מ. ריבלין
ארבע שנות החבל הימי לישראל
(מהרצאה בועידה הארצית הראשונה, שהתקיימה בתל־אביב, בימים 9–10 במארס 1941)
מאז הכנוס הראשון שלנו עברו כמעט שלש וחצי שנים, תקופה קשה, והרת פורעניות. התחלנו את עבודתנו בימי המאורעות, המשכנו אותה בתקופת הגזרות והננו ממשיכים בה גם בימי מלחמה אלה. הרבה מאוד ממה שרצינו להגשים, נבצר מאתנו לעשותו עקב מסיבות הזמן האלו. אולם עלינו להיות צודקים ולהודות כי מה שהשגנו, השגנו במידה רבה לא למרות תנאי הזמן, כי אם הודות להם.
הכוחות הפנימיים, אשר התעוררו בישוב עם פרוץ המאורעות ואשר הביא לידי יצירת עשרות נקודות ישוביות חדשות ולפיתוח מפעלי תעשייה חדשים, – הם אשר עמדו לו גם בשעה שהחל להניח את היסודות למפעליו הימיים הראשונים והם שסייעו גם לתנועת החבל הימי לישראל – להיהפך במשך זמן קצר לתנועה עממית רחבה, רבת חברים, לגורם חשוב ובעל ערך, בצד מחלקת הים של הסוכנות, בפעולה הימית, אשר נעשתה בישוב בחמש השנים האחרונות.
עצם הרעיון של אירגון עממי־צבורי רחב לטיפוח ההכרה הימית ולפיתוח פעולות ימיות אינו המצאה ארץ־ישראלית מקורית. גם בארצות אחרות, וביחוד במדינות הצעירות, אשר הוקמו באירופה אחרי המלחמה הקודמת, וגם בארצות אשר לרשות המיניסטריון הימי שלהן עומדים כוחות ואמצעים הרבה יותר גדולים מכפי שישנם למיניסטריון הימי שלנו – מחלקת הים של הסוכנות היהודית – היה צורך להקים תנועה ימית צבורית, בצורת ליגות ימיות, והממשלות של המדינות האלה השקיעו אמצעים רבים ביסודן, שקדו על התפתחותן, סייעו להן בפעולתן, ידעו לשתף אותן בפעולותיה ולהיעזר בהן. לא רק בפולניה ובבולגריה, ביוגוסלביה ובהרבה ארצות אחרות, כי אם אפילו באנגליה, קיימות ליגות ימיות, הבנויות על בסיס של שיתוף חוגי צבור רחבים בביצור כוחה הימי של המדינה והממלאות תפקיד חשוב ורב ערך בפיתוח ההכרה הימית בקרב העם.
בדרך זו הלכנו גם בארץ. בשעת יסוד המחלקה הימית ליד הסוכנות, יצרנו גם את הליגה הימית שלנו – את החבל הימי לישראל.
את עבודתנו הננו מנהלים מתוך הסכם עם מחלקת הים של הסוכנות. אכן, לדעתנו, אין אנו נעזרים על ידה במידה שנעזרות הליגות בארצות אחרות!
שלש השנים שעברו מאז כינוס היסוד, הם שנות גידול בלתי פוסק של מספר חברי ה„חי"ל“.
סניפנו הראשון נוצר בחיפה חדשים אחדים לפני כינוס היסוד. בעקבותיו נוסד בנובמבר 1936 סניף ה„חיל“ בתל־אביב. ובשעת הכינוס הראשון על „הר ציון“ מנו כבר שני הסניפים האלה קרוב ל־4500 איש, מהם 3851 בתל־אביב ו־650 בחיפה.
בסוף ף1937 היו לנו 5 סניפים עם 9019 חברים; ב־1938 – 18 סניפים עם 12723 חברים; ב־1939 – 40 סניפים עם 14804 חברים וב־1940 – 45 סניפים עם 15567 חברים.
