חשבונות של מפעל
היום יחנך הנמל בחיפה, הראשון בא"י, הראשון בתולדות הארץ הזאת. הוקם מפעל אדירים. החזון אשר חזה הרצל לפני כארבעים שנה נתגשם; חיפה תהיה עיר מקלט לאניות גדולות, אניות מסחר וצבא, תחנה ראשית בדרך אירופה–הודו, נקודה עיקרית במסחר העמים, נקודה המקשרת את אסיה הרחוקה, את תיהראן ובגדד עם גינואה ומרסיל, האמבורג ושרבורג ומשם עד ניו־יורק ובואינוס איירס. אליה יביאו צנורות את הנפט המוּפק מאדמת הפרת והחדקל ומפה יובל לקצוי עולם; אליה יגיעו הקרונות הנושאים את אוצרות ים המלח המחפשים להם שוקים במדינות הגויים. פה יוטענו עלי אניות פירות ההדר, שבהם נתברכה שפלת ארצנו, וכל תוצרת שדה ועמל כפי אדם בכפרי יהודה והגליל ובעריהם. לא נביאים בחזונם יראו עוד דברים אל – מנהלי החשבונות של חברות הנפט העיראקית, של חברת ים המלח, של „תנובה“, הם הם המצרפים כיום מספרים למספרים ומעריכים את הסחר הרב אשר ינוב כאן בעתיד הקרוב בעקבות הגידול והפריחה הנראים כאן בארץ, עם הקשרים ההולכים ומתהוים מיום ליום והאפשרויות ההולכות ורבות.
–
15 שנה העסיק בנין הנמל את מוחם ואת מרצם של מגשימי החזון. הצעות ותכניות שונות עובדו, וזכות היא לה לבריטניה שבידי בניה נפל הגורל להקים את המפעל הזה, אשר רק את ראשיתו נראה כיום ואחריתו מי ישורנו.
אין לשכוח, כמובן, כי בנין הנמל שעל במיליון ומאתים אלף לא"י, ואשר נתגשם ע"י המלוה שהוכרז בשנת 1926, ושניירות הערך שלו נמכרו לקונים בבורסה בלונדון – הבנין הזה אופשר ע"י אנשי הארץ ה זאת, ע"י העליה העברית לא"י, שהגדילה את יכולת הארץ הזאת, העשירה את קופת ממשלתה ונתנה בידיה במשך השנים האחרונות עודף במזומנים, העולה על הוצאות בנין הנמל; וזה אחרי התשלומים הגדולים ע"ח חובות המלחמה של הממשלה התורכים – אשר שום עם ומדינה אחרת לא שילמו כמותו, ולאחר תשלומים עצומים עבור רכבת ישנה שנמכרה לתושבי הארץ, מבלי לשאול את פיהם.
בבנין הנמל הזה השתתפו 1800 איש מתושבי הארץ, בהם רק שלש מאות יהודים, משום שלא ניתן למספר גדול יותר להשתתף בו. בני הארץ הזאת יכולים לומר בצדק: כוחנו ועוצם ידינו עשו את המפעל הזה. ובכל זאת יביטו כיום בגאון, ובצדק, אותם עשרים המהנדסים הבריטיים, הצעירים שבאו הנה להוציא לפועל את כל המלאכה הרבה הזו, ובראשם המהנדס סיר פרדריך פלמר וחבריו, בעלי הפירמה רנדל פלמר וטריטון, שתכנו את התכניות ושבעצם ולפי הוראותיהם נתגשם המפעל. זכותם הגדולה היא, אשר לא תישכח בתולדות בנין הארץ הזאת. אותם עשרים המהנדסים, בערך, שבאו מאנגליה לא"י לעבוד בבנין הנמל, קיבלו משכורתם ועשו את מלאכתם, לא חשבו אולי כלל שהם עושים משהו בשביל ההיסטוריה. אולם מי שרואה את הנעשה במשך השנים המעטות האלה, את גודל המפעל והיקפו, ומי שראה את הנעשה במשך השנים המעטות האלה בעבודתם, בחוץ, בים, בבנינים ובמשרדיהם הצרים, והבלתי מפוארים, אשר בסימטה הנוצרית ע"י תחנת כרמל בחיפה – אינו יכול להתעלם מן העובדה, כי האנשים האלה עשו דבר גדול, שאין להעריכו רק במשכורת הטובה שקיבלו, אלא מעשה רב שהוא לכבוד להם ולתפארת עמם.
