אנית הטיול הגרמנית „דרזדן“ טבעה – 21 ביוני 1934

אוניית הנוסעים "דרזדן", בוקנפיורד, נורבגיה. מקור: ויקישיתוף.

אנית־טיול גרמנית טבעה

טיול־שמחה הושבת

טבועים ופצועים

מאוסלו (נורבגיה) מטלגרפים:

21 ביוני. – אלף גרמנים חוגגים, שישבו אמש עליזים על סיפון אנית הטיול „דריזדן“, בעלת 14000 טון, ואכלו ארוחת־הצהרים, נרעשו ונבהלו כשהאניה נתקפה בנחשול חזק והתנגשה בערפל בסלע ה„פיורד“ (רצועת־ים צרה בין סלעים גבוהים) בוקן. האניה נטתה הצדה והחלה לשקוע במהירות. רב החובל ביקש עזרה באלחוט והשתדל למשוך את האניה לעבר החוף. חמשים יארד מאי קארמוי הורדו סירות ההצלה. שתי הסירות הראשונות נהפכו. ארבע נשים טבעו ושנים עשר איש נפצעו. מאה איש קפצו אל הים ואחדים מהם הגיעו אל החוף בשחיה. אחרים הוצאו מהמים. את שאר הנוסעים אספו אניות הצלה שהגיעו למקום.

רוב הנוסעים באניה הם חברי „חזית העבודה“ הגרמנית.

כנראה, זהו אחד הטיולים שממשלת הנאצים מסדרת לפועלים, הנאמנים לה.


"דבר", מס' 2769, 21 ביוני 1934 (תוספת ערב), עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שובר-גלים חדש בנמל יפו – 3 ביוני 1934

נמל יפו, 1937. מקור: ויקישיתוף.

משבר־גלים חדש בנמל יפו

מסילת־ברזל זמנית לבית וגן

בנמל יפו עוסקים כבר ביציקת היסודות למשבר הגלים החדש, שארכו  יהיה בס"ה כ־900 מטר, החל מנקודה שהיא רחוקה כ־400 מטר דרומית למחסני המכס. חומה זו תגן על מילוא חדש בשטח 50 דונם, לערך, ועל רציף חדש, נוסף. אורך הרציף החדש יהיה כמאה מטר. ארבעים–חמשים סירות משא תוכלנה לעגון על ידו במים שקטים ומשאן ייפרק ע"י מנופים. בזה תוחש עבודת הפריקה, פי השערת משפרי הנמל, פי כמה מכפי שהיא כיום.

עתונים אחדים הודיעו כי מסלת ברזל נבנית בין תחנת רכבת יפו לנמל יפו, כחלק מתכנית שיפור הנמל. ידיעה זו אינה נכונה. נבנית, אמנם, מסילת ברזל, אבל – לצד בית וגן. מסילה זו שארכה יהיה חמשה קילומטר נועדה להוביל חול ועפר בשביל שטח המילוא. המסילה תפורק בגמר עבודות הנמל.

להובלת החומר ליציקת משבר־הגלים הוקמו שני גשרים, שאורך כל אחד מהם הוא למעלה ממאה מטר. הם יפורקו בגמר העבודה.

בסך הכל עובדים כיום בעבודת שיפור הנמל כמאה וחמשים פועל. בעבודות הפשוטות אין פועל יהודי כלל. שכר העבודה הוא 12–15 גרוש ליום. בין בעלי המקצוע יש מספר יהודים. יכלו להתקבל עוד בעלי מקצוע יהודים, אלא ששכרם של בעלי המקצוע בתל אביב גדול יותר.

מלבד עבודות שיפור הנמל הנעשות ע"י מחלקה מיוחדת מרחיבה מחלקת העבודות הציבוריות את הדרך הצפונית של נמל יפו, עד לרוחב 14 מטר, כן תסוללנה שתי מדרכות משני צדי הרחוב, שני מטר רחבה של כל מדרכה. לשם הרחבת דרך זו תוקעים עכשיו בים עמודי ביטון שעליהם נוצק היסוד לגבול החדש של הדרך.

כל העבודות הנעשות עכשיו בנמל יפו אינן, לפי דעת מומחים, חלק של תכנית נמל גדול, כדרוש לתל אביב וליפו.


"דבר", מס' 2750, 3 ביוני 1934, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חנוכת האניה „ירושלים“ של לויד טריאסטינו – 21 במרץ 1934

משרדי חברת לויד טריאסטינו בטריאסטה, 1905. מקור: ויקישיתוף.

חנוכת האניה „ירושלים“ במסעה הראשון לארץ ישראל

נאמו: ה' גרינבוים, ה' אלמליח בשם הועד הלאומי, הרב הורביץ בשם „אגודת ישראל“, עורך „מראת אל שארק“ ועוד.

לחגיגת החנוכה של האניה האיטלקית „ירושלים“, שנערכה ביום ב' על ידי חברת „לויד טריאסטינו“ בחיפה לכבוד מסעה הראשון של האניה לארץ ישראל, באו כששים מוזמנים ב"כ המוסדות העליונים של הישוב, ב"כ מוסדות צבוריים מקומיים, ב"כ העדה האיטלקית חיפה, כמה מפקידי הממשלה הגבוהים ועתונאים יהודים וערבים.

בין הבאים ה"ה בן גוריון וגרינבוים מהנהלת הסוכנות, ה' אלמליח מהנהלת הועד הלאומי, הרב יונתן הורביץ וה' פרוש מראשי „אגודת ישראל“, הקולוניל קיש, פקיד המחוז ה' בינה, מהנדס העיריה ה' ווטסון, רופא הצבא המאיור רוברטסון, השופט הרכבי, יו"ר לשהמ"ס ה' נתנזון, מנהל המח. הסאניטארית של העיריה ה' אוקו, מנהל ביה"ח האיטלקי ד"ר קוסטירו, מנהלה הראשי של ח' לויד טריאסטינו ה' קאזאטי, ועוד.

מן העתונות באו ב"כ העתונים היומיים העבריים בחיפה וכעשרים עתונאים מירושלים ותל אביב, בהם גם כמה מב"כ עתוני חוץ לארץ, שהוזמנו ע"י החברה לבוא לחיפה. מהעתונות הערבית באו עורך „מראת אל שארק“, ה' בולוס שיחאדי וב"כ ה„פלשתין“ בחיפה.

מפקידות הנהלת הסוכנות נוכחו המזכיר הכללי מר איזנברג, מזכיר מח' העליה ה' ברלס ומנהל לשכת העליה בחיפה ה' דוסטרובסקי וסגנו מר יקותיאלי. מושל המחוז ה' קוטרוטש שהוזמן התנצל, כי לא יכול לבוא מחמת היותו טרוד במסעי הנסיכה מרי במחוז הצפון.

