אוצרות הצי של נאפוליון – 22 ביולי 1938

זוטות

[…]

אוצרות הצי של נאַפּוליון

באחד באַבגוסט, 1798, הקיף האדמיראל נילסון את הצי הצרפתי בנמל אבוקיר ולאחר קרב קשה הטביע כמה עשרות של ספינות, שבהן הובא הצבא של נאפּוליון למצרים.

החברה האיטלקית „סורימה“ מתכוננת להרים מקרקע הים את הספינות הטבועות הללו. החברה „סורימה“ היא אותה החברה, שאניתה „ארטיליו“ הצליחה להעלות בשעתה מקרקע הים את מטען הזהב של האניה „מצרים“.

העלאת האניה „מצרים“ הכניסה לחברה ריווח של 800.000 לי"ש. אולם לא כל המפעלים להעלאת אניות טבועות מכניסים רווחים. עתים אין המטען שבים שווה בעמל ובהוצאות. העלאת האניות הגרמניות, שהוטבעו בשעת הקרב אצל סקאפא־פלאו, הביאה לחברה האיטלקית הפסד.

„אולם הפעם מובטח לה, לחברת „סורימה“, שהעסק החדש יכניס רווחים. הספינות הצרפתיות נבנו בתקופה ההיא מעץ יקר, והעץ הזה יחד עם נחושת הקלל של התותחים העתיקים יהיה לשללה העיקרי של האניה „ארטיליו“. בעלי האוספים מתקופת נאפוליון אף הם מוכנים לשלם סכומים הגונים בעד מזכרות שונות, שתועלינה עם האניות הטבועות.

מלבד זה יש תקווה, שבבטנה של אנית הצי הצרפתי, יימצאו אוצרות גדולים, שנצברו לפנים בידי לוחמי המסדר המלטאי. בדרך למצרים סר ציו של נאַפוליון למאַלטה. „הקונסול“ המהפכני גרש מהאי את כל אביריו, חברי המיסדר הקתולי האדוק והחרים את כל אוצרותיהם. אוצרות אלה לא נשלחו לא למצרים ולא לצרפת. ויש יסוד לשער, שיימצאו בבטנה של אנית נאפוליון.


"הצֹפה", שנה שניה, מס' 173, 22 ביולי 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Artiglio, SO.RI.MA.

הושם עיקול על אנית מושי הזהב „ארטיליו“ – 19 בספטמבר 1938

אוניית החילוץ וההצלה האיטלקית "ארטיליו", 1932 (Artiglio). מקור: wikimedia commons.

הושם עקול על אנית מושי־זהב „ארטיליו“

מלומד צרפתי תובע מיליונים בעד אמצאתו שנשכחה מזכרונו

ברסט (צרפת). 18. –
בימים האחרונים הופיע בנמל־בריסט האיש, היודע להדליק אש בתוך המים, בלוית פקיד משרד ההוצאה לפועל. שניהם עלו על האניה, השולה זהב מקרקע הים, „ארטיליו“, מתוך כוונה לשים עליה עיקול.
ומעשה שהיה כך היה:

בהשפעת רומנים
לפני 12 שנה החליט איטלקי אחד, שהרבה בקריאת רומנים על הרפתקאות ימיות, ועל מטמוני אנטוניוס וה„ארמדה הבלתי מנוצחת“, לצאת אף הוא לחפוש המטמונים הנרדמים באניות שהוטבעו בלב ים.
הוא השיג כסף וקנה לו את האניה „השולה אוצרות מן הים“, „ארטיליו“, גם גייס לו אמודאים.

אש בתוך המים
האיטלקי רצה למשות מקרקע הים את אוצרות האניה „אג'יפט“, שהוטבעה בשעתה סמוך לאואסיאן.
בינתים, בשעת הנסיונות שעשה האיטלקי, נתגלה לו קושי אחד שעיכב את משית־האוצרות: האמודאים הגיעו בנקל לאניה שנמצאה טבועה על קרקע הים; אבל נשאלה השאלה, כיצד לפרוץ את קירותיה, שבהרבה מקומות היו מצופים פלדה? את קירות הפלדה האלה אפשר להתיך רק ע"י אש, אבל איך אפשר להדליק אש בתוך המים?

המצאתו של מלומד צרפתי
אז פנה האיטלקי למלומד הצרפתי רויאה, המומחה לתורת הפיסיקה, בהצעה למצא תחבולה להדליק אש בתוך המים. המלומד טרח וטרח, ולבסוף מצא צירוף של חמצן, פחמן ומימן, הדולק בתוך המים. תמורת זה הבטיח האיטלקי למלומד רויאה חלק בשלל־הזהב.

