דבורה אילון-סירני / שלית ספוגים במימי קפריסין
המטייל לחוף הים של ארצנו ימצא תכופות ספוגים שנזרקו על-ידי הגלים על פני החול: מהם בדמות רשת סבוכה של מחטים זהובים, מהם בצורת כדורים, כיפות זעירות או אצבעות בגוון חום, אפור, סגול או ורדרד. האלה הם הספוגים המשמשים לרחצה? – לא. אלפי מינים של ספוגים שונים חיים על קרקע הים, או דבוקים אל מתחת לסלעים, אולם רק מינים אחדים מהם משמשים לרחצה. ספוג הרחצה נמצא לרוב במימי הים התיכון, ביחוד בסביבות הים האגאי וליד חופי קפריסין. הוא גדל גם בחופים הצפוניים של ארצנו.
ספוגי-רחצה מעולים נשלים לרוב בחופי קפריסין. בבתי-המסחר באי זה ראיתי ערמות של ספוגים הדורים. דומים הם לכיפות עגולות, כדורים או קעריות, צבע זהוב או לבנבן להם ורבבות נקבים זעירים וגדולים בהם. מהם קטנים, שקוטרם סנטימטרים אחדים, מהם ענקיים שקוטר כיפתם חצי מטר. מה הם בעצם הספוגים הללו? למראה ראשון ידמו לפטריות. ואכן, עד המאה הי"ח סברו אנשי-המדע, כי הספוגים צמחי-ים המה. עתה ידוע, כי אינם אלא מעין מושבות של בעלי-חיים זעירים. בספוג – מספר עצום של נקבים קטנים וגדולים, מהם נמשכות תעלות אל תוכו של הספוג, מעין לאבירינט מסועף בגוף החי. דרך הנקבים הזעירים כעין הנפה שעל פני הספוג חודרים מי הים, המביאים עמהם שפע של יצורים זעירים וחמצן: התאים החיים שבספוג משביעים את רעבונם במזון ונושמים את החמצן שבמים. דרך הנקבים הגדולים יוצאים המים עם הפסולת ודו-תחמוצת הפחמן. הספוג הקבוע אל הקרקע לא ידע מחסור. אין לו צורך לנוע, לנדוד ולחפש אחר מזון. המים הזורמים בתעלות גופו מספקים לו את כל מחסורו. אך הספוג הוא רך, וכדי שלא ימעך על ידי זרמי המים ובעלי החיים, הוא יוצר לו שלד פנימי ממחטים דקיקים של חומר קרני, סידני או צורני. מחטים אלו מקנים לו יציבות ומשמשים לו מגן. בספוג הרחצה עשוי השלד רשת של גידים קרניים וגמישים, המכשירים אותו לשמוש בשעת רחצה.
עוד בימים קדומים השתמש האדם בשלד הספוג לרחצה, להכנת מברשות ועוד. הומרוס מזכיר בשיריו את שולי-הספוגים ביון. עד היום שליית ספוגים הוא מקור פרנסה חשוב לתושבי האיים האיגאיים ולבני קפריסין.
בעיר הקטנה קירניה השוכנת על החוף הצפוני של קפריסין לרגלי שלשלת הרי קירניה המוריקים, נמצא המרכז לסחר הספוגים באי. מעירה יפה זו, מפליגות סירות שולי-הספוגים לים, והדיגים יביאו את שלל הים לבית-המכס, הנמצא ליד המעגן, במבצר העתיק ששרד מימי הבינים.
הממשלה מפקחת על שליית הספוגים ואין היא מרשה לשלותם במקום אחד אלא אחת לשלש שנים. היא שומרת על אוצר ספוגי הרחצה לבל ידלדל, כי גידולם של יצורים מוזרים אלה הוא אטי מאד.
בחדשי הקיץ, לאחר שהתחממו המים, מפליגות סירות השולים אל מרחבי הים. הצופה הממונה על קביעת מקום הספוגים מסתיע בראי מיוחד במינו; פח רגיל שקרקעיתו עשויה זכוכית. כשממלאים פח זה במים ומסתכלים מבעד לזכוכית, הוא משמש ראי ומשקף בבהירות את הנעשה במצולות. כשנקבע מקום הספוגים, חובש הצולל מסכה על פניו, עונד לגופו חגורה ממולאה עופרת, כדי להקל על הצלילה, מצטיד ברשת לאיסוף הספוגים – ויורד המימה.
מהמסכה נמשך צנור צר עד לסירה ולתוכו שואבים העובדים בסירה את האויר הדרוש לנשימת הצולל. בידו האחת מחזיק הצולל בחבל המקשרו לסירה, ועל-ידי משיכת החבל הוא מודיע למפקחים עליו אם סכנה אורבת לו ובידו השניה הוא מנתק מקרקע הים ומהסלעים את הספוגים הרצויים ואוגרם ברשת הקשורה לגופו.
סכנה רבה אורבת לצולל; יש שיתפקע צנור האויר והוא צפוי למות מחוסר אויר, ויש שלחץ המים ישפיע עליו לרעה, ולרוב יעלה ממעמקי הים כשדם זב מאזניו ומאפו. אך הצולל, בן-קפריסין, בן-חיל הוא ועושה מלאכתו בשמחה.
הספוגים שנשלו אינם ראוים לשמוש. הם מכוסים בחומר רירי, ריחם בלתי-נעים וצבעם צהבהב, חום או שחור. כדי להרחיק מהם את החלקים הריריים משפשפים אותם בחול, סוחטים בידים, או שוטפים פעמים רבות במי ים. לאחר שנוקו משטחים אותם בשמש על מנת ליבשת, ולבסוף מלבינים אותם באמצעות חמרים חימיים שונים.
שלדי הספוגים נמכרים לצבא או נשלחים אל מעבר לים לשוקי אנגליה. את הרוח מחלקים ביניהם עובדי הסירה חלק כחלק. בעונה טובה יכול שולה-ספוגים להשתכר עד כדי 400 לירות. אכן, עבודה מפרכת היא שליית הספוגים, אך ברכה בצד.
קפריסין, יולי 1945.
ים – גליונות החבל הימי לישראל. חוברת ב', יולי 1945, עמ' 13-14.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 