[…]
בימים האלה נאבדה אנית תורן אחת גדולה למאד בלב הים בהלכה לדרכה „מסמסאס אדאסי“ וכאשר נודע, נשברה לרסיסים בליל יום העשרים לירח העבר אשר בו היתה סערה גדולה ונוראה למאד, מכל משרתי האניה הרבים ומכל האנשים עוברי אורח אשר הי' בתוכה לא ניצול אף א'. ואך שברי לוח נראו על המים סמוך להחוף אשר בו עמדה האניה בלילה ההוא מלכת.
"חבצלת", שנה שלישית, מס' 5633, 7 בפברואר 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ד"ר א. פורצקי
בעבודת הסבלות בנמל חיפה התקדמנו בשתי השנים האחרונות במידה ניכרת. בסבלות הנמל עסוקים כעת 500–600 פועלים יהודים. בימי העונה הבוערת של משלוח פרי ההדר מגיע מספר הפועלים היהודים עד ל־1200 איש. וגם לסבלות בית המכס הנעשית מטעם שלטונות הנמל, חדרה במשך השנה שעברה העבודה העברית. עד לפני שנה היתה הסבלות זו של בית המכס במונופול לפועלים מסודאן וממצרים ומסוריה ומחוורן, אבל בפברואר 1937 הסכימו שלטונות הנמל למסור חלק מעבודה זו ל„סולל־בונה“ באותם התנאים שבהם עובדים הקבלנים הערבים.
קודם כל דאג „סולל בונה“ לשפר את דרכי העבודה הפרימיטיביים ולשם כך היה צורך להשקיע סכומים מסוימים לרכוש מכשירי עבודה. השקעה זו נעשתה על ידי „סולל בונה“ בהשתתפותה של קרן חוסר העבודה והסוכנות היהודית, כל אחד משלשת המוסדות האלה השתתף בסך אלף לא"י ובסכום זה נרכשו שני טראקטורים וחמשים קרונות להעברת המשאות ממקום למקום. על ידי כך נעשתה העבודה יותר ראציונלית וממילא גם יותר מכניסה. בסבלות של הממשלה מטעם בית המכס עובדים כיום בחיפה 100 פועלים מן המספר הכללי של 600–700 איש העסוקים בעבודה זו. בעונת משלוח פרי ההדר מגיע מספר הפועלים היהודים בסבלות בית המכס עד 150–200 איש מן המספר הכללי 1200 איש. כלומר: לערך 10%–12%. ודרישת הישוב היהודי משלטונות הנמל היא לשתף את הפועלים והסבלים היהודים בחיפה השתתפות מלאה בכל עבודות הסבלות, הנעשות מטעם הנהלת הנמל. הסיבה העיקרית, שבשבילה לא הוכנס הפועל היהודי בכל עבודות הסבלות בבית המכס, היה הפחד מפני יוקר שכר העבודה של הפועל היהודי והחשש שמא לא יהיה בכח הסבל היהודי לעבוד את עבודת הנמל הקשה. והנסיון כאמור הוכיח לשלטונות הנמל שחששות אלו בטעות יסודן. הפועלים היהודים הצליחו להעביר במשך תשעת החדשים האחרונים, ממחצית ינואר עד מחצית אוקטובר, 580.000 טונות סחורה במשך 196.000 שעות עבודה. או במשך 2400 ימי עבודה.
שכר העבודה מאת שלטונות הנמל בעד עבודת הפועלים היהודים בבתי המכס, במשך תשעת החדשים האמורים הוא 5340 לא"י. ההכנסות של הפועלים היהודים מכל עבודת הסבלות בנמל, במשך שנת 1936 הן 50.000 לא"י. שכר העבודה כולו, גם ליהודים וגם לערבים בעבודת הסבלות בנמל חיפה, בשנת 1936 הוא, לפי הערכת יודעי דבר, כחצי מיליון לא"י. הפועל היהודי קיבל איפוא רק 10% מכל ההכנסות מן הסבלות בנמל חיפה.
מועצת פועלי חיפה דנה על האמצעים, שיש לאחוז בהם כדי להגדיל את חלקו של הפועל היהודי בעבודת הסבלות בנמל, הנעשות על ידי השלטונות.
*
אולם אין לנו להתעלם מן העובדה, שגם בשטח הסבלות הפרטית לא נעשה עוד כל מה שאפשר היה לעשות, כדי להגדיל את עבודת הפועל היהודי בנמל. עוד רבים הסוחרים והסוכנים היהודים, המתנכרים גם כיום לפועל היהודי ואין מעסיקים אותו בעבודת הסבלות שלהם. ביכלתם של הסוחרים והסוכנים היהודים להכניס עוד כמה מאות פועלים יהודים לעבודת הסבלות בחיפה.
ובימי חוסר עבודה קשים אלה מן הראוי שהללו, יתעוררו לעשות את חובתם ביחס לאחיהם העמלים.
*
לא הצלחנו השנה בפיתוח ענף הדייג. כל הנסיונות שנעשו לא הוכתרו בהצלחה מרובה. גם ים כינרת לא נוצל עד עתה, על ידי יהודים לשם הספקת דגים לישוב היהודי.
השוק שלנו קולט כיום אימפורט של דגים במדה גדולה. לפי הערכת מומחים מוציאה האוכלוסיה בארץ ישראל כרבע מיליון לא"י לדגים; 70.000 לא"י לאימפורט של דגים חיים מארצות חוץ; 100.000 לא"י לאימפורט של דגים כבושים מארצות חוץ אלינו. רק 70.000 לא"י מוציאים אנו לדגים חיים ממקורות הארץ. וגם דייג זה הנעשה בארץ מתרכז רובו ככולו בידי דייגים לא יהודים.
עד לפני זמן מה היה מקצוע הדייג כולו בידי ערבים, ושיטות הדייג שלהן פרימיטיביות מאד. ההכנסה מענף־עבודה זה היתה מועטת מאד. לפני שנים אחדות חדרו לענף הדייג בארץ דייגים איטלקיים מומחים, שהנהיגו שיטות דייג חדשות הנהוגות באירופה, והאיטלקים הם עד היום הדייגים היחידים בארצנו, העובדים ב„מים עמוקים“.
מידי קבוצת הדייגים האיטלקים קנתה חברת „נחשון“ ספינת דייג. שני דייגים איטלקים מומחים הוזמנו על ידי „נחשון“, המדריכים את קבוצת הדייגים היהודים שהחל בעבודתה בספינת דייג זו שקראו לה „סנפיר“.