זה – לזהב, וזה – „לסוד העלומים“
בעזרת האמצאה הזאת נגש האיטלקי למשות את הזהב מן האניה „אג'יפטו“, ואף הצליח בדבר. הוא משה לא פחות מ־100 מיליונים פרנקים זהב מן האניה. והמלומד הצרפתי שכח את כל הענין, כי היה טרוד בינתים בגילוי סוד „חידוש העלומים“ של התא החי, וגם חיפש תרומה למחלת הסרטן.

עתון מצויר במספרה
רק באחד הימים, בקראו עתון מצוייר במספרה, נודע לו, שהאיטלקי שפנה לעזרתו כבר הצליח למשות 100 מיליונים פרנקים.
–כן, אבל הם חייבים לתת לי 10% מן השלל, כי הודות לאמצאתי הצליחו להשיגו.
– לא 10 אחוזים, כי אם 33 אחוזים – תקנו את דבריו המומחים המשפטיים.
והנה התחיל המשפט. אבל בעל האניה „ארטיליו“ טוען, שאין הוא משתמש כלל באמצאתו של רויאה, אלא בחמרי נפץ משלו.
לשם כך עלה עכשו פקיד משרד ההוצאה לפועל על האניה „ארטיליו“ ורצה לשים עליה עיקול, וגם למצא בה את ה„מצית“ של רויאה. לעת עתה לא הצליחו למצאו, והענין עתיד להתברר בבית המשפט…


"הבֹקר", שנה ג', מס' 873, 19 בספטמבר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אמודאים עברים – 11 בספטמבר 1944

אמודאים עברים העלו מתהומות סחורות חשובות ברבבות לירות

שרות ההצלה של „אוצר מפעלי ים“ כבר הציל מן הים במשך השנתים שהוא פעיל סחורות שערכן עשרות אלפי לא"י ושחשיבותן בשביל הישוב הארצישראלי הוא לאין ערוך. בין הסחורות האלה, שהוצאו ממעמקים על ידי אמודאים יהודים ואחרים – למעלה מעשרים מכוניות, שנמסרו לשירות חברות האבטובוסים והן מהלכות בכבישים, כ־150 צמיגי מכוניות, מנועים שונים ומכונות חקלאיות, שמשתמשים בהן בשדה. שירות זה פותח בלי הרף והאמודאים היהודים למדו כבר לצלול למעמקים מסויימים, אם כי אין ביכלתם עדיין לצלול לעומק של עשרות מטרים, בדומה לאמודאים מקצועיים אחרים. הוזמן ציוד חדש לאמודאים ועם בואו יפתחו בקורס מיוחד לאמודאים.


"הארץ", שנה כ"ו, מס' 7608, 11 בספטמבר 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה שוד בים השחור – 2 ביוני 1920

בעולם הגדול

שודדי ים

אחד הנוסעים שבאו באניה „סואירה“ מבטום לקושטא מוסר את הפרטים המענינים האלה בדבר מעשי שוד שקרו בים השחור:

„באור לז' מאי הפליגה האניה „סואירה“ (השייכת לחברת פקט') מבטום. כארבע מאות נוסעים נמצאו עליה. מהם שנסעו לקושטא ומהם למרסיליה. עברו כשתי שעות אחרי שעזבנו את בטום, גמרנו לסעוד והנוסעים נכנסו לתאיהם או לאולם הכללי.

פתאם נשמעו קולות יריה. רב החובל של האניה ופקיד המברקה האלחוטית נאסרו ע"י השודדים שנמצאו מאיימים עלינו באקדוחיהם; באופן כזה נעשו כמה שליטים יחידים על האניה.

השודדים היו כשלשים איש בערך. הם נרשמו כנוסעים לטרביזונד. ראשית מעשיהם היה לקלקל את המברקה האלחוטית, ואחר התחילו לשדוד את כל הנמצא על האניה. הנוסעים נאלצו למסור לשודדים את תיקי הכסף, את התכשיטים, הקשוטים, השעונים וכל החפצים יקרי הערך. הנוסעים הוכרחו ג"כ לפתוח את כל חבילותיהם וצרורותיהם ומשם הוציאו השודדים את כל החפצים שמצאו חן בעיניהם. יותר משני מיליון פרנקים עברו באופן כזה לידי השודדים.