בשעה שבע ושלשים הוזמנו האורחים לסעודה באולם המחלקה הראשונה (למהדרין ניתנו מאכלים כשרים). בראש האולם ישבו חבר הנהלת הסוכנות ה' גרינבוים, רב החובל של האניה ה' סאבולדללי, הקולוניל קיש וה' בן גוריון, ומנהל הח' ה' קאזאטי.

נאום ה' גרינבוים

בתום הסעודה פתח ה' גרינבוים את פרשת הנאומים: רואה אני חובה נעימה לעצמי, אומר הנואם, להרים את הכוס לאנית הנוסעים הראשונה בעולם כולו, הנושאת את השם הקדוש והנערץ „ירושלים“ ואני מברך את החברה שבנתה אותה, שתוביל לא"י עולים רבים מאד. ברכתי זו היא כפולה הן לטובתה של החברה האיטלקית והן לטובתנו משום שהאינטרסים שלנו עולים בד בבד וכחברה אנו מעונינים, שמספר העולים ילך ויגדל. אם יגדל המספר יוטב לחברה וירבה גם מספר היהודים הנכנסים לארץ. אני שותה לחיי ח' „לויד טריאסטינו“ ולחיי האניה „ירושלים“.

נאום רב החובל

רב החובל ה' פבודללי מודה במלים קצרות באיטלקית על הברכה והוא מברך שעם הכנס האניה „ירושלים“, שיש לו הכבוד הגדול להיות מפקדה לשרות טריאסט-ארץ ישראל תגדל גם תנועת המסחר והנוסעים בין איטליה וא"י, והקשרים בין שתי הארצות ילכו ויתחזקו.

נאום עורך „מראת אל שארק“

ה' בולוס שיחאדי, עורך „מראת אל שארק“, מדבר ערבית. הוא אומר, שעד עתה היו בני המזרח זוכרים את איטליה עפ"י האישים הגדולים שנתנה רומא העתיקה, ציצרון, יוליוס קיסר, אבגוסטוס קיסר, על פי אמני ימי הבינים רפאל, מיכאל אנג'ילו ועוד. בשנים האחרונות כשהיו הוגים על איטליה היו מרבים בכבוד וברתת על המדינאי הגדול מוסוליני שהראה לעולם כולו כיצד יש למשול על מדינה אדירה. כיום אם נדבר על איטליה נזכיר את מפעלה החדש של ח' „לויד טריאסטינו“, שהתקינה את האניה היפה הזאת עם האור הרב השופע באולמיה והקרויה בשם הקדוש „ירושלים“. על כך ביחוד יהיו תושבי הארץ אסירי תודה לחברה.

ה' שיחאדי ממשיך באמרו, כי כעורך עתון הוא רגיל לדבר על פוליטיקה, אך הלילה יצטמצם בצד האנושי שבדבר. עדים אנו לכך, שבחגיגה יפה זו יושבים תחת קורת גג אחד בני כל האומות: ערבים (אף כי יודע אני כי אנו מעטים כאן), יהודים ואיטלקים, ועל זה בלבד חייבים אנו להכיר תודה לעורכי האגודה, כי הרי האנשים הם קודם לכל אחים. הנואם מסיים בברכה לחברת האניה על עבודתה המועילה והחשובה במזרח כולו ובא"י. נאומו עשה רושם כביר על כל הנוכחים.

נאום הרב הורביץ

הרב יונתן הורביץ מברך בשם „אגודת ישראל“ את האניה „ירושלים“ לחנוכתה ומציע לשלוח בשם המסובים טלגרמה של ברכה להנהלת הח' בטריאסט על הסדרים היפים, שהנהיגה באניה זו ועל היחס האדיב של פקידי אניותיה לעולים.

הקולוניל קיש (באנגלית) כב"כ המסחר מצטרף לברכותיו של רב החובלים לנסיעה הראשונה של אניתו הנקראת מעתה בשמה החדש.

נאום ה' א. אלמליח

אחרון לנואמים ה' א. אלמליח. בשם הנהלת הועד הלאומי הוא מברך (בעברית) את „לויד טריאסטינו“, ומטעים, כי ליהודים יש קשרים רבים עם איטליה. די להזכיר את שמותיהם של המשוררים הגדולים ממשפחת לוצאנו רמח"ל ושד"ל והמיניסטר הגדול לוצאטו, שהיה אחד מגדולי הפוליטיקה האיטלקית בזמנו. איטליה היא אחת הממשלות שהיהודים אינם מרגישים עצמם בה בגלות, חיים בחופש גמור ועובדים שכם אחד להרמת קרן המדינה. היתה לי ההזדמנות, ממשיך הנואם, להיות בטריפולי וראיתי את ההבדל הגדול בין מצב היהודים במדינה זו בימי טורקיה ומצבם כיום. עובדא היא, כי תחת שלטון איטליה הם מרגישים עצמם בני חורין כאזרחי מדינה נאורה. והנה באה ח' לויד טריאסטינו ועשתה מעשה נאה, בתתה אחת מספינותיה שם המזכיר לנו את עברנו ועתידנו גם יחד.

האניה „ירושלים“ בת 12550 טונות ויש בה רק שתי מחלקות א' וג'. היא יכולה להוביל בבת אחת 450 נוסעים. רואי האוניה מתרשמים ביחוד מתאי המחלקה השלישית שהותקנו יפה. האניה „ירושלים“ נקראה קודם בשם „קראקוביה“ והיתה מהלכת בקו טריאסט-בומבין (הודו). במסעה הראשון הביאה האניה כמה מאות נוסעים לנמלי חיפה ויפו.


"הארץ", שנה י"ז, מס' 4461, 21 במרץ 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Cracovia (1920). 1934 renamed Gerusalemme, 1943 seized by Britain and used as hospital ship, 1946 returned to Italy, 1952 scrapped

SS Carcovia in Shipsnostalgia.com

הצפיפות בנמל חיפה ותוצאותיה – 5 במרץ 1934

הצפיפות בנמל חיפה ותוצאותיה

סופרנו בחיפה מודיע:

הצפיפות בנמל חיפה גדלה בזמן האחרון למעלה ראש.

ביום כ"ו לפברואר עגנו בנמל 28 אניות בהן 22 בתוך אזור הנמל ושש מחוצה לו (בהן האניה הגדולה „קונטה די סבויה“. האניות היו 7 אנגלי[ו]ת, 4 יוניות, 3 שווידיות, 3 דניות, 2 איטלקיות, 2 גרמניות ואחת־אחת אמריקנית, פולנית, בלגית, טורקית, הולאנדית, יוגוסלאבית, מצרית (בס"ה אניות נושאות 13 דגלים שונים).

