מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

הפלגה בספינת המפרשים „ארלוזורוב“ לרודוס – 9 בספטמבר 1939

בארחות ימים

(רשמי מסע בדרך הים בספינת המפרשים החדשה ע"ש ח. ארלוזורוב)

בפרוס ההפלגה

לא יום של שמחות היה לנו אותו יום ההפלגה. איך ירנן הלב לקראת הפלגת־טיול בספינת־מפרשים הדורה עת בשערי ארצנו ממש, סמוך למקום עגינתה של ספינתנו, כלואות כבסוּגר, שתי אניות מעפילים דוממות המתנות בעצם עמידת־ההכנעה את כל יגון־חייהם וסבלותם של אחים־גולים? איך יצהל הלב לקראת מרחבי־ים חכליליים עת אלפי עינים ניבטות ברטט־תשוקה מוּל החף הנכסף, אל גושי הבטון המוצקים החוצצים בין ים־האימים לאדמת־מכורה? אכן, אותה שעה לא ינחה הלב אחרי יפי הנוף ואף מראה ההוד של שקיעה לא יכבשהו. דומם ישא עם אחיו את סבל ההעפלה.

העתונים של אותם הימים עוד מילאו את כוס־היגונים. התקפות על חורבת־צמח והדיפת־הגבורה בעין השופט. מוקשים בדרך לתל־עמל ואסונות מפולת בפתח־תקוה. גזירות קרקע וחומרות עליה. שפטים ביהודי דאנציג ופרעות בבראטיסלאווה. עננים כבדים מתקשרים בשמי אירופה. הטבח העולמי מתרגש ובא.

בשורות־עצב אלה הצטברו והיו כאבן מעיקה על הלב. אכן, לא יום של שמחות היה לנו אותו יום ההפלגה.

התכונה

ואף על פי כן – – –

בספינתנו רבתה התכוּנה. כל הידים עושות במלאכה בזריזוּת ובשקידה רבה. הנה כבר מבריק הסיפוּן, מבהיקה הנחושת, כבר כוּבדה הרצפה ונוּקתה כל זוית. השראַת־חג אפפה את המפליגים. ולאמתו של דבר: חנוּכת ספינת מפרשים חדשה דוקא בימי מצור אלה, כלום אין זו עדוּת חותכת לרצון החיים והיצירה הפועם בנוּ? צפּיה השתררה במחנה המפליגים. כל אוזן דרוּכה באפרכּסת וּמצפּה לצו הקבּרניט. אך משום מה בּוֹשש הצו לבוא? – חיש מהר נתחוורה הסיבה: ממתינים לביקוּר של אישים וב"כ מוסדות המבקשים ללוותנוּ בברכה.

היתה השעה 11 לפני הצהרים. אל מול שמש קיץ יוקדת וגלי־ים מכסיפים החל המפקד הימי. תלבשות צחורות של חברי פלוגות הים הרהיבוּ את העין. בזו אחר זו עברוּ הפּלוּגות על פני ב"כ המוסדות ובראשם צעדו באון 12 המפליגים הנועזים. דברי פרידה קצרים, נפנוּפי־ברכה וטקס הפּרידה נסתיים.

משעזבוּ האורחים את הספינה הוּחל בהכנות האחרונות להפלגה.

אל הים

ניתן הצו. כהרף־עין הורם העוגן ונפתחו המפרשים. רב החובל ממהר לבדוק את מיתקני האניה על כל אופניהם וברגיהם. הכל כתיקונו. מקור הספינה סלל לו נתיב בין הגלים. עוד רגע ואנו על פני הים.

אותה שעה דמה הים למרבד תכלת מבורד כתמי כסף. רוח קלילה ריחפה על פני הגלים שהתרפקו על ספינתנו בלטיפת פרידה. כל הלילה הוליכונו המפרשים במהירות ובביטחה. בבוקר חדלה גם הרוח הקלילה והים שקט. אכן, אנו מצויידים גם במנוע המיטיב לחתור בנתיבי ים שקט, אך הבנזין בצמצום והשימוש בו מותר רק בשעת הכניסה לנמלים.

התקדמותנו נעצרה במקצת, אך רוחנו לא נפלה. בודאי לא יוסיף הטבע להערים מכשולים בדרכנו הנועזת – אמרו הכל בביטחה.

בחברה

חיי מחנה בין משברי ים. מצב רוח מרומם ותזמורת המפוחיות אינה מחמיצה שום הזדמנות ומנעימה זמירות. מישהו מרבה להתבדח תוך כדי בחישת המרק או כתישת הקציצות. רק שלושה מפליגים מרוכזים בלי הרף בתפקידיהם ועל פניהם ארשת של רצינות, הלא הם: רב החובל, הקצין והאוחז בהגה.

איך יוכל מפליג לספר על קורותיו באניה מבלי להרים על נס את תבשיליו הטעימים של הטבח הראשי שריחם עודנו עולה באַפּוֹ? – ובאמנה: התפריט – מלאכת מחשבת. שפע של ירקות ותבליני בישול אחרים מעשה אמן, ממש!

שעת הצהרים נועדה לשמיעת החדשות מרדיו ירושלים. משנשמע קול ירושלים הורטט הלב מגיל. אותה תיבה צנועה שעמדה נכלמת בזוית הספינה הביאה לנו כפעם בפעם את בשורת המולדת. אך כלום אפשר לצפות לבשורות עידוד ונחמה מארצנו הסוערת? הנה שוב: מוקשים בחולדה ויריוות בחליסה וקרבנות. אותו קורטוב של חדות נעורים שעוד נשאר לנו לפליטה היה נגוז כהרף עין. ולא פעם היתה משתררת הקדרות לאחר שמיעת החדשות המעציבות.