„סנפיר“ על כל הציוד שבה, עלתה בסך 700 לא"י. היא נמסרה בחכירה לקיבוץ „פלוגת הים“, היושב בקרית חיים. ב„סנפיר“ עסוקים 10–12 איש, בבוקר השכם הם יוצאים לעבודה במימי מפרץ־חיפה ובערב הם שבים לקיבוץ בקרית חיים. המכירה אינה מאורגנת עדיין כהלכה. והם מוכרים את הדגים שלהם יחד עם כל הדייגים הערבים בשוק הערבי.
קבוצה זו עובדת כבר ללא הפסדים. בזמן האחרון עבדה הקבוצה בלא מדריכים. לחדשי החורף אומרים להזמין שוב את המדריכים האיטלקים, כי זהו החורף הראשון לקבוצה זו.
חברת „נחשון“ מתכנת כעת תכניות לרכוש בזמן הקרוב עוד כמה ספינות דייג ולהחדיר לתוך ענף עבודה זה בערך 200 עובדים יהודים.
את פיתוח ענף הדייג מקשרת חברת „נחשון“ בתכנית בנין כפרים לדייגים, אחד בכפר ויתקין, אחד בעתלית על יד חיפה, אחד בכנרת ואחד במפרץ חיפה.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5558, 14 בנובמבר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…]
כ־40 איש, באי כח כל משרדי נסיעות וסוכנויות אניות בת"א נתכנסו על פי הזמנת יו"ר מרכז ה„חי"ל“ מר ש. טולקובסקי למסבה שנתקיימה במלון „תלפיות“.
במסבה נדונה שאלת הקמת בית־הספר הימי והתמיכה למפעלי הספנות העברית.
מר ז'יליסט ספר על תכנית בית־הספר הימי ליד הטכניון בחיפה, המתיסד ע"י מחלקת הים של הסוכנות והחבל הימי לישראל. ה„חי"ל“ קבל על עצמו להשתתף בחלק חשוב של תקציב בית הספר הימי והוא פונה באמצעות משרדי הנוסעים אל הנוסע היהודי להשתתף ביצירת קרן הקמת בית הספר הימי ע"י תשלום הוספה קטנה על מחיר כרטיס הנסיעה לחוץ לארץ.
הספנות העברית, חסרת תמיכה ממשלתית, נאבקת קשה על קיומה תוך מלחמת התחרות עם קוים מתחרים ומחובת בעלי משרדי הנסיעות, שלאל ידם לעשות בכוון זה הרבה, להגביר את עזרתם לקו האניות של חברת „ללויד ימי ארץ־ישראלי“.
בחלופי הדעות בשאלות שהעמדו על הפרק השתתפו ה"ה: בית־אלי, ד"ר קריגר, הלל, תאזיני, איכל, ברנשטין. כולם הביעו את נכונותם להמשיך את הפעולה למען הספנות העברית, שעניניה היו קרובים תמיד ללבם של צבור בעלי המשרדים. כן החליטה המסבה לקבל ברצון את הצעת החבל הימי על הדבקת תלוש מיוחד על כרטיסי הנסיעה לחוץ לארץ.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5669, 18 במרץ 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תל אביב, ב' שבט תרצ"ח
[…]
עברה תקופת חדשים מיום הכנוס הראשון שנערך באניה בלב ים ושבו הוכתרה הליגה הימית בשמה המפורש: „חבל ימי לישראל“. תכניות רחבות הותוו לארגון הצעיר, תפקידים רציניים הוצבו לפניו, בעיות חשובות בעלות־ערך מדיני וכלכלי כאחד. „כבוש הים“ – פירושה של סיסמה זו גלוי וברור היום לכל הישוב ולכל התנועה. לצערנו, לא שיחקה העת, העת הטרופה, שבה אנו שרויים מזה שנתים, ולא נתהוו התנאים שיתנו ל„חי"ל“ את האפשרות ללכת מחיל אל חיל בהתאם לרצון ולהכרח. על כל פנים, כאחת הפעולות הראשונות ראו יוזמי הכינוס את חיזוק הבסיס הצבורי של „החבל הימי לישראל“, בהרבצת הרעיון של „כבוש הים“ והעבודה בנמלים שלנו בין ההמונים שלנו בארץ. והערב נערכת האסיפה הראשונה של חברי ה„חי"ל“ בתל־אביב הבאה להפגין את אשר הושג בענין זה של עשית נפשות. „חיל“ מונה כיום אלפי חברים בתל־אביב, ודבר זה בלבד ראוי לברכה. אם עד כאן פעל בשם ה„חיל“ ועד זמני, הרי מכאן ולהבא צריך לקבל הארגון יפוי כח לפעולותיו מידי חבריו – יפוי כח מעודד, אבל גם מחייב. ואין ספק, שבין שאר ההתחייבויות, שמקבל „חיל“ על עצמו, היה הצבור רוצה לראות בראש ובראשונה את המאמצים לאיחודם של כל הכחות החלוציים הקיימים כבר במערכה זו שהיא לנו מערכת־כבוד. לא היה די לנו בשני ארגונים, כי הנה נוצרה גם „הליגה לים ותעופה“. אך אם, לצערנו, אין תקוה גדולה מן הארגון השלישי הזה, מיסודם של החוגים ההוגים חיבה יתירה לפירוד, הרי אין להבין בשום פנים, למה לא בא עד עכשיו האיחוד בין „זבולון“ ל„חיל“. מה הם הניגודים, המצדיקים את הקרע ביניהם? והרי כבר היה משא ומתן לשם איחוד, ומן ההכרח הוא שהמשא ומתן הזה, בכיוון התאמת הפעולה המשותפת, יתחדש ויסתיים בחיוב. ואם תוכל אסיפת הערב ליתן דחיפה לצד זה, הרי תעשה מעשה רב.
ובין השאר ידובר הערב על צעד אחד בין הצעדים הראשונים של „חיל“, שראשיתו צנועה, אך חפץ כולנו הוא שיתחזק: הלא הוא יסוד בית הספר הימי, שתעודתו להכשיר יורדי ים עברים. החבל הימי לישראל נטל על עצמו השתתפות חמרית בתקציב הלמודים של השנה הראשונה. הוועדה לקביעת תכניתו של בית הספר הורכבה באופן אישי מטעם מחלקת הים של הסוכנות. ויש רק להביע את המשאלה, משאלת הצבור כולו, שצעד ממשי זה יוכתר בהצלחה. ברם, הצלחה זו תלויה בהרבה ביחסנו אנו למטרה החשובה.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5602, 4 בינואר 1938, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הנוסעים הא"יים מודיעים שכלם בריאים ושלמים
אלכסנדריה (טלפונית ל„דבר“). באניה האיטלקית „אוזוניה“ שהפליגה מחיפה לאירופה התפוצץ דוד ברגע שנכנסה לנמל אלכסנדריה הבוקר ב־8.40. ההתפוצצות גרמה לפאניקה בין הנוסעים. בעזרת אניות המלחמה העוגנות בקרבת המקום, סודרה תיכף פעולת הצלה. הצליחו להוריד את כל הנוסעים והדואר. עד עכשיו הודיעו על 6 הרוגים ועשרות פצועים, כולם מחבר עובדי האניה. אנית בית החולים האנגלי קיבלה את הפצועים.
