דו"ח הועדה לחקירת פרשת „קדמה”, 23–24 בנובמבר 1948

שיחות

[…]

מסקנות למסקנות

(ד. ג.) במקום אחר בגליון זה מתפרסמות המסקנות של ועדת החקירה של פרשת „קדמה”. מסקנות אלה מונחות כבר למעלה מחמשה שבועות במגרותיהם של חברי הנהלת הסוכנות היהודית, אם כי לא להם הן נועדות, באשר לא הם דרשו לחקור את הפרשה, למנות את הועדה, לברר, כיצד ולמה הוצאו חצי מיליון לירות, ברובו מכספי הלאום, על שבר־כלי, גרוטה חרוכה. מסקנות אלה נועדות לציבור, שדרש את החקירה והן מתפרסמות עתה רק בדרך מקרה, ומהם רק שברים־שברים, כפי שגונבו אלינו בעקיפין.

הועדה היתה מוגבלת בתפקידה – הוטל עליה לחקור ולקבוע עובדות לפי תוצאות החקירה. היא עשתה מה שהוטל עליה. אך מסקנות אלה מטילות אחריות על אישים והן מטילות אחריות על הנהלת הסוכנות היהודית, האחראית למעשיהם של אישים אלה שמונו על ידה. ולכן צריכה הנהלת הסוכנות היהודית להסיק מסקנות לגביה…

"מעריב", שנה ראשונה, 23 בנובמבר 1948, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

הועדה לחקירת פרשת „קדמה” מאשימה:

א

מכונות האניה לא נבדקו לפני הקניה

המנהלים היהודים התיחסו ב„אמון מופרז” לשותפים האנגלים. – ההנהלה המסחרית נמסרה לחובבים בלתי־מומחים. – פרשת „קדמה” גרמה נזק מוסרי וחמרי רב לספנות העברית

במסקנות הועדה לחקירת פרשת „קדמה” יש משום פסק-דין קטלני על האישים שמכשלה זו, הנקראת „קדמה” יצאה מתחת ידם. ואולי סיבה זו היא שגרמה, שמסקנות אלה – שנמסרו להנהלת הסוכנות היהודית עוד בראשית אוקטובר – לא נתפרסמו באופן רשמי עד היום הזה, אם כי כל החקירה נערכה בלחץ דעת הקהל, שהיתה זכאית, איפוא, לדעת את תוצאותיה.

לאור הדוקומנטים שהונחו על שולחן הועדה והעדויות שנמסרו לה, היא מסיקה מסקנות הסותרות במידה מסוימת זו את זו. בעוד שאחת המסקנות אומרת, שאין להטיל דופי בחברת „צים” – חברת הספנות הלאומית שנוסדה על ידי הסוכנות היהודית – על שחיפשה שותפים לרכישת אניה בין חברות הספנות באנגליה וכי ההתקשרות עם חברת הספנות האנגלית „האריס את דיקסון” היתה מוצדקת, בייחוד אחרי שהובטחו האינטרסים הלאומיים היהודיים, הרי מן הצד השני יש במסקנה אחרת האשמות חמורות נגד אותה חברה אנגלית, שנאמר עליה בין השאר:

„היחס של „האריס את דיקסון” לתהליך תיקון האניה באנטוורפן (אחרי שהאניה נקנתה בלונדון, היא הועברה לתיקון כללי למספנות אנטוורפן – המלביה"ד) מעורר לכל הפחות חשד רב. העובדה שהתיקונים עלו פי ארבעה ממה שחשבו תחילה והעלמה שיטתית של העובדה הזאת מהחברים היהודים בהנהלת „קדם” נותנת מקום לכל מיני הרהורים. ואם נוסיף שהתיקונים באנטוורפן לא נעשו כהלכה ושהאניה עזבה את אנטוורפן אחרי כמעט שנה במצב לגמרי לא־מתוקן, – הרי לא נשאר כמעט ספק לאשמת „האריס את דיקסון”. החברים היהודים בהנהלה התיחסו באמון מופרז לחברת „האריס את דיקסון”. אמנם אחר כך למדו מהשגיאות והשתדלו להשתחרר מהאפוטרופסות של השותף האנגלי”.

וחוסר אמון ביהודים

והמסקנות מטילות בזו אחר זו האשמות קטלניות על ראשי חברת „צים” וחברת־הבת „קדם”, בעלת האניה „קדמה”.

