ימאים כותבים
ש. טנקוס / „ולדורה“ מפליגה לרודוס
ימים אחדים לפני ראש השנה תש"ח חזרה "ולדורה", ספינת האמונים של בית־הספר הימי בחיפה, מהפלגתה, לאחר שעשתה בים 12 יום ועברה 1300 קילומטר. בהפלגה השתתפו 11 תלמידים – שייטים ומכונאים מהכתות ג' וד' של בית־הספר, בפקודם של מדריכי בית־הספר ה"ה י. אגייב וש. טנקוס. מטרת ההפלגה היתה האי רודוס, אולם עקב הסערה הגדולה אשר התחוללה בים נאלצה הספינה לחזור, כשהמרחק בינה ובין המטרה 70 ק"מ בלבד. לאחדים מהתלמידים היתה זו ההפלגה הארוכה הראשונה והם רכשו בה נסיון מעשי רב. גם הספינה, אשר נרכשה בשנה שעברה על־ידי החבל הימי לישראל והעמדה על ידו לרשות בית־הספר, עמדה בנסיון.
הרגעה מוחלטת רבצה על הים, ומזג האוויר לא היה נוח למדי בצאתנו מחיפה. התקדמנו בעזרת המנוע בלבד. לא היה טעם להרים מפרשים ב"שטיל" כזה. למשוטטים הצעירים על החוף גרם הדבר אכזבה לא מעטה. הם האמינו, כי מזג אוויר כזה לא ישתנה, ולא תהיה להם ההזדמנות ליהנות מהפלגה במפרשים מתוחים כראוי. אלה טרם הכירו את חליפותיה ותמורותיה של הרגעה מעולפת זו.
מיד עם צאתנו מחיפה חולקה העבודה למשמרות. כל קבוצה נמצאת על משמרתה בחילופים פנימיים, 4 שעות במשך היום ו־4 שעות במשך הלילה. על כל משמרת אחראי קצין. תפקיד אנשי המשמרת: לעמוד ליד ההגה, לדאוג למצב המפרשים, להכין את האוכל, לשטוף את הכלים, לערוך תצפיות מסביב ולהוציא לפועל את כל שאר העבודות בספינה. יתר האנשים שאינם במשמרת התורנית, עסוקים בעבודות שיגרתיות, כגון: נקוי הסיפון והספינה, צביעת חלקי ברזל, תיקונים. בשעת הצורך עומדים הם לעזרת אנשי המשמרת התורנית.
במשך כל הלילה נמשכה ההרגעה, והספינה התקדמה בעזרת המנוע בלבד. עם בוקר נתנשבה רוח דרומית־מערבית. הרימונו את המפרשים, הפסקנו את המנוע, ו"ולדורה" החלה לחרוש את נתיבה במים הירוקים בשקט ובמהירות. הים היה מרעיד גלים חלקים ונמוכים. שום דבר ראוי לציון לא קרה במשך היום. הרוח הלכה וגברה ובשעות הצהרים עברה מערבה יותר. ומאחר שהיתה זו רוח נגדית נאלצנו לסטות מן הדרך על מנת לחזור אליה עם שנוי כוון הרוח לטובתנו.
בלילה השני להפלגתנו התגברה הרוח עד כדי להרעים את פני הים. הסיפון הוצף מים, והנמצאים על גבו נרטבו יותר ויותר עם כל התזת גל. חרטום הספינה היה שוקע מדי פעם לתוך הגלים ועולה שוב אל מול השמיים המכוכבים, כשהוא נושא על סיפונו נחשולי מים קצפיים.
יללת הרוח בין יתרי הספינה וחבליה גברה עם התזות הגלים שהציפו את הסיפון. סגרנו את ששת הפתחים לבל יחדרו המים פנימה. מובן מאליו, כי מתוך כך גבר החום בתאים, ולא פשוט היה להירדם בטלטולים ובמחנק הזה. ההגאי עמד בחדר ההגה והשיט את ידיות הגלגל בין ידיו כשעיניו קבועות במצפן. הגלים הגבירו את הלחץ על לוח ההגה, וכדי לשמור על הקורס הנכון, צריך היה להשקיע מאמצים לא קטנים. מבעת לחלונות התא המכוסים נתזי מים מלוחים אפשר היה לראות את הסיפון המתנדנד לצדדים, את המפרשים המתוחים עד קצה גבול יכולתם ואת החרטום החותך נתיבו בתוך משא המים האפלים.
