האסון על ה„תיטניק“ – 6 במאי 1912

העיתונים מבשרים על אובדן "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון על התיטניק

כל העתונים של הארצות והלשונות מלאים פרטים ופרטי פרטים על אדות האסון הנורא והאיום הזה. ממשלת מדינות המאוחדות קבעה ועדה מיוחדת לחקור ולדרוש בדבר האסון הזה, ותעצור את כל הנצולים שהובאו על הספינה כרפתיה, והועדה גבתה מהם עדויות, והמאורע האיום הולך ומתברר כמעט לכל פרטיו.

רק שליש מהנוסעים על התיטניק נצלו, כי ליתרם לא היו סירות הצלה, ועתה נודע כי לא רק על ספינה זו מספר הסירות אינו מספיק אלא על כל הספינות כך. יתר משליש אי אפשר להציל, ועל קצת ספינות עוד פחות מזה. להספינה „רוטרדם“ שלוקחת ארבעת אלפים וששים נוסעים, יש לה רק שמנה עשרה סירות הצלה ואפשר להושיב בתוכן רק תשע מאות איש, שזה פחות מרבע! לא יתר טוב בהספינה ניו אמסטרדם שיש לה נוסעים יתרים על המספר, לאמר נוסעים שאין להם זכיות על סירות ההצלה, אלפים וחמש מאות נפש, יחד עם הפקידים והמלחים בחשבון. הספינה „קיסרית אוגוסטה ויקטוריה“ מוליכה אלפים נוסעים יתרים וכמו כן „אמריקה“, ספינה של חברת „רודסטר לין“ שמוליכה שלשת אלפים מאה וארבעים איש תוכל להציל לא יתר מתשע מאות. כמו כן „אולימפיק“ „לוזיטניה“ „מוריטניה“. „קיסר וילהלם“ מוליך אתו אלף תשע מאות ועשרה נוסעים ויש לו עשרים סירות שאפשר להכניס בתוכן אלף איש. אך היותר רעה עודה היא הספינה „בנפית סיציליי“ שמוליכה אלפים ארבע מאות ותשעה ושמנים נוסעים ותוכל להציל אך חמש מאות! לאמר החלק החמשי מהנוסעים.

בעל בית חרשת עשיר באוסתריה הציע עצה פשוטה למנוע אסונות ממין זה, והיא שבהמקומות המסוכנים תלכנה ספינות הצלה אחדות במרחק בערך של מאה קילומתר, באופן שבתלגרם בלי חוטים אפשר לקראו בעת אסון, ובערך של שעה, שעה וחצי תמצאנה תמיד על מקום האסון. ועשו חשבון שזה יעלה הרבה מיתר בזול לעשות על כל ספינה וספינה כל הנצרך להצלה.

ותושב ירושלם הציע דבר עוד יתר פשוט: כי מעולם לא תצא לדרך ספינה אחת לבדה, אלא שתלכנה תמיד שתים שתים במרחק קצוב זו מזו, ואם קרה אסון לאחת תצילנה השניה ולא תהיינה בדבר כל הוצאות. כל הספינות תלכנה דרכן ותוליכינה נוסעים ומשא ותגינה אחת על השניה.

כשראה ה„טיטניק“ שהוא בסכנה דרש אחרי הספינה „פרנקפורט“ וכשנודע לו מקומה הודיעה כי הוא בסכנה ושתבוא לעזרה. התלגרם הזה  נשלח מהטיטניק עשרה דקים אחרי חצות. הספינה פרנקפורט ענתה על זה כי היא נמצאת במרחק של מאה וארבעים פרסה ותוכל להגיע רק אחרי אחת עשרה שעה ומיד יצאה לדרך.

אך בעת האסון ממהרים מחטי השעון דרכם. חמשה עשר רגעים אחרי חצות הודיע ה„טיטניק“ אותות הסכנה המרחפת עליו. בשעה וחמשה רגעים הודיע כי הנוסעים יורדים לסירות ההצלה. בשעה וחמשה עשר דקים נפסקו הידיעות מהטיטניק!

פרנקפורט כבר הגיע אל מקום האסון כמו שהודיע, ובבואו מצא הרי קרח קטנים וגדולים, שדות זרועים קרח, ולשוא חפש אחרי הטיטניק ושום זכר לא נשאר ממנו. גם הספינה הרוסית „פירמה“ והאנגלית „בירגיניאן“ ו„הכרפט“ סבבו שם. וזה האחרון הודיע כי כבר אסף אליו שתים ועשרים סירות נוסעים וצריכים להיות עוד שתים שאינו מוצא. „פרנקפורט“ נשאר על המקום שעה  ועשרה רגעים ולא מצא כלום וילך דרכו הלאה.

הספינה „קליפורניה“ נמצאה במרחק של עשרים פרסאות ויכלה להציל כל הנוסעים, אך לא קבל כל ידיעה מפני שהמכונה של התלגרם לא פעלה ולא ראה ולא הרגיש מאומה. הפקידים מעידים כי עברו במרחק של חמשת אלפים פרסה ממקום האסון. יהיו בין הפקידים הקטנים שראו בסימני האסון, אף העירו את העליונים וענו להם כי זה לא ענינם. ובעל התלגרף בלי חוטים ישן שנתו.

אחד הפקידים של ה„טיטניק“ אומר כי ראה ה„טיטניק“ ספינה אחת וקראו לעזרתה אך לא קבל כל תשובה וזה היה לפי דבריו, „פליג אולף“ הספינה הדנית. החברה פנתה להספינה בשאלה על אדות זה, והיא ענתה כי תוכל להוכיח בראיו ברורות כי נמצאה רחוקה ממקום האסון שלש מאות וחמשה פרסות. זה מרחק יותר מדי גדול כדי שתוכל להגיע בעוד זמן.