הא"יים הנוסעים באניה מבקשים להודיע כי כולם בריאים. העבירום לאניה „פילונה“, המפליגה היום לניאפול.
„אוזוניה“ עודנה בוערת. האש אחזה בכל אגפיה. למרות התאמצותם של מכבי האש, שנזעקו כולם, ועזרת האניות האנגליות, חושבים את האניה לאבודה. בשעה 12 הורידו כל אניות המלחמה העוגנות בנמל את דגליהן לאות השתתפות באבל ותקעו בחצוצרות לכבוד המתים.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' קי"ז (תוספת ערב), 18 בינואר 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
הידיעה על הדליקה באניה „אוזוניה“ של „לויד טריסטינו“ (שנמסרה בתוספת־הערב מיום ו') – המצורפת לגליון זה – ממודיענו המיוחד באלכסנדריה) עוררה ענין רב בארץ, כי באניה נסעו כמה יהודים מא"י שיש להם כאן הורים וקרובים. אחדים מהם קיבלו אתמול טלגרמות, המאשרות את ידיעת סופרנו, כי איש מהנוסעים האיי"ם לא ניזוק. רובם הפלגו ב„פילזנה“. קרוביהם של הנוסעים היו שרויים בדאגה, כיון שהטלגרמות שלהם נמסרו באיחור מפני השבת.
אמש הודיע לנו סופרנו בקאהיר ידיעה זו:
חק מהמלחים של האניה האיטלקית „אוזוניה“ ו־23 נוסעים הפליגו לאיטליה באניה „פילזנה“. במקום „אוזוניה“ נוסעת היום „קארנארו“. סכומי הביטח של „אוזוניה“ עולים לחצי מיליון לא"י. המבטחם הם בעיקר אנגלים.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' קי"ח, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
האניה האיטלקית הגדולה „אוזוניה“, שהגיעה שלשום בשעה 7 בבוקר מחיפה לנמל אלכסנדריה פנתה למזח של לויד טרייסטינו לשם בקורת סאניטארית ומשטרתית, כשפתאום אירעו בה שתי התפוצצויות איומות, שהחרידו ברעמן האדיר את כל תושבי אלכסנדריה, והטילו בהלת־מות בקרב נוסעי האניה.
נראה הדבר, שההתפוצצות אירעה בתאי ההסקה של האניה, כי מיד עלו עמודי עשן מחדרי המכונות ועטפו את כל האניה וסביבותיה.
נסיונות הכבוי
כל הנסיונות של מלחים לכבות את הדלקה בעזרת משאבות־האניה – עלו בתוהו. אניות המלחמה הבריטיות העוגנות במימי אלכסנדריה ומשאבות הכבוי של הנמל הציפו גם הם את האניה בסילוני מים אדירים, אך האשר הוסיפה בכל זאת להתפשט, והקיפה גם את גשרת האניה העליונה, שבערה כלפיד. כל סביבות הנמל מלאו עשן רב.
הצלת הנוסעים והמלחים
כשנתברר, שאין להציל את האניה, נעשו צעדים להצלת הנוסעים והמלחים. אניות המלחמה האנגליות הורידו כ50 סירות, שאליהן נמלטו כל נוסעי האניה – 31 במספר וכל מלחיה, שמספרם היה 250.
היו גם קרבנות. איש אחד נתפחם לגמרי ואי אפשר להכירו. אחדים נפצעו קשה והועברו לטפול לאנית החולים „מיין“.
לפי ידיעות יותר מאוחרות מתו בהתפוצצות ובדלקה של האניה „אוזוניה“ מלחים אחדים ועשרות ומלחים ונוסעים נפצעו.
הנוסעים הארצישראלים הודיעו טלפונית שאף אחד מהם לא נפגע באסון.
האניה „אוזוניה“ היתה אחת האניות היותר גדולות ומהודרות של צי־המסחר האיטלקי, וקבלתה היתה 15.000 טונות. כל האניות העוגנות בנמל אלכסנדריה הורידו את דגליהן עד לחצי התורן לאות השתתפותן באבלו של הצי האיטלקי על אבדן „אוזוניה“.
"דאר היום", שנה י"ח, גליון י"ז, 20 באוקטובר 1935, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
כל הנוסעים ניצלו. – 7 פועלים נהרגו, 7 נפצעו. – הצי הבריטי עזר בהצלה.
ביום ששי היה מועד בואה של האניה האיטלקית „אוזוניה“ מנמל בירות דרך נמל חיפה לאלכסנדריה בדרכה לאיטליה. היא היתה צריכה לעגון לד הרציף המיוחד של „לויד טריסטינו“ בשעה שמונה וחצי בבוקר. היא הגיעה לקרבת הנמל בשבע בבוקר ועגנה במקום המחלקה לבקורת רפואית. הד"ר מטעם משרד הבריאות עלה אליה לשם בקורת רפואית. בו בזמן נגש אליה בסירה קצין המשטרה וחכה על ידה עד שתגמר הבקורת הרפואית, כדי לעלות ולבקר את הפספורטים. אך התחיל הרופא בעבודתו נשמעה התפוצצות חזקה, שזעזעה את האניה קשה ועוררה בהלה בין הנוסעים. ממקום ההתפוצצות עלה עשן. הרופא ופקידיו ירדו ממנה מיד וקראו לעזרה להציל את הנוסעים. רגעים אחר כך יצאו הנוסעים מתאיהם ונתאספו על ספון האניה. במקרה עגנו אניות אחדות של הצי הבריטי בקרבת „אוזוניה“ בזמן המקרה, מפקדי הצי נתנו הוראות מהירות לשלוח סירות הצלה אליה ולהעביר את הנוסעים לנמל. כן הובהלה פלוגת מכבי האש של העיריה, הנהלת הנמל, חברת „לויד טריסטינו“, הקונסוליה האיטלקית והמשטרה. 15 רגעים אחר כך נתאספו מסביב לאניה הבוערת סירות הצי, מכבי אש ועוד.
מתברר שההתפוצצות היתה בצנורות הגאז, והאש אחזה בדוד ובמחסן המאזוט. האש פרצה ראשית כל ממרכזה ואחר כך נתפשטה לחלק האחורי. תימרות עשן עבות שעלו ממנה נראו ממרחקים.