בדהירה על פני הים

ופתע – רוח נוחה. הים התקצף. דכי הגלים גבר. וספינתנו החלה דוהרת על פני הנחשולים במהירות של 8 מיל לשעה. גל רודף גל, נחשול רודף נחשול וספינתנו הבוטחת עוברת על פני כולם ומתקדמת במהרה. הכל הוצג על המשמר. האוחז במצפן ותופס ההגה, מותחי המפרשים ועוזריהם. לאחר ארוחה חטופה מסביר הקברניט – בשמץ של גאוה – כי אנו נמצאים במים שעמקם מגיע ל־3000 מטר ומעלה. הספינה מוסיפה לחתור בזעף הגלים. כמה חברים ביקשו לשובב את נפשם וישבו לשלות דגים.

(עוד יבוא)

חוה קורנגולד

"אֹמֶר", מס' 182, 9 בספטמבר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בארחות ימים

(רשמי מסע בדרך הים בספינת המפרשים החדשה ע"ש ח. ארלוזורוב)

אלי חוף

סילוני קצף לבנבן ניתזו אל כל העברים. הנה  פגע נחשול בנחשול וזרם מים פרץ אל הסיפון. קילוח קל ותו לא. הם עטה גלימת לילה וספינתנו מוסיפה לדהור על פני הגלים וחוצה דרכה באפלה. ובלב כולם תשוקה עזה לעגון עוד הלילה במפרץ פמגוסטה, זה חוף היבשה הראשון בדרכנו.

קרן אור חזקה ההילה ממרחקים וככל שהוספנו להתקדם כן גבר האור ויחזק. רטט של גיל אפף את המפליגים: אנו קרבים במהירות אל מפרץ פמגוסטה. תפקיד נשגב מונה כאן למגדלי האור: להאיר נתיבי ם לספינות תועות ולהנחותן אלי חוף. אכן, תפקיד הפוך מזה שנועד למגדלי הבלישה חורשי־הרע המתנוססים בשערי המולדת העברית.

עם חצות נכנסה ספינתנו אל משעול מים צר וארוך המוקף הרים שגיאים, הרי הכף גריקו החובקים את מפרץ פמגוסטה. משהאיר השחר נמצאנו עוגנים ליד הרציף.

עבודת הכיבוד והמריקה החלה. איש איש לתפקידו: זה מכבד ומנקה ושוטף ומדיח; זה מנער את מרבדי הטרקלין ושרי־הטבחים עמלים בהכנת ארוחת־הבוקר.

כתום הארוחה החלו הביקורים הרשמיים בספינה. מלחי האניות העוגנות במפרץ וקציניהן מיהרו לסייר באותה ספינת מפרשים צנועה ולשוחח עם המפליגים הנועזים. שתו, בירכו והלכו לדרכם. מאורע היום: הטבח זכה לפרס. הוא הוא שהבחין ממרחקים באורות המפרץ פמגוסטה. דוקא הטבח!…

רגעי צפיה ודכאון

שלושה ימים עגנו בפמגוסטה תוך צפיה להשיג ויזות לפיראוס, אך היתה זו תוחלת שוא. הרשיונות לא הגיעונו ונאלצנו לשים פעמינו לרודוס מתוך תקוה להשיג שם רשיון כניסה לפיראוס. כתום היום השלישי ניתן הצו להפליג.

אותו הלילה השתולל הים בסערת איתנים. משברים היכו בזעף בדפנות הספינה והרוח ניצבה לעומתנו. רסיסי־גלים עלו כפעם בפעם על הסיפון וישטפוהו. רוח־הזלעפות זעזעה את אמות־הספים. הזגוגית של ארון המזונות נופצה לרסיסים, הרהיטים טולטלו אנה ואנה ובלב חברים רבים החל מכרסם הספק: הנוכל לאיתני טבע אלה?

פקודות הקברניט נעשו פסקניות יותר והחלטיות. כל אחד הוצב על משמרתו. הכרחי לחתור בתוך הסערה הזועפת ולהתקדם ויהי מה!

עם חופי קפריסין

לפנות בוקר שככה הסערה. אין זאת כי ניחם הטבע על הרעה שגמל לנו. פסה כל רוח ולפי צו הקברניט הונע המוטור. אנו שטים בקו מקביל לכף קיטו. לימיננו שרשרת הרים חשופים ואדמת בוּר וסלעים. הנה חלפה ספינתנו על פני כפר זואו. מרחוק מזדקרים הבתים בני שתי הקומות – משכנות הפועלים העובדים במכרות הברזל בקפריסין. אנו קרבים אל מקום המכרות. כבר הומה שם עבודת הכריה והמוני פועלים שטופי להט־שמש מסיעים קרוניות, הולמים במקבות, כורים ברזל, זה החומר היקר מכל יקר שבעטיו ניטשו לא פעם מלחמות־דמים בין עמים ומדינות.

סיפוק־נפש רב היה לנו בראותנו את קרוניות הברזל המוסעות באויר על כבלי פלדה וידענו כי מתוצרת ארצנו הן, מלאכת־האמן של הסינדיקט לעבודות ים.

רוח דרומית מזרחית פקדה את ספינתנו. אכן זה הכיוון שאליו נכספו לבבות המפליגים. מיד נמתחו המפרשים והושתק המנוע. ספינתנו חותרת עם הרוח וחוצה 5 מילין לשעה. הישג!