ומכיון שהסדורים בנמל אינם מאפשרים פריקה וטעינה בזמן אחד של כל כך הרבה אניות נתהוה מצב כזה שהאניות בבואן לנמל נאלצות לחכות גם כאן ימים אחדים עד שיגיע תורן להפרק ובפרט שעונת משלוח תפו"ז בתקפה ועל ידי כך נגרש נזק רב לסוחרים.

אופייני מאד המקרה שקרה לאניה האמריקנית „אקסוקורדה“. היא באה ביום א' ליפו, טעונה 600 טונות בשביל יפו וחיפה (אבטומובילים, פירות ועוד). לאחר בואה ליפו הוברר, שאין האניה יכולה לפרוק שם את סחורותיה מיד, מפני שקדמו לה אניות אחרות המחכות לתורן, ומכיון שהיא גם אנית נוסעים הפליגה לחיפה לאחר שסוכן האניה קבל הבטחה מאת ה' סטיד בעצמו, שמיד להגיעה לחיפה יפרקו ממנה את סחורותיה. והנה כשהגיעה האניה לכאן חכתה לה הפתעה חדשה: אין אפשרות לגשת מיד לעבודת הפריקה, מכיון שהנמל והרציפים תפוסים אניות משא רבות וכל הסירות שברשות הנהלת הנמל תפושות אף הן ומלאות סחורות רבות. במצב זה לא נשארה לאניה דרך אחרת אלא להפליג לבירות. יש עוד להוסיף שבחיפה היתה האניה צריכה לטעון 330 ט. אשלג מתוצרת חברת האשלג ו־1500 תיבות תפוחי זהב וכמות הגונה של תבואה.

במצב כזה פנה סוכן חברת אקספורט ליין ה' רוזנפלד להנהלת עבודות הנמל ולאחר השתדלות מרובה הסכים מנהל העבודות ה' טומסון להשאיל להנהלת בית המכס ארבע סירות גדולות מאלו שהן עדיין ברשותה ובאמצעותן נעשתה פריקת הסחורות מהאניה במשך כל יום ב'. וכך יצא דבר משונה מאד, שבונה הנמל בעצמו איפשר לאניה „אקסוקורדה“ לפרוק את מטענה בחיפה דוקא באמצעות אותם מכשירי ההובלה, שהיו משתמשים בהם לפני היות הנמל. דבר זה מראה על ה„סדורים“ הטובים שבנמל ועל ההכרח בשפורו ושכלולו.

מכל מקום הפסידה האניה בחיפה חצי יום ומלבד זה גם לא היתה לה אפשרות לטעון את כל כמות האשלג, שהיה עליה לקבל כאן, ובמקום 330 טון לקחה רק 70 ט.

מקרה יותר מפליא קרה לאניה האיטלקית „ריזווליו“ מחברת האניות איטלקית־ארץ ישראל שנוסדה בזמן האחרון, להובלת נוסעים ומשאות מא"י לאירופה. אניה זו המהלכת בין יפו־חיפה וקונסטנצה הביאה מרומיניה ליפו בסוף השבוע שעבר 60 קרונות עצים שונים (בהם גם עצים לתיבות תפו"ז). מפני סערת הים הוכרחה ללכת לחיפה, כאן פרקה חלק מן העצים שנועדו לנמל זה, אולם מכיון שסוחרי יפו לא הסכימו לשלם את דמי ההובלה המיותרים מחיפה ליפו במסה"ב, ומכיון שאילו הלכה ליפו היתה צריכה לחכות שבועים ימים עד שיגיע תורה, בחרה האניה בדרך שלישית ולקחה חזרה את 60 הקרונות לקונסטנצה. והיא תפרוק אותם ביפו רק בחזירתה מרומיניה. עם זה טענה האניה בחיפה 7200 תיבות תפו"ז לרומיניה. שני המקרים הנזכרים נותנים מושג מהמצב השורר כיום בשני נמלי של ארץ־ישראל בעונת האימפורט המוגבר והאכספורט הגדול של תפוחי הזהב לחו"ל.


"הארץ", שנה שבע עשרה, מס' 4447, 5 במרץ 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עתידנו על הים – 26 באפריל 1934

עתידנו על הים

העובר את הנמל ברימן ההומה ושוקק בשאון החיים של גרמניה השליטה בסחר עמים וארצות מלפני המלחמה, נפגש באנדרטה העומדת ברחבה על הדרך המובילה לחוף. זה הוא פסלו של אחד ממלכי המדינה כשהוא מצביע על החוף, עם כתובת קצרה המדברת הרבה: „עתידנו על הים“. ומדי פעם בהזכרי באנדרטה זו מצבת לפני השאלה: המעריכים האסטרטגים הכלכליים שלנו את ערך הים הגדול ורחב הידים ליד רצועת יבשת צרה זו שלנו שהוצרה וקוצצה באכזריות ורשע?

טעות היא לחשוב ששכנינו תפסו את מקצועות הים: זוהי עובדה שאותה העזובה ששררה עדי בואנו על היבשה שוררת גם ברוב מקצועות הים מחוץ לענף אחד הוא ענף הספנות המקומית.

נקח רק שתי דוגמאות. א) ליפו באות מדי שנה 4–5 ספינות־מוטור איטלקיות מצוידות במכשירי דיוג אירופאים. הן שוהות כאן 8–9 חדשים (אפריל–נובמבר). את הדגה הם מוכרים כאן ובמחירים גבוהים, לרגל כוח הקניה של תל־אביב. כעשרים איש העובדים בספינות מגלגלים מחזור של 10.000 לא"י והם שבים לארצם לחדשי החורף וצרור הכסף בידיהם.

דייגים מקומיים אין כמעט בנמצא כיום. המעטים שהתעסקו בדיוג פרימיטיבי עזבו אותו ועברו למקצוע הספנות המקומית עקב הביקוש הגדול לידים עובדות בענף זה.

ג) ההפלגה החופית בין סוריה, מצרים וא"י. ענף זה גם הוא נמצא בידי ספני חוץ. ברוב ימות השנה אפשר לספור בימה של יפו מ-25 עד 30 ספינות-מפרש וביניהן רק 3-2 ספינות מקומיות. הן מובילות מדי חודש קרובים לארבעת אלפים לא"י לחודש 8-7 אלפים טון. דמי ההובלה הם או 30-52 אלף לא"י לשנה. [השיבוש במקור.] רוב ההכנסה – מהמשק היהודי.

