בבית הספר הימי – 20 במאי 1942

התכניון העברי והחנוך המקצועי

בחוגי התעשיה, במוסדות המעונינים ומעל דפי העתונות מתוכחים זה חדשים על בעיות החנוך המקצועי והתכני. נחיצותו ברורה ביתר שאת בימי מלחמה אלה, כאשר מורגש מחסור בכוחות עבודה מקצועיים. מדגישים בצדק את העובדה המעציבה, כי מבין 50 אלף הצעירים בגיל החנוך התיכוני רק 800 בערך מקבלים חנוך מקצועי שיטתי ב־6 בתי הספר המקצועיים הקיימים בארץ. רצוי, לכן, להביא כמה פרטים על חלקו של התכניון בשטח החנוך הזה.

מספר התלמידים בשני בתי הספר שעל ידו, בביה"ס המקצועי התיכוני ובביה"ס הימי, הגיע השנה ל־299, ז"א כמעט 40% מכל התלמידים בבתי הספר המקצועיים בארץ ישראל. 214 מהם מבקרים השנה את ביה"ס המקצועי ו־85 את ביה"ס הימי, בביה"ס המקצועי קורס רגיל של 4 כתות ושל 3 כתת לנערים בגיל מ־14 ומעלה, וקורס דו־שנתי לנערים בני 17 ו-18 ומעלה. את המקום העיקרי בהכשרה תופסת עבודת המתכת. לומדים מסגרות, (ז"א מסגרות כללית, חרטות, נפחות, רתוך אוטוגני וחשמלי) 25 – חשמלאות, 11 – אבטו-מכונאות (מכונאות אבטומובילים וטרקטורים), ו-9 נגרות (רהיטים ובנין).

ב־10 השנים תרצ"א—תש"א הוציא התכניון על ידי ביה"ס המקצועי התיכוני וע"י בה"ס למלאכה אשר קדם לו כ־330 פועלים מקצועיים.

השנים הכי־פוריות במובן הספקת פועלים מקצועיים לתעשיה היו שנות המלחמה. ב־3 השנים האלה סיימו את חוק למודיהם בבה"ס המקצועי קרוב ל־200 תלמידים. פירוש הדבר, כי ביה"ס סיפק לתעשיה בתקופת המלחמה 200 פועלים במקצועות הכי חשובים למאמץ המלחמה.

85 התלמידים בבית הספר הימי מתחלקים לפי הסקציות כדלקמן: 36 לומדים מכונאות ימית, 23 שיט, 19 הפעלת רדיו ו־7 בנית סירות. השנה יסיים המחזור הראשון את בית הספר הימי. כ־10 תלמידים, שיטים ומכונאים, עזבו את ביה"ס לפני הגמר ונכנסו לעבודה בספנות. לפני חדשים אחדים נפגשו בחוצות סידניי, באוסטראליה, 3 תלמידים של בית הספר הימי, העובדים בספינות נורואגיות, בריטיות, ושל צרפת החפשית. הפגישה הבלתי צפויה של יורדי־הים הארצישראליים גרמה ספוק רב לא רק לצעירים עצמם, כי אם לכל חבריהם בבית הספר הימי העברי בחיפה.

"דבר", שנה שבע עשרה, מס' 5130, 20 במאי 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

3 אבידות של הספנות הארצישראלית – 2 בפברואר 1942

3 אבידות של הספנות הארצישראלית

מתברר שבשעת הסערה שהתחוללה בתחלת השבוע שעבר בקרבת חוף לודקיה, בצפון סוריה, טבעו שלש ספינות ארצישראליות.

אחת מהן היא „התקוה“, שעליה הודיע סופרנו בבירות: אניה זו אינה של חברת „עתיד“, כפי שהודענו, כי אם של החברה האי"ת להובלה ולספנות בע"מ, שמרכזה בחיפה. „התקוה“ היתה קודם אנית מעפילים „פאסיפיק“ שבאה לחיפה בנובמבר 1940.