בנוגע לנוסעים מתברר שהיו בה 53, מהם 31 לאלכסנדריה, 22 לאירופה. כל הנוסעים ירדו לסירות הצי הבריטי והועברו לחוף. האש והחמרים הנשרפים לכלכו את בגדי רוב הנוסעים. הנוסעים לאירופה הועברו באניה „פילזנה“ האיטלקית שעגנה בנמל ונסיעתם לא נתעכבה. ספני האניה ופועליה נפגעו יותר. 14 ממסיקי הדודים והמכונאים נפגעו קשה. שבעה מהם מתו. הפצועים הועברו לאנית הצי המשמשת בית חולים. למקום המקרה באו מפקדי הצי, חוקרים, הקונסול האיטלקי ועוד. מכבי האש נלחמו באש ללא הועיל. האניה הורחקה מן הנמל בעזרת אנשי הצי הבריטי. כבוי האש נמשך עד שעה מאוחרת וספק הוא אם יוכלו להצילה. הועמדו שוטרים מסביבה לשמור עליה ולאחוז באמצעים הנחוצים להציל מה שאפשר יהיה. עד עכשיו אין ידוע על ידי מה נגרמה ההתפוצצות בצנורות הגאז. השופט החוקר של הקונסוליה האיטלקית החל בחקירה.
ידיעה יותר מאוחרת אומרת, שארבעה מן הפועלים ב„אוזוניה“ שנפצעו והועברו לבית החולים מתו. מלחי האניה ורב החובל ירדו ממנה בשעה אחת בצהרים לאחר שמציאותם בה נעשתה למסוכנת. חמש מכונות כבוי עסקו בכבוי מרחוק ולא יכלו להתקרב אליה. החלק הקדמי של האניה התחיל לצלול והחלק האחורי מבצבץ. הכבאים עבדו כל הלילה.
הקונסוליה האיטלקית הזמינה את רב החובל של האניה ושמונה קצינים שלה וחוקרת אותם.
האניה „אוזוניה“ מובטחה בלונדון בחברות רבות, מהן חברת „לויד“. אומרים שהיא מובטחה בסך של מיליון לירות. באניה לא היה מטען ולא דואר. היא עגנה בנמל חיפה רק שלשת רבעי שעה וקבלה פקודה לצאת מיד לאלכסנדריה.
האניה „אוזוניה“ היא אחת האניות הגדולות והמפוארות של ים התיכון. היא ואחותה „אספיריה“ נוסעות בקו איטליה–אלכסנדריה–בירות. רב החובלים הנוכחי של „אוזוניה“ הוא ה' באליני. עובדים בה 240 איש. היא נבנתה בבתי המלאכה של אכסאלדו באיטליה בשנת 1928. ארכה 54 רגל ורחבה 66 רגל וגבהה 31 רגל. החלק הנמצא בים הוא 18 רגל. היא בעלת 12.995 טונות. כוח מניעיה 3280 סוס. מכונותיה מונעים במאזוט. „אוזוניה“ היא בעלת חמש קומות ובה אולמים מפוארים והיא מרוהטת בהדור רב.
חושבים שיצטרכו להטביע אותה.
*
סופרנו מחיפה מודיע:
נודע לנו, כי במקום האניה „אוזוניה“ השרופה תוכנס לשרות המהיר שבין טריאסט, מצרים וארץ־ישראל האניה „קונטה־וורדה“ בת שמונה עשר אלף טון. עשרים ושלשת הנוסעים שעלו לאניה בחיפה הועברו מיד עם התחלת השרפה לאניה „פילזנה“ של אותה החברה, שעגנה באותו יום בנמל אלכסנדריה.
"הארץ", שנה י"ח, מס' 4942, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
קאהיר.
„אוזוניה“, האניה הנהדרה של הצי־המסחרי האיטלקי עלתה אתמול באש בדרכה לאלכסנדריה.
בבוקר יום השישי הגיעה האניה מחיפה למיכס, לשם סידור הענינים הפורמליים וטרם שהיא הספיקה לעגן ע"י גשר לויד טריסטינו באלכסנדריה נשמעו לפתע פתאום שתי התפוצצויות רועמות שטילטלו את האניה הנה והנה והעלו מהומה בין הנוסעים.
עמוד של אש ועשן עלה עד לגשר הגבוה של האניה הבוערת.
המלחים – לעבודה
המלחים נתבלבלו ונגשו מיד לעבודת ההצלה וכיבוי השריפה האיומה, שהרסה את הכל לעיניהם.
ספינות המלחמה האנגליות חשות לעזרה
בספינות המלחמה האנגליות, העוגנות באלכסנדריה ראו המלחים את האסון המתרחש על פני הים וחיש מהר הפליגו לעזרה. אולם בינתים הפכה האניה ללפיד בוער, וכל העזרה של הכבאים בספינות האנגליות לא הצליחה להציל את האניה. כל סביבות הנמל היו מלאות עשן.
הרושם באלכסנדריה
הרושם באלכסנדריה היה כביר. רבים חשבו, שהעיר הורעשה ע"י האיטלקים, והשקטים יותר ראו בכך תרגילים של האניות העוגנות.
אולם לא עלה על דעת מישהו שקול ההתפוצצות באה בעקב השריפה באניה, שהיא המפוארת ביותר בקו חיפה־אלכסנדריה טריסט.
הידיעה הנכונה פשטה בן רגע בעיר. כולם מהרו להתלבש ורצו לנמל. עשרות אלפים התקהלו בקרבת הנמל.
הצלת הנוסעים
לנוכח המצב המסוכן שלחו קברניטי־האניות „שרופשייר“, ו„אליאנט“, „קין אליזבט“, ו„רבנג'“ כ־50 סירות הצלה, כדי לקבל את 31 הנוסעים ו־250 אנשי חבר העובדים.
בעזרת העובדים הורדו הנוסעים והמלחים לסירות ההצלה והבהלה נשתתקה מעט מעט.
הקרבנות
עד עכשיו נמנו: מת אחד, ושני פצעים קשים מבין חבר העובדים. הפצועים הועברו לאנית־בית החולים האנגלית „מאין“.
כ"כ נפצע קשה ונמצא בסכנת מות הד"ר פולו רוקו, שעלה לאניה לסדר את עניני הקרנטינה.
רב החובל של „האוזוניה„
אי אפשר שלא לציין את התנהגותם הנפלאה של רב החובל בלני וקציניו. במצב הבהלה הם עברו בין הנוסעים וניחמו אותם בדברי נחמה, שאירעה רק הפרעה קטנה במכונות, ובזה מנעו בעד פניקה באניה.
היטביעו את האניה
כעת נראית האניה כאי בוער בין גלי הים. השלטונות המקומיים והקונסולט האיטלקי חוקרים את סיבות השריפה.
עדיין לא הוחלט אם יטביעו את האניה הדבר הזה תלוי בדעת המומחים שנגשו לעבודתם.