בערים, ובמושבות, במושבים, בקיבוצים ובקבוצות מצאו רעיונות החבל הימי לישראל הד רב וריכז מסביבו לא רק אלפי חברים תומכים, כי אם גם עסקנים מסורים אשר נשאו יחד עם המרכז בעול פעולתו.
תנועת ה„חי"ל“ הנה עממית והחברות בה אינה מוגבלת באיזו השקפה פוליטית שהיא. אפיה של תנועתנו בולט מהרכב החברים. אנשים ונשים מכל הזרמים, מכל החוגים ומכל שכבות הישוב נמנים על חברי ה„חי"ל“ ועל עסקניו בועדים המקומיים ובמוסדות המרכזיים.
מתוך המספר הכללי של 15567 חברים שאנו מונים כיום, נמנים: 8290 בתל־אביב; 3160 בחיפה; 698 בירושלים; 3032 במושבות ו־382 במשקים.
קרוב ל־77,4% מן החברים הוא במקומות עבודה מאורגנים ו־23,6% הם בודדים בערים ובמושבות.
מתוך רצון לשוות לתנועתנו אופי עממי רחב העמדנו את מס החברים שלנו על סכומים קטנים מאוד: 60 גר' לשנה לחבר בודד, 36 גר' במקומות עבודה מרוכזים, ובאחדים מהם גם 30–25 גר' ו־15 גר' לשנה במושבים, קבוצים וקבוצות. מהמספר הכללי של החברים משלמים מ־240 עד 360 מא"י 68.3%; מ־360 עד 600 מא"י – 23,6% ומ־ 600 עד 1000 לא"י ומעלה – 8,1%.
מס חבר קטן זה הוא המשמש והיסוד הכספי לכל פעולות החי"ל. הוא אשר נתן לנו את האפשרות לעשות את פעולתנו האירגונית, ליסד את בית הספר הימי, ליצור את הסניפים בחו"ל ולגייס שם סכומים ניכרים בשביל החזקתו וביסוסו.
בד בבד עם יצירת המסגרת הארגונית שלנו בארץ, התחלנו לפלס דרכים גם לחו"ל. היה לנו ברור למפרע, כי התפקידים העומדים בפני הישוב בשטח הפעולה הימית הם גדולים מכדי שיוכל להגשימם בכוחותיו הוא בלבד, ואם על הישוב מוטלת חובת היזמה וההתחלה, הרי על יהודי הגולה חובת העזרה והתמיכה. ההד הראשון אשר קבלנו מחו"ל היה – מפולין. בינואר 1938 נוסד שם הסניף של ה„חי"ל“. עד פרוץ המלחמה הצליח הסניף הזה להכניס לתחום פעולתו גם את עניני התעופה, לפתח פעולה רחבה, ליצור סניפים בערי השדה, לרכוש חברים רבים, להיכנס בעול החזקתו של בית־הספר לדייגים בגדיניה, להניח יסוד להוצאת ספרות ימית, ולגייס עזרה ניכרת בסכום של כמה מאות לירות ליסוד קבוצת הדייגים „גורדוניה־מעפילים“ בעתלית. ביוני 1939 נתכנסה ועידתו הארצית הראשונה בגדיניה והשתתפו בה עשרות צירים ב"כ 6 סניפים. סכויי התפתחות מהירה וטובה נפתחו לפני תנועתנו בפולין לאחר ועידה זו, אולם עם פרוץ המלחמה וחרבנה של יהדות פולין, נהרס גם סניפנו שם.
באפריל 1938 נוסד באנגליה הועד הבריטי של החבל הימי לישראל. על יסודו הרינו חייבים תודה לחבר המרכז שלנו מר ולסלי אהרן, שהתנדב לצבא והוא משמש קצין לאחת מיחידות הנהגים היהודיות. נביע לו ולחבר אחר של המרכז שלנו, מר בן־אהרן, שאף הוא התגייס לצבא ועלה לדרגת קצין, כי לא ירחק היום ויוכלו לשוב לבתיהם ולעבודתנו.