השניה „חאפז אל רח,מ,ן“, אף היא שייכת לאותה חברה והשלישית – „אמאתוס“ של חברת „עתיד“.

„התקווה“ אבדה בסביבות לודקיה ביום 22 ליאנואר. בשעת האסון נמצאו בה 20 מלחים ונוסע אחד (יוני) מבין 20 המלחים היו 18 יהודים, ושני יונים. מהמלחים אבדו 5 אנשים: 1) הקצין הראשי פאול קריאֶרגאֶל, שהוא אחד מטובי הקצינים של החברה, (דר בנוה שאנן בחיפה). הפליג קודם באניה „ענתר“ של חברת „עתיד“ וניצל לאחר שהאניה נוקשה על ידי צוללת איטלקית בספטמבר. 2) יעקב סאלם מתל אביב. (שעליו הודענו אתמול כי הוא בעל לאשה הרה ואב לשני ילדים). 3) אהרן חיבובסקי, זילברמן ואיזיק ריטנר, שלשתם מחיפה.

כפי שכבר הודענו הצטיינו בפעולות ההצלה המלח עמנואל כהנוביץ, שהציל חמשה אנשים, והמלח משה רגודוצקי. עד עתה נמשו גויותיהם של סאלם זילברמן וחיבובסקי והובאו לקבורה בבירות.

מר סעדיה דיב, מוכתר העדה היהודית בבירות, ראוי לשבח על טפולו המסור בקבורת שלשת הקרבנות בבית העלמין היהודי בבירות (בלודקיה אין בית קברות יהודי) ובסיוע לניצולים.

שלשה ימים אחרי האסון הנזכר אבדה בסביבות לודקיה אנית המפרש המצוידת במנוע „חפז אל חרמן“ בת 150 טונות שבה היו 9 מלחים, כמחציתם יהודים. תחלה עלתה על שרטון בחשבה להנצל אולם לאחר יומים נופצה אל הסלעים, אך כל אנשיה ניצלו.

שתי האניות היו מבוטחות.

האניה „אמאתוס“ (כ־400 טונות) טבעה ביום 20 לינואר, בקרבת חוף לודקיה. כל אנשיה, 15 במספר, ניצלו ונמצאים כבר בארץ ישראל.

יש לציין כי חודש יאנואר הוא בכלל חודש קשה לספנות החופית במזרחו של הים התיכון מפני רוחות הסערה המנשבות באזור זה (נטית הרוחות 9–10 מעלות). כפי שמוסרים ניזקו עוד כמה אניות איי"ות אחרות מהסוג הנזכר במשך חודש יאנואר, אך מקוים כי הדבר לא ישפיע לרעה על התפתחות הספנות החופית.

האובדים באניות שטבעו

יעקב סאלם מתל אביב; הניח אשה ושני ילדים; חיבובסקי; הניח הורים. האניה „תקוה“ שטבעה היא אנית המעפילים „פאסיפיק“ לשעבר.

לשעבר.

„התקוה“ הלכה מטורקיה לארץ־ישראל ובה מטען של פירות וטאבאק.

"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6817, 2 בפברואר 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ביקור של ידיד הספנות העברית בחיפה – 2 במרץ 1942

ביקור של ידיד הספנות העברית

אדריאן זליגמן, סופר ויורד-ים ידוע מאנגליה, המשרת כקצין בצי הבריטי, ביקר בשבוע שעבר לשעות אחדות בחיפה. בהדרכת מר ש. פרידלנד, חבר החבל הימי לישראל, סייר בכמה מקומות. ראה את מגרש בית-הספר הימי ואת בנינו. האורח התענין במשך שנים בפעולת החבל הימי לישראל ובבית-הספר הימי. הוא תרם לו את ספינת-המפרש שלו "מרקנטינה",* בת 300 טון, אשר בגלל המלחמה לא יכלה להגיע לארץ. בספינה זו עבר מר זליגמן חלק ניכר של כדור הארץ. בבואו לחיפה לשעות אחדות התקשר מיד עם ב"כ החבל הימי לישראל.

