שלטונות נמל חיפה יסייעו לפיתוח הספורט הימי – 21 באפריל 1938

שלטונות נמל חיפה יסייעו לפיתוח הספורט הימי

בשבוע העבר נתקיימה בחיפה פגישה של הארגונים המעונינים בספורט ימי עם מנהל הנמל בחיפה מר רוג'רס וסגנו מר גיב, בהשתתפות באי כוח הסוכנות היהודית ה"ה בר־כוכבא מאירוביץ וד"ר וידרה. נוכחו ב"כ „הפועל“, „זבולון“, „המכבי“, „צופי הים“ והליגה הימית. מר רוג'רס הבטיח לבוא לעזרת פתוח הספורט הימי והסכים להקציב מספר רשיונות כניסה לשטח נמל חיפה לחברי הארגונים הנ"ל.

שלטונות הנמל הסכימו כמו כן להעמיד לרשות הארגונים הספורטיביים מקום־מעגן מיוחד לספינותיהם.


"הבֹּקר", שנה ג', מס' 753, 21 באפריל 1938, עמ' 11. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות היסטורית יהודית של הספרייה הלאומית.

סניפי חי"ל בחוץ לארץ – 5 בפברואר 1939

תנועת חי"ל בחוץ-לארץ

עם גידולה של תנועת „חי"ל“ בארץ ועם ריבוי תפקידיה בענפים השונים של הפעולה הימית, ניגש מרכז החבל הימי לישראל ליצירת סניפים בארצות הגולה.

ראשון לועדי „חי"ל“ בחו"ל היה הועד הבריטי אשר הוקם בחודש מארס 1938 והצליח במשך זמן קיומו הקצר לפעול הרבה לטובת בית הספר הימי, שנוסד על ידי החי"ל ליד הטכניון העברי.

באותה תקופה הונח היסוד גם לתנועתנו בפולין. הצעדים הראשונים נעשו על ידי משלחת חי"ל לקונגרס הציוני האחרון, ובמאי 1938 נוסדה בפולין ה„אגודה לקידום מפעלי אויר וים בארץ ישראל – חבל ימי לישראל“. כיו"ר האגודה משמש ד"ר מ. פקר. חברי הועד המרכזי: נ. שושקס (סגן יושב ראש), מהנדס י. שטינמץ, ד"ר י. נויפלד (מזכיר כללי), המהנדס לנדאו (גזבר כבוד). הסניפים הראשונים של האגודה נוסדו בוארשה, לודז' וגדיניה ובזמן האחרון נגש הועד להקמת סניפים חדשים בבריסק, ברנוביץ, קובל וערים אחרות. התפקידים, אשר הטיל על עצמו החבל הימי בפולין כוללים, – מלבד פיתוח התנועה הימית בקרב הצבור היהודי בפולין, הכשרה ימית ותמיכה במפעלים הימיים בארץ ישראל. – גם פיתוח רעיון התעופה בקרב היהודים. בזמן האחרון ניהל „חי"ל“ בפולין פעולה מיוחדת למען קבוצת „מעפילים – גורדוניה“, אשר עלתה לארץ לפני כחצי שנה לאחר שקיבלה הכשרת דייג בגדיניה ועומדת להתישב בשנה הבאה בעזרת מחלקת הים של הסוכנות באחת מנקודות החוף. „חי"ל“ בפולין מנהל פעולת תעמולה והסברה רחבה בעניני הימאות העברית. לפני זמן קצר יצאה לאור בתרגום פולני החוברת „אל הים“ מאת ב. כ. מאירוביץ, אשר הופיעה בעברית בהוצאת מרכז חי"ל בארץ.

