הקאפיטאן לעווי הוא הראשון לבני ישראל אשר עלה למעלת מפקד אניות-מלחמה (עסקאדרע) לארצות אמעריקא בים התכון (מיטטעללאֶנדישעס מעער). והוא הראשון אשר בטל את הנוקפים והמכים את אנשי החיל אשר על האניות מכת שבט, ומאז נשבר מטה הזעם החלו אנשי החיל להיטיב דרכם ואורח מוסרם, כי כבר הגיעו בני האדם בכלל למעלת המבינים אשר תחת בהם גערה מהכות מאה. (L'univers. Israélit)
ה„פלשתין” אומר: עתוני היהודים הודיעו אתמול ושלשום, שאניה תגיע בקרוב ליפו לפרק מטען של מלט בתל אביב, באמצעות סירות, שהאניה עצמה תביא אותן עמה מחיפה. ספנים יהודים יעבדו בפריקה. בשים לב לחשיבות הדבר חקר שליחנו בענין ונתברר לו, שהשמועה פשטה בכל החוגים. סוכן האניה הוא ה' רוקח, סגן ראש עירית תל אביב. מחכים, שאניה זו תבוא בבוקר השכם, ואולי כבר הגיעה. הפרטים, ששליחנו חקר אותם מבחינה טכנית, הם: „אם אניה תעגון מול תל אביב תצטרך לעגון במקום רחוק מאד, כי הים אינו עמוק שם והאניות אינן רגילות לעגן במקום ההוא. הגלים „נשברים” בהגיעם לחוף תל אביב ומפני כך או שהסירות יטבעו או שהסחורות ירטבו. סירות אינן יכולות לעגון מול החוף בשל החול ומעוט עומק הים. אם היהודים ינסו להכניס את הסירות לירקון יהיו צפויות להטבע. כמו כן אי אפשר לסירות להכנס לירקון, כי במקום ההוא רב חול הים.
העתון בא לידי מסקנה, שפירוק סחורות בתל אביב תהיה פעולה קשה מאד – ותעלה בהוצאות מרובות. העתון יודע אף לקבוע מראש את מדת הנזק: „אומרים כי 75 למאה מהסחורות יתקלקלו”. והוא שואל: האם זה ענין לחברות הביטוח לשלם את ערך הסחורות שהיהודים יקלקלו?
והעיקר: השמועה עוררה התרגזות גדולה בחוגי אנשי הים ביפו. ראשי הספנים נתאספו ודנו בדבר מכל הבחינות, והם מוכנים להלחם בו בכל הדרכים החוקיות.
„הפלשתין” מעיר על זה: לדעתנו, הרשיון מצד השלטונות לפרק סחורות ולהעלות עולים בתל אביב הם בניגוד לחוק, והדבר נחשב במשחק באש.
בסוף מעיר העתון, שנודע לו שהאניה שתעגון בחוף תל אביב היא צ'יכוסלובקית ושמא „בוזילשקא”.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5122, 19 במאי 1936, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(תוצאות הים) מספר אחד אשר יצא עתה לאור בנייארק על דבר הים ותוצאותיו, נראה התועלת הגדולה אשר יביא הים למחית ופרנסת בני אדם, ונביא בזה דוגמאות קצרות אשר מאלה נשפוט על השאר. בסביבות נוי-פונדלאנד ידוגו ויצודו בכל שנה עד מאה ושלשים ושבעה מילליאן דגים הנקראים „שטאקפשע“. בשאטטלאנד הוציאו מהים במשך זמן ששה ימים יותר מששה מילליאן דגים מלוחים. האיים אשר תחת ממשלת בריטאניה יביאו הכנסה בכל שנה ושנה מדג הלאסאסינא לבד עד שלשה מילליאן. המספרים האלה אך כלא נחשבו אל הים ויקר טובו בתוצאותיו לתועלת האנשים. בכבד תנין הים נמצאים יותר מחמשה טאנען שומן.
המעתיק: ב"ר.
"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 41, 23 במאי 1879, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ציד דגים מלוחים, 1887. ציור מאת Henry Wood Elliott. המקור: ויקישיתוף
ציד דגים מלוחים
הדג מלוח (הערינג) משכנו בחופי הצפון סמוך לציר הצפוני, והם עצומים במספר מכל דגי הים הנודעים לנו עד עתה. בראשית ימי האביב אחרי אשר יחל הקרח הנורא להלוך מחס, יקומו מטילי הביצים (ראגנער) ממקום תחנותם, ויעלו המונים המונים על פני הימים לשוט אל חוף נארווערגען. בימי קיץ וחורף יסעו הנותרים אחריהם לארצות האללאנד, פֿינלאנד, נארווערגען, ושוועדען; דרך מסעם הוא תמיד מצפון לדרום.
בנסוע דגים המלוחים יתאספו ויתקבצו יחד בתמונת משולש, כדמות האווזים הפראים הפורחים ג"כ במשולש, ועל צבאם ובראשם יסעו קלי המשוט הממהרים לשחות ולעבור ארחות ימים, המה יחצו את דכיי תהומות לשנים, והמים יבקעו נא לפניהם מזה ומזה.
בחודש פעברואר יסעו הדיגים אל איי הים לקראת דגי הערינג, והכינו את אשר יביאו עמהם צידה לדרך, מעט לחם מעט בשר, כי קרוב היום, בו ממרחק יבוא לחמם על פני המים, גם מכמורות ומצודות וכל כלי זעמם יקחו עמהם למען לא יבצר מהם מחוט ועד שרוך נעל. אחרי בואם באניות אל מחוז חפצם, ישכרו להם הדיגים בתים לשבת, ויתחלקו למפלגות ולחברות, לכל חברה יפול חבל האי בנחלה, בו יפרשו את רשתם ויעמדו על המשמר, איש לא יסיג את גבול רעהו, ולא יפרוש את רשתו באחוזת אחיו, כי אם צעוק יצעק הנרדף אל שכניו, שמוע ישמעו צעקתו, ויסרו עושקיו שבע על חטאתם.
החודש הנ"ל הוא מועד הקציר לשוכני חוף ימים, ואליו ישברו לתת להם אכלם דבר יום ביומו לשנה תמימה, בחדש הזה יבואו דגים מלוחים כארבה לרוב, גם יפים ובריאים וטובים ומשובחים בטעמם יותר מכל האחרים. לכן יצודום בטרם הרחיקם ממקום מולדתם ימים רבים, בטרם יפול בשרם מטורח הדרך, כי כאשר יתרחקו ממקום מולדתם כן יפלו מבשרם וכן ירזו ויכחשו; והמה פרים ורבים יותר מכל דגי הים, כי יותר ממה שיצודו מהם בני האדם, יאכלו מהם הדגים הגדולים אשר בים לאלפים ולרבבות.
