הימאות העברית לקראת הבאות
שלושה הם שטחי הפעולה במסגרת תכנית הימאות שלנו.
א. ספנות. אין צורך להרבות דברים על ערך הספנות העברית לכלכלה הלאומית שלנו. מספרים ועובדות מצדיקים בהחלט את התביעה, מנקודת מבט כלכלית-לאומית, להקמת ספנות עברית. ורק במסגרת פעולה לאומית נדע לתת לענף זה את התנופה המתאימה ולעשותו מפעל עברי ממש. החברה לספנות לאומית צריכה להציג לה למטרה – ריכוז מרבית התחבורה הימית לארץ ישראל וממנה. הצלחת התחבורה תלויה הרבה בדרך כניסתה לפעולה ובשיתוף פעולה עם גורמים בין-לאומיים בעלי ותק ונסיון. שיתוף פעולה כזה, לא רק שיכניסנו למסגרת הספנות הבין-לאומית, אף ישמש לנו מורה ומדריך. בדרך להשגת המטרה יש לקבוע שלבים. בשלב הראשון – כיבוש התחבורה בדרכי הים הקרובים והבטוחים ביותר: ההובלה הימית בין חופי ארצנו וארצות דרום אירופה ומזרחה. קוים אלה, אשר היו לפני המלחמה בידי האיטלקים וקוימו על ידי הישוב, יכולים לעבור לידי חברה לאומית לספנות, אם יותאמו הכלים הדרושים לה, ובעוד מועד. קוי-התחבורה האלה יהוו את הקשר עם נמלי ההפלגה של העליה העתידה לארץ. דרכם יעבור גם חלק ניכר מהיבוא והיצוא שלנו. קוים אלה יכולים להעסיק בתקופה הראשונה לפחות שש אניות מעורבות, לנוסעים ולמשא, בנות קיבול של 60 אלף טון, אשר תקיימנה שירות כללי שבועי קבוע בין ארצנו ובין טריאֶסט או סאלוניקי בדרום וקונסטאנצה במזרח. צי זה יכול גם לשמש ענף מקשר לקוי האניות המפליגות בין ארצות הברית ויבשת אירופה ולשמש בשנה כ-200 אלף נוסעים.
יחד עם זאת יש להרחיב ולבסס את השירות החופי. בשירות ימי זה המקשר את חופי מצרים, תורכיה וסוריה עם הארץ הובלו כ-150 אלף טון סחורה ובעיקר חמרי מזון וסחורות שפורקו והוטענו לאניות האוקינוס העוברות דרך סוּאֶץ. כ-5 אניות חופיות בנפח כללי של 5000 טון יכולות לקיים את התחבורה הזאת.
בשלב השני יש ליצור את הצי המסחרי העברי לשירות משאות קבוע בין ארצות אירופה המערביות והארץ דרך נמלי הים הצפוני והבאלטי להעברת היבוא ומשלוח היצוא. 45 אחוז מהיבוא לארץ ולמעלה מ-70 אחוז מהיצוא עבר בדרך הים לנמלים האלה. בתחבורה זו לקחו חלק אניות אנגליות, בלגיות, דאניות, נורואֶגיות, גרמניות, הולנדיות, פולניות, שואֶדיות וכו'. כדי להיות גורם ניכר בתחבורה זו יש להתחיל ב-10 עד 15 אניות בנות קיבול כללי של 100 אלף טון. צי קטן זה בנפח כללי של 165 אלף טון, אשר לרכישתו יש להשקיע, לפי המחירים שלפני המלחמה, כ-4 מיליון לירות, יעסיק בקביעות 1200–1500 יורדי ים ויתן עבודה בשירותים שונים על החוף עוד ל-1000 איש. לפי חישובים שונים יש להעריך את הכנסות הארץ מהצי המסחרי ל-450 אלף לא"י – סכום שיהיה כ„אכּספורט“ סמוי סעיף ניכר באיזון מאזנה המסחרי של הארץ.