ד"ר מ. סולוביטשיק, חבר הנשיאות של חי"ל, שביקר בקיץ שעבר באפריקה הדרומית בשליחות קרן היסוד, פעל שם גם למען רעיון התחיה הימית העברית. בשורת הימאות העברית, המתעוררת לתחיה, התפתחותו של נמל תל־אביב, דבר ייסודו של בית ספר ימי בארץ, מצאו הד בין יהודי אפריקה הדרומית, ובסוף ספטמבר 1938 נוסד בקיפטון הועד הראשון של חבל ימי לישראל. חברי הועד הם: וינריך (יושב ראש); ב. רוביק; מ. נימרקס (גזבר כבוד), ש. גורדון, נ. תלם, ד"ר מירנבוים; מ. בן־אריה (מזכיר כבוד). הועד כבר החל בפעולתו ובתערוכה הארץ־ישראלית העומדת להתקים בקרוב בקיפטון, יוקם על ידו מדור ימי מיוחד, מוקדש להתפתחותה של הימאות העברית בארץ. ענין מיוחד עורר דבר הקמת בית הספר הימי וועד „חי"ל“ קיבל על עצמו להבטיח כמה סטיפנדיות שנתיות לתלמידי בית הספר הימי.

בזמן האחרון נוסד ועד „חי"ל“ גם בבלגיה. ד. פלורנטין, חבר מרכז „חי"ל“ ביקר בבריסל ובאנטורפן ובשורת הרצאות ואספות עורר את ציוני בלגיה לתת את ידם לפעולה הימית בארץ. נוסד ועד יוזם לארגון סניף חי"ל בבלגיה. חברי הועד הם: טורצ'ינר, יו"ר ההסתדרות הציונית בבלגיה; פודליאשוק (יושב ראש האגודה הציונית בבריסל), יוסף דוניבסקי, חיים פרידמן וז'ול בילינד.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4154, 5 בפברואר 1939, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פועלי נמל חיפה נגד הובלת פרי הדר באניות גרמניות – 4 בינואר 1939

בענין השימוש באניות גרמניות בהובלת פרי הדר לאירופה

כפי שנמסר בעתונות, פרצה ביום ה' שביתה של עובדי הנמל היהודים בחיפה, שאליהם הצטרפו גם הפועלים הערבים, לרגל העלבון שהקצין השני באניה הגרמנית „בארמבאֶק“ העליב את העובדים היהודים. כידוע נפסקה אז העבודה והאניה נאלצה להפליג מבלי לסיים את טעינת הפרי. בינתיים עמדה לבוא אניה גרמנית שניה לשם טעינת פרי לחופי אירופה. פועלי הנמל הודיעו כי לא יטעינו גם אותה. ורק לאחר שבא כוח חברת האניות הגרמנית התנצל בפני המוסדות היהודים על המקרה והבטיח לערוך חקירה יסודית הסכימו הפועלים היהודים לעבוד בטעינת האניה.

שאלת המשך השימוש באניות גרמניות והובלת פרי לחופי אירופה מעסיקה את דעת הקהל ומצד פועלי הנמל הוצעה התביעה לחסל בהקדם האפשרי את השימוש באניות גרמניות להובלת הפרי.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1939, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קפטן מילר ראש מחלקת השיט – 4 בינואר 1939

בבית הספר הימי

קפטן סטיפן מילר ראש מחלקת הספנות

בימים האחרונים נעשה צעד חשוב להתפתחות בית הספר הימי של התכניון העברי בחיפה. נמצא מנהל מתאים למחלקת הספנות: הקפיטן מילר, שעבד בחברת הספנות של זילנד החדשה ויש לו נסיון של עשרים שנות עבודה במקצוע הימאות.

מלבד אלף הלירה שהסוכנות הקציבה לתכניון הוקצבו עוד אלף לירה לבית הספר הימי של התכניון.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1939, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינת המשא העברית „ארנון“ – 3 ביוני 1938

„שירות חופי המזרח“

הסוכנים פדרמן את מרכוס תל־אביב, שהעסיקו עד עתה אניות שכורות (לטיף, סן־ניקולו) רכשו עתה יחד עם האחים קאסאנו (יונים ממצרים), אניה שקיבולה 800 טון. בין 12 עובדי האניה יוכנסו עוד מתחילת שירותה 4–5 יהודים (בהם גם רב החובל). בעלי האניה מבטיחים, כי מספר העובדים היהודים יגדל בהדרגה.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3960, 1 ביוני 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*

„ארנון“

ספינת־משא עברית

כ־650 הצעות נתקבלו אצל סוכנות־ההובלה הימית פדרמן־מרכוס למתן שם לספינת המשא שקנו (כפי שהודענו באחד הגליונות הקודמים). השם הפופולארי ביותר היה „חניתה“.