פקיד ה„מטניק“ לוה מספר כי במשך שעה סבב עם סירת ההצלה וחפש אחרי הטובעים וכך כשנשתתקו קולותיהם לגמרה שב אל מקום האסון ועלה בידו להציל עוד אחדים מאותם שחכו לעזרה ואז הבין השגעון שעשה בלכתו אל המקום והניח את החיים בסכנת מות.

הספינות האנגליות מזדרזות מאד להשלים את צרכי ההצלה על ספינותיהם. הספינה „אולימפיה“ אמרו מסיקי המכונות ופסקו עבודותיהם, ותובעים מהחברה שתשלים כל צרכי ההצלה. וכעת יש בה די סירות הצלה לכל הנוסעים ולכל פקידי ומשרתי הספינה.

אך גדולה כעת הדרישה לסירות הצלה וצריך זמן עד שיכינו אותן כדי הצרך.

– גופתו של איזודור שטרויס נמצאה והובאה לניויורק, וארבעים אלף איש הלכו אחר מטתו. השומרים לא יכלו בשעת הלויה לשמור על הסדרים, ושלשים איש נפצעו בתוך הדחק.

– אחרי כל גביות העדות נתברר כי רב החובלים סמית מלא את כל חובתו ובאמץ לב ראוי לתהלה. הוא נשאר על הספינה עד הרגע האחרון, ואז מצא שני ילדים על הגג שנשארו לבדם ויתפשם ויחבקם בזרועותיו, ויקפץ יחד אתם אל הים. כנראה בתקוה שאם ינצל הוא אולי ינצלו גם הקטנים האלה.

בין מעשי גבורת הרוח שהראו רבים מפקידי הספינה מעוררים השתוממות מעשה פיליפ, הממונה על התלגרף בלי חוטים, שכבר ספרנו שלא זז ממקומו לא עזב את מכונתו והוסיף לקרוא להספינות על הים להחיש עזרה, וכבר המים בהתא שלו הגיע עד הצואר. וכמו כן גבורת רוחם של המנגנים שהוסיפו לנגן עד הרגע האחרון צללו תהומה!


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 167, 6 במאי 1912, עמ' 1-2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האסון של ה"טיטניק" – 3 במאי 1912

 אחת מסירות ההצלה של "טיטניק". המקור: ויקישיתוף

האסון של התיטניק.

בהעתון דיילי תלגרף נתפרסמו הפרטים האלה מעדי ראייה של האסון הנורא שנשארו בחייהם:

ברגע שהתנגשה הספינה עם הר הקרח היתה במרחק אלף ושבע מאות ותשעה ותשעים פרסה מן סוינסנתין. הים היה בלי משברים. רקיע השמים זרוע ככבים. רוב הנוסעים כבר נכנסו איש לתאו.

בהאולמים הגדולים כבר כבו מאורות החשמל. רק שתים שלש חבורות של משתעים בחדרי העשון וקצת משחקים נשארו עוד.

על הצפה, המלחים והפקידים של האשמורת הראשונה חכו כי בעוד רגעים יחליפם המשמר השני. בשעה אחת עשרה וחצי נשמע קול ונראה פתאם הר הקרח, וכמעט בו ברגע התנגשה בו הספינה, אך לא היתה הזדעזעות עזה. הספורים כי הספינה כלה הזדעזעה, אינם אמתים. מיד עצר סגן רב החובלים את המכונות ויסגור את דפנות הסכר בפני המים. בכל הספינה פשטה השמועה כי קרה מקרה קל, אך אין סכנה ולא צריך להיות בבהלה, והנוסעים האמינו ולא פחדו כלל, ורבים מאנו אפילו לצאת ממטותיהם. המשחקים הוסיפו לשחק. פתאום נשמעה קריאה: הכל על הגשר! כל אחד יחגור חגורת ההצלה! הנשים והילדים ירדו ראשונה אל אניות ההצלה! אבל, גם המלים האלה לא הטילו בהלה על הקהל.קצתם פקפקו ולא האמינו, ואחד מהם בנקיר מעיר מונריאל מנע את אשתו ואת בנותיו לרדת מעל הספינה. אבל באשר הורע המעמד ולא היה יותר שום ספק בהסכנה, התחילה בהלה בפרט בין הנוסעים ממחלקה שלישית. קצת איטלקים רצו לתפוש בכח הזרוע את אניות ההצלה, וימהרו אחדים מפקידי הספינה באקדחים בידיהם ויורו בהם וימיתום. אז שב הסדר והכל עשו על פי פקודת הפקידים. מצות רב החובלים: „הנשים והילדים בתחלה!“ יצאה לפעולה בשקט גמור.

הגברת האיס, שנצלה ונשארה בחיים, ספרה אמץ לבו של אסתור. בתחלה עזר לאשתו הצעירה לרדת אל הסירה,ועוד נשאר מקום אחד ויטילו גורל בין אסתור ובין איש אחר, ואסתור זכה, ויכנס אל הסרה, אך ברגע שהתחילו להוריד הימה באה אשה במרוצה ודרשה מקום. מיד קם אסתור ויצא מהסירה. הרבה פעמים קרו מעשים כאלה. ולהפך, הרבה נשים שבו מהסירות אל הספינה כשראו כי בעליהן או אחיהן אינם אתן.