„אוזוניה“ – ארמון שט
„אוזוניה“ היה ארמון שט, במלואו מובן המלה, והאניה הנהדרה ביותר בים־התיכון.
היא נבנתה ב־1918 בג'יניבה, כאחות ל„אספריה“.
היא היתה בת 13.900 טונות.
ב„אוזוניה“ היה מקום ל־220 נוסעים במחלקה הראשונה 112 במחלקה שניה, במחלקה טוריסטית ו־60 במחלקה שלישית.
הריהוט והסידורים הפנימיים בסגנון מזרחי שמו את האניה לארמון של יופי ופאר.
כעת נשארו רק אדים עשנים בין גלי הים.
"הירדן", שנה ב', מס' 518, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בישיבה, שהתכנסה על פי מחלקת הים של הסוכנות היהודית ובהשתתפות ב"כ המרכז למען תוצרת הארץ ובעלי המשרדים לנסיעות ולמכירת כרטיסי־אניה – נתקבלו הצעות מסוימות מצד המרכז למען תוצרת הארץ בדבר הפעולה לחיזוק הספנות העברית והגברת חלקה בהובלת נוסעים ומטען של הצבור העברי.
כתוצאה מישיבה זו החליטו סוכני הכרטיסים להתארגן לשם שמירה על עניניהם הפרופיסיונאליים ולשם עזרה פעילה ומרוכזת לספנות העברית. הועדה, שנבחרה מטעם הסוכנים, פנתה בכרוז אל הקהל, בו היא מסבירה את הערך הלאומי והישובי שבחיזוק הספנות העברית כאחד הגורמים החשובים לבנין הארץ. בעלי הכרוז מבטיחים את עזרתם למפעל הספנות שלנו ופונים בקריאה אל הקהל הנוסעים ואנשי האכספורט והאימפורט, שיזכרו את חובתם להעדיף את האניות העבריות בכל שרותי נסיעה והובלה בים.
המרכז למען תוצרת הארץ
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5142 (תוספת ערב), 14 ביוני 1936, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תהליך ההתפתחות הכלכלית הופך את ארצנו לא רק לתחנה חשובה לגבי המסחר העולמי, אלא בעיקר לשוק מרכזי לכל ארצות המזרח התיכון, הסמוכות לארץ ישראל, וירידי המזרח בתל אביב, הגדלים לנגד עינינו בקצב מהיר, משמשים אספקלריה כנה לתהליך הזה.
המצב הגיאוגרפי של א"י ושכנותיה כשהוא לעצמו משמש גורם לפתוח השרות הימי הקרוב. ריכוזם של אוכלוסי ארצות אלה לאורך החוף, קרבתם של האיים הרבים בחלקו הצפוני של הים (קפריסין, כרתים, האיים האגיים), רבוי הנמלים הקטנים לאורך החוף בארצנו, (טנטורה, עתלית, קיסריה, עזה, אשקלון), וכן בארצות השכנות, כל אלה הופכים את ההובלה בים לדר הטובה ביותר לגבי חלקו הגדול של סחר הפנים והחוץ בארצות אלה ותובעים את זכותם לפיתוח תנועת הספנות הזעירה נושאת המסחר המקומי בין הנמלים הרבים והקרובים האלה.
אם להוסיף לכך את העובדה, שאין שרותי מסילות בארצות המזרח התיכון (ובפרט בארצנו) מפותחים עד כדי ספוק מלא של צרכי ההובלה הגדולה וענפי מסילות־הברזל המקשרים את הארצות זו לזו דלים, או שאינם במציאות כל עיקר, תתברר ביתר ברור הנחיצות בשרות־ים זו, העלולה להוזיל פי כמה את מחירי הטראנספורט הקרוב.
המסחר בין א"י לסוריה מגיע עד כדי סכום של 1.100.000–1.300.000 לא"י לשנה, בין א"י למצרים – 1.300.00–1.400.000 לא"י, בין א"י לקפריסין – כ־100.000 לא"י, א"י לטורקיה – כ־200.000 לא"י, א"י ליון – 57.000 לא"י, בס"ה תנועת סחורות עד כדי סכום של 3 מיליונות לא"י לשנה. מספר הספינות, שעגנו בנמלי א"י בשרותי ההפלגות הקרובות, הגיע במשך 1932 עד כדי 829 אניות, שבית קבולן 1.170.021 טונות.
תנועת מסחר־החוף הקרובה הזאת הולכת ומתפתחת יותר ויותר. בגלל המסחר עם החופים הקרובים בקרו בנמלי הארץ אניות שבית קבולן:
בשנת 1928 622.967 טונות
בשנת 1929 846.712 טונות
בשנת 1930 864.465 טונות
בשנת 1931 880.690 טונות
בשנת 1932 1.170.021 טונות
גידול תנועת האניות לא נפסק במשך כל הזמן. במשך 4 שנים גדלה התנועה כמעט ב־100%.
אבל בתוך כל הצי הזה, המשמש את מסחר החוף של א"י, היה חלק האניות המקומיות רק 0,2% – שתי עשיריות מאחוז אחד!
ברם בזמן האחרון זז משהוא בשטח חדירתנו לעבודות הים. עולים בעלי הון פונים ליסד חברות־אניות, רוכשים אניות קטנות המתחילות בשרותים קבועים בין חופי א"י והארצות השכנות (מצרים, סוריה, קפריסין, טורקיה, יון); הולכים ונעשים נסיונות להכנסת צעירים לעבודת הים.
בשנים 1928–1932 עלה הטונאז' של ספינות א"ייות, שנכנסו במשך שנה לנמלי הארץ מ־1.294 ט. ל־2.158 ט. ביחוד גדולה ההתקדמות, ביחס לספינות־קיטור מקומיות. אלה נכנסו לנמלי הארץ,
בשנת 1928 – – – –
בשנת 1929 5 אניות בעלות 222 ט.
בשנת 1930 10 אניות בעלות 177 ט.
בשנת 1931 15 אניות בעלות 354 ט.
בשנת 1932 15 אניות בעלות 1.138 ט.
מספרים אלה מעידים על התנאים הנוחים לגבי האיניציאטיבה המקומית לחדירתה בשטח הכלכלי החדש של ארגון הספנות בחופים הקרובים, אולם מה קטן עוד חלקה של א"י בשרות חשוב זה. ועלוב כמותו היה עד עכשיו מקומו של הישוב העברי. לפי מפקד האוכלוסים של שנת 1931 היו עסוקים בא"י בהובלה ימית 1.791 איש – ובהם רק 111 או 6% יהודים. המספר הזה כולל את עובדי הנמל, סטיבדורים, עובדי הסוכנויות של אניות, בעלי הסירות וספניהם וכו'. בסדור חייהם החדשים בא"י הצליחו היהודים לחדור לענפי הכלכלה השונים – לחקלאות, לתעשיה, להובלה, למסחר ולתפוס מקום חשוב בכל הענפים האלה. ורק הענף הזה – עבודת־הים – היכול לפרנס מאות משפחות ולהיות משען חשוב לבנין משקנו בארץ – נשאר כמעט נשאר כמעט „נקי מיהודים“.