ועדה מורכבת מב"כ חבל ימי לישראל, אגודת עמילי המכס והעתונים היומיים בחנה את השמות ובחרה מהם את ארנון, שם הנחל. בין ארבעת מציעי השם הזה הוגרל הפרס בן 5 לירות. זכה בו אברהם לבנון, רח' לבנון 5, ת"א.

בשבוע הבא תגיע האניה לתל־אביב. ביום ד' תעגון בחיפה. ששה עובדים יהודים (מחצית מספר העובדים), 4 מפלוגות הים של הקיבוץ ו־2 מ„זבולון“ ניגשים לעבודה תחת הדגל הארצישראלי. בעלי האניה מבטיחים להגדיל בהדרגה את מספר העובדים היהודים. החברה בעלת האניה נקראת „שירות חופי המזרח“, ודגלה – רקע כחול שבמרכזו יהלום לבן נושא את האותיות הלאטיניות, ראשי תיבות החברה.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3962, 3 ביוני 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בית הספר הימי נפתח – אוקטובר-נובמבר 1938

בית הספר הימי נפתח

חגיגה צנועה במסגרת "משפחתית" ציינה את הפתיחה שהיתה ביום כ"ג תשרי תרצ"ט (1938.10.18) באולם התכניון העברי בחיפה. גם הקשוט היה צנוע ונעים: על הבמה דגלי ציון ואנגליה, סמלי ים שונים, פרחים וירק. באולם התאספו באי־כוח העתונות היומית, המורים והתלמידים של בתי־הספר הימי והמקצועי. על הבמה – חברי ועד הנאמנים של בית־הספר ובאי־כוח הסוכנות היהודית והחבל ימי לישראל.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא haifa-nautical-school-openning-ceremony-1938.jpg

טקס פתיחת ביה"ס הימי בחיפה, 18 באוקטובר 1938. מימין לשמאל: (לא זוהה), זיליסט, ד"ר סולובייטשיק, ד"ר קפלנסקי, ד"ר ברדין (נואם), גריסון־פטלי (מאחור), ד"ר וידרא. מקור: יובל לבית הספר לקציני ים עכו, 1988

מר ש. קפלנסקי פתח ואמר:– "פתיחת בית־הספר הוא מאורע ישובי כללי. ימים אלה אינם ימי תרועה. כנסת ישראל משולה לאניה טרופה בין גלי הים. לא עת חגיגות עכשיו ומשום כך נערכה רק חגיגה צנועה". ה' ש. קפלנסקי סיפר על המו"מ שהתנהל בין התכניון וב"כ הסוכנות היהודית והחבל הימי לישראל על יסוד בית־הספר והביע את תודתה של הנהלת בית־הספר לשני המוסדות על השתתפותם בהקמת בית־הספר הימי שהוא יחיד בארץ ויחיד לעם ישראל. "התכניון זכה בבית־הספר הזה בגלל חיפה וחיפה זכתה לו בגלל התכניון. נדע כולנו להעריך זאת. התלמידים שזכו להיות הראשונים במוסד חשוב זה ידאגו לכך שפרי בכורים זה יהיה גם פרי הלולים. בית־הספר הזה מסמל את המפנה שלנו אל הים. ברכתנו לתלמידים: שפע ימים תינקו!"

ד"ר בארדין:– "לולא המצב הקשה בארץ היינו חוגגים יום זה ברוב עם. בית־הספר בא להמשיך את המאמצים של העובדים בנמל, בסבלות, בסווארות ובאניות עבריות. תכנית הלמודים אושרה מטעם המיניסטריון הבריטי לעניני מסחר. התלמידים באו מכל הארץ. זכות מיוחדת לתלמידים אלה להיות ראשונים, אולם זכות זו מטילה עליהם גם חובות מיוחדים".