אומרים, כי אחד מהמבשלים קרב לרב החבלים המפקד שמיט ויביא לו חגורת הצלה ויחפץ לחגרו בו ויען לו רב החובלים: הניחה אותי! וישתמש מידו.

אחרי אשר ירדה הסירה האחרונה מהספינה אל הים, שמעו האנשים אר בקרבה פקודת רב החובלים להמנגנים לפצוח נגינת האביב, וקול נגינה זו לא חדל עד הרגע האחרון.

בשעה שתים אחרי חצות נתברר כי התיתניק לא יצוף עוד הרבה זמן. עם המים שפלשו אל תוך מעמקי הספינה התפוצצו המכונות, ופתאם כבו מאורי החשמל והיה חשך ואפלה, וכאשר התחילו המים לגרוף מעל הגג כל אשר עליו, קפץ רב החובלים אל תוך הים, והרבה מהנוסעים עשו כמעשהו. שש עשרה הסירות היו במרחק כארבע מאות מתר מהספינה ברגע שהיא צללה לגמרה.

בשעה חמש בבקר נראתה על פני האופק הספינה כרפתיה, שחשה לעזרת הנצולים בהסירות.

הנער שהיה ממונה על התלגרף בלי חוטים, שנצל גם הוא, ספר כי רב החובלים בא וצוה לו לשלח תלגרם אוירי לקרא לעזרה.מיד ענתה הספינה פרנקפורט ואחר כך ענתה הספינה כרפתיה ותודיע כי נטתה מדרכה שהיא צריכה ללכת בו וחוש תחוש אל הספינה תיטניק. ואעפ"י שרב החובלים בא ואמר לו ולחברו כי הם עשו חובתם עתה הם יכולים לעזוב את תאם וללכת לראות להציל את עצמם, בכל זאת הוסיף חברו לשלח סימנים של קריאת עזרה באויר ומירכתי הספינה הגיעו קולות המנגנים שהתמידו לנגן בלי הפסקה. כאשר התחילו המים לגרוף מהגג נגרף גם הוא ונפל הימה, ונלכד תחת סירה אחת, אך במקרה צף על פני המים ויכול לעלות לתוך אחת הסירות. מסביב צפו אנשים שנלחמו בהמים. הקולות היו איומים ומתוכם הגיע עוד קולות המנגנים שלא חדלו מנגן. והנער סיים את ספורו לאמר: לעולם לא אשכח שני דברים: קולות העליזים של הנגינה שהתמידו המנגנים לנגן, וקרירת הרוח של חברי שהתמיד לשלח התלגרמים באויר בתוך הסכנה מסביב. לפני ועד החקירה של בית המורשים העליון וושינגטון נגבו עדיות מהמלחים שנצלו.

אחד מהם העיד, כי הוא ראה איש אחד שהאיץ בנשים לרדת אל הסירות, ויגער בו המלח ויצו לו להתרחק ולא להתערב בדבר. והאיש נכנע ויסוג לאחור בדומיה, ואחר כך נודע לו שזה היה איסמאי, שהוא ראש חברת הספינות ואיט שטאר לין. כל הנשים שרצו לרדת אל הסירות נתקבלו, אך נשארו על הספינה נשים רבות שמאנו להפרד מבעליהן. צעקות החללים בתוך המים ארכו כשתי שעות וחצי.

קצת העדים העידו כי רוב המלחים על הספינה טיטניק היו שכורים באותו הערב, יען באותו הערב היתה סעודה גדולה על הספינה, והנוסעים השמחים והמרוצים נתנו גם להמלחים יין לרוב.

אחד הדיילים של התיתניק, איכס שמו, הביא לגברת בנימין גוגנהים את ברכת הפרידה של בעלה,  ויספר כי האדון גוגנהים לא חדל כל הזמן מעזור לנשים לרדת אל אניות ההצלה ואמר כי הוא יהיה נבל בעל מרך לב אם יניח לאשה אחת, שעוד אפשר להצילה, שתאבד.


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 165, 3 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

"טיטניק", האסון על הים – 22 באפריל 1912

אניית הנוסעים "טיטניק", 12 באפריל 1912. המקור: ויקישיתוף

הדאר האחרון.

האסון על הים.

הידיעות הראשונות בדבר האסון של הספינה טיטניק הגיעו על ידי תלגרף בלי חוטים. מיד מהרו שלש ספינות: וירגיניאן, אולימפיק ובלטיק לעזרת טוטניק. וירגיניאן היתה במרחק מאה ושבעים פרסה, והבלטיק במרחק מאתים פרסה.

כתב הניצוצות האחרון של הטיטניק היה מבולבל ונפסק פתאום.

טיטניק היתה הספינה היותר גדולה בעולם, וזו היתה הנסיעה הראשונה שלה. היא הפליגה ביום ו' זה מנמל סויטהפמפטן. בין הנוסעים היו שלש מאות ועשרים נוסעים מהמחלקה הראשונה.

בית מורשי העם של הממלכה הגרמנית קם כלו על רגליו לאות השתתפות באבל הכללי על האסון של טיטניק.

בבית המורשים האנגלי, בתוך דומיה כללית, קרא האדון אסקיט את החדשות האחרונות. האסון הזה אחד האסונות היותר מבהילים. רק בדבר אחד אפשר למצוא קצת תנחומים, והוא כי לפי הנראה רבים הראו בעת האסון אמץ לב והשלכת נפש מנגד כדי לתת אפשרות להנצל להיותר חלשים ורפי כח.

בכל הערים הגדולות בארפה התרגשות עצומה. בכל הנמלים הניפו הספינות דגליהם לחצי לסימן אבלות.