הועד הבריטי עזר לנו הרבה ביסוד בית־הספר הימי. ובהרבה ענינים אחרים, אנשי־שם מבין היהודים, ובראש וראשונה הליידי רידינג ואדוארד ברון, גם אנשי־שם לא ידועים, נכנסו כחברים לועד זה, ובתוכם גם ב"כ של „הנבי ליג“ האנגלית. תכניות רבות בענין הרחבת בית־הספר הימי ומפעלים ימיים אחרים נדונו בינינו ובין הועד הבריטי, ואנו מאמינים, כי עם גמר המלחמה תבוא לועד הבריטי שעת פעולה לעזרת עבודתנו הימית בארץ.
בסתיו 1938 נוסדו באפריקה הדרומית, סניפי ה„חי"ל“, תחילה בקייפטן ואחרי כן גם ביוהניסבורג. גם בקרב ציוני אפריקה נתקבל רעיון התחיה הימית העברית באהדה גדולה ופעולה תעמולתית והסברתית רחבה בעתונות ובאספות עם נעשתה על ידי שני סניפינו אלה. הם קבלו על עצמם גם התחייבויות כספיות מסוימות, סטיפנדיות לתלמידים מחוסרי אמצעים בבית־הספר הימי, אף מלאו אותן בחלקן. עם התחלת המלחמה חלה הפסקה בפעולת סניפי ה„חי"ל“ באפריקה ורק כעת מתחילה פעולתם מחדש.
במשך השנים האלה עמדנו בקשרים עם אנשים ואירגונים בודדים וגם בארצות אחרות. בזמן האחרון קבלנו ידיעה על יסוד הכשרה ימית ועל הצעדים הראשונים ליצירת סניף ה„חי"ל“ ביוגוסלביה. עד פרוץ המלחמה עמדנו בקשרים עם אישים בודדים והסתדרויות שונות בדנמרק, אף נעזרנו על ידיהם ע"י משלוח חומר למוזיאון הימי שיסדנו ואף אנו מצדנו עזרנו ע"י משלוח חומר הסברתי ואינפורמטיבי לקבוצת הדייגים בדנמרק, אשר נוסדה שם ע"י החלוץ ונתמכה על־ידי ההסתדרות הציונית המקומית. לגבי חוץ לארץ הפכנו – בצד מחלקת הים של הסוכנות – לכתבת, שלפיה היו פונים אלינו לעתים קרובות מאוד בכל הענינים הקשורים עם הימאות העברית: אנשי ים יהודים, בעלי מקצוע ובעלי תכניות. ואנחנו נענינו להם לפי מידת אפשרותנו.
פעולה מיוחדת נעשתה על ידינו בקונגרס הציוני האחרון בג'נבה, על סף המלחמה. כנוס ה„חי"ל“, אשר התקיים בימי הקונגרס, תוך כדי הפלגה באניה באגם ז'ניבה, ריכז מסביבו מאות צירים ואורחים מארצות שונות, עורר הד רב בעתונות היהודית והיה מביא בלי ספק ליצירת סניפים בארצות אחרות ולהרחבת פעולתנו בגולה, אלמלא המלחמה אשר פרצה שני ימים לאחריו ונתקה את קשרינו עם רוב ארצות הגולה.
תוך כדי פעולתנו להחדרת רעיונות החבל הימי לישראל בארצות הגולה, נוכחנו לדעת שיהודים סתם, אשר עד כה עמדו מרחוק מכל דבר ארץ־ישראלי, דוקא עניני הים יכולים לקרב אותם ולגשור גשר ביניהם ובין הציונות והמפעל הארצישראלי.
לעת עתה, המקום היחידי, שאנו יכולים לעשות בו את פעולתנו הוא – אמריקה. לשם כך עושים עכשיו ד"ר ברדין, מנהל בית הספר הימי וה' הריסון-פטלי, מזכיר הכבוד שלנו לארצות דוברות אנגלית ופעולתם כבר נשאה פרי, ואנו מקוים, כי היא תימשך ותביא ליצירת סניף גדול של ה„חי"ל“ באמריקה, ולהרחבת אפשרויות פעולתנו הימית בארץ.