בהלה כללית תקפה את כל נוסעי האניה, הנשים והילדים בכו כשאימת מות רחפה לנגד עיניהם.

השודדים העבירו את כל השלל אל הסירות שהורדו הימה מיד אחרי העמידם את האניה. הם לא חסו על אדרות העור, על מכונות צלום, משקפות מגדילות ויתר חפצי שוה כסף.

גבר הסקל, אשר הקומיסר האמריקני לארמניה, שנמצאה עם ילדיה על האניה, נשדדה גם היא, ולא השאירה אתה כל חפץ.

מחזה טרגי היה המחזה הזה, וגם מעט מן הקומיות היה בו. נוסעים התחבאו מתחת לכסותיהם ומאחרי צרורותיהם, והלסטים רדפו אחריהם.

מנהיגי השודדים לבשו מסכות על פניהם. לרגעים נראו המנהיגים כג'נטלמנים. הם נסו לנשק את ידי הנוסעות אחרי שהסירו את הטבעות מעל אצבעותיהן. הם השאירו סכום קטן של כסף בידי כל אחד מהנוסעים, וחלקו בין אחדים מטבעות זהב שנשדדו מהאחרים.

בשעות השוד נאלץ רב החובלים, שאליו הפנו השודדים את אקדוחיהם, לתת למכוננים את הפקודות שקבל ממנהיגי השודדים.

הגענו ללזיצן, בין טרביזונד וגוריה (בקצה הצפונית־מזרחית של אסיה הקטנה). חלק מהנוסעים הוכרח להוריד אל היבשה את כל השלל שנצבר על הסירות. אחר-כך עזבו שודדי הים את ה„סואירה“ ונעלמו בחשכה. יש לתמה שאף שודד או מלח אחד לא נהרג מיריות השודדים שהיו תכופות חזקות ומרובות, רב החובל איש קר המזג והמלחים עזרו הרבה למנע בעד שפיכות דמים.


"דאר היום", שנה שנייה, מספר 197, 2 ביוני 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה גבורה של צוללת בריטית – 24 באוקטובר 1927

הצוללת L-4, ציור מאת William Lionel Wyllie, בסביבות 1918. מקור: ויקישיתוף.

מעשי פיראטים בסין

הונג-קונג, 2. אמש תפשו הפיראטים אניה סינית שהניפה דגל בריטי והרגו את הקברניט בסעדו בצהרים. הרגו גם את המכונאי הראשי והטילו את גופתו המימה. האניה נבזזה ואנשיה – המלחים וכמאה נוסעים סינים – נלקחו בשבי. (ר)

הונג-קונג, 2. נשלחה משלחת־ענשים ימית למפרץ ביאס, לרדיפת הפיראטים. השתתפו בה חמש אניות מלחמה בריטיות. 500 מלחים הועלו לחוף והרסו את בתי הפיראטים בשני כפרים ועשר סירות גדולות. קרבנות לא היו משני הצדדים. בתי הפיראטים היו מרוהטים לתפארה. (ר)


"דבר", שנה שלישית, מס' 682, 5 בספטמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

תפיסת שודדי ים במימי סין

מעשה גבורה של צוללת בריטית

הונג קונג, 22 (ר). רב החובל הנורווגי יאנסן והאופיצירים באניה הסינאית „אירנה“, שהפליגה משאנחאי לאמוי סעדו פת שחרית, כשהופיעו שודדי ים והמיתו ביריה את המלצר הסינאי. הם התגברו על האופיצרים, בזזו את הנוסעים – כולם סינאים – וצוו למלחים להוליך את הספינה לאט לאט, כדי להגיע למפרץ ביאס עם חשכה.

אנשי הצוללת „ל-4“, העושה תמרונים במפרץ ביאס, ראו את ה„אירנה“, שאורותיה כבו, ופקדו עליה לעמוד. ה„אירנה“ לא צייתה לפקודה, ואז ירתה בה הצוללת וקלקלה את מכונותיה. מפיצי האור של הצוללת גילו אנשים קופצים לים ממכסה האניה ומשתה אותם מתוך המים.

