פריקת־מטען ראשונה בחוף תל־אביב
נודע לנו, כי למן השבוע הראשון של השביתה הערבית, אשר השביתה גם את נמל יפו, העמידה הנהלת הסוכנות היהודית לפני הממשלה – כאחת מדרישותיה העיקריות – את דבר הקמת נמל בתל אביב. בענין זה פנתה ההנהלה אל הממשלה כמה פעמים בכתב ובעל-פה. המו"מ נמשך כ-3 שבועות.
ביום ו' זה הודיעו מהממשלה טלפונית להנהלת הסוכנות על הסכמת הממשלה לפריקת אניות-משא בימה של תל-אביב. ההנהלה נתבקשה לסדר פגישה בין מנהל נמל יפו לבין הועדה התל-אביבית, אשר טפלה בענין זה. הפגישה יצאה לפועל ביום א', ואותו ערב התחילה העבודה הקדחתנית בהקמת המזח, כדי לאפשר לפריקת אניות בחוף ת"א.
הסכום הראשון של 500 לא"י להוצאות הבנין ניתן ע"י הסוכנות.
הודעה מאת ועד ת"א לנמל ותחבורה.
האניה היוגוסלאבית „צאֶטבורטי“, בהנהלת הקפיטן ואטרוסלב ונקאריץ, עגנה בצהרי אתמול בת"א מול מגרש התערוכה, אחרי שסידרה בחוף יפו את הפורמליות הנהוגות. מטען האניה בשביל ת"א הוא 1000 טון מלט בשקים. ב-3 אחה"צ נעשתה פריקת הנסיון של 25 טון הראשונים בהנהלת הקפיטן זאב־הים.
ראש העיריה, מר מ. דיזנגוף, ביקר בחוף ונפגש בתשואות ובברכות נלהבות.
נפתחו רשמית משרדי המכס והנמל בחוף תל אביב בצריף מיוחד שהוקם למטרה זו.
הסוחרים וסוכני האניות, המעונינים בהבאת מטעניהם לת"א, מתבקשים לפנות למזכיר הועד לשם קבלת הפרטים הדרושים.
זר לא יבין זאת, יוּכה תמהון כל אשר לא עמד על סודו של אותו חפץ־חיים אדיר, רצון הבנין והיצירה, המפעם את לבות המוני ישראל במולדת.
תל אביב באלפיה ורבבותיה היתה חדורה כל יום אתמול חג וגיל, קול רינה נשמע בחוצותיה, הרגשת השיג חשוב מילאה את הלבבות והחרישה תלאה ויגון.
עוד משעות הבוקר התכנסו על שפת ימה של ת"א המונים, המונים, במגרשי התערוכה ומעל גגות הביתנים ו„גלינה“, הביטו שעות על שעות לספינה יוגוסלאוית, לסירות הקיטור וסירות הסחיבה שהסתובבו לידה – פריקת מטען ראשוה בחוף ת"א, ראשית הקשר העצמאי בין העיר העברית בין ארצות עבר לים. בהמוניהם נהרו תושבי ת"א במכוניות „המעביר“ – „אל הנמל“. כל אות וכל סימן למאורע ההיסטורי זכה לתשואות ממושכות. מפרק לפרק נשמעה שירת „התקוה“.
ה„עולה“ הראשון שירד מהספינה ועלה על חוף ת"א, הקברניט ס. וואטרוסלאב, זכה לתשואות ממושכות. משנראו פקידי בית המכס היהודים, מר הדס, ובן דוד, שבאו למלא את תפקידיהם, קידמו אותם במחיאות כפים. עובדי קואופרטיב „הנמל“ העושים עתה את מלאכתם בנמל יפו, בהוצאת סחורות היהודים מבית המכס תוך סכנת נפשות, באו לחוף ת"א עם מכוניותיהם המודגלות וטבלאות תלויות עליהן: „קואופרטיב „הנמל“ תל אביב“. הקואופרטיב להובלה „החוף“, שהביא במכוניותיו את האדנים לכבש הזמני מהחוף למשרד המכס, קישט את מכוניותיו בכתובת „נמל תל אביב“.
אכן, הכל יודעים, הכל רואים: עוד לא „נמל“, רק צעד ראשון, אך גדולה האמונה, שהגרעין יצמח ויתפתח.
ראש עירית ת"א מ. דיזנגוף, התגבר על חולשתו ומבית החולים, בו הוא נמצא בימים האחרונים לרגל הטיפול הרפואי המיוחד שהוא זקוק לו, בא במכוניתו בלוית הד"ר מרכּוּס אל החוף. למראהו רגש הקהל מאד. נשמעו קריאות: „יחי דיזנגוף!“ „יחי נמל דיזנגוף!“ נשען על זרועות מלויו ניגש מ. דיזנגוף לגשר העץ הזמני, הביט נרגש ואמר: „יהיה לנו נמל גדול, על אף הכל“.
בין הבאים לחוף לפריקת המטען הראשון נראו חברי הנהלת עירית ת"א, פ. רוטנברג, ד. רמז, ב. לוקר, יהושע גורדון, א. קפלן ורבים אחרים מכל שדרות התושבים.