דיג אחד יעמוד תמיד על המצפה לראות מאין יבוא לחמו, תוחלתו לא תכזב ותקותו למפח נפש לא תהי, כי בוא יבואו דגים המלוחים לא יאחרו, עוד זה מחכה ומצפה ועיניו כלות כל היום, והנה ממרחק יזהירו פני המים כעין התכלת (היממעלבללויא), גם פני השומר יזהירו ויצהלו כשמחת בקציר, כי מראה התכלת ההוא הנראה על פני המים, הוא מראה דגים מלוחים אשר כהרים וגבעות יתראה לעיני הרואה בלב ימים. ומה נאוו על ההרים רגלי המבשרים, הם התנינים הגדולים (וואלפישע) אשר כעב קל יעופו וירחפו על פני תהום סביבות המחנה לשלול שלל מהם ולבוז בז, פעם ירימו ראש למעלה ככרמל, פעם ירדו במצולות כמו אבן, בין כה וכה והדיגים ירדו באניות, ויסובבו את המחנה לגרשם אל שפת הים; ככה יאלצו הדגים לברוח אל המקום אשר נשאר פתוח לפניהם, כי אין לנטות ימין ושמאל; והם לא ידעו ולא יבינו, כי מפתח ההוא תפתח הרעה, ועל ידו יגיעו עד שערי מות, צר להם מפני התנינים הרודפים אותם מעבר מזה ומפני הדיגים מקצה מזה, יבקשו להם מנוס ומחסה בקרבת החוף אשר ישאר פתוח לרוחה לאמר: המלטו נא שמה! וכאשר יבואו שמה, אחור לא ישובו עוד. כי רשת פרושה להם מאחריהם, וכדגים שנאחזים במצודה הם יחדיו. אחרי הלכדם בין המצרים תרבה המהומה והמבוכה בין דגים המלוחים; איש את רעהו ידחקו, ואיש את קרובו ידיקו ירקעו כטיט חוצות, עד כי ירבה מספר המתים על ידי הלחץ והדחק, ממספר הדגים הנאחזים ביד אדם, בעת המהומה הזאת ירחק הדייג מהם, ושומר את נפשו, כי לא פעם ולא שתים יקרה, אשר הדגים ינוסו אל תחת האניה, ובהתקבצם שם לרוב, יתיצבו כמו נד בלב יד, וירימו את האניה כאמתים על פני המים, ויהפכו את הקערה על פיה. אסון כזה קרה פעמים רבות לצודי דגים, אשר חרפו את נפשם למות ולא ראו את השואה והאסון אשר פתאום באה עליהם.
מי לא יתפלא לראות שמה הדייג עובר בסירות דוגה עושה מלאכתו בלב ימים! ימלא בשכות עורי הדגים (הערינג) השוחים במצולות ים באני שיט ערוך למלחמה, לשוא יחפזו זנביהם וסנפיריהם, לריק ירתיחו הים כמרקחה, לחנם יחושו לברוח, ואחריהם יאירו נתיב תהום, הרי קרח זרקו בם שיבה, מאדם בנחלי דם אשר ממפלי בשרם יזרומו. הדייג ירדפם לרגל המלאכה עד כי אפס כחם וימותו, אזי ימשכו אותם בחכה אל שפת הים, שמה אחוזת מרעיו יקדמו פניהם בתרועת שמחה, יכרו עליהם חברים, יאכלו וישבעו מבשרם, גם יאספו וירויחו כסף רב על ידם.
אחרי אשר נמלאה האניה מדגים המלוחים, יבואו מוציאי הדגים המחכים על היבשה. פה יעמדו הכן אנשים רבים לשאת בכתף, בסלים, ובעגלות קטנות את הדגים אל בית המלאכה וההכנה, שם ישבו עושי המבוכה כשתילי זיתים סביב לשלחן, ולאיש איש תער שלופה בידו, נטויה על דגים המלוחים, לחצות את צוארם, לרחוץ אותם באגנות ולנקותם מכל חלאה. אחרי הכבס ואחרי הורקו ושוטפו במים, יובאו הדגים אל בית אחר, לזרות עליהם מלח הרבה, עד אשר שכבת המלח תהיה כסותם כשלג על פני הארץ; ולולא זאת כי אז יבאשו ורקב יבוא בבשרם. ככלות כל אלה, ינשאו הדגים המלוחים לתוך חביות עשרים ככר לאחת, ובכן יעבירו אותם עובר לסוחר לכל קצוי תבל. למספר דגים המלוחים הנאחזים מדי שנה בשנה אין ערוך. ואם נעלה על לבנו, כי לפי ערך חוקרי הטבע יעלה מספר גרגרי הביצים (ראגען) הנמצאים בדג מלוח אחד לששים אלף, אז לא יפלא בעינינו כי יפרו וידגו לאין ספורות, עד אשר בכל שנה ושנה ימכרו כארבעה מאות אלף חביות דגים מלוחים. ענגלאנד לבדה תשלח מימים ימימה אלף ומאתים אניות לצוד ציד דגים המלוחים (הערינג), האללאנד – כל כבוד עשרה מציד דגים המלוחים בא לה; והיא החלה בתחלה לעשות מקנה וקנין בדגים המלוחים עוד בשנת 1164, לדגי האללאנד יתר שאת על דגי עמים אחרים, יען אנשיה אנשי תבונות וישכילו במלאכת המליחה ונקיה משאר אחיהם, גם לא ישימו את הדגים המלוחים בחביות מעצי ברוש (טאננע פֿיכטע) הנותן טעם לפגם בדגים המלוחים, כי אם בחביות (טאננען) מעצי אלון (אייכע) הקשה כאבן ולא ישנה את טעמו לנצח.
מי חכם רואה כל אלה, ופיהו לא יגיד תהלת הטבע השומר עצת יה, נדיבות יעץ להשאיר ברכה גם לארץ גזרה אשר שמה אין עץ ואין דשא, ויברא שמה דגים לרוב לכלכל בם את האדם ואת ביתו, למען ירא ויבין חסדי ה', כי לא ידח ממנו נדח, וישגבהו ישע באשר הוא שם, ותיקר בעיני נחלתו אשר בחר לשבתו שם. במה יקדם האדם לאלהי מרום אשר שלח לפניו מלאכי הטבע לעשות עמו טוב וחסד כל הימים: בכל מקום אשר אוה האדם לשבת, יעבור לפניו הטבע להכין שבר לו ולביתו, גם בארצות הקרח בירכתי צפון, אשר שמה אין אביב ואין סתיו, גם שם לא עזב הטבע את האדם לשחת, ויורהו להכין לו מאכל ומשתה על פי תיקון מלאכה אשר יעשה באחד ממיני הבר הנפוץ על פני כל הארץ, כי מקצה הארץ ועד קצה אין מקום אשר לא יצלח שמה אחד ממיני הבר, או יצודו צידת דגים מלוחים ובהמה יכלכל את ביתו, גם לבהמה יכלכלו בעליה בדגים לחים או יבשים, והיא תהיה בריאת בשר וטובת תואר. האח מה גדלו מעשיך ה'! אמרת למצולה, ותדשא דשא, צוית לסופה וסערה ותקצורנה תבואותיה, להכין בארצות צפון מזון ומחיה לאדם ובהמה רכה. כמה גדולים מעשה אלהינו, הזן את העולם כלו בטובו, ומכין לבני האדם מאכלים טובים מקצוי ארץ וים רחוקים.