בינתים הוצתה אש ב„אירנה“ והתחילה טובעת; סערת הים הכבידה את עבודת ההצלה. אניות המלחמה הבריטיות „מאגנוליה“, „סטורמקלאוד“ ו„דלהי“ מהרו למקום המאורע, אולם המלחים אמיצי הלב שבצוללת כבר הספיקו להציל 244 מן המספר הכללי של 252 נוסעים ומלחים. הם תפסו גם שנים עשר מן השודדים. כל הנוסעים הניצלים הובאו להונג קונג.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2491, 24 באוקטובר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ההתנפלות באניה „הליקון“ – 18 באוקטובר 1932

שונות

ההתנפלות באניה „הליקון“ בסין

הונג קונג, 14 אוקטובר (ר).– האניה „הליקון“ היתה תחת השגחת שודדי-הים משך 45 שעות, בטרם עזבוה שודדי-הים בחצות הלילה. השודדים שינו את מראה האניה בסידם את ארובותיה בצבע חדש.

שני נוסעים סינים התאבדו לדעת בטביעה. אחד מהם היה סוחר עשיר ולפני שהשליך את עצמו אל הים נפרד באופן נוגה מבתו.

חמשה סינים נחטפו וידרשו כופר נפש נפשם סכומי כסף שונים. בשתי הנשים האירופיות שהיו באניה לא נגעו השודדים לרעה. אניות-המשחית הבריטיות „ברוס“ ו„ויסהארט“  מהרו למקום מיד לאחר שנודע להן דבר ההתנפלות. אבל אחרו את המועד – כי שודדי-הים כבר נמלטו עם שללם ושבוייהם.

זוהי ההתנפלות השלישית של שודדי-ים על האניה „הליקון“.


"דאר היום", שנה ט"ו, גליון י"ג, 18 באוקטובר 1932, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שודדי הים של המאה העשרים בסין – 27 באוגוסט 1934

שודדי הים של המאה העשרים על פני ימי סין

מי הם ומי עומד מאחורי גבם

בזמן האחרון מציינת העתונות העולמית לעתים תכופות, התנפלויות נועזות מעשה ידי שודדי ים בימי סין.

לא מזמן חטפו ליסטים אלה חמשה אנגלים, והיה הכרח לגייס צי קטן כדי לתפוס את המתנפלים ולהוציא לחפשי את קרבנותיהם.

סכנת ההתנפלויות של שודדי-הים מאיימת עכשיו בתמידות על האניות המהלכות סמוך לחופי הים שבין סינגאפור ושנחאי.

לסטות-הים נהפכה היום בסין למקצוע חשוב ומכניס רווחים לבעליו והיא מאורגנת על צד היותר יפה. מנהלים אותה סינים הדורי פנים, שמשקפי-קרן נאים מאהילים על עיניהם ולבושם אירופי.

וכאן סוד הקושי שיש בתפיסת שודדי הים. סוד היוצא מכלל סודיותו כשמתברר לך תוקף שלטונו של השוחד בפקידות הסינית.

העולם התחתון בסין עם אגודותיו החשאיות לשם מעשי שוד וביזה, הגיע למרום השכלול ואינו זקוק עוד להוראות ולדוגמא מהגאנגסטרים בשיקאגו. אדרבא, יש סברה, כי דווקא הגאנגסטרים משיקאגו צריכים ללמוד תורה, הלכה למעשה, מפי חבריהם הסיניים.

שודדי-הים הם כלי שרת בידי סינים אנשי-שם היושבים בשאנחי ושאר ערים סיניות גדולות, והזקוקים לכסף רב להחזקת מפלגותיהם השונות. מנהלים הם את עסקי השוד, במשרדים ערוכים היטב – על פי רוב תחת מסווה של איזה עסק כביכול – וברווחים מתחלקים הם חלק חלק, כמו באיזה עסק של מניות כביכול.

ופעם אחת היתה הצעה, שצבאות אנגלים וסיניים יסדרו משלחות עונשין מיוחדות לשם תפיסת שודדי הים הפעילים שבמפרץ ביאס, אבל ההצעה לא יצאה מכלל דברים בעלמא. ואין צורך להעמיק חקר כדי להבין את הגורמים לכך. פנויו הגמור של מפרץ ביאס יכול היה לגלות דבר-מה, העלול להכתים מאד את כבוד הסינים בעיני העמים בעולם.

משום כך החליטה אנגליה לפעול על דעת עצמה. העמידה משמרות-מגן לשמור בפני שודדי ים על כל האניות האנגליות העוזבות את סינגאפור בדרך לחופי סין. משמרות אלה עומדות על גשר האניה במשך כל הנסיעה. היו אלה קלעים (קוף פתוחה, למד קמוצה) ממדרגה ראשונה לקוחים מחיל המצב שבסינגאפור. והתוצאות הפליאו.