בשעה שתיים לאחר חצות, בהגיע הרוח לשיאה, נקרע אחד מיתרי המפרש הראשי. מיד הוזעקו האנשים לסיפון כדי להוריד את המפרש לבל ייקרע. הבחורים נחלצו מתוך משכביהם וזינקו לסיפון מבעד לפתחים. הורדת המפרש, שהיא בדרך כלל עבודה לא קלה, נעשתה עתה למרות התנאים הקשים במהירות ובזריזות רבה. המשכנו להפליג בעזרת שני מפרשים בלבד: האחורי והקדמי ביותר (השלוח).
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. לפי החישובים שלנו היה עלינו להבחין כבר בנצנוצי המגדלור שבכף כיטי (צפונה ללימסול). ואכן כך היה. כעבור זמן מה הבחנו בין הגלים בנצנוציו של המגדלור. התקרבנו יותר לחוף, והגדרנו את מקומנו על המפה. הרוח שככה במקצת. סימנו את הקורס החדש ופנינו לעבר לימסול.
בבוקר הבחנו מבעד משקפות בדמותה הלבנה של "קדמה", שעגנה בלימסול. בין עובדיה נמצאים חברינו, בוגרי בית הספר הימי ממחזורים מוקדמים ומאוחרים יותר. עם היכנסנו למפרץ, החלפנו את הברכות בדרך המקובלת על ידי הורדת הדגלים והרמתם. לאחר שהשלכנו עוגן בקרבתה, הגיעו ב"כ השלטונות ובדקו את הניירות שלנו. בתחילה לא הרשו לנו לעלות אל החוף, מאחר שלא היו בידינו תעודות על זריקות נגד דבר, אולם אחרי משא ומתן והשתדלות נתנו לנו לרדת. חלקנו את אנשינו לשתי קבוצות: האחת נשארה בספינה, כי הרוח היתה חזקה וצריך היה להיות מוכנים לכל מקרה, והשניה התכוננה לרדת לחוף בסירת־המנוע, אשר "ולדורה" נושאת על סיפונה. ברגע שעמדה הקבוצה לרדת לסירת המוטור החלו העוגנים של שתי ספינות מפרש גדולות, שעגנו בקרבת מקום, להגרר על פני קרקע הים והספינות התקרבו אלינו במהירות רבה. היתה סכנה, כי הן תתנגשנה בנו. כדי למנוע את הסכנה הנענו את המנוע והיינו מוכנים לכל תמרון שיידרש. אחת הספינות עברה קרוב מאד לידינו והמשיכה להגרר. השניה זרקה את עוגנה השני ונעצרה במרחק קטן מאתנו. כאשר מחינו בפני האחראי על המפרשים על אי זהירותו, אמר לנו: "אין זו אשמתנו, אשמת אלהים היא". לא היתה לנו כל דרך אחרת, אלא להרים את העוגן שלנו, להתרחק מהמקום ולעגון שנית. אך בשעת הרמת העוגן התברר, כי המפרשיה זרקה את העוגן שלה על העוגן שלנו, כך שהעוגן שלנו הרים אתו את שרשרת העוגן של המפרשיה. השתחררנו ממנה בזהירות של בקיאים.
…למחרת (יום א') שקטה הרוח. מזג האוויר השתפר, והבחורים נסעו לטיול בהרים. כל משרדי הנמל והחנויות היו סגורים כל אותו היום, ולא יכולנו להצטייד במזון ודלק ולסדר את התעודות הדרושות להמשך ההפלגה. נאלצנו לחכות. אולם גם למחרת היום (יום ב') לא יכולנו לצאת לדרך, מאחר שהרוח נתגברה שוב ונשבה מנגד לכיוון נסיעתנו. ניצלנו את הזמן הפנוי לקניית מזון ודלק ולתיקונים שונים במפרשים ובספינה. אחרי סידור התעודות הדרושות בנמל יצאנו לדרך ביום ג'. במשך ימי שהותנו בלימסול וגם בטיולים שערכנו נהנינו מיחס אדיב של השלטונות ותושבי המקום.
יצאנו בשעה שתיים אחר הצהרים. הרוח הייתה נגדית, ונאלצנו להתקדם בעזרת המנוע. בתוך המפרץ היה הים שקט והרוח נשבה ברכות, אך בים הפתוח התגברה הרוח והגלים נזדעפו, התקדמנו לאט מול הרוח המערבית־צפון מערבית שנתחזקה והלכה בהדרגה. ללכת מול הרוח פירושו ללכת גם מול הגלים, לכן היה החרטום נתקע בגלים לאחר ירידה חזקה, והמים השוצפים הציפו את הסיפון לכל אורכו.
כך עבר עלינו כל אותו יום. בלילה עמדו אנשי המשמרת ערים במקומם, וקרעו את עיניהם מול האפלה. מדי פעם בפעם היה צריך להזמין את כל האנשים, כדי להוריד מפרש שאירעה לו תקלה ולהעלותו חזרה ולקשור את כל הדברים הניתנים לטלטול על הסיפון, לבל יישטפו וייטרפו על ידי הגלים. המשמרות הוגברו, והאחראים לספינה נמצאו משך כל הזמן על הסיפון. סדר החיים בספינה הופרע.
