„רחף“ ב„שירות חופי המזרח“

ספינת־המשא „רחף“ של חברת „נחשון“ נחכרה ע"י ה"ה פדרמן־מרכוס („שירות חופי המזרח“), בעל אנית־המשא „ארנון“. עד עתה היה רב החובל רוזנטאל מפקד את „רחף“. עתה נמצא הדבר לאפשרי למסור את האחריות לספינה לאחד העובדים הראשיים, והוא משמש בה רב־חובל. בספינה 9 עובדים, מהם 3 להכשרה והכשרתם נתמכת ע"י מחלקת־הים של הסוכנות.

---

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3984, 30 ביוני 1938, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*

בחינוך הימי

(מכתב אל המערכת)

ב„דבר“ גליון מס' 3984 מיום 30 יוני ש. ז. בקטע „רחף“ ב„שירות חופי המזרח“ פרסמתם ידיעה שהננו מבקשים לתקנה. נאמר שם „עד עתה היה רב־החובל רוזנטל מפקד את „רחף“. – עתה נמצא הדבר לאפשרי למסור את האחריות לספינה לאחד העובדים הראשיים, והוא משמש בה רב־חובל וכו'.

אנו חושבים לראוי לציין כי העובד שקיבל על עצמו את הפיקוד על „רחף“ הנהו הח' ישראל לסקוב, חניך הסקציה הימית של „הפועל“ שעבד שנים אחדות בקואופ' „עוגן“ ואחרי 10 חדשי עבודה והכשרה תחת פיקודו של רב־החובל רוזנטל – קיבל הכשרה מספקת עד כדי האפשרות לקבל על עצמו את הפיקוד בספינה.

חברת „נחשון“

---

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4007, 10 באוגוסט 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ בנמל תל אביב

סירת המפרש „רחף“ הגיעה אתמול ב־2.30 אחר הצהרים לנמל תל אביב, בהנהלת רב החובל רוזנטל, ו־8 ספני „נחשון“. הספינה הביאה אתה 5 נוסעים – 3 מחברי פלוגת הים של הקבוץ המאוחד, 1 מאשדות הים (הנוער העובד) ואחד מקבוץ „עמל“ של השומר הצעיר.

רב החובל רוזנטל עלה ראשון לרציף וסידר את הניירות הדרושים לירידה לחוף. לאחר זמן מה באו לנמל ד. רמז, מלכה לוקר ובר כוכבא מאירוביץ. ליד הרציף הצטלמו חברי „רחף“ עם הפוגשים אותם.

אחד מספני „רחף“ סיפר על נסיעתם שעברה בהצלחה מרובה: עזבנו את נמל חיפה ב־7.30.

ד. רמז הזמין את האורחים למסיבת־תה לועד הפועל של ההסתדרות ול„דבר“. במסיבה סיפרו ספני „נחשון“ על פרטי הנסיעה לאי כרתים. כן ספרו על הצלחתם בעבודה, אשר היא מפרנסתם.

בשיחה הובעה גם הדרישה לרכוש סירת מפרש גדולה יותר אשר תאפשר להם לעבוד בקו קבוע. כן דובר על קבוצת אשדות ים העוסקת בדייג ורואה גם היא הצלחה בעבודה, אך למרות מרצם של החברים הצעירים ושאיפתם לעבודת הים אין אפשרות לשתף אותם בעבודה מחוסר סירה נוספת ומכשירים. על הנהלת „נחשון“ והליגה הימית להגיש את האמצעים הדרושים לפיתוח הימאות העברית. במסיבה השתתפו ד. בן גוריון, יו"ר „נחשון“, י. חורין, ד. הכהן, י. בן־אלול, לובטקין ועוד.

ד. רמז סיים את המסיבה והביעה את שמחתו על הופעת „רחף“ בנמל תל אביב ביום חגו.

חברי „רחף“ עם רב החובל רוזנטל הצטלמו בחצר הועד הפועל עם עובדי הועד הפועל ופועלי „דבר“.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3919, 12 באפריל 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בית הספר הימי ליד התכניון העברי בחיפה