סיוט

אבני־הנגף שהערים הטבע המשתולל לא שברו את רוחנו. יורדי־ים מנוסים לא יופתעו מסערות־ים ומזעף גלים. אולם מחזה־בלהות אחד השבית כל שמחה. במרחק 15 מילין מרודוס הזדקר השלד השחוף של אנית המעפילים „רים“ שעלתה באש. ועל החוף הסמוך מהלכות גויות צמוקות מזות־מכאוב ורעב, זקן, צעיר וטף כולם פליטי המגלב הנאצי, הנודדים מחוף אלי חוף ומשאת נפשם היחידה היא למצוא קרקע תחת רגליהם הכושלות. כאן נחשפה רשעות העולם בכל מערומיה. זוועה אלמת בקעה מתוך כל תורן חשוף ומתוך כל ארובה מטה. במרחק מה מן האניה השרופה כבר עמדה ספינה רעועה שאספה את פליטי החרב והאש. החשנו את מהלך הספינה. כל כלי־המנוע הובאו בתנופה. מיהרנו להגיע אל נמל רודוס. ובלב נצנצה תקות־נוחם: שמא נוכל גם אנו ליתן סעד לאחינו מוכי הגורל.

ברודוס

השלכנו עוגן בנמל רודוס. שוטרי החוף חשו אל הספינה, בלשו, חקרו, פשפשו בכל זוית, עצרונו יום תמים בנמל ועם פנות היום הותרה הכניסה לעיר.

*

מי יתנה את רטט הגיל שאפף את חבורת המעפילים למראה בני ארץ ישראל על אדמת רודוס? – הנה כיתרה אותנו חבורת־גולים ומיד ניתך עלינו מטר שאלות: מה מתרחש בארץ? כיצד מתנהלים החיים בימי מצור אלה? והשאלות – כולן מתוך כיסופים עזים להגיע אל החוף המבורך של ארצנו, ולמצוא מרגוע בחיק המולדת. אחרים – ספוגי תלאות ובלהה שהיאוש כבר מהבהב בעיניהם – לא האמינו לנו. והפליטו בספקנות: „לא, לא ייאמן. ודאי הנכם נוסעים לארץ ישראל כמונו“.

(סוף יבוא)

חוה קורנגולד

"אֹמֶר", מס' 187, 16 בספטמבר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הבלוקדה בחוק הבינלאומי – 29 ביוני 1941

הבלוקדה בחוק הבינלאומי

אמרה עממית אומרת: „מי שישלוט בימים הוא ישלוט בעמים“. ואמנם ההיסטוריה במשך כל תקופותיה מראה לנו עד כמה נכונה אמרה זו; עוד הצורים והצידונים הקדמונים, סוחרי העולם העתיק, ידעו לנצל את הים שלחופיו שכנו עריהם. הצי הגדול שלהם שוטט בימים והביא להם את השלטון, לא כל־כך בעוצם כוחו, כמו בעושר הרב שהוא העניק להם ביד רחבה. המלחמה הגורלית בין רומא וקרתגה לא נגמרה בנצחון רומא עד שלא הבינו הרומאים שגורל הנצחון הוא בים, והם בנו צי מלחמה שעלה בכחו על צייהם של הקרתגים. ספרד, (ובדומה לה ווינציה שבאיטליה), היתה ארץ פורחת, ארץ עשירה ומלאה כל טוב, כל זמן שהים הגדול היה תחת שלטון אניותיה. ספרד זו נהפכה לארץ מדולדלת כששלטון הים עבר לאנגליה.

תנאי התעשיה המודרניים יצרו מצב כזה, שלא יתכן שאיזו אומה תוכל במשך זמן רב לחיות „כעם לבדד ישכון“. מנגנון הכלכלה המודרני בזמן שלום, והמנגנון הכלכלי המסובך שבעתים בזמן מלחמה, דורשים המון מצרכים וחמרי־גלם שיש הכרח להביאם מעבר לים.

בשנים של 1918–1914 לא היה ספק, שהנחה זו נכונה ואמנם הוכרחה גרמניה להיכנע אחרי קרב של ארבע שנים רצופות לא כל־כך מחוסר צבא כמו מחוסר מזון וחמרי אספקה.

המשטר הפאשיסטי בארצות הטוטליטריות, ובעיקר בגרמניה אחרי המלחמה האחרונה דגל בעקרון האוטרקיה (כלכלה עצמאית). עקרון היוצא מנקודת השקפה שכל מדינה ומדינה יכולה וצריכה לספק את צרכיה מתוצרתה היא מבלי לפנות לחמרי הגולם או לתעשיה של הארצות האחרות. איטליה לא עשתה בכוון זה רבות. גרמניה התקדמה בהגשמת עיקרון זה ע"י תחליפים שהומצאו ע"י מלומדיה וע"י שורה שלמה של כבושים שהביאו לה מכרות ושטחי אדמה פוריים. בכל אופן זקוקה גרמניה, – אם לא לדבר על איטליה, – להספקה גדולה מעבר לים, ואפילו כבוש כל אירופה לא ביטל דרישה חיונית זו.

מהו המצב באנגליה? – עם פרוץ המלחמה ב־1939 היתה אנגליה תלויה ברובה בהספקה מעבר לים. כשהשנתיים הראשונות של המלחמה מתקרבות לקיצן נעשה באנגליה הרבה בשטח ההספקה העצמית, ובעיקר בצרכי־מזון. ובכל זאת תלויה אנגליה בהספקה מעבר לים וכל זמן שהיטלר לא יוכל למנוע הספקה זו לא תהיה לו שום תקוה לנצח את העם האנגלי.

