מכאן ומכאן

נסיון נועז למשות את „לוזיטאניה“ מן המים

סיימון לייק, המומחה הידוע לבנין צוללות, חתם חוזה עם הממשלה האנגלית, אשר על פיו הוא מתחייב למשות ממצולות ים את המטען יקר הערך של האניה „לוזיטאניה“.

האניה האנגלית „לוזיטאניה“ הוטבעה בשנת 1915 על ידי צוללת גרמנית. 1198 נוסעים טבעו אז, יחד עם עשרת מיליון דולאר זהב, אבני חן ותעודות חשובות מאד.

האניה ירדה למצולות ליד חופי אירלאנד. הגרמנים טענו, כי האניה הובילה תחמושת צבאית שונה, ולכן הוכרחה הצוללת שלהם להטביע אותה.

הצלילה למקום שבו שקועה „לוזיטאניה“ כרוכה בהרבה קשיים. אך חשיבות מיוחדת נודעת לה, הן מבחינה פוליטית, הן מבחינה מדעית, והן מבחינה „מבצעית“ פשוטה. זהב, תכשיטים, ציוד יקר, תעודות פוליטיות חשובות. ומה עם גויות האנשים? הנסחפו והושלכו לעמקי תהום? הנטרפו בשיני חיות ודגי טרף? הרקבו או נשארו בשלמותן? ומטען האניה מהו? האם באמת הובילה „לוזיטאניה“ מצרכים צבאיים-מלחמתיים? ואולי איוו דגים שונים וחיות-ים את האניה למשכן?

שאלות והשערות רבות ענין. סיימון לייק האמריקני מבטיח לפענח את התעלומה. אולם, לא בדרכים רגילות ירדו עוזריו של לייק אל „לוזיטאניה“ הרובצת בעומק של 175 רגל מתחת לפני המים. לייק המציא מערכת מכשירים חדשה. בצנורות ארוכים (175 מטר) ועבים, חמש רגל רחבם, ירדו האמודאים אל האניה. בצנורות יימצא חמצן למדי, חבלים, מנופים, מכשירי צלום, רדיו, טלפון, כלי מדידה וכו'. העליה והירידה – בסולם ארוך, מתקפל. הצנורות עשויים פלדה ועומדים בפני לחץ המים במעמקי-הים.

סיימון לייק הגיע למקום „השקיעה“ של „לוזיטאניה“. הוא בטוח, כי בשבועות הקרובים יבשר לעולם, כי עלה בידו לחדור אל לב האניה ולמשות מנבכי הים את כל המטען היקר והמענין הסגור בה.

---

"דבר", שנה שביעית, מס' 2051, 19 בפברואר 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מחפשים זהב מימות נפוליון

רומא 10. בעל אנית ההצלה „ארטיליו“ שהצליח להוציא את הזהב מהאניה „אג'יפּט“ שטבעה לפני 10 שנים, בא בדברים עם המצרי, שהשיג זכיון לחפש את הזהב שטבע עם צי נפוליון ב־1798 על יד אבו־קיר, כדי לגשת לחיפוש בשותפות. (ס. מ.)

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2248, 13 באוקטובר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית

אוצרות קורח בלב הים

להעלאת מיליארד פרנקים מתחתית האוקיאנוס

כל בר בי רב שמע בודאי על „הארמדה הגדולה“ – זה הצי הספרדי הכביר, שנשלח בשנת 1588 לחופי אנגליה הפרוטסטנתית לכבשה ולהכניעה לספרד הקטולית. ספרד היתה אז השלטת על כל הימים והיבשות כאנגליה כיום, ומאז הוכרעה „הארמדה הגדולה“ עבר השלטון על הימים מידי ספרד לידי בריטניה.

רוב הספינות של הארמדה לא נשמדו במלחמת ציים, כי אם הוטבעו על ידי סערה עצומה שפרצה אז, למזלה של אנגליה, בכל חלקי הים הצפוני.