ארגונו, החזקתו, תכנית-הלימודים בו, העבודה המעשית

פתיחת ביה"ס הימי ליד התכניון בחיפה, עם ראשית שנת הלימודים, היא פרי פעולה משותפת של הנהלת הסוכנות היהודית, החבל הימי לישראל והועד המנהל של התכניון העברי. הוסכם כי בית-הספר צריך להיווסד ליד התכניון העברי בחיפה, המוסד העליון והמרכזי לחינוך טכני בארץ. התכניון מקיים זה קרוב ל-10 שנים מוסדות לחינוך מקצועי, את ביה"ס למלאכה בעבר ואת בית הספר המקצועי תיכוני כיום, שיש לו נקודות מגע ושיתוף מרובות, בלימודים ובעבודה מעשית, עם ביה"ס הימי. הרכוש בבנינים, בתי המלאכה, מעבדות ואמצעי לימוד אחרים אשר התכניון מעמיד לרשות ביה"ס הימי משחררים אותו מהשקעות יסוד והוצאות ציוד רבות אשר היו מעיקות מאוד על המוסד החדש בראשיתו לולא הקשר הארגוני הזה עם התכניון ועם בית ספרו המקצועי.

את החזקת בית הספר הימי נטלו על עצמם הנהלת הסוכנות היהודית והחבל הימי לישראל, שהתחייבו כל אחד לשאת במחצית תקציבו, עד 1000 לירות לשנה.

החבל הימי לישראל הבטיח מלבד זאת לעזור לביה"ס בהשגת הציוד הנוסף הדרוש בעיקר ללימודי השיט. יש תקוות להגשמת המטרה הזאת בעיקר עקב סיועו החשוב של הועד הבריטי של "חבל ימי לישראל", שנוסד בלונדון באביב האחרון בראשותם של מר אדוארד ברון, ליידי ראדינג ולורד טיינהם ובהשתתפותם של אישים אנגלים ויהודים חשובים. על יסוד מאמציו של הועד הבריטי מקוה החבל הימי לישראל לספק לבית הספר הימי בין שאר צרכי הציוד ספינת לימוד וכן להבטיח את ההוצאות הקשורות בהזמנת קצין-שיט בריטי אשר יעמוד בראש המחלקה לשיט של בית הספר.

האחריות להחזקת בית הספר הימי תהיה בידי ועד נאמנים שיורכב מבאי-כוח שלושת המוסדות האחראים ליסודו.

תכנית בית הספר עובדה על יסוד הצעותיה של הועדה להכשרה והדרכה ימית ובהתייעצות עם מומחים בריטיים בארץ ובמיניסטריון למסחר בלונדון.

בראשית חורף תרצ"ח נתמנתה מטעם מחלקת הים של הסוכנות ועדה להכשרה ולהדרכה ימית: אינג' ש. קפלנסקי, (יושב ראש), ד"ר ברדין, ח. בן-נחום, ד"ר וידרא, רב החובל זאב-הים, מ. ז'יליסט, א. חושי, אינג' טובים, י. מיוחס (מ"מ אינג' כרוך) וב.כ. מאירוביץ. הועדה הנ"ל בחרה בועדת משנה לשם עיבוד הצעת תכנית בית הספר הימי (ד"ר ברדין, זאב-הים והאינג' טובים). לאחר התיעצות עם מומחים ימיים של ממשלת ארץ-ישראל ובעלי מקצוע אחרים בארץ עבדה הועדה הצעת תכנית של בית הספר הימי. הצעת התכנית הועברה לחוות דעתה של מחלקת הצי המסחרי ליד המיניסטריון למסחר באנגליה באמצעות שליחו של חי"ל, מר ו. אהרן, והתקבלה על ידה בקויה הכלליים. אחר זה נשלח ד"ר ברדין, מנהל בית הספר הימי, ללונדון לשם בירור פרטי התכנית ולשם חקירת דרכי החינוך הימי בבתי הספר הימיים באנגליה ובסקוטלנד. בהתיעצויות שהיו בינו ובין המומחים של מחלקת הצי המסחרי של המיניסטריון למסחר נתקבלה תכנית הלימודים והעבודה המעשית, לאחר שהותאמה לדרישות הבחינות הממשלתיות לשם קבלת תעודה של קצין ימי שני לתלמידי מחלקת השיט, ושל מכונאי שני לתלמידי המחלקה למכונאות ימית.

 בית-הספר הימי שואף לתת לחניכיו הכשרה מקצועית ימית יחד עם השכלה עברית וכללית. הוא יהיה בן 4 מחלקות: 1) מחלקת השיט, 15 תלמידים. 2) מחלקה למכונאות ימית, 15 תלמידים. 3) מחלקה לבנין סירות, 5 תלמידים. 4) מחלקה להפעלת רדיו, 5 תלמידים.

בראש מחלקת השיט יעמוד רב-חובל אנגלי, בעל נסיון בהדרכה ימית.