לצורך מניעת המעבר של הספקה וחמרי גולם מעבר לים מלהגיע לתעודתם מטיל צד לוחם אחד בלוקדה, הסגר, על נמל או נמלי הצד הלוחם השני. להטלת בלוקדה כזו יש כמה כללים בהסכמים הבין־לאומיים וכן כמה דוגמאות מענינות בהיסטוריה של המלחמות עד ימינו. המאה ה־19 מספרת לנו על צורה מיוחד של בלוקדה, „בלוקדה שקטה“. בלוקדה שקטה היא פעולה של כפיה, לא־מלחמתית, המוצאת לפועל ע"י מעצמה גדולה נגד מדינה קטנה, במטרה ללחוץ על אותה מדינה חלשה שתסכים לתנאים ידועים. מובן מאליו שבלוקדה שקטה כזו כשלעצמה אינה נחשבת כפעולת־מלחמה, אבל אם אותה המדינה שכפו עליה בלוקדה כזו רואה את עצמה חזקה למדי להתנגד לבלוקדה בכח הנשק יכולה היא לראות פעולת כפיה זו כפעולת איבה מלחמתית.

כדי להבין את צורת הבלוקדה הזאת כדאי לעמוד על מקרה מענין זה: ב־20 לאוקטובר 1884 („בלוקדה שקטה“ ראשונה בהיסטוריה היתה ב־1814 כשאנגליה ושוודיה הטילו בלוקדה כזאת על חופי נורווגיה) הכריז האדמירל הצרפתי קורבי הסגר על כל הנמלים ודרכי־המים בשטח ידוע של פורמוזה בסין, כדי לכפות על סין תנאי־מסחר הנוחים לצרפת. הצי הצרפתי לא נתן לאניות סוחר אנגליות להכנס לשטח ההסגר. הממשלה האנגלית טענה נגד פעולה זו שתי טענות לפני ממשלת צרפת. ראשית, שאין בכח הצי שברשות האדמירל קורבי לשמור על הבלוקדה באופן ממשי, ולכן ההסגר הוא בניגוד להצהרת פריז 1856, שעליה ידובר להלן; ושנית, שאם הממשלה הצרפתית רוצה לעכב את האניות הנייטרליות מלהכנס לנמלי פורמוזה לא מספיקה ההכרזה של בלוקדה שקטה, שעל פי ההסכמים הבין־לאומיים היא מכוונת רק נגד אניות המדינה שעליה הוטל ההסגר ולא נגד אניות נייטרליות, אלא על צרפת להכריז מלחמה ממש נגד סין. ממשלת אנגליה הוסיפה ואמרה, כי אם ממשלת צרפת תמצא לנחוץ להכריז מלחמה על סין, תהיה אנגליה נאלצת, כארץ נייטרלית, לסגור את תחנות הפחם שלה, שהיו היחידות, בים השקט באותו זמן, בפני הציים של שתי המדינות הלוחמות. אין צרפת יכולה, לפי דעת ממשלת אנגליה, להנות מתנאי מלחמה ושלום גם יחד. אחרי מחאה זו בטלה צרפת את ההסגר. כיום אין צורת בלוקדה זו מעשית, בכל אופן עפ"י חוזה האג 1907 יש אפשרות למעצמות להטיל „בלוקדה שקטה“ על נמלי מדינה המסרבת לשלם את חובותיה או שהיא עושה דבר שהוא בנגוד למקובל על העולם התרבותי, כדי להכריח אותה מדינה ללכת „בדרך הישר“.

ההגדרה של בלוקדה היא זו: „בלוקדה היא פעולת־מלחמה המוצאת לפועל ע"י הצי, ובימינו גם ע"י האויריה של צד לוחם אחד על שטח חוף קבוע של הצד הלוחם השני, במטרה למנוע כניסה או יציאה מהשטח הזה“. מטרת הבלוקדה יכולה להיות כפולה: א) צבאית טהורה כמו הבלוקדה היפאנית ב־1904 על הנמל הרוסי פורט־ארטור. וכן הבלוקדה האנגלית על חופי צרפת בים התיכון בשנות 1803–1814 כדי למנוע את הצי של נפוליון מלהגיע לתעלה האנגלית (תעלת למנש). ב) צבאית כלכלית, במטרה להרעיב את האויב ע"י הפסקת היבוא והיצוא. אסור לאניות ניטרליות לעבור בשטח ההסגר.

כדי שתהיה הצדקה חוקית לצי המדינה השומר על ההסגר להטביע אניות נייטרליות המפירות אותו, קובע החוק הבין־לאומי המקובל תנאים אלו: א) שההכרזה על ההסגר תיעשה ע"י האישיות המוסמכת לכך, שדבר ההכרזה יפורסם ע"י הצינורות הדיפלומטיים, לממשלות הניטרליות. ב) שההסגר יהיה ממשי ומכריע, לא מספיקה „בלוקדה של נייר“ שהיתה נהוגה בשנים הקודמות. כלל זה שההסגר צריך להיות מכריע התקבל בהצהרת פריז משנת 1856, שבה קבעו רוב ממשלות העולם, שאין די בהכרזת הסגר בלבד אלא „כדי שהבלוקדה תהיה מחייבת עליה להיות מכריעה“, ז"א מוטלת בכח כזה המספיק למעשה להפסיק כל תנועה לנמלי האויב. ג) שההסגר יהיה מתמיד, ומקיף את כל האניות בלי יוצא מהכלל. נהוג להוציא מכלל זה אניות של מדינות נייטרליות השטות לנמלי ההסגר כדי להוציא משם את נתיניהן. ד) צריך שתהיה הפרה ע"י כניסה או יציאה משטח ההסגר. ה) קברניט האניה צריך לדעת על קיום ההסגר.