מרדכי אליעזר לנדא
"הצפירה", שנה שישית, מס' 33, 2 בספטמבר 1879, עמ' 5-6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ציידי ספוגים, 1844. ציור מאת: Th. Weder, after M. Belle. המקור: ויקישיתוף
ענינים מפליאים
הספוג גדל במים וחכמי הטבע מחולקים בזה אם למנותו בין הצמחים הגדלים במים או למיני החיים הגרועים, וע"כ יחשבום בין הממוצעים בין הצמח והחיה. כי אף שאין בהם רוח חיים ועומדים במקום אחד וצמחים כנטועים, בכל זאת יש כהרכבתם הכעמית התקרבות יותר לבעלי חיים. יש ויש מיני ספוג רבים ושונים, אך ביותר נודעים בתבל אלה אשר בהם ישתמשו בני האדם לכבס בשרם ולמלאכות רבות, וגם לרפואות.
בים האדריאטי נודעו מינים שונים בשם שפאָגניא אדריאטיקה ושפאָגניא כוארנגערענזיס, אשר יצודו דייגי דאלמאציען מקצה פיומע (Fiume) בקראָאציען עד חוף אלבאניען. למינים האלה יתרון על אחרים, באשר נקל לכבותם מחלאתם לנקותם מן חתולתם השחורה. הספוג הדלמטיני נמצא בכוארנערא (Quarnera) בין אוסטריען ודאלמאציען, עד איי יאניען, בעומק המים מן 2 עד 20 חבלים (פאַדען, סאזשיען). הספוג יאהב יותר את האיים הקטנים מחופים נגדרים.
ביחוד יעסקו בצידת הספוגים הזכרים יושבי האי הקטן קראפאנאָ על יד העיר סעבעניקאָ. שנים שנים יצאו בימי האביב בסירות דוגה חזקו לצוד ציד הספוגים הכבד מאד. האחד מהם יחזיק משוט להניע את הדוגית לאט לאט, והשני יעמוד רק ברגלו האחת בספינה והשנית ינוע ברוח להחזיק כמעוז שווי משקל גיוו הכפוף על שפת הדוגה אל פני המים, ובעינים חדות וחודרות אשר יקרב ככל האפשר אל המים, יביט אל תוכם עד קרקע הים. אם ינוע רוח קל את המים, אז ישפכו עליו מעט שמן לו להשיב מטהרו. הדיגי יחזיק בידו קלשון ארבעת השינים עם נצב ארוך וכאשר יראה את הספוג נוכח עיניו בצמצום, אזי יקטפהו בקלשון אשר בידו. אם יקצר הקלשון האחד להגיע עד הספוג, אז יפשוט את ידו מאחוריו ויקח לו שני, ובמהירות נפלאה יחברהו אל הראשון. תיכף אחר קיפתם ימעכום וישחטום.
צידת הספוגים בדלמציען יביא לשנה עד עשרת אלפים זהו' אוסטריא. חכמי הטבע חקרו ומצאו כי נקל לטעת הספוג ולהרבותו במקומות אחרים, וע"כ החליטה לשכת המסחר בטריעסט לנסות באביב הבא לזרוע ספוגים בחופי דלמציען.
הספוגים היותר טובים באים מחופי אמעריקא.
ארז
"המליץ", שנה חמישית, מס' 5, 9 בפברואר 1865, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נודע לנו, כי למן השבוע הראשון של השביתה הערבית, אשר השביתה גם את נמל יפו, העמידה הנהלת הסוכנות היהודית לפני הממשלה – כאחת מדרישותיה העיקריות – את דבר הקמת נמל בתל אביב. בענין זה פנתה ההנהלה אל הממשלה כמה פעמים בכתב ובעל-פה. המו"מ נמשך כ-3 שבועות.
ביום ו' זה הודיעו מהממשלה טלפונית להנהלת הסוכנות על הסכמת הממשלה לפריקת אניות-משא בימה של תל-אביב. ההנהלה נתבקשה לסדר פגישה בין מנהל נמל יפו לבין הועדה התל-אביבית, אשר טפלה בענין זה. הפגישה יצאה לפועל ביום א', ואותו ערב התחילה העבודה הקדחתנית בהקמת המזח, כדי לאפשר לפריקת אניות בחוף ת"א.
הסכום הראשון של 500 לא"י להוצאות הבנין ניתן ע"י הסוכנות.
הודעה מאת ועד ת"א לנמל ותחבורה.
אוניית המשא "צ'טוורטי" (Chetverti) מול חוף תל אביב. מקור: ויקיפדיה
האניה היוגוסלאבית „צאֶטבורטי“, בהנהלת הקפיטן ואטרוסלב ונקאריץ, עגנה בצהרי אתמול בת"א מול מגרש התערוכה, אחרי שסידרה בחוף יפו את הפורמליות הנהוגות. מטען האניה בשביל ת"א הוא 1000 טון מלט בשקים. ב-3 אחה"צ נעשתה פריקת הנסיון של 25 טון הראשונים בהנהלת הקפיטן זאב־הים.
ראש העיריה, מר מ. דיזנגוף, ביקר בחוף ונפגש בתשואות ובברכות נלהבות.
נפתחו רשמית משרדי המכס והנמל בחוף תל אביב בצריף מיוחד שהוקם למטרה זו.
הסוחרים וסוכני האניות, המעונינים בהבאת מטעניהם לת"א, מתבקשים לפנות למזכיר הועד לשם קבלת הפרטים הדרושים.
זר לא יבין זאת, יוּכה תמהון כל אשר לא עמד על סודו של אותו חפץ־חיים אדיר, רצון הבנין והיצירה, המפעם את לבות המוני ישראל במולדת.
תל אביב באלפיה ורבבותיה היתה חדורה כל יום אתמול חג וגיל, קול רינה נשמע בחוצותיה, הרגשת השיג חשוב מילאה את הלבבות והחרישה תלאה ויגון.
עוד משעות הבוקר התכנסו על שפת ימה של ת"א המונים, המונים, במגרשי התערוכה ומעל גגות הביתנים ו„גלינה“, הביטו שעות על שעות לספינה יוגוסלאוית, לסירות הקיטור וסירות הסחיבה שהסתובבו לידה – פריקת מטען ראשוה בחוף ת"א, ראשית הקשר העצמאי בין העיר העברית בין ארצות עבר לים. בהמוניהם נהרו תושבי ת"א במכוניות „המעביר“ – „אל הנמל“. כל אות וכל סימן למאורע ההיסטורי זכה לתשואות ממושכות. מפרק לפרק נשמעה שירת „התקוה“.