מלך אנגליה והמלכה שלחו תלגרם לחברת ואיט שטאר לין, לאמר: אנו נדהמים מפני האסון האיום. אנו משתפים באבלם של קרובי החללים.

תלגרם מהספינה אולימפיק אומר, כי המעטים שנצלו הם על הספינה כרפתיה. בבית מורשי העם בוושינגתון הציעו חקירה ודרישה עמוקה בסבות האסון של טיטניק. הצעה אחרת הוצעה, לחייב כל הספינות שרוצות להכנס בנמל אמריקה שיהיה עליהם כלי הצלה מספיקים.

מפני בלבולים חשמליים באויר אי אפשר להיות במגע ומשא מסודר עם הספינה כרפתיה. אך הגיעה רשימת שמות הנצולים, בה תשעה ושבעים אנשים ומאתים ושלש ושלשים נשים.

וילהלם קסר שלח להמלך גיאורגיוס האנגלי תלגרם של תנחומים.

מלך אנגליה שלח תלגרם להנשיא תפת לאמר: המלכה ואני רוצים להגות לכם צערנו העמוק על האבדה הנראה של טיטניק. שתי הארצות שלנו הן קשורות זו בזו בקשר כל כך פנימי, שכל אסון שפוגע בהאחת נוגע עמוק גם בשניה. שתיהן אבלות  יחד בהאסון הנכחי.

ויען הנשיא תפת: עם אמריקה משתתף בצערם של אחיו שמעבר לים.

העתונים האנגלים פרסמו מאמרים גדולים בנוגע לאסון זה, וכלם שואלים אם לא צריך לחייב את חברת הספינות לשים גבול לגודל הספינות ובנוגע למספר הנוסעים שמותר לקבל. הם אומרים, כי אף על פי שהחברה ואיט שטאר ליין מכחשת בכל זאת נראה כי אמנם לא היו די אניות הצלה על הספינה.

כשהגיעו ללונדון הידיעות הראשנות אדות האסון לא האמינו העתונים בהם ויפרסמו את הידיעות האלה בהגליונות שיוצאים לעת ערב בסגנון של התול ובהוספת הערה כי זה דבר שאי אפשר בעולם, כי יתר נקל להטביע בים פקק של שעם משתטבע הספינה הזאת, היותר גדולה, והיותר מפוארה, היותר מתוקנה בכל התקונים של המדע בזמן הזה. על ספינה זו הפליגו לדרכם לאמריקה אדירי עולם, ובניו יורק הכינו להם קבלת פנים נהדרה ומפוארה.

סביב להמשרד של החברה ואיט שטאר ליין בניויורק עמדו עד שעה מאוחרת בלילה קהל גדול צפוף ומתרגש, נשים בכו, רבים התעלפו.

בנין הספינה ושכלולה עלה להחברה בסך מליון ושבע מאות וחמשים לירה אנגלית.

הידיעות מלונדון אומרוות כי הספינות טיטניק היתה טעונה הרבה זהב וכלי חפץ רק אבנים יקרות בלבד היו עולה במחיר כמליון לירה אנגלית. אשה אחת אמריקנית נשאה אתה פנינים בשנים עשר אלף לירה. הכל היה אמנם נתון באחריות אבל רק באחד למאה משויו.

הספינה אולימפיק הודיעה בכתב הניצוצות, כי הספינה כרפתיה הולכת ושבה לניו יורק עם שמנה מאות ושמנה וששים נצולים, שמהם שש מאות וחמשה ושבעים מהנוסעים.

בתוך הנוסעים שנצלו על כרפתיה יש הגברות אסתר,וידנר, האיס, טורלי כאוינדיש, סיר זלדי קוסמוריף גורדון, האלופה רותם ועוד.עד כה אין שום ידיעה אוסתור בעצמו והסופר האנגלי הידוע שטיד.

ספינה צרפתית ניאגרה עברה במקום האסון, ותפגש הרבה רגבי קרח, והערפל היה חזק. פתאם נזדעזעה הספינה, כל המסובים אל השלחן נפלו ארצה כל הכלים נשברו. וישלח נגיד הספינות ידיעה בכתב הניצוצות קריאת עזרה, אם אחרי כך בטל אותה, מפני שנתברר כי קלקול הספינה אינו מסוכן.

[שגיאות הדפוס במקור]


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 155, 22 באפריל 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

 פרטי הקטסטרופה על ה„טיטאניק“ – 21 באפריל 1912

פרטי הקטסטרופה על ה„טיטאניק“.

ביום החמישי שעבר בערב באה לחוף נויורק האניה „קרפטיה“, שעליה נמצאו הנוסעים שנשארו בחיים אחרי צלילת ה„טיטאניק“. ההתרגשות בנויורק לפני בוא האניה היתה גדולה מאד והפוליציה אחזה בכל האמצעים הנדרשים להחזיק את הסדר על החוף. כל הרחובות והמבואות המפולשים אל החוף נחסמו בעד העוברים והשבים ואת הרשיון לפגוש את האניה והניצולים קבלו רק באי-כח אחדים של העתונות וקרובי הניצולים. כפי שהוברר עתה, נמצאו על ה„טיטאניק“ 330 נוסעים במחלקה הראשונה, 320 במחלקה השניה, 750 במחלקה השלישית. מלבד זה נמצאו באניה 940 מלחים, משרתים, מכונאים ועוד. בס"ה 2340 איש. ניצולו 210 נוסעים של המחלקה הא', 125 של המחלקה הב', 200 של המחלקה הג', 210 מלחים. באופן כזה אבדו כאלף ושש מאות איש.

