.

---

"דבר", שנה עשרים ושתיים, מס' 6591, 21 במרץ 1947, עמ' 36. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„דורה האמבורג“

באחד הימים עגנה בנמל חיפה החדש ספינת מטען קטנה – „דורה“ מתנוסס השם באותיות לועז על גבי גלגל הצלה הלבן. ומלמטה, באותן האותיות: המבורג. „דורה המבורג“ – ספק סירת מטען אדירה ומהודרת, ספק אניה קטנטנה למשאות. והספינה באה מארץ הנאצים אל חופי ארץ היהודים, ובבטנה מטען יהודי, – פליטים מאשכנז. ומתברר: זוהי ספינה יהודית, אשר הובאה „משם“ ותשוט מעכשיו ולהבא לאורך חופינו: מחיפה עד יפו ועד לנמלי מצרים. היא שייכת לחברה יהודית (בני א"י ובני גרמניה), אשר זה אך קמה ופותחת בפעולה. מתברר גם, כי „דורה“ איננה הספינה היחידה של החברה, אלא שעוד אחת בתבניתה וכצורתה החלה באלה השבועות לשוט לאורך החוף בשם „קרולה“. מאתים וחמשים טון הם יכולת הקליטה של כל אחת. הקברניט של „דורה“ סובר, כי יש סיכויים לענף: הקליינטורה היא כבר היום למעלה מיכולת הקיבול. החברה עומדת, איפוא, להביא בזמן הקרוב עוד שתי ספינות משא גדולות מאלו – בנות חמש מאות טון כל אחת. יש גם מחשבה על רכישת אניה ממש, אנית נוסעים, לכמה מאות איש עם קיבול של ארבעת אלפים טון. אנשי מקצוע מטפלים בדבר.

העובדים ב„דורה“ הם שמונה איש, כולם יהודים, – שלושה ארץ ישראליים; וחמשה בני גרמניה. הקברניט – „זאב ים“ טיפוסי, בעל סטז' מהצי הגרמני וכל ימיו עברו עליו בים; המקצוע „לא יהודי“ הדמות לא יהודית, והיא כאילו מתקשרת בקושי עם הסמל העברי התקוע בכובע המדים שלו: דגל כחול לבן ועל גבו מגן דוד. גם המכונאי הוא ותיק במקצוע השיט, מהנדס ימי ועבד בימי המלחמה בצוללת. הוא היהודי היחידי, בצי הסובמריני הגרמני. ציוני מלפני הרבה שנים והיתה לו גם זיקה למפעלי הכשרה של „החלוץ“ בגרמניה. בחורים יהודים מגרמניה עובדים בתור מלחים, ועושים את מלאכתם לא מתמול שלשום. הא"יים עובדים אחד כסגן המכונאי ואחד כטבח; והשלישי – מלח מתלמד. גם לו סטז', יבשתי בארץ. הוא עזב כעת את עבודת הבנין בעיר והלך „לכבוש את מקצוע הים“, בתור חבר בסקציה הימית של „הפועל“. המשכורת אמנם זעומה מאד והעבודה קשה ומאומצת, אבל היא עבודת כיבוש!

משהו בלתי צפוי ומפתיע, זה לעומת זה: הבחור החלוץ המצרף את עצמו אל כובשי מסילה חדשה – והנסיון עצמו: לכבוש את המסילה, להרחיב את שטח היצירה וההתערות, לעשות מאמץ בדרך התפקיד הגדול של כיבוש הים. כל כך מרבים לדבר על זה, לחלום על זה, לשחוק על זה – מתוך איזו הרגשה של אין אונים. היו כאילו נסיונות – ואים? היו התחלות ושבקו חיים. ואנו עומדים ריקים לעומת עובדות מהפכניות בהתפתחות ענף הים בארצנו.

ניצן התחלה צנוע וזעיר. ראשית הנירים בקרקע אשר מחרשת יזמתנו לא ידעתו ולא ופקדה אותו כמעט עד כה. התימצא היד, שתכוון ותסייע? שתעודד ותתמוך?