הועדה מאשימה, שלשם משא ומתן וקביעת יחסי שותפות „בעסק כה מסובך” נשלחו אנשים חסרי־נסיון בענף הספנות ומתוך שלילת דרך זו משמיעה הועדה חיובה של דרך שניה, שבה היתה צריכה „צים” ללכת: חברות ספנות יהודיות פרטיות ויורדי־ים יהודים מארץ ישראל רצו לעזור בכל כוחם בהקמת חברת הספנות הלאומית, היתה התלהבות לרעיון, אנשי מקצוע הביעו נכונות לנסוע על חשבונם ולבלות חדשים בחוץ לארץ, כדי לרכוש אניה „והיה מישגה לא לנצל את הסיוע הזה שהוצע”.

האשמה הכבדה ביותר

האניה „קדמה” לא נקנתה בזהירות הדרושה, לא הוזמן מהנדס־ספינות מומחה שיחווה את דעתו על מכונות האניה – נאמר באשמה הכבדה ביותר של הועדה. – מנהלי „קדם” סמכו יותר מדי על מומחי „האריס את דיקסון”; האניה נקנתה מבלי שנפתחו המכונות לבדיקה, אף על פי שידעו היטב, שלפני כן היתה בה דליקה קשה. ובקשר להאשמה זו חוזרת הועדה למסקנה קודמת, – שאילו שיתפו בבדיקת האניה מומחים יהודים מארץ ישראל, היתה כל פרשת „קדמה” מקבלת מיפנה אחר: כל הפרשה לא היתה באה לעולם!

סיבות הקלקולים באניה

הועדה לא יכלה לקבל תמונה ברורה על סיבת הקלקולים המתמידים באניה. ואם המומחים שיוזמנו שוב לבדיקת האניה, לא יוכלו לקבל תמונה ברורה, הרי היא ממליצה, למכור את האניה, שעד עתה הושקע בה חצי מיליון ל"י. הדוודים והמכונות מתמלאים רפש, האניה צורכת דלק ומים באחוז ניכר יותר מאשר כל אניה אחרת – זאת יודעים. אך מה גורם לכך – אין יודעים. מהעדויות נתברר, שאניה זו היתה מהלכת לפנים בין איי מאלאיה והיתה מותאמת לתנאים שם ולא לדרישות הנוסעים היהודים ולתנאי האישפוז והשיכון הנהוגים באניות הנוסעים בים התיכון.

המסקנות קובלות גם על כך שבהנהלה המסחרית של החברה אין משתתפים מומחים בעלי־מקצוע בענף המסחרי של הספנות. „אין לקבל את דעת אחד מראשי המנהלים שדרכה של „צים” בספנות צריכה להיות כדרך היהודים בחקלאות בהתחלת יישובה של הארץ דהיינו להתחיל את הכל מחדש וללמוד הכל למעשה” – פוסקת הועדה. מדבריו אלה של „אחד מראשי המנהלים” אתה שומע, שסך חצי מליון לירות שהושקע ב„קדמה”, נועד להיות – דמי לימוד („רבי־געלד”) למחוללי פרשה מהוללת זו, שהשתמשו בכסף לאומי לקניית „מומחיות”.

„בזבוז התלהבות”

הועדה מביעה את צערה על כך, שעקב פרשת „קדמה” „בוזבז הרבה מהאמון, ההתלהבות והרצון הטוב של הציבור היהודי, שרצה לתמוך בספנות העברית. יסוד „צים” וקניית „קדמה” נפגשו תחילה בחיבה וברצון ומה שקרה אחר כך, גרם לשינוי היחס וריבוי הביקורת – היא קובעת.

בהמשך המסקנות נאמר, שעד סוף מארס 1948 הושקע באניה סך חצי מיליון לירות. „איננו רוצים לומר, שהכסף הזה או חלק גדול ממנו הלך לאבוד, אך אין ספק שהשקעה זו עולה בהרבה על התקציבים והחישובים שבהם התחילו בענין”. יתכן שהעסק לא היה רינטאבילי מלכתחילה, באשר אין חברה ציבורית יכולה ללכת בדרך החברות הפרטיות, שניצלו את העליה היהודית לרווחים מופרזים – קובעת הועדה.

כאמור, בעקבות המסקנות ממליצה הועדה, לערוך שוב בדיקה מומחית באניה ואם לא תימצא האפשרות לתקנה באופן יסודי, הרי יש למכרה ויחד עם זה לבטל את השותפות עם „הריס את דיקסון”, שהבטיחה לעצמה דמי עמילות יותר מדי גבוהים. אחרי שהועדה ממליצה שלהבא יקפידו לבדוק אניות שתקנינה, גם על ידי מומחים יהודים מישראל, הבקיאים בתנאי הספנות בחופי הארץ, היא ממריצה לאמן יורדי־ים וספנים מומחים יהודים, בארץ ובחוץ לארץ.