ד"ר וידרה:– "בשם מחלקת הים של הסוכנות היהודית אני מתכבד בזה לברך את התכניון העברי לפתיחת בית־הספר הימי. העבודה בנמלים, בפתחי הים, היתה לנו צעד ראשון בדרכנו אל הים. תוך כדי עבודה זו הוכשרו מאות רבות מצעירינו לעבודות יבשתיות־ימיות וכבר היום יש לנו כוח עברי בעל ערך בשטח זה. עם התקדמותנו הורגש הצורך במוסד מקצועי עברי, שיתן ליורדי־ים שלנו חנוך עיוני ומעשי גם יחד ויניח יסוד ליצירת מסורת ימית".

ד"ר סולוביטשיק:– "בכנוס היסוד של חי"ל, בלב הים, ביוני 1937 ,נתקבלה החלטה בענין הקמת בי"ס ימי וכיום, כעבור שנה ורבע, אנו מניחים – ביחד עם הסוכנות והתכניון – יסוד לבית אולפנה זה. עובדה זו משמשת ראיה לכוחות המרובים הגנוזים בישוב. בינתים גדל גם החבל ויהי לתנועה, אשר אלפים דוגלים בדגלה בארץ וענפים לה בחוץ־לארץ, מלונדון ועד קיפטאון. ואתם, תלמידי המחזור הראשון, קבלו את סמל החבל הימי לישראל כזכרון לתפקיד הכבוד שהוטל עליכם. כולנו אמונה, כי תגשימו את התקוות אשר מחוללי בית־הספר הימי וכל האומה תולים בכם."

רגע של שמחה והתרוממות הרוח היה כשד"ר סולוביטשיק מסר את סמלי החי"ל לכל התלמידים של ביה"ס הימי. ד"ר סולוביטשיק אמר שזהו הסמל הראשון שהם מקבלים והוא יציין את הקשר בין התלמידים וחי"ל. אחד התלמידים קבל את הסמלים בשם חבריו וחלקם באותו מעמד.

בשירת "התקווה" נסתימה החגיגה של פתיחת בית הספר הימי.


"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, מס' 9, אוקטובר-נובמבר 1938, עמ' 1.

פתיחת בית הספר הימי בחיפה – 20 באוקטובר 1938

פתיחת בית הספר הימי בחיפה

בעצם ימות החירום – שלב נוסף בהתפתחות הישוב. – „המפנה אל הים“

ארבעים התלמידים הראשונים – במחלקות לשייטות, מכונאות ימית, הפעלת ראדיו ובנין סירות. – תכנית ביה"ס אושרה ע"י מיניסטריון המסחר הבריטי

ביום ג' אחה"צ התקיימה באולם הטכניון העברי בחיפה חגיגה צנועה לרגל פתיחת ביה"ס הימי שעל יד המוסד הזה. על בנין הטכניון הונפו דגלי בריטניה ותכלת־לבן. האולם קושט בדגלי כל העמים, הבימה – בשני הדגלים ועל חזית האולם התנוססה כתובת גדולה: „אין גאולה לעם בלי גאולת הים“.

נוכחו תלמידי המוסד החדש, ארבעים במספר, מורים ותלמידים מהטכניון, ובאי כח העתונות. על הבימה ישבו מנהל הטכניון אינג' ש. קפלנסקי, מנהל ביה"ס הימי ד"ר ברדין, חברי ועד החי"ל בחיפה וב"כ מחלקת הים של הסוכנות הד"ר ווידרא.

מנאומו של ש. קפלנסקי

החגיגה נפתחה בנאומו של ה' ש. קפלנסקי שציין את המאורע כחגו של כל הישוב. גרם לו מזלו של המוסד – אמר ה' ק. – שנפתח בשעה שאין הלב פנוי לחגיגות ומשום כך יש להסתפק רק במסבה צנועה. הנואם עומד על ערך העובדא שביה"ס הימי העברי הראשון במינו לעם ישראל וארץ ישראל נפתח דווקא בעיר הנמל הגדולה של הארץ ועל ידי ביה"ס הטכני העברי. זכות גדולה היא לטכניון, שהמוסד החדש יהנה מנסיונו ורכושו אשר בה כרוכה גם אחריות מרובה, והוא מקוה כי פרי הביכורים של בית־הספר יהיה פרי הלולים לסוכנות היהודית ולטכניון, השותפים – יחד עם חי"ל – ביצירתו. להלן עומד ה' ק. על העובדה, שעל אף הזמנים הקשים העוברים על הארץ הוחלט לפתוח את המוסד במועדו; הוה אומר: על אף מצב המלחמה בו נתון הישוב, נמשכת העבודה כרגיל.