ה„עולה“ הראשון שירד מהספינה ועלה על חוף ת"א, הקברניט ס. וואטרוסלאב, זכה לתשואות ממושכות. משנראו פקידי בית המכס היהודים, מר הדס, ובן דוד, שבאו למלא את תפקידיהם, קידמו אותם במחיאות כפים. עובדי קואופרטיב „הנמל“ העושים עתה את מלאכתם בנמל יפו, בהוצאת סחורות היהודים מבית המכס תוך סכנת נפשות, באו לחוף ת"א עם מכוניותיהם המודגלות וטבלאות תלויות עליהן: „קואופרטיב „הנמל“ תל אביב“. הקואופרטיב להובלה „החוף“, שהביא במכוניותיו את האדנים לכבש הזמני מהחוף למשרד המכס, קישט את מכוניותיו בכתובת „נמל תל אביב“.
אכן, הכל יודעים, הכל רואים: עוד לא „נמל“, רק צעד ראשון, אך גדולה האמונה, שהגרעין יצמח ויתפתח.
ראש עירית ת"א מ. דיזנגוף, התגבר על חולשתו ומבית החולים, בו הוא נמצא בימים האחרונים לרגל הטיפול הרפואי המיוחד שהוא זקוק לו, בא במכוניתו בלוית הד"ר מרכּוּס אל החוף. למראהו רגש הקהל מאד. נשמעו קריאות: „יחי דיזנגוף!“ „יחי נמל דיזנגוף!“ נשען על זרועות מלויו ניגש מ. דיזנגוף לגשר העץ הזמני, הביט נרגש ואמר: „יהיה לנו נמל גדול, על אף הכל“.
בין הבאים לחוף לפריקת המטען הראשון נראו חברי הנהלת עירית ת"א, פ. רוטנברג, ד. רמז, ב. לוקר, יהושע גורדון, א. קפלן ורבים אחרים מכל שדרות התושבים.
משמר מוגבר של שוטרים הסתובב בחוף. מזמן לזמן חגו אוירונים בשמי הסביבה. נמצא במקום גם מפקד משטרת ת"א – המיור הרינגטון.
לאחר שעגנה הספינה במרחק מיל ורבע בערך (קילומטר וחצי) מהחוף, התקרבה אליה סירת מוטור בהנהלתו של הח' זאב־הים – המנצח על כל המלאכה של ארגון הפריקה – ואליה קשורה סירה רגילה לקבלת המטען. משהוחל בהעלאת שקי המלט מהאניה אל הסירה, עבר שוב רטט בקהל שהלך הלוך ורב. כעבור זמן־מה שבה הסירה עם המטען, אך מפני שפל הים לא יכלה הסירה לגשת אל גשר העץ שהוכן לכך. הסירה העבירה את מטענה לרפסודה. עוד הקהל צופה ומחכה להבאת המטען לחוף, והנה נתלה על משרד המכס הזמני שלט בשלוש השפות הרשמיות: „חוף תל אביב, משרד המכס“. הקהל הזין עיניו בשתי השורות האלה וקרא בהן הרבה יותר מפשוטן…
בא הרגע, אליו חיכו בקוֹצר־רוח: הובא שק המלט הראשון, נישא על כתפיו של סבּל עברי, אל החוף של העיר העברית (שק המלט הזה הושם לזכרון במוזיאון ת"א).
חוֹצים במים עד הברכים נישאו השקים אל המכוניות. שוטר בריטי בדק במרצע שבידו את שקי המלט… המכוניות קיבלו את המטען, ועל פני כביש האדנים עברו דרך התערוכה לעיר, וזכו לתשואות ברחובות העיר.
– – –
בשיחה עם סוכן האניה, מר מרכוס (שותפו – מר פדרמן), מסר סוכן האניה לבא כוחנו על היגיעות שיגע עד שהוּשג הרשיון לפריקת האניה בחוף תל אביב. 14 יום עגנה האניה בנמל חיפה ולרגל כך היה הכרח לשלם לבעלי האניה פיצויים בסך 300 לא"י לערך.
מר מרכּוּס ציין בהכרח את עזרחם שלטונות הנמל הגבוהים. בידי מר מרכוס תעודת קבלה של המטען, המסומנת במספר 1, שכן היא התעודה הראשונה לפריקת מטען בחוף ת"א. על גבי התעודה רשום כמקום הפריקה באותיות לטיניות ת. א. ב. („תל אביב־ביטש” – חוף תל אביב).
קיבול האניה – 5000 טון. שמה – „צאֶטוורטי”, שייכת לחברת אניות יוגוסלאווית. מטען המלט מגיע ל־950 טון. פריקתו תימשך ימים אחדים, בהתאם לתנאים הנוכחיים.
– – –
עובדי המשרד הקבלני של מועצת פועלי ת"א, אינם נגרפים עם זרם הקהל החוגג, הם על משמרתם – משמרת העבודה שאינה פוסקת לא ביום ולא בלילה. מקדח החשמל קודח באון בקרקע הים, עמודי ברזל נתקעים, והקורנס הגדול מעמיקם עד כדי 4 מטר. גובה הגשר מעל פני הים – 2 מטר. עבודת הגשר הזה תושלם במשך שבועיים–שלושה. הוא ישמש לפריקה עד שיוקם המיזח ע"י „חברת נמל ת"א”.
העבודה נעשית לפני התכניות של המהנדס העירוני מר שיפמן.
– – –
איך קיבלו הספנים היפואים את פני האניה העוברת את יפו ומתקרבת לחוף תל אביב? עד ראיה מוסר לנו: אך נראה עשן האניה בקרבת יפו והספנים באו בהמון לנמל מרוגזים מאד; אך כאן מצאו משמר שוטרים וחיילים מוגבר. שערי הנמל ננעלו בפני ההמון המתקהל. קצין הנמל באקסנדיל וסגן מנהל בית המכס, מר הדס, יצאו בסירה לקראת האניה. כמה מספני יפו הצליחו בכל זאת לרדת לסירותיהם והתחילו לרדוף אחרי הספינה. בחמתם חתכו את החבלים של אחת הסירות המלוות את הספינה. הקצין באקסנדיל ואחד מהבולשת שנסע בסירה, ירו כמה יריות. סירות הספנים נסו. הסרג'נט דייויס חש מנמל יפו בסירת קיטור, תפס בסירה המנותקה מהספינה עד שהתקרבה הספינה וקשר אותה אליה.