 בית הספר יהיה בן 4 שנות למוד. תקופת 4 שנים כוללת גם את הזמן (3 עד 6 חדשים) אשר חניכי מחלקת השיט יצטרכו לבלות בבית הספר לאחר שובם מההכשרה באניה, כדי להתכונן לבחינות הממשלתיות.

 כדי לעמוד בבחינות הממשלתיות יצטרכו תלמידי מחלקת השיט ככלות 3 וחצי שנים של תקופת הלימודים לעבוד 3 שנים באניה, ותלמידי המחלקה למכונאות ימית יצטרכו לעבוד 2 שנים באחד מבתי המלאכה הגדולים בארץ ו-18 חדשים באניה. אף חניכי המחלקה להפעלת רדיו יצטרכו לעבור כתום תקופת הלמודים עבודה מעשית במשך תקופה מסוימת, כדי שיוכלו להבחן בחינות ממשלתיות. תלמידי המחלקה לבנית סירות יוכלו להכנס למקצוע עם גמר תקופת הלמודים בבית-הספר.

התנהל מו"מ עם מחלקת הצי המסחרי ליד המיניסטריון למסחר באנגליה בדבר הבטחת מקומות הכשרה ואמון לחניכי בית הספר באניות בריטיות. נתקבלה הודעה, כי אין כל התנגדות פרינציפיונית לסידור המבוקש והמו"מ נמשך עכשיו עם חברות האניות הבריטיות.

גיל הכניסה לבית הספר הוא מ-14 עד 16 שנה. במחלקות לשיט ולמכונאות ימית תנתן זכות הבכורה לתלמידים בני 14 או 15 שנה. ההשכלה הדרושה לכניסה לבית הספר היא של בית ספר עממי בן 8 שנות לימוד, או 4 כיתות של בית-ספר תיכוני.

---

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4036, 13 בספטמבר 1938, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

התפרסם גם ב„הבֹּקר“, 21 בספטמבר 1938, עמ' 4.

עזרה מאנגליה לאימון יורדי-ים יהודים

ועד של החבל הימי בלונדון. – ההכנות לפתיחת ביה"ס הימי בחיפה

ההכנות לפתיחת בית הספר הימי בחיפה צעדו צעד הגון קדימה בעקב בפעולתו של מר אהרן בשעת ביקורו בלונדון. לפי בקשת החבל הימי לישראל דן מר אהרן עם ה"בורד אוף טרייד" (מועצת המסחר בלונדון) בכמה שאלות הקשורות בהכשרה הימית של צעירים מארץ ישראל לפי השיטות הנהוגות באנגליה. בהתאם לסידורים שעליהם הוסכם עם המוסדות המוסמכים תיקבע תכנית הלמודים בבית הספר הימי בחיפה באופן שתאפשר לתלמידים להתכונן לבחינות הנדרשות ע"י ה"בורד אוף טרייד" ולעמוד בבחינות אלו בארץ. כן הובטח להתחשב בתקופת הלמודים בבית הספר לגבי הפחתת תקופת ההכשרה המקצועית.

 ד"ר ברדין, מנהל בית הספר המקצועי הטכני, השוהה באנגליה בשליחות החבל הימי לישראל בקר בכמה בתי ספר ימיים ונהל מו"מ עם מוסדות מוסמכים בשאלות הטכניות הכרוכות ביסוד בית הספר הימי בחיפה.

 בשיתוף עם המפקד בישופ, מזכיר הליגה הימית ("ניו ליג") באנגליה, שבעזרתו רבת הערך הובטחה הצלחת פעולתו של מר אהרן, נערכו פגישות עם הלורד אסנדן, יושב ראש הנהלת "פרינס ליין" ועם מנהלי חברות אניות בריטיות אחרות. כתוצאה מפגישות אלו יש לקוות, כי כמה צעירים מארץ ישראל יוכלו להתקבל כמתלמדים באניות בריטיות המהלכות בים התיכון.

 במו"מ עם השלטונות ועם ב"כ חוגי הספנות הבריטית הורגש יחס אוהד, שבוטא גם בהבטחת המיניסטר למושבות בתשובה לשאלה בבית הנבחרים, כי האדמיניסטרציה בארץ ישראל תעודד את חינוכם הימי של תושבי הארץ.

 בלונדון נוצר ועד מיוחד של חבל ימי לישראל בראשותו של אדוארד בארון. ליידי ראדינג, המשמשת בתפקיד של יו"ר "זבולון" ושכבר עשתה הרבה לקרב את יהודי אנגליה לפעולה הימית בארץ ישראל, סייעה במדה רבה מאוד ליצירת הועד. היא תשמש עם לורד טיינהם סגן יו"ר. חברי הועד הם: ליטננט קומנדר קאנאט-כהן וליטננט גולדריך (יועצי כבוד טכניים), המיור פרנק בוסטרד, ברידג'-ואב, קומנדר בישופ – מהליגה הימית, ה' מאכסואל מוריס, – גזבר כבוד, ברנרד מצירס ורקס א. ל. כהן.