ותהי זאת נחמתנו, שאם לא זכינו להיות הרוח החיה בהגשמת המפעל הזה, ואם בנינו לא נמנו על המהנדסים הראשונים במעלה, הרי לא רק בכספנו עזרנו בהגשמתו. כעשרים מהנדסים יהודים, ביניהם מחניכי התכניון העברי בחיפה, השתתפו בעבודת הבנין בפועל – בשרטוט ובחישוב התכניות. המחלקה הטכנית חולקה כמעט שוה בשוה, במספר לפחות, האנגלים והיהודים. ואם בעבודה ממש לא ניתן לעובד העברי למלא את כל חובתו וליהנות מכל זכותו בבנין הנמל, הרי בעבודה האינטלקטואלית והטכנית מקצועית מצאו להם המהנדסים הבריטיים כמעט את כל עוזריהם בין הכוחות הטכניים היהודים. כי אחרים לא היו בארץ הזאת. גם בעבודת הספנות שנוהלה ע"י הקפטן זאב הים השתתפו כ־40 ספנים יהודים – מחצית הספנים בכלל – אשר רבים מהם קיבלו הכשרה עיונית בחו"ל וחלק גדול מהם גם ע"י התכניון העברי בחיפה.
חיפה נבחרה למקום הנמל משום שהכרמל סוגר כאן על הים ומהוה מחסה טבעי על מימי המפרץ מרוחות הים הסוערות. אולם הטבע עצמו לא הספיק. וחכמת אנוש ועמל כפיו נדרשו להשלים מעשי בראשית.
הרים שלמים נעקרו ממקומם, הוסעו ממחצבות עתלית, הנמצאת במרחק 17 קילומטר מחיפה והוטלו לתוך הים – מיליון ושלש מאות אלף מטר מעוקב אבנים חשופים עומדים כיום ההרים, טרם כיסה הרוח והאבק על פצעיהם. עוד עומדים המנופים הגדולים, ראשיהם מורמים כלפי מעלה ועל ידם הצריפים העזובים ומספרים על התכונה הרבה שהיתה כאן במשך 2–3 שנים, על רעמי הדינמיט, על טיסת הסלעים באויר, על שירת החוצבים ביום ובלילה. עדים הם לכל אשר היה ותמהים על השקט שהשתרע עכשיו.
הפרק היהודי ביותר שבתולדות בנין הנמל תהיה עבודת החיצוב; ממיליון ושלש מאות אלף מטר האבן שנחצבו כאן – שלש מאות אלף נחצבו ע"י הפועל העברי במחצבה מיוחדת של מרכז העבודה של הסתדרות העובדים העברים בא"י. כמאתים פועלים מבין 300 הפועלים היהודים שעבדו בדרך כלל בנמל עבדו כאן; העבודה נמסרה להם בקבלנות, באותם המחירים כמעט שנמסרה לקבלנים אחרים. ובסידורו הטוב ובטכניקה המעולה עלה לפועל העברי להעלות את שכר עבודתו לרמה שאיפשרה לו חיים אנושיים וגם לקמץ משהו. אולם לא רק עמל וזיעה השקיע כאן הפועל העברי, גם מדמו הקריב לבנין. היו גם הרוגים ופצועים בעבודה.
האבנים הוסעו והוטלו הימה והם מהוים כיום שתי חומות ארוכות החובקות בזרועותיהן שטח עצום – 387 אקרים (1.567.300 מטרים מרובעים). הזרוע האחת – הוא משבר הגלים הגדול היוצא מאצל תחנת כרמל בחיפה – ארכה 2210 מטרים; והזרוע השניה – הוא משבר הגלים הקטן יוצא מהנמל הישן וארכו 765 מטרים. הזרועות הללו עוצרות את גלי הים מהסתער על החוף ומהוים יחד איזור של מים שקטים, בהם תעגנה האניות ותסתתרנה מתחת לחומות הרוחות הסוערות. בקצה של כל אחת מהזרועות האלה הוקם מגדלור להראות מרחוק לאניות הבאות את הדרך למי המנוחות.