שלום ה.

---

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2662, 16 בפברואר 1934, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בתל-אביב

[…]

התחרות שיט

במעמד קהל גדול משני עברי הירקון נערכו אתמול אחר-הצהרים חמש התחרויות שיט בין מכבי ת"א וקבוצה הימית „דולפין“ מחיפה. בהתחרות הראשונה על ארבע מאות מטר של צעירות בשני משוטים – נצחה תל-אביב. בהתחרות השניה על אורך של 1200, קבוצה ב' של צעירים בארבעה משוטים נצחה חיפה. בהתחרות השלישית של שש מאות מטר של צעירות בארבעה משוטים נצחה דולפין, בהתחרות הרביעית של 600 מטר, של צעירים קבוצה ב', בשני משוטים, נצחה דולפין.

ההתחרות המענינת ביותר נערכה על 1200 מטר. צעירים קבוצה א', 4 משוטים, נצחה קבוצת המכבי תל-אביב לקול תרועות הקהל.

השופטים היו זאב הים מצד קבוצת דולפין, דוד אלמגור ממכבי ת"א ואינג' טובים מהאגודה הימית, העו"ד פרבשטיין ודניאל.

לפני ההתחרויות נערך טקס יפה של הורדת שתי סירות חדשות של מכבי תל-אביב, האחת על שם ד"ר ח. ארלוזורוב ז"ל, והשניה על שם הד"ר טולמן ז"ל. נשמעו נאומי ברכה להתפתחות הימיה העברית על ידי מר דוד אלמגור בשם נשיאות המכבי בארץ והצופים הקשישים. מר כספי בשם מכבי ת"א, וע"י מר זאב הים בשם דולפין, והמיור בודארד, נשיא הכבוד של הסקציה הימית של המכבי.

---

דֹאר היום, שנה ט"ו, מס' 246, 23 ביולי 1933, עמ' ד'. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות היסטורית של הספרייה הלאומית.

הימאות העברית לקראת הבאות

שלושה הם שטחי הפעולה במסגרת תכנית הימאות שלנו.

א. ספנות. אין צורך להרבות דברים על ערך הספנות העברית לכלכלה הלאומית שלנו. מספרים ועובדות מצדיקים בהחלט את התביעה, מנקודת מבט כלכלית-לאומית, להקמת ספנות עברית. ורק במסגרת פעולה לאומית נדע לתת לענף זה את התנופה המתאימה ולעשותו מפעל עברי ממש. החברה לספנות לאומית צריכה להציג לה למטרה – ריכוז מרבית התחבורה הימית לארץ ישראל וממנה. הצלחת התחבורה תלויה הרבה בדרך כניסתה לפעולה ובשיתוף פעולה עם גורמים בין-לאומיים בעלי ותק ונסיון. שיתוף פעולה כזה, לא רק שיכניסנו למסגרת הספנות הבין-לאומית, אף ישמש לנו מורה ומדריך. בדרך להשגת המטרה יש לקבוע שלבים. בשלב הראשון – כיבוש התחבורה בדרכי הים הקרובים והבטוחים ביותר: ההובלה הימית בין חופי ארצנו וארצות דרום אירופה ומזרחה. קוים אלה, אשר היו לפני המלחמה בידי האיטלקים וקוימו על ידי הישוב, יכולים לעבור לידי חברה לאומית לספנות, אם יותאמו הכלים הדרושים לה, ובעוד מועד. קוי-התחבורה האלה יהוו את הקשר עם נמלי ההפלגה של העליה העתידה לארץ. דרכם יעבור גם חלק ניכר מהיבוא והיצוא שלנו. קוים אלה יכולים להעסיק בתקופה הראשונה לפחות שש אניות מעורבות, לנוסעים ולמשא, בנות קיבול של 60 אלף טון, אשר תקיימנה שירות כללי שבועי קבוע בין ארצנו ובין טריאֶסט או סאלוניקי בדרום וקונסטאנצה במזרח. צי זה יכול גם לשמש ענף מקשר לקוי האניות המפליגות בין ארצות הברית ויבשת אירופה ולשמש בשנה כ-200 אלף נוסעים.