ספינת המפקדה של הארמדה, הגאליון הספרדי „פלורנציה“, טבעה אז ליד האי הקטן טובר מורי, אחד מאיי ההברידים שבקרבת החוף המערבי של סקוטלנד. לפי המוסמכים שנשארו מהימים ההם נמצא אז בקופתה של „פלורנציה“ הון עצום במטבעות זהב וכסף, ושנועד לכלכלת כל הארמדה במשך שנתים.

מלבד קופת הארמדה נטען על „פלורנציה“ אוצר גדול של לשונות זהב ואבנים יקרות, שנשלחו ע"י מלך ספרד לאחיו שנמצא אז בפלנדריה.

מאז טבעה „הארמדה“ כלה, זה כשלש מאות וחמשים שנה, נעשו נסיונות רבים להרים את „פלורנציה“ מתחתית הים ולהציל את אוצרותיה, אך כל הנסיונות עלו בתהו. נמשו מן הים רק חפצים בודדים: מטבעות, תותחים, אחת החרבות, תכשיטי זהב וכסף ותו לא. החלק העקרי של האוצר עודנו מונח על תחתית הים.

מתהלכת בסביבה אגדה עתיקה, שכל מי שיעיז למשות את האוצר מן הים, יומת בידי שרו של הים.

במאה שעברה, נסה צולל ים מפורסם, ארציבלד מילר, למצא ולמשות את האוצר של „פלורנציה“. הוא צלל תהומה, מצא בחולות תחתיה כתר זהב, וכבר אמר לעלות עם שללו למעלה, אך פתאם התנפל עליו רהב ים גדול ואמר להחניקו. מילר נטש את השלל, מהר להודיע הסכנה, ומיד העלוהו למעלה. בו בים עזב הצולל את האי, ולא הוסיף עוד לחזור אליו.

אחריו ירד צולל אחר, שהצליח להעלות מנורות כסף, תותח לא גדול מטבעות אחדות. ואולם כשהציעו לו להמשיך את החפושים בקנה מידה יותר גדול – נמלט על נפשו, באמר, שחייו יקרים לו מאוצרות „הפלורנציה“. לפי דבריו הרגיש שמאז התחיל את חפושיו במימי טוברמורי – התחיל תוקפים אותו רוחות לא מעלמא הדין.

בחודש שעבר יצאה שוב מלונדון משלחת לא גדולה – המכילה רק 15 אנשים ו־3 ספינות, שפנתה גם היא לטומברמורי לחפש את אוצרות ה„פלורנציה“. הצלחת הספינה „ארטיליו“ שהעלתה את הזהב של „מצרים“ עוררה שוב תקוות בלב המומחים להעלאת האוצרות של „הארמדה הגדולה“. המשלחת האחרונה שיצאה לטוברמורי צוידה במכונות ובמכשירים הכי חדישים להעלאת ספינות שצללו הימה.

עומק הים באותו המקום שבו טבעה „פלורנציה“ אינו גדול, בערך, ואולם הקפה הכבדה, שבה נשמר אוצרה של „הארמדה“ נתכסתה כבר בשכבה עבה של חול, שגבהה מגיע לכמה מטרים. הצוללים יוכרחו לפוצץ את השכבה הזאת מתחת למים – דבר הכרוך בקושיים רבים. גם הסערות הרבות המתפרצות מדי פעם בפעם בסביבת האיים ההברידים מפריעות בהרבה את מהלך העבודה.

---

"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 185, 11 במאי 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכאן ומכאן

[…]

מטמון במצולות ים

לפני שש מאות שנה בימי מלחמת שוודיה-דניה לכד המלך הדני ואלדמאר אטירדאג את העיר השוודית ויסבי וציוה על התושבים למלא את החביות הריקות אשר בככר המרכזית בכלי כסף, זהב ואבני-חן. לאחר שהחביות נתמלאו על גדותיהן טען המלך הדני את השלל באניותיו וחזר לדניה. בדרך התחוללה סערה, והצי של ואלדמאר טבע. שלל המלחמה העשיר שלו ירד למצולות ושם הוא טמון עד היום.