ב. דיג – שלושה מקורות להספקת תצרוכת הדגים לארץ: אגמי הארץ, הבריכות לגידול דגים והים. שני המקורות הראשונים יכולים לספק, לפי הערכה, כ-1500 טון דגים לשנה, ואת השאר, כ-8500 טון, יש להמציא ממקור הדיג הראשי והעיקרי – הים;
למעשה, נוטל כבר הים התיכון את החלק העיקרי בהספקת דגה טריה. ב-1938 הגיע שלל דגי הים הכללי ל-1200 טון מתוך כמות כללית של 1500 טון. אשתקד עלתה התוצרת המקומית של הדיג הכללי ל-2700 טון בערך, מהם כ-1600 טון דגי הים. שתי שיטות לדיג הימי – דיג במים עמוקים ודיג חופי. מומחים מהולאנד שביקרו בארץ לפני המלחמה מצאו, כי לפיתוח הדיג במים עמוקים בים התיכון בממדים מתאימים יש להשתמש בספינות גדולות מצוידות במחסני קירור ומונעות במנועים בני 250 עד 300 כוח סוס. ספינות כאלו תוכלנה להרחיק ולהפליג ולחזור לבסיסן רק אחת לשבוע. צי של 30 ספינות כאלו יכול להיות גורם ניכר בפיתוח הדיג במימי הים התיכון המזרחי. שללם השנתי של מכמרתונים אלה, שיעסיקו כ-500 איש, יוכל להגיע ל-5000 טון. הדיג החופי לשיטותיו, התופס את המקום החשוב ביותר בדיג הימי הכללי, אף אותו יש להרחיב. 500 דייגי ים עברים יוכלו להביא במשך שנה כ-2000 טון דגה. הוה אומר: הרחבת הדיג העברי בים יכולה להוסיף למשק הכלכלי בארץ כ-7000 טון. כמות זו, ונוסף עליה הנדוג כיום בים והנדוג באגמים ובבריכות מלאכותיות, אינה דיה לספק את הדגה הדרושה לכלכלה נורמלית לישוב בן מיליון תושבים. מחוץ לתוספת אנשים הדרושים להגברת התוצרת בדיג האגמים ובגידול דגים, תוכלנה להאחז בחופינו 1500 משפחות נוספות, מהן כ-500 עובדים ב-30 ספינות מכמרת גדולות חדשות, 500 בדיג החופי לאורך חוף הים ו-500 בתעשית לואי – בנין ספינות, קליעת רשתות למיניהן והתחלת תעשיות שימושים וייבוש דגים, הכנת קמח דגים וכו'.
תנאים מוקדמים לביצוע תכנית זו הם: א) הקמת כפי דייגים לאורך חוף הים מצפון לדרום; ב) התקנת מעגני מחסה לסירות דיג וכו'; ג) התאמת אחד המפרצים בין חיפה ותל אביב – כנמל מרכזי לדיג העברי – לציידו, להכשירו ולהתאימו לתפקיד זה. התקציב לפיתוח הדיג לפי הקוים הנ"ל וביסוס 1500 משפחות בענף זה נערך (לפי המחירים שלפני המלחמה) למיליון לא"י בערך. ההכנסה מכמות הדגים הנ"ל לפי חישוב המחירים שלפני המלחמה תגיע ל-400,000 לא"י לשנה לפחות.
ג. נמלים – פיתוח הספנות והדיג תלוי בכל מדינהומדינה במידה ניכרת בהתפתחות נמלי החוף. ריבוי תנועת האניות בנמל נקבע בעיקר על ידי תנאי העבודה וטיב המתקנים בו. נמלים אשר כושר הטעינה בהם גדול והשירותים האחרים תקינים, מסודרים ויעילים – התנועה בהם גדלה והולכת. נמלים מסודרים נעשים ל„נמלי מעבר“ לארצות שכנות אשר נמליהן אינם מפותחים ומשוכללים במידה מספקת. עם גידול התנועה בנמל, גדל והולך הביקוש למילוי עבודת הפריקה והטעינה, מתפתחת עבודת המספנות, מתרחב המסחר ושירותי האספקה ובעקבותיהם מסתעפת וגוברת התחבורה היבשתית.
