„קדמה” – הסמל
כל פרט – שערוריה. כל עובדה – כתב קטיגוריה. כל סידור – לעג לאינטרס הציבורי. כל חשבון – הפסד לקופת העם.
כזוהי הערכה זהירה של פרשת „קדמה”. זו הערכתם של חברי הועדה בה ישבו אנשים כש. קפלנסקי מהטכניון בחיפה, מר מול הנאמן על המשטר והעוזר לו.
וגולת הכותרת של שערורית „קדמה”: ההעלמה של הדו"ח מידיעתו של הצבור. הדו"ח מוכן למעלה מחודש ונמצא בידיה של הנהלת הסוכנות (ההנהלה הקואליציונית הרחבה), ואת אור היום לא ראה. קשר שתיקה והשתקה.
הודות לשרותו של „מעריב” נתגלתה האמת. המזימה הופרה. הפרטים ידועים ברבים. והשתיקה נמשכת.
ולא על פרטים ברצוננו להתעכב. אם כי הם מענינים ביותר. אם כי הם, פרטים אלה, כתב האשמה הרציני ביותר נגד המשטר. הם הסמל, המאפיין את כל חיינו הצבוריים:
קודם כל זלזול בדעת־הקהל. לא בעיה רחוקה ומופשטת היתה הקמתו של קו־נוסעים עברי בים. זה היה מאורע. אפשר לומר – מיפנה. קדמה וימה זזה ההתנחלות העברית במולדת. לאופקיו הכחולים של הים צפו העינים. עצמאות על הים – לחשו התקוות. והנואמים וההכרזות בישרו: הנה גולת כותרת חדשה במפעל הבניה.
בו, בהישג זה רצו להרגיש כולם. הנוסעים והעומדים לנסוע. ונגוזה התקווה. במקום ההצלחה בא הכשלון. „‚קדמה’ בתיקונים” – כזה היה „סמל” פיתוחה של הספנות העברית.
והצבור גועש. רועש. לא חברה פרטית השקיעה כספיה. מהונו של העם הוקמה החברה. וכספים לא להם בזבזו מנהלי החברה עשות, מאות אלפי לירות הוצאו לריק. אבל על דבר אחד שמרו בקפדנות: לבל יתערב חו"ח מומחה [?? ??]. ולמבזבזים כספי־צבור יש גם תיאוריה לכך: בעלי המקצוע שהם מחוץ לאנ"ש הם פסולים. ראויים לשמש את העם רק אנשים „משלנו”.
והקו הוא מושלם: ההנהלה כולה מאנ"ש, הבעלות לאנ"ש, תיקונים – לבתי־מלאכה של השותף מאנ"ש. אעפ"י שהם אינם הטובים ביותר, אעפ"י שישנם במקום, בחיפה, בתי־מלאכה מתאימים יותר.
לא אנחנו האומרים זאת: כזהו תכנו של דו"ח ועדת החקירה הצבורית.
זהו אמנם דו"ח אחד – אבל דו"ח שאפשר ליחסו למפעלים ומוסדות רבים. רבים מאוד. אמנם מאיר הוא באור חזק נקודה אחת בלבד. אך אם יועברו קרניו לנקודות אחרות, תיראה אותה תמונה: הסגידה לאי־קומפטנציה, ובלבד שיישמר הכל בידי ה[?? ??]. הצבור איננו אלא אובייקט לניסויים.
עברו ימים מספר מאז נתפרסמו פרטי הדו"ח של ועדת החקירה – ואין תגובה. בעולם הרחב יש הגדרה מדוייקת ומקובלת מאוד לתופעות כגון אלה: בלועזית זה נקרא „אפירה”. ובעולם הרחב, זה המושחת, חסר־המוסר יש תמיד תוצאות להתגלותה של שערוריה כגון זו של „קדמה”. יש אשמים ויש מסקנות כלפי אשמים.
ואילו אצלנו – שתיקה. המוסד הנבחר של ההסתדרות הציונית, ההנהלה – שותקת. הממשלה שקיבלה לידה את החברה הימית – שותקת. והאחראים לכל הפרשה ששמה „קדמה” נשארו על כנם. הם ממשיכים „ללמוד את המקצוע” על חשבון הקופה הכללית.
ואין זה מקרה: כי מאחוריהם עומדת שיטה. שיטת השמירה על האנשים השייכים לגוף השליט. כל פירצה אסורה, כי בעוכריו היא. בעוכריו של הגוף כולו. להסיק מסקנות כלפי אשמים – זה עלול להחשב כחולשה. זה עלול להביא לפירצות פנימיות ולהחלשת היסודות שעליהם נשען הבנין כולו.
לכן המוצא הטוב ביותר – לשתוק. יכתבו עתונים מספר – הקהל יקרא, יתרגש – וישכח. יבואו מאורעות שישכיחו. העתונות של המשטר תשתיק – וממילא יהיה ברור: זו קנוניה של מבקרים מועדים.
ולמבקרים תשובה מועדה: הנה ההישגים, ויש להודות ששיטה זו מצליחה מזה שנים. ואין איש מהקוראים את דברי הסניגוריה וההתפארות תופש ומבין שמכל מאמץ יש תוצאות. ערכו של המאמץ וכשרונותיהם של הפועלים למענו נמדדים בהיקף ההישגים. גם חיגר ההולך קדימה, מגיע סוף־סוף למחוז חפצו. השאלה היא זו: האם אנחנו, הציבור כולו, מוכרחים ללכת בצעדי חגרים ונכים? ורק בגלל סיבה אחת: למען לא תנתן, חו"ח, דריסת רגל למי שאינו מאנ"ש? למען יישאר הכל בידי אנשי המשטר?
זו המציאות. לא בהכרעות מדיניות גדולות בלבד מתגלה אופיו של משטר. במדינה הופכים לעתים דווקה ענינים כגון שערורית „קדמה” לאבן־בוחן של כל שיטת הממשל. הם המשקפים של אופי התנאים במדינה. הם הסמל.
פרשת „קדמה” איננה מקרה, כפי שהיא איננה עובדה בודדת. ערכה – בהתגלותה לעיני הצבור.
לעקרה מהשורש, לשים לה קץ על כל גילויה יכול רק הצבור. בהחלטות החפשית, בחריצות משפטו.
נקווה שההזדמנות תנתן – ותנוצל.
י. אודם
"חרות", שנה א', מס' 43, 26 בנובמבר 1948, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 