עתה נמלך המהנדס השוודי האל למשות מהמצולה את המטמון ולהחזירו לעם השוודי שממנו לוקח. המהנדס התקין פעמון צלילה מיוחד שבו יוכלו לרדת ולדלות צוללים אחדים.

---

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2451, 12 ביוני 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המלחמה נגד המות על קרקע הים

הרפתקאותיהם וסכנותיהם של האמודאים. – מלאך המות שקם מאנית-מלחמה טבועה

(מכונן מומחה, שהעלה זהב מתוך אנית מלחמה אנגלית טבועה, מספר את קורותיו על קרקע הים)

בניו-יורק מתגורר מסגר ששמו שרלס קורטניי. אדם זה איננו רק מומחה למקצועו – הוא יכול להחשב כגאון במקצוע זה. הוא יודע לפענח את תעלומתם ולגלו[ת] את סוד מנגנונם של המנעולים היותר מסובכים עם כל הקומבינאציות שלהם. וכשצריכים לפתוח באחד המקומות איזו דלת סודית, או מנעול או קופה, ואין מי שיעשה זאת – פונים לעזרתו של קורטניי.

היו לו כבר בענין זה הרבה נסיונות נפלאים וכבר נזדמן לו לפתוח קופות לא רק במשרדים, כי אם גם על קרקע הים. כבר פרסמנו לא פעם ידיעות בעתוננו על דבר החברה האיטלקית שקבלה על עצמה להעלות את הזהב, שצלל הימה בימי המלחמה בתוך האניה מצרים (איג'יפט). הצוללים מצאו את האניה, גלו גם את הקופה, שבה הוטמן הזהב, אך לולא עזרתו של קורטניי היה כל עמלם של הצוללים עולה בתוהו.

לפני כשלושה חדשים הפליג קורטניי באופן סודי לאירופה. בהפליגו להתם היה בריא, רענן ושערו שחור. לפני שבועות מספר חזר קורטניי מנסיעתו זו חולה, פצוע ושערו לבן. ראשו הפך לבן במשך שעה קלה של 40 דקות, שבהן ניהל מלחמה מיואשת לחיים ולמות על קרקע הים. מלאך המות שקם הפעם על קורטניי לבלעו יצא מאנית המלחמה הטבועה „המפשיר“ של המנוח קיטשניר.

לפני 17 שנה, בראשית המלחמה הוטבעה אנית המלחמה האנגלית „המפשיר“ ע"י צוללת גרמנית. יחד עם אנית המלחמה נפל חלל לורד קיטשניר, וזיר-מלחמתה של אנגליה בימים ההם. זו היתה אחת האבדות היותר כבדות, שנגרמו לאנגליה בימי המלחמה.

ישנה סברה, שבקפת האניה נמצא זהב על סך 10 מיליון דולרים. והנה לפני זמן מה נוסדה חברה, שקבלה על עצמה להעלות את הזהב מן האניה הטבועה הנ"ל. יחד עם הזהב קוו להעלות מן אניה הוזירית כמה ניירות ומוסמכים חשובים, שהממשלה האנגלית היתה מוכנה לשלם בעדם טבין ותקילין. אולם בהיות כי כל אלה היו שמורים בקופה, וקורטניי הוא המומחה לכגון דא, הזמינוהו להשתתף במפעל זה, והבטיחו לו אחוז מסוים של הזהב אשר יעלה מאניתו של קיטשניר.

קורטניי נסע אפוא לאירופה ועלה על אנית המושים. כאן הציגו לפניו את שני הצוללים שהוזמנו לעזור לו בעבודתו. שלשתם ירדו פעמים אחדות לקרקע הים, מצאו את האניה הטבועה, וערכו בה חקירות וחפושים. כאשר ירד קורטניי בפעם שלפני האחרונה הצליח להעלות זהב מן האניה על סך 60 אלף דולר. ירידתם האחרונה של הצוללים אירעה ב-24 לאפריל, ואז אוּנתה להם אותה התאונה אשר הלבינה את שערו של קורטניי במשך 40 דקה.