משכנות השודדים

מפרץ ביאס, מקום משכנם של שודדיהים, הוא בגליל קוואנטונג. סלעים גבוהים מקיפים אותו משוים לו מראה מוזר מאד.

רק מלחים מעטים יעיזו לעבור את המפרץ בלי מורה דרך מוסמך.

טכסיס הפעולה העיקרי הנהוג אצל שודדי הים הוא זה: נרשמים הם כנוסעים רגילים ואת התנפלותם עורכים הם בהפליג האניה בלב ים – על פי רוב – סמוך למפרץ ביאס או לאיזו סירה שלהם שהכינו מראש.

כל היודע ולו רק משהו את הסדרים הנהוגים בערים סיניות, לא יתמה כלל, כי יש לשודדים הללו, כניסה קלה כל כך לאניות, אף על פי שכולם מזויינים בנשק של אש. לבושים הם בגדים הדורים, דמותם החיצונית מראה דמות ג'נטלמן-גמור, ואין אדם יכול לאסור על ג'נטלמן כזה להזדיין באקדוח על כל צרה שלא תבוא, בדעתו את מכת הליסטות שבמדינה וחטיפת העשירים לשם קבלת דמי כופר נפשם.

דוגמה להתנפלות כזאת היא מקרה אחד, שקרה את האניה „פרומיננט“, שנפלה אשתקד בידי שודדי הים. האניה שטה לה בלב ים. לילה היה וכל הנוסעים פרשו לתאיהם לישון. פתאום הופיעה דמות אדם סודית על פני גשר רב החובלים.

קודם כל סלק הלה את סכנת הזקיף, בהתגנבו מאחוריו ובהצמידו את לוע אקדוחו לרקתו. אחר כך התנפל על הקצין הראשון, שעמד גם הוא על המשמר. בינתים תפסו שותפיו מקומות עמדה בטוחים בכל פנות האניה ובידיהם אקדוחים טעונים.

רב החובל, שנמצא כבר בתאו, נתעורר לשמע קולות המלחמה על גבי הגשר. הוא יצא ברגע שהקצין הראשון הושלך אל מכסה האניה התחתון. כעבור רגע היה כך גם גורלו. שני שודדים התנפלו עליו מאחוריו, כפתו את ידיו ואת רגליו וחבשוהו בתא מרוחק.

סירת משטרה, ששטה בקרבת מקום, שמעה יריות והתחילה ברדיפה אחרי השודדים. הללו הספיקו בינתים לעזוב את האניה, לקחת אתם כמה סינים עשירים אל סירתם, שחכתה להם ולהעלם בערפל הלילה. כעבור כמה שעות הגיעה סירת המשטרה ושחררה את הקצינים, והאניה המשיכה את דרכה.

מספוריו של אחד המומחים

רב החובל לוירנסון, הוא מזכירה של אגודת הקצינים לחוף הים הסיני בהונקונג הנה זה 12 שנה, הוא מומחה לענין שודדי הים הסיניים ועכשיו פרסם כמה פרטים מבדיקותיו וחקירותיו בענין זה:

– „הכל יודעים את המקומות ששודדי הים מביאים לשם את האניות החטופות, ואף על פי כן גם אחד מן השודדים הללו לא נתפס עדיין. במשך 12 שנה טפלתי בענינים אלה, ואיני זוכר אפילו עובדה אחת שמישהו מן השודדים ימסר לדין.

– ליסטות-הים הצהובה לא זו בלבד שאינה פוחתת והולכת, אלא היא גם מתפתחת והולכת במדה שאין לשערה. טכסיסיהם של שודדי הים הם ערמומיים ומלאים חידושי תחבלנות מצליחים. העיקר הוא אצלם לערוך את ההתנפלות במפתיע, בשעה שאין איש מוכן לכך.

יריה באישון לילה משמשת, כרגיל, סימן ראשון להתנפלות. כשההתקפה אינה מצליחה, אז מטילים השודדים את נשקם לים ונעלמים בתוך המון הנוסעים הישנים על גבי המכסה. ואין אדם שיעיז להסגיר מי שהוא מהם אל השלטונות.