הרי שתי דוגמאות של שני ענפי קיום שכל עם שוכן לחוף ים נאחז בהם בכל מאמציו אולם את ערבי א"י אי אפשר לחשוב לאנשי ים כי אם כרועי צאן ובקר שנתגלגלו לחוף הים מהמדבר גם ביחסם למקצוע היחידי (הספנות המקומית) שנאחזו בו אפשר למצוא עקבות מוסד הבן [?] הליגלי, כזה הנהוג בין השבטים הנודדים.

בחדשי יולי אוגוסט ספטמבר 1933 נכנסו לנמל יפו כ-130 אלף טון משא. הכנסותיהן ענקיות הודות לתגבורת האימפורט הבא עם העליה והגאות הכלכלית.

הספנות המקומית

בנמל יפו רשומות כיום כ-400 סירות סחורות. בעד העברה מהאניה אל החוף שולמו 25 אלף לא"י.

על ראשית התפתחותו של ענף זה אפשר לשמוע מפי ספן זקן בין ספני יפו. הוא מספר כי לפני 50 שנה נמצאו ביפו רק כתריסר סירות דוגה, שבעליהן התפרנסו בצמצום ורק עם בואה של אניה רוסית המביאה צלינים היתה להם הרוחה. מטבעות נחושת גדולות היו השכר בעד העברת האנשים ונוסף למחיר היה בא עוד בקשיש והספנים דייגים היו „מבסוטין“ (שבעי רצון).

פעם הביאו המוסקובים פעמון גדול לכנסיה שלהם בעיר הקדושה. משקלו היה כ-50 פוד והנה לא היתה סירה מספיקה. עמדו  וקשרו סירות אחדות יחד להביא את הפעמון אל החוף. נוסף לדמי ההובלה של 50 רובל זהב (5 לא"י) הם קבלו עוד 10 רובל בקשיש. זה היה הון עצום בימים ההם.

אז בנו את שלוש סירות המשא הראשונות. הסירות של היום  מובילות מ-20 עד 60 טון ומספר אניות בנמל יפו הנו מ-15 עד 20 בכל יום!

היום אינם דורשים עוד בקשישים. הבקשיש נכלל כבר בתוך המחיר היסודי שהנהו גבוה למדי, 200 מיל הטון. המחיר הזה עובר על כל קנה מדה מסחרי והוא מבוסס אך ורק על בסיס של עושק לגלי.

ראיה חותכת על ההון הכביר הנצבר אצל ספני יפו אפשר לראות מדבריו של ראש עירית יפו בשיחה שהיתה לו עם עתונאי ערבים בראשית דצמבר. ספני יפו, אמר עאצם ביי, צברו הון רב ונהפכו לעשירים. למעלה משני מיליון תיבות פרי הדר הם מעבירים לאניות וגם זה מכניס סכום הגון, בערך 35 אלף לא"י. מחצית הסכום הזה בא מהכיס היהודי. עאצם ביי הנכבד שבח את הסכום הענקי שהם מכניסים מהעברת האימפורט עוד 80.000 לא"י והוא ב-90% של יהודים. אין מה לחלוק על דבריו של ראש עירית יפו כי תושבי עירו מתעשרים על חשבוננו ואמנם ככל שהם מתעשרים הם בועטים יותר.

ויבואו נא בועזי היבשה שלנו וילמדו מוסר השכל מאחיהם בעסקי הים. ישנם בועזים שהכסף עובר דרך ידם ולא בלי נתח שמן בשבילם. וילמדו לדעת מה היה מצבם-מצבנו בעבודות היבשה שלנו לולי באו חובשי בתי המדרש והאוניברסיטאות לתבוע את זכות העבודה ולהשיגה במלחמות קשות, במכות שוטרים ובמאסרים!

השביתות על הים וביחוד ביפו היו כידוע, מורגשות בכל תקפן ובמדת מה גם מחוץ לגבולות הארץ (גם אניות-חוץ סבלו מהן). אותם ספני יפו שקצרו את יבול הזהב מגשמי הנדברות של העליה הם היו המשען העיקרי והכוח הפיסי של הועה"פ הערבי בכל אמצעי התנקשות בעליה זו.

את פשר ההופעה המופרכת הזאת אנו יכולים למצוא ע"י בירור הכוחות החברתיים הפועלים בין אנשי-הספנות שהמרידו את הספנים ללכת בדרך מעציבה ומסוכנת זו ובו בזמן שהם הפגינו, הם נשאו תפלה שההפגנה לא תשא פרי ומהנסיון של מאורעות שנת 1929 ודאי שקיננה התקוה בלבבם, שאחרי כל מאורע מסוג זה, יוגבר זרם העליה ואתו יחד גם זרם הזהב לכיסם.

בעולם הספנות קיים עוד מין פיאודליות במבנהו המשקי והחברותי עד לזמן האחרון. 6-5 משפחות פרשו את שלטונם על כל הרכוש והנפש במקצוע זה. רוב הסירות שייך להם באופן ישר ועוד חלק הגון של בעלי סירות בודדות תלויות בחסדם ועבוטות להם. באופן כזה מרוכז בידיהם מספר סירות מספיק להקיף את כל העבודה ואפילו בימי גאותה של עכשיו. כדאי להעיד כאן שמ-400 הסירות הרשומות נמצאות על הים רק מחצית, והמחצית השניה נמצאת על הירקון או על החוף. הפועלים העובדים על הסירות לא כשכירים היו עובדים אלא כדוגמת האריסים אצל בעלי הקרקעות ומקבלים איזה חלק זעום של ההובלה. היחס מצד העובד למעבידו הוא כאל מטיבו ואיש חסדו והוא מצווה להעריצו ולעמוד על צדו במלחמה עם יריביו.

כל אחד ואחד מהשליטים הנ"ל הגדיל את מספר סירותיו עד כדי אפשרות של שרות מספיק לקו אניות משא: כגון „דויטשה ליבאנט ליין“, או „ארייט דיפו“ הבלגית. כל אחד ואחד מהם קשור בחוזה עם סוכן אניות על קבולת כל העבודה של אניותיו. קבולת זו נותנת לקבלן את האפשרות שגם מחלק העבודה שהוא מפריש לבעלי הסירות הבלתי תלויים בו נשאר ביפו חלק הגון מההכנסה. ההתחרות להגדלת מספר הסירות וקבלת העבודה מהסוכנים שמשו לא פעם כגורם לריב וקטטות ושמוש בפגיונות בין המשפחות השליטות והכוח הפיסי של המשפחה והמקורבים הכריע.