לאחר שהוא מציין את המאורע, המבשר את „המפנה לים“, שחל בדברי ימי הישוב בשנתים האחרונות, סיים באחולי הצלחה למוסד החדש.

מנאומו של מנהל המוסד

מנהל המוסד ד"ר ברדין עומד אף הוא בדבריו על ערך המאורע ומוסר כי ארבעים תלמידי ביה"ס הימי, שהלמודים כבר החלו בו, נחלקים לארבע מחלקות: שייטים, מכונאים ימיים, מפעילי ראדיו, בוני־סירות. התלמידים באו מכל קצוות הארץ. תכנית הלמודים של ביה"ס אושרה ע"י המיניסטריון הבריטי לעניני מסחר. הוא מסיים בברכה לתלמידים הראשונים ומאחל להם שבגמרם את חוק למודם יוכיחו לכל כי אמנם שב עם ישראל אל העם.

ד"ר ווידרא מברך בשם מחלקת הים של הסוכנות ומציין את הפעולות שכבר נעשו ע"י מחלקת הים במשך שתי שנות קיומה.

מדברי הד"ר מ. סולובייצ'יק

אחרון לנואמים היה ד"ר מ. סולובייצ'יק, בשם החי"ל. הוא מזכיר כי בכינוס הראשון של החי"ל באניה „הר ציון“ ביוני 1937 הוחלט להקים בית ספר ימי בחיפה ועתה נתגשמה ההחלטה, ודווקא בימים קשים אלה. דבר זה הוא סימן לכחות הגנוזים בישוב ובעם. הנואם מסיים בברכה לתלמידים הראשונים שיהיו חלוצי־הים של העם העברי ויכבשו את הים. בתום נאומו הוא מוסר, לתשואות הקהל, לתלמידים הראשונים של ביה"ס הימי את סמלי חי"ל – שי מאת החבל הימי לישראל.

בשירת „התקוה“ ע"י כל הקהל ננעלה החגיגה.


"הארץ", שנה כ"א, מס' 5847, 20 באוקטובר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה – 3 בינואר 1939

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה

ששת הניצולים מוסרים פרטים על האסון. – השנים נחנקו תחת שקים שנפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון

אתמול בשעה 4 אחה"צ הגיעה לנמל חיפה, באיחור זמן לרגל סערת הים, האניה „עתיד“ עם גופותיהם של גיאורג ארליך בן 24 וגדעון רוזנטל בן 16, קרבנות הספינה „רחף“ של חברת „נחשון“ שנופצה בליל ה' שעבר אל סלעי קפריסין, כפי שהודענו בזמנו.

שני הארונות הועברו מאנית „עתיד“ לתוך משרדי חברת „נחשון“ שבבנין „פרדס“. הארונות הועמדו על אנדרטה באמצע החדר שקושט סרטים שחורים ועל אחת הקירות – תמונת הספינה „רחף“ שנופצה בגלי הים.

משני צדי הארונות שכוסו בבד שחור ודגל תכלת לבן ועליהם זרי פרחים – ניצב משמר כבוד ממלחי הפלוגות הימיות.

הלויתם של הקרבנות תצא הבוקר בשעה 9 מבנין „פרדס“.

באניה „עתיד“ הגיעו גם חמשה עובדי הספינה „רחף“ והקברניט ישראל לסקוב, מחיפה, שניצלו מן האסון. בסה"כ היו בספינה בשעת האסון 9 עובדים, מהם נספו שלשה. המכונאי היוני הנוצרי שנהרג – נקבר בלרנקה.

ששת אנשי הספינה, העייפים מטלטולי הדרך ומזועזעים מגודל האסון, מהרו עם רדתם מעל האניה לבתיהם. הם הספיקו רק למסור לחבריהם הקרובים את הפרטים המעטים הבאים:

סופת הציקלון השיגה את ספינתם כחטף בנסעה על פני הים, לא רחוק מחופי לרנקה ביום ד' בערב. הגלים דחפוה לחוף בטרם הספיקו המלחים לאסוף את המפרשים והיא נופצה אל סלעי החוף. באותו הרגע הציף גל ענקי את הספינה כולה ואנשיה נסחפו ונפלו הימה.