כל הניצולים מעידים, כי הסירות היו יכולות להכיל נוסעים במספר יותר גדול, אבל הנוסעים לא רצו בעת הראשונה להשתמש בהן. הם לא האמינו, כי הסכנה היא גדולה כל כך. אחדים מהם המשיכו את משחק הקלפים שלהם ורבים הלכו לישון. ואולם כעבור איזה זמן התפוצצה היורה והאניה התחילה לצלול במהירות ואז התחילו הכל למהר אל הסירות, שעוד נשארו. למרות הסכנה לא הופרע הסדר. הגברים נתנו מקודם לנשים ולילדים לשבת בסירות. היו הרבה מחזות קורעי לב. כן, למשל, לא רצתה אשתו של המיליונר שטרויס לשבת בסירה מבלי שישב אתה יחד אישה. היא נשארה על האניה והם אבדו בעמדם חבוקי-יד על מכסה האניה. אומץ-רוח מיוחד הראה ג"כ המיליונר אסטור, שהושיב את אשתו הצעירה בסירה ובעצמו נשאר על האניה ועזר לרב-החובל להחזיק את הסדר. במשך כל העת הזאת, שבה הושיבו את הנשים והילדים בסירות, נגנה מקהלת המנגנים את השיר: „אלהים, אליך תערוג נפשי“.

רבים מהניצולים מתו אח"כ בסירות מן הפצעים שקבלו או מהקור החזק ששרר אז על הים. היו כאלה שתעו שמונה שעות רצופות בסירות האלה עד שהצילה אותם ה„קרפטיה“. האניה הזאת נמצאה בעת האסון במרחק של 70 מילים מה„טיטאניק“. הטלגרפיסטן, ששמש באניה הזאת ליד מכונת-מרקוני, לא הלך בלילה ההוא לישון בשעה הקבועה והודות לזה קבל את הטלגרמה המבקשת-עזרה של ה„טיטאניק“.


"הצפירה", שנה שלושים ושמונה, מס' 77, 21 באפריל 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון ה„טיטניק“ – 22 באפריל 1912

העיתונים מבשרים על אובדן "טיטניק". המקור: ויקישיתוף.

תלגרמי רייטר.

מן 17 עד 19 אפריל

האסון הגדול.

ניו יורק. – נתקבלה ידיעה אלחוטית מהספינה טיטניק, כי נכשלה בהר קרח והיא דורשת עזרה, הספינות וירגיניאן, גולימפיק ובלטיק ממהרים לעזרתה, הוירגיניאן היא רחוק מהטיטניק 170 מיל והבלטיק 200 מיל, הידיעה האחרונה להוירגיניאן נפסקה באמצע. הטיטניק היא הספינה היותר גדולה בעולם שזה עתה נבנתה והלכה הפעם הראשונה מסואוטאמפטין לניורק, עזבה את סואטאמפטין ביום 10 לח"ז, היו עליה 320 נוסעים של מחלקה הראשונה. כל הנוסעים עליה היו 2000 איש.

קאפ ראש. – הטיטניק נכשלה בערב שעה 10 עם 45 דקים בהר קרח ודרשה מיד עזרה, אחרי חצי שעה נתקבלה הידיעה: טובעת בראשה, מצילים את הנשים ע"י ספינות ההצלה.

לונדון. – ספינות קנדיות ואמריקניות מודיעות כי הקרח שט במרחק של 100 מיל מניופונדלנד, והרי קרח גדולים פוגשים בהספינות על דרכן. הגרמניה והניגארא נצלו בדרך נס, ארבע ספינות אחרות סבלו הזקות מהרי הקרח.

מונטריאל. – ידיעה טלגרפית מודיעה כי הטיטניק עדין על הים, הנשים והילדים עודם על הספינה. חושבים כי יש אפשריות שלא תטבע.

ידיעה אחרונה. – (15 לח"ז) שתי ספינות עומדות לעזרה, כל הנוסעים נצולו.

ניורק. – שתי הספינות העומדות לעזרה להטיטניק הן הפריזיאן והקרפטיא. הנוסעים נלקחו לאט לאט אל הספינות האלו, גם הספינות אולימפיק ובלטיק קרובים לבוא.

רשמי. – הספינות מובילות את הטיטניק אל חוף קפראש.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 דקים  בוקר (15 לח"ז) אין כל אבדת נפשות.

הקרפטיא הגיעה אל מקום האסון ולא מצא כי אם ספינות להצלה נשברות. מאמינים כי הצילו 675 נשים וילדים.

לונדון. – בין הנטבעים בהטיטניק חושבים את אלה: מר הייס (ראש חברת מסלת הברזל האמריקני) מר איזמיי (נשיא חברת הכוכב הלבן – אשר הטיטניק היא מהחברה הזאת) הנסיכה ריטהים וו' ט' סיער. הבנקירים גוגנהיים ווידניר שטרויס והמפקד אסטור.

ניו יורק. – הטיטניק נטבעה שעה 2 עם 20 רגעים ביום 15 אפריל בבקר, באורך 50,41 ורוחב 41,16 מכל מספר הנוסעים 2000 נצולו 675 מלחים נשים וילדים. הספינה קליפורניה מחברת ליולנד נשארה לחפש את הנטבעים. הקרפטיא מובילה את הנצולים לניויורק.

[…]

לונדון. – המלך והמלכה תלגרמו להנשיא טפט השתתפותם באבדת הטיטניק והאסון לנפשות רבות מאזרחי אמריקה ובריטניה, ומר טפט גם הוא ענה כי העם האמריקאי משתתף בהאבל הגדול הזה.