יחד עם זאת יש להרחיב ולבסס את השירות החופי. בשירות ימי זה המקשר את חופי מצרים, תורכיה וסוריה עם הארץ הובלו כ-150 אלף טון סחורה ובעיקר חמרי מזון וסחורות שפורקו והוטענו לאניות האוקינוס העוברות דרך סוּאֶץ. כ-5 אניות חופיות בנפח כללי של 5000 טון יכולות לקיים את התחבורה הזאת.

בשלב השני יש ליצור את הצי המסחרי העברי לשירות משאות קבוע בין ארצות אירופה המערביות והארץ דרך נמלי הים הצפוני והבאלטי להעברת היבוא ומשלוח היצוא. 45 אחוז מהיבוא לארץ ולמעלה מ-70 אחוז מהיצוא עבר בדרך הים לנמלים האלה. בתחבורה זו לקחו חלק אניות אנגליות, בלגיות, דאניות, נורואֶגיות, גרמניות, הולנדיות, פולניות, שואֶדיות וכו'. כדי להיות גורם ניכר בתחבורה זו יש להתחיל ב-10 עד 15 אניות בנות קיבול כללי של 100 אלף טון. צי קטן זה בנפח כללי של 165 אלף טון, אשר לרכישתו יש להשקיע, לפי המחירים שלפני המלחמה, כ-4 מיליון לירות, יעסיק בקביעות 1200–1500 יורדי ים ויתן עבודה בשירותים שונים על החוף עוד ל-1000 איש. לפי חישובים שונים יש להעריך את הכנסות הארץ מהצי המסחרי ל-450 אלף לא"י – סכום שיהיה כ„אכּספורט“ סמוי סעיף ניכר באיזון מאזנה המסחרי של הארץ.

ב. דיג – שלושה מקורות להספקת תצרוכת הדגים לארץ: אגמי הארץ, הבריכות לגידול דגים והים. שני המקורות הראשונים יכולים לספק, לפי הערכה, כ-1500 טון דגים לשנה, ואת השאר, כ-8500 טון, יש להמציא ממקור הדיג הראשי והעיקרי – הים;

למעשה, נוטל כבר הים התיכון את החלק העיקרי בהספקת דגה טריה. ב-1938 הגיע שלל דגי הים הכללי ל-1200 טון מתוך כמות כללית של 1500 טון. אשתקד עלתה התוצרת המקומית של הדיג הכללי ל-2700 טון בערך, מהם כ-1600 טון דגי הים. שתי שיטות לדיג הימי – דיג במים עמוקים ודיג חופי. מומחים מהולאנד שביקרו בארץ לפני המלחמה מצאו, כי לפיתוח הדיג במים עמוקים בים התיכון בממדים מתאימים יש להשתמש בספינות גדולות מצוידות במחסני קירור ומונעות במנועים בני 250 עד 300 כוח סוס. ספינות כאלו תוכלנה להרחיק ולהפליג ולחזור לבסיסן רק אחת לשבוע. צי של 30 ספינות כאלו יכול להיות גורם ניכר בפיתוח הדיג במימי הים התיכון המזרחי. שללם השנתי של מכמרתונים אלה, שיעסיקו כ-500 איש, יוכל להגיע ל-5000 טון. הדיג החופי לשיטותיו, התופס את המקום החשוב ביותר בדיג הימי הכללי, אף אותו יש להרחיב. 500 דייגי ים עברים יוכלו להביא במשך שנה כ-2000 טון דגה. הוה אומר: הרחבת הדיג העברי בים יכולה להוסיף למשק הכלכלי בארץ כ-7000 טון. כמות זו, ונוסף עליה הנדוג כיום בים והנדוג באגמים ובבריכות מלאכותיות, אינה דיה לספק את הדגה הדרושה לכלכלה נורמלית לישוב בן מיליון תושבים. מחוץ לתוספת אנשים הדרושים להגברת התוצרת בדיג האגמים  ובגידול דגים, תוכלנה להאחז בחופינו 1500 משפחות נוספות, מהן כ-500 עובדים ב-30 ספינות מכמרת גדולות חדשות, 500 בדיג החופי לאורך חוף הים ו-500 בתעשית לואי – בנין ספינות, קליעת רשתות למיניהן והתחלת תעשיות שימושים וייבוש דגים, הכנת קמח דגים וכו'.