 מר אהרון נתבקש ע"י הועד בלונדון להיות המקשר בינו ובין מרכז החבל הימי לישראל בארץ. הועד מטפל עכשיו בארגון המגבית להבטחת התקציב של בית הספר הימי הכולל בין השאר העסקת מורים מומחים מאנגליה ורכישת ספינת לימוד בשביל תלמידי בית הספר הימי.

 חוגים רחבים של יהודים ולא יהודים באנגליה מגלים התענינות רבה בהתפתחות הימאות העברית בכלל,  ובפעולות החבל הימי לישראל בפרט, ויש לקוות, כי היהדות האנגלית כולה תתמוך בפעולה זו במלוא אפשרויותיה.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3953, 24 במאי 1938, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בנתיבות הנחשונים

במכונית קטנה על פני כביש חלק יצאנו בערב מחיפה ופנינו אל שטח הקבוצים בחולות קרית־חיים, במקום שם חוגגת קבוצת־הים את שוב חבריה השלשה מנסיעת ההרפתקאות ב„רחף“. יש יבשת והיא סוערת. יש דממה והיא זועקת. שומם ודומם היה הכביש ההומה כל היום מתנועה. אטומים ואפלים היו החלונות, הבתים. איש לא נראה, קול לא נשמע. היה זה ערב אפל בין שני לילות של התקפה. יום לפני כן מנו עתונות את היריות על קרית־עמל בקרבת מקום, יומיים אחרי כן תיארו את פרשת ההתקפה על משמרת צבא בדרך זו. אך המכונית שלנו, ובה מאנשי „נחשון“ ומועצת פועלי חיפה ורב החובל בכבודו ובעצמו, היתה אותה שעה רחוקה מכאן. כבוּשה עודנה לחרדה הגדולה של הימים בהם טרם נודעו עקבות „רחף“ בין איי יון; נתונה לשמחה הגדולה כאשר נראתה אותו בוקר פתאום הספינה באופק – היתה מכוניתנו כמפליגה אל חזון של עתיד. ואולי לא רחוק הוא כ"כ. באניות עבריות גדולות ודוקא שתים בבת אחת, היינו נישאים בדמיוננו על גלי הים התיכון הלוך וחזור שבוע־שבוע, מביאים חלוצים ותיירים ומובילים מטען ופרי־הדר, מניפים את דגל שבעת הכוכבים של „נחשון“ ועונדים את סמל החבל הימי לישראל.

חולות הקריה היו עמוקים כתמיד ומדרון הכרמל המואר קסם כתמיד. מקהלת צפרדעים קיבלה את פנינו, ודממת שכונה לאחר יום של עבודה וחוסר־עבודה. צריפי הקבוצה היו חשוכים ובחצר לא נראה איש, רק עטרת דגלי־הים הקטנים התנופפו ברוח כביום חג של ימאים מובהקים. אפלולי ושקוע בדממה היה גם צריף האוכל, בו נתכנסו עתה החברים כולם, עשרות רבות. מסביב לשולחנות הערוכים ישבו, מרוכזים וקשובים, מופנים כולם אל הנקודה האחת – אל שפתי החבר הקורא מיומן הנסיעה. על פני הכותל נמתח לוח דיקט גדול ועליו צוירו בצבעים בולטים מרחבי הים הסוער וקצות האיים המפותלים ביניהם התלבטה הספינה העברתי הקטנטונת. מנורת חשמל חיורת שפכה אורה על קצות האיים האדומים, על הגלים הכחולים ועל פני הנער הבהירים. כמעט ילד. וכי ייעף הוא בקראו מן המחברת הממועכת ויבוא חברו תחתיו – והנה, גם הוא בהיר וגם הוא עודנו ילד כמעט, וכאשר מתחילים להתגלות מתוך אפלולית הצריף פנים מרוכזים ועינים קשובות – והרי גם הם כילדים כמעט.