עם היותם מופרדים בינם לבין עצמם בקנאה ומשטמה מאוחדים השליטים בשני דברים א) לקיים את מחיר הגזל ב) ולדכא כל נסיון של „מרד“ נגד שלטונם מצד קבוצת בעלי סירות זעירים המנסים לפרוק את עולם.

התארים הדתיים והמסורתיים שרכשו להם התקיפים העשירים שמשו להגברת השפעתם החברותית שגם לה ערך ניכר במלחמתם על ההגמוניה. עם הופעתה של התנועה הלאומית שמו את מסוה הפטריוטיות על פניהם לכסות על שאיפת הבצע והשלטון.

מסוה זה שמש להם גם נשק נגד המקופחים מבין בעלי הסירות שניסו לבוא בברית עם היהודים לשם עבודה משותפת. „בוגדים“ „מוכרי המולדת“ קראו להם והקוראים נתכונו לבצע.

מוכתרים בתארים של עסקנים צבוריים התיצבו לפני הממשלה בהתנגדות חריפה נגד הכנסת סדורים בעבודה ונגד הוזלת המחירים. מכאן הברית בין הפיאודלים האלה לבים הועה"פ הערבי.

בתוקף הקשרים הנ"ל שבין השליטים ובין הועה"פ הערבי לא נשאר להם מקום לסגת אחור והם היו נאלצים על פי פקודותיו ללכת בראש עבדיהם עובדיהם ל„חזית“. כדאי להעיר שהעובדים לא הלכו ברצון רב. עובדה היא, שנמסרה ממקור מוסמך, כי לעובדי הסירות הבטיחו 15 גרוש ליום דמי בטלה טרם שהם הסכימו לשביתות נגד העליה.

אין לך אולי דוגמה כה חותכת ובולטת לכל הזיוף הפוליטי והכלכלי בצעקות על „העושק“ מצד העליה בהשתתפותם של ספני יפו במקהלת הועה"פ הערבי ובצעקותיו בקריאות על „סכנת“ העליה. מי כמוהם עשרו וצברו הון ישר מן העליה הזו.

והנה דוגמה קטנה במספרים על „סכנת“ העליה.

בחדשי ההכנות להפגנות נגד העליה יולי אוגוסט ספטמבר הכניסו תושבי יפו מהעליה היהודית באופן ישר:

בעבודות ספנות משא 25.000 לא"י

מסבלות בבית המכס 12.000  "

מסבלות על האניות (סטיודוריות) 5.000  "

מעגלונות והובלת נוסעים בסירות 5.000  "

במשך 3 חדשים   49.000 לא"י

צפויה, איפוא, ליפו „סכנה“ של הכנסת 200.000 לא"י לשנה. והסכנה הזאת אמנם מתקיימת. חלק גדול של אחריות בעד מצבתו העלוב והמסוכן הזה בימה של יפו חל גם על חוגים ידועים שלנו. הם יכלו לעשות משהו לתקון המעוות ואינם עושים.

אולי למדו כבר ממאורעות החדשים סוף 1933, אולי ישובו מדרכם, דרך ההשלמה והתמיכה הפסיבית – שערורית הים. לפי שעה אמרתי רק לעורר את הציבור שיתן את דעתו לפעולות בשטח הים הגדול ורחב הידים.

מ. קישועי


"דבר", שנה , מס' 2720, 26 באפריל 1934, עמ' 12. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה חדשה ללויד טריאסטינו – „תל אביב“ / 8 במרץ 1934

אניה „תל אביב“ ל„לויד טרייסטינו“

בהתאם לחוזה שבין מחלקת העליה של הסוכנות היהודית עם חברת האניות האיטלקית „לויד-טרייסטינו“ הוחלט להכניס בקו טרייסט-א"י אניה חדשה במקום האניה „מרתה ואשינגטון“. האניה החדשה הותאמה לצרכי העליה בהתחשב עם דרישות מחלקת העליה של הסוכנות. חברת „לויד-טרייסטינו“ הסכימה לקרוא לאניה החדשה בשם „תל-אביב“, כדי להבליט את הקשר שבין „לויד-טרייסטינו“ והסוכנות היהודית. האניה „תל-אביב“ תגיע בפעם הראשונה לחופי א"י באמצע החודש הזה.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2679, 8 במרץ 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שריפה באניה „מורו קאסטל“ – 9, 11 ו-17 בספטמבר 1934

Morro-Castle לאחר אסון השריפה. מקור: ויקישיתוף.

שריפה באניה באוקינוס

ניו-יורק, 8. פרצה אש באניה האמריקנית „מורוקאסטל“, שהפליגה מניו-יורק לססאוואנה (נמל בג'יאורג'יה – בארצות הברית) עם 318 נוסעים, 240 עובדים. לפי ידיעה אלחוטית „ס.או.ס“ (קריאת עזרה אלחוטית באנגלית שפירושה: „הצילו את נפשותינו“) נדחפת האניה לאחור נגד הזרם. כל האניות של שומרי החופים הסמוכים ממהרות לעזרה. גם אניות אחרות הפליגו במהירות אל מקום האסון.

ניו-יורק, 8. החלו להגיע ידיעות על אניות האוספות את שרידי האניה הבוערת.

ניו-יורק, 8. חוששים לאבדות קשות באניה „מורוקאסטל“. הניצלים מספרים שרבם נהרגו בהכות ברק באניה במרחק שמונה מיל מחוף ניו-ג'רסי. אחד מעובדי האניה סיפר כי בהישמע צפירת האזעקה כבר אי-אפשר היה לחדור אל המסדרונים מאמצע האניה, כדי להזהיר את הנוסעים, אולם הספנים מהרו מסביב למכסה, ניפצו את שמשות התאים כדי להעיר את הישנים. שתי אניות הביאו מאה איש אל החוף.

ניו-יורק, 8. מודיעים מאלינדהארסט (ניו-ג'רסי) שעל פני המים צפו כמה גופות מ„מורוקאסטל“.

ניו-יורק 8. עד כה ניצלו 182איש מאנית „מורוקאסטל“. חוששים, כי רשימת המתים תהיה בין 200 – 300, כי חלק גדול של הנוסעים ישנו מתחת למכסה האניה, וכנראה נותקו על ידי הלהבות גם אם הקיצו משנתם. חושבים עכשיו כי האש פרצה בספריה ולא על ידי ברק.

האניה „מורוקאסטל“ נמצאה בדרך שיבתה לניו-יורק אחרי שייט-טיול של שבוע.

רב החובל, רוברט אודלמוט, מת מהתקפת לב, סמוך להתפרצות האש.