תנאים מוקדמים לביצוע תכנית זו הם: א) הקמת כפי דייגים לאורך חוף הים מצפון לדרום; ב) התקנת מעגני מחסה לסירות דיג וכו'; ג) התאמת אחד המפרצים בין חיפה ותל אביב – כנמל מרכזי לדיג העברי – לציידו, להכשירו ולהתאימו לתפקיד זה. התקציב לפיתוח הדיג לפי הקוים הנ"ל וביסוס 1500 משפחות בענף זה נערך (לפי המחירים שלפני המלחמה) למיליון לא"י בערך. ההכנסה מכמות הדגים הנ"ל לפי חישוב המחירים שלפני המלחמה תגיע ל-400,000 לא"י לשנה לפחות.

ג. נמלים – פיתוח הספנות והדיג תלוי בכל מדינהומדינה במידה ניכרת בהתפתחות נמלי החוף. ריבוי תנועת האניות בנמל נקבע בעיקר על ידי תנאי העבודה וטיב המתקנים בו. נמלים אשר כושר הטעינה בהם גדול והשירותים האחרים תקינים, מסודרים ויעילים – התנועה בהם גדלה והולכת. נמלים מסודרים נעשים ל„נמלי מעבר“ לארצות שכנות אשר נמליהן אינם מפותחים ומשוכללים במידה מספקת. עם גידול התנועה בנמל, גדל והולך הביקוש למילוי עבודת הפריקה והטעינה, מתפתחת עבודת המספנות, מתרחב המסחר ושירותי האספקה ובעקבותיהם מסתעפת וגוברת התחבורה היבשתית.

תנועה ניכרת בנמלי ארצנו – חיפה ויפו – התחילה רק עם הגברת העליה העברית והתפתחותה המהירה של הארץ. סחורות היבוא והיצוא פורקו והוטענו בחוף יפו ובנמל חיפה שנפתח במוצאי 1934. השירותים בנמלים אלה העסיקו במישרין בהתחלת 1936 כ-5000 פועל, ביניהם פחות מ-10 אחוז יהודים. פתיחת נמל תל אביב שימש מנוף להגברת העבודה העברית בשירותי הנמלים. בערב המלחמה הגיע מספר הפועלים היהודים בנמל תל אביב וחיפה ל-2000 בערך.

הרחבת העליה ובנינה של הארץ יגדילו את התחבורה הימית בנמלי ארצנו. לשם כך יש: א) להתאים את נמל תל אביב למלא את תפקידו כנמל המרכזי לישוב העברי בדרום הארץ; ב) לבצר ולהגביר את עמדותינו בנמל חיפה. בשני סעיפים אלה – בנין נמל מים עמוקים בתל אביב והקמת מתקני ספנות, מחסנים וכו' בנמל חיפה – יש להשקיע כ-2 מיליון לא"י. יש להתאים שני נמלים אלה לא רק לשימוש התחבורה הימית של הארץ בשנים הקרובות, אלא גם לעשותם „נמלי מעבר“ לעבר הירדן ועיראק ונמלים „חפשיים“ לסחורות גלם מהמזרח הרחוק שיועברו כאן בשביל שוקי הארץ ואירופה. עם הרחבת התנועה והשירותים בנמלי חיפה ותל אביב אפשר יהיה להעסיק בהם כ-3000 פועלים בעבודות קבועות.