א. פ.
"הארץ", שנה י"ז, מס' 4419, 31 בינואר 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(מאת סופרנו)
הדברים אמורים הפעם לא בעבודות הכרוכות בבנין הנמל, או לפי הגירסה הרשמית ב„פיתוח“ הנמל, אלא בכל ענפי העבודה היום־ימית, שהתפתחו מאד בשנים האחרונות, עם התקדמות תנועת המסחר בחיפה, ובפרט לאחר שנגמר בנינו של הנמל.
הנושא אינו חדש וכותב הטורים האלה כבר טפל בו לא פעם ועורר את הצבור ואת מוסדותיו על תקלה זו. אולם עם גידול הישוב העברי בחיפה ועם התקדמות העיר והתפתחותה לא נשתנה בבחינה זו המצב לטוב. ויש לחזור ולהתריע, שמא בכל זאת יתעוררו לעמוד בפרץ.
והרי קצת עובדות: מספר הפועלים העסוקים כיום, היינו בתחילת עונת 1934–35 בנמל חיפה נאמד ב1500 איש. בהם עובדים כאלף בסבלות, כמאתים בפריקת סחורות (סטובאדורינג), כמאתים בהעברת משאות בסירות מן האניות אל הרציף (מחוסר מקום לא כל אניות המשא פורקות את מטענן על יד הרציף) והשאר בעבודות שונות.
מה מספר הפועלים היהודים העסוקים בקביעות בנמל? יודעי דבר מעריכים את מספרם לכל היותר למאה איש, בהם: ששים סבלים העובדים מטעם חברת „מנוף“ (על חברה זו ידובר עוד להלן). ברובם הגדול מעולי סאלוניקי, 25 בטעינת עצים בקרונות הרכבת (פועלים אלה מועסקים על ידי סוחרים פרטיים). 15 איש בעבודת פריקה. מעבידיהם של 15 אלו הם הקבלנים אבו זיד אומברג' שבידיהם נמצאת כמעט כל עבודת הפריקה של האניות העוגנות בנמל חיפה, הנמסרת להם מאת חברות סוכני האניות.
זה הוא המצב כיום, כשעונת העבודה הבוערת היא רק בראשיתה, אך אין ספק, שבמשך חדשי החורף, עם רבוי משלוח פרי הדר דרך חיפה ופריקת כמויות גדולות של חמרי בנין שנועדו ליפו, יגדל עוד מספר הפועלים העובדים כאן, וממילא יקטן גם אחוז הפועלים היהודים, שגם בלא כן הוא קטן.
יש להטעים, שהעבודה בנמל נחלקת לשני סוגים: זו הנעשית על ידי שלטונות הנמל, וזו הנעשית על ידי קבלנים. הפועלים היהודים המועטים העסוקים בסבלות היו עובדים עד לפני זמן קצר רק מטעם חברת „המנוף“, המקבלת כאמור עבודה מאת סוחרים פרטיים.
הסבה לכך היא, שעד אוקטובר ש"ז היו שלטונות הנמל נוהגים למסור את העברת הסחורות מן הרציף למחסנים הגדולים לידי קבלנים ערבים, שהיו מעסיקים 200–350 סבלים בשכר 17–20 גרוש ליום. מתחלה לא היו קבלנים אלה מעסיקים יהודים כלל, והשלטונות לא היו מקפידים על כך, כנהוג במערכות הממשלה. רק לאחר שהובאו הסבלים היהודים מסאלוניקי והם הצטיינו בעבודה שקבלו מסוחרים יהודים, התחילו השלטונות דורשים מאת הקבלנים להעסיק גם מספר מסוים של סבלים מסאלוניקי ובמשך שנה הועסקו על ידי הקבלנים – 20–25 סבלים בשכר 20–25 גרוש ליום. אולם לאחר שנה עזבו אלה את העבודה מפני התנאים הקשים שהיו כרוכים בה: מספר שעות לא מוגבל, תשלום מועט (לערך) וההכרח לעבוד גם בשבתות ובחגים.
כשבא המנהל החדש של הנמל, ה' רוג'רס, הוכנסו שנויים בתנאי עבודת הסבלות בנמל. והמנהל החדש בא לכלל דעה, שיש לעשות עבודה זו במישרין, היינו בלי אמצעות קבלני משנה, ולאחר שנתברר לו טיב עבודתם של הסבלים מסאלוניקי פנה לחברת „מנוף“ שתספק לו ששים סבלים יהודים והבטיח להם תנאי משכורת טובים מאלה שעבדו בהם אצל קבלני המשנה, היינו 35 גרוש ליום וחופש בשבתות וחגים.
והנה לכאורה הכל טוב ויפה, ומובן שחברת „מנוף“ היתה מרוצה מאד, אילו יכלה למלא את בקשתו של מר רוג'רס. אך כאן התברר, שאין חברת „מנוף“ יכולה לעשות כך, פשוט מפני שאין לפקודתה מספר כזה של סבלים יהודים והענין לא יצא אל הפועל. על יסוד הצעתו של ה' ר. החליטה חברת „מנוף“ לבוא בדרישה מאת הממשלה, שבמקום שתעסיק חורנים בסבלות תתן לה סרטיפיקאטים בשביל סבלים מסאלוניקי, שהכל הודו, שהם מומחים לעבודה זו יותר מפועלים סתם.
השתלשלו הדברים כך, שבאותו זמן פנתה גם אגודת סוכני האניות באמצעות מזכירה מר ר–ד, בדרישה למסור לרשותה 150 סרטיפיקאטים להבאת פועלים ממצרים שיעבדו בפריקת אניות (סטובאדורינג). אגודת סוכני האניות באה לידי כך לא מתוך צורך תכוף אלא מתוך חשש, שמא יהיה מחסור גדול בפורקים בימות החורף בנמל חיפה. על יסוד דרישת אגודת הסוכנים פנתה חברת „מנוף“, בסיועה של לשכת המסחר העברית והנהלת הסוכנות בדרישה לממשלה בירושלים בדבר הסרטיפיקאטים לסבלים. הבקשה נדחתה מאת הממשלה שלא התחשבה עם כל הנמוקים שהובאו לפניה ועם המלצת הסוכנות היהודית, ואז הוכרחה הנהלת הסוכנות, שהעריכה את חומר המצב, להפריש 150 סרטיפיקאטים לשם הבאת סבלים מומחים מסאלוניקי ומפולין, כדי שאפשר יהיה למלא את בקשתו של ה' רוג'רס. יש לשער, שהללו יגיעו לארץ עד סוף שנת 1934. אולם בזה לא תפתר השאלה, מפני שגם לאחר כניסת העובדים האלה לנמל יהיה מספר הפועלים היהודים מועט מאד ביחס למקום שהיהודים תופסים בעסקי־המסחר הנעשים באמצעות נמל חיפה, ומובן שיהיה צורך להמשיך במלחמה להגדלת מספר העובדים היהודים במקום עבודה חשוב זה. הדרישה המינימאלית צריכה להיות: 500 עובדים יהודים קבועים בנמל חיפה. אין זו דרישה מוגזמת כלל, כי אם גם נניח שהיא תתמלא גם אז יהיה מספר הפועלים היהודים בנמל קטן בהרבה מכפי שמגיע ליהודים לפי חלקם בסחר הנמל.
