איך הועלתה „חנה סנש“
סופרנו בחיפה כותב:
נערים וזקנים, תושבים וקייטנים – כל מי שהיה בערב־ראש־השנה בנהריה, יצאו להיפרד מן הספינה „חנה סנש“, שהיתה תקועה בחוף נהריה למן 25 בדצמבר.
כזכור, התהפכה הספינה על צדה עוד לפני שיצאו מתוכה המעפילים. מי הים והרוחות הוסיפו על ההרס שנגרם עם הנפילה. השלטונות הכריזו על מכירת הספינה. וב־4 בפברואר קנתה אותה חברת „עוגן“ (של „סולל־בונה“) ומיד החלה העבודה. מחיפה הביאו מכשירים להרמת הספינה: מנופים, עבותות של פלדה, משאבות וכו'. את המנוע הוציאו והעבירוהו לבתי־המלאכה של „עוגן“ בנמל חיפה. מתחת לספינה חפרו ופיזרו את החול, אמודאים עבדו מצד הים ופועלים גררו מצד החול – עד שהעמידו את הספינה על גחונה ואחר־כך יישרו אותה. ביולי כבר היתה הספינה בעומק כזה, שהיתה תקוה לגרור אותה אל המספנה בחיפה.
ואז – – – קרה אסון, מן השכיחים במקומות הפתוחים לרוחות־הים. בליל־סערה אחד נותקו החבלים, ושוב נזרקה הספינה אל החוף, והפעם אל סלע. השלד החזק (הספינה בנויה מתכת) לא ניזוק. אבל הספינה נתמלאה חול, והיתה כאילו צמודה אל האבן. רוחם של אנשי „עוגן“ לא נפלה עליהם. הם החלו כמעט הכל מחדש. הביאו מקדחי־אויר ופוררו את הסלע, ושוב „מתחו חבלים“ וגררו – והספינה הורדה לים.
בליל ראש־השנה, עם התקדש החג, הגיעה „חנה סנש“ לנמל חיפה – כשהיא נגררת על ידי שלוש סירות־מנוע: „נוּן“ של חברת „נחשון“ (ספינת דייג), „ח.מ.ל. 55“ של „עוגן“ וסירה שלישית של חברת לייטריג' לספנות. ב־6.15 יצאו מנהריה וכעבור שעתיים באו לחיפה. היתה חרדה לשלימות הספינה, הוכנו משאבות למקרה־דליפה. אבל הספינה הובאה בסדר גמור.
עתה עוגנת „חנה סנש“ ליד המספנה של „עוגן“. מתוכה מוציאים את כל הניתן לטלטול, ואז יעלוה על מסלול התיקונים של המספנה, וכפי שאמרו חברי „עוגן“ לסופרנו – „נקיף אותה כזבובים“. מסגרים ומכונאים, נגרים וצבעים יתקינו ל„חנה סנש“ את כל המיתקנים הדרושים – מנופים, מכונות, תאים, ציוד פנימי וציפוי חיצוני. ובעוד חדשיים־שלושה תהיה הספינה נכונה לשמש לתפקידה כספינת־הובלה לסחורות (עד 200 טון).
מנוע־הספינה הוא בן 150 כוחות־סוס, ולשירותה של הספינה בים דרושים ששה מלחים.
"דבר", שנה עשרים ושתים, מס' 6446, 1 באוקטובר 1946, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 