כשהפליג ראש הממשלה היוָנית הנכחית באנית־מעפילים יהודית לארץ־ישראל…
קורותיה של „ענתר“, ספינה יהודית, שנות המלחמה
תחילתו של הסיפור – בתקופת המעפילים לארץ, עשרות יהודים מעונים מכל ארצות אירופה נצטופפו יחדיו באותה ספינת נהר רעועה, בת 400 הטון, שיצאה לעת בלותה בפעם הראשונה לים הגדול והפליגה תחת ענני סופת המלחמה המתחשרים בשמי אירופה, אל חופה הנכסף של ארץ ישראל. לאחר שהפליטים נאסרים במחנה, מחרימה הממשלה את הספינה, כרגיל בימים ההם, ולבסוף עומדת הספינה למכירה פומבית. איש לא רצה בה, באותו שלד מתנוון ומרקיב, עד שחברת „עתיד“ העברית קנתה אותה בלא מחיר. ארך הויכוח אם לפרקה לגרוטאות או לנסות ולתקנה, עד שניצחה הדעה האחרונה, ו„עליזה“, ספינה עברית אחרת, סחבה את „אנית הגרוטאות“ לאלכסנדריה, ושמה הצליחו להתקינה לשירות מחודש.
יחידה במזרח הים התיכון
בינתים נכנסת איטליה למלחמה ו„ענתר“ – זה שמה החדש של הספינה – יוצאת אל גלי הים ופותחת בקריאֵרה המלחמתית הקצרה והחשובה שלה. שלטונות הצי הבריטי החרימו כידוע לשירות המלחמתי את האניות הארצישראליות, אבל מ„ענתר“ הזעירה ה„זוחלת“ רק 6 קשרים בשעה, לא יכלו להפיק תועלת רבה והשאירוה בשירות החברה היהודית. ובימים הקשים ההם, כששיירות בריטיות עוד לא אורגנו להפליג בים התיכון, היתה הספינה היהודית הזאת היחידה שהעיזה להפליג באופן חפשי במזרח הים התיכון, והיתה יוצאת ונכנסת בנמלי הארץ, נושאת מטענים שונים. ודווקא משום כך, ומשום היותה אנית־משא זעירה, כמעט לא נראית, יכלה לשמש לתפקידים כה גדולים בערכם, למטרות שהגשמתן היתה צריכה להיות סודיות שבסודיות והסוואה שבהסוואה.
מיכאילוביץ על סיפון „ענתר“
יום אחד עלו באחד מנמלי הארץ שני אנשים על סיפון האניה הקטנה. האחד היה במדי בריגאדיר בריטי, השני היה אדם לבוש אזרחית שהרכיב משקפים ודיבר יוגוסלאווית. רק רב החובל של האניה ידע כי שם האיש דראגה מיכאילוביץ'. ורק אחר כך, כשנתפרסם שמו ברחבי תבל, ידעו כי יצא בספינה היהודית מן המזרח לאחר פגישה עם המלך פטר והשלטונות הבריטיים, כדי לעורר את תנועת הצ'אֵטניקים ביוגוסלאוויה.
„העם היהודי אינו שוכח את ידידיו“
בנסיעה שניה, והפעם מטורקיה לארץ ישראל, אחר כניסת הגרמנים ליון, העלתה האניה אליה עשרות דיפלומאטים בני אומות שונות של הברית אבל רובם יונים שהצליחו להמלט מארצותיהם הנכבשות עם משפחותיהם. ביניהם היה קוצי'אס, מי שהיה סגן ראש הממשלה ואחר כך ראש עירית אתונא, וסיפרו, מיניסטר הספנות היוני. בלי סירות הצלה ובתנאי צפיפות איומים הפליגה האניה. לפני צאתה נאספו הנוסעים על הסיפון וּואלטאֵר דאלמאן, אותו בחור ארצישראלי שעלה מגרמניה ב-1933 והיה עתה „הקצין הראשון“ באניה, נאם לפניהם קצרות: – היונים, אמר, עשו ככל אשר יכלו למען יהודי ארצם. לעם היהודי זכרון טוב. והוא אינו שוכח את ידידיו. אתם נמצאים באניה שהיתה אנית גולים ואנו מבינים ללבכם. שמחים אנו, שביכולתנו להביאכם לחוף מבטחים שמשם תוכלו להמשיך בהתנגדותכם לאויב המשותף. – הקצינים והמלחים היהודים פינו את מטותיהם לנשים ולילדים היונים, והם עצמם, עם השאר, ישנו תחת כיפת השמים, על הסיפון.