(ר-סטא)


"דבר", שנה עשירית, 9 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מה קרה באניה השרופה?

ניו-יורק, 9. לפי ספירה בלתי רשמית מגיע מספר הקרבנות של האניה „מורוקאסטל“ שנשרפה, ל-128. מספר השרופים 114, והשאר אבדו, כנראה, בגלים. ניצלו 430.

בעלי האניה אומרים, כי ניצלו 228 נוסעים ו-180 ספנים. נשרפו רק 17 נוסעים. 73 אבדו וגורלם לא ידוע. (ד)

ניו-יורק, 10. מחר תתחיל חקירה מוקדמת של אסון „מורוקאסטל“. מקוים לקבוע, אם יש אמת בשמועות על האסון הזה. בין השמועות – כי נוסעים אחדים קובלים מרה על הספנים, שלא נענו לקריאות הנוסעים שנאבקו במים או נלכדו באניה. אומרים גם, כי סיבת האש – הצתה שגעונית עם השלכת פצצות בבת אחת בכמה מקומות, ועוד אומרים, כי 45 דקות עברו לאחר גילוי הלהבות עד שקראו לעזרה (ס.או.ס). (ר-סטא)

ניו-יורק, 11. בעקבות העדות הסנסציונית בענין האסון ב„מורוקאסטל“ הוזמנו לבית הדין העליון ממלאי מקום הקצין הראשון והשני. ביה"ד חוקר, אם היתה כאן אפשרות של הצתה. הקצין השני העיד בחקירה המוקדמת, כי המשמעת בקרב השרות היתה לקויה. הקצין הראשון חיוה דעה, כי האש פרצה כאילו במזיד.


"דבר", שנה עשירית, מס' 2838, 11 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד מאימות האניה השרופה

ניו-יורק, 13. הקצין הראשון של האניה „פרזידנט קליוולאנד“, הנדרסון, הודיע בעדותו בחקירת האסון של „מורו קאסטל“: „אם רב החובל קאריי לא יפוטר, אתפטר אני“. הנדרסון אמר, כי אניתם עמדה כחמשים דקה מבלי להוריד את סירות ההצלה. רב החובל קאריי לא תפס את רצינות המצב.

הקצין הראשי והשלישי של „פרזידנט קליוולאנד“ תמכו בעדותו של הנדרסון בדבר דחיית ההורדה של הסירות. לדעתם אפשר היה להציל עוד אנשים לו הקדימו להוריד את הסירות. שניהם אינם רוצים לשרת עוד תחת יד רב החובל קאריי.

ספן של „פרזידנט קליוולאנד“, שנשלח עם אחרים בסירת הצלה אל האניה „מורו קאסטל“, העיד שאם כי על המכסה נמצאו אנשים אחדים שצעקו לסירת הצלה, לא ניסו לאספם.

ויליאם פרייס, שוטר מניו-יורק, שהיה בין הנוסעים ב„מורו קאסטל“, הודיע, כי לאחר שאשתו הורדה אל המים, סרבה סירת ההצלה לאספה והיא מתה. (ה)

ניו-יורק, 14. האניה „פרזידנט קליוולאנד“ הפליגה לסאן-פראנציסקו תחת פיקודו של רב-החובל קאריי והקצינים שהעידו נגדו על פעולת ההצלה באסון „מורו קאסטל“.

החברה שאליה שייכת האניה „פ. קליוולאנד“ הודיעה, כי משרדי החברה בסאן-פראנציסקו יחקרו את ההאשמות נגד רב החובל. בינתיים פרסמה החברה הודעה, המשבחת את פעולתו של קאריי במשך שלושים שנה, ומזכירה את הצטיינותו באסון „פומונה“ ב-1904 ובאסון „קונגרס“ ב-1916. בשני המקרים לא היו אבדות בנפש.

קונבוי אמר לשופט הפידיראלי, כי חברת „וארד ליין“ ועורכי הדין שלה עשו כל אשר ביכלתם, כדי להפריע בעד התביעה הכללית ללמוד את העובדות. קונבוי דרש שהחברה תמציא את כל ההודעות בכתב שנשלחו לחברה או נכתבו על ידי הפקידים לרגל האסון. השופט לא הוציא עדיין את החלטתו. (ר)


"דבר", שנה עשירית, מס' 2842, 17 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

„הזול“ עולה ביוקר רב

האמת על האשמים באסון „מורו קאסטל“

בעלי האניה „מורו קאסטל“ שעלתה באש בלב ים מאשימים את הקומוניסטים באסון שעלה בכל כך הרבה נפשות, והקומוניסטים מאשימים נוסעים ששתו לשכרה.

הסיבה האמתית מתגלית ע"י אנדרו פורוסית, יו"ר „אגודת עובדי הים של אמריקה“.

תאוות הבצע של בעלי הספינה – היא האשמה. בעלי החברה לא שילמו משכורת הגונה, ולא שכרו ספנים מנוסים, ולשכיריהם לא ניתנה הזדמנות לקנות ידיעה ונסיון מה לעשות בשעת סכנה.

כדי לחסוך כסף, היה מנהגם של בעלי „מורו קאסטל“ לפטר את רוב פועליהם כל פעם שעגנה הספינה בניו-יורק. אלה שנתקבלו לעבודה לא היו על פי רוב ספנים כלל. הם היו מבריחי מכס, שלא איכפת להם מה יהיה שכרם הואיל והם מתפרנסים מן ההברחה, והנסיעה ב„מורו קאסטל“ היתה להם דרך זולה להגיע לדרכם. לפעמים שילמו משהו לבעליהם בעסק ההברחה, בעד „הזכות“ לנסוע בספינה ההדורה הזאת.

בעלי הספינות הגדולות של אמריקה מבכרים לסכן את נפשות נוסעיהם מאשר להעביד ספנים מאורגנים באגודה, מנוסים במקצועם, ומקבלים שכר לפי הדרגה המקצועית.


"דבר", שנה עשירית, מס' 2882, 6 בנובמבר 1934 (תוספת ערב), עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון השריפה באניה „מורו-קאסטל“ – 12 ו-13 בספטמבר 1934

אוניית הנוסעים Morro Castle עולה בלהבות. מקור: ויקישיתוף.

על אסון הדלקה באניה מורו-קאסטל

מספר המתים 114, נעדרים – 14. פרטים מזעזעים. – חשדים חמורים. החקירה הראשונה.

ניו יורק 9 (ר'). ההערכה האחרונה הבלתי רשמית בנוגע למספר הקרבנות של האסון, שאירע באניה מורו-קאסטל, היא כלהבא:

המספר הכללי של האנשים שנמצאו באניה – 558; נותרו בחיים – 430; מתים ונעלמים – 128. הוברר בהחלט שמספר המתים עלה ל-114.

