יום הים ביריד המזרח
מסבה מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית. – מסדר ארגוני הספורט הימי בהשתתפות מלחי אנית „תל אביב“. – אספת־עם רבתי באמפיתיאטרון. – נאומים נלהבים של ה"ה דיזנגוף ושרתוק
לאחר המסבה הנהדרת מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית (ראה עמ' ב) נתנו אמש ראש העיר תל־אביב מר מ. דיזנגוף וחבר ההנהלה הציונית ה' מ. שרתוק באמפיתיאטרון של יריד המזרח, במעמד אלפי אדם, בטוי עז ונמרץ להרגשת הישוב והאומה לנוכח הצעדים הראשונים על חוף ימה של תל־אביב לאור המסבות שהביאו אותנו בארץ אל ימינו אלה.
המסדר
לפני הנאומים, שנשמעו תוך הקשבה יוצאת מן הכלל, נערך מסדר מרהיב בהשתתפות שיירת הקצינים, המלחים והעובדים באניה תל־אביב על דגלי ציון ובריטניה, כן גם חברי „זבולון“ ו„הפועל“. עם הרמת הדגל הלאומי בצד דגלי ים של עמים שונים על מגדל הביתן לתוצרת הארץ פרץ רעם של מחיאות כפים, שהרעיש את הסביבה. שתי תזמורות של „מכבי־אש“ ו„הפועל“ הנעימו את הזמן במנגינות עממיות שהשרו רוח של גיל בהמונים המצפים לדברי קברניטי הישוב.
במרכז הבמה נתלה בד צבעוני מטעם האגוד לספנות העברית על רקע סירות בלב ים ועליו הכתוב: אל הים: נמל תל אביב! ספנות עברית! חלוצי הים! כל נוסע, כל ארגז מטען באניה העברית אבן לבנין!
רמקול של חברת ראדיו א"י הפיץ למרחקים את דברי הנואמים, שנקלטו גם מחוץ לאמפיתיאטרון. קול חבר „הפועל“ הכריז: „אנחנו הפכנו חולות אלי עיר ונעש ים למולדת“. חבריו השיבו על קריאה רמה זו ב„הידד“ והקהל הרב בתשואות חן ממושכות.
על הבמה עולה מ. דיזנגוף ואתו מ. שרתוק ומלויהם.
מדברי ה' מ. דיזנגוף
הישיש הנערץ מ. דיזנגוף אמץ קולו והכריז על חג ימי לישראל, על הימים הגדולים שאנו חיים בהם כיום, לא יעברו בלי להשאיר זכר וסימן בהיסטוריה של עמנו וארצנו, על ימים שהם כמפנה בדברי ימי הישוב וישראל ומברך את ספני ישראל שבאו להשתתף בחג הזה. הנואם סוקר את פרישת המכאובים, המלחמות, התבוסות והנצחונות של הישוב העברי החדש בן 50 שנה והעיר העברית הראשית בת 27 שנה מול כוחות ההרס ובני המדבר ומסיק מסקירתו זו, שכדי להגיע למטרה נכספת יש להעיז, לרצות ולגלות רצון כביר. כיום פנינו אל הים, שאנו רוצים לכבוש אותו.
„אנו רוצים גם במים שלנו – מי תל־אביב, עם ספינות משלנו, שיחברו אותנו עם העולם הגדול ועל סיפונן מתנוסס לתפארת דגל ציון.”
מר דיזנגוף מדבר להלן על אי הצדק הקורע עד לב השמים שנעשה לנו במימי הארץ ועל היבשה. „כעת צעדנו ראשונה בחופה של תל ־אביב ואין הכוח שיזיז אותנו מכאן.” פירוש מלא חן ופקחות נותן דיזנגוף לדברי הקדמונים, שהעולם מורכב מאש, ממים, מעפר ורוח, ארבע סגולות שאותן מיחס ה' ד. לאומה הישראלית במולדתה: חלק שכבר חי וקיים בהווה וחלק העתיד לבוא. ועוד מזכיר ה' ד. את קריאתו הגדולה של פרידריך הגדול: „עתיד הארץ אל הים” ו„הים נחוץ לנו כאויר לנשמה”. בקול רטט ובדמעת עין פונה דיזנגוף אל הדור הצעיר ואומר: „מקנא אני בכם, אתם הדור הצעיר, שבגורלכם נפל להוציא לפועל דבר גדול שחלמתי עליו ושלא אוכל בודאי, – כי כוחותי לא יספיקו להוציאו אל הפועל יחד אתכם”. „מה שהבטחתי לכם אנו עומדים להשיג ולא משום שאני נביא או חכם אלא משום שאני נכנס רק לדברים בטוחים.” רגע של הרהורים ושוב מתרומם רוחו של דיזנגוף והוא מכריז על המשך בנין הארץ בים וביבשה ובאויר („גם תורם של אוירונים יגיע אצלנו ואז נתחבר לא רק בים וביבשה אלא גם באויר עם מרחבי העולם”) מתוך עבודה, שויון וחופש. בסוף דבריו קרא ה' דיזנגוף את הצבור לאמץ את אוצר מפעלי ים ולעשותו לדבר כביר, כדי שיהיה מכשיר ענקי בשביל המפעל הגדול (תרועות ממושכות).