"דבר", שנה שבע עשרה, מס' 5065, 2 במרץ 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* ברקנטינה, שם הספינה Cap Pillar.

הסופר דוגלאס דאף על המסורת הימית בישראל – 17 בפברואר 1942

„אם יגידו לכם שאין מסורת ימית ליהודים – אל תאמינו“

הסופר דוגלאס דאף על המסורת הימית בישראל

בשעת בקורו של הקומנדור דוגלאס וו. דאף, הידוע לתושבי הארץ מזמן שרותו במשטרת א"י, בביה"ס הימי של התכניון בחיפה, קבלוהו חניכי ביה"ס הימי העברי בראשותו של הקפיטן זאב הים בקריאה „אנחנו בטוחים בנצחוננו“. מר דאף, שבא יחד עם 2 קצינים אחרים מהימיה הבריטית, פנה אל החניכים בדברים הבאים: „אם יגידו לכם שאין מסורת ימית ליהודים – אל תאמינו! הצי היהודי ומלחיו נלחמו באומץ ובתקיפות ברומאים לפני 1900 שנה. הצי היהודי סיכן את התחבורה הימית של הרומאים והעברת מזונם ממצרים לחופי איטליה. שמרו בלבבכם את זכר אבותיכם הגבורים“. מנהל התכניון, מר ש. קפלנסקי, קבל את האורחים במעמד ב"כ מחלקת הים של הסוכנות ד"ר אהרוני, ב"כ מאירוביץ ואברונין. האורחים התרשמו ממראה עיניהם ומן החומר האנושי המשובח שבביה"ס הימי העברי.

"הבֹקר", שנה שמינית, מס' 1919, 17 בפברואר 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סיכומי הימאות העברית בוועידת החי"ל – 10 במרץ 1941

סיכומי הימאות העברית

בועידת החבל הימי לישראל

פרק זמן של חמש שנים לפעולה הימית בישוב (אם לחשוב את פתיחת שער הים בחוף תל־אביב ב־19 במאי 1936) – צינה אמש הועידה הראשונה של „החבל הימי לישראל“, עם פתיחתה בתל־אביב. נסקרו מאמצים, הישגים וקרבנות בתקופה זו, תואר מעמדנו בשטח הימאות לפני חמש שנים ולעומת זה – היש הניכר שהיה לנו ערב במלחמה, סופר על הנסיגה שבאה בענפים ימיים בתגרת המלחמה, ולהיפך, מה שהומשך והתקדם גם בשנה וחצי אלה.

הועידה נפתחה באולם הגימנסיה „הרצליה“ במעמד 50 ציר וצירה מכל חלקי הארץ, מהעיר ומהכפר. נכחו גם מספר אורחים. הקהל שמע במעומד מפי היו"ר מר ש. טולקובסקי דברי אזכרה לקרבנות הימאות העברית בשנים האחרונות: חללי ספינת „רחף“ גדעון רוזנטל, גרשון ארליך ושריף ריזה (האחרון – יוני); 17 חללי „הר־ציון“ (של חברת לויד ימי ארצישראלי) שטובעה ע"י האויב בשוטה בשירות הבריטי; את מרטין היינינג, מעסקני ההכשרה לשייט.

היו"ר הביע בשם הועידה ברכה לכל מתנדבינו בכוחות המזוינים הבריטיים וביחוד לשתי פלוגות הסוארים.

אגרות ברכה לועידה נתקבלו מאת הנה"ס, הועד־הלאומי, הקהק"ל, הועה"פ של הסתדרות העובדים, עירית תל־אביב, מועצת ראשון־לציון, המפקח על נמלי ארץ־ישראל קפיטן לידיקר, מרת חוה ראֶדינג והועד הבריטי למען החבל הימי, ועד החי"ל בקיפטון, אוצר מפעלי־ים. המהנדס טובים בירך בשם התאחדות־בעלי־התעשיה, „זבולון“ והלויד הימי הארץ־ישראלי.