– – –
עגינת הספינה בחוף ת"א שימשה, כמובן, נושא לשיחות וויכוחים בין תושבי יפו. המסיתים משתמשים במאורע לשם הסתה, באמרם: „הממשלה מבזבזת את כספה לטובת ת"א”; „היהודים מביאים נשק”. אך יש שדורשים את המאורע לגנותם של המשביתים ומוכיחים אותם על אוולתם.
נודע לנו, שמר קרוסבי, מושל מחוז הדרום, ענה למשלחת הערבית, שבאה אליו בטענות נגד פריקת אניות־משא בחוף תל אביב – כי אינו יכול לעשות כלום בענין זה, משום שזוהי פקודה שנתקבלה מאת הנציב העליון.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' 3355, 20 במאי 1936, עמ' 1 ו־6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ידוע למדי דבר צוללי ים שיורדים עד לתהום ומעלים משם אניות שטבעו מכבר או חפצים שונים ועתיקים שכבר נחשבו לאבודים. ידוע גם כן שצוללי הים מחפשים ודולים מן התהום פנינים ואבנים יקרות. אך לא הכל יודעים אל נכון שהצוללים מצליחים לגלות דברים לא שערום וחפצים שהיו מונחים על התהום מאות על מאות שנים. כדאי אפוא לגלות כאן עובדות אחדות בנוגע לדבר זה.
צולל אנגלי שירד אל התהום על מנת למצוא מרגליות אשר נפלו לשם, מצא בעת חפשו, כד של זהב כתר וחרבות אחדות. הנצבים של החרבות היו משובצים באבנים יקרות וביהלומים. בשוטטו הלאה על גבי התהום נתקל בשני שלדי־אדם ששלשלאות־ברזל היו כרוכות על רגליהם. זו היתה תגלית מענינת מאד וכותבי דברי־הימים חשבו עליה הרבה עד שבאו לידי השערה כי השלדים הללו הם, בתו של אלוף עשיר ואהובה שאביה האלוף הטילם לתוך הים כלפני שמונה מאות שנה.
צולל אחד מצא בים, לא הרחק מלונדון, כלי־חרס עם כתבות על גבם. לדעת הארכיאולוגים עתיקים הכלים עד מאד. אותו צולל מצא שם גם גביע של כסף אשר לפי המשוער הוא מונח בים מימי מלוך ג'ורג' השלישי לפני כמאה שנה.
בחופי פנמה גלה צולל אניה ששקעה לפני מאה וששים שנה. המענין שבדבר הוא שעל סמך תעודות הסטוריות טבעה האניה במקום אחר רחוק מאד ממקום המצאה, ואין יכלת לברר כיצד הגיעה לשם.
במימי אוסטרליה מצאו הצוללים בלב־הים אניה גדולה, אך כלה היתה מין חורבה ורק תא אחד נשאר שלם וסגור על מסגר של ברזל. באותו התא מצאו הצוללים תבת־אבן ובה היו מונחים מסמכים ותעודות שונות כתובים בלטינית. על יסוד התעודות נראה שהאניה שקעה לפני ארבע מאות שנה. במימי־מקסיקו מצאו הצוללים ספינה קטנה טעונה בחרבות צורים ובכידונים ארוכים עשויים מעצם של דג. אך לא עלה בידי הצוללים לדלותם מן הים מפני שמי התהום באותה סביבה חמים היו והצוללים לא יכלו להשאר שם זמן רב.
מתוך הכתוב בדברי הימים למדים אנו שלפני מאות שנים התנהלה בין השבטים ההודים שבסביבה ההיא מלחמה בינם לבינם ומשוער אפוא שזאת היא אנית מלחמה שבמקרה או ע"י התקפת האויב טבעה במצולות. חרבות־הצורים והכידונים היו כלי־זינם.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 248, 31 ביולי 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצוללת האמריקנית S-4 לאחר משייתה מקרקעית הים, 1928. מקור: ויקישיתוף.
מלחמת ההצלה בלב-ים בתת-מימית הנטבעת
האדמירל האמריקני ברומביי מנהל מפעל ההצלה של התת־מימית 4.0 שנטבעה זה לא כבר הציע לתת לצולל קעדי אות הצטיינות הכי־גבוהה בעד עוז־רוחו. בשעת הקטסטרופה נמצא קעדי בביתו בניופורט. זה היה ביום השבת. הוא נקרא לבוא למקום הקטסטרופה ע"י הטלפון. התאספו אחד עשר צוללים. שלשה אוטומובילים חכו להם. המשטרה פתחה לפניהם את הדרכים הסגורות הקצרות המובילות אל החוף, ובחצי הראשונה לערך אחרי חצות הלילה הגיעו הצוללים לפריגסטון. זה היה בוקר של יום ראשון מעונן ועגום. האניה „פלסון“ עמדה על עגנה, וחבל נמשך ממנה אל כדור משוטט צהוב. זה היה סימן שנפגשו בקרקעית הים בדבר מה שחושבים כי זוהי הסירה התת־מימית.
קעדי התלבש בשלש חליפות בגדי צמר. על ידיו שם נעלי יד חמות של צמר שהמציא בעצמו ושאינם סופגים מים, ועד מהרה לבש את מלבוש הצוללים שלו. מדת החום של הים עלה אז לאחת וחצי עפ"י צלסיוס. אחרי השעה הראשונה טהרו השמים וקעדי יצא בבגדיו הקשים שמשקלם עלה ל-200 ליטרות בכדי לרדת לתהומות הים. את העומק של 31 מטרים לאורך שלשלת העוגן עבר בזמן פחות מדק אחד, והוא נצב על פסגת המגדל של הסירה הנטבעת. כשנגעו כפות רגליו בסירה הגיע אליו אות רפה מהאסירים האומללים. הסגורים הרגישו בודאי את צעדיו הקשים במגפי הצולל עם סוליות העופרת שלהם.
קעדי צעד הלאה לצד זה שמשם הגיעו אליו הדים חלשים. אז נתן קעדי אות בקורנס שלו. התשובה מהרה לבוא. בכדי שיוכל לציין בדיוק היותר טוב את המקום שמשם הגיעו אליו הדי הקולות ירד למטה ונשען בזרועיו בחלון העשת הקטן, הסוגר את הטורפדה מבפנים.
הוא הרגיש מבפנים את ההכאות למול כף ידו וגלי הצלילים חדרו וחלפו דרך בגדי הצוללים שלו אל הטלפון הנקשר אל הקובע שלו. באופן כזה קבל כבר רב החובל שעל ה„פלסון“ ידיעה שבמגדל התת־מימית נמצאים אנשים חיים. עוד הפעם נתן קעדי אות לנסגרים על ידי הכאות אחדות בקורנס שלו, וששה הדים ענו לו. הוא חזר עוד הפעם על שאלתו בקורנס ושוב נענו לתשובתו שש דפיקות מפנים התת־מימית. ברור היה, שששה אנשים חיים נמצאים בסירה.