זוהי בקוים כלליים מסגרת לפיתוח הימאות העברית בארץ שאפשר לה להתגשם בתקופת חמש השנים הראשונות לאחר המלחמה. תכנית זו תובעת פירוט, בירור וליבון. אבל היא יכולה לשמש יסוד מעשי, אם הגישה אליה תהלום את תביעות השעה. ביצוע התכנית הזאת מסתמכת ביצירת נכסים לאומיים-כלכליים ממדרגה ראשונה, אשר יזרימו למחזור הכספים של הארץ כמיליון וחצי לא"י בשנה על ידי גילוי מקורות מחיה חדשים ל-7000 משפחות עובדים בהשקעה של 7 מיליון לא"י. עלינו לאמן ולהכשיר בעוד מועד יורדי ים לסוגיהם השונים. למדנו, כי הכשרת אנשים לעבודות הים הוא תפקיד אחראי וקשה, אולם ניתן לביצוע. הגרעינים הראשונים לימאים העברים נמצאים כבר בהתהוות. הם יחוזקו ויחוסנו עם שוב ימאינו שהתנדבו לצי המלכותי ולפלוגות עובדי הנמלים. נסיוננו הקצר בספנות, בדיג, בעבודה בנמלים וכו', הוכיח לנו, כי גם כאן ניתן להיווצר הוי חדש – מתאים והולם את צרכינו החברתיים ויעודנו הלאומי.

במימון התכנית הזאת צריך ללכת בראש ההון הלאומי: קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל צריכים להיות היוזמים והמתחילים. אם לא יהססו, יבוא אחריהם גם ההון הפרטי.

בר-כוכבא מאירוביץ

---

"דבר", שנה תשע-עשרה, מס' 5727, 16 במאי 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינת האימונים „ולדורה“ הגיעה לחופנו

בשנת קיומו השמינית זכה בית הספר הימי בספינת אימונים משלו. החבל הימי לישראל רכש בשבילו את הספינה „ולדורה“, שהגיעה החודש לחופי הארץ והיא עוגנת עתה בנמלה של חיפה.

בשנים שעברו נאלץ בית הספר להדריך את תלמידיו בסירות אימונים בלבד; להפלגות ארוכות היו החניכים יוצאים בכלים שאולים, ובעיקר – בספינת המפרשים של „הפועל“ ע"ש ארלוזורוב. הספינה „כף פילר“ שהועד הבריטי של החבל הימי לישראל קבל במתנה ערב פרוץ המלחמה, ממשפחת זליגמן בלונדון – לא יכלה להגיע לחופינו עקב תנאי המלחמה המיוחדים. עתה היא טעונה תקונים יסודיים, על מנת שתוכל שוב להפליג למרחבי הימים. בהמלצת מומחים נרכשה על כן הספינה „ולדורה“, בה ימשיכו התלמידים את אימוניהם בשיט.

יום גדול היה זה לבית הספר הימי, כשתלמידיו השיטו את „ולדורה“ לחיפה. כלי נאה היא הספינה, מצוידת במלוא הציוד הדרוש ומותאמת לעבודת ההדרכה. הספינה הופקדה מעתה בידיהם הזריזות והנאמנות של תלמידי בית הספר ומדריכיו – לתועלת ולברכה לצעירינו, העושים את מלאכתם על פני מים רבים.

החבל הימי לישראל רואה ב„ולדורה“ נכס רב ערך לחנוכו הימי של הנוער שלנו ומכשיר ראשון במעלה לאימוניו. ואין זה אלא שלב נוסף בעבודתנו.