קרקע הים בתוך האיזור השקט הזה הועמק עד 9.40 ועד 11.30 מטרים, למען אפשר לאניות גדולות לשוט בתוכו. מכונות חפירה גדולות הובאו לשם כך, וקו הועבר בתוך הים, להבדיל בין מים למים והמכונות חופרות ושואבות חול מעומק הים מעבר מזה ופולטות אותו לעבר השני. מעבר מזה הולך הים ומעמיק ומעבר מזה הולך והופך ליבשה. שני מיליון מטר מעוקב חול נשאבו והועברו מהעבר האחד לשני עד אשר נראתה היבשה מהעבר השני – 440 דונם קרקע. ננעץ קנה בים להקים עליו כרך.
ומעבר מזה הועמקו 300 אקרים (כ־1200 דונם) מעבר לאניות הגדולות שבעולם. ועוד המלאכה טרם נגמרה. אם יגדל הסחר, וירבו הצרכים עוד, אפשר להגדיל את ההיקף.
–
ומשנראתה היבשה, התחילו הבנין והסלילה. נבנו 2 רציפים: אחד 400 מטר ארכו, על ידו תיעגנה 3 אניות גדולות או 4 אניות בינוניות, ורציף שני באורך של 285 מטר לסירות משא. נסללו דרכים גדולות ורחבות, אחת 30 מטר רחבה והשאר 15–18. נבנו 2 מחסנים גדולים, בתי מכס והסגר, נגדר שטח למחסנים, נקבע מקום לתחנת רכבת חדשה, ואחרון־אחרון עיקר – הוקם שטח של 340 מגרש, בן 250 מטר מרובע כל אחד, אשר עליו ייבנה מרכז מסחרי גדול – בנינים בני 6 קומות מוקדשים למשרדים ולמחסנים. גם ברחובות הגובלים עם שטח חדש זה הולכות ונעשות תמורות כבירות – הרחבת הרחובות, שינוי הבנינים, ריבוי החנויות. שני בתי קברות שהיו משתרעים לאורך רחוב יפו הולכים ונעלמים – דרכם יעברו הדרכים ועליהם נבנות חנויות. המתים מפנים מקום לחיים. בתוך שטח הנמל יובלעו גם המרכז המסחרי הקיים של היהודים והמרכז החדש הולך ונבנה. ושני הרחובות העבריים של חיפה הישנה, רחובות יפו ואלנבי.
והדרישה למקומות למשרדים ולמחסנים הולכת וגדלה. על 340 המגרשים שבשטח היבוש באו 940 בקשות, רובן מצד יהודים. המגרשים ניתנים רק לחכירה לשבעים וחמש שנים ובמחיר גבוה של 10–15 לא"י המטר לשנה, על מנת למסור אח"כ את המגרש יחד עם הבנינים לרשות הממשלה.
בוני הנקודה נפגשים עוד בקושי אחד – אי אפשרות להשיג הלואות איפוטיקאיות לבנין על מגרשים שכורים, כי הממשלה איננה מסכימה לתת לשוכרים את הרשות למשכן את זכות החכירה. המוצא היחידי במצב זה הוא שעבוד דמי השכירות של הנכסים למלוים במשכנתא.
–
על משבר הגלים הגדול הוקמו 29 אילים (עמודי ברזל וביטון) שאליהם תיקשרנה 24 אניות, אשר תיעגנה בשעת הצורך בשטח הנמל מבלי לגשת לרציף היבשה. אילים הוקמו גם על משבר הגלים הקטן – אולם זה ישמש, כנראה, בשביל נמל הנפט אשר ייבנה כאן. אם לא ייבנה מחוצה לאיזור זה כפי שמציעים עכשיו. שאלה זו תיפתר בעתיד הקרוב. כי ערכה של חיפה בתור חוף לאכספורט הנפט גדול. והנחת הצנור של חברת הנפט העיראקית עומדת להיגמר בקרוב.
עם הרחבת הנמל בעתיד יוגדל אורך הרציף בעוד 900 מטר וייבנו עוד 5 מחסנים גדולים, גם יוכן מקום על יד הרציף לעוד 6–8 אניות גדולות.
