"הים נותן בשפע ונוטל בשפע"
ביום ג', 16/6, התקימה בבית הספר הימי אזכרה ליעקב רוזנקרנץ, קדט בית הספר הימי, אשר טבע יחד עם האניה אשר שרת בה אי שם בים האטלנטי.
באזכרה השתתפו ועד הנאמנים, ההנהלה, חבר המורים, תלמידי בית הספר, קרובים של המנוח ומספר מוזמנים. ואלה הם דברי ההספד אשר נאמרו באספת אבל זו:
ה' קפלנסקי: "זוהי אספת האבל הראשונה לבית הספר הימי. במשך המלחמה הזו התאספנו כבר לא פעם להספיד את חללי הספנות העברית. אבל זו הפעם הראשונה מספידים אחד ממשפחת בית הספר הימי. יעקב רוזנקרנץ הוא אחד מהתלמידים שעזבו אחרי שנתים את למודיהם והלכו לנתיבות הים. הסיסמה "הים קורא!" לא היתה בשבילו סיסמה ריקה, אלא צו חיים. "הים נותן בשפע ונוטל בשפע" אמרו חכמינו חז"ל. הים נותן סיפוק ומרחיב את האופק; הוא מעשיר את חיי העובד בו, אבל גם דורש הרבה קרבנות. מבכים אנו את יעקב שמצא את מותו במצולות ים, אי שם רחוק באוקינוס האטלנטי, הרחק מכל בני משפחתו ומחופי מולדתו. אבל אנו מתגאים בו, בנאמנותו למלוי התפקיד אשר יעקב מלא בחייו ובמותו, אשר מצא על אחת מספינות הנפט…
העלינו את דמותו של יעקב רוזנקרנץ והתיחדנו את זכרו. התמונה ברורה: נער השואף למרחבי ים, הנכנס בגיל צעיר לפלוגות "הפועל". בגמרו קורס למדריכים, נכנס לבית הספר הימי. שנתים למד, ובן שבע-עשרה בראותו כי אפסה התקוה לבוא ספינת הלמודים "כף פילר" (מסבת המלחמה), הסיק את המסקנה ויצא לים. כעלם בן 19 טבע על משמרתו ומת כמלח הראוי לשמו. זכרו לא יצלול לתהום הנשיה. השכחה לא תשלוט בו במוסד הזה."
ד"ר סולוביטשיק: "לאלפים ולרבבות מונים אנחנו את קרבנות המלחמה ואין מבכים את הקרבנות בזמן המלחמה, ומי יכול למנות את מספרם האיום שאף חלק קטן ממנו אין מפרסמים. אך לעומת זאת כל משפחה ומשפחה מבכה ביחידות את קרבנה. יעקב רוזנקרנץ עזב את בית הספר בהיותו כמעט ילד. ברצונו לעמוד במבחן באה לידי בטוי נאמנותו לצו אשר כלנו שמענוהו ורק מעטים צייתו לו. ומתוך האופי המיוחד של קרבן זה התאספנו כאן במסגרת משפחתית כדי להעלות את זכרו של צעיר זה ולהעמיד לו ציון, להזכירו בהאבקותו עם מר המות אשר שמשה גולת כותרת לחייו הקצרים. הוא ידע לקראת איזה סכנות הוא הולך. מפי מוריו וחבריו שמעתי שעם כל היותו צעיר, רך בשנים היה, בן-אדם שלא נרתע בפני סכנות ומצא את ספוקו הנפשי בזקיפת קומה גם בחיי יום-יום וגם בעמדו לפני הגורל. זאת היא הפעם הראשונה שבית הספר הצעיר שלנו מתיתם. שכלנו את ראשון תלמידינו עוד בטרם הגיע לפרקו; עוד בטרם הוצאנו אותו מחוסן נגד אותו האיתן אשר לכבושו אתם כלכם מתכוננים. הוא נפל על משמרתו, על המשמרת אשר בחר לו מרצונו הטוב. לא רק אנחנו נשמור את זכרו: הוא יזכר בכתלי בית הספר גם לדורות הבאים: בחדר ההנהלה יותקן לוח אשר בו נרשום את שמות בוגרי בית הספר אשר הגורל המר יקפח את חייהם בים. מי יתן ויהיה הלוח הזה דל בשמות. אבל שמו של יעקב יתנוסס בשורה וזה יזכיר גם לאלה שיבאו אחרינו כי בזמן המלחמה הגדולה נטלו חייו של אחד מאתנו במצולות ים הרחק מחופי מולדתו. נצרור את זכרו בצרור חיי בית הספר."
הקדט רפופורט: "אותם «המים הרבים» שהוצרכו ועתידים לשמש לנו "שדה-מחיה" ופעולה שטפו מאתנו את קרבננו הראשון במערכתנו הימית. יעקב רוזנקרנץ חברנו, מי שהיה קדט בית ספרנו, נפל על משמרתו. "משמרת" – תרתי משמע, ללא כל אבק של מליצה. אין לשוננו למודת-הספדים. חברנו המנוח שנא את התשבחות והחנופה. אף אנו לא נרבה לקשור לו כתרים ברגע זה. ידענו: לא אונטיוריזם או מרוץ אחר רוחים קלים משכוהו מאתנו לפני שנתים. ידענו תמיד: רוחו הסוערת לא מצאה ספוקה בין כתלי הבנין. זו היתה הנסבה הראשית לרדתו הימה. אנו, שהמשכנו את למודינו במוסד, הבטנו אחריו בקנאה מסתרת ובגאוה עצורה. הרגשנו כי בלכתו לממש את יעודו הימי, התעלה למדרגת אדם מושלם היודע את דרכו וצועד בה, למרות מכשולים נפשיים וימיים טרופים. נעלה את זכרונו, תמיד, כחבר אשר למרות הבדלי-חנוך, ארח-חיים והשקפה – ידע לתפוס בינינו מקום נכר. בין בים ובין ביבשה, בכל מקומות שהותנו, יזכר לנו תמיד כראשון להגשמה ומלוי חובה. ת.נ.צ.ב.ה."
הים קורא, עתון ביה"ס הימי, א' תמוז תש"ב.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 