פרטים על „ולדורה“

(מיומנו של רב החובל ס. שינמן)

„ולדורה“ נבנתה ב-1903 ב-Fairlie. הספינה עשויה עץ ותחתיתה מצופה פחי נחושת. ארכה – 79 רגל (כ-27 מטר), רחבה – 18 רגל ועמקה – 12 רגל. הטונז' – 106 טון. מהירותה 6–7 קשרים. מערכת המפרשים שלה – מסוג "Ketch". מנוע הדיזל שלה – בן 50 כ"ס. יש לה גם דיזל נוסף להנעת הגנרטור החשמלי, למילוי הסוללות. על ספונה של „ולדורה“ – סירת מוטור מונע בבנזין, סירת הצלה וכל הציוד הדרוש.

בחלק הקדמי של הספינה (Forecastle) – 7 מטות לעובדים. מטות נוספות נמצאות ב-3 התאים שבספינה. במרכז הספינה – חדר אורחים וארון ספרים גדול בו. לצדו – מטבח (עם תנור פחם) וחדר מיוחד להכנת הארוחות. באמבטיה – גם מים חמים.

יצאנו עם „ארלוזורוב“ לקבל את „ולדורה“ ב-18 ליוני 1946, ב-6 בערב. 3 מדריכים היינו (רב החובל ס. שינמן, ש. טנקוס וי. אגייב) ו-10 תלמידים מהמחלקה השלישית. ב-23 ביוני עם ערב ראינו את אורות אלכסנדריה ולמחרת הבקר נכנסנו לנמל. נעצרנו שם ע"י משמר החוף והוכרחנו לעגון בכניסה אל הנמל. רק אחה"צ נכנסו לנמל פנימה. המשטרה אסרה עלינו את הירידה לחוף ובמשך כל ימי היותנו באלכסנדריה נשארנו על הספון תחת משמר של שוטרים.

הייתי היחידי, שנתנה לו הרשות לרדת לחוף. סיימתי את המו"מ עם בעל הספינה, ה' F. N. C. Rees והשלמתי את הקניה. עד ה-6.7 נשארו אנשינו ב„ארלוזורוב“. באותו יום נרכשה הספינה ונחתם חוזה הקניה במשרדו של הקונסול הבריטי. מחצית האנשים עברו אז ל„ולדורה“.

ב-9.7 יצאה „ארלוזורוב“ חזרה לחיפה ולמחרת היום ב-10.7.1946, בשעה 18.00 – עזבה „ולדורה“ את נמל אלכסנדריה. ברוח נוחה הגענו לחיפה ב-13.7.46 בשעה 16.00, לאחר 70 שעות הפלגה.

[…]

---

"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ב' (י"ד), יולי 1946, עמ' 2–3. העתק דיגיטלי של החוברת כולה.

נבטיח דרך לעבור בו גאולים

גולדה מאירסון במפקד בחיפה

חגיגת יום הים בחיפה ריכזה אלפים. ביום ב' בערב נתכנסו רבים ברחבת בית הקרנות והקשיבו ל„תסכית של ים“ ששודר על ידי החבל הימי לישראל בהשתתפות אמנים, קריינים וזמרים. ניגנה גם תזמורת הכבאים המתנדבים. ביום ג' היו שיחות בבתי הספר מעניני היום ומעניני הים. ברחובות חולקו תוי הים ובכמה מקומות הונפו דגלים לכבוד היום. ב-4.30 אחה"צ עברה תהלוכה של נוער ושל תלמידי בית ספר ברחובות המרכזיים של הדר הכרמל. כולם התכנסו למגרש בית הספר הריאלי למיסדר חגיגי. במיסדר השתתפו בית הספר הימי, הימיה של „הפועל“, צופי-ים, „אליצור“, תנועות הנוער של ארץ ישראל העובדת ותלמידי הכתות הגבוהות של בתי הספר העממיים – בס"ה כ-1300 איש. אלפים הצטופפו במגרש התכניון לראות במיסדר. אחרי דברי הפתיחה של מ. פומרוק, יו"ר החי"ל בחיפה, נאמה גולדה מאירסון.