וושינגטון. – הסינט בלי כל וכוח קבל ההצעה לעשות בקורת על האסון הנורא הזה.

[…]


"החרות", שנה רביעית, מס' 105, 22 באפריל 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית הברון רוטשילד בטנטורה – 10 במאי 1925

הברון רוטשילד בזכרון יעקב

מחיפה מודיעים לנו בשח רחוק:

האניה של הברון רוטשילד עוגנת בטנטורה. הברון יעלה היום אל היבשה בשעה עשר, ושם יפגשו אותו מנהלי המחלקות פיקא, מנהלי „נשר“ ועוד.

הברון יסעד בצהרים ב„זכרון יעקב“ ושמה יפגש עם ה. מ. הנציב העליון.


"דאר היום", שנה שביעית, מס' 189, 10 במאי 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

משרדנו ביפו מודיענו בשח־רחוק:

[…]

הברון רוטשילד

מפני שהים בטנטורה לא היה די שקט לא ירד הברון מאניתו. משלחת מורכבת מכל מושבות השומרון, מחוץ לחדרה ששם חכו לבואו, באו אליו על האניה.

כ"כ בקרו אותו הא' בריל ואברביה מנהל פיק"א ביפו.


"דאר היום", שנה שביעית, מס' 182, 13 במאי 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תרומת „הדסה“ באמריקה לבית הספר הימי – 13 במרץ 1940

תרומת „הדסה“ באמריקה לבית-הספר הימי בחיפה

ד"ר ש. ברדין, מנהל בית־הספר הימי בחיפה ומעסקני „חבל ימי לישראל“ וה' גריסון פטלי, מזכיר־כבוד של ה„חי"ל“ לארצות דוברות אנגלית, שוהים עכשיו בארצות הברית ומטפלים בארגון התנועה למען הימאות העברית באמריקה וברכוז אמצעים לביסוסו של בית־הספר הימי ליד התכניון בחיפה ולהרחבתו.

בועידה השנתית ה־25 של „הדסה“ אשר התקיימה בניו־יורק בסוף אוקטובר 1939, הרצה ד"ר ברדין על הנושא: „השיבה אל הים“. בעתונות האמריקאית, הכללית והיהודית, הופיעה בזמן האחרון שורה של סקירות המוקדשות לפעולות ה„חי"ל“, לבית־הספר הימי בחיפה ולבעיות הימאות העברית בארץ בכלל. בית־הספר הימי קבל בתור תרומה ראשונה מארצות הברית 500 לא"י מ„הדסה“.

כן החלה פעולה למען הימאות העברית בדניה. מטעם הלשכה הראשית של בני־ברית בקופנהגן, נוסד ועד מיוחד המטפל בהקנית המקצועות הימיים למספר צעירים יהודיים מפליטי גרמניה. לעת עתה מתמחים מספר צעירים בדייג באחד מנמלי דניה. עם תום הכשרתם בדייג, שתמשך שנתיים, ימשיכו את הכשרתם הימית באחד מבתי־הספר הימיים בדנמרק. חברי הועד הם: סופוס אופנהיים, יוליוס מרגולינסקי, מכס רוטנבורג וב. סלור.


"הבֹקר", שנה ו', מס' 1327, 13 במרץ 1940, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מחנה הקיץ של תלמידי ביה"ס הימי בכנרת – 20 באוגוסט 1940

מחנה-הקיץ של תלמידי ביה"ס הימי

28 קדטים של בית הספר הימי ע"י התכניון העברי בחיפה, בפיקוחו של הקפיטן זאב הים, יצאו מחיפה למחנה קיץ של שבועיים בחוף ים הכנרת. בעזרת מחלקת הים של הסוכנות התכנס המחנה בקבוצת בתלם, על חוף הכנרת. תכנית המחנה כללה הפלגות בים, טיולים בסביבה, אמון בסירות, במפרשים, בדיג, הרצאות, ספורט ומשחקים. לשם כך הועברה למקום אחת מסירות בית הספר עם ציודה, מכשירים ימיים שונים, וספרים מספרית בית הספר. נוסף לזה השאיל הקבוץ למחנה שלוש סירות מפרשים ואת הציוד הדרוש לדיג. הקדטים חולקו לפי מחלקותיהם: שיט, מכונאים ימיים ומפעילי רדיו. השתתפו תלמידים משתי הכתות של בית הספר. ההפלגות בכנרת נערכו ביום ובלילה, והמחנה ביקר בטבריה, גינוסר, דגניה, מגדל ונקודות אחרות על החוף. בעזרת הדייגים המנוסים במקום השתתפו בפעולות הדיג והתאמנו יפה בעבודת הרשתות. בזמן הפלגותיהם הצליחו התלמידים להכיר היטב את מהלך הרוחות בסביבה ואת התנאים המיוחדים בים הכנרת. טיולים ברגל ובאוטובוסים נערכו לדגניה, אפיקים, כפר גלעדי, תל חי, דפנה, דן. בזמן הביקורים שמעו הרצאות מפי יוסף ברץ, מולר זרהרי, גלעדי ואחרים. ביקרו במחנה בר כוכבא מאירוביץ, ד"ר נ. וידרא ממחלקת הים של הסוכנות וחברי ועד הנאמנים של בית הספר ד"ר מ. סולוביצ'יק, ש. קפלנסקי, באי כוח חבל הימי לישראל זיליסט, פומרוק וד"ר נ. אהרוני, מ"מ מנהל בית הספר. המחנה נסתיים ב־31 ביולי.


