שערורית „קדמה“

כיצד בוזבזו 500.000 ל"י מכספי העם על מפעל „הסתדרותי“ שהכשיל את הספנות העברית

פרשת „קדמה“ עולה שוב על סדר־היום הציבורי בארצנו. אמנם הדו"ח של הועדה אשר הוקמה לשם חקירת פרשה זו לא פורסם עדיין, אך תכנו פורסם כבר ע"י רפורטרים זריזים, ולקהל נודע שבוזבז חצי מיליון לירות בכספי העם בצורה הנפשעת ביותר.

הענין התחיל בזה שהסוכנות היהודית הפרה את החלטת הקונגרס הציוני, אשר חייב אותה לתמוך בכספיה ביזמה הפרטית בשטח הספנות. הכת השלטת החליטה להעביר לרשות ה„טרוסט“ שלה את „העסק השמן“ והוקמה חברת „צים“. בהנהלת „צים הושבו שני באי־כוח „סולל־בונה“ ושני באי־כוח הסוכנות שגם הם חברי ה„הסתדרות“. כיון שהכת השלטת מעונינת תמיד לשוות אופי „כללי“ למפעליה, וגם „לרתום“ הון פרטי בעגלת עסקיה, היא פתחה במו"מ עם חברות פרטיות, אך לאחר שלחברות הללו לא ניתן מקום בהנהלה, סירבו להשתתף. לחברה הצטרפה רק חברת „נחשון“ השייכת ל„סולל בונה“.

רצו ללונדון לחפש אפוטרופוס בריטי

חברת „צים“ החליטה שדרושים אפוטרופסים גויים. ומיהו אפוטרופוס טוב יותר מה…בריטים? ואכן נהל בר־כוכבא מאירוביץ משא־ומתן בלונדון בנוגע להקמת שותפות ורכישת ספינה שתפעל בקו־נוסעים קבוע בין חיפה ומרסל. במשא־ומתן השתתף גם ד"ר ווידרא מהסוכנות וד. רמז.

כתוצאה ממו"מ זה, נעשתה ההתקשרות הגרועה ביותר שיכולה היתה להעשות. „צים“ התקשרה עם החברה האנגלית „האריס את דיקסון“, חברה ממדרגה שלישית, ושאיננה מומחית לטיפול וניהול אניות בקוי־נוסעים.

„צים” והחברה הבריטית הקימו את חברת „קדם” וזו קנתה את האניה „קדמה”. האניה נקנתה אחרי בדיקה חיצונית בלבד, ומכונותיה לא נבדקו, מאחר שלפי תנאי המכירה אין לפתוח את המכונות לשם בדיקה (!) היה ידוע שבאניה פרצה פעם דליקה והיא הובאה ב־1945 ללונדון לשם תיקונים.

חברת „האריס את דיקסון” קבעה לעצמה דמי־עמילות גבוהים ביותר וקיבלה מידי „צים” את „הטיפול” המעשי באניה. אף מומחה אחר לא שותף להנהלה.

„קדמה” בתיקונים…

„קדמה” נגררה לאנטוורפן לשם תיקונים – שצריכים היו לעלות ב־65 אלף לירות ולהסתיים תוך 4–6 חדשים. כעבור שנה שולם סך של 280 אלף לירות.

בדרכה הראשונה של „קדמה” מאנטוורפן לא"י התרחשו המאורעות הבאים:

א) המקרר לא פעל – והיה הכרח להשליך לים בשר שנתקלקל, בשווי של 1200 לירות…

ב) באניה חלו שני קלקולים, ובמקרה אחד היא נעצרה בלב ים, בגלל לחץ הקיטור…

אך כל זה היה רק בבחינת התחלה. כל הפלגה מהפלגותיה הבאות היתה כרוכה בתקלות על גבי תקלות. ואז הוחלט להביא את האניה לתיקון נוסף. ואם לתיקון – למי יש למסור אם לא למספנה „משלנו” מספנת „עוגן” בחיפה השייכת ל„סולל בונה”? אמנם ועדת החקירה קבעה שבחיפה ישנן שתי חברות פרטיות שיכלו לבצע את התיקונים ביתר יעילות, אך „צים” שהשותף העיקרי בה הוא „סולל בונה” העדיפה, כמובן, את „עוגן”, השייכת אף היא ל„סולל בונה”.

„האריס את דיקסון”, הסכימה לאחר סכסוך לפטורי העובדים הבריטיים ולמנויו של הקפיטן מילר בתור רב־חובל.

אך כל זה לא עזר – אף לא תיקונים נוספים שנעשו באניה בגנואה. התקלות נשארו כפי שהיו, סיבתן האמתית איננה ידועה עדיין והפלגות סדירות אי־אפשר לקיים.

אנ"ש צריכים ללמוד את המקצוע…

הדו"ח של ועדת החקירה מגלה שבאניה „קדמה” הושקע עד כה סך של חצי מיליון ל"י.

בקטע אחר מתוך הדו"ח נאמר בין השאר: „היחס של „האריס את דיקסון” לתהליך תיקון האניה באנטוורפן מעורר לכל הפחות חשד רב. העובדה שהתיקונים עלו פי ארבעה ממה שחשבו תחילה וההעלמה השיטתית של העובדה הזאת מהחברים היהודיים שבהנהלת „קדם” נותנת מקום לכל מיני הרהורים. ואם נוסיף שהתיקונים באנטוורפן לא נעשו כהלכה ושהאניה עזבה את אנטוורפן במצב לגמרי לא מתוקן – הרי לא נשאר כמעט ספק באשמת „האריס את דיקסון”.

במקום אחר של הדו"ח נאמר: „אין לקבל את דעת אחד מראשי המנהלים, שדרכה של „צים” בספנות צריכה להיות כדרך היהודים בחקלאות בהתחלת יישובה של הארץ, דהיינו – להתחיל הכל מחדש וללמוד את הכל למעשה”.

כלומר: במקום לפנות למומחים שאינם מאנ"ש – מוטב לבזבז חצי מיליון מכספי העם ובלבד שאנשי ה„טרוסט” ילמדו משהו וה„עסק” ישאר כולו בידי ה„משפחה”.

הועדה שהיתה מורכבת מהתעשיין אריק מולר, עו"ד פנחס מרגולין, מנהל התכניון ש. קפלנסקי ואשר מזכירה היה העו"ד ג. צ'רניאק קובעת לבסוף שפרשת קדמה גרמה לבזבוז התלהבות ואמון מצד הציבור כלפי הספנות העברית. העדויות שנמסרו בפני הועדה מביאות למסקנות הרבה יותר חריפות.

---

"חרות", שנה א', מס' 43, 26 בנובמבר 1948, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.