מנהל מחלקת־הים של הנה"ס בר־כוכבא מאירוביץ הרצה על פעולות המחלקה שקבעה חמשה סעיפים בתכנית החומש הראשון שלה: א) ביסוס עמדותינו בנמלי הארץ, ב) יצירת מוצא עברי לים, ג) ביסוס הספנוּת העברית והרחבתה, ד) פיתוח הדייג העברי, ה) הדרכת הנוער והכשרתו לימאוּת ולעבודות נמל.

ערב המלחמה היו לנו בנמלי חיפה ותל־אביב 2250 עובד, לעומת 300 בראשית 1936. ערב המלחמה הגיע מספר הספּנים והסוארים העברים ל־700, לעומת 100 בראשית 1936. מעריכים כי קרוב לחצי מיליון לירות שולם לפועלים עברים בנמלי תל־אביב וחיפה בחמש השנים האחרונות. ב־1939 – כ־150,000 לירות.

הנוער היהודי, אמר, סיגל לו מקצועות ים חשובים ובכלל זה גם את האמודאות. בתשע האניות הארצישראליות (של חברות שונות) העובדות עוד כיום עסוקים כמאה יהודים המוסיפים לשוט בעוז ובגבורה על פני הימים.

בימים האחרונים נתפרסמו מספרים על הישגי הדייג העברי. כאן נביא רק שני מספרים: 170 דייג, 180 טון דגים בשנת 1940, 4 ספינות־מכמורת ממונעות. מהספינות – אחת לחברה פרטית בתל־אביב, והשלוש לחברה ההסתדרותית „נחשון“. הדייג במי־מרום כולו בידים עבריות.

מנהל התכניון העברי בחיפה, ש. קפלנסקי, הרצה על ביה"ס הימי, ובציינו את עבודתו של מדריך השייט, הליטננט האנגלי מילר, שנתגייס בראשית המלחמה, סיפר שהאיש הצטיין במאורעות דונקאֶרק וקיבל אות הצטיינות גבוה. מדרגת לויטננט עלה לדרגת קומאנדור. משתתפי הועידה הביעו בסה"כ את הסכמתם, כשהביע הנואם למר מילר ברכות ואיחולים, שישוב בשלום אל ביה"ס.

הישיבה השניה של הועידה – הבוקר באולם חפץ. הישיבה תוקדש לדו"ח של הח"יל ולויכוּחים.

"דבר", שנה שש עשרה, מס' 4765, 10 במרץ 1941, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„תל־אביב“, ספינה נוספת לדיג במים עמוקים – 13 בנובמבר 1941

ספינה נוספת לדייג במים עמוקים

ביום ב' נחנכה רשמית ספינת־הדייג „תל־אביב“ על ידי קצין הדייג הראשי של הממשלה, ד"ר ברטרם, בנוכחות באי־כוח מחלקת הים של הסוכנות היהודית ה"ה בר־כוכבא מאירוביץ וד"ר נ. וידרה והנהלת אוצר מפעלי־ים ה"ה א. ז. הופיין וא. איזקסון.

הספינה „תל־אביב“ הותקנה לדייג לפי הצעת מחלקת הים של הסוכנות היהודית בנמל תל־אביב והתאמתה לדייג לא פגעה בכשרה למלא בשעת הצורך את תפקידיה הקודמים.

חבר עובדי הספינה הם 6 דייגים: 3 שקיבלו הכשרה בספינות אחרות בארץ, 2 מעובדי נמל תל־אביב ומתלמד צעיר. הנסיונות הראשונים שנעשו בדייג בספינה זו במשך השבוע האחרון העלו תוצאות משביעות רצון מאד.