אך בוגרים ורצינים הם הדברים. הסכיתו ושמעו לשפת הים הסוערת, החמורה, בפי הנער – שפה שאינה מבחינה בין ותיק וצעיר ואם גם חבר לנוער־העובד בארץ ישראל הוא, המפליג בפעם הראשונה למרחקים. שמא מוטב, כי ניטול היומן ביד ונהיה קוראים ממקור ראשון. הנער המפקיד את יומנו בידנו מהסס, אמנם. הוא אומר בביישנות: „ייתכן שתמצאו שגיאות – הספינה התנודדה וה„בוטסמן“ לא הרשה לכתוב“. „אין דבר – אתם עונים לו – על כל שגיאות תכסה האהבה“. ובעצם, גם אין שגיאות כלל. יש רעננות של נעורים וחן של היוצאים למעשה נועז, של השטים על פני מים רבים ושרשיהם באדמת הארץ, בחולות הקבוצה.

ובכן אנו קוראים:

„יום ראשון, 6.3. ב־9 בבוקר הפלגנו מחיפה לקראֶטה. הקורס – מערב צפון מערב ¼ מערב. מהירות הנסיעה – 6 מיל לשעה עד 21 בלילה. ב־21 התחזקה הרוח ומהירותנו 7 מיל לשעה. הרגשה מיוחדת של הפלגה ראשונה למרחקים. שבוע מבלי לראות חוף. מ־20 בלי מפרשים. ב־23 נקרע הקליבר“.

והרי אנו בין שורות של רשימות בלתי מובנות כמעט לבני יבשת בּוּרים. שורות, בהן מהלכים בּרוֹמטר ורוח ו„קורס“ וכדומה מן הענינים החשוּבים ליורדי ים, ואפילו כשהם חברי הנוער העובד. ובין רשימות אלו נתלבט עד שנגיע ל„יום שלישי, 8.3. אך שלשום הפלגנו וכבר קשיים לפנינו. בלילות חושך, באין ירח וכוכבים, מתחיל להתנפּץ המפרש ופתאום נקרא אחד ואחריו שני. רוח רעה קמה עלינו והיא מפריעה להתקדמותנו. – – ובינתיים ישנה עבודה מרובה, גם בלילה וגם ביום, ליד ההגה או בתיקון המפרשים הקרועים, ללא שינה ועיפים. אך אין דבר, מקוים שיוטב“.

„יום חמשי, 10.3“. שוב, כמובן, עוצם הרוח וכספּית הבּרוֹמטר וכו' – – והנה, סטוֹפּ! נעמדנו בלב הים בלי להתקדם ובלי דעת מקום עמידתנו“.

חסר מאזוט וחסר מזון. הקפיטן מחלק מנות־מנות, למען יספיק לזמן ארוך יותר. עומדים ומחכים לרוח כדי שיוכלו להפליג. „מה יהיה, הנגוע בים וברעב?“

כעבור יומיים מספר היומן: „נוסעים עם הרוח בחצי מוטור. אי קאזוס נראה. גלים סוערים. מבקשים מחסה. עוגנים באי קרפאטוס במפרץ פּאֶגאדי. מקום נדח, אניה מגיעה לכאן לעתים רחוקות. מקום נהדר, הרים יפים ומפרץ טבעי“. ושוב סערה. עתה מבקשים מחסה ליד האי אילזה אילן. קושרים את הספינה אל סלע ההר ולשם התבדרוּת מעט מחליטים פה אחד כי „קשרו את ההר אל הסלע“. משמר מיוחד ניתן להשגיח על הקשר, כי אם תחליף הרוח פתאום את כיווּנה ואת עצמתה – עלולה הספינה להתנפץ בסלע. „תתארו לכם – מספר היומן בכל הפשטוּת – הנה אני האחד אחראי לחיי תשעה אנשים הישנים את שנתם בשקט ואינם חוששים לכל רע“.

האי אילזה אילן אינו יכול לשמש מחסה טוב לימים רבים. מתירים, איפוא, את החבל – מספר היומן ב־15 לחודש – ו„נוסעים לבקש מחסה במקום בטוח בכיף פלקה. עוגנים במפרץ קרויבה. יש מחסור בצידה ומתכוננים לצאת להרי קראֶטה לבקש מזון. בינתיים מסיימים עבודות דחופות בתיקון מפרשים“. למחרת היום סוער הים ביותר ובאפס צידה מפליגים הלאה ומגיעים למפרץ דקרה. בכפר קטן ונדח במפרץ זה משיגים זיתים וגבינה ומעין לחם הדומה לאבן. גוש אחד ממנו נשמר למזכרת והרי הוא עובר עתה מיד ליד על פני שולחן הקבוצה, מפליא כל רואה וכל ממשמש בטיבו ובצורתו ומעלה הצעה להעבירו למשמרת למוזיאום או לארכיון.