ואשר לחלק היהודים בפקידות בית המכס כמעט שלא בא שנוי במשך שתי השנים האחרונות. על אף הפעולות הנמרצות, שנעשו מצד לשכת המסחר העברית ועל אף הבטחותיו של מנהל המכס והמסחר ה' סטיד להגדיל את מספר הפקידים היהודים בבית המכס בחיפה, נוספו בו רק פקידים יהודים מועטים. לפי הידיעות שבידי יש בין 44 הפקידים שבבית המכס רק חמשה יהודים, ומהם ארבעה פקידים נמוכים. גם עם מצב זה אין להשלים, בפרט אם נקח בחשבון שהיהודים הם חלק חשוב מאד (ואפשר החשוב ביותר) מלקוחותיו של בית המכס וגם כאן הכרחי הדבר, שמוסדותינו ימשיכו את המלחמה ביתר עוז להגדלת מספר הפקידים היהודים.
בסוכנויות הגדולות של האניות, כגון „לויד טרייסטינו“, „מיסאג'ירי מאריטים“, „חיפה שיפינג איידז'נסי“ לא בא גם כן שנוי לטובה ביחס למספר הפקידים היהודים. עבודת הסוכנויות האלה גדלה והתרחבה במדה רבה מאד, ובעיקר תודות לעליה היהודית, אך מספר הפקידים היהודים לא גדל. ראיה לכך ישמש ה„לויד טרייסטינו“, המסיע בכל חודש באניותיו מחופי איטליה לארץ ישראל הרבה מאות ולפעמים גם אלפי יהודים (מספר אניות החברה הבאות לחיפה בכל חודש הוא למעלה מ25, ויש ימים „שמלוא כל הנמל כבודן“), ואף ע פי שיהודים רבים נזקקים לסוכנות זו הרי בין 15 הפקידים יש רק שני יהודים. גם כאן כבשאר משרדי החברות, שסוכניה אינם יהודים, קיפוח זכותו של היהודי גדול – ואין להשלים עמו.
בהזדמנות זו יש לעמוד על כמה מפעלים חשובים, שנוסדו בחיפה בחדשים האחרונים על ידי יהודים לכבוש ענפי העבודה בנמל. המפעל הראשון היא חברת „לויד פלשתינה א"י“ שרכשה את שתי האניות האיטלקיות („ריזבליו“ ו„פרוגריסו“) לשם שרות נוסעים ומשאות בקו קונסטנצה־חיפה. באניות אלו ששמותיהם עתה „הר ציון“ ו„הר הכרמל“ יעבדו מלחים יהודים ועליהן יתנופף הדגל הארצישראלי. דבר יסודה של חברה זו הוא אמנם רק התחלה צנועה, אבל בתורת התחלה יש לו חשיבות רבה, וביחוד אם נקח בחשבון שעד עתה לא נעשה כלום במקצוע זה מצד יהודים.
המפעל השני לכבוש הים שנוסד על פי ה' יצחק רוקח מתל אביב היא „החברה הארצישראליית לספנות והספקה בע"מ“, המטפלת בהעברת משאות מן האניות אל הרציף. גם עתה אין הרציף של נמל חיפה מכיל מקום ליותר מארבע – ובקושי 5 – אניות והעברת משאות בסירות תופסת מקום חשוב בנמל.
החברה רכשה סירות ואניות מושכות בסכום 7500 לא"י ולפני שבועות אחדים התחילה בעבודתה לפי שעה היא מעסיקה 15 פועלים יהודים (חלק מהם מסאלוניקי), ואן ספק, שעם התרחבות המפעל יוגדל גם מספר הפועלים. עבודתה של חברה זו עלולה לסייע במדה מרובה להגדלת האקספורט של פירות הדר דרך נמל חיפה, ויש לקוות שבמשך הזמן תוכל החברה לטפל גם בהטענת תפוחי זהב בחופי הים הסמוכים למרכזי מטעי ההדר, כגון חדרה והרצליה ועל ידי כך לא יהיה צורך לשלוח את כל הפירות דרך הנמלים בחיפה או ביפו.
המפעל השלישי הוא חברת „מנוף“, שתפקידה לכבוש את העבודה בשביל הפועל היהודי בענפי הטעינה והפריקה. כן שואפת החברה לרכז בידה את ענף הסבלות בחיפה במפעלי התעשיה הגדולים בעיר כגון „שמן“, הטחנות הגדולות, חברת החשמל ועוד. לפי שעה מעסיקה החברה כשבעים סבלים בנמל, ועוד כחמשים פועלים במפעלי התעשיה.
אין ספק, שהמפעלים הצנועים הנזכרים עלולים לסייע במדה ניכרת לחזוק עמדת העבודה העברית בנמל חיפה ולהגדלת מספר הפועלים היהודים כאן, וחובת הצבור היהודי, ביחוד חוגי המסחר והתעשיה, לתמוך בהם ככל האפשר, כדי שיוכלו להתפתח ולהתרחב ולשמש על ידי כך גם גורם חשוב במלחמה הקשה להגדלת חלקו של הפועל היהודי שבמקום זה, החשוב כל כך מבחינה איקונומית שאלמלא ישובו היהודי לא היה מגיע למצב שאליו הגיע כיום הזה.
מובן, שאין להסתפק במפעלים הבודדים והצנועים שנוסדו כבר לשם כבוש העבודה בנמל חיפה, ויש להמשיך את המאמצים בכוון זה על ידי יסוד מפעלים חדשים, שיקלו על חדירתו של הפועל היהודי בנמל.
י. ב.
