ש' רוזנבוים / ספני „שרה א'“ נאבקים עם גלי הים וניצלים – 4 במרץ 1938

ספני „שרה א'“ נאבקים עם גלי-הים וניצלים

קוראי עתוננו זוכרים את הרפורט הימי של הקפיטן הלפרן בענין האסון, שקרה לספינת-הלמודים העברית הראשונה „שרה א'“ בימה של באסטיה ביום 26 בינואר ש"ז, כשעלתה על השרטון בפי הנהר גולו.

כשעברתי על הידיעות, שניתנו בעתוני קורסיקה וצרפת („באסטיה ז'ורנל“, „פטיט מרסייל“, וכו'), נזכרתי, שלא הרחק מים זה קרה האסון לחלוצי-הים העבריים בספינה „עמנואל“, שטבעו במצולות-ים לפני כמה שנים ולא נודע מקום-קבורתם. הקורא התמים, הקורא את עתונות הישוב, אינו יודע על כך, לא ידועה לנו גם העובדה של „שרה א'“ ואף לא קרא על פרשת מלחמתם האמיצה של ספני „שרה“ וקציניה באיתני-הטבע, שאמרו לכסות בגליהם את חלוצי הים העברי, כמו שעשו ל„עמנואל“.

 סופה וסער, הספינה נישאת במהירות ונכנסת למלחמה עם הים הגועש, השליטה על ההגה קשה וכמעט בלתי-אפשרית, נוסעים בכל כוח המנועים, כולם עומדים על משמרותיהם, ממלאים את ההוראות של הקצינים ושל רב-החובל ופתאום: חבט! הספינה נתקלה במשהו ואינה זזה עוד… מתברר, שהספינה עלתה על שרטון, שאינו מסומן על המפה הימית. לאחר מלחמה קשה ומאמצים אין קץ עד אבדן הכוחות ממש עובדים כל הספנים עם קציניהם ומפקדיהם ומנסים בכוחות עצמם להזיז את ספינתם מעל השרטון, אך לשוא! בתוך סערת הים הגועש נשלחו 2 מן האקיפז' להריץ עזרה מנמל באסטיה הנמצא במרחק של 5 מיל מן הספינה, ובינתיים מכים הכלים בכל כוח-עוזם ואומרים להטביע את הספינה, שמתחלת לספוג מים… מתחלת עבודת-המשאבות ומשאבות-היד, הכל עובדים במסירות-נפש כיאות לאנשים הנתונים לסכנת הגורל העיוור, אולם הספינה מתמלאת מים יותר ויותר וכורעת על צדה 30 מעלות. ספינת-הצלה חשה לעזרה, אולם אינה יכולה להתגבר על הסערה וחוזרת כלעומת שבאה. המיליציה הימית של באסטיה מנסה ומתאמצת להתקשר עם הספינה, מטלגרפים לחברות-אחריות, לספינות-הצלה ומשיכה, המגדלור של קנסגרו מאַתת כל הזמן ונמצא בקשר עם הספינה המופקרת לגלים. ספינות-דיג, שנמצאו בסביבה, חשו לעזרה, אולם לא יכלו לעשות כלום. ובינתיים הגיעה ספינת-גרר „סוקו“ בלוית ספינת-מכס מבאסטיה, שתי ספינות-הצלה כבירות-כח של החברה „נרי“ מליבורנו חשו לעזרת „שרה“ והתקרבו לספינה. אחרי חילוף-דברים עם הקפיטן, נוכחו לתמהונם, שאין כאן פניקה ושום אותות של פחד, כולם עומדים על משמרותיהם, מי במשאבה מי בנקוי הספינה בלוית מטאטא בידו, כל העבודה מתנהלת כרגיל, כאילו לא קרה כלום. לאחר טקס של פרידה ושירת „התקוה“ בלב ים, עזבו הלמידים בפקודת רב-חובלם את אמם-ספינתם בכאב-לב ובעינים דומעות והובאו לבאסטיה. מז'ר מסוני, אחד מן הקצינים הראשיים שנשלח על-ידי שלטונות-הים בבאסטיה להוריד את האקיפז', נתן פקודה לרב-החובל הלפרן לעזוב את הספינה, אולם רב-החובל סרב ובחר להטבע עם ספינתו היקרה לו מחייו, אולם לאחר דרישות שלטות-החוף הוכרח מר הלפרן עם הקפיטן בויבסקי, פרנקל ושני ספנים לעזוב את הספינה. רק אז התחילה עבודת-השאיבה. לאחר הוצאת המים הוקל משאָה ו„שרה א'“ צפה על-פני המים.

לא היה גבול לשמחתם של הספנים, ששהו בבאסטיה, למראה ספינתם המתקרבת לנמל. הם קפצו עליה, על „שר'לה“, ליטפוה בידיהם וקראו: „שרה“ שרתנו… שרת הים העברי.

לאחר ששהתה זמן-מה בבאסטיה, הובאה „שרה א'“ לנמל ליבורנו והוכנסה למספנה לתיקון. המומחים אומרים, שאחר התיקון תוכל „שרה א'“ לשוב לשרותי-הים בלא כל סכנה, והישוב העברי ישמח לקבל את הגבורים הצעירים, כובשי הים בפיהם, שירת כובשים ומנצחים.

תלמידי „שרה א'“ נסעו עכשיו לבית-הספר בצ'יביטבקיה, ואחר שינוחו קצת מהרפתקותיהם, יתחילו את לימודיהם המקצועיים בבית-הספר, מי בספנות ונאביגציה, מי בדיג מכאני, בנין-ספינות, מכונאות ימית, וכו'.

בעוד כמה חדשים תגמור את חוק למודיה קבוצת הדייגים בצ'יביטבקיה המונה 15 איש, וביחד עם צי קטן, המורכב מספינות-דיג חדישות עם טרולים ועם כל המכשירים החדישים, יפליגו לארצנו להשתקע בה ולפתח עבודת-דיג שכלנית, שתקטין את אימפורט-הדיג הגדול מן הארצות השכנות ושתפתח ענפי-פרנסה חדשים לעשרות משפחות עבריות.

*   *   *

כדאי לציין, שהחי"ל שנוצר לפני כשנה ושכל פעולותיו הכבירות במקצועות הספנות העברית מתרכזות אך ורק בפקידות ענפה ואוסף כספים, ושהוא מתימר להיות המוסד הימי הישובי היחידי, השכיח את „שרה“ בזמן ששהתה בארצנו, והוא ממשיך גם עכשיו בשיטתו זו. באספותיו, שמונים בהן את ההישגים הימיים של היהודים, אין זכר לבית-הספר הימי בצ'יביטבקיה, אין זכר ל„שרה א'“, ל„תיאודור הרצל“, לקבוצות הדייגים ולעשרות התלמידים והקצינים, שגמרו את עבודתם ב„שרה“ ועובדים לעשרות בספינות רבות בימי-תבל כולם. לכל אלה אין זכר, אלה אינם קיימים תחת שמינו, אלה אינם בנינו ואין להם קשר לכיבוש הים ולפיתוח הספנות העברית.

ברית ידידי הספנות העברית תזכיר זאת בקרוב לישוב ותתחיל במפעל כביר להעברת בית-הספר הימי לארץ-ישראל וכמו-כן במפעל-הדיג שלה.

ש. רוזנבוים


"העם", הוצאה חד פעמית, 4 במרץ 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.