קעדי שמסר אחרי כן את רשמיו, בדק את התת־מימית וקבע שהחלק התחתון התחתון שלה נבקע לשנים. כשדרשו מעמו מספינת „פלסון“ שיודיע להם את מקומה של הספינה הנטבעת, הלך לאורך הספינה ובעבועי האוויר שהתרוממו מקובעו הראו למצילים ב„פלסון“ שראש הספינה הנטבעת נמצא בכוון המערבי-הדרומי.
הצוללים האחרים היו כבר מוכנים לרדת לעומק הים. בעומק של 12 מטרים הוכרח קעדי, בהתאם לתקנות, לחכות ולהנפש חמשה רגעים. אחרי שלשה המטרים הבאים הוכרח לחכות רבע שעה, אחרי כן משו אותו על מכסה הספינה והכניסו אותו לחדר מיוחד. לאחר חצי שעה שב לאיתנו.
אחרי קעדי ירד לעומקי הים התופס בהגה קאר, וחזק את חבל ההצלה ואת מעביר האויר.
ביום הראשון בערב ירד לעומקי הים מיכלס, התופס בהגה השני, בכדי לקבוע שם מעביר אויר חדש, מפעל מסוכן וקשה מאד, שבתנאים אחרים לא היו נועזים לבצעו. הוא לקח עמו פנס צוללים בן אלף וואט.
עוד לא עברה חצי שעה משעה שירד לקרקעית הים והנה הרגיש שנסתבך במעביר האויר שלו ולמרות התאמצויותיו הקשות לא יכול להשתחרר ממנו. הוא הודיע על הדבר מצבו ל„פלסון“. קעדי ישן אז. העיר[ו] אותו משנתו וקראו אותו לרב החובל. הלה מסר לו את המצב שבו נמצא מיכלס ובקש אותו שירד פעם שניה לעומקי הים. עתה הוכרחתי כבר ללבוש בגדים יותר קלים מבראשונה – מספר קעדי. האות האחרון של מיכלס הודיע: „מסרו לקעדי שיקח עמו מספרים חזקים, בכדי לגזור את חוטי הברזל. בכדי שאוכל להשתמש ולעבוד במספרים הוכרחתי לותר על נעלי היד החמים שלי. משחתי את ידי בשומן. לקחתי פנס וסכין וירדתי לעומק הים לאורך חבל ההצלה של מיכלס.
מצאתי את מיכלס – מספר קעדי, – כשהוא מונח בראש התת־מימית, כשמעביר האויר נאחז באיזו חתיכת ברזל על יד ההגה. נעשה ברור שאי אפשר לשחרר את קנה האויר מסבל הברזל. מיכלס הבין לדברי, כשהרכנתי את חלון הקובע שלו אל חלון הקובע שלי וקראתי אליו בכל כוחי, שיתפוס בפנס אבל הוא האיר לי במנורה ישר לתוך עיני. כנראה נטשטשו חושיו כבר. דרשתי שישלחו לי ממעלה כדור של עשתי ובזהירות רבה נסרתי את חוט הברזל ומיכלס נשתחרר מעבותות שלו. אבל באותה שעה נסבך קנה האויר שלי באיזה עמוד ברזל שהתרומם מעל הספינה. חיש נשתחררתי ממנו, אבל המכנסים שלי נפגעו ביתד ברזל והרגשתי את המים הפורצים מבעד המכנסים.
כשהגעתי שוב אל מיכלס הכרתי שמצבו הוטב במעט. אז נתתי אות למעלה שיוציאו אותו אל היבשה ולא הרגשתי כל עיקר שחבל הצלה שלי נסבך בחבל ההצלה של מיכלס. וכשהמלחים העומדים למעלה התחילו למשוך רק את מיכלס ואותי השאירו!“ השתחררתי מעבותותיו של מיכלס. חשבתי לנחוץ וטוב לטפס ולעלות למעלה לאורך החבל ונתתי אות למיכלס שיעלה אחרי למגדל רב החובל. את המנורה אחזתי בידי מאחורי להאיר למיכלס את הדרך, אבל פתאום נעלם מיכלס מלפני עיני. נתתי אות למעלה: „איפה מיכלס?“ לא קבלתי תשובה רק שאלה הגיעה אלי אם הנני חפץ לעלות למעלה. נקפאתי כבר כל כך, שעניתי „הן“.
כשעליתי למעלה, היה בגד הצוללים שלי מלא מים, מיכלס כבר נמצא שם. הוכרחו לקרוע ולגזור את נעלי היד ובגדי הצוללים שלו בכדי לחדור לבגדיו התחתונים. אחרי כן העטיפו אותו ואותי במשוכות חמות. ישבתי אצלו עד ליום השני בבוקר עד שפקח את עיניו. ועל קרקעית הים שכב אז חבר המלחים של התת־מימית, חמשים איש, שרק ששה מהם נשארו עוד בחיים.
"הצפירה", שנה ששים ושבע, מס' 10, 11 בינואר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על הגאי העומק בצוללת L7, צוללת אחות ל- L55. רישום מאת Francis Todd, שנה 1918. מקור: ויקישיתוף.
צוללת שהועלתה כעבור תשע שנים
מוסקבה, 16. הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ב־1919, הועלתה ע"י אַמָדים רוסים. היא היתה מכוסה שכבה עבה של חלודה. בתוכה נמצאו שלדים של 40 האנשים שטבעו בה. הפצצה פגעה בסיפונה העליון של הצוללת.
לפי ארכיונים אנגלים – שתי אניות משחית סוביטיות נתקשרו בתגרה עם אניות משחית וצוללות בריטיות על יד מפרץ קאפור. נשמעה התפוצצות עמומה ונראה עמוד עשן עצום, שבתוכו נעלמה הצוללת. מתכנסת ועדה (אנגלית?) לחקור בשאלה, אם הצוללת נהרסה ע"י פצצת־תותח או פגעה במוקש. (ר)
"דבר", שנה רביעית, מס' 981, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
הרמת צוללת בריטית
מוסקבה, 16 (ר). מצילים רוסים הרימו את הצוללת הבריטית ל.55 שנטבעה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“. הצוללת מכוסה חלודה ובה נמצאו עצמותיהם של ארבעים המלחים שמתו. המכסה של הצוללת נפגע על ידי פצצה.
לפי ידיעות הסובייטים היתה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“ פגישה בין שתי אניות מוקש של הסובייטים ובין אניות מוקש וצוללות בריטיים. פתאום נשמע הד של התפוצצות וענן של עשן כסה את פני המים במקום שהיתה הצוללת.
ועד מיוחד יבחן את הצוללת בשביל להחליט אם היא טבעה מחמת פצצה או מחמת התנגשות במוקש.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2745, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
43 שלדים לקבורה
מוסקבה, 17. שלדיהם של 43 הטובעים בצוללת „ל 55“ בשנת 1919 הונחו בארונות לשם קבורה. כל חפציהם נאספו ונרשמו, על מנת להשלח לקרוביהם.