"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6748, 13 בנובמבר 1941, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה ארצישראלית „ענתר“ טובעה ע"י צוללת איטלקית – 10 באוקטובר 1941

אניה ארצישראלית קטנה טובעה ע"י צוללת איטלקית

אנשים שניצלו מהאניה הארצישראלית „ענתר“ ושבאו עתה לחיפה סיפרו, איך שילחה בהם צוללת איטלקית 5 טורפידות שלא פגעו בהם כלל, אך אחר כך צפה על פני המים וטיבעה את האניה באש תותחיה.

„ענתר“ הפליגה מחיפה כשעל סיפונה היו 13 מלחים יהודים ו-2 כבאים* מצרים. באניה באניה היה מטען מיועד לנמל הטורקי מרסינה. זמן מה לפני חצות, השגיח המשמר בטורפידו שעבר סמוך לאניה – ונתן אות אזעקה. עוד 4 טורפידות עברו ליד האניה בלי לגרום כל נזק. הצוללת שילחה את הטורפידות ללא כל אות אזהרה. לאחר כשלון התקפת הטורפידות עלתה על פני המים צוללת גדולה בת 800 טון לערך, במרחק כמה מאות יארדים מהאניה. מפקד הצוללת פקד (בשפה האיטלקית) על אנשי האניה לרדת לסירות הצלה, ומיד לאחר כך פתחה הצוללת באש תותחים וטיבעה את האניה. אחרי תשע שעות של תעייה בים נאספו האנשים על ידי אניית מיפרש גדולה.

„ענתר“ ידועה בשמה הקודם „לא פרלאס“ – אניית פליטים שהובאה לנמל חיפה על ידי אניית המלחמה הבריטית. האניה נמכרה אחר כך במכירה פומבית לחברת „עתיד“.

"הצֹפה", שנה רביעית, מס' 1150, 10 באוקטובר 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* מסיקים (firemen).

טבעו שלוש ספינות ארצישראליות – 2 בפברואר 1942

טבעו שלוש ספינות ארצישראליות

באסון הימי של הספינות הארצישראליות, שטבעו ביום 22 בינואר על חוף לודוקיה, ניספו „תקוה“, ספינת קיטור; „חאפז א־רחמן“, ספינת־מפרשים־ומנוע; ו„אמאטוס“, ספינת קיטור בת 407 טון. שני כלי־השיט הראשונים שייכים ל„חברה הארצישראלית להובלה וספנות“ שבחיפה, והשלישית – לחברת „עתיד“. ב„תקוה“ היו 20 עובדים. הם הספיקו לרדת לסירות הצלה, אך סירה אחת נתהפכה, ובה טבעו 5 יושביה.

בין השנים שגויותיהם עדיין לא נמצאו – הקצין הראשון של האניה פאול קריגל, שניצל מהאניה „ענתר“, שטובעה במוקש של צוללת איטלקית בספטמבר 1941, אף זה באותה סביבה. לא נמצאה גם גויתו של המלח יצחק ריטנאר.

משתי הספינות האחרות לא נעדר איש.

„תקוה“ היתה אנית־מעפילים, והגיעה לחיפה בנובמבר 1940 בשם „פאסיפיק“.

"המשקיף", שנה שלישית, מס' 801, 2 בפברואר 1942, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשי גבורה של אנשי „זבולון“ – 8 בינואר 1942

מעשי־גבורה של אנשי „זבולון“

בחודש אוגוסט התקיפו מטוסי האויב האניה „אל פט“ (של החברה לספנות ומסחר), ע"י פמגוסטה שבקפריסין. באניה פרצה דליקה מסוכנת. למרות הסכנה, השתדלו קציני האניה, ה"ה דב גלינסקי ומנחם פוקס, מחניכי „זבולון“, להציל את האניה והצליחו בזה. על גבורתם נודע למפקד הצי הבריטי ביםהתיכון, האדמירל א.ב. קונינגהם, והוא פנה לבעלי האניה במכתב דלקמן:

„ה"ה ג'ורג' פיליפסון, דב גלינסקי ואמיל פוקס,

נודע לי כי בזמן ההתקפה האוירית של האויב על האניה „אל פט“ בפמגוסטה ב-21 לאוגוסט 1941, הראו הקצינים הנ"ל קורת־רוח רבה ואומץ־לב. אשמח מאד, אם תמסרו להם, כי רשמתי לפני את שרותם הטוב בספוק רב.

בכל הכבוד,

א. ב. קונינגהם, אדמירל

ה"ה דב גלינסקי ומנחם פוקס הם ממדריכים הותיקים ביותר של „זבולון“ ומפליגים באניות זה כמה שנים.

"הבֹקר", שנה ח', מס' 1885, 8 בינואר 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שלושה ספנים ארצישראליים ניצלו ואחד נהרג – 9 ביוני 1942

3 ספנים ארצישראליים ניצלו ואחד נהרג

ניו-יורק, 7 (סט"א). שני ספנים ארץ-ישראליים בשם אפרים צוקר ויוסף שפירא, שהאניה שלהם נוקשה באטלאנטיק הדרומי בקרבת בראזיל בחודש שעבר ניצלו ע"י הספינה האמריקאית אטאקיר והועלו ליבשה בניו-יורק אחרי 7 ימי נדודים על פני הימים. עוד אחד בשם גאדהילב (?) ניצל אף הוא והגיע לנמל באהאנס בסירת הצלה. ספן ארץ-ישראלי אחר בשם יעקב רוזנקראנץ נהרג בתאונה אחרת כשאנית-נפט הולנדית נוקשה במימי טרינידאד.

"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6922, 9 ביוני 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

יעקב רוזנקראנץ

היה תלמיד בבית הספר הימי ליד הטכניון וחבר מסור לסקציה הימית של "הפועל". עלה לארץ בגיל 13 ובשנת 1938, עם פתיחת בית הספר הימי, נתקבל כתלמיד במחלקת השיט. בבית הספר שקד ביחוד על המקצועות הטכניים וגילה כשרונות מעשיים מובהקים. חיבתו אל הים קרבה אל לבו גם את הלימודים העיוניים. בעל רצון מוסרי חזק היה והרגישות לצדק היתה אחת מתכונותיו הבולטות ביותר.

המלאכה על הים משכה את לבו, ולאחר שלמד שנתיים במחלקת השיט של בית הספר עלה לעבודה מעשית באחת האניות של אומות-הברית. התקדם יפה בעבודתו, והמכתבים, אשר שלח לבני משפחתו בארץ, היו חדורים אמונה ובטחון.

במכתב מינואר השנה, מהאליפאקס, כתב: "אני עובד כעת על אניה הולנדית. מזמן עזבי את אנגליה הייתי בניו-יורק, בטכסאס ובמקומות רבים. אני מרגיש טוב והנני שבע רצון. אולם אני מתגעגע מאד לארץ".

במכתב אחר כתב: "אני נמצא במצב קשה. עלי לבחור באחת משתי הדרכים: לחכות עד שאמצא אניה ההולכת בכיוון לארץ-ישראל – הדבר יכול לקחת הרבה זמן ואני מפסיד זמן הפלגה הדרוש לי כדי לעמוד בבחינות – או לעלות על איזו אניה שהיא – הדבר אינו קשה – אולם אז אין לי סיכויים רבים כי אוכל להגיע לארץ לפני גמר המלחמה".

יעקב רוזנקרנץ היה אמיץ לב. מקומות סכנה יותר משהפחידוהו – משכוהו. היה ידוע כי במקום סכנה עבד, ובכל זאת הפתיעה הידיעה שנקפד פתיל חייו של ספן אמיץ זה, והוא רק בן ½19 …

"דבר", שנה שמונה עשרה, מס' 5162, 28 ביוני 1942, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שְׂפַת הַיָּם – מילון מונחים ימיים ועוד

מחבר: שמחה בינות