באחד הימים מגיעה ספינת ישראל הנודדת לאי של מצורעים – חויה גדולה ומשונה. „גישה מיוחדת לחיים היתה לנו ביום זה“ – כותב היומן. וכעבור יומיים – שקט: „אין רוח, ים חלק דומה לראי. הברומטר 30–34. נסיעה יפה. בשעה 14.30 הגענו לקנדיה, מוכנים לפריקת המטען“. „שבת! יום המנוחה הראשון לנסיעה ארוכה זו. לאחר שלשה שבועות יכולים לנוע וליישר את הגב, כי היום שבּת לנו“.

קצרה היא המנוחה לחלוצים עברים. כעבור יום – שוב סערה. עוגנים באי שמם ליד לוע של הר געש המתפרץ מזמן לזמן – „אי המתים“ קורא לו היומן. שני חברים עולים בהר „ועל אחת האבנים כתבנו בצבע לבן את שם הספינה ויום היותה במקום. ועל אבן שניה את שם הקבוצה ואנשיה העובדים בספינה לזכר הביקור באי השמם“. גם הטבּח הטריח עצמו ועלה בהר, כי בינתיים אזל הנפט ואין לשפות את סיר תפוחי האדמה אלא על „אש טבעית“ עשויה משרידי עצים יבשים שלוקטו.

הסוף אינו חשוב – פשוט: ים שנרגע, רוח מערבית טובה, בּרוֹמטר ידידותי ומהירוּת נאה. „נגמר חודש לנדודים!“ מתקרבים והולכים אל חוף הארץ. „משקיפים כל היום לעבר היבשה ואולם אין רואים דבר. כי העננים מסתירים את פני הארץ. נשארו רק 40 מיל עד חיפה“.

בהערות בעל פה, בשולי היומן, אפשר היה לשמוע הרבה דברים מענינים על „רחף“ וספּניה ורב החובל שלה ומפרשיה וארחותיה והלכות יורדי ים בכלל ונסיון חייהם ודרך לימוּדם והתאזרחוּתם של ספנים עברים צעירים בים רב התעלוּמה ובספינה הזעירה.

אך הן עלינו להקשיב עתה לדברי הנאומים לכבוד הספּנים החוזרים ואניתם זו, „רחף“. מדבּר בא־כח הקבוצה. הוא מסביר את פירוּשו של שמה החדש „שדות ים“ – אדמה רבה ומים רבים. „כעץ זה השולח צמרתו אל־על, שלא יוכל להיזון ולהתקיים, אם יהיו שרשיו במים בלבד – כן חברי הנוער העובד בקבוצתם, כן חלוצים עברים בארץ־ישראל“. ועל כן – „בספינה רוצים אנו, בהכשרה ימית ממש שתאפשר לחברים רבים להכיר את הים ולחיות ממנו“. עד עתה – מה מעטים החברים שזכו לכך. ביד אחת תמנה אותם, את אלה שב„רחף“ וב„סנפיר“ סירת הדיג, גם יחד. על כך באה תשובת איש מועצת פועלי חיפה – והוא גם מאנשי „נחשון“ ומחובבי הים הראשונים. תשובה פשוטה ביותר: „צדקתם“. הוא סיפר גם על האהבה הגדולה לספינה פעוטה זו ולאנשיה, שזרחה מכל העברים באותם הימים בהם גברה החרדה לה. ועל ספינה קטנה עוד אחת דיבר, ספינת דייגים אחות ל„סנפיר“ במהרה בימינו. ועוד דברים אחרים על תכניות קרובות, גם רחוקות.

אף את רב החובל „הדבירו“ עמדו עליו מכל העברים עד שנאוֹת וקם ופתח בשפת־גמגום בינלאומית של אנשי מעשה מובהקים: „אם יש לנו ילדים כאלה כמו דוד ומרדכי – עלו דבריו מתוך הגמגום – קום תקום הספנות העברית“. אחרי כן העביר קו השואה בין „גוי“ לבין מי שאינו גוי, אלא דוד או מרדכי, הספנים של „רחף“. והוברר לנו, כי את אשר ילמד ה„גוי“ במשך שלש שנים – למדו אלה, שלנו, תוך מחצית השנה. ראו את רצינות פניו של איש־הים הותיק ושמעו את דבריו בינו לבין עצמו בשלהי הנאום: „בים אין חכמות – הוא אומר – לאחר העבודה אנחנו חברים, אוכלים ושותים ומשוחחים כאחים, אבל בשעת הסערה החיים תלויים בשערה. הקשב לפקודה וציית, ספן, וזה הכל“.