שלשת הקרבנות נחנקו מתחת לכובד משאם של השקים (שהיוו את מטען הספינה), אשר נפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון על קרקע הספינה. גופותיהם נסחפו ע"י הזרם.

שאר אנשי הספינה שהיו על הסיפון – קפצו המימה ונאחזו בקרשים ובתרני הספינה וכך ניצלו מטביעה.

*

גיאורג ארליך היה חבר פלוגת הים במפרץ חיפה וגדעון רוזנטל היה חניך ביה"ס „חוגים“ בחיפה, קודם למד בביה"ס העממי בחיפה.

*

בשם הועד הפועל של ה„הסתדרות“ הגיע לחיפה להשתתף בלויה ה' דב הוז.


"הבֹּקר", שנה ה', מס' 960, 3 בינואר 1939, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לוית קרבנות „רחף“ – 4 בינואר 1939

חיפה

[…]

אתמול בשעה 9 נערכה לוית הקרבנות של ספינת המפרשים „רחף“ שנופצה בים קפריסין. הארונות הוצאו מבית „פרדס“ והועמסו על מכונית־משא, בנוכחות קהל רב מראשי ההסתדרות, פלוגות הים, בית ספר ימי ובית החינוך לילדי העובדים ועוד. נשאו זרים רבים מטעם מוסדות ארגון וחברים לעבודה.

על הקבר הפתוח הספיד מר דוב הוז, שציין את הקרבנות הראשונים גדעון רוזנטאל וגיאורג אהרליך כמורי דרך לכיבוש הים בשביל הנוער היהודי.

יצויין שהסדרנים העליבו את חברי „חברה קדישא“ בשעת מלוי תפקידם.


"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 310, 4 בינואר 1939, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*

לוית קרבנות „רחף“

ללוית הקרבנות של „רחף“ שיצאה אתמול ב־9 בבוקר ממשרד 9 בבוקר ממשרד „נחשון“ ברחוב הנמל, בא קהל רב, ביניהם הנהלת החבל הימי לישראל וד"ר סולוביצ'יק בראשה, ב"כ המחלקה הימית של הסוכנות בר כוכבא מאירוביץ וד"ר וידרו, ד. הוז בשם ועה"פ של ההסתדרות, חברי הנהלת „נחשון“: ברודני, חורין, ג. שטרומף, פינקלשטין, ב. רפטור, זיליסט ואברונין, מב"כ פועלי חיפה: א. חושי ואבצוג ומועד הקהלה: ד. בר רב האי. במספר רב באו חברים מארגוני הספורט הימי, תלמידי בית הספר הימי על מנהלם ד"ר ברדין, תלמידי בית החנוך לילדי עובדים, אשר גדעון היה מבוגריו וחברי השוה"צ שהוא היה מחבריהם.

על הארונות היו הרבה זרי פרחים, הדגל הלאומי, דגל החבל הימי, דגלי „רחף“ אשר בהם טבועים סימני הקרב עם איתני הים, דגל „נחשון“ עם שבעת הכוכבים, הדגל של הסקציה הימית ליד „הפועל“ ועל ארונו של גדעון גם הדגל של השוה"צ.

ממשרד „נחשון“ נישאו הארונות על ידי רב החובל של „רחף“ ועובדיה וחברי הסתדרויות הנוער. הארונות הועלו על מכונית וגם המלוים נכנסו למכוניות. דרך רחוב המלכים נסעו לבית הקברות החדש.

ליד הקבר הפתוח הספיד ד. הוז בשם כל הארגונים, ההסתדרויות והמוסדות. הוא אמר בין השאר:

חברים צעירים ממשפחת הים הצעירה יצאו לסלול בים דרך ובמים עזים נתיבה לגאולתנו, ובמלחמה עם איתני הטבע נפלו יחד עם ספינתם, אשר בה רצו לסלול את הדרך. למשפחות השכולות אין תנחומים בפינו. לאבדתן אין תמורה. אולי יוקל להן במידת מה מתוך ההכרה כי החברים היו לקרבן על מזבח יצירת חיים חדשים, אולי תמצאנה נוחם בזה שאנו כולנו גאים על חייהם ועל מותם.