תנועה ניכרת בנמלי ארצנו – חיפה ויפו – התחילה רק עם הגברת העליה העברית והתפתחותה המהירה של הארץ. סחורות היבוא והיצוא פורקו והוטענו בחוף יפו ובנמל חיפה שנפתח במוצאי 1934. השירותים בנמלים אלה העסיקו במישרין בהתחלת 1936 כ-5000 פועל, ביניהם פחות מ-10 אחוז יהודים. פתיחת נמל תל אביב שימש מנוף להגברת העבודה העברית בשירותי הנמלים. בערב המלחמה הגיע מספר הפועלים היהודים בנמל תל אביב וחיפה ל-2000 בערך.
הרחבת העליה ובנינה של הארץ יגדילו את התחבורה הימית בנמלי ארצנו. לשם כך יש: א) להתאים את נמל תל אביב למלא את תפקידו כנמל המרכזי לישוב העברי בדרום הארץ; ב) לבצר ולהגביר את עמדותינו בנמל חיפה. בשני סעיפים אלה – בנין נמל מים עמוקים בתל אביב והקמת מתקני ספנות, מחסנים וכו' בנמל חיפה – יש להשקיע כ-2 מיליון לא"י. יש להתאים שני נמלים אלה לא רק לשימוש התחבורה הימית של הארץ בשנים הקרובות, אלא גם לעשותם „נמלי מעבר“ לעבר הירדן ועיראק ונמלים „חפשיים“ לסחורות גלם מהמזרח הרחוק שיועברו כאן בשביל שוקי הארץ ואירופה. עם הרחבת התנועה והשירותים בנמלי חיפה ותל אביב אפשר יהיה להעסיק בהם כ-3000 פועלים בעבודות קבועות.
זוהי בקוים כלליים מסגרת לפיתוח הימאות העברית בארץ שאפשר לה להתגשם בתקופת חמש השנים הראשונות לאחר המלחמה. תכנית זו תובעת פירוט, בירור וליבון. אבל היא יכולה לשמש יסוד מעשי, אם הגישה אליה תהלום את תביעות השעה. ביצוע התכנית הזאת מסתמכת ביצירת נכסים לאומיים-כלכליים ממדרגה ראשונה, אשר יזרימו למחזור הכספים של הארץ כמיליון וחצי לא"י בשנה על ידי גילוי מקורות מחיה חדשים ל-7000 משפחות עובדים בהשקעה של 7 מיליון לא"י. עלינו לאמן ולהכשיר בעוד מועד יורדי ים לסוגיהם השונים. למדנו, כי הכשרת אנשים לעבודות הים הוא תפקיד אחראי וקשה, אולם ניתן לביצוע. הגרעינים הראשונים לימאים העברים נמצאים כבר בהתהוות. הם יחוזקו ויחוסנו עם שוב ימאינו שהתנדבו לצי המלכותי ולפלוגות עובדי הנמלים. נסיוננו הקצר בספנות, בדיג, בעבודה בנמלים וכו', הוכיח לנו, כי גם כאן ניתן להיווצר הוי חדש – מתאים והולם את צרכינו החברתיים ויעודנו הלאומי.
במימון התכנית הזאת צריך ללכת בראש ההון הלאומי: קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל צריכים להיות היוזמים והמתחילים. אם לא יהססו, יבוא אחריהם גם ההון הפרטי.
בר-כוכבא מאירוביץ
"דבר", שנה תשע-עשרה, מס' 5727, 16 במאי 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 