החוקים וההסכמים בנוגע להסגר נשמרו ע"י כל המדינות הלוחמות עד התאריך ההיסטורי 4.2.1915 שאז הכריזה גרמניה על מלחמת צוללות בלתי מרוסנת בנגוד לכל החוקים המקובלים, וגרמה לטיבוע 1720 אניות נייטראליות בלי כל אזהרה מוקדמת.

מה הוא הבסיס החוקי שעליו הסתמכו כאילו הגרמנים בהכריזם מלחמת צוללות בלתי־מרוסנת? סעיף 48 מהצהרת לונדון 1909 אומר שאין להחרים אניה נייטרלית המפירה הסגר, אלא חובה להביאה לנמל ולהגיש את הענין לפני בית־משפט של המדינה שתפסה את האניה. בי"ד זה דן בעניני מלקוח ימי, ובית המשפט יחליט אם המלקוח נעשה כחוק או לא. סעיף 49 מאותה ההצהרה אומר שבמקרה ונתפסה אניה מפירת הסגר ואי אפשר להביאה לנמל מחמת זה שהאניה התופסת אותה חוששת שע"י הובלתה לנמל יתגלה מקומה לאויב, דבר היכול לגרום להטבעתה, יש רשות לאניה השובה להטביע את האניה מפירת ההסגר. סעיפי 50 ו־51 דורשים הוכחה על נחיצות כזו, וכן שינתן זמן מספיק למלחי האניה לרדת לסירות־הצלה ולקחת אתם את ניירות האניה. עפ"י סעיף 49 החליטה גרמניה שאין ביכולת הצוללות שלה לקיים את סעיפי ההסכמים הבינלאומיים ומשום זה נתנה להן הוראות להטביע כל אניה, בלי יוצאת מהכלל. מובן מאליו שבמלחמה של היום היתה הדרך סלולה לפני היטלר. ועם התחלת מלחמה זו כבר לא דאגו הגרמנים לשמור על המנהגים המקובלים והפכו את מלחמת־הים למלחמת פיראטים אכזרית מבלי שיתנו אפשרות למלחים להנצל.

השבוע קראנו בעתונים על הרחבת ההסגר הבריטי גם על נמל פטסמו שבפינלנד. אבל יחד עם זה הודיעה ממשלת בריטניה שאין היא רוצה לראות את פינלנד כבלתי נייטרלית לגמרי. איך עולים הדברים בד בבד? עם פרוץ המלחמה ב־1914 עמדה אנגליה על העיקרון של „העסקים כרגיל“, ולכן נתנה חופש גמור לבעלי תעשיה וסוחרים להמשכת היצוא שלהם לארצות הנייטרליות מבלי לשים לב לאן מעבירות הארצות הללו את הסחורות שהן קונות. ההסגר שהטילה אנגליה על חופי גרמניה לא חל על הארצות הנייטרליות כמו הולנד, דנמרק, נורווגיה ושוייצריה, לפי דרישת מיניסטריון החוץ האנגלי שדרש לקיים את היחסים הטובים עם אמריקה, שמשם באו רוב הסחורות, והמדינות הנייטרליות. רק ב־1916 נוכחה הממשלה הבריטית שמצב ענינים זה מזיק לה מאד. מיניסטריון הבלוקדה תחת הנהגתו של לורד רוברט ססיל הבין שהשיטה הקיימת מזיקה למאמץ המלחמתי הבריטי. ואז התחילו לבקר את השיטות הנהוגות מעיקרן. ראשית קבעו שהעיקרון ה„עסקים כרגיל“ הוא יפה, אבל בתנאי שהסחורות לא תגיענה לידי האויב. לצורך זה החלו למכור סחורות לארצות הנייטרליות רק ע"י פירמות פרו־בריטיות שהיה ידוע עליהן שהן נאמנות ושהתחייבו שלא תגיע הסחורה לידי האויב. שנית קבע הלורד ססיל שלא יתכן שאנגליה תשמור את ההסגר על גרמניה ויחד עם זה שתרשה להעביר להולנד מצרכים העולים ב־300 אחוז על התצרוכת הרגילה בזמן שלום, מפני שידוע וברור שהעודף עובר לידי גרמניה. לצורך זה עשה המיניסטריון חשבו מדויק כמה היא התצרוכת של כל אחת מהארצות הנייטרליות, וניתנו הוראות להטיל הסגר על העודף. במלחמה הנוכחית ידוע שהיטלר סוחט מהארצות הכפופות לו את כל מה שניתן להסחט מבלי לשים לב אפילו לתצרוכת המקומית, ולכן ההסגר הבריטי מוכרח לכלול את כל הארצות הללו. כשפינלנד באה תחת מרותו של היטלר הוטל תיכף ההסגר גם עליה, כדי למנוע את ההספקה הדרושה להיטלר.

דוד פינס

"הבֹקר", שנה ז', מסק 1724, 29 ביוני 1941, עמ' 3-2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הפלגה בסירה „טרומפלדור“ לקפריסין – 10 ביוני 1937

בסירה על פני הים

חברי הסקציה הימית של „הפועל“-ת"א לטיול לקפריסין

הבוקר בשעה 4 יצאו 6 חברי הסקציה הימית של סניף „הפועל“ תל־אביב בסירת מפרש־מוטור „טרומפלדור“ מנמל תל־אביב לקפריסין דרך חיפה־בירות. הטיול יימשך כשבועיים. מטרתו להכשיר את החברים לעבודה הימית.