נאום גולדה מאירסון

הים, אמרה, היה לנו בהיסטוריה של מאות השנים האחרונות סמל לנדודים ולפזורים: כל איש בישראל ידע, כי אין חוף בטוח לפניו והים היה מפריד בין משפחות בישראל. ואולם חלוצינו הפכו את הים לסמל של קשר בין עם ישראל ובין מולדתו. מפעל חלוצים נועז עשה את הים דרך לעבור לעולים, אך הים הפך לנו בימים אלה גם סמל למאבק של העם היהודי על זכותו להיות עם חפשי במולדתו. עד הנוער ועד הישוב כי עוד נזכה לפגוש בשמחה ובגיל כל יהודי שיבוא לחופי הארץ, לחופי המדינה העברית ועוד נראה את הים כדרך סלולה המקשרת את יהודי העולם עם מולדתם והים יהיה לנו סמל של שמחה יהודית.

הנואמת שלחה מעל הבמה ברכת עידוד לנציגי העם היהודי אשר זאת הפעם הראשונה ניתן להם להביא דברם לפני נציגי אומות העולם, כי הישוב העברי בארץ ישראל והנוער העברי כבר החליטו את ההחלטה האפשרית היחידה: לא נשקוט ולא ננוח, כל עוד לא נבטיח את דרך הים לכל יהודי. אנו יהודי ארץ ישראל והנעור שלנו ערבים לכם, יהודי העולם, כי אתם תגיעו לארץ  ישראל. הנוער ילך לקראתכם.

בהתחלת המיסדר עמד כל הקהל דום לזכר המלחים העברים שנספו במלחמה ולזכר המעפילים שלא זכו להגיע חיים אל הארץ.

המיסדר צולם על ידי „כרמל פילם“ ויוצג בבתי הקולנוע. הסדר והמשמעת היו למופת ומשמר-העם פיקח על הסידורים. המיסדר נגמר בשירת „התקוה“.

*

„יום הים“ בארץ

בגוש עמק יזרעאל המרכזי

מחר, ה' על הבמה המשותפת עין-חרוד – תל-יוסף: פתיחה – ש. לביא; הימאות העברית וחזונה – י. ביאלופולסקי; החי"ל, הישגיו ושאיפותיו – ד"ר צ. ברנדר; מקרא – ש. פינקל; מנגינות-ים – תזמורת תל-יוסף; ריקודי-עם – להקת המשקים.

הרצליה

מחר, ה' בקולנוע „השרון“: פתיחה – ב. צ. מיכאלי, נשיא המועצה; דבר יום הים – רב החובל זאב-הים; שירי ים – ח. קיפניס; הצגת סרט ימי.

חדרה

ביום א', בשיתוף עם מחלקת התרבות של הועד הלאומי. במועצה המקומית: פתיחה – מ. כספי; דבר יום הים – ד"ר צ. ברנדר; שירי ים – מ.רוט.

בגוש עמק חפר

חגיגות „יום הים“ במושב הדייגים מכמורת, חנוכת הספינה „כריש“ ומסירת דגל החי"ל.

---

"דבר", שנה עשרים ושתיים, מס' 6635, 14 במאי 1947, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חבל ימי

(נאום ד. רמז באספת-עם, בשבת ב' אדר, באולם מוגרבי, בתל-אביב)

1500 נאספי האולם הזה יש להם בעיני חשיבות רבה, אף על פי שיודע אני כי על הספסלים האלה אינם יושבים עשירי תל-אביב. אילו נקראה בוארשה, למשל, אספה ליסוד ליגה ימית פולנית, מטעם מי שיהיה, מובטחני, כי היינו מוצאים בשורות הראשונות את עשירי היהודים. אך אין בכך כלום. את הכוח הימי שלנו יקים העם – והוא יאלץ גם את עשיריו להשתתף בדבר. כך היה. כך יהיה.

יש בכוח האספה הזאת בלבד להביא למפעל זה ארבעת אלפים חברים בתל-אביב – ויהיו אלה לא מן הרבדים העשירים, אלא מן הרבדים העובדים, מבעלי אומנויות חופשיות, מן המעמד הדל והבינוני, מ„עמך“. התרומה אינה רבה: שילינג לחודש לנכנס ביחידות, ולחבר של אגודה, המכניסה לפחות מאה חברים, בסך הכל – עשרים וחמשה גרוש לשנה.