קושי מיוחד גרם האוכל. בדרך כלל מצויד תא המטבח המיוחד שבספינתנו בתנור משוכלל המוסק בפחם, שאפשר לבשל בו וגם לאפות. לא השתמשנו בו, כי עליו להיות מוסק במשך 24 שעות ביממה, והחום הרב השופע ממנו רק הגביר את הלהט והמחנק בספינה. במקום תנור השתמשנו אפוא בפרימוסים.
בימים הראשונים, כשמזג האוויר היה נוח, בישלנו מרק ובשר שהיו שמורים במקרר, והארוחות היו ממש כיד המלך. אך בגבור הסערה קשה היה לבשל בצורה כזאת, מאחר שהסירים וכל יתר הכלים שעל גבי הפרימוסים החליקו עם הטלטולים ונפלו. התחכמנו וקשרנו את הסירים בסידורי פטנטים מקוריים עד שהים נואש והניח לנו להשלים את הארוחה.
אולם המצב הלך ו"נזדפת", כאשר באחת מחבטות הרוח נקרע החלוץ (מפרש קדמי) והיה הכרח להורידו. כיוון שהורדנו אותו, הופרע איזון יתר המפרשים, דבר שהקשה מאוד על השליטה בהגה. במשך כל אותו יום (יום ד') ובלילה שלאחריו הפלגנו בים הפתוח ולא ראינו לא חוף ולא כלי שיט כל שהוא. ים ושמים ואנחנו.
ביום ה' היה מזג האוויר קשה. מדי פעם בפעם היה נקרע אחד החבלים, וכל האנשים היו מוזעקים לסיפון כדי לתקנו ולהחליפו. אוצר החבלים שנמצא ברזרבה הלך ואזל. ההתאמצות המתמדת התישה את כוחות הבחורים, ומה גם שלא לכולם היה תיאבון לאכול… הגלים לא פסקו לטלטל את הספינה לגברים, לעומקים ולצדדים.
בשעות אחר הצהרים הבחנו מבעד לערפל בשרטוטי יבשה. זיהינו את המקום כקטע מכף קלדוניה שבחוף התורכי. הרוח התגברה בינתיים, והגלים הלכו וגבהו. התקרבנו במהירות רבה לעבר החוף, ולפנות ערב כבר היינו בקרבתו. החוף במקום זה היה תלול מאוד, ומתוך שצף גלי החוף הזדקפו צוקים גבוהים וחדים שהטילו אימה. כל הסביבה נראתה חשופה ושוממה. סימן החיים היחיד היו השחפים המרובים, אשר קיננו בין הצוקים. על רקע הצוקים השחורים בלט מאוד בניינו הלבן של המגדלור, שנזדקר כאצבע מול השמיים.
עם חשכה, כשהתקרבנו לחוף, החל להתרופף אחד החבלים של המפרש הראשי. בדאגה רבה עקבנו אחריו עד שנקרע, והמפרש נשמט על הסיפון. כל האנשים עלו מיד על המפרש, קיפלו אותו וקשרו אותו כהוגן לבל ייסחף מהסיפון על ידי הגלים. במצב זה אי אפשר היה להמשיך בהפלגה. החלטנו לחפש מקלט בחיקו של החוף או מאחורי אחד הצוקים. התנענו את המנוע ומיהרנו להגיע למקום המקלט, כששני מגדלי־אור משמשים לנו כנקודות אחיזה לכיוון דרכנו. התרחקנו מעט מהחוף לבל נעלה על שרטון או נתרסק על אחד הצוקים.
עם התקרבנו למקום שבו בחרנו למסתור פסקה הרוח המערבית, ומיד החלה נושבת רוח מזרחית חזקה. נאלצנו לחזור ולצאת לים הפתוח ולפנות מערבה לעבר המטרה. אך יצאנו לים הפתוח, נתקענו למערבולת גלים. מצד החרטום תקפו אותנו גלי הרוח המערבית החזקה, שנשבה לפני כן, ומצד הירכתיים התדפקו בנו גלי הרוח המזרחית שהלכה הלוך וגבור.
בשעה שהחרטום התרומם על גל שבא ממערב, נחבטו הירכתיים חבטה חזקה מאוד מגל שני שבא מאחור. החבטות זעזעו את הספינה כולה, ורק כאן נוכחנו לדעת עד כמה יציבה הספינה ועד כמה היא יכולה לעמוד בפני הגלים והסערות.