בתום הנאומים ואף היין נשתה כדת, הוליך הנער הספן את רב החובל שלו להראות לו את מטתו באחד מחדרי הצריפים – זה ה„בית“, עליו יהזו הוא וחבריו בשעות הנופש בים. אחר הראה לו באפלולית החצר גם את הפינה שם מוקם הלול החדש – זה „המשק“ עליו יספרו לא אחת בשבת־אחים על הסיפון.

ושוב היה כביש דומם ובתים אטומים ומכונית בודדת באפלת הלילה.

*

למחרת היום לא היה חג. ברציף צדדי של נמל חיפה עגנו שתי הספינות „רחף“ ו„סנפיר“ זו בצד זו – כל הצי כולו של חברת „נחשון“ להסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל. מלבד תכניות לעתיד ומאויים וכמיהת נפש וגישושי יצירה ראשונים ומספר אנשים נתונים בלב ונפש – זה כל הונה של „נחשון“ לעת עתה, כולו כאחד רכוש חי וער ורענן – ודומם אין בו. „טוב שתעמודנה תמיד השתים יחד“ – התבדחו אורחים וספנים. „ליד סנפיר“ נראית „רחף“ גדולה יותר“ – אמרו כשהם מודדים אורך ורוחב ומחשבים בלשון טונים. ובכן, זוהי „רחף“, אשר דגל שבעת הכוכבים של הרצל הונף עליה: 19 מטר האורך ו־8 הרוחב ו־160 מספר הטונים ומעץ עשוי השלד ו„ותיקים“, אף „אינואלידים“ הם המפרשים ו„עקשן“ הוא המניע. ספינה ערבית משומשת שהותקנה ככל האפשר לתפקידה, להכשרה ימית לחלוצים, ונוספו לה מעט מכשירים של יורדי־ימים – המצפן וה„לוג“ וה„סאֶקסטאנט“, כל אלה ה„יצוּרים“ הרואים ברוח ובכוכבים והותקנו בה כמה תאים לעובדים. זה הכל, לבד הערגה שעוטפת והאהבה שהוקפה ולבד התכניות והתקוות שליבתה.

לא הרחק מ„צי נחשון“ התנפנף אותו בוקר דגל צלב־הקרס גדול וגאה – אנית לוכּסוּס מבראֶמאֶן, נושאת שמו של איזה גנרל גרמני עגנה בהרחבת הדעת עם כל עשרים אלף הטונים שלה. היה בודאי קצת הפרש בין שתי הספינות השכנות, אך ספק הוא, אם זכתה זו הגדולה והמפוארת למדה רבה של חיבה והתלהבות, כספינה הקטנטונת והדלה. אנשי „רחף“ – חברי שדות־הים ופלוגת־הים והאחרים אשר אתם – היו כבר אותה שעה שקועים בעבודתם. רק יום אחד למנוחה ורק ערב אחד לחג לאנשי־הים. למחרתו, יש להשכים למלאכה – לפרק את החפף שהביאה הספינה. מהו חפף? הן תשאלו. ובכן, אם לענות בנוסח מלונים מסוג ידוע, הרי ייאמר: מין אבן הטובה לסוג מסוים בבנין. אך אנשי „רחף“ אומרים אחרת: „זהו מטען שהעמסנו על אחריותנו למען לא נחזור ריקם ועתה על „נחשון“ לעסוק במכירתו“. תפקידים רבים ובלתי צפויים מוטלים, איפוא, על חברה ימית עברית צעירה ועל ספניה הטירונים. נוסף לכל יש, למשל, גם התפקיד של הכשרת לשון ימית עברית והאם בכוחו של הקומץ הקטן הזה הוא? רב החובל כופר בכלל באפשרות הזאת. שפת ימים בינלאומית היא – הוא אומר – נחלת ההולנדית העתיקה והספרדית העתיקה ואין לשנותה, קצרה היא ומובנת, כל מלה קולעת למטרתה. „אני אומר „הול טייד“, שתי הברות ותו לו – וה„חברה“ מבינים מיד את אשר עליהם לעשות. אדרבה, כיצד תאמרו זאת בעברית?“ ולא ידע, כי כבר קדמוהו ספקנים גדולים וגם טובים, במקצועות שונים ובמלאכות רבות. ועוד חזון למועד.