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3674, 10 ביוני 1937, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חנוכת צריף הסקציה הימית בתל אביב – 15 בפברואר 1937

במוצאי שבת חנכה הסקציה הימית את צריפה המחודש על שפת הירקון. בהזדמנות זו צויין בסיפוק שהחברים הוותיקים כבר עברו לעבודה בנמל תל־אביב (35 איש), ושבסקציה מורגש חוסר סירות ואינבנטר ללימודים. החברים בילו בצריף שעה ארוכה בשירה ובריקודים. בקרוב יתקבלו סירות חדשות ותחל עבודה מקיפה.

"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3577, 15 בפברואר 1937, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מפעולות החבל הימי לישראל בארצות הגולה – 12 במרץ 1940

השיבה אל הים

מפעולות ה„חי"ל“ בארצות הגולה

ד"ר ש. ברדין, מנהל בית־הספר הימי בחיפה ומעסקני ה„חי"ל“ וה' גריסון פטלי, מזכיר כבוד של ה„חי"ל“ לארצות דוברות אנגלית, שוהים עכשיו בארצות הברית ומטפלים בארגון תנועת החבל הימי לישראל באמריקה וברכוז אמצעים ל ביסוסו של בית־הספר הימי ליד הטכניון בחיפה ולהרחבתו וכמו כן למפעלים אחרים של ה„חי"ל“. בועידה השנתית ה־25 של „הדסה“ אשר התקיימה בניו־יורק בסוף אוקטובר 1939 הרצה ד"ר ברדין על הנושא: „השיבה אל הים“. בעתונות האמריקנית, הכללית והיהודית, הופיעה בזמן האחרון שורה של סקירות המוקדשות לפעולות ה„חי"ל“, לבית־הספר הימי בחיפה ולבעיות הימאות העברית בארץ בכלל. בית הספר הימי קיבל בתורת תרומה ראשונה מארצות הברית 500 לא"י מ„הדסה“.

על פי יזמת מרכז ה„חי"ל“ החלה פעולה למען הימאות העברית גם בדנמארק מטעם הלשכה הראשית של בני ברית בקופאֶנהאגן, אשר מרכז ה„חי"ל“ עומד אתה בקשרים, נוסד ועד מיוחד המטפל בהקנאת המקצועות הימיים למספר צעירים יהודים מפליטי גרמניה. לעת עתה מתמחים מספר צעירים בדיג באחד מנמל דנמארק. עם תום הכשרתם בדגי שתמשך שנתיים ימשיכו את הכשרתם הימית באחד מבתי הספר הימיים בדנמארק. חברי הועד הם ה"ה: סופוס אופנהיים, יוליוס מרגולינסקי, מכס רוטנבור וב. סלור.

"השעה" ("הארץ"), גליון ר"נ, שנה ב', 12 במרץ 1940, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בביה"ס הימי בחיפה – ינואר 1940

בביה"ס הימי שעל יד הטכניון העברי בחיפה נפתחה השנה כתה חדשה ב'. לכתה זו נתקבלו 32 תלמידים חדשים. מספר התלמידים בשתי הכתות מגיע עכשיו ל־63.

קשיי המלחמה האיטו את התפתחותו של ביה"ס, אך לא הפסיקוה. מנהל ביה"ס, הנמצא כעת באמריקה, דואג לביסוסו של המוסד. „הדסה“ החלה משתתפת בתקציבו. עומד להיוסד ועד אמריקאי של החבל הימי, שביה"ס יהיה בחוג פעולותיו.

ספינת הלימודים הגדולה „כף פילאר“ שקיבל ביה"ס במתנה מאת ידיד יהודי-אנגלי, נתעכבה מחמת המלחמה ונשארה בנמל אנגלי. החבל הימי דואג להשגת כלי־שייט אחרים בשביל המוסד. תכנית הלימודים מתנהלת, כפי שנקבעה אשתקד, לפי דרישות המיניסטריון הבריטי למסחר.

"במשעולי החנוך", חוברת י', ינואר 1940, עמ' 77. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הפועל הלאומי ונמל תל־אביב – 28 באוגוסט 1936

הפועל הלאומי ונמל תל־אביב

שיחה עם יו"ר המועצה של העובדים הלאומיים בתל-אביב מר י. שובל

זה לא כבר – אומר מר שובל – לעגו כל „אנשי המעשה“ לחלומותיה של התנועה הלאומית בציונות על כיבוש הים והאויר. בטלנים, מעשי־ילדות נשמע מכל הצדדים. העיקר הוא הבנין, „העז והדונאם“, ואין לחלום על שטחי כיבוש אלה.

כיום הננו עומדים על סף הגשמתה של "הזית" התנועה הלאומית על כיבוש הים. ואין ספק, וישנם כבר כיום סימנים מובהקים לכך, שבקרוב נעמוד על סף הגשמתה של ה„הזיה“ השניה בדבר כיבוש האויר. ולתנועה הלאומית עלה הכיבוש הזה בשטח הים כבר בקרבנות בנפש.

אולם, כבכל שטחי הכיבוש במולדת, הועמדה התנועה הלאומית גם בשטח כיבוש הים העברי בפני העובדה של דחיקת רגלי העובד הלאומי.

בזמן הראשון נעשו כל המאמצים ע"י צוררינו למען נשל את העובד הלאומי מהעבודות בנמל בתל אביב. לכל הישיבות והאספות, שבהן נידונה שאלת הנמל בתל אביב לא הוזמנו באי־כוח התנועה הלאומית. בו בזמן שאנשי ההסתדרות הסוציאליסטית „כבשו“ למפרע את כל המשרדים ומלאו את רוב הכסאות בכל הישיבות והמסיבות הללו.