"דבר", 4 ינואר 1939, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך נטרפה „רחף“ – 4 בינואר 1939

איך נטרפה „רחף“

„רחף“ הפליגה ביום ה' בערב מנמל פאמאגוסטה בקפריסין ללרנקה לאחר שנעשו בה תקונים ע"י המכונאי התורכי שריף ריזה. לשמונת אנשי „רחף“ הצטרף גם המכונאי התורכי שרצה לנסוע רק ללרנקה. בדרך היבשה אפשר להגיע מפאמאגוסטה ללרנקה במשך שעה וחצי, אולם בים צריכים לעבור את ה„קאפּ גריקו“ ולזאת דרושות 10–12 שעות. כאשר יצאה „רחף“ מפאמאגוסטה היה הים סוער, אולם לא היה יסוד לחששות מיוחדים. על יורדי הים להיות מוכנים לנסוע בים כזה וגם אנשי „רחף“ לא נרתעו. רב החובל ישראל לסקוב, אדם שאינו יודע להחניף ולהפריז, מהלל את עבודת אנשיו והתנהגותם. בחצות, בהגיע הספינה אל ה„קאפ גריקו“, גברה הסערה מאוד. רב החובל אחז בכל אמצעי הזהירות הדרושים, אולם הספינה נכנסה לתוך ציקלון שהרים אותה, סובבה וזרקה לתוך הסלעים. רב החובל הרגיש מיד בסכנה ופקד חיש מהר על כל אנשיו להתרכז סביבו במקום שנראה לו כבטוח ביותר. העובדים נשמעו לפקודתו. גלי הים בגובה בלתי רגיל הסתערו על הספינה וטלטלו אותה כוח איום והעובדים מיהרו אל מפקדם. המכונאי התורכי שריף ריזה וגיאורג (גרשון) ארליך, שהיו רחוקים מהמקום שבו עמד רב החובל לא הצליחו להגיע אליו והם נפלו ראשונה לקרבן לגלי הים הסוערים. אחד העובדים שלא יכול בעצמו להגיע עד למקום המסומן, לקח אותו רב החובל על כתפיו והביאו לשם. גדעון רוזנטל עמד יחד עם שאר חבריו ליד רב החובל, אולם אליו הגיע גל שנתן לו מכה איומה וגרף אותו לתוך הים, מבלי שחבריו ירגישו בזאת באותו רגע. כל זה קרה בין דקות אחדות ובמהירות שאין לתארה במלים. הגלים לא חדלו להסתער על „רחף“, גם לאחר שנזרקה אל החוף. כל פעם נשבר ונופץ חלק אחר של הספינה וכאשר עזבו אותה העובדים נשבר גם התורן וחייהם היו בסכנה. בצאתם מהספינה השבורה פקד רב החובל מיד את אנשיו וכאשר נוכח כי חסרים שלושה מהם, חזר לבדו אל שרידי האניה לחפשם, אולם לא מצאם.

על תוקף הציקלון מעידות עוד שלש אניות־משא שנפלו לו קרבן. שתים טבעו והשלישית נזרקה אל החוף. כן מספר חבר שהיה שם במקום, כי מכונה במשקל של 20 טון בערך שעמדה על החוף נזרקה ע"י הגלים והסערה לתוך הים ומכונה של „סולל בונה“, בעלת משקל של 90 טון, שהיתה בעומק של 9 מטר בתוך הים, נזרקה ע"י הגלים אל החוף. מנהל הנמל בלרנקה, הנמצא במקום זה עשר שנים, אמר, כי בימיו עוד לא היתה סערה כזו במקום זה.

על אף הסערה האיומה שהתחוללה גם אחר כך, חיפשו אנשי „רחף“ כל הלילה את חבריהם, אולם לשוא. למחרת בבוקר נמצאו הגויות ע"י דייגים ליד החוף של לרנקה. גם שרידי „רחף“ נזרקו אל החוף בקרבת המקום.


"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1938, 4 בינואר 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.