בסיימו את הנאום ביקש ה' דיזנגוף סליחה מאת הקהל שהוא עוזב את האספה הנהדרה אבל חזקה עליו מצות הפרופ' מרקוס ללכת הבית לנוח כדי שיוכל לאסוף כוחות חדשים לדבר בפעם השניה לא רק על הים אלא גם על „כיבוש האויר” (קריאות מרעישות: יחי דיזנגוף! לחיים ארוכים וטובים!)
מדברי ה' מ. שרתוק
חבר הנהלת הסוכנות ה' מ. שרתוק פתח ואמר: רבותי, קהל תל־אביב, אתכם יחד עומד הערב הישוב כולו, עומדים חלקים גדולים של עמנו בגולה כשפניהם אל הים, אל הים התיכון. חג לנו הערב, אבל לא חג של גמר אלא של התחלה, לא של ביצוע אלא של גיוס. עלינו לגייס כוחותינו למלחמה גדולה וקשה על מקומנו בים זה, על עמדותינו לא רק בחוף הזה, כי דרכנו לארץ על פני הים הזה”. להלן דבר ה' שרתוק על הכמיהה לקרקע שהביאתנו הלום, „ואם צמאנו למים הרי למים חיים שאותם השקענו בתוך האדמה להשקות להפרות את השממה בבואנו הנה פנינו עורף לים ורק לאחר ימים רבים פנינו גם לים שמאחורינו”. ה' ש. מדבר בהמשך נאומו על כיבושינו המצערים עד כה ועל ראשית הצעדים לתקון הדבר, על התנכרות מצד הממשלה, על הזעזוע שמצאנו בראשית הדרך אבל גם לאחר התחלה, מביע ברכה למעפילים הראשונים ולמסיעיהם, מונה מכשולים רבים שהם כאבני נגף על דרכנו, מעמיד להשואה את ההישגים בנמל חיפה מול התוצאות השליליות במו"מ על כיבושים גם בנמל יפו, ובדברו על תקופתנו מדגיש הנואם כי נס גדול התרחש לנו שאנו עומדים מול התקפת האויב כבר מאחורי ההתחלה – אם גם מצערה – ולא לפניה ומשום כך יכולים אנו לעלות בדרך יותר רחבה. „עדיין הדף פתוח והיד כותבת, אבל נבוא חשבון על כל עוות הדין נגדינו”. בכל בזמנו „אולם יש דברים שאסור להחמיצם והחשבון בפרק זה החל מיד בעצם ימי הזעם ודוקא בגלל הזעם וה' ש. מספר את פרשת המו"מ הממושך בין הסוכנות והממשלה עד שהושג הרשיון לפריקת סחורות בתל אביב. אמנם התחלה, אבל נקיים עמדה זו בידינו. „כל מי שסבור כי שחרורה זה של תל אביב מתנאים של שעבוד לעיר השכנה יפו לגבי הובלה ימית אינה אלא הוראת שעה – מי שחושב כך משלה את עצמו בשוא. עיר יפו היא לנו משענת קנה רצוץ”. וה' ש. עושה חשבון צדק עם כת השובתים והמסיתים, מעלה על הפרק את זכויות היהודים לים בכוח התנועה העצומה שהם יוצרים. בדברו על חיצי הרעל שהשכנים שולחים כלפינו בחרב ובאש הוא מציין שהשלום שאנו שואפים אליו יקום כשיהיו שני כחות שוים”. שכנינו ילמדו לגבי העתיד, שהיום נוצר לא להרג ולא לשוד אלא לעבודה, והלילה לא להצתות ולרציחות מן המארב אלא למנוחה. עלינו לרפא סוף סוף את האנשים האלה מן ההשליה המשונה, שמותר להם לאכול לחם יהודים 364 ימים בשנה ואילו ביום ה־365 – לנעוץ ביהודים סכינים.
„לילות חרדה אלה יחלופו, יבואו ימים שטופי שמש וזיעת עבודה, ובנמל תל אביב יעבדו פועלים שטופי אור השמש וזיעת גוף ושטופות שמש תהלכנה אניותינו הלבנות על פני ים התכלת” (תרועות ממושכות).
המסדר והאספה החגיגית נסתיימו בחלק אמנותי, בהשתתפות ה' פינקל.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 