לפנינו – התחלה גדולה! אנו לא נפסיד בה. תרומתנו לים היא ענין של הכנסה ולא ענין של הוצאה. הישוב העברי הזה לא הפסיד בכל מה שבנה: רק הוסיף עוד מפעל ועוד נפש. וכן בענין הים, שאך זה נגלה לנו אפס קצהו. מי יאמר „כיבוש הים?“ הרי אך מנסים אנו להציג רגל! כשהציגו אבותינו רגל בים סוף, ניצבו המים כמו נד, הים נקרע – והם עברו כמו בחרבה. אינני סבור, כי דרכנו אנו בים תהיה קלה כל כך.

לעבודת הים נחוצים כוחות גדולים, קודם כל – כוחות נוער חלוציים. דרושה התכשרות והסתגלות לעבודה הקשה בספנות. גם הדייג אינו מן המלאכות הקלות. אכן, כולנו מדגישים כי בלב הנוער שלנו התחיל מפעם בחזקה ענין הים. רבים הנושאים את נפשם למרחביו ונחוצים אמצעים כספיים לראשית המעשים.

אמצעים להמשך – נשיג! בהגיע המפעל הימי העברי לנשיאת פרי – לא יחסר כסף. בנקים יתנו כסף ויקבלו רבית, כנהוג. אבל את ההתחלות עלינו לעשות בכוח התנדבות עממית. ולשם זה עלינו ליצור בסיס של הכנסה שנתית קבועה, מתרומות חברים. יבוא זמן – והמתחילים יוכלו וירצו ויהיו רשאים להתגאות על התחלתם!

לגבי העם היהודי הייתי מחליף את השם „תחיה“ בשם „יקיצה“. אנו מדברים על יקיצה ימית. מר טולקובסקי הקסימנו בטיולו הרהוט לאורך ההיסטוריה הישראלית, בהראותו את חלקם של היהודים בים. עלינו, איפוא, רק להקיץ. כבר היה כדבר הזה, כבר היינו בים, באניות, בחופים, בדייג ובכל! שכחנו זאת בחלום הרע, בסיוט הנדודים – ועלינו להקיץ יקיצה ימית ולהחזיר עבר. נמצא גם מלה עברית תחת „ליגה“. נאמר „חבל ימי לעברים“.

אנו ניקץ. כל השנים שוכן הישוב לחוף הים וכאילו טחו עיניו. והלא יש מדינות, שאף חלק חמישי מאורך החוף הזה אין ברשותן. והקו הארוך שלנו הוא על הים התיכון, טבור העולם. מדוע לא ראינו את הים עד עתה? הנמל הזר לא נתן לנו לראותו. הוא שהסתיר מן הישוב את הים, הוא שהשבית מהעולה את שמחת כניסתו לארץ. כל ציור על נמל ואוניה היה קשור לציור על תלבושת נכרית. והציור הזה נפל ביום שנפרקה האניה הראשונה בתל-אביב (מח"כ סוערות). ועתה נפקחו עינינו: הלא זה הים! הלא הוא יכול להיות לנו, לילדינו, לשחות בו, לשוט בו, לדוג בו, לתת בו נתיבה! פרופיסור סלושץ סבור, שאנו היינו אבות אבותיהם של כמה עמים לענין כיבוש הים. מדוע לא יהיה גם לנו חלק בו?

לכן, אנו קוראים את הקהל אל ה„חבל הימי לעברים“. אחרי שנשיג את הרבבה הראשונה של חברים בארץ – ולא לפני זה! נצלא לגולה ובאניה של ה„חבל“! (מח"כ). היקיצה הימית תתפשט מן הישוב אל הגולה. ועתידה גם הגולה לתת את חלקה.

---

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3580, 18 בפברואר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.