שאלה: כלום עד היום לא קבל העובד הלאומי את המגיע לו בשטח הנמל?

תשובה: בקושי רב ובמאמצים מרובים שיברנו סוף סוף את הקיר האטום והעובדים הלאומיים יצאו לעבודות הנמל. ואם כי גם אח"כ סבל העובד הלאומי מקיפוחים איומים, (כן השתתף בעבודות המקצועיות של המחז, ולא ניתן לו מקום בפריקה וטעינה וכו'), הרי בכל זאת יש לציין הישג ניכר במלחמתנו לזכותו של העובד הלאומי בנמל.

ותקותי שנמל תל אביב, אשר הלהיב את כל היישוב, ייהפך גם לנכס כללי של כל הצבור העברי ולא ישמש שטח של מונופולין נוסף על כל השטחים שבהם שלטת ההסתדרות הסוציאליסטית שלטון בלי מצרים.

ועלי לציין, שלא רק כלפי העובד הלאומי נעשה העול, אלא גם כלפי צבור אחר של עובדים שאמנם אינו נמנה על שום הסתדרות או ארגון, אבל פעולתו והתמסרותו היא המכרעת בכל שאלת הנמל בתל אביב וייתכן, שאילולא צבור זה – מי יודע, אם היינו זוכים לאותו ההישג שזכינו לו בנמל תל־אביב. אני מתכוון לסלוניקאים.

שאלה: הרי לפי השמועה, נתקבלו הסלוניקאים בלבביות יתירה?

תשובה: שקר הדבר, שעודדו את הסלוניקאים וקרבום לעבודה. להיפך. בידי נמצאות עובדות מזעזעות ממש שדוקה אותם התעמלנים אשר הביאו את הסלוניקאים לארץ ישראל, דחו אותם בקש ועד עתה לא סודר רובם המכריע בעבודה, לא בנמל חיפה וגם לא בנמל תל אביב, אם כי הודות להתלהבותם הרבה לא נכשלנו בימים הראשונים לפתיחת הנמל. ומובטחני שיבוא יום, והסלוניקאים האלה, אשר התעמלנים הסוציאליסטים מנצלים את שמם לצרכיהם האנוכיים יוקיעו את כל התעמלנים גופם, לעיני כל היישוב העברי בארץ.

שאלה: מה הם תפקידיה הקרובים ביותר של ועדת הנמל?

תשובה: יש לפתוח מיד את פי הירקון ולחבר את התעלה אל הים. עונת ההדרים ממשמשת ובאה, ולא נוכל לטעון בנמל תל אביב בלי הירקון. יש לצפות מכך גם להקלה במצב העבודה בעיר, אם כמובן, לא ירצו לנצל את הפועל ולא יעמיסו על פועל 12 שעות עבודה ביום כי אם יחלקו את העבודה כדרוש לכמה משמרות. מצד שני אסור ליישוב העברי להסתפק במועט, כי אם עליו להרחיב ולהגדיל את הנמל, למען שיהיה ברור לממשלה – ליפו הרוצחת לא נשוב!

"הירדן", שנה ג', מס' 602, 28 באוגוסט 1936, עמ' 16. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בסערת הים ליד בת־גלים – 28 באפריל 1932

חיפה

[…]

בסערת הים

אתמול בבוקר ב־8 התהפכה מחמת הסערה ליד בת גלים סירת מפרש שהפליגה ביום ג' מת"א. 7 מהנוסעים, תלמידים ופועלים מקבוצת „זבולון“, הגיעו לבת גלים בשחיה ושנים נשארו בסירה. מנהל החוף מר גיב שלח סירת מוטור שהביאה את השנים לחוף.

כולם נמצאים בבית העולים. בעל הסירה המוטורית, כאמל רינו, סירב לקבל תשלום עבור ההצלה.

"דבר", שנה שביעית, מס' 2108, 28 באפריל 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Mr W. Gibb – Port Officer

חברת "פדרמן־מרקוס", חלוצת הפריקה בנמל תל אביב – 28 באוגוסט 1936

ראשוני הפורקים בנמל תל־אביב – מה בפיהם?

החברה פדרמן־מרקוס, היא הראשונה שהשתמשה בנמל תל אביב והיא אשר הביאה לנמל את האניה היוגוסלבית ההיסטורית, זו אשר הלהיבה את אוכלוסי העיר עד כדי צהלה ושמחה בעצם ימי הדמים. ופדרמן־מרקוס הם אשר הביאו, לפי דבריהם, לנמל תל אביב 75 אחוז של האניות שעגנו בו.

מה בפי ראשוני הפורקים בנמל תל אביב, לגבי תכניות הרחבתו? מה בפי חלוצי הנמל – מה הן טענותיהם ודרישותיהם?

מר פדרמן עונה על שאלותינו ברצון רב:

מיום פתיחתו של נמל תל אביב ועד היום לא נשתנו בו תנאי העבודה של הספנים. עברו חדשים, מיום שנמצא הרשיון לפתיחת פי הירקון בידי ועד הנמל שהיה מקל במידה מרובה על העבודה – ועוד טרם נעשה הדבר. עדיין הם מחכים!

אם לא ייפתח פי הירקון מיד, הרי לא תנתן האפשרות לעבוד בנמל תל אביב בתוקף ולא נוכל להביא לתל אביב אף אניה אחת.

גם עבודת הסבלות אינה מסודרת כראוי.

אמנם האנשים עובדים עבודה קשה, אבל אין בכך משום סיבה לעיכוב העבודות. עכשיו נעשית עבודת הסבלות במשמרת אחת, אולם מן ההכרח שיעבדו לכל הפחות במשמרת וחצי או אפילו בשתי משמרות. ותיקון זה צריך להעשות מיד, מכיון שכעת יש שהסירות מחכות לסבלים.