"הארץ", שנה י"ז, מס' 4641, 26 באוקטובר 1934, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
החברה לשירות ימי „עתיד“ מבקשת לפרסם את המכתב הבא אל הסוכנות היהודית:
„הננו פונים אליכם בדרך הזאת לא כדי לעורר את דעת הקהל, או לשים את הצבור לשופט בינינו, או מתוך כוונה רעה כל שהיא. יש לנו רק טעם מעשי והוא:
קשה לבוא בקשרים אתכם ואין אנו יודעים לאיזו מחלקה מן המחלקות השונות נוכל לפנות הן בכתב והן בעל פה.
אנחנו חברת ספנות יהודית לא החשובה ביותר ובודאי לא היחידה, אחת המועטות הקיימות בארץ הזאת. זה שנתים אניותינו נוסעות בקביעות בין מצרים, א"י וסוריה. מלבד זאת יש לנו שרות מיוחד המחבר את המזרח עם נמלי הדנובה. עכשיו הננו מעסיקים למעלה מ־50 עובדים בשלש אניותינו „עתיד“, „עליזה“ ו„עמל“. הננו עומדים לרכוש אניה רביעית, ואז יהיה מספר עובדינו כ־70 איש. עלינו גם להעיר, שחלק הארי של הכנסותינו משלמים בחוץ לארץ דהיינו: יש להן חשיבות ידועה להטבת המאזן הכספי של א"י.
הננו מוצאים למיותר להדגיש, שאנחנו מבינים את תפקידנו במשק הא"י בתפקיד ציוני חלוצי רציני, כי זאת הדגיש הקונגרס הציוני בשלחו את ברכתו החגיגית „לחלוצי הספנות העברית“.
אין אנו פונים אליכם בקריאת הצלה או כדי לבקש עזרה חמרית כמו שמקבלות אותה חברות אניות בארצות רבות. הרי יודעים אנחנו, שעזרה כזאת לא תוכלו להגיש לנו. אנו רוצים דבר פשוט וברור, שיתוף פעולה אתכם, מגע ממשי עם מוסדותיכם. כמו כל יתר ענפי המשק הא"י הפרודוקטיבים זקוקים אנו לסיוע ולעידוד ע"י ביאת הכוח הרשמית של העם היהודי.
שאלות רבות מעסיקות אותנו, ואין באפשרותנו לפתור אותן על דעת עצמנו. אחת הבעיות הרציניות ביותר במקצוענו היא, למשל, שאלת ההכשרה, דאגה לדור הבא. אמנם קבלנו על עצמנו ללמד ולהדריך צעירים, אבל אין זה מספיק. הספן היהודי אין לו האפשרויות החוקיות והמעשיות להתקדם כראוי במקצוע ולהשיג למשל משרות כקציני אניה וכדומה. גם בעית הגנת העובד בפני אסונות בטוח ממחלות וכו', תובעת פתרון וכמובן שאלת תעודות ודרכיות ספנים.
הנה נגענו בחלק קטן של כל אותם הענינים המסובכים המעסיקים אותנו. רק ברמז דברנו ולא בפה מלא. אמנם ברור שעל הדברים האלה צריך לשאת ולתת עם הממשלה, אך מי יעשה את זאת אם לא אתם? לא יתכן, שכל פרט ופרט, כל פירמה בודדת תעסוק לחוד בכל הדברים האלה. ואם תשאלונו למה נפנה דוקא אליכם? הרי לא עלינו לענות על השאלה הזאת, התשובה ניתנה מזמן, הלא אותו הקונגרס הלוצרני אשר שלח את ברכתו לנו ולכל שאר חלוצי הספנות העברית, הוא גם החליט על יסוד מחלקה מיוחדת לעניני הספנות שלא רק תשמע את טענותינו, אלא תקרא לכל הישוב לעידודנו ולעזרתנו, ותסייע לחברות הספנות לחזק אותן ולהרחיבן.
שמענו אפילו שהחלטת הקונגרס, ליסד את המחלקה הזאת תיכף ומיד בלי כל דחוי, הוצאה בינתים אל הפעל, ויש אומרים שלאנשי המחלקה הזאת היתה גם ישיבה ראשונה. ומוסיפים שגם מנהל למחלקת הספנות ישנו והוא – ה' מירוביץ. ואנו שואלים; מירוביץ איך? עבודה רבה לפניך, תפקיד חשוב העמיסו על שכמך, רק אל תשב בירושלים היבשה, כי שם אין אניות עבריות, אלא בוא לחיפה מקום מושב חברת האניות העבריות, כאן תמצא שדה פעולה שדה רחב קשה, אבל גם פורה.
הננו שולחים לך את ברכותינו וכאשר תבוא נקבל אותך בסבר פנים יפות ובשמחה רבה.
בכבוד רב
מנהלי „עתיד“ חברה לשרות ימי בע"מ
חיפה, 15 במארס.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5075 (תוספת ערב), 23 במרץ 1936, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
*
בקשר עם המכתב הגלוי לסוכנות היהודית מאת מנהלי „עתיד“, חברה לשרות ימי בע"מ, אשר הופיע ב„הארץ“ מיום כ"ט אדר ש.ז., מודיעה לנו מחלקת הים של הנהלת הסוכנות היהודית, כי עוד ביום 17 לפברואר ש.ז. ז.א. חודש ימים לפני הופעת המכתב הגלוי הנ"ל, התקשרה המחלקה עם חברת „עתיד“ וגם קבלה ממנה תשובה ביום 24 לפברואר ש.ז. תמוהה, איפוא, טענת מנהלי „עתיד“, שאינם יודעים למי ולאיזו מחלקה בהנה"ס היה עליהם לפנות עם הצעותיהם. ואשר לעצם ההצעות, שהוצעו ע"י מנהלי „עתיד“ במכתבם הגלוי הנ"ל, יש לציין, כי הועדות השונות שהוקמו על־יד מחלקת־הים והמורכבות מאנשי מעשה והשפעה ומב"כ כל החוגים המעונינים במקצוע הים, מטפלות מיום קיום המחלקה בשאלות, שבהן נגעו במכתבם מנהלי „עתיד“.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5079 (תוספת ערב), 27 במרץ 1936, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לקראת עונת ההדרים אירגן „הפועל“ בתל אביב קורס של 45 משתתפים. הלימודים התחילו לפני חודש ימים ונסתיימו ב־27 לאוקטובר. התכנית כללה: שחיה, קשרים, טעינה ופריקה. רוב החברים עמדו במיבחן השחיה והם מועמדים לעבודת הנמל.
קורס שני למאה ועשרים משתתפים התחיל ב־24 לאוקטובר וייגמר בסוף נובמבר. מדריכי הקורסים הם: מנשה ברוך ושמואל טנקוס, מחניכי הסקציה הימית של „הפועל“, וזאב־הים. ארגון הקורסים נתאפשר ע"י עזרתה הפעילה של מחלקת הים ליד הנהלת הסוכנות היהודית.
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3789, 7 בנובמבר 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