„אנו עוד נפגש“! – וולגאריס
מיד אחר כך מיהרה הספינה לחזור אל שולי הבאלקאן הנכבש להמשיך בתפקידה החשוב. הפעם נפגשה, בין היתר, באנית טיול קטנה שהצליחה לברוח מיון. ממנה עלה על הסיפון אדם נמוך קומה וזריז. זה היה הדימרא להצי וולגאריס, והוא ריפובליקאי אז, כלומר איש האופוזיציה, למשטר המלך, כיום – ראש הממשלה היוונית החדשה. לאחר ימים מספר, כשהגיע בשלום לחוף הארץ (והתארח כמה זמן במלון „ציון“ בחיפה לפני צאתו לשירות מחדש) שלח מכתב תודה לחברת „עתיד“ על היחס הנהדר שגילו כלפיו אנשי „ענתר“. כשנפרד מאנשי האניה אמר להם כאיש ים ותיק לימאים: „אנו עוד ניפגש! רק „טורא בטורא לא פגע!“ – „ואמנם, יכולים אנו להיות בטוחים שבראש הממשלה היונית עומד כעת ידיד גדול ליהודים ולישוב“ אומר לי דאלמאן, אותו „קצין ראשון“ ב„ענתר“ ואחד הקצינים הארצישראליים הגבוהים שבצי הבריטי.
– „ומה עלתה לה בסופה של „ענתר“?“ אני שואל. על זאת עונה לי קצין עברי אחר, שנמצא על סיפונה של „ענתר“ באותו לילה גורלי.
סופה של „ענתר“
– „זה היה בדיוק בערב ראש השנה שלנו… המערכה השתוללה בסוריה ובלבנון ו„ענתר“ היתה מפליגה כ־30 ק"מ מבירות כשלפתע קלט המשמר את רחש המקלע החולף ליד דפנות האניה. 4 מקלעים שלחה צוללת האויב באניה ולא פגעה“…
– „זו היתה בודאי צוללת איטלקית“ – אני מעיר, והוא מחייך לאות חיוב.
„לאחר זאת עלתה הצוללת על פני המים, חגה בזהירות מסביב ורק משלא נתקלה בהתנגדות מצד „ענתר“ שהיתה כמעט בלתי מזויינת העיזה להתקרב וירתה באניה בתותחה. מאחר ששוב לא פגעה, התקרבה עוד יותר ואנשיה קראו למלחי „ענתר“ לעזוב את הספינה. שוב שולח מקלע באניה. המקלע כמעט פגע בסירת ההצלה שאליה ירדו האנשים, אבל לא באניה. אז תקפו אותה בתותח והעלוה באש“.
לאור ספינתם הבוערת חתרו אנשי „ענתר“ ממנה 10 שעות, עד שספינת מפרש סורית העלתם והביאתם לצור, ומשם יצאו לחיפה.
מאבק הספנות העברית
כיום מפוזרים אנשי „ענתר“ בספינות רבות ועל פני ימים רבים בכל קצווי תבל ותורמים את תרומתם האלמונית למאמץ הנצחון. הדברים אמורים, כמובן, באלה שנשארו בחיים… כי חלק ניכר מאנשי הים העבריים שילם את המחיר היקר ביותר במלחמה. ליפשיץ, יאסה, פריגאֵל, מאנשי „ענתר“, טבעו בינתים, האחד בספינה נורווגית, שנים בספינות ארץ ישראליות. מ„הר ציון“ עד „חנה“ שטובעה ליד טוברוק ו„לילי“ נמשכת שרשרת ההקרבה של הימאות היהודית במלחמה נגד היטלר.
העשן עלה ממקטרות קציני־הים העבריים… הם ישבו בבית הקפה על סף הגלים שלחכו את חוף העיר העברית שלהם. כמעט שנה עברה מאז היו כאן בחופשתם האחרונה. מחר הם חוזרים אל הים ובלבם התקוה הרמה לימאות העברית שאותה הם מקימים היום בעמלם ובקרבנותיהם, – חלוצי העתיד.
אריה גלבלום
"הארץ", שנה כ"ז, מס' 7785, 13 באפריל 1945, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 