לונדון, 17. מיניסטריון הימיה פנה לשלטונות הסובייטיים בבקשה להחזיר לאנגליה את שרידי אנשי הצוללת ל 55, אשר הועלתה מקרקע הים ע"י הרוסים. (ר)
מוסקבה, 22. לפי הסוכנות הרשמית טאס"ס ענתה הממשלה הסוביטית על דרישת הממשלה הבריטית להרשות את העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 לאנגליה – כי הממשלה הסוביטית אינה מתנגדת לבואה של אנית מלחמה השייכת למדינה ידידותית, כגון נורבגיה, לשם כך, או לאנית מסחר בריטית, אולם אין היא יכולה להסכים לכניסתה של אנית מלחמה בריטית למי היבשה של ססס"ר. (ר)
לונדון 25. המשא ומתן עם הממשלה הסוביטית על העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 – עודנו נמשך. התכנית היא שאנית המרוץ „צ'מפיון“ תפגוש בים הבלטי באנית המסחר הבריטית אשר תקבל את הגויות מידי השלטונות הסובייטיים ותמסור אותן לאנית המרוץ. (ר)
קאטוביץ, 29. ארונות המלחים הבריטים הועברו כבר מהאניה הסוביטית לאניה בריטית אשר חזרה לחוף אנגליה. טקס קבורתם יערך במקום „באטלר“ (?) אשר בקרבת הנמל דורטמונד.
"הארץ", שנה עשירית, מס' 2755, 30 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
כבוד לגויות ל 55 ברוסיה
מוסקבה, 30. ארונות הקבורה של קרבנות הצוללת ל 55 נשלחו מאנית בית־החולים, שהיתה עטופה שחורים, לאניה „טרוּרו“. האניות בנמל קרונשטאט השפילו את דגליהם עד מחצית התורן והתזמורת של אנית המלחמה „אברורה“ נגנה מארש אבל. שלש מלתחות המכילות את חפציהם של אנשי הצוללת הועברו גם הן ל„טרורו“. (ר)
"דבר", שנה רביעית, מס' 993, 2 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
41 השלדים לקבורה
לונדון, 5. ארבעים ואחד השלדים של אנשי הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ע"י הרעשה רוסית בים הבלטי ב־1919 והועלתה זה לא כבר ע"י קבוצת אַמָדים רוסים, הגיעו לפורטסמות על גבי אנית המלחמה „צ'מפיון“, מלווה ארבע צוללות. השלדים יקברו בקבר משותף עם כל הכבוד הימי. (ר)
הערה: 41 אנשי הצוללת נפלו קרבן ההתערבות המזוינת של אנגליה ברוסיה אחרי גמר המלחמה העולמית.
"דבר", שנה רביעית, מס' 998, 7 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
קבר משותף לחללי הצוללת ל-55
למלחי הצוללת ל-55 שטבעה בשנת 1919 בים הבלטי, יכרו קבר משותף מאחר שאי אפשר היה לקבוע את זהותם. הם הגיעו לאנגליה ביום הרביעי (אתמול). ביום השישי תהיה קבורתם.
"דאר היום", שנה עשירית, מס' 288, 10 בספטמבר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חפושי המטמונות – יצר הוא באדם מימים מקדם. באגדות העתיקות של כל העמים מסופרים דברים על אוצרות זהב ואבני חן הטמונים בחביוני הרים, במעבה יערות שאין להם לא מבוא ולא מוצא ושומרים הפקדו עליהם – או נמרים רעי לב, או בני הענק, אנשי האימים, או דרקונים נושפי אש תפתה. גבורי הילאס בקשו את „צמר הזהב“, פרשי סקנדינביה יצאו למרחקים לחפש את האוצרות השפונים־טמונים, באגדות אלף לילה ולילה פעורים לועי המערות של אלדין ושם גנוזים אוצרי־אוצרות שצברו 40 שודדים. ומי מאתנו לא הוקסם מאי המטמונות ומנפלאות הפירטים ולא חלם שבאחד הימים יזכה למצא את גנזי האוצרות של רב־החובלים קיד גדול־האימה.
אולם את כל האוצרות והמטמונות והגזים הללו שיכנו אגדות העמים ביבשה, ואילו על האוצרות הטמונים בתחתיות הימים לא ספרו לנו אגדות העמים והספרות הדמיונית אלא מעט מזעיר. האנשים ידעו, כמובן, כי בקרקע התהומות שפונים מטמונות רבים ועצומים, אניות אופיר ותרשיש וכו' שהיו טעונות זהב, שן ואבני חן למיניהן ונטרפו בסערות וצללו תהומות. אך האבידות הללו נחשבו לבלתי חוזרות, לעד, כי גם העז בדמיונות נרתע מפני המצולה.
ורק בהתפתח הטכניקה, בהשתכלל כלי האמודאות ובהופיע הצוללות הראשונות נדלקו התקוות הראשונות. תחילה נצטמצמו הדברים בחזיות ספרותיות ובדמיונות מדעיים. הרי כולנו זוכרים עוד את רב החובלים נימו, שידו השיגה את כל מטעני הזהב של האניות שנטרפו. חבל שהטכניקה נחלשה מאד לעומת מעוף הדמיון: רב החובלים נימו שוטט באין מפריע בתחתיות האוקינוס בעומק 4–3 קילומטר בתוך מלבוש של גומי. ואילו היה בן תמותה פשוט מעיז לחזור על הנסיון הזה היו מי האוקינוס בכבדם העצום ממעכים אותו עד בלתי שריד.
האמודאים מעולם המציאות יכלו לצלול למעמקים קטנים במלבושם העשוי גומי ובקובעם העשוי פלדה. אולם גם במעמקים הללו שקועות אניות רבות שמשיתן כדאית מאד. שהרי מלבד מטענן גם האניות עצמן הן רכוש גדול. יש אניות טרופות שלא ניזוקו ולאחר אילו תיקונים יכולות הן לחזור ולהפליג בים. על פי רוב מפרקים את האניות הטבועות לאחר משיתן ומוכרים אותן לגרוטאות. האניות בימינו עשויות פלדה יקרה שאינה נשחתת משהיה במים.
הטכניקה של המשיה התפתחה הרבה לאחר המלחמה שבה טבעו מאות אניות. רבות מהן כבר נמשו ונצטרפו מחדש אל הצי של כמה מן המדינות הקטנות שאין ידן משגת לבנות לעצמן ספינות חדשות. ביחוד רבה המשיה בסקאפה פלואו שבו הטביעו הגרמנים את כל הציים, כדי שלא יפול בידי האנגלים. רוב האניות הללו נמשו כבר ובחלקי המתכת שלהן קיימו את נבואת „וכתתו את חרבותם לאתים“ וכו'… .