– „השודדים מתנהגים לעתים קרובות עם קרבנותיהם בנימוס רב מאד. והנה, לדוגמה, מעשה שהיה באניה „הידראנג“ בשנת 1933. בשעת סעודת צהרים, כשהקריבו לשלחן את הדגים, קם אחד האורחים הסיניים שהיה לבוש כלי משי נפלאים ודבר בלשון אנגלית מהודרת, בקש סליחה מאת רב החובל, ופרש קצת מן המחלקה הראשונה למקום שהיה גדול בסבכי ברזל ושימש מעבר למחלקה השניה. כאן הוציא הסיני הזה אקדוח ופנה לזקיף:

– „פתח מיד את הגדר, או אהרגך! מסור את הרובה והמפתחות“. הזקיף נכנע, והסיני ירה באויר. רב-החובל ושאר האורחים ישבו עוד ליד השולחנות ואכלו. סיני אחר הוציא פתאום אקדוח, כיוון אותו כלפי רב החובלים והכריח אותו להכנע. גם את שאר הקצינים הכריעו שודדי הים בדרך זו. הם לקחו כל מה שהיה לנוסעים, וכשנכנסה האניה למפרץ ביאס, באו סירות שהוטען עליהן כל המלקוח. לפני עזבם את האניה מסרו השודדים לידי רב-החובל, שטר כסף של 5 דולארים, להוצאות קטנות כשיגיע להונקונג. בנימוס ג'נטלמני כזה נהגו עמו שודדי הים!

– „ויש שהאניה נעזבת לנפש בלב ים, הרחק מן המפרץ. הקצינים וחיל המצב מועברים לסירות. נותנים להם צידה לדרך שתספיק לכמה ימים, ונפרדים מהם בחביבות רבה ונעלמים בלי סימן וזכר. ובאמת, כלום צריכים שודדי סין הקדמונית ללמוד פרק בהלכות ליסטות מאזרחי היבשת החדשה?


"הארץ", שנה , מס', 27 באוגוסט 1934, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אדם מוֹעֵד לעולם! – 1857

חדשות

[…]

טהארן. ביום 16 טען יוני נשברה האניה החדשה היפה – טהארן שמה – בלכתה מוויססאגראד לפלאצק בפאלען! הכלי אשר בו יבשלו המים להעלות הקיטור נשבר ברעש נורא מאד ותבקע גם האניה ועלו שבריה השמימה. רב החובל ועוד ארבעה אנשים מתו ג"כ, הן המה שומר המכונה – מאשיניסט – שני מלחים – והמבעיר את הבערה! מי יודע מדוע נעשתה כן ואולי לא יודע לאיש. ואולם לפי ההשערה שכחו השומרים למלא את הכלי מים ותוכו נחר, וכאשר התחמם מאד אז מלאוהו במים קרים והפגישה ההיא מקור וחם הסבה את זאת – כי כן קרה זה לא כביר גם בעיר דאנציג בפאבריק אחת! אדם מועד לעולם!!

(מן ההרטונגשע צייטונג)


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 29, 1 ביולי 1857, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סופה המר של אנית הקיטור ל'אוֹנֵיז – 1857

חדשות

[…]

ענגלאנד

האילוסטריטע צייטונג תספר לנו מאנית-סוחר אחת אשר נטבעה בלכתה מן נעוו יארק באמעריקא להאפער בענגלאנד. האניה הזו – ליאננאיס שמה – יצאה ביום 1 טען נאפעמבער העבר מן נעוו-יארק ועליה אנשים רבים וסחורות בעד ערך חמשים אלף דָאללאַרס. ביום השני החלה לשוט במהרה ולעת ערב הביטו מרחוק אניה אחרת באה למולה ויראו אולי במרוצתן יפגשו זו את זו. ויעשו תחבולות להשמר מאסון. אבל בטרם יכלו לעצרה ולנטות ימין או שמאל, עברה האניה השניה בחזקה ושברה כמעט את הליאננעס. הים היה אז הולך וסוער מאד ולא יכלו החובלים לתקן הבדק אשר נעשה בהאניה וכרגע והנה מים בהאניה ותכבה האש אשר תחת הדאמפפמאשינע ותעמוד מלכת הלאה. הבקר אור ועיני כלם רואות אשר מרגע לרגע יגברו המים ואין תוחלת עוד להנצל מקבר מים. וינסו להוציא את המים ע"י הפומפען אשר בכל אניה ולא יכלו. אז צוה רב החובל להשליך את כל הנמצא בה לתוך הים להקל מעליהם ובראותם כי גם התחבולה לא תועיל להם, צוה להוריד את הסירות הקטנות אשר על כל אניה גדולה ויאמר לעזוב את האניה ולירד אל תוך הסירות. בהראