מעל ספון אניה עברית
כרטיס העתונאים שבידי רכך מעט את לבו הקשה של פקיד העליה הערבי בנמל חיפה. מבתחילה היה כה אדיש, יבש ורשמי, אולם מכיון שנוכח לדעת שהנני חוסה בצד המלכות הששית, נעשה כלו נעימות וידידות, ובחיוך של התפייסות נעתר אפילו לתת לידידי אשר לווני מתל-אביב את הרשיון לעלות עמי על ספון האניה.
בסירה ערבית, אנו מתרחקים מחיפה והכרמל אל האניה „הר-הכרמל“. מדוע מקפחים את האניה שלנו ואינם נותנים לה אפשרות לעגון לצד המיזח? מדוע צריכים להובילנו דוקא ספנים ערבים, בשעה שבקלות אפשר היה להעמיד סירות של יהודים ולהעסיק גם רבים מאחינו בהובלת מאות נוסעים מהאניות לרציף ובחזרה. הרי אם ביפו ישנו מעצור לכך: – הים היפואי הסוער, הרי בחיפה אין כזה לגמרי; נער ערבי קטן טפל במנופי-המניע וספן צעיר החזיק בהגה. מסירה שטה רגעים אחדים על מי מנוחות של פנים-הנמל, ובעל הסירה מקבץ בלי כל קושי במשך כל נסיעה של שמינית השעה מארבע עד שמונה לירות מצלצלות.
בעודני עסוק בהרהורים אלה ומעל מעקה מדרגות האניה מצטירת ומתבררת לי דמות מוכרה בתלבושת לבנה של קצין-ימי. ומה גדלה שמחתי להכיר מתחת למגבעת-המפקדים המוזהבת את פניו המוצקים של הקפיטן יוסף פודולי, בוגר אותה הגמנסיה „הרצליה“ מת"א שבה למדתי, וראש קבוצת-צופי-הים שלנו לפנים.
בעוד רגעים-מספר ישבנו אל כוסות בירה בתא-החובלים שלו והעלינו זכרונות מהימים הטובים של הסירה העברית הראשונה בתל-אביב „עמליה“, – שנקראה על שם עמליה ברסקי ז"ל הנערה העליזה זהובת-התלתלים תלמידת הגמנסיה גם היא, שנכנעה בגלי הים התל-אביבי הסוער. הסירה נמסרה ע"י משפחת המנוחה אגב טקס שבו השתתפו כל תושבי תל-אביב הקטנה-הקדומה; חברי הקבוצה הימית של תלמידי-הגמנסיה קבלוה לשם הושטת עזרה לטובעים. אולם ימי-הדמים 1921 הביאו את הקץ לסירה העברית הראשונה. הספנים הערבים שרפוה בעצם ימי-הפרעות בעגנה בנמל יפו.
אני יושב ומסתכל בשרטוטי-הפנים החזקים, בסנטר הבולט קדימה ולמעלה כאילו מתוך תקיפות, ובעינים הנוצצות של הקפיטן פודולי, בשעה שהוא מספר לי על הפרולוג של שריפת הסירה, שהיה ידוע רק למעטים; כיצד בצע ביחד עם יתר חברי הקבוצה שוד של סירה ערבית מנמל יפו בתור תשובה על שריפת „עמליה“; כיצד טענו נגד הערבים בעליה כי זוהי סירתם וקוו כי השופט נופך ז"ל יתמוך בתחבולתם יען כי הרי הוא יהודי… אולם השופט הלבבי הזה אכזב אותם, ואחרי שפסק לטובת בעלי-הסירה אסף את הנערים הנלהבים, ואגב צרימת אוזן, והטפת מוסר, הסביר להם כי לא בדרך זו אפשר יהיה לפעול לטובת כבוש הים.
אמנם עבר אחרי כן פודולי לדרך אחרת, אולי הנכונה ביותר. מעטים יכולים לתאר לעצמם כמה סבל, קשיים ומכשולים צריך היה לעבור נער ארץ-ישראלי בכדי להתקבל אז לבית-ספר ימי איטלקי, ללמוד שפה חדשה, למודים זרים, מנהגים מיוחדים ויחד עם זה להרויח בכל מיני עבודות קשות את מחייתו. ואח"כ – תקופת הגלגולים באניות של לאומים שונים החל מנמל טרייסט, לונדון, בלגיה וסקנדינביה, ועד בואנוס-איירוס ודרום-אפריקה. כיום הוא אחד מאלה המניפים ברמה את דגל ציון על גלי ימים.
מפעם לפעם נגשים אל התא מלחים ופותחים את שאלותיהם במלים „סיניורה-פרימיירה“, הם מקבלים הוראות ומסתלקים למשמרותיהם. אני שואל לפשר הכנוי, ובן שיחתי מזהיר אותי בהתלוצצות לבל נחשוב כי חושבים אותו כאן ל„ג'נטלמן-הראשון“ אלא ל„קצין-ראשון“ אחרי המפקד הראשי. ומענין כי הנוסעים וביניהם אנשים ידועים אמרו לי ברצון: הצבר שלך הקצין פודולי עושה את הרושם הכי טוב באניה.
למחרת היתה לי ההזדמנות לשוחח עם מפקד-האניה עצמו. הקפיטן אדמונד שאגי, גם הוא יהודי, יליד בודפסט. אל הים משכו אותו בימי ילדותו גלי-הדונאי והתפארת-הימית האוסטרו-הונגרית. ב-1912 נתמנה לרב-חובלים, ובימי המלחמה נתמנה למפקד חלק מצי המלחמה שחנה בנמל פיומה. במשך למעלה מעשרים שנה נהל אניות שונות, וכאשר יסד ה' ברקוביץ את שירות הללויד-הימי-הא"י וחפש אחר מפקדי-ים יהודים, לא פקפק הוא רגע לעזוב מעמד יותר קבוע ונוח, ונעתר למלא את התפקיד האחראי של רב-החובלים באניה העברית הראשונה.
הקפיטן שאגי עוצר לרגע בשיחתו, ומוסיף: – הנני מדגיש את המלים „תפקיד אחראי“. אני הסכמתי להצעת א' ברקוביץ' לא מפני שהיה באפשרותו לתת לי תנאים יותר נוחים מאשר היו לי תמיד. בנידון זה המצב הוא הפוך… קבלתיה מתוך רצון לעזור ליצירת הצי המסחרי היהודי. – לנהל אניה עברית אל ארץ-ישראל, רצון זה היה תמיד חלומי הישן, אשר עלי להודות, לא האמנתי בהתגשמותו המהירה; ומתוך דאגה בלתי-פוסקת להתחלה שלנו, הנני מרגיש אחריות-כפולה לבל תאונה כל תקלה הכי קטנה בדרך. אנו משתדלים להגיע תמיד לפני הזמן הקבוע בכדי להשביע את רצון הנוסעים משלחי-הסחורות. לפני כמה שבועות קרה המקרה לאניה זרה להוביל פירות מא"י לקונסטנצה במשך שבועיים. הפירות נרקבו כלם ו-16.000 ארגזי-ארצי-ישראלים נזרקו למים. איזה צעקה היו מרימים המתחרים, לו קרה לנו כזאת? אסור לנו להכשל במקרה הכי קטן. לכן אנו בודקים יפה גם כל מלח יהודי חדש, ומספר היהודים הוא כבר יותר מחצי מספרם של כל המלחים. אנו משפרים את השירות, משתדלים לתת את הנוחיות המקסימלית לנוסעים, להנהיג יחס ידידותי, והקהל אמנם מרגיש זאת. מבתחילה היו מפליגות אניותינו ריקות למחצה, כיום הן הולכות לא"י מלאות, ובזמן האחרון החלו להפליג גם מא"י עם מספר מלא של נוסעים. כבשנו את לב הנוסעים מארץ-ישראל, וזהו הכבוש הכי גדול בשבילנו.
הופתענו לשמוע [?] מפי הקפיטן היהודי ה' שאגי דברים ברורים בשבחם של המפקח האנגלי בנמל חיפה ה' רוג'רס, וסגנו ה' גיפ – הפתעה נעימה בשביל ן ארץ-ישראל.
מהמפורסמות היא כי אניה היא ממלכה מיוחדת בזעיר-אנפין. המפקד הוא מושל עליון, וגם שופט, וראש-המשטרה. – בידו לאסור כל עובר חוק וגם… לסדר נשואין בשעת הצורך. מיד לאחר הכנסת מזוודותי לתא שנמסר לרשותנו, הנני מתחיל להסתכל בהקפדה ולשוטט, בכדי לקלוט רשמים ראשונים מהממלכה הנמצאת תחת שלטון יהודי עליון – ממלכת „הר-הכרמל“. לשמחתי אני מוצא הכל הרבה יותר טוב ממה שקויתי. התאים של שתי המחלקות נושאים חן בעיני: – מטות נוחות ונקיות מכוסות בסדינים לבנים ושמיכות צמר תכלת – מזיגת הצבעים של הדגל העברי המתנופף על חרטום האניה, ומכניס רגש גאוה ושמחה בלב. כל תא בן שתי מטות, מצוידים גם בספה מיוחדת ארון עץ אגוז נרחב, שתי קערות וארונות רחצה עם מגרות מרובות, ומאורר חשמלי המטהר בלי הרף את אויר התא. אמנם לא תמיד יש בו צורך, כי חלונות כל התאים פונים כלפי הים, ומקבלים אויר צח.
חדרי-האוכל בשתי הקומות הם נרחבים, הכסאות מרופדים, הכלים והשלחנות נאים, ומסביבם מתאסף בשעת הארוחות קבוץ-גלויות. רוב הנוסעים הנם תיירים שבאו לבקר בארץ ולחוננה. ויתרם בני א"י, פועלים ואנשי קבוצים, שלקחו להם חפשה קצרה אחרי שנות עבודה רבות, לבקר בעיירה של המולדת הישנה, בבית אבא ואמא…
ליד רב-החובלים היושב בראש השלחן אני רואה את הד"ר נובל ורעיתו מראשי הסתדרות ציוני רומניה. הנני קולט קושיא שהוא מציג לד"ר הלפמן שליח קרן-היסוד היושב בקרבתו, בנוגע למספר המצומצם של דגלי תכלת-לבן בראשון למאי. האחרון עונה לו בהלצה, כי גם הדגלים האדומים אינם כל-כך אדומים כמו במקום אחר. ומכיון שעל בית הועד הפועל התנופף הדגל הציוני, הרי שאינם רשעים גמורים… לידם יושבים האחרים עורכי-הדין זינגר. הקשיש שבהם היה לפנים מצירי הבלוק היהודי בבית הנבחרים הרומיני מחזיר עמו לא רק את בתו הקטנה המדברת עברית חיה כתוצאה מלמוד בגולה, אלא גם זכרונות בלתי-נשכחים מהארץ. נבחר הקונגרס מטעם ה„מזרחי“ ה' רדיזינסקי יושב מהצד ומשגיח בכוונה מיוחדת על הכשרות. עם הארוחה הראשונה נוצרת אטמוספירה משפחתית. על ספון האניה מתערבים נוסעי המחלקה הראשונה עם אלה של השניה, מפני שאין כאן אותם הסייגים הנהוגים באניות זרות. גם יחס הקצינים, המלחים והמלצרים הוא חביב, וההרגשה הכללית היא – כי הנך נמצא אצלך בבית – בממלכה היהודית שלך.
על הספון נפרדת משפחת הנוסעים לפלגותיה. הבאים-בשנים יושבים מסביב לשלחן-הקלפים שקועים ראשם ורובם במשחק.
נזדמן לנסיעה חבר מתזמורת פועלי „נשר“, המטפל במנדולינה שלו באהבה ומקשטה בסרטים אדומים. נגינתו מושכת את הצעירים, ואת אלה התאבים לשמוע מנגינה ושירה עברית. הקולות מצטרפים למקהלה, והזרועות מתקשרות לפרקים ל„הורה“ סוערת. אוהבי-המחול המודרני מתאספים על הספון האחורי. בכל ערב מקשטים אותו בשלשלות פנסי-חשמל צבעוניים ורוקדים לקול צלילי-הפטיפון. קציני-האניה בוחרים להצטרף לרוקדים וגם זה הצריך לקום בשעה 4 למשמרת-המצפן, נשאר עמנו עד חצות. בערב האחרון נערך גם נשף-מסכות שההשתתפות בו היתה כללית, עם תכנית אמנותית, רקודי-מלחים, ואפילו דואר-מעופף. לתשומת-לב מיוחדת זוכה חברה מקבוצת גן-שמואל השוכבת על כסא מתקפל רועדת מתוך קדחת-חוזרת – מנחת חדרה – ואינה רוצה לעזוב את הספון. כלם מטפלים בה כמו בבת-משפחה והכל שמחים כשהיא מתגברת על המחלה ביום השני של המחלה ועונה בבת-צחוק מתרצה, כי שלומה כבר מצוין. בנשף המסכות כבר זכתה בפרס-ראשון ברקוד הטנגו. למנגינת לב של בנות רומניה והונגריה ארץ-ישראל נצחה גם ברקוד…
בהקשבה ובחיוך של לצון, שומעים השובבים על הכסאות המתקפלים, את תכניתו של מר ל. מתל-אביב. הצעה שגלה אותה כבר לפני עשר שנים בצורת „היכל-השדוכים“ בא"י, בין נערות עשירות מאמריקה ואברכים מא"י ומהגולה האירופית; עם השנויים שנתחוללו בעולם, נשתנתה התכנית והיא כוללת כל שדוכים של כלות מהגולה בשביל בחורי אר"י. ע"י ארגון הורי הנערות. מר ל. נוסע לרומניה ופולניה לעשות נפשות לרעיונו ולארגן את הורי הנערות לאגודה אחת ובינתים נטפל לשומר אדמות הקהק"ל בגוש נהלל, הנוסע לראות את הוריו בליטא, כי ירשה להציג את שמו בראש רשימת המועמדים לחתנים.
הישיבה על הכורסא המתקפלת, וההסתכלות בגלי הים הוא עונג שאין לתארו במלים. הבקורים בתחנות-האניה בקפריסין, רודוס ואיסטמבול הם נושא לתיאור מיוחד. וארוך מאד.
מחופי האי רודוס ואילך, מראה הים פנים שוחקות לגמרי. האניה מפלסת את דרכה בין שלשלת בלתי-נתפסת של איים. משני הצדדים נראים הרים גבוהים חשופים או מכוסים ירק. יש מהם בעלי שפוע איטי ואחרים נופלים הימה בקו חד וזקוף. הם כאילו מנוסרים בחריצים ופתחי-מערות מציצים מביניהם. הים קורע במקומות שונים חלקים מהם ויוצר איים קטנים, תעלות, מפרצים, ולשונות-ים.
עם התקדמות האניה הולכים ונגלים מראות-נוף נפלאים. המעבר בין האיים הולך ונעשה צר; וליד הדרדנלים מתקרבים החופים משני הצדדים עד כדי יצירת תעלה רחבה. הרי הסלעים מפנים את מקומם לכרי-דשא, שדות, חורשות וגני-פרי, אחת אחרי השניה חולפות על פנינו עיירות טורקיות, מבצרי-ים וכפרי-דייגים. איסטמבול עם היופי והחן המיוחדים לה, מצר הבוספורוס עם מאות ההיכלים העתיקים על חופיו. כל אלה הנם תמונה ארוכה ובלתי-נפסקת, אשר קשה להפרד ממנה לרגע. והנוסעים צמודים כל הזמן אל מעקה האניה.
לאחר ארבעה ימי נסיעה, הנגמרים כחלום יפה נכנסת האניה לנמל קונסטנצה. הנוסעים נפרדים בלבביות מאנשי-האניה, כלם שבעי-רצון מהנוחיות „בהר-הכרמל“ ושמחים כי זכו לנסוע באניה עברית… הנה מדוע כשעלה בדעתי לאסוף תרומות בשביל יצירת „קופה-לטובת-הימיה-העברית“ קבלנו בקלות כשש לירות ארצישראליות בערך. הכסף הזה נמסר לידי הד"ר הלפמן שליח קרן-היסוד ברומניה שנסע עמנו והוא קבל על עצמו לשלחו להנהלת הסוכנות בירושלים, בצירוף בקשה חתומה על ידי כל הנוסעים להקדיש תשומת-לב למפעלי-הים היהודים ליסד קופה מיוחדת אצל הסוכנות היהודית, שבהנהלתה ישתתפו גם ב"כ אחד מכל חברת-אניות עבריות, ושכספיה ישמשו לעזרת החברות האלה, לסדור תעמולה בגולה ובארץ, לטובת הנסיעה בהן, ולתשלום חלק מכרטיסי-הנסיעה בשביל חלוצים ועולים נצרכים, המוכרחים כיום לנסוע במחלקות גרועות של אניות זרות, בגלל הפרש של לירה או שתים. הקופה הנדרשת, תמציא את ההפרש הזה, למען יוכלו לקחתם במחיר הנמוך באניות העבריות.
הכנסותיה צריכות להתקבל ממגביות בכל הפלגה והפלגה של נוסעים באניה עברית, מימי סרט של אגודות ימיות בארץ ובגולה, ומסעיף מיוחד של תקציב הסוכנות-היהודית.
התהיה תרומתם היפה והנלהבת של נוסעי „הר-הכרמל“ התחלה ליצירת קופת-תמיכה זו והתחלה לתנועת סיוע ממשי למאמצי העברים על הים? – לעתיד הקרוב פתרונים.
הרצל חרמון
קונסטצה 12 למאי.
"דואר היום", שנה י"ז, מס' 249, 7 ביולי 1935, עמ' 2 ו-6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
'הר כרמל (אונייה)' בוויקיפדיה
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 