מכתבים למערכת
[…]
בית ספר ימי עברי בארץ-ישראל
(הצעה)
לא לקטנות הנני מתכוון אלא לגדולות דוקה: לבית־ספר ימי עברי גבוה על חופי הים התיכון, לאקדמיה ימית המחולקת למחלקות שונות, שכל אחת מהן תכין סוג ידוע של יורדי־ים: מלחים, דייגים ומהנדסי־ספנות. ימה של ארץ־ישראל הוא בלתי מנוצל ובלתי־נחקר לגמרי. אין אנו יודעים על תכונותיו ההידרו־ביאולוגיות ועל המוֹרפולוֹגיה של קרקע הים. לא אפריז אם אומר, שים ארצנו יוכל – אם נדע איך לנצלו – לפרנס אלפי משפחות מישראל שיתעסקו במקצוע הבריא והנועז ביותר של אנשי־הים: במקצוע הדיוג. ובניגוד לדעה המקובלת יש לדעת: בעצם, לא המלחים אלא הדייגים הם המשליטים את העם על הים. יש דיוג ויש דיוג: הדיוג בריחוק מן החוף טעון התמחות מלחית יסודית בכל כווני־המדע הימי: נביגציה, סיגנליזציה, הידרוביאולוגיה ומורפולוגיה ימית. אין, איפוא, כל פלא, שהגדולים בין רבי־החובל בעולם קבלו את ראשית חינוכם הימי בסירות־דייגים דוקא. בית־ספר ימי עברי גבוה בא"י יכול להיות כלי מחזיק ברכה יותר מכל בית־ספר מקצועי אחר; כי אין לך מקצוע בארץ הזאת שיש לו כאן יותר סיכויים של התפתחות.
הנסיון שנעשה באיטליה, בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה, הראה, אמנם, מה גדול ערכה של התמחות ימית־מקצועית של הנוער העברי, אבל מצד שני הראה והוכיח כי בית ספר ימי־מקצועי אין דינו כדין בית־ספר מדעי סתם: תלמיד מליטא יכול ללמוד רפואה באיטליה, דרך משל, מפני שמחלות בני האדם בכללן דומות זו לזו בכל אתר ואתר. אבל תלמיד, שעמו וארצו ועתידו שוכנים, למשל, על חופי הים השחור – אינו יכול ללמוד את התורה הימית בבית־ספר הנמצא על חופי הים התיכון. ואף זו: תלמיד, שעמו וארצו שוכנים, למשל, על חופי הים התיכון מערבה והוא מתעתד לעסוק בעבודת ים – ובפרט בעבודת־הדיג – בחופים אלה – מוכרח ללמוד את המקצוע הימי באותם החופים הימיים, שאותם הוא חפץ לנצל בעתיד. יש הבדל עצום בין חופי הים התיכון במצרים לחופי אותו הים בארץ־ישראל. קברניטי־ים של אניות נוסעים אינם מרגישים בכך. הם אינם זקוקים אלא למפת־ים ונמל בלבד. אבל הדייג קשור בחופיו כמו האכר בקרקעותיו. הדייג הוא אכר-הים וכשם שהאכרים ועובדי האדמה הם החלק הבריא והפרודוקטיבי ביותר של עובדי היבשה – כך הדייגים הם החלק הבריא ביותר של עובדי הים. אם יהיו לנו דייגים – יהיו לנו גם מלחים. כל דייג טוב הוא גם מלח טוב בעוד שלא כל מלח טוב הוא גם דייג טוב. ותפקידם של הדייגים במערכת חייה של ארץ גדול לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה פוליטית ומבחינת ההגנה. מעט מעט יודעים על תפקידם של הדייגים בימי מלחמה ומצור. אבל היודע – יודע, שהשרות, שעשו הדייגים לצרפת, גרמניה, אנגליה ואיטליה בימי המלחמה העולמית כבירה לאין־שעור. רק הדייגים בספינותיהם הקטנות וסירותיהם הגדולות יכולים לפלס להם נתיבה בלב־ים אפילו בזמנים שכל הנתיבות הן בחזקת־סכנה. ואין דבר חשוב והכרחי יותר לישוב העברי בעתיד מצי־דיוג עברי חזק.
יש, איפוא, לייסד בית־ספר ימי עברי גבוה בארץ־ישראל שיוציא מקרבו קדרים של מומחים לדיוג, שינהלו ספינות דיוג לאורך חופי הארץ, ויורדי־ים אמיתיים, נביגאטורים מומחים ומסורים שיחזירו את ים ישראל לעם ישראל בארצו.
יש לנו כבר ספינת־למוד ציונית „שרה א'” ושתי ספינות דיוג בעלות מבנה משובח, ומתאים ביותר למימי הארץ. אבל ספינות בעצמן אינן מספיקות. יש צורך לבנות בי"ס ימי עברי בארץ־ישראל. ולא בית־ספר של הלכה בלבד, אלא, ובעיקר, בית־ספר ימי מעשי. בית הספר צריך להערך כדוגמת בתי־הספר הימיים באנגליה ואיטליה ודוגמת ביה"ס בצ'יוויטווקיה: פנימיה בעלת־משמעת־קסרקטין. כי התנאי הראשון להצלחה בעבודה הקשה והמייגעת של כבוש הים – הוא משמעת ברזל. לבית־ספר ימי עברי מודרני – אפשר למצוא את האמצעים הכספיים הנחוצים. מפא"י הצליחה להניח את ידה על עבודת־הים בארץ אם כי ידועה העובדה שדוקה אנשי בית"ר והצה"ר היו הראשונים שהתחילו בעבודה זו ולא חסכו בשבילה לא מכספם ולא מדמם. מפא"י שלחה משלחת לאמריקה לאסוף כסף למען חברת־הים של ההסתדרות והצליחה במפעלה. עלינו, בתור חלוצים האמיתיים של המפעל האמיתי לכבוש הים, לעורר את דעת הקהל העברית באמריקה לקראת הקמת בי"ס ימי בארץ־ישראל, שישמש כמבצר העבודה הימית בארץ. משלחת שתצא לאמריקה לשם מטרה זו – אין ספק שתצליח. יש צורך רק לגשת ולעשות.
צבי קוליץ
"הירדן", שנה ג', מס' 628, עמ' 11, 16 באפריל 1937. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
צבי קוליץ בוויקיפדיה.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 