים ולקחת בשבי את אנשיו. אבל מיד הגיעו אניות גרר מזויינות של האוייב למקום זה. היתה „שארק“ נאבקת במהלכה, לא לצלול ולא להפליג קדימה, והללו שהיו על סיפונה, העובדים הבריטיים והשבויים הגרמנים כאחד, נלקטו אחד אחד מבין שבריה של „שארק“. יש כאן מעין תולדה נהדרת ממעשי הגבורה של „שארק“ ביוטלאנד לפני 24 שנים.

כך מספרים שוב מעשה אחר על עקשנותה השקטה של צוללנית משלנו. אירע הדבר בימי האנדרלמוסיה של הפלישה לנורווגיה. אחת הצוללניות שלנו עסוקה היתה באזור קאטיגאט, ששרצו בו לרוב אניות אספקה של האוייב ושיירותיהן.

– שתי אניות גרר רחוקות היו מאתנו בערך אלף יארד – סח לי קצין צעיר בתארו את המאורע – קלענו, איפוא, אליהן כמה טורפידות, כדי ליטול מהן אומץ להתקרב.

כשהרגישה הצוללנית, שרודפים אחריה צללה למטה. אותו בחור, שהיה מונה והולך את ההתפוצצויות של המקלעים בעומק מסביב לנו נתבלבל במנינו כשהגיע למעלה ממאה, דבר שהרגיז את עובדיה לאין שיעור, מכיוון שאירגנו זכיה בפרסים על מספר היריות בעומק שיתמלטו.

אותה צוללנית רדפו אחריה והמטירו עליה יריות בעומק במשך 43 שעות. בכל אותן השעות לא היה ביכלתו של הקברניט להתרומם על פני השטח אלא פעם אחת בלבד ומיד נאלץ היה לצלול צלילת שבר כדי להימנע מהתקפת האוייב.

מקובל הדבר בדרך כלל, שאין צוללנית יכולה לרדוף אחרי חברתה מתחת למים, הואיל ועיניה סמויות ממשקע הפריסקופ למטה. אולי נכון היה הדבר לפני כמה שנים. בימינו, כנראה, מטפחים המעשים על פני כללים מקובלים.

היה מעשה בצוללנית בריטית שבאמצעים אלה או אחרים התחקתה על עקבותיה של תתמימית מתחת למים ורדפה אחריה בסמיות עינים במשך חצי שעה עד שהגיעה למצב נוח לשלח בה טורפידו. לסוף במטחווי קליעה מקרוב, בערך, עד כמה שאפשר היה לשער, קלע בה הקברניט.

כשלא קמה כל התפוצצות המשיכה הצוללנית הבריטית, בעודה מהלכת מתחת למים ובסמיות עינים, לרדוף אחריה. הקברניט בהיותו מגשש ומרדף מתחת למים ומשתמש בכל אינסטינקט ובכל אימון יד היה עוקב אחרי סירת האויב זמן רב, עד שהפחית מטחווי הקליעה כדי מחצה מהיריה הראשונה.

אז שילח בה טורפידות בזה אחר זה. בתוך שניות מספר קמה התפוצצות וכשהתרוממה הצוללנית הבריטית נראו על פני המים שברים וצחצוחי נפט גדולים מגלי סוד.

כידוע, דרושה עדות נאמנה כדי להוכיח מעשה הטביעה במקרה התקפה על צוללניות, אבל עדות זו קשה לרוב לקבל, בייחוד במימיו העמוקים של הים האטלאנטי. סעד במקצת מוצאים בשברי האניה. ואם התנאים מרשים יש לחפש אחריהם.

לילה אחד נתקיים צייד נמרץ במפרץ ביסקאיה. צוללנית בריטית, שיצאו לה מוניטים על שום מעשי גבורה אחרים, תפסה עקבותיה של תתמימית – גרמנית או איטלקית לא חשוב כאן – ושילחה כמה קליעות יפות בטורפידות. ברם התתמימית נתחמקה מהם. מסיבה זו או אחרת לא צללה התתמימית למטה אלא הפליגה על פני המים. היתה, איפוא, הצוללנית הבריטית אף היא רודפת אחריה על פני השטח וכעבור שעה קלה פתחה עליה אש בתותחה. הכדור השני קלע בבסיסו של צריח האוייב, מקום התורפה שלה עד כדי אובדנה.

היתה שם צוללנית בריטית אחת, שהשתתפה במשמר שלנו על נמלי מפרץ ביסקאיה, בשעה שהתחילו צוללניות האוייב בראשונה להשתמש בהן וביכלתה של זו היה להודיע באיזו מידה מפתחים הגרמנים והולכים בסיסים אלה.

לילה אחד נפגשה הצוללנית עם שלוש תתמימיות וביצעה התקפה חטופה בחושך, שהצליחה כל כך, שלכל הפחות על אחת מסירת האוייב אפשר להשתמש בנוסח ההודעה „מסתבר שהוטבעה“.

בלילה הבא ראתה הצוללנית עוד תתמימית על פני המים, אבל האחרונה צללה מיד ובמשך חמש שעות התחקתה על הצוללנית עקבותיה של האוייבת, מבלי יכולת לשלח בה אף יריה אחת. בתוך כדי צייד הרגיש הקברניט שמתחקים אף אחריו. היתה זו תתמימית שניה שנקלעה לאותו מקום ואף קלעה טורפידו, אבל לא הצליחה.

התחלה מעניינת היתה זו בשביל צוללנית משמר לפעול במשך שני לילות כנגד חמש תתמימיות ועוד במסע הבתולים שלה.


"הצֹפה", שנה רביעית, מס' 1046, 6 ביוני 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.