משמר מוגבר של שוטרים הסתובב בחוף. מזמן לזמן חגו אוירונים בשמי הסביבה. נמצא במקום גם מפקד משטרת ת"א – המיור הרינגטון.
לאחר שעגנה הספינה במרחק מיל ורבע בערך (קילומטר וחצי) מהחוף, התקרבה אליה סירת מוטור בהנהלתו של הח' זאב־הים – המנצח על כל המלאכה של ארגון הפריקה – ואליה קשורה סירה רגילה לקבלת המטען. משהוחל בהעלאת שקי המלט מהאניה אל הסירה, עבר שוב רטט בקהל שהלך הלוך ורב. כעבור זמן־מה שבה הסירה עם המטען, אך מפני שפל הים לא יכלה הסירה לגשת אל גשר העץ שהוכן לכך. הסירה העבירה את מטענה לרפסודה. עוד הקהל צופה ומחכה להבאת המטען לחוף, והנה נתלה על משרד המכס הזמני שלט בשלוש השפות הרשמיות: „חוף תל אביב, משרד המכס“. הקהל הזין עיניו בשתי השורות האלה וקרא בהן הרבה יותר מפשוטן…
בא הרגע, אליו חיכו בקוֹצר־רוח: הובא שק המלט הראשון, נישא על כתפיו של סבּל עברי, אל החוף של העיר העברית (שק המלט הזה הושם לזכרון במוזיאון ת"א).
חוֹצים במים עד הברכים נישאו השקים אל המכוניות. שוטר בריטי בדק במרצע שבידו את שקי המלט… המכוניות קיבלו את המטען, ועל פני כביש האדנים עברו דרך התערוכה לעיר, וזכו לתשואות ברחובות העיר.
– – –
בשיחה עם סוכן האניה, מר מרכוס (שותפו – מר פדרמן), מסר סוכן האניה לבא כוחנו על היגיעות שיגע עד שהוּשג הרשיון לפריקת האניה בחוף תל אביב. 14 יום עגנה האניה בנמל חיפה ולרגל כך היה הכרח לשלם לבעלי האניה פיצויים בסך 300 לא"י לערך.
מר מרכּוּס ציין בהכרח את עזרחם שלטונות הנמל הגבוהים. בידי מר מרכוס תעודת קבלה של המטען, המסומנת במספר 1, שכן היא התעודה הראשונה לפריקת מטען בחוף ת"א. על גבי התעודה רשום כמקום הפריקה באותיות לטיניות ת. א. ב. („תל אביב־ביטש” – חוף תל אביב).
קיבול האניה – 5000 טון. שמה – „צאֶטוורטי”, שייכת לחברת אניות יוגוסלאווית. מטען המלט מגיע ל־950 טון. פריקתו תימשך ימים אחדים, בהתאם לתנאים הנוכחיים.
– – –
עובדי המשרד הקבלני של מועצת פועלי ת"א, אינם נגרפים עם זרם הקהל החוגג, הם על משמרתם – משמרת העבודה שאינה פוסקת לא ביום ולא בלילה. מקדח החשמל קודח באון בקרקע הים, עמודי ברזל נתקעים, והקורנס הגדול מעמיקם עד כדי 4 מטר. גובה הגשר מעל פני הים – 2 מטר. עבודת הגשר הזה תושלם במשך שבועיים–שלושה. הוא ישמש לפריקה עד שיוקם המיזח ע"י „חברת נמל ת"א”.
העבודה נעשית לפני התכניות של המהנדס העירוני מר שיפמן.
– – –
איך קיבלו הספנים היפואים את פני האניה העוברת את יפו ומתקרבת לחוף תל אביב? עד ראיה מוסר לנו: אך נראה עשן האניה בקרבת יפו והספנים באו בהמון לנמל מרוגזים מאד; אך כאן מצאו משמר שוטרים וחיילים מוגבר. שערי הנמל ננעלו בפני ההמון המתקהל. קצין הנמל באקסנדיל וסגן מנהל בית המכס, מר הדס, יצאו בסירה לקראת האניה. כמה מספני יפו הצליחו בכל זאת לרדת לסירותיהם והתחילו לרדוף אחרי הספינה. בחמתם חתכו את החבלים של אחת הסירות המלוות את הספינה. הקצין באקסנדיל ואחד מהבולשת שנסע בסירה, ירו כמה יריות. סירות הספנים נסו. הסרג'נט דייויס חש מנמל יפו בסירת קיטור, תפס בסירה המנותקה מהספינה עד שהתקרבה הספינה וקשר אותה אליה.
– – –
עגינת הספינה בחוף ת"א שימשה, כמובן, נושא לשיחות וויכוחים בין תושבי יפו. המסיתים משתמשים במאורע לשם הסתה, באמרם: „הממשלה מבזבזת את כספה לטובת ת"א”; „היהודים מביאים נשק”. אך יש שדורשים את המאורע לגנותם של המשביתים ומוכיחים אותם על אוולתם.
נודע לנו, שמר קרוסבי, מושל מחוז הדרום, ענה למשלחת הערבית, שבאה אליו בטענות נגד פריקת אניות־משא בחוף תל אביב – כי אינו יכול לעשות כלום בענין זה, משום שזוהי פקודה שנתקבלה מאת הנציב העליון.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' 3355, 20 במאי 1936, עמ' 1 ו־6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
