חבל ימי
(נאום ד. רמז באספת-עם, בשבת ב' אדר, באולם מוגרבי, בתל-אביב)
1500 נאספי האולם הזה יש להם בעיני חשיבות רבה, אף על פי שיודע אני כי על הספסלים האלה אינם יושבים עשירי תל-אביב. אילו נקראה בוארשה, למשל, אספה ליסוד ליגה ימית פולנית, מטעם מי שיהיה, מובטחני, כי היינו מוצאים בשורות הראשונות את עשירי היהודים. אך אין בכך כלום. את הכוח הימי שלנו יקים העם – והוא יאלץ גם את עשיריו להשתתף בדבר. כך היה. כך יהיה.
יש בכוח האספה הזאת בלבד להביא למפעל זה ארבעת אלפים חברים בתל-אביב – ויהיו אלה לא מן הרבדים העשירים, אלא מן הרבדים העובדים, מבעלי אומנויות חופשיות, מן המעמד הדל והבינוני, מ„עמך“. התרומה אינה רבה: שילינג לחודש לנכנס ביחידות, ולחבר של אגודה, המכניסה לפחות מאה חברים, בסך הכל – עשרים וחמשה גרוש לשנה.
לפנינו – התחלה גדולה! אנו לא נפסיד בה. תרומתנו לים היא ענין של הכנסה ולא ענין של הוצאה. הישוב העברי הזה לא הפסיד בכל מה שבנה: רק הוסיף עוד מפעל ועוד נפש. וכן בענין הים, שאך זה נגלה לנו אפס קצהו. מי יאמר „כיבוש הים?“ הרי אך מנסים אנו להציג רגל! כשהציגו אבותינו רגל בים סוף, ניצבו המים כמו נד, הים נקרע – והם עברו כמו בחרבה. אינני סבור, כי דרכנו אנו בים תהיה קלה כל כך.
לעבודת הים נחוצים כוחות גדולים, קודם כל – כוחות נוער חלוציים. דרושה התכשרות והסתגלות לעבודה הקשה בספנות. גם הדייג אינו מן המלאכות הקלות. אכן, כולנו מדגישים כי בלב הנוער שלנו התחיל מפעם בחזקה ענין הים. רבים הנושאים את נפשם למרחביו ונחוצים אמצעים כספיים לראשית המעשים.
אמצעים להמשך – נשיג! בהגיע המפעל הימי העברי לנשיאת פרי – לא יחסר כסף. בנקים יתנו כסף ויקבלו רבית, כנהוג. אבל את ההתחלות עלינו לעשות בכוח התנדבות עממית. ולשם זה עלינו ליצור בסיס של הכנסה שנתית קבועה, מתרומות חברים. יבוא זמן – והמתחילים יוכלו וירצו ויהיו רשאים להתגאות על התחלתם!
לגבי העם היהודי הייתי מחליף את השם „תחיה“ בשם „יקיצה“. אנו מדברים על יקיצה ימית. מר טולקובסקי הקסימנו בטיולו הרהוט לאורך ההיסטוריה הישראלית, בהראותו את חלקם של היהודים בים. עלינו, איפוא, רק להקיץ. כבר היה כדבר הזה, כבר היינו בים, באניות, בחופים, בדייג ובכל! שכחנו זאת בחלום הרע, בסיוט הנדודים – ועלינו להקיץ יקיצה ימית ולהחזיר עבר. נמצא גם מלה עברית תחת „ליגה“. נאמר „חבל ימי לעברים“.
אנו ניקץ. כל השנים שוכן הישוב לחוף הים וכאילו טחו עיניו. והלא יש מדינות, שאף חלק חמישי מאורך החוף הזה אין ברשותן. והקו הארוך שלנו הוא על הים התיכון, טבור העולם. מדוע לא ראינו את הים עד עתה? הנמל הזר לא נתן לנו לראותו. הוא שהסתיר מן הישוב את הים, הוא שהשבית מהעולה את שמחת כניסתו לארץ. כל ציור על נמל ואוניה היה קשור לציור על תלבושת נכרית. והציור הזה נפל ביום שנפרקה האניה הראשונה בתל-אביב (מח"כ סוערות). ועתה נפקחו עינינו: הלא זה הים! הלא הוא יכול להיות לנו, לילדינו, לשחות בו, לשוט בו, לדוג בו, לתת בו נתיבה! פרופיסור סלושץ סבור, שאנו היינו אבות אבותיהם של כמה עמים לענין כיבוש הים. מדוע לא יהיה גם לנו חלק בו?
לכן, אנו קוראים את הקהל אל ה„חבל הימי לעברים“. אחרי שנשיג את הרבבה הראשונה של חברים בארץ – ולא לפני זה! נצלא לגולה ובאניה של ה„חבל“! (מח"כ). היקיצה הימית תתפשט מן הישוב אל הגולה. ועתידה גם הגולה לתת את חלקה.
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3580, 18 בפברואר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 