"דבר", שנה שש עשרה, מס' 4595, 20 באוגוסט 1940, ע' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

היכן הוא בית הספר הימי לנוער עברי? – 29 ביולי 1940

היכן הוא בית הספר הימי לנוער העברי?

מחוגי החבל הימי לישראל מוסרים לנו, כי הידיעה אשר נתפרסמה לפני זמן־מה מטעם סט"א, כאילו החליטה ועידת „חי"ל“ באמריקה ליסד בית ספר ימי על שפת הים האַטלנטי, אינה נכונה וכי לחי"ל בארץ לא ידוע שום דבר על ועידה שכזו.

פעולת החבל הימי לישראל באמריקה, המתנהלת ע"י ד"ר ש. ברדין וה' פטלי ונעזרת על ידי חוגים צבוריים רחבים, ובתוכם על ידי „הדסה“, מכוונת לביסוסו של בית הספר הימי שנוסד בחיפה מתוך שיתוף פעולה של הסוכנות היהודית, החבל הימי לישראל והתכניון ולפיתוח מפעלים ימיים אחרים בארץ. גם במחלקת הים של הסוכנות, אשר החי"ל פנה אליהם בשאלה בענין הנ"ל, לא ידוע כלום על תכנית ליסד בית ספר ימי באמריקה.

מי הם, איפוא, האנשים ומי הם החוגים העומדים מאחוריהם, הבאים לפצל בשעה זו את מאמציהם של המוסדות המרכזיים המטפלים בחינוך ימי של הנוער העברי ומכריזים על יצירת בית ספר ימי יהודי על שפת האוקינוס האטלנטי?


"דבר", שנה שש עשרה, מס' 4576, 29 ביולי 1940, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פסיעותינו הראשונות בים – 23 בפברואר 1938

פסיעותינו הראשונות בים

תנועת הים היהודית התחילה עוד לפני המלחמה העולמית. עוד אז חלמו כמה חלוצים צעירים על כיבוש הים. באה המלחמה העולמית והפסיקה את כל החלומות הללו.

עם כריתת השלום נוסדה בתל־אביב „וועדת המים“ על־ידי ד"ר מ. גורביץ, ב. קאטינקה וש. סלושץ, בהשתתפותו של מר ד. בלוך־בלומנפלד, ראש עירית תל אביב לשעבר. מטרת „וועדת המים“ היתה קרובה למטרתו של ה„חבל הימי לישראל“ בהווה: יקיצה ימית של עם ישראל.

בימים ההם נבנתה הסירה העברית הראשונה „עמליה“ על ידי קואופרטיב של נגרים יהודים ביפו. בחודש מאי 1919 קיבל ד"ר גורביץ מאת ג'ימס רוטשילד בשביל „וועדת המים“ זכיון על חוף טנטורה לכפר דייגים.

חמשה חברים יסדו אז קבוצת דייגים ויצאו אל הירקון, שרק מעטים מבני תל־אביב ראוהו בעיניהם. חולות עמוקים הבדילו אז בין תל־אביב ובין הירקון. בראשותו של ד"ר גורביץ הצליחה הקבוצה לסדר את האוסף הראשון של דגי החוף.

בשנת 1920 עלה ארצה הקאפיטאן זאב פראנקפורטר, קצין הים היהודי הראשון בארץ. עלייתו שימשה דחיפה ל„עסקני הים“ והגישו בקשה להממשלה לרשום את ה„חברה לאסדות וספנות חופית“. הגיניראל בולס נתן את הרשיון. מאות מניות נמכרו לחברי הגדודים העבריים והחברה קנתה את ספינת המניע הראשונה „החלוץ“.

ב„החלוץ“ עמד אז ד"ר וייצמאן להפליג במצרים בדרכו לסאן־רימו, משום שהרכבת למצרים נתקלקלה אז. מפני סיבות שונות לא עלה על „החלוץ“ ונסע באניה צרפתית. „החלוץ“ נופץ בחוף יפו בסערה ונוסעיו ניצלו בנס.

בפרוץ המאורעות הראשונים והיישוב לא היתה לו כל אפשרות להתקשר עם חוץ־לארץ להודיע על המתרחש, קיבלו הספנים העברים של „החלוץ“ פקודה להפליג לבירות. במסירות נפש יוצאת מן הכלל מלאו את חובתם.

באותה שנה עמדו המהנדסים משה ונחום ווילבושוויץ יחד עם ישראל שוחט בראש מוסד מסחרי ורצו ליסד בקיסריה בית־חרושת גדול. לשם כך רצו לבנות את חרבותיה של קיסריה ואת נמלה. הזמינו את הקאפיטאן ז. פראנקפורטר והוא עיבד תכנית לבנין הנמל בקיסריה, עד כדי קליטת שתים־שלוש אניות, שיוכלו לפרוק ולטעון מאלף על אלף וחמש מאות טון ליום. הממשלה, שבראשה עמד אז ממלא מקום הנציב העליון, הגיניראל בולס, עכבה את מתן הרשיון. המזכיר הכללי היה אז ידיד היהודים סיר ווינדהאם דידס. הוא יעץ לוועד המושבה חדרה לבנות מקלט־נמל באבו־זאבורה. הקאפטין פראנקפורטר, יחד עם חורב ושניאורסון, יצאו למקום זה כדי לעבד תכנית לנמל. בתכנית התענין גם הבארון רוטשילד. בשנת 1924 נשלחו התכניות על־ידי הקאפיטאן פראנקפורטר לאישר לנציב העלון הרברט סמואל. מר פראנקפורטר עיבד בימים ההם תכנית לנמל אפשרי בתל־אביב. ההצעות נשלחו למאיר דיזנגוף. כל התכניות הללו אבדו בתהום הנשיה.