המשכנו את דרכנו לעבר רודוס. בשעה מאוחרת בלילה נקרע המפרש הקדמי השני (השלוח), הקשור בקצה כלונס החרטום. היה הכרח להסירו. אחד הבחורים נשלח לפתוח את חיבור המפרש שבקצה השלוח, כשהוא חגור חגורת הצלה וקשור במותניו לחבל. גלי הים היו חזקים כל כך, שמדי פעם היה החרטום ויחד אתו הבחור הצמוד לקצה השלוחה שוקעים מתחת לפני המים ועולים שוב לגובה רב. למרות הסכנה שבדבר מילא הבחור את תפקידו באומץ רב ובהצלחה רבה. המפרש הותר, הוכנס לספינה וקופל כראוי. לאחר שהורדנו גם את המפרש הזה, המשיכה הספינה להפליג ברוח המזרחית רק עם המפרש האחורי היחיד, שצומצם וקופל עד מחציתו.
בצורה זו התקדמנו במשך כל הלילה, ולפנות בוקר הגענו לכף טוגבורן, מרחק שבעים מיל מזרחה מרודוס.
עם האר היום (יום ו'), שוב החלה נושבת רוח נגדית חזקה שהלכה וגברה מרגע לרגע. ברוח כזו לא יכולנו להפליג רק עם מפרש אחורי. לא הייתה דרך אחרת, אלא להוציא מהמחסן את שלוח הסערה, להרימו בחרטום ולהפליג נגד הרוח. בגלל הגלים והרוח החזקה לא הצלחנו להתקדם, והספינה רק סטתה הצדה. והרוח, כלהכעיס, גברה והלכה, הגלים החלו להציף את הספינה, ולאט לאט התחלנו לאבד את השליטה עליה.
למרות המצב הקשה חשבנו בכל זאת להמשיך ולחכות עד שהסערה תיחלש. הסיפון היה במשך כל הזמן מוצף מים, הגלים באו עלינו בדחיפות רבה, והמים שהיו על הסיפון לא הספיקו לצאת מהחורים שבדפנות. גם הדלק והמזון שהיו איתנו אזלו והלכו. התנענו את המנוע וניסינו להתקדם בעזרתו, אולם גם דבר זה לא עלה בידינו. ראינו שבצורה כזו אין כל אפשרות להמשיך בהפלגה. הברירה שהייתה לפנינו: לחזור כמאה מילין ולהסתתר במקום שנקבע בערב הקודם, או להפנות את הספינה ולחזור ארצה, כשאנו נדחפים מאחור על ידי הגלים והרוח. קראתי להתייעצות את הקצינים והאחראים על המשמרות. ידענו, שאם ייקרע לנו עוד מפרש אחד או חבל חיוני, נמצא במצב קשה. החלטנו לחזור. החלטה זו, אם כי גרמה לבחורינו אכזבה, נתקבלה על ידי כולם מתוך הבנת המצב. כולם היו עייפים מאוד מהעבודה המאומצת ומחוסר שינה.
סובבנו את הספינה, הורדנו את שלוח הסערה, והתחלנו להפליג עם הרוח. הגלים היו חזקים מאוד. הים היה לבן מקצף, וסיפון הספינה נשטף מדי פעם בגלים שרדפו אחרינו מאחור ומהצדדים. נהיגת הספינה במצב זה קשה מאוד ודורשת אימון רב, ולכן נבחרו כהגאים רק הבחורים המנוסים ביותר, שהתחלפו ביניהם במשך כל הזמן. שאר הבחורים מילאו תפקידי תצפית ועזרה. הסערה נמשכה במשך כל היום (יום ו') וכל הלילה. התקדמנו במהירות של 8 קשרים.
בשבת בבוקר הבחנו בחופי קפריסין. הרוח נחלשה במקצת, והמשכנו בדרכנו. במוצאי שבת נחלשה הרוח מאוד. תיקנו את המפרשים, הרימונו את המערך כולו, והספינה החליקה בשקט ובנחת על פני המים. היה זה הלילה הראשון שבו יכולנו לעצום עין ולנוח מנוחה שלמה. ביום ראשון בבוקר פסקה הרוח לגמרי והים שקט. שוב התנענו את המנוע והתקדמנו בעזרתו. ביום שני לפנות ערב (ב־8 באוגוסט) נכנסנו לנמל חיפה.
אם כי לא הצלחנו להגיע למטרתנו – האי רודוס – היתה להפלגה זו חשיבות רבה. הבחורים עמדו בניסיון של הפלגה במזג אוויר קשה, ניסיון שאינו מזדמן בכל הפלגה אחרת.
"ים", גליונות החבל הימי לישראל, חוברת כ"ט, אוקטובר 1947, עמ' 14-12. העתק דיגיטלי באתר "שפת הים".
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 