יסודו של החבל הימי לישראל חל חדשים אחדים אחרי הקמת נמל בתל־אביב. לרגלי המלחמה, הושטנו למפעל זה את מיטב עזרתנו בריכוז דעת הצבור סביבו והבלטת ערכו הישובי. עם האהדה הכללית, אשר נמל תל־אביב זכה לה, נדרשה כפעם בפעם התערבות צבורית, כדי להתגבר על התנכרות ואדישות מצד בודדים, ובפעולה זו רב היה חלקו של החבל הימי לישראל.
בדרך החיאת הימאות העברית היה דבר יצירתו של נמל תל־אביב רק צעד ראשון, שתבע את המשכו. וההמשך הטבעי לו היתה – ספנות עברית. ספנות עברית למשא ולנוסעים, אניות עבריות – זו היתה משאת הנפש העיקרית של כנוסנו הראשון. אמנם, מאז לא גדל מספר האניות העבריות – ומעמדנו בענף זה נשאר דל כמו שהיה. אולם בודאי שלא השלינו מעולם את נפשנו לחשוב, כי שטח פעולה זו, אשר הוזנחה על־ידי ההון הלאומי שלנו וההון הפרטי במשך עשרות שנים, אפשר לעשות בו גדולות תוך תקופת זמן קצרה. שאלת פיתוח הספנות העברית לא ירדה מעל סדר יומו של ה„חי"ל“ וכמה תכניות שימשו נושא לדיון מעשי יותר במרכז ה„חי"ל“ ובסניפים. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה נוסדה ליד ה„חי"ל“ ועדה מיוחדת, יחד עם מחלקת הים של הסוכנות היהודית, אשר נהלה מו"מ עם חברות הספנות הקיימות בענין יצירת חברת ספנות לאומית, אולם עם פרוץ המלחמה נסתמו בענין זה כל אפשרויות מעשיות.
הסתדרות העובדים יסדה חברה מיוחדת לימאות „נחשון“, אשר לא הספיקה, בגלל תנאי המלחמה, להתחיל בפעולותיה בשטח הספנות.
עמדנו בקשרים במשך כל השנים האלה עם חברות הספנות הקיימות והושטנו להן את עזרתנו בכמה וכמה מקרים, כשהיו זקוקים לעזרה צבורית. ככה, למשל, עזרנו ל„לויד ימי ארצישראלי“ בתעמולה ובפעולות אחרות לטובת השמוש באניות הנוסעים שלה, אשר עמדו בהתחרות קשה עם חברת אניות זרה ובקבלת אכספורט של תפוחי־זהב לרומניה; כמו כן סיענו לחברת „עתיד“ עם חברות זרות לשם קבלת משלוח אכספורט ואימפורט בקו אניותיה.