כדי להתנחם מן המראה העלוב של הספינה הקטנה, וממשמע התנאים הקשים לעבודת ספניה, תנאים המחייבים העזה ועקשנות של חלוצים – הבה נסור למשרד „נחשון“ לא הרחק מן הנמל. שם, על האצטבה בארון, חבויה תיבת־עץ משרדית קטנה – הכרטיסיה של מניות „נחשון“. אם מעיז עתה להפליג בין רשימות של המניות – והיה עלינו לעשות דרך ארוכה ועשירה ברחבי כל אמריקה הגדולה והרחוקה. מחבל חבל נישאים אנו, ממדינה למדינה ומעיר לעיר: ניו־יורק וּואשינגטון וּבוסטון המפורסמות, ואחריהן – דולית במינאֶסוטה ומלדן במאסאשוּסאֶט, שאטאנוגה בטנסי ורידינג בפאֶנסילואניה, אסבורי־פרק בניו־ג'אֶרסי, הוסטון בטאֶכּסאס, לוס־אנג'ילוֹס בקליפורניה וברידג'פורט בקונקטיקוּט. מדאלס בטאֶכּסאס אנו עוברים אל מונטריאל בקויבּאֶק ומאוּמאהה בנאֶוראסקה – לסינסיטנאטי באוֹהאיוֹ, מטולסה באוֹקלהוֹמה ליוֹרצ'אֶסטאֶר במאסאשוסאֶט, לדאֶטרויט במיצ'יגן, לאטלנטה בג'ורג'יה, לפּרוֹוידאֶנס ברהודה ולסאסקאצ'יאֶן בקאנאדה. שמות רוכשי המניות מוכרים לנו יותר. בזה אחר זה עוברים לפנינו: הורביץ וּפרידמן וגולדמן וקפּלן ולוינסון וכהן ובדומה להם – אחינו בני ישראל, שהגיעה אליהם בשורת הים העברי.

ובעברנו על פני מדינות אמריקה ועריה בתיבת הכרטיסיה, משם לשם וממניה למניה בת חמשה דולאר בסך הכל – וידענו וחשנו, כי כאן חבוּיים חזון והתמדה, מאויים ועמל. נדע, כי צנועה היא ההתחלה אך פורצת למעשים. כי מצומצם הוא חבר ההוזים, אך לוהט בדבקוּתו. אז נברכם בלבּנו ונטה אוזן לגישוּשי התכניות.

לקראת שלשה כיווּנים של ימאוּת על הספּנוּת העברית לחתור כיום – אומרת תורת „נחשון“, והיא רק בת קטנה, הבת הבכירה והרצינית והעצמאית של החבל הימי לישראל. ל„קו“ עברי מתמיד ונאֶה של נוסעים בים התיכון, קו שבועי המחייב שתי אניות בבת אחת. אניות דוברות עברית ונזונות מתוצרת הארץ, שרוֹת משירי הארץ וחיות כהמשך לה, ובפרוזדור. פירוש הדבר בשפת לירות, הוּא – מאתים עד שלש מאות אלף. זה לא מעט. אבל אנשי ים, כידוּע, אינם מוּגי לב וגם לתקוות יש להם העזה. אם ההון של „נחשון“ מגיע כיום רק לעשרה אחוּזים בערך מאותם הסכוּמים האגדיים – הרי יוּבן, יש לבקש שוּתפים וגם מזאת אין אנשי התכניות נבהלים. קו נוסעים אינו מקובל לעסק מזהיר שיש בו כדי לעמוד ברשות עצמו, בלי תמיכת המדינה – זאת יודעים מאזניהן של כל חברות האניות. אפילו הקו המוליך לארץ ישראל הנחשב גם כיום, עם מיעוּט העליה, לאחד הקוים הפעילים ביותר – גם הוא אינו כרוּך ברווחים. ומכאן, לכיווּן השני: הובלת מטען למרחקים. כידוּע נתברכה ארץ שיראל באימפּורט רב, ומאידך – באֶכּספּורט של פּרי הדר. בעונת הפּרי הופכים נמלי הארץ מקלט לספינות קטנות וגדולות הנזעקות לכן מארבע כנפות תבל, מדוע לא תהיינה גם אניות מטען עבריות חלוציות נהנות מפרי הארץ? המטען החופי – זה הכיוון השלישי, והילוכו לאורך החוף על פני הנמלים הקרובים, בקו זה ש„רחף“ היא התחלה לו.

אנשי הים מונים אחד לאחד את הספנים המתאמנים לעבודתם באניות שונות, ואחת לאחת – את ההתחלות והתכניות הקרובות ובהן בית ספר ימי רציני בחיפה. עד ל„קרן הים“ מפליגים הם, אחות לקרן הקיימת ולקרן היסוד. ומכאן – אל צי ישראל במהרה בימינו.

ב. ח.

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3933, 29 באפריל 1938, עמ' 14. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.