–
טרם נחנך הנמל וכבר השפעתו על סחר העיר הולך וניכר. בחדשי ינואר–אבגוסט ש"ז הגיע האימפורט דרך נמל חיפה ל־2.506.904 לא"י, לעומת 1.576.053 לא"י באותם החדשים בשנת 1932. עליה ב־55%. האכספורט סבל השנה מאד לרגל הבצורת. היבול הרע בעמק ובגליל לא נתן אפשרות לשלוח חטים לחו"ל – אלא להיפך, המשקים מוכרחים לקנות גרעינים לכלכלת ביתם ומשקם וזרעים לשדותיהם. ואעפ"י כן עלה האכספורט ל־1.319.051 לא"י, לעומת 1.263.888 באותם החדשים בשנה שעברה. עליה ב־%½4. מספר אניות הקיטור שעגנו בנמל חיפה בשמונה חודשים הראשונים של השנה הזו ־ 685, ומטענן – 1.765.015 טון (לעומת 504 אניות עם מטען של 1.144.630 טון שעגנו בנמל חיפה במשך 8 החדשים האלה בשנה שעברה). יש לחשוב, כי משלוח ההדר יופנה השנה בעיקר לחיפה.
–
עם גמר בנין הנמל והתגברות המסחר בעיר הולכת וצפה מחדש שאלת הפועל העברי בנמל. גלוי וידוע, כי חלק היהודים בסחרו של נמל חיפה מגיע לששים אחוז. הנמל הולך ומתעשר גם ע"י העליה העברית – ע"י המס לגולגולת. לעומת זה שורר בנמל משטר ערבי וקיפוח העבודה העברית. בבנין הנמל היתה אמתלא של שכר עבודה וכו' – בעבודת הנמל אין מקום לטענה זו. עובדים בקבלנות, יהודים ולא יהודים כאחד. והנהלת הנמל צריכה פעם להכיר במציאותו של הישוב היהודי ושל הפועל היהודי. לאמתו של דבר עסוקים כיום בנמל בס"ה 47 פועלים יהודים; מהם 13 בקביעוּת – קבוצת הסבלים הקיימת זה 13–14 שנה והעסוקה אך רק בעבודת הסוחרים היהודים; 8 סיטיבידורים (פועלים בפריקת אניות והטענתן במנופים) העסוקים ע"י קבלנים ערבים; 20 פועלים זמניים מתחלפים; 3 פקידים בהנהלת המכס ושלשה שוטרים; לעומת זה עובדים בנמל 550–600 פועלים ופקידים לא יהודים. מהם 60–80 סבלים קבועים בעבודת המכס; 80–100 סטיבידורים, 40–60 ספנים, 20–30 פועלים בשירות הנמל, 40–50 שוטרים, 40 פקידים ו־250–300 פועלים זמניים.
הפועל העברי דורש לעצמו את הזכות לעבוד בנמל לא רק מטעם הסוחר היהודי המעסיק אותו, אלא ישר מאת הנהלת המכס. והפקיד היהודי ודאי שזכאי הוא לעבוד כאן במקום שהעליה הבאה לארץ היא רובה ככולה יהודית והכרח שהעולה ייפגש בנמל בפקידים המכירים בלשונו וקרובים לרוחו.
גם הספן היהודי תובע לו עבודה. כארבעים ספנים יהודים עבדו בבנין הנמל – רבים מהם קיבלו גם הכנה תיאורטית ע"י הקורסים המיוחדים שסודרו ע"י התכניון. אלה הם הספנים היחידים בארץ זאת שיש להם השכלה מקצועית מתאימה. חובת הנהלת המכס להעסיקם.
יש בארץ מספר גדול של ספנים ופועלי נמל שהגיעו הנה עם העליה. ביניהם מצטיינים ביחוד עולי סלוניקי, שחונכו מנעוריהם לעבודת הנמל. והכרחי הוא לאפשר להם להמשיך כאן בארץ את עבודתם במקצועם. לתועלתם ולתועלת הנמל. ועוד רבים המתחנכים לחיי הים באגודות הספורטיביות הימיות ובחברות שאורגנו ומתארגנות לשם כך. השלטונות חייבים להעריך את טיב החומר האנושי ואת תביעותיו, ואת רוב העושר שהעליה והישוב משפיעים על הנמל ואשר בכוחו ניתנה האפשרות לסיים את בנינו כיום ולהרחיבו בעתיד.
ד. כהן
"דבר" שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 