אחת ההחלטות העיקריות של כינוסנו הראשון היתה ההחלטה בדבר יסוד בית־ספר ימי. קיימנו את החלטתנו זאת. נטלנו על עצמנו התחיבות להשתתף בתקציב בית־הספר בסכום של –.1000 לא"י בשנה, נוסף על השתתפותה של הסוכנות היהודית אף היא בסכום כזה. על חשבון 2000 הלירות, שהיינו חייבים לתת לבית־הספר במשך שתי שנות קיומו הראשונות, שלמנו עד עתה סכום של –.1918 לא"י, ונשארנו איפוא חייבים רק סכום של –.80 לא"י. לשם זה קבלנו 1000 לא"י מחוץ לארץ ו־1000 לא"י רכשנו בארץ. הכסף מן הארץ בא לנו דרך שלשה צנורות: תרומות ישירות ממוסדות ואנשים בודדים; תרומות קטנות של האימפורטרים העברים לפי מכסה של גרוש אחד לכל קונוסמנט עד 2 טון ו־2 גר' לכל קונוסמנט משתי טונות ולמעלה. ומ„תלוש הנוסע“, תשלום קטן בסכום של 5 גר', אשר הטלנו על כל כרטיס נסיעה באניה. פנינו לסוחרים ולנוסעים בענין שתי תרומות עקיפין אלה מתוך הנחה, כי הנוסע היהודי והסוחר היהודי המשלם סכומים עצומים לספנות הזרה תמורת נסיעה והובלת סחורה, חיב להשתתף בתרומה קטנה בהחזקת בית־ספר ימי עברי. במשך השנים 1939–1938 שולם תלוש הנוסעים על ידי 3722 אנשים ומאות סוחרים בארץ כולה היו משלמים את תרומת האימפורט. אין כל ספק, כי בזמנים רגילים היו שני סעיפי הכנסה אלה מכסים חלק ניכר מסכום התמיכה השנתית אשר עליו התחיבנו, ובהמשך השנים גם את הסכום כולו. אולם עם פרוץ המלחמה והפסקת היציאה לחוץ לארץ ועם סגירת נמל תל־אביב וצמצום האימפורט דלל מקור שני הסעיפים האלה. ומובן, כי הדבר הקשה מאוד על מלוי התחיבותנו כלפי בית־הספר. המצב החדש הזה מחייב אותנו לשני דברים: קודם כל להגביר את פעולתנו לקבלת תרומות ישירות לטובת בית־הספר הימי, ושנית לשריון חלק מתאים מהכנסות הרגילות של הסניפים לטובת בית־הספר.
מלבד יסוד בית־הספר הימי חיפשנו גם דרכים אחרות להקניית השכלה ימית לצעירים יהודים, ובעזרת הועד הבריטי שלנו קשרנו בזמנו קשרים עם חברת אניות אנגלית גדולה, אשר הסכימה לקבל לנסיון שני צעירים לפי המלצתנו בתור קדטים. ועדה מיוחדת מטעם המרכז בדקה את המועמדים הרבים, ובחרה באחד מחניכי „זבולון“ ובשני מבוגרי בית־הספר הימי בציויטוקיה. הצעירים עלו על האניה, עבדו ולמדו בה במשך חדשים אחדים לשביעת רצונם של הממונים עליהם; אולם לאחר פרוץ המלחמה נאלצו לעזוב את האניה מאחר שרק נתינים בריטיים רשאים לעבוד בה.
גם באגף הדיג נעשתה על ידי החבל הימי לישראל פעולה לא מעטה. כבר הזכרתי את עזרתו של סניף החי"ל בפולין לקבוצת „גורדוניה־מעפילים“ בעתלית. יותר מ־300 לא"י הושקעו על ידינו אנו ביסוד הקבוצה הזאת, נוסף על ההשקעות של מחלקת הים של הסוכנות וחבר הקבוצות. סכומים ניכרים הושקעו בראשית קיומו של ה„חי"ל“ על ידי הסניפים שלו בחיפה ובתל־אביב לשם מתן עזרה לדייגים בודדים ולקבוצות דייגים לצרכי רכישת כלים, מכשירים וכו'. לא תמיד נעשו השקעות אלו לפי תכנית קבועה מראש ולא תמיד הביאו לידי ביסוסם של הדייגים; אולם הסניפים שלנו ראו צורך להקציב את הסכומים שדרשו מהם, אפילו בשעה שהיתה להם הרגשה, שהשקעה זו היא בחינת נסיון בלבד. בשנים האחרונות רוכזה כידוע עבודת הדיג בארץ בעיקר בידי מחלקת הים של הסוכנות וחברת „נחשון“; אולם במקרים בודדים המשיך גם החי"ל, וביחוד הסניף שלנו בתל־אביב, לטפל באירגון קבוצות דייגים ובהגשת עזרה. כך, למשל, טפל סניפנו בתל־אביב יחד עם מחלקת הים של הסוכנות באירגון קבוצת דייגים על הירקון.
(סוף יבוא)
"העולם", שנה עשרים ותשע, גיליון 26, 3 באפריל 1941, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