ברדתם לקרקע הים לבשו הצוללים לבוש ממין מיוחד, העשוי מדוראלומינום. זהו מין מתכת המורכב מאלומיניום וממתכות אחרות. הדוראלומינום הוא גם קל במשקלו וגם חזק מאד. מאותו הדוראלומינום עשויים גם חלקי המתכת של האוירונים וספינות האויר. מלבושי הצוללים הם רחבים, ומכילים כלים מלאי אויר כבוש. את הצוללים מורידים בחבלים. חוץ מזה מחובר כל צולל עם אנית המושים ע"י צנור של גומי, שבדרכו שולחים לצלול את האויר הדרוש לו לנשימה. מלבד זה נותן בידי הצולל חבל מיוחד, שעל ידו הוא מעלה לאנית המושים סימנים וידיעות.

כאשר ירדו שלשת הצוללים על קרקע הים בפעם האחרונה, נסחבו פתאום שלשתם ע"י זרם תת מימי כביר, שלחצם אל צדי האניה הטבועה. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שהצוללים לא יכלו לזוז ממקומם.

כבר הזכרנו לעיל, שסבת טביעתה של אנית המלחמה היתה פצצת טורפידו, שנורתה ע"י הצוללת הגרמנית ושהבקיעה חור גדול בצדי האניה. פלדת השריון שסביב לחור נקרעה וחודי הפלדה נשארו בולטים החוצה. אל חודי הפלדה האלה נהדקו הצוללים ע"י זרם-הים התתאי. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שחודי הפלדה נתקעו לתוך הדוראלומיניום של מלבושי הצוללים, כפפו את מלבושי המתכת ופגעו וחתכו בגופות האנשים. קורטניי מספר, שהרגיש את דמו זורם ושוטף מן הפצע שנפתח בצדו עד לרגליו.

חויותיו באותם הרגעים היו איומות. הוא היה בטוח, כי בא קצו. אימת המות תקפה את כל גופו ואת כל נשמתו. הוא טלטל מתוך יאוש בחבל הסמנים בכל כחותיו האחרונים, ואולם אנשי האנית המושים אשר מעל המים לא יכלו להושיעו בכלום.

40 דקות נמשכו ענויים אלה, אשר נדמו בעיני הצוללים כענויי נצח. לאשרם פסק סוף סוף הזרם התת-ימי, ורק אז ניתנה אפשרות למלחי אנית המושים להעלות את הצוללים מקרקע הים. כשפשטו מעליהם את לבושיהם – נמצאו שלשתם פצועים קשה. אצל קורטניי נתגלה פצע בצדו, שבר בידו, וגם ראשו הפך לבן. מיד הובילו את שלשתם ליבשה היותר קרובה – לגרמניה – והכניסום לבית-חולים. קורטניי הבריא הראשון, ואז שלחוהו בחזרה לאמריקה בלוית אחות. אולם עד היום טרם הבריא קורטניי לגמרי. כל גופו חבוש תחבשות, וגם עצביו נרגזים ומזועזעים.

---

"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 222, 25 ביוני 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צללה לחפש זהב ומצאה את אשרה

על המים נולדה וגדלה מרגוט לארוש במשפחת דייגים עניה, שביתה הקטן בנוי על ספינה קטנה העוגנת בקביעות על נהר סיינה, מול העיירה באמידון למטה מפריס.

בת ארבע היתה מרגוט כשלמדה לשחות בנהר, ומאז היתה רגילה לשהות במים יותר מביבשה. יום יום היתה עורכת תחרות שחיה עם כלבם הזקן, ולא פעם הפתיעה את טיילי יום א', בעלותה מתוך המים בצד סירותיהם ובבקשה מהם נדבה מטבע. לא תמיד פגשה טיילים נדיבים, אבל התענוג שבשחיה ובצלילה נתן לה ספוק גם בלי תגמול מיוחד.

בת שש נכנסה לבית הספר, וכשגמרה את למודיה, והיא אז בת 14 שנה, התחילה לעבוד בבית חרושת בווילאנקור הסמוכה. שם עבדה שנים אחדות בשכר זעום, עד שבא המשבר הגדול, ובית החרושת ותר על עבודתה. אז שבה לבית הוריה הצף על פני המים ועסקה בהטלאת הרשתות של אביה.