באותן השנים נעשו כמו־כן נסיונות דיוג. הדייג, שלום אשכנזי משאלוניקי הושב על ידי „וועדת המים“ ביפו. הערבים מררו את חייו ונסיונו נכשל.

קבוצת דייגים בעטלית נוסדה אז ע"י הצעירים ליפשיץ, לונץ וזובוב. ימים רבים סבלו עד שהקדחת הכשילה את כל תכניותיהם.

בימים ההם נעשו גם נסיונות לחקירת הים התיכון. אחד־אחד התאספו מהגולה אנשי־ים יהודיים. הגיעו לארץ שתי סירות מחקר. ד"ר גורביץ נסע אז לשם התמחות נוספת במחקר הים לארצות־הברית באמריקה.

ב־1922 עלתה לארץ קבוצת דייגי פינסק הידועה. הם לא הצליחו משום שנסיונם לא היה אלא בדיוג באגמים פנימיים. בכל זאת היתה השנה ההיא שנת מיפנה לטובה בדיוג הארצי־ישראלי. התחילו מופיעים בים הארצישראלי קבוצת דייגים איטלקים, שעבדו בשיטת ה„טראל“. בהשפעתם התחילו גם יהודים בשיטה זו.

שנות 25־1924 היו שנות פעולה ימית מאומצת. עלה אז לארץ ד"ר שטייניץ, פרופיסור להידרוביאולוגיה באוניברסיטת ברסלוי. רעיונו היה להקים בארץ תחנת־נסיונות ימית, שתהיה חוליה בשרשרת אחת עשרה התחנות האחרות הקיימות על יד הים התיכון. ד"ר שטייניץ גר היום ברמות השבים ומכונו הארעי נמצא ב„מועדון זבולון“.

בשנים הללו התחילו אירגוני הספורט והנוער להתענין בים. נוסדו „צופי הים“, סקציות ימיות ליד „המכבי“ ו„הפועל“ „אגודת בעלי המקצוע הימאים“ ועוד. כדאי עוד לציין את נסיון הדיוג של מר רוזנגארטן, שקנה אנית ברזל „חץ“ ואחרי־כן החליף אותה בספינה קטנה הימנה.

בהטעמה יתירה יש להדגיש את חשיבותו של בית הספר „זבולון“, שנוסד בשנת 1930, תחילתו בתורת „שיעורי־ערב“. במשך שבע שנות קיומו פיתח בית־הספר „זבולון“ תנועה ימית סביבו, שהקיפה חוגי נוער רבים בארץ ובגולה.

היו עוד כמה נסיונות של דיוג וספנות עברית, מהם לא הצליחו ומהם עלו יפה. כדאי לציין את לבטי קבוצות הדייגים בים כנרת והירדן והצלחתה של קבוצת הדייגים, שנוסדה בשנה האחרונה עם סירת־הדיוג „בכורה“.

בשנת 1933 התחילה חברת האניות היהודית „פייר פליי“ בהאַמבורג להכשיר חבר מלחם ומכונאים יהודים. באמצע שנת 1934 שלחה לארץ־ישראל, יחד עם האחים בארנט מלונדון, אנית־מניע בשם „עתיד“. היא שטה בין חופי ארץ־ישראל ובין חופי אירופה שעל הדונוי.

החברה התחילה כמו־כן לפתח קווים קבועים בין חופי הארץ ובין חופי סוריה, מצרים וקפריסין. בשנת 1935 נוסדה רשמית חברת „עתיד“ העובדת עד היום. חברה זו, שרכשה את האניות „עמל“ ו„ריכאַרד בורכהארד“, מתלבטת בעבודתה בעקב התחרות של אניות זרות.

אחרי עליית היטלר התחיל ארנולד ברנשטיין, בעל „נורד דויטשה לויד“ בהאַמבורג, להשיט אנית נוסעים גדולה בשם „תל־אביב“ בין חיפה וטרייסט. האניה היתה מפליגה תחת הדגל הארצישראלי ורוב עובדיה היו יהודים. מפני אדישות הציבור בארץ הפסיקה האניה את שירותה ונמכרה ליאפאן.

עוד נסיון נעשה על־ידי יהודים בספנות משא ונוסעים. הנסיון הזה הצליח ואחת מאניות החברה היא המביאה את הנוסעים הראשונים לנמל העברי הראשון בתל־אביב.

חברת „לויד ימי ארצישראלי“ נוסדה על־ידי איש־הים המנוסה מר ברקוביץ מרומניה. אניותיה של החברה, „הר ציון“ ו„הר הכרמל“, שהיו מפליגות בקביעות תחת הדגל הארצישראלי בין חיפה וקונסטאנצה, הצליחו להתחבב על הציבור העברי בארץ ובגולה. „הר הכרמל“ עלתה באש לפני זמן מה. הנהלת החברה עומדת לפני קניית אניה חדשה גדולה, שתעלה על הנשרפת בגדלה ובנוחיותה. הנהלתה החברה, שקיבלה בהכרת טובה את ספר התורה, לפי הצעת „הצופה“ מאת הגב' שיינדיל שאַנץ, הבטיחה להנהיג תחת השגחת הרבנות הראשית מטבח כשר וההכנות התחילו.

„הר ציון“, היא היום בת יחידה על רחבי הימים בדגלה העברי. ולוואי ותשמש גרעין ראשון לצי עברי גדול.

יו"ד גימ"ל


"הצֹפה", שנה שניה, מס' 59, 23 בפברואר 1938, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.