אולם יש שהאניה טבועה במעמקים או שבורה ולא כדאי למשותה. אז מסתפקים במשית המטען היקר – על פי רוב זהב ושאר המתכות היקרות. הדבר נתאפשר בזמן האחרון לאחר שהומצאו מכשירי אמודאות היפים לצלילה במים אדירים. המכשירים הללו דומים לתחמושת אבירי ימי הבינים: מכף רגל ועד ראש עוטה האמודאי שריון פלדה העלול לעמוד בפני לחץ המים. השריון כבד מאד והאמודאי אינו יכול לנוע כרצונו אלא מניעים אותו ממקום למקום באמצעות ברז מיוחד הקבוע בספינה שממנה שלשלוהו הימה. את ההוראות לכוון התנועה נותן האמודאי על ידי טלפון.
המכשירים החדשים הרבו את האפשרויות, ובאיטליה נוסדה חברה מיוחדת למשית מטענים שטבעו. לחברה זו יש צי קטן המצויד במכשירים ובחבר אמודאים מובהקים. החברה הזאת החליטה למשות את האניה האנגלית „מצרים“ שטבעה באוקינוס האטלנטי ושמטענה יקר מאד (ככרות זהב בסך מיליון פונט שטרלינג).
„מצרים“ נטרפה ב־1922. ליד חופי צרפת המערביים במפרץ הסוער אושאנט, המפורסם בזרמיו המסוכנים ובערפליו האיומים, נתקלה „מצרים“ האנגלית בספינת המסע הצרפתית „סינה“. מקום הטביעה לא היה ידוע בדיוק. לבד זאת צריך להביא בחשבון את הזרמים החזקים שהיו עלולים לטלטל הצדה את האניה הטובעת. ועוד קושי: רק בחדשי הקיץ המעטים יש אפשרות לצלול במי המפרץ הזה – בשאר ימות השנה גועש כאן האוקינוס ולוט בערפל כבד. החפושים הם בבחינת „עור מגשש“: אנית המחפשים שטה אילך ואילך במקום הטביעה המשוער ובולשת את תחתית הים בגשש ארוך עד שיומשו אילו כלים שיעידו, כי אמנם כאן טבעה האניה המחופשת. ולאחר שנמשה אחד החפצים הללו צוללים האמודאים וקובעים בדיוק בדיוק את מקומה של האניה.
רבים חפשו את „מצרים“ אבל עד כה לא הצליחו בחפושים. אשתקד שלחה החברה האיטלקית את ספינותיה „ארטייו“ ו„ראפייו“, שעשו חדשים בים ולא מצאו כלום. פעם נתקל הגשש בסלע, פעם שניה באיזו ספינה שאינה ידועה לאיש. השנה נמשכו החפושים חדשיים וסוף סוף נמצא מקום הטביעה.
אוניית החילוץ וההצלה האיטלקית "ארטיליו", 1932 (Artiglio). מקור: wikimedia commons.
„מצרים“ נמצאה באורח נס. לאניות ההצלה יש כדורים מיוחדים הנקבעים במקום שהגשש נתקל בספינה המחופשת. לעתים קרובות יש הכרח להפסיק את העבודה מחמת הסערה או הערפל וגם לחזור אל הנמל – ואז קובעים באותו מקום את הכדורים הנ"ל, כדורי ברזל הצבועים אדום. הכדורים הללו משקלם חצי טונה והם עגונים בעוגן, שמשקלו חמש טונות. ואף על פי כן יש שהכדורים והעגנים נתלשים ושטים על פני האוקינוס. אשתקד עמלה הספינה „ארטייו“ במשיית הספינה „דרומונד קסטל“, אחד הכדורים שנקבע במקום ניתק, שט כמה מילין על פני האוקינוס, ואחר כך – ככל החוזר אל אדוניו – חזר אל „ארטייו“, שהפליגה למקום אחר. כנראה כדי להודיע לה, כי גם שאר הכדורים מתאמצים להנתק. השנה ניתן אחד מד' הכדורים של „ארטייו“ והרחיק בערך מיל אחד ועגנו נאחז ב„משהו“ המוטל בתחתית האוקינוס. „ארטייו“ השיגה את הבורח ומצאה את… „מצרים“.
„מצרים“ טבעה בעומק 400 רגל חרטומה כלפי מעלה ואחוריה בקרקע הים. בעומק זה שרויה מאפליה הגוברת מחמת האבק שהזרם מתמרו ומדליח בו את המים. מחמת האפלה אין האמודאים מבחינים דבר במרחק כמה פסיעות, ולעתים קרובות אינם מבחינים גם את רגליהם. מאליו מובן, כי קשה מאד לעבוד באנדרלמוסיה זו של גרוטאות בתוך המאפליה. ויש סכנה שהכבל שאליו רותק האמודאי ישתחק בגרוטה וינתק. העבודה נעשית במקדחים ובמסורים שבהם מקדדים האמודאים את דפני הספינה ונכנסים פנימה. מטען הזהב של „מצרים“ גנוז בחלקי הספינה המרכזיים וקשה יהיה להגיע אליו.
אם משיית הזהב תצליח, תתחיל החברה בעבודות המשיה של שאר האוצרות הטבועים בתחתית הים. הנה במפרץ נאוואַרה קבור אוצר של מיליארד פראנק זהב – האוצר הזה היה טעון על ספינות טורקיות, שהצי הרוסי הטביען לפני מאה שנה. בארכיפלג היוני, בתחתית הים האגיי, ספונים בכלל אוצרות אין חקר – הספינות היו נטרפות כאן מימי קדם. יתכן, כי מקרקע הים יצליחו למשות לא רק זהב אלא גם יצירות האמנות היונית.
יש עוד מקום המוכן לפורעניות של ספינות – חופי אנגליה. כאן קבורות, למשל, ספינות ארמדה הספרדית שהיו טעונות זהב, כאן טמונה גם „לוזיטאניה“ שהטביעוה הגרמנים, שהיתה טעונה זהב בשיעור 120 מיליון פרנק.
בקרקע הים אפשר למצוא כלים מכלים שונים. אמודאי אחד משה מן התהום תיק עור אדום ובו 5.000 פרנק בלגיים. אמודאי שני מצא במצולות תער גילוח אמריקני, ובעל בית החרושת התחבלן עשה זה חומר לריקלמה רעשנית: ראו נאה, ראו: מה כוחה של התוצרת שלי, שהמים והזמן לא יכלו לה…
ויש עוד תכנית: להתחיל בעיבוד שרטוני הפנינים של מפרץ פרס – ושוב באמצעות מכשירי האמודאות.
אכן, צר לו לאדם המקום ביבשה ובאויר והוא מעיז לרדות גם בים. ויש בעלי דמיון המתנבאים לאמור: התקופה הבאה תהיה „תקופת המים“…
"הארץ", שנה י"ב, מס' 3430, 14 בנובמבר 1930, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