מסקנות אלה ניתנו לאור העדויות שנמסרו לועדה. הועדה עצמה „אינה מטילה דופי”, אך המסקנות הן המטילות דופי בכל אלה שחוללו את הפרשה הזאת. וקשים וחמורים מהמסקנות הם – סיכומ י העדויות שבדין־וחשבון הועדה. סיכומים אלה הם כתב אשמה נגד הכתתיות, המעבירה אנשים על דעתם עד כדי נהיגת רשלנות בכספי הציבור.

לסיכומים אלה עוד נחזור.

ד. גלעדי

"מעריב", שנה ראשונה, 23 בנובמבר 1948, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ועדת החקירה בפרשת „קדמה” קובעת:

הסוכנות היהודית הפרה את החלטת הקונגרס

שדרש לתמוך ביזמה הפרטית בשטח הספנות. – היא הקימה את „צים” בהשתתפות „ההסתדרות” בלבד. – הטרגיקומדיה של מסעות „קדמה” כפי שהיא משתקפת בדין וחשבון הועדה

ב.

אב־החטא בפרשת „קדמה” היה, שהסוכנות היהודית הפרה את החלטת הקונגרס הציוני, שהטיל עליה למעשה, לתמוך בכספי הלאום ביזמה הפרטית בשטח הספנות. ואילו חברת „צים” הוקמה וחברת־הבת „קדם” נוסדה ו„קדמה” נקנתה בשיתופה של ה„הסתדרות” בלבד וכך יצא, שבהנהלה המעשית של „צים” ישבו שני באי־כח „סולל בונה” ושני באי כוח הסוכנות היהודית, שאף הם חברי „ההסתדרות”.

וכאשר הועדה באה להרצות על פרשת „קדמה”, היא מתחילה באב־חטא זה. אמנם היה משא־ומתן עם חברות הספנות הפרטיות, אך הן סירבו לבסוף להשתתף ביסוד „צים”, באשר לא רצו לתת להן מקום בהנהלה. הצטרפה רק חברת „נחשון” שהיא חברת־בת של „סולל בונה”. לאור הרכבה של ההנהלה המעשית, שהיא כולה מעור אחד, היה סירוב כללי להשתתפות מצד ההון הפרטי – נאמר בהרצאת הפרשה.

שליח יוצא ללונדון

חברת „צים” שיגרה את ב"כ מאירוביץ ללונדון, לנהל שם משא ומתן עם חברות אנגליות, בדבר שותפות לשם רכישת ספינה לקו־נוסעים קבוע בין חיפה ומרסייל. במשא־ומתן השתתף אחר כך גם ד"ר וידרא – המנהל ה„מעשי” השני מטעם הסוכנות היהודית – וד. רמז. ההתקשרות נעשתה עם „האריס את דיקסון” – חברת ספנות ממדרגה שלישית – ובשותפות עם חברה זו הוקמה חברת „קדם” לשם רכישת האניה שהפכה אחר כך ל„קדמה”. אניה זו נבנתה בשנת 1927 והובאה ב־1945 ללונדון לשם תיקונים, אחרי שפרצה בה דליקה. והיא נקנתה אחרי בדיקה חיצונית בלבד, באשר לפי תנאי המכירה, לא נתנו לפתוח את המכונות, כדי לבדקן.

ואניה יוצאת מאנטוורפן

האניה נגררה לאנטוורפן לשם תיקונים, שלפי ההסכם היו צריכים לעלות 65 אלף לירות והיו צריכות להיעשות תוך 4־6 חדשים. אנשי „האריס את דיקסון” העלו מדי פעם את הערכת הוצאות התיקונים והגיעו עד 280 אלף לירות ומקץ שנה אחת יצאה האניה מהמספנות, אף־על־פי שאנשי הצוות הישראליים הזהירו, שהתיקונים נעשו ברשלנות ולא הושלמו.

ביום ה־16 ביולי 1947 יצאה „קדמה” לדרכה הראשונה מאנטוורפן לארץ ישראל. והיה חג ומשתה ושמחה…

והמקרר לא פעל ובהפלגה ראשונה זו השליכו הימה את הבשר שנתקלקל, מה שגרם לנזק של 1200 לירות.