אנשי ווארד ליין, בעלי האניה, מכריזים, ש-228 נוסעים נותרו בחיים ו-17 מן המתים – הוכרה זהותם. נעדרים עוד כ-73 נוסעים שאין למצאם: 130 איש מחבר המלחים נמצאים בחיים, ובאופן זה נשאר עוד לגלות את עקבותיהם של 150 נוסעים ומלחים.

ניו יורק 9 (רמ"צ). פגריהם של 114 הקרבנות של „מורו-קאסטל“ נגלו בנקודות שונות לאורך החוף של ניו-ג'רסיי ע"י אנשי צבא מן המשמר הלאומי, שגויסו באופן מיוחד למטרה זו.

עם רדת הלילה פרצה סערה והחפושים נפסקו. האוירונים, שהתעופפו על פני מקום האסון סייעו הרבה למצילים וגילו את הפגרים, שצפו על המים לעשרות. כלם נמשו אל החוף.

במשך כל הערב הובאו פליטי האסון ע"י אניות שונות, שהעלו אותם מסירות ההצלה. המון קרובים וידידים עמד על החוף וציפה מתוך חרדה לפליטים המובאים. רוב הפליטים סובלים מכויות קשות או מפצעים פחות או יותר חמורים.

כמעט כלם הצטננו צינה חזקה מרוב שהותם במים. יש לזכור, שכלם נמלטו על נפשם בעודם לבושים פיג'אמות או כותנות לילה.

על מותו של המפקד בערב התפרצות הדלקה

ניו-יורק, 8 (ר'). דבר מותו הפתאומי של מפקד האניה, שעות אחדות לפני התפרצות הדלקה, גרם להתרגשות רבה בהוואנה, שבה נפוצה שמועה, כי היה כאן מקרה של סאבוטאג' או התנקשות. החברה בעלת האניה מכחישה את השמועה הזו בכל תוקף, ומניחה, שהדלקה נגרמה ע"י התפוצצות אבק השרפה. החושדים במסבות מותו הפתאומי של מפקד האניה מזכירים את דבר הסכסוך שפרץ בין פועלי העקל והחברה בשעת הטענת הסחורות. אולם החברה מכריזה, שבמטען לא היו שום חמרים נדלקים.

ניו-יורק 9 (רמ"צ). בשעת החקירה הראשונה הכריז הקצין המכונן בוג'ה, שהוא מאמין, שהאסון נגרם ע"י התנקשות, כי הדלקה פרצה בבת אחת גם בחדר העישון וגם בסאלון, באולם המשחקים ובספריה ובכמה מקומות אחרים. אולם הקצינים שעל גב האניה דוחים כל חשד של התנקשות.

אפשר מאד שהדלקה נגרמה ע"י אי-זהירות של אחד המעשנים.

ניו יורק 8 (ר'). בעלי האניה מודיעים שמן המספר הכללי של 558 הנוסעים והמלחים שבאניה – ניצלו 333. עד כה נמשו מהים 171 גופות.

ניו-יורק 10 (ר'). הבוקר התחילה חקירה מטעם הממשלה הפידיראלית במסבות האסון של „מורו-קאסטל“. רבים מן הנוסעים קובלים מרה, שהמלחים לא נענו לקריאות הנוסעים, שנלחמו עם מר המות במים או שנתקפו ע"י האש על גב האניה.

הובעו השערות, שהאש נגרמה ע"י הצתה באמצעות פצצות, כי האש פרצה בבת אחת בחצי תריסר מקומות, וכן מאשימים את מפקדת האניה, שהקריאה ס. או. ס. (הצילו את נפשותינו!) נשלחה באחור של 45 דקות מן הרגע, שבו פרצו להבות האש.

ניו-יורק 11 (ר'-סט"א). בעקב עדות סנסאציונית בחקירת האסון של „מורו-קאסטל“ הוזמנו ווארמס והקצינים הממלאים את מקום הראשון והשני, להופיע בפני חבר המושבעים של בית הדין הפידיראלי, החוקר את האפשרות של הצתה פלילית. הקצין השני קלארנס האקניי אמר בעדותו בפני החוקרים, שהמשמעת בקרב המלחים היתה רפויה. הקצין הראשון איוואן פרימן חיווה את דעתו, שהאש פרצה באופן חפשי, ולא היו כל סכסוכי עבודה על גב האניה.


"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 1, 12 בספטמבר 1934, עמ' 1 העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

לענין הדליקה ב„מורו-קאסל“

החקירה הכפולה במסבות הדליקה

האשמה בהצתה פלילית מפי ממלא מקום הקפיטאן. – התפוצצות חדשה באניה. – החקירה מצד ממשלת קובה. – ההיתה יד הקומוניסטים בפשע? – בהאוואנה גורסים, שהקפיטאן לא מת מ„שבץ-הלב“, כי אם מרעל. – המאסרים הראשונים בניו-יורק.

ניו-יורק 10 (ר). ווארמס, ממלא-מקום הקפיטאן של „מורו-קאסטל“, שיופיע בתור עד ראשון בחקירה הפידיראלית, סובר, שהדליקה נגרמה ע"י הצתה פלילית.

מלח, שעמד על המשמר, הודיע ראשונה לווארמס על התפרצות האש בשעה 2.45 אחר-הצהרים. כעבור 15 רגע פקד ווארמס לעורר את כל המלחים והנוסעים. ווארמס מבסס את האשמתו בהצתה על נסיון ההצתה, שנעשה גם בנסיעה הקודמת.

אסבורי-פארק (ניו-ג'רסיי) 10, (ר). הבוקר אירעה התפוצצות איומה על גב „מורו-קאסטל“. הניצוצות והלהבות קפצו כמתוך יריה למרומי האויר.

ההתפוצצות שאירעה באמצע האניה באה לאחר רעש גדול, שנגרם כנראה ע"י נפילת חלק ממכסה האניה לתוך בטנה. עשן כבד עלה מעל הדלק, והלהבות נראו גם דרך צדי האניה, שנסדקו.

ניו יורק 11 (ר'). הממשלה הקובאנית פתחה בחקירה רשמית בדבר הדלקה ב„מורו-קאסטל“, לרגל השמעות הגוברות והולכות, שהדליקה נגרמה ע"י סאבוטאג', ושבהאוואנה הפליגו באניה זו שני מבריחי מכס.