בימים בהירים היתה חוזרת למנהגי ילדותה ועורכת טיולי שחיה בנהר.

באחד הימים בקר בפאריס מר הרורד ברומפטון מלונדון והחליט לערוך שיוט בסירה עד סן-קלאוד. הוא שכר סירה ליד גשר קונקורד וחתר במשוטיו למורד הנהר. בהגיעו אל מחוץ לתחום הכרך מסר את הנהגת הסירה לנאמנותם של הגלים הנוחים, והוא עצמו התמסר לצלום מראות-נוף נהדרים. הוא שקוע, במלאכתו, והנה נתקלה הסירה בגזע אילן שעל שפת המים. עצמת הזעזוע הפילתו ממושבו לקרקע הסירה והעיפה מידו את מכונת הצלום המימה.

גדוף אנגלי גרעיני פרץ מפיו, והנה קלטו אזניו צלילי צחוק צלול. בפנותו ברוגז לעבר הקול נפגשו עיניו במבטי נערה מביעים לעג טוב-לב.

– מה הצחוק הזה לך? – שאל אותה קשות.

– כיצד לא אצחק, בראותי אדם מבוגר נוהג בסירה באופן בטלני כזה? השיבה הנערה. – אבל אם יבקשני יפה, אעלה לו את המכונה מתוך המים.

מר ברומפטון ידע גם לבקש, ומרגוט צללה המימה. במקום ההוא היה קרקע הנהר מכוסה שכבה עבה של רפש וטיט, ומרגוט לא יכלה למצוא את המכונה ברגע הראשון. שויון הנפש עזב את מר ברומפטון ובמקום הצער לאבדן המכונה תקפה אותו דאגה, ואחר כך גם חשש רציני, לגורל הנערה. לאחר רגעים שארכו בעיניו כשנים הופיעה מרגוט על פני המים ובידה גוש מכוסה טיט, שאין לו כל דמיון לצורת מכונת צלום. הוא הודה לצוללת האמיצה, העניק לה עשרה פרנק ורשם את שמה וכתבתה, – והיא קנתה בכסף הזה זוג גרבים ממשי מלאכותי. ולאחר שעות מעטות שכחה את כל המאורע.

כעבור ימים אחדים קבלה מכתב מאנגליה, ובו הזמנה לעבודה בתור אמודאית אצל החברה העוסקת בהעלאת האניות שטבעו במלחמה העולמית. חברה זו עובדת מטעם מיניסטריון הצי בנסיונות להעלאת אניות המלחמה השקועות בקרקע הים, אבל מטרתה העיקרית היא למשות מן המים את שני אלפי מטילי הזהב שצללו במים אדירים בימי המלחמה בקרבת החוף האירי.

זה כמה חדשים עובדת מרגוט – ואת הזהב עוד לא מצאה. אבל בינתים מצאה את אשרה. היא נענתה לבקשת מר ברומפטון ונישאה לו לאשה…

---

"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 23, 6 בנובמבר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מוציאים ספינה, שנטרפה בים בשנת 1806

ממילאנו מודיעים, שהספינה „ארטיליו“ יוצאת בקרוב לנמל לונגונה ושם יתחילו בעבודות כדי להעלות מתחתית הים את ספינת־המפרשים „פולוכס“, שטבעה בים בשנת 1806 ושהכילה מטען של זהב ואבנים טובות, שהיה מיועד למלך פרדיננד הראשון.

האמודאים חיפשו ומצאו שהספינה נמצאת בעומק של שבעים מטר ושמטען הזהב והאבנים הטובות נשמר בה בשלמות.

בדרך לנמל לונגונה תתעכב הספינה „ארטיליו“ בקרבת פורטופינו ושם יעלו עובדיה מן הים את הספינה „וושינגטון“ שהובילה מטען של נחושת וקטרים בשנת 1917 והוטבעה בים ע"י סירה תת־מימית גרמנית.

---

"דאר היום", שנה י"ח, מס' 95, 19 בינואר 1936, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.