ואם בסירות הקטנות הדבר כך, הרי בסירות הגדולות תעוכב העבודה עוד יותר.

לא כל חברות האניות מחו"ל מתיחסות באהדה לנמל תל אביב ולאו דוקה מטעמים עקרוניים אלא מתוך החשש שבנמל תל אביב צריכות אניות גדולות לעגן מ־10–14 יום, כדי לפרק 700–600 טון סחורה, וזה מעלה במידה ניכרת את מחיר ההובלה. אולם אנו, סוכני האניות, נותנים לחברות האניות עבודות שונות ומאפשרות בזה את העגינה בנמל תל אביב.

לשם דחיפה נוספת לעבודה בנמל ולשם פיתוח חוף תל אביב, החלטנו לשכור לזמן ידוע אניות שתקשרנה את תל־אביב עם נמלי מצרים וקפריסין, אבל בכך לא הספקנו. חברתנו – חברת פדרמן־מרקוס – קנתה שתי אניות שתסענה תחת הדגל הארצישראלי, תרשמנה בנמל חיפה ותהיינה קשורות תדיר עם נמל תל אביב. זה יאפשר כמובן לחנך דור של ספנים עברים, שאי אפשר לחנכו באניות שכורותת ובעוד זמן מה תתחיל לפעול בנמל תל־אביב החברה החדשה בשם „אוריינט קאוסט ליין“.

יש לנו כבר הרבה חוזים להובלה בנמל תל אביב. אבל הדבר התכוף וההכרחי ביותר נעוץ בסידורים הדרושים להכשרת נמל ת"א להכשרתו לדרישות השעה, ובעיקר לסערות החוף. ידועות לנו היטב סערות יפו החרפיות, ובת"א הן תורגשנה עוד יותר, ועל כן צריך ועד הנמל לגשת מיד לעבודה.

"הירדן", שנה ג', מס' 602, 28 באוגוסט 1936, עמ' 16. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חנוכת סירת „הפועל“ „טרומפלדור“ – 16 במרץ 1936

חנוכת סירת „טרומפלדור“

„לפועל העברי יש עוד פתח רחב לפעולה מלבד היבשה. הוא צריך לצרף את ים התיכון לא"י העובדת. על „הפועל“ לחשל את הכוח של הפועל העברי גם ביבשה וגם בים“. (מדברי ד. בן־גוריון לכינוס הארצי השלישי ב־1932).

טקס חנוכת סירה „טרומפלדור“, שנמסרה לסקציה הימית „הפועל“ תל־אביב לפעולותיה בים נערך בנוכחות ב"כ הסוכנות בר־כוכבא מאירוביץ, בא־כוח הנהלת „זבולון“, מרת דיאמונד והמהנדס טובים וב"כ מרכז „הפועל“ ועד הסניף. לוּוה מפקד הסקציה ותחרויות שחיה. בתחרויות השחיה (שחית שליחים, שחיה עיוורת ושחיית מכשולים) השתתפו בחירי הקבוצות של הסקציה בתל־אביב.

בשחית שליחים ­– ניצח במחזור הראשון בא־כוח הבודדים הח' יאיר שוחט, אשר הגיע ראשון למעגן.

במחזור השני הגיע ראשון יוסף בן ה־15 מקבוצת הנערים „לויתן“.

בשחיה עיוורת – (בעינים קשורות אל המטרה) ניצחה הקבוצה „עתיד“ ע"י חברה אדיר, שחתר כל הזמן בקו ישר והגיע ראשון למעגן.

בשחית מכשולים (לצלול ולעבור מתחת לסירה, לעלות על השניה ולקפוץ ממנה) – ניצחה קבוצת „מלח“ ע"י חברה אליעזר בן־ארצי.

במו"ש, נערכה בצריף המקושט שעל הירקון מסיבה חגיגית בהשתתפות ב"כ הסקציות האחרות מהסניף בתל־אביב והסביבה הקרובה (רמת־גן, שכ' בורוכוב). הקבוצה הימית מפתח־תקוה באה לחגיגה בסירתה על הירקון.

מ. זיליסט שפתח את המסיבה הדגיש את התפקיד החלוצי של הסקציה ואת האחריות שקבלו על עצמם בתתם את השם טרומפלדור לסירה – „השם טרומפלדור מחייב לחלוציות, למשמעת, ולמילוי החובה“. יוסף רוכל עמד בדבריו על האפשרויות לחדור לעבודת הים ועל התפקיד המוטל בשעה זו על „הפועל“ להיות חלוץ כבוש הים. אליעזר דויך דרש מחברי הימיה לשמור על הקשר עם יתר הסקציות ולשאוב מתוכן את המילואים לעשרות ולמאות.

האורח א. חודרוב (רב חובל) דבר על תלאות איש הים וההכשרה המוקדמת הדרושה לו. הוא הדגיש: אם כי היהודים רחוקים היום מלהיות יורדי ים, הרי בתולדות העמים הנם נמנים על הראשונים ששלטו בו וכשם שמחדשים את ההיסטוריה העברית על אדמת ארץ־ישראל כן תחודש גם על הים.

העתון ההיתולי הצטיין בחידודיו על נושא הים והתקבל בהנאת צחוק. כתריאל יפה ניצח על הסדר עד צאת החוגגים בריקודים ובשירת נעורים ואון.

"דבר", שנה אחת עשרה, מס' 3301, 16 במרץ 1936 (תוספת ערב), עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.