קפיטאן פירנאנדיץ, מפקד משטרת הנמל בהאוואנה הכריז, שהקומוניסטים היו פעילים מאד במקום זה. „אני סובר – אמר המפקד – שהאש הוצתה ע"י נוסע, ששם חמרים כימיים בין חבילות המשא. אילו נעשה הדבר ע"י מלח, היתה האש פורצת קודם מתחת למכסה“.

מערכת ההגנה מפני האש באניה, שנבדקה בהאוואנה נמצאה בסדר גמור אולם נראה, שהמנגנון לא פעל בשעה שנדרש לכך, ואשר לליקוי הלב של קפיטאן ווילמוט לא שמע איש על דבר כזה בהאוואנה, שבה היה האיש ידוע לכל. המקורבים לענין סוברים שהוא מת מהרעלה. פלוגת המכבים של אסבורי פארק מצאה בתאי הקפיטאן איזה גוף מפוחם. אולם זיהוי הגוף הזה יהיה כרוך בקושי רב.

ניו יורק 12 (ר'-סט"א). אלאניא, קצין הראדיו השני ב„מורו-קאסטל“, נאסר. הוא יועמד היום בפני החקירה המשפטית, ובה יוחלט דבר בשאלת הערבות. כמה חברים אחרים של חבר המלחים נעצרו בפקודות מאסר אזרחיות, אך ורק כדי להבטיח את הופעתם בפני בית הדין, ולמנוע את חברת „ווארד ליין“ מלהעבירם לשרות באניה אחרת העומדת להפליג היום.

מאסרו של אלאניא הוצא לפועל לאחר החקירה בפני בית הדין של המושבעים, שבה נחקרו ארוכות גם הוא וגם קצין הראדיו הראשון רוג'רס. התובע הכללי סרב להעיד על עדותם, אולם נודע, שרוג'רס הודיע לפני כן „שלא ספר את המעשה לאמתו“. הוא נחקר בקשר עם האשמה הכרוכה בדו"ח של תחנת הראדיו בניו ג'רסיי. תחנה זו היא ששאלה את „מורו-קאסטל“, אם פרצה אש באניה, עוד לפני שהאניה שלחה את הקריאה הראשונה לעזרה.

חקירה שלישית במסבות הדלקה ב„מורו קאסטל“.

ניו-יורק 12 (מיוחד ל„דואר היום“). מחלקת המסחר פתחה גם היא בחקירה, מלבד חקירה הנערכת ע"י בית הדין הפידירלי העליון של המושבות. חברות ביטוח בריטיות ואמריקאיות העתידות לסבול הפסדים כבדים, תערוכנה גם הן חקירות על חשבונן הפרטי.

המכונן הראשי העיד בחקירה של מחלקת המסחר, שאם כי המשאבות עבדו בסדר מוחלט – אי אפשר היה לכבות את האש.

נוסע אחד ספר, שלא נעשה שום נסיון להשתמש בחגורות הצלה. נוסע אחר ראה כיצד המית קצין ביריה את אחד המלחים, שנתפס במעשי שוד.


"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 2, 13 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

אסון „מורו קאסטל“: מסקנות ועדת-החקירה

ניו-יורק 16 (ר'). מחלקת הפיקוח על אניות הקיטור בארצות הברית פרסמה תביעה נגד הקצין הראשי ווארמס וארבעת הקצינים, שהיו נתונים תחת רשותו על האניה מורו-קאסטל. חמשתם נדרשים להופיע בפני ועד הפיקוח ב-29 לאוקטובר, ולהוכיח מדוע אין להפסיק את עבודתם או לבטל את רשיונותיהם לתמיד.

ההודעה שנחתמה ע"י שני מפקחים, אינה מציינת את סבת האסון, ואינה קובעת מי הם האחראים לדלקה, אולם נאמר בה, שאילו הועמדה האניה „מורו קאסטל“ ואילו נשלחה הקריאה ס.או.ס. מיד בהתגלות האסון – היו הקרבנות בחיי בני אדם הרבה יותר פחותים. ההודעה מציינת גם זאת, שחבר המלחים מיהר לרדת אל סירות ההצלה ולא שם לב לזעקות הנוסעים.


"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 30, 19 באוקטובר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בנמל חיפה – 30 בינואר 1934

חיפה

בנמל

האניה „דיאנה“ הביאה בשבת מקנדה חלקי ארגזים לתפוחי זהב, בס"ה כ-100 אלף תיבה. בפירוק ארגזי תפוחי הזהב הבאים בשביל סוחרים יהודים עסוקה מזה שנים קבוצת הסבלים היהודים בנמל. הפירוק היה נעשה תמיד מהאניות לסירות ומן הסירות לרציף. גם הפעם החלה העבודה בסדר זה, אולם חברת „לויד טריסטינו“ פנתה בבקשה לחברה שאליה נשלח המטען, כי חלק מהמטען יפורק ישר לרציף. החברה הסכימה. בזה השתמשו הקבלנים הערבים שמונופולין בידם לעבודת הפירוק מהאניות לרציף, הביאו כ-100 חורנים והחלו בעבודה. ב"כ החברה התערב, וקיפוח הפועלים היהודים נפסק.

באניה „איטליה“ באו 91 נוסע, רובם עולים. לרגל הסערה לא יכלה האניה לעגון ביפו ופרקה את כל מטענה בחיפה, בתוכו 120 טון בעד יפו.

האניה „ניציאה“ טענה 30 אלף תיבות תפו"ז.

מחמת הסערה ביום א' נותקה האניה „קנה“ משרשרות העוגן ומהחבלים שבהם היתה קשורה לחומת המים. הגלים נשאוה והאניה נתקלה באנית „סוריין פרינץ“ ושברה לה כנף. „סיריין פרינץ“ טעונה 23 תיבות תפוחי זהב.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2647, 30 בינואר 1934, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חוברות נאציות בנמל חיפה – 7 בינואר 1934

לקחה פרי הדר והשאירה באושים

חוברות נאציות בצרפתית לערבי א"י

סופרנו בחיפה מודיע:

ביום ו' עגנה בנמל חיפה האניה הגרמנית „סמירנה“, שלקחה אתה מטען תפו"ז לגרמניה. כחצי שעה לפני הפלגתה לדרכה מסר אחד הקצינים של האניה לערבי אחד חבילת חוברות בצרפתית לשם הפצתה בעיר. החוברות מוקדשות לתעמולה נגד היהודים. שם אחת החוברות „התרבות הגרמנית במזרח“. כשזזה האניה וב"כ סוכנות „דויטש ליואנט ליין“ נפרד מאנשי האניה בברכת נסיעה צלחה, הריע הקצין הראשי „הייל היטלר“ וכל המלחים עמדו דום וחזרו על הברכה.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2627, 7 בינואר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.