וגדול היה הנזק המוסרי. בהפלגה ראשונה זו חלו שני קלקולים באניה ובאחד המקרים נעצרה האניה בלב ים, בגלל ירידת לחץ הקיטור. על אף הקלקול יצאה „קדמה” שוב לדרכה מחיפה למרסייל וחזרה. והיו תקלות על גבי תקלות. דבר מוזר קרה לה מדי פעם – אזלו המים המתוקים, שמהם מתכלכלים דוודי הקיטור. ובגלל סיבה זו נעצרה פעם האניה בלב ים והיה הכרח להניעה שוב במי ים, כדי שתוכל להגיע לחוף. אחרי שתי הפלגות נוספות היה הכרח להכניס את האניה לתיקון במספנת „עוגן” בחיפה. מספנה זו שייכת אף היא ל„סולל בונה” והועדה קובעת במסקנותיה, שהיה זה מעשה בלתי־הוגן להדיפה על פני מספנות אחרות, שהיו מוציאות לפועל את עבודת התיקון ביתר מומחיות.

מלחמה יהודית־בריטית

משחק בינים: התקלות גורמות לחיכוכים בין „צים” ובין „האריס את דיקסון”. וכן בין אנשי הצוות היהודים והבריטים. החברה האנגלית הטילה את האשמה על העובדים היהודים ה„בלתי מנוסים”. לבסוף היא שנסוגה והסכימה לפיטוריהם של הבריטים. כרב־חובל נתמנה הקפטן מילר והאניה הוכנסה לקו קפריסין־חיפה, להעלאת עולים. היו 11 הפלגות ושוב תקלות. האניה נשלחה לתיקון לגנואה. ושוב נכנסה האניה לקו חיפה־מרסייל ושוב נוכחו לדעת, שאין לה תקנה… ואין יודעים את הסיבה האמיתית ואי אפשר לקיים הפלגות סדירות, לפי לוח קבוע, – מה שחותר תחת אימון הקהל לאניה ולשרות.

סיכום העדויות

הועדה – התעשיין אריך מולר, עו"ד פנחס מרגולין ומנהל הטכניון ש. קפלנסקי והמזכיר עו"ד ג. צ'רניאק – קיימה 22 ישיבות. שמעה 22 עדויות וביקרה פעמיים באניה.

והיא מסכמת ואומרת:

א. הסוכנות היהודית לא מילאה אחרי החלטות הקונגרסים הציוניים, שדרשו והחליטו על עזרה ותמיכה ביזמה הפרטית, בתחום הימאות.

ב. חברת „צים” בחפשה אחרי שותפים, התעלמה מקיומן של חברות אניות יהודיות בעלות נסיון.

ג. „האריס את דיקסון” אינה חברה מומחית לטיפול באניות ובהנהלתן בקוי נוסעים ואינה חברה ממדרגה ראשונה הראויה לאימון.

ד. „קדמה” נקנתה ללא בדיקה יסודית על ידי מומחים והאניה אינה מתאימה למטרה שלשמה נקנתה.

ה. ההנהלה המעשית נמסרה ל„האריס את דיקסון”, מבלי ש„צים” תעסיק גם מצדה אנשים מומחים בהנהלה.

ו. הטיפול בתיקון מצד „האריס את דיקסון” היה רשלני וזדוני לרעת „קדם” ומחוסר מומחיות והבנה מצד אנשי „צים”.

ז. מסירת התיקונים למספנת „עוגן” היתה בניגוד לאינטרסים של „קדם” ולרעת „קדמה”. „עוגן” היא חברת־בת של „סולל בונה”, שהוא שותף עיקרי ב„צים”. בחיפה קיימות שתי חברות פרטיות שיכלו להוציא לפועל את התיקונים ביתר יעילות מקצועית מאשר „עוגן”.

ח. הטיפול הטכני היה מחוסר מומחיות ולא גילה עד עכשיו את הסיבות האמיתיות של התקלות ואת האפשרות לתיקונן.

ט. הנהלת חברת „קדם” ועסקי „קדמה” נמסרו לאנשים מחוסרי כל נסיון בעניני ספנות.

י. בעקב הכשלונות בפרשת „קדמה” נגרם נזק רב לשם הטוב של הספנות העברית, הלך לאיבוד הון גדול, נחלשו הסיכויים להתקנת ספנות עברית מסודרת וירדו הסיכויים למשוך הון פרטי מחוץ לארץ לעסקי ספנות בארץ ישראל.

* * *

אלה הן עשר הנקודות העיקריות של סיכום העדויות שנמסרו לועדה והדוקומנטים שהונחו על שולחנה. הועדה מסיקה את מסקנותיה ברוח הסיכום הזה, אמנם בשפה יותר רפה.

פרשת „קדמה” גוללה, איפוא, לארכה ולרחבה ובכל מקום שנגעו בה, היא כולה פצע וחבורה… לפצעים וחבורות כאלה אין תקנה, אלא בניתוח! כך על כל פנים מקובל אף בין הגרועים שבהם.