לסופרו של העתון „דין“ היתה שיחה עם רב החובל של האניה „צאר“, שהחיש עזרה ל„בולטורנה“.
ביום החמישי בבקר, מספר הקאפיטאן, קבלנו טלגרמה ע"ד האסון באנית „בולטורנה“. אני חשבתי ברגע הראשון למותר להחיש לעזרה ל„בולטורנה“, מפנ שעפ"י הטלגרמה נוכחתי, שאנו נמצאים מקום גדול ממנו. אני משכתי את דרכי. אולם אחרי שעה קבלתי שוב טלגרמה להחיש לעזרה ל„בולטורנה“, ואז רק החלטתי מיד למהר כפי האפשרות את דרכי ולבא לעזרתו.
הוא מספר בפרטיות, איך שעלה בידם להגיש ל„בולטורנה“, שהיתה מוקפת אש, ולהציל משם את הנוסעים.
ביחוד הצטיינו רק נוסעים בולגארים אחדים, שעמדו כל העת על משמרתם ועזרו לכבות את השרפה הגדולה.
ארבעה מלחים נשארו כל העת על משמרתם וחפשו כל העת את הנוסעים באניה להצילם מאסון. אולם פתאום נפוצה מכונה אחת והמלחים הגבורים האלה אבדו כולם.
אופיציר אחד השליך א"ע ביחד עם אשתו לתוך הים הגדול.
הנוסעים הליטים והאיסטוניים שנצולו ע"י האניה „צאר“ – מספרים כלם את מעשי גבורותיהם של מלחי האניה „צאר“ שבאו בסירות-דוגה קטנות פנו אל האמות, שעמדו על קצה אנית „בולטורנה“ עם ילדיהן בידיהן בעינים מלאות פחד וזועה, וצוו עליהן שיכניסו את הילדים בשקים וישליכו את השקים לתוך סירות-הדוגה הקטנות. ובאופן כזה הביאו המלחים את הילדים הקפואיים מקור ושכמעט נשאר רוח חיים בקרבם – אל האניה „צאר“.
המאורע הנפלא באנית הקיטור האנגלית „אפּעם“ יכול לשמש חומר מצוין לספור-אגדי; כל-כך הוא יפה ותמוה כאחד. אניה גרמנית הוכיחה בזה, לאיזו מעשי-גבורה ואומץ-רוח מסוגלים אנשיה.
כידוע, חשבו מקודם, שעל ה„אעפּעם“ התנפלה סירה תת-מימית והטביעה אותה. אפס כאשר באה האניה הזאת לחוף ניופּורט-ניוס שבארצות הברית תחת דגל גרמני, נודעו פרטי אבדתה הפתאומית. באניה זו פגעה אנית-מלחמה גרמַנית „מאֶעווע“, אשר הבקיעה לה דרך בעד הבלוקדה האנגלית אל הים האטלנטי. האניה הזאת הטביעה מקודם על דרכה שבע ספינות-קיטור אנגליות ואת אנשי הספינות הביאה אל תוכה. בשעת פגעה ב„אפּעם“ ירתה עליה והכריחה אותה לעמוד. אח"כ עלה על ה„אפעם“ לייטיננט גרמני, בערג, עם עשרים איש, והם קבלו את הפקידות הראשית על האניה. הם הרימו על ה„אפעם“ את הדגל הגרמני, ובאופן כזה נהיתה לאנית-מלחמה גרמנית. על ה„אפעם“, שבה נמצאו נוסעים כמאות איש אחדות וגם שבויים גרמנים, הובאו אנשי הספינות האנגליו שנמצאו על ה„מאֶעווע“, והאניה התחילה לשוט לעבר אמריקה. בדרכה הטביעה „אפעם“, בתור אנית-מלחמה גרמנית, עוד שתי אניות אנגליות.
בדברה ע"ד המפעל היפה הזה של ה„מאֶעווע“ מזכיר ה„פַאָס. צט"ג“ את נאומו של אסקוויט בבית התחתון בב' נובמבר. אסקוויט דבר אז על אדות פעולותיו של הצי האנגלי. הוא אמר: „הצי האנגלי טהר את כל האוקינוס מקצה העולם האחד עד קצהו מאניות-מרוץ גרמניות ומכל צי-המסחר הגרמני“. להלן אמר בגאון: „איני מאמין, שבקורות העולם יוכל איזה לאום להראות על מפעל כביר כזה“. מעשה גבורתה של ה„מאֶעווע“ צריך להוכיח לאסקוויט את טעותו.
ע"ד בואה של „אפעם“ לאמריקה נתקבלו עוד הטלגרמות האלו:
סוכנות „רייטר“ מודיעה: הקפיטן האריסון של ה„אעפם“ ספר להלוצמאן, שהכניס את האניה אל החוף: היה יום בהיר, כאשר ראינו אניה, אשר נדמתה לספינת-משאות רגילה, אשר הלכה והתקרבה. אנחנו לא פחדנו מאום ולא עשינו שום הכנות לפגישת האניה. לא חשבנו כלום ע"ד אפשרות של התנפלות. פתאם ירתה האניה לאורך דפנינו, לאות, שנעמוד תחתנו. יחד עם זה הורם כעין מסך של בד-מפרשים ונראתה בטריה של תותחים כבדים על מכסה האניה הזרה. אנחנו נכנענו, מבלי שום התנגדות. תחת חסות התותחים האלה עלו על אנייתנו חיילים, אשר פרקו את הנשק מעל המלחים וסגרו אותם בחדר אחד. עשרים שבויים גרמנים, אשר נמצאו על מכסה האניה, הוצאו לחפשי והם עזרו להחיילים. כאשר שמה האניה את פניה לעבר האמפטון, העמד גרמני אחד ליד התחנה האל-חוטית של האניה וקבל פקודה לקבל את כל הטלגרמות הבאות ולבלי להשיב עליהן, למען שלא יודע מקום האניה. את המלחים ואת הנוסעים היו מוציאים בכל יום בחבורות קטנות אל מכסה האניה לשאוף אויר. באופן כזה שלטו הגרמנים המעטים במאות שבוים. הלוצמאן הודיע להלן, כי הנוסעים לא התלוננו על ההתיחסות אליהם מצד הגרמנים.
סיירת העזר הגרמנית "מֶיבֶה" (SMS Möwe). המקור: ויקישיתוף
מרוטרדם מודיעים לה„בּ. טג"ב“: ב„חוגים של יודעי דבר“ אינם חפצים להאמין בידיעה, שה„מאֶעווע“ יצאה מקיעל והבקיעה לה דרך בעד הבלוקדה האנגלית בתור אנית-משא שווידית. משערים יותר, שהאניה אשר פגעה ב„אפעם“ היתה האניה הגרמנית, אשר נמלטה לפני שנה אחת מן האיים האזורים ועקבותיה לא נודעו עד היום.
מאמשטרדם מודיעים לה„פאָס. צט"ג“: מובן מאליו, שבאנגליה מביעים את החפץ לדעת פרטים יותר על-דבר ה„מאֶעווע“. הממשלה האנגלית צותה לציריה שבוואַשינגטון להתחיל חקירה ודרישה נמרצה על האניה „מאֶעווע“ ואנשיה, מפני שהאניה הזאת, כפי שמשערים, הוציאה לפועל את שיטה בסיוען של אניות-קיטור אמריקניות (?). אניות-מרוץ אנגליות אחדות קבלו פקודה להשתתף בחפוש ה„מאעווע“.
סוכנות „רייטר“ מודיעה, שהדפרטמנט הממלכי בוואשינגטון הודיע לציר האנגלי, שלהקונסול הגרמני בנורפולק ניתן הרשיון לבוא בדברים עם נוסעי ה„אפּעם“; לכל האנשים הנמצאים על האניה, מלבד החיילים הגרמנים, ניתן הרשיון לעלות על החוף.
בנוגע לגורלה של האניה עתה מודיעה ה„אסוסייטעד-פרעס“ מוואשינגטון: מיניסטר החוץ לנסינג החליט ששום שאלה אינה יכולה להתעורר, אחרי שה„אפעם“ צריכה להחשב בתור „שלל-הים“. ואולם יש עוד פרטים ידועים, שעליהם צריכים לדון. כן, למשל, צריך לדון עוד ע"ד סירובו של הלייטיננט ברג לתת להמלחים האנגלים, אשר שמשו על האניה בתור תותחנים, לעלות על החוף.
סוכנות „רייטר“ מודיעה, מוואשינגטון, שהציר הגרמני, הגראף ברנסטורף, הודיע באורח רשמי ללנסינג, שה„אפעם“ שטה להאמפטון בתור שלל-ים על סמך החוזה בין פרוסיה ואמריקה ביחס לשלל-ים. ה„טיימס“ מודיע אף הוא, שמתחזקת הדעה,כי לה„אפעם“ ינתן הרשיון להשאר בניופורט-ניוס בתור אניה גרמנית.
סוכנות „רייטר“ מודיע לבסוף מוואַשינגטון מיום הג' פברואר שלנסינג החליט, כי ה„אפעם“ תהיה נחשבת לשלל-ים, ולכן, על סמך החוזה בין גרמניה וארצות הבירת, היא יכולה להשאר בחוף, או להפליג אל הים, כחפצה.
ע"ד שוויו של שלל הים מודיעה סוכנות „רייטר“, כי על ה„אעפם“ נמצא סכום של מאת אלף מַרק במטבעות-זהב. מחיר המשאות שעליה עולה לשלשה מיליון מַרק. מחיר האניה עצמה עולה גם הוא לשלשה מיליון. ספינות-הקיטור, אשר ה„מאֶעווע“ הטביעה אותן מקודם, עלו גם הן יחד עם המשאות שעליהן לשלשים מיליון מַרק בערך.
* * *
מסביב למלחמה
לגורלה של האניה „אפעם“
המיניסטר האמריקני לנסינג הודיע, לפי"ד „רייטר“, שהשאלה היחידה שעליה אפשר עוד לדון ודנים, היא: כמה זמן יכולה „אפעם“ להשאר במימי אמריקה. החוזה בין אמריקה ופרוסיה אומר, שאניות משלל-הים של הצי הגרמני יכולות להכנס אל מימי אמריקה ולצאת מהם בלי מפריע. מצד גרמניה אומרים, שהאניה „אפעם“ יכולה להשאר בהאמפטון-רואד כל זמן שתמשך החקירה של ביה"ד לביזת-הים.
הגוברנטור האנגלי בסירא ליאונה, סיר עדוארד מרווטהער, שגם הוא נמצא בין הנוסעים על האניה „אפעם“, מסר לסופרו של ה„אסאָסייטעד פרעס“ פרטים אחדים ע"ד תפיסת האניה.
„כדור אחד עף ממעל לאניתנו, – מספר סיר מרווטהר, – לנו היה רק תותח אחד קטן של שלש אצבעות, שלא היה מועיל כלום, בשגם שאנשי האניה היו פזורים בחדרים ובתאים השונים, אי אפשר היה להראות שום התנגדות. הגרמני התחיל תיכף לדבר אלינו על ידי המיגאפון (קנה-הדבור באניות), והקפיטן הודיע תיכף, שאנו מובילים שבויים גרמנים לאנגליה. תיכף לזה הורדה מאנית-המרוץ הגרמנית סירה עם כ"א איש ועם הלייטיננט ברג, הם שחררו את השבויים הגרמנים וזיינו אותם בקני-רובה ובריבולברים והיו לאדונים לנו. לבסוף נשארו 43 גרמנים על ה„אפעם“, אשר שמרו עלינו. אנית-המרוץ הגרמנית נשארה שני ימים לצדנו.
„כאשר נראתה האניה „קלאן מאקטאוויזי“ על האופק, הוספנו לשוט לעבר הנטיה שלנו כמקדם, ואולם אנית-המרוץ הגרמנית מהרה ישר אל האניה האנגלית, אנית-המרוץ נראתה שוב כספינת-משא פשוטה, אבל ה„קלאן מאקטאוויזי“, כפי הנראה, חשדה בה, מפני שפתאם ירתה אל האניה הגרמנית בלי התראה. תיכף לזה הורידה אנית-המרוץ את המסוה אשר עליה והתחילה להריק אש על ה„קלאן מאקטאוויזי“. זה היה קרב יפה, אם שהתנהל רק בין שתי אניות ונמשך רק חצי שעה. התותחים הגרמנים המטירו על האויב מטר כדורים, אשר המיתו מלחים אחדים ופצעו כששה מהם. שתי האניות נלחמו משטח קרוב מאד, ופעולת הכדורים היתה איומה. אבל גם בתנאים אלה לא חפץ הקפיטן הבריטי להכנע הוא הוסיף לירות מתותחו היחיד בעל שלש האצבעות והאויב השיב על זה בכדורים גדולים. כאשר חדלו הגרמנים לירות, התחילה „קלאן מאקטאוויזי“ להתהפך. רבים מאנשי האניה ניצולו. לבסוף זרקה האניה הגרמנית שתי טורפידות שפגעו ב„קלאן מאקטאוויזי“ והטביעו אותה. הגרמנים הורידו תיכף את סירותיהם ומהרו אל המקום, ששם נטבעה האניה, בכדי להציל את הטובעים“.
על האניה „אפעם“ נמצאו כמאתים אלף ל"ש במטבעות זהב. מרווטהר הדגיש, שהגרמנים התיחסו להשבויים הבריטים בנימוסיות רבה.
שבוי אנגלי אחד אמר, שאנית-המרוץ הגרמנית היא אניה חדשה, היא מכילה לכה"פ 5000 טון ומאות איש אחרות, הנושאים על כובעיהם שמותיהם של אניות שונות. הגרמנים הניחו על ה„אפעם“, תיכף בעלותם עליה, בומבות רבות ואיימו שיפוצצו את האניה, אם יתקוממו נגדם.
מבוא יפו הוא השער לארץ ישראל, בו תבאנה כל הסחורות הנדרשות בכל ערי יהודה והבאות מן החוץ. וכמות הסחורה הדרושה לאזרחי ארץ יהודה רב יתר על צרכי כל תושבי הארץ, יען חזון אנשים מן הישוב נפרץ ביהודה במדה גדולה על כל יתר חלקי הארץ, ועל כן מצב המסחר ביפו שונה ממצב המסחר בכל ערי ארץ ישראל שנוי רב. לעומת שרבה העזובה במקומות רבים ובקרב הארץ פרוע העם לשמצה בקמיהם, הנה עלתה ביפו שמש תקופה אחרת ותחל לפזר את העננים המקדירים את שמי חיי החברה בארץ הזאת. המדות ודרכי המסחר והקנין פשטו ביפו את הצורה אשר להן בכל מלא רוחב הארץ ותלבשנה צורה אחרת; רוח אחרת פה, רוח חיים נפלא בלבות כל תושביה, לבנות ולתקן, לחדש חדשות, להטיב ולהקל מעליהם את עול החיים. התשוקה לחיים שיש בהם בושה וכלימה לחיות על חשבון אחרים מצאה מסלה בלב העם, חיים של רגשות הכבוד לבלתי יבעלום בעלים זולתם כל עוד יכולים הם היות אדונים להם לבדם. ותחת אשר ביתר ערי ארץ ישראל לא נראה כל אות חיים בין יושביהן בכלל ובין היהודים בפרט, ולדאבון לבבנו גם ירושלים שהיא מרכז כל חיי היהודים בארץ ישראל בימינו אלה, גם היא נרדמה שנתה, לעומת זה תראה לנו יפו אותות חיים, תנועה, תשוקת ההתחרות בעולם המסחר, תחרות המשלוח להוציא מיבול הארץ לארצות אחרות, ולהכניס אל תוכה מיבול הארצות ההן בתמורתו.–
בשורה הראשונה מתנוססים בתי הסוכנים להאניות אשר הם רוח החיה באופני המסחר בערי החוף בכל ארץ וארץ, מושכים את את החבל הכפול, ההולך רצוא ושוב מאַסִיָה ליתר חלקי הארץ וחוזר לאַסִּיָה, ומועילים להצלחת המסחר ולהתפתחותו בעירנו באופן מאד נעלה, ועושים את יפו לסחר גוים, לאגודות בעלי אניות קיטור שונות מטריעסט, ממרשיליא, מליוורפּול, מאודיסא, מסטמבול ומאלכסנדריא של מצרים, שבע לשכות לסוכניהן ביפו, אשר על ידיהם, תחת השגחותיהם, תעבורנה אניותיהם כשלש מאות ותשעים ושש פעמים על פני חופנו זה, מדי שנה בשנה, מלבד אניות התורן העוברות פה לאלפים העומדות תחת השגחת פקידי בית הקרנתּין אשר לממשלת ארצנו פה על יד החוף; ומלבד האניות המיוחדות להביא עמהן אורחים מאנגליא, מצרפת, מאשכנז ומאוסטריא שעל פי רוב ביאתן איננה נוגעת להמסחר ביפו, כי אורחיהן הולכים לשאת רנה ותפלה לקבר משיחם; מהם יניקו רק התגרנים בפנים הארץ המשפיעים להם צרכיהם מדי יום ביומו, בכל המקומות אשר תעבורנה רגליהם אורחות לנשק את אבני הקדש, ומלבד אניות פרטיות רבות כאניות נסיכי ארץ, מושלים ומלכים הבאים לבקר בארצנו שנה שנה, ואניות מלחמה אשר תבקרינה את חופנו לעתים לא קבועות, ואניות מלחמה הקבועה לפרוסיא לעבור דרך אסיא לקחת עמדה את בני חוסי אשכנז אשר מלאו להם הימים לצאת לצבא. האניה הזאת תבא גם אלינו בכל שנה, לא נעדרה אף פעם; מלבד כל אלה אשר עתותיהן לא קבועות, תבאנה אלינו אניות הקטור אשר תחת השגחת שבעת הסוכנים העולות במספר שלש מאות ותשעים ושש, השומרות את חוקיהן בשלש שנים האחרונות לעבור על פני חוף יפו בעתן כסדרן, פורקין וטוענין להכניס ולהוציא את סחר הארץ. ואלו הן:
א) אניות החברה האוסטרית „ללויד“ מטריעסט, תשע פעמים בחודש.
ב) אניות החברה המצרית „חֶדְאִיָה“ מאלכסנדריא, שמונה פעמים בחודש.
ג) אניות החברה הצרפתית „מֶסַגֶרִי“ ממרשיליה, ארבע פעמים בחודש.
ד) אניות החברה הרוסית „אניות רוסיא“ מאודיסא, ארבע פעמים בחודש.
ה) אניות החברה האנגלית „בֶּילְסְ אַסִיָה מינוֹר“ מליוורפול, ארבע פעמים בחודש.
ו) אניות החברה הצרפתית „פַבְּר“ ממרשיליה, פעמים בחודש.
ז) אניות החברה האוטומנית „מחצוּצה“ מסטמבול, פעמים בחודש.
כל אניה תבא בעתה ביום הקבוע לה והשליכו עוגנה כאלף מֶתּר (לפי ההשערה) הרחק מן החוף, ובינה ובין שפת היבשה מתנשאים סלעים זקופים אשר עליהם גלים ומשברים יתרוממו, ולא יתנו להאניה להתקרב יתר. בכל יום ויום תתראה אניה ביפו ולפעמים שתים וגם שלש ולעתים גם ארבע אניות, ואליהן ירוצו יעופו, יחישו בעלי ספינות קטנות אין מספר המתנועעות במשוטים בכח ידי הבּחַרים (הספנים) וכל אחד מהם משתוקק לעבור את חברו, למען יוכל לטול חלקו בראש מהאורחים החדשים, או למען פרוק את משאו ולמסרהו לרב החובל בהאניה מקודם לחברו, והספיק לו הזמן לשוב אל החוף וטען את טעינתיו פעם שנית, וכה ממהרות הספינות הקטנות לשוט מן החוף אל האניה ומהאניה אל החוף רצוא ושוב כל הימים, היוצאות אל האניה מזמרת ארצנו ואלה אשר תשובנה מלאות מזמר ארצות ומדינות אחרות, ומגודל שאון גלי הים וההמיה לא נשמע על החוף זעקות הבּחַרים אשר תקיפינה את כל האניה וספינותיהם גם יחד. ומאניות התורן אשר תקרבנה אצל החוף ותעבורנה את סלעי המגור בעת אשר הים איננו עבד המתפרץ מפני האדונים האלה ושוקט על שמריו בלי זעפות, אז תראינה עיני יושב יפו אניות מאניות שונות, דוברות, משוטים, תורנים, ומפרשים, מעין תבנית אניות הגרמנים לפני אלפי שנים, רעם ורעש נורא יקיפו את כל פאת החוף, ועל צוארי הגמלים (אלה אשר הביאו סחורות בעליהם מפנים הארץ להורידם הימה, ואלה אשר באו לקחת את הסחורות הבאות מחוף להעבירן ארצה פנימה) ישתקשקו הזוגים ויצלצלו; הערבי מושך החבל וברסן נוהג, ובעל הגומרק העצל פוהק, והסוחר על גביהם עומד ודואג, והאורח אשר רק ירד מהאניה וכל התמונה מוזרה לפניו, מרעיד ומשתומם על הפוֹליס הצועק, בהלה ומהומה; בחרים, גמלים, סוחרים, סבּלים, אורחים, פוליסים, סרסורים, שתדלנים וסריסים מבתי המלון מקבלי אורחים הגונים.
צאת המסחר וכניסתו ביפו, לאשר דרך אניה לו בצאתו, ודרך הגמלים דרכו בבואו בארץ פנימה, תלויות בתקופת השנה, כאשר גורל ברכת כל תבואות הארץ תלוי במטר השמים; ברבות הגשם והיה זול ושנת ברכה, ואם ימעט או לא יבוא בזמנו וגדל היוקר והיה רעב, כן ברבות הרוחות החזקות והסער על הים יגדל, ותעבורנה אניות המסחר ולא תעמודנה במבא יפו, יען לא תעצרנה כח בפני הגלים וזעפות הים, לפני סלעי המגור הנוראים והיה בימים ההם ושבתה העבודה בהגומרק ואורחות הגמלים לא תצאנה בעת הזאת ממחבואיהן מפני הגשם והסער, ועמדה דרך המסחר; הבאות לא תכנסנה, והיוצאות תעצרנה במגוריהן, והשכילו הסוחרים הגדולים להעלות בעת ההיא את מחיר סחורותיהם השמורות באוצרותיהם, בעד התגרנים המוכרים לאחרים והרימו מקחיהם על אחת שבע. ועלה גם מחיר הכסף, לאמר: מסחר הבאנק, ותגל נפש המוכר ולבו שמח, ומרת נפש הקונה מי יחקרנה!
ויושבי הגומרק שבעים רצון בימי סגריר אלה, כי ישבות השמאי מעבודתו, והסופר ינפש מעמלו, והמונה ינום שנתו ואין מחריד רבצו. הפקיד הזקן בכבודו ובעצמו יחבק ידיו ושותה את עשן נרגילתו ופניו נוכח הים הסוער וזועף, ולבו הוגה מחשבות נעלות על פלאי יה ומעשי נביאו, ולבו ירגש תודה וברכה למחמד נביא אלהי הרחמן, בן בנו של ישמעאל אשר ידו בכל ויד כל בו, על אשר אצל עליו מאורו ולא עשהו לכופר כיתר העמים אשר על פני תבל, ומתענג על מנוחתו בשלות השקט. מה שאין כן בימי העבודה; הגומרק מלא אנשים ככלוב מלא עוף; כנעני הארץ, יונים, מדינים, יהודים, הודים, מצרים, ערבים, צרפתים וגרמנים, וכל המבין יבין לקרוץ בעינו הימנית אל השמאי הטוב ובשמאלו להסופר רך הלב, ומושיט לו פיסת ידא די מנאָ בברכת צפרא טבא בחבה יתירה „נֵהַארַך סַעִיד יַא חַבִיבִי“, וקבל הסוחר הזה ברכה כפולה בעד חבתו ואהבתו… והבטחה בצדה, כי לחד בדרא וחשב בעיניו היום, והיו כל יום ויום שבעה עשר חד בדרא בבית הגומרק, ולעת ערב יוצאים כמעט כולם וידיהם על ראשיהם ופיהם מלאים חרפות וגדופים על עצלות הסופרים ואהבתם את הבטלה, והשמאי הטוב, מתנצל כי חף הוא מפשע על לא קראו דרור לסחורותיהם היום, ומאד צר לו גם על אבדן הזמן. אולם, נשבע הסופר בשם הנביא, כי רק ביאת האניה האנגלית המלאה גחלי-אבן והריקתה הסבו באבוד הזמן הזה, ובלי כל אחור ועכוב יוציא מחר את סחורותיהם, אך – אם לא יחלה חברו עזיז איפֿענדי ולא יפול למשכב מאבק הפחמים אשר מלאו היום את גרונו. כה יתאספו הסוחרים או שלוחיהם לבית הגומרק יום יום מבוקר עד ערב, עד אשר יצלח בידם להוציא את סחורותיהם ויברכו ברכת שפטרני ושבים לביתם בלב שמח, כי כה דרכי הגומרק בתוגרמה. זה כחודש ימים נגמר הבנין החדש „אוצרות הגומרק“, ויש תקווה כי יתוקנו הפעם הרבה תקונים לטובת המסחר במבוא יפו.
חוצות המסחר ביפו עוברות לאורך כל העיר בצד המערב צפונה מזרחה. מרחוב „ללמינה“ *) שעל שפת הים ועד „קהאַיה אֻמראַר“ והלאה דרך „שוק אֶלוּהאַבי“ כלן מלאות צאן אדם העוסקים במשא ובמתן ושולחים ידיהם בכל מסחר וקנין. דחף ידחף איש את רעהו ובא הגמל הטעון במשא משני כתפיו שקים, פחמים, חטה או שעורה, שמשמין או דורה ומכריע את שניהם להכנע ולהתחבא באחד המבואות, וקול ההמיה כמו זעקות שוד ושבר אשר יקיף את כל אורך הרחוב אין לשער, הרחובות קצרים, הגמל עב הכרס כממונה ירושלמי, הזוגים מצלצלים; ובתחתיות הבתים ברחוב ללמינה מתנוססים בתי אוצרות הסוחרים הגדולים נוכח שפת הים המתגעש וסוער נגדם; הם ישחק לשאון גליו עם רוח סערתו ומרוצת מימיו, הם על עמדם יעמדו מלאים כל הסחורות הבאות להשפיק בהן לכל המקומות הקרובים אלינו בפנים הארץ – וביתר רחובות העיר נפרץ המסחר הקטן אשר שאונו והמונו יעלוז קריה, עד כי בבוא אליה איש מפנים הארץ והשתאה ואמר כי הובילוהו רגליו אל לעיר הרובצת תחת משא המסחר, מכלכלת עמים באתננה, וארצות יחדיו לסגולות מכמניה תיחלנה.
יסוד מַרכולת יפו אשר עליו נבנה בנין המסחר הוא – עיקר הסחורות – היוצאות: החטה, השעורה, הדורה, התורמוס, השמשמין, שמן הזית, שמן השמשמין, הסבון ותפוחי הזהב; ויתר הסחורות היוצא כטפל הן המצטרפות להראשונות. הסחורות הבאות הן בעיקרן: העץ והברזל, הנפט, הקהוה, הצוקער, צמר גפן, ארג, זכוכית, יינות; ויתר הסחורות הבאות טפלות הן בערך אל היסוד. המסחר הולך הלוך וחזק, הלוך וטוב, ומשרשיו יסתעפו ענפים רבים צפונה ונגבה קדמה וימה. אל הסחורות הנכנסות ליפו תיחלנה צפונה לה: שכם, קסריה, תנתורה נפת דאר, כַּלָנְסוּה, כַּקוּן, אֻם אֶל-אַלַךְ; מזרחה: שָרוֹנה, מקוה ישראל, יעזור, בית פגון, פתח תקוה, יהודיה, סַרַפֶינְדְ אמאר, רמלה, לַתּרון; דרומה: ראשון לציון, יבנה, אשדוד, מזכרת בתיה, גדרה, באר טוביה, אשקלון, חברון עזה, ומַרְשַבַה, ומהן תינק יפו את יבולן למלאות בהם את ממגורותיה, לעטר בהם שוקי ארצות המערב לענג בהם שוכני מדינות רחוקות. –
משפט המסחר ביחוס סוחרי יפו אל הסוחרים בחוץ לארץ יפרד והיה לשני ראשים כאשר אבאר בקרוב. וזאת היא התקופה החדשה אשר עלתה ביפו להאיר חשכתה, ותקופת האור הולכת הלוך וחזק עד נכון היום.
(המשך יבוא)
"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 5, 18 בינואר 1889, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המלחמה הנכחית היא מעין תערוכה של כל ההמצאות החדשות בחכמת הרציחה והנתישה. החומר המתפוצץ שהיה במלחמות הקודמות דבר יוצא מן הכלל, היה במלחמה הנכחית ל„לחם-חק“. קרוּפ וכלי תותחו עוד נשארו, אבל רואים אותם כראות אורתודוקסיא נושנה. ראשו ורובו של התכסיס עומד על הצינים והפחים הממולאים דינאמיט, בין בים בין ביבשה. וגם הדינאמיט כבר נעשה חול. יש חמרים מצמצמים בתוכם כח יתר כביר. והתלגרף עם חוטים – הלא הוא כמו מנהג בני ערים קטנות. הרי זה כמרכבות האָמניבוסים הישנים שנשארו עוד בתקופת הטרַם האיליקטרי. נוהגים בהם כבוד, כמו בזקנים. רק דבר אחד לא נזכר הרבה, והוא סַפנות-האויר. אבל אין מזה ראיה, שאין משמשים בה. אולי משמשים – אך מעלימים. רק דבר אחד הוא אסור באיסור גמור. עפ"י החלטת הממשלות נאסר להשליך כדורים מפוצצים מספינות-של-אויר. נאסר גם לירות כדורים, שבהתפוצצם יוצאים מהם גַזִים מפיקי רעל מזיק וממית. רק קשה מאד לגבות עדות. בימי מלחמה מאשימה כל ממשלה מהנלחמות את אויבתה בעברות שונות, ואין בי"ד יכול לעשות חקירות ודרישות עפ"י עדיו שלו.
כל החוקים מכבר נוגעים רק אל הדברים שכבר ידועים היו למחוקקים. כן, למשל, נפקד באיסורים ובלאוים ההם מקום הפחים השטים.הפחים, או המינות, לא תמול הם. נהגו לסגור חוף בפחים, לבלי תת את צי האויב לגשת. כשסוגרת הממשלה במסגר כזה את אחד חופי הים שלה, היא חיבת להודיע גלוי, לא בשביל האויב, כי אם בשביל ממשלות אחרות. אפשר שאניות מסחר של ממשלות אחרות תקרבנה אל חוף כזה – והתפוצצו. לאו אדעתא דהכי מצב הבינים. תכלית מצב הבינים היא, שהממשלות האחרות לא תתערבנה, אבל גם שלא תתנזקנה. שתי הממשלות הנלחמות תעשינה כָּלָה אשה לרעותה, אם תוכלנה, ולא יתערב זר בינותן, אך בתנאי לבל יגיע נזק לחיי בני מדינות אחרות ולרכושם. לכן עפ"י הדין מודיעה הממשלה הנלחמת את ההודעה הרשמית-הנוסחאית: חוף כזה וכזה הוא גדוּר. או חוף כזה וכזה הוא חָסום. כגון זה פרסמה יאפאן עתה את הבלוקאדא הגמורה של חופי הים בליאאו-טון. כשאנית ממשלה אחרת חפצה לבוא אל החוף הגדור, אם יש לה עסק נחוץ, נוסעים הלוצמאַנים לקראתה ומוליכים אותה בים פחת ופח בזהירה ובשמירה מעולה – לבל תתנגף בהם.
החוקים והדינים הם לעולם תוצאות הנסיון. עתה נוספו הפחים שאינם רבוצים על מקום אחד בים, אך מסוּרים אל השטף. היאפאנים ואוהביהם הוציאו דבה על הרוסים שהשטיפו פחים כאלה; הרוסים – גלגלו אשמה זו על יאפאנים. הקול יצא, כי דרך האניות על הים הצהוב איננה בטוחה, מפני הפחים השטים. הברה נפלה, שאנגליא ואמריקא (שהדבר הזה נוגע אליהן ביותר, בגלל אניות מסחרן הרבות) מחו. שמועה זו לא נתקימה. אבל נכון הדבר, כי בפרלמנט האיטאלקי עמד אחד הנבחרים וטען בענין זה. זו היא שאלה מדינית. אבל יש בה גם צד מדעי-תכסיסי. כבר הורו עתה חכמים אחדים בהלכות חוקי עמים, כי נחוץ לאסור את „המזיקים המשוטטים“. מצד אחד אומרים חכמי התכסיס, כי אין לשים מעצור למלחמה, ויש שהפח נקבע לא לשוט, כי אם להיות נטוע, והגלים סוחפים אותו.
המנוח בלאָך היה מתנבא, כי במדה שתגיע המלחמה עד השלימות, בה במדה תֵעָשֶׂה אִי אפשרית, מפני אימת הכליון הגמור. יש בזה מאותה התיאורימא המארקסית ע"ד ההון המתקבץ. ואמנם, כשיהיו המזיקים המשוטטים והמעופפים משוכללים כל צרכם עד כדי יכולת לפעול במרחק גדול – תהיינה ההמצאות האלה קבר המלחמה. אך עוד רב הדרך אל הקבר ההוא. עתה הם רצים, ואיסור בידם כנגד הפחים השטים. למלחמה זו – אֵחרו את המועד, ובמלחמה העתידה לבוא – הלא נזכה לראות המצאות, שאין אנו משערים עתה.
נ.ס.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 120, 8 ביוני 1904, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עוד בשנים קדמוניות החליטו חכמי איראפא כי ללכת ברגלים על המים הוא דבר אפשר ואיננו מן הנמנעות. אך זה לא כביר מצאו ציור משנת 1641 ועליו מצוירה תמונת איש הולך במנעלי עץ גדולים וחלוקים המקושרים לרגליו ברצועות עור, ואבנט גדול מעשי מעגילה (צילינדער) סביב למתניו. – הכתובת אשר מתחת תשמיענו לאמר: „איש ההולך על המים“. אבל לדאבון נפש החוקרים, האוהבים להתחקות על שורש כל דבר ולהגיע אל תכליתן, לא נלוה אל הציור ההוא, אשר כפי הנראה לקוח הוא מאיזה ספר, שום הערה, אשר על ידה תתבאר לנו מלאכת המנעלים מהצד השקוע במים, ולכן בלתי אפשרי לדעת האמצעיים אשר יסבבו להמנעלים את שווי המשקל והיכולת להשאר על המים. – אבל בהמוזעאום אשר לבריטאניא נמצא ציור כזה ומצויר בצבע-מימי (אקווערעל) ועליו הערה אחת קטנה. ואם כי לא נרשם עליה עת כתיבתה, בכל זאת נוכל לשפוט כי נכתבה בסוף המאה העברה. ההערה ההיא תבנינו לדעת את ההמצאה הנפלאה הזאת ואת האופנים הדרושים להוציאה לפעולת אדם. הממציא – איש ספרד – האדון פרץ “Perec„ יתראה לנו לאיש קר-רוח ונבון דעת אשר לא יסוג אחור מכל שטן ומפריע ומכל הקשיות הבאים לרגלי כל התחלה. וגם לעניו הבלתי חפץ להתגאות בשבחו ולהתפאר בהתועלת אשר תביא לנו המצאתו. –
בדברו מאנשים שונים אשר יגעו להוציא לאור את הרעיון הנפלא הלז: „ללכת על המים“, יאמר כדברים האלה: „איש אחד מעיר ליאן – בפֿראנקרייך – הודיע בשנת 1783 כי עלתה בידו ומצא התחבולה הדרושה לעשות מנעלים אשר בהם ילך האיש על המים כעל היבשה. הממשלה האצילה לו מכספה סכום כסף על ההוצאות הנדרשות לחפץ הזה וגם יעדה לו עת ומקום לעשות הנסיון. הממציא בא אל מקום המעשה ביום המיועד, וכגבור מלחמה לבש בגאון את מנעליו, ויהי הוא אך ניסה להציג כפות רגליו על המים, והנה הה! בזו הרגע התהפך לאחור, ראשו צלל במים ורגליו עלו מעלה… ולולא חשו אז לעזרתו כי עתה עזב חייתו בתהום רבה. – אחרי הדברים האלה, בראותם כי הנסיון הראשון לא עלה בידו, החליטו פה אחד כי ללכת על המים גם הוא אחד מהדברים הנמנעים. וכלן הודיעו בכתב גלוי ומפורש. – הדברים האלו ירדו חדרי בני והטיב חרה לי על הדבר הזה, ולכן התאמצתי בכל עוז, לא אך להתפאר, כי אם גם להראות לכל, את אפֿשריית ההמצאה הזאת. –
מהלך על פני המים, רישום מאת לאונרדו דה וינצ'י. המקור: ויקישיתוף
ראשית כל נחוץ היה למצוא איזה תחבולה נגד ההתהפכות שקרה להממציא הנזכר, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי, שבתי וראיתי שבלעדי איזה דבר משא או משקל מתנגד (קאָנטרא-וועגע) לא תצלח לי לעשות מאומה. ולכן עשיתי לי תבות שתים ומדת גדלם צמצמתי כל כך, עד אשר משקל המים הנדחקים על ידיהם ישוה עם משקל גופי והמשא אשר עליו. אמנם גם אז פגשתי שטן אחר בדרך והוא: איך תעמודנה שתי תיבות האלו במרחק שוה זה מזה ולא תפרדנה? לתכלית הזאת עשיתי בין התיבות שלושה משולשים ומסמרות קבועים על קצותיהם. המשולשים קשרתי במתג ורסן ולא נתנו את התיבות להתנועע הנה והנה, כי אם לעמוד בשוה זה מול זה. ולמען תהיינה התיבות בלתי נראים, וכן למען יהיו תמיד מתחת למים, עשיתי עוד שתי תיבות קטנות או מנעלים אשר יעמדו על המים, הדבקתים עם אותן הגדולות אשר מתחת למים, ביתדות ברזל. התיבות העליונות לא נתתי ללכת ולצלול במים, כי נגעו אך בכפות רגלי. –
אחרי כן נחוץ היה עוד למצוא במים את נקודת-המשען (שטיטצפונקט) כי בלעדי זאת לא תצלח המצאתי למאומה, כי במדה אשר הרגל האחת תלך לפנים, בו במדה תשיב לה השניה ללכת אחור, להיות שדחיקת-המים שוה מכל צד. – רבות עמלתי בזה הענין, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי ללא הואיל, צלחה לי למצוא האופן הנאות לחפצי. עשיתי ארבעה משענות דקות להתיבות הללו, שנים מפנים ושנים מאחור ועל קצותיהם מזלגות ברזל משוקעים במים, והמה לא נתנו להתיבות לשוב אחור. כעשותי כל זאת בחנתי את המצאתי, ויהי כאשר הלכו המים לאט לאט ולא ברעש, עשו הכלים את מלאכתם באמונה, ובלא יגיעות רבות עברתי את הנהר סעני“ עכ"ל.
בשנת 1836 הודיעו מה"ע מבריסעל מאיש פלוני טעסיע (Teisssier) ההולך ברגליו על פני המים, מלובש במלבושי נעפטון (אליל המים) וכמו אליל המיטאָלאגיע הזה יאחז קלשון בידו ויהי כאשר הגיע עד חצי הנהר, עמד על עמדו כעשרים רגעים מבלי להתנועע. – אבל מה"ע הנ"ל לא הגידו מאומה על דבר הכלים אשר בהם נעזר טעסיע בעשותו את נפלאותיו. –
גם בארצנו – רוסיה – ראו, כמה שנים אחרי כן נפלאות כאלו על הנהר נעווא. גם שם הלך איש לשוח על פני מי הנעווא בעזרת „מנעלי מים“. גם בדרעזדען ובמאגדענבורג נעשו נסיונות כאלה כמעט בעת אחת. המורים המלמדים שמה את מלאכת תופשי משוט בחנו את מנעלי-השוחים (שווימשוהע) אשר המציאו מחדש. – המורה ממאגדענבורג ירה פעמים אחדים מקנה הרובים אשר היה בידו, מדי לכתו על המים. והמורה מדרעזדען העלה את עשן הציגארע עד תומה במנוחה והשקט. אבל, מאומה לא נודע ממעשי מלאכת הכלים אשר המציאו המורים הנ"ל וכן מאותם אשר המציא המפליא לעשות על הנעווא. אכן קרוב הדבר שכליהם נעשו על תכנית הכלי אשר המציאו שני אנשים צעירים בשנת 1841. הצעירים האלו כאשר שמעו כי תושבי ארצות המזרח יעברו מרחקים עצומים המכוסים בשלג רב, בעזר מנעלים מלאכותיים ולא יצללו כעופרת בתהומות שלג, יגעו גם המה ומצאו תחבולה להכין מנעלים מלאכותיים ללכת על המים, ובחנו את כליהם על פני הנהר מהנאָווער, ומדי לכתם הלכו במרוצה ובמהירות נפלאה. וגם זה כארבעה שנים הלך האדון האחאנער על הנהר „רהיין“ מראָטערדאם עד קעלן. אכן הוא לא הלך ברגליו כדרך ההולכים שעל בשעל, כי אם עמד ישר על מנעליו. מדת ארכם היה 15 פֿוט, ועבים 9 דיום – והתנועע לפנים בעזר משוט ארוך ורחב בסופו אשר אחז בידו לקרוע את המים. ולכן המצאתו לא תוכל להמנות בין שאר ההמצאות הנזכרות, כי באמצעות הראשונות יוכל האיש „ללכת“ על המים כעל היבשה, וזאת האחרונה תעזור אך לעמוד על המים, וגם להחפץ הזה דרוש עוד משוט המלחים לעשות עמו נתיבה במים, אשר למותר הוא ע"פ בנין הכלים אשר המציאו „פרץ“ והאחרים. –
פליסקאוו בחדש טבת שנת תרכ"ה. שלום יצחק ראפאפארט
"המליץ", שנה חמישית, מס' 2, 19 בינואר 1865, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הטלגרף הודיע כבר ע"ד מאורע מוזר ומפליא ביאקובשטאדט (פינלאנדיא), כי ביום 25 אוגוסט ראו הנוסעים באניות הקיטור בלשון הים הבוטאנית אניה עומדת על שרטון במרחק 15 פרסאות-ים מיאקובשטאדט. בעלטה כבר היה להכיר מאיזה עם היתה האניה ההיא. ביום המחרת, כאשר הקריבה אנית הקיטור הקומיריאית אל האניה הנעצרת בחול, התחולל מפץ, והחלק התיכון של האניה נבקע. הבדיקה הוכיחה, כי האניה היתה טעונה רק מכשירי מלחמה, ביחוד אקדחים מהירי היריה. במשך שעות אחדות הועלו על החוף שני אלפים אקדחים. בקרבת האניה לא נמצאו עד כה לא גופות מתים ולא גופות נטבעים נמצאו רק דגלים אנגלים, שוֶדים ואשכנזים. הספנים משערים, כי על האניה התנוסס דגל אנגלי, אם כי אי אפשר להגיד דבר ברור, מחסר השם בו נקראה האניה ההיא. עתה אחזו באמצעים לשמור את המטען הנמצא ולבדוק היטב את החלקים הטבועים.
"הצפירה", שנה שלושים ושתיים, מס' 185, 15 בספטמבר 1905, עמ' 2. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאבד עצמו לדעת בקרקע הים. בבית הנשק בעיר נעאפול הורידו הימה בפעמון הצוללים את אחד העושים מלאכה מתחת למים, למען ישים עינו על שכר המים אשר עשו שם לראות החזק הוא או לא. עברו שעות מספר והצולל לא נתן אות, כי יעלוהו מעלה, אז משו את הפעמון מן המים וימצאו בו את הצולל מת גלגלתו נפצה לרסיסים וכל אבריו נתרסקו. יש משערים, כי שם בפיו כדור נפץ ובו קפד חיתו. בדרך משונה כזה לא שלח עוד איש יד בנפשו עד היום הזה.
"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 127, 24 ביוני 1887, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(נכלי רצח). המ"ע מודיעים משערוריה נוראה הנעשה בפערו. אנית איבה Loa אשר להצילים בחנותה על יד סאן לארענזא הביט אחד ממלחיה מרחוק אניה קטנה תפרש נס ותרוץ בחפזה באופן מוזר מאד; חיש מהר הורידו שתי סירות קטנות מהאניה ורדפו אחריה וישיגוה, אך תופשי משוטה נמלטו על נפשם בקפצם במים וישוטו עד החוף.
בהאניה הזאת חשבו למצוא כלי מלחמה להפערוביאנער אך לשמחת לבבם מצאוה צרכי אוכל נפש על כל גדותיה, ויעטו אל השלל וימהרו להביאה אל אניותם. ויהי בהריקם את השלל אל האניה הגדולה, ושק גדול מלא תפוחי אדמה בין השקים, וכהעלותם את השק הזה עוד טרם הביאוהו אל גג האניה וקול גדול נשמע כקול רעם בגלגל והאניה התפוצצה לרסיסים. כי חומר השריפה (דינאמיט) טמון בחבו, ומהשני מאות א"ח נצולו רק שלשים אשר צלחה להם לשוט במים עד בוא עזרתם מאניות בריטאניא ואיטאליא החונים שמה. כה צלחה להפערוביאנער להוריד מצולה אנית איבתם ואתה מבחר אניה.
לעומתם הצילים גם המה יעשו מעשיהם זר מעשיהם; בנפול אנשי מנגדם שבי בידם יהרגום ולא יחמולו, ופצועי אויביהם יקברו חיים או ידקרום ברמחותיהם. תסמר שערות ראשנו בקראינו יום יום מאכזריות רצח הנעשה במלחמה הזאת, וממשלתנו כממשלות אייראפא עוד תעמודנה מנגד ואף לא תרמוזנה באצבע אל הנלחמים הפראים ההם.
"המגיד", שנה עשרים וארבע, מס' 47, 1 בדצמבר 1880, עמ' 6. מקור: אוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.
– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.
אחרי אשר יבחר לו הנודד מקום לצאת אליו, תולד השאלה איזה דרך יבחר לו לבא למחוז חפצו. בפתרון השאלה הזאת צריכין זהירות יתרה, יען אי אפשר לקבוע מסמרות להתנהג כן תמיד, כי הדבר תלוי בחלופי הזמנים ומצב הדברים. קודם כל צריכין לדעת באיזו אניה טוב יותר לנסוע בעת השנה ההיא, כי לכל המדינות ממדינות הים תצאנה אניות שונות. אניות אנגליות מפליגות מליווערפול, הולל ומסוטהאָמפטאָן, הולאנדיות – מפליגות מראָטטערדם, בעלגיות – אנטווערפען, גרמניות – מבראֶמען והאמבורג, ולפעמים גם אטלקיות מפליגות מגענוא. בבחירת אחת האניות האלו, צריכין לשום לב אל תנאים רבים ושונים במצב הנודד. קודם כל שונים הם מחירי הנסיעה באניות האלו; צריכין לבחר את הזולה מכולן; שונה הוא משך זמן הנסיעה, וע"כ צריכין לבחר את האניה הממהרת בדרכה, כי לפעמים נכבד הדבר הזה להנודדים מאד. אנשים בריאים יוכלו לנסוע באניות אשר מחיר הנסיעה בהן בזול אם כי הנסיעה בהן איננה טוב ביותר, לחלשים ולהנוסעים שילדים קטנים יסעו אתם, להם דרושה אניה הממהרת בדרכה ואשר המושב בה טוב *). טוב לנסוע באניות ההולכות ישר למחוז חפצו של הנודד מבאלה הנקראים „אונדירעקטע ליניען“, אשר על הנוסע להחליף בדרכו פעמים אחדות את האניה (כמו האמבורג – הולל – ליוערפול – נויאָרק). גם נחוץ לשום לב אל הדבר הנכבד הזה: ממשלות הארצות אשר בהן תפליגינה האניות, או אשר דרכן תעבורנה, תוציאינה פעם בפעם חקים שונים ע"ד תנאי העברת הנודדים דרך ארצן. ואלה אשר לא ידעו או לא שמו לבם לזה, סבלו הרבה ונהמו באחריתם.
שני דרכים יש להנוסעים מרוסיא, בים וביבשה; בים – דרך ליבוי ואָדעסא, וביבשה – דרך גבול פרוסיא או אוסטריא. בבחירת הדרך צריכין לשים לב אל חקי אוסטריא ופרוסיא ע"ד העברת נודדי היהודים דרך גבולן וארצן. לעתים לא רחוקות יבאו לעזרת הנודד לפתור שאלת הדרך אשר בה יעבור, בעלי טובות בלתי קרואים, לדבר על לבו כי יסע דוקא באניה פלונית או אלמונית ומוכיחים יתרונה על פני יתר האניות, והודות לבעלי הטובות האלה יסבו הנוסעים בדרכים עקלקלות; למשל ישלחום מליבוי לבראֶמען לא בדרך ישר, אך דרך הולל ויתגוללו באניות ובחופים שונים בזמן החרף בעת הסערות והקור על אחת שתים מכפי הצרך; ולמען לא יקרה כמו אלה צריכין להראות להנודד את הדרך אשר בה יעבור ולבקר את הדרך את הציעו לפניו.
[…]
*) למחלת הים אין כל סגולה בדוקה, אך אין לירא מפניה ביותר, כי אין כל סכנה כרוכה בעקבה ותיכף, בדרוך כפות רגלי הנוסע ביבשה, תעבור מעליו המחלה והיתה כלא היתה. להזהר מפניה צריכין לאכל ולשתות בעת הנסיעה במדה ובמשורה, אל יכנס באניה כשהוא רעב וכן כשהוא שבע ביותר. קודם הירידה באניה צריכין לשאוף רוח צח על מכסה האניה, וכאשר תתקפהו המחלה צריך החולה לשכב על גביו פרקדן, להתעטף בבגד חם וביחוד לשים על הבטן בגד צמר למען יחם לו.
"המליץ", שנה שלושים וארבע, מס' 192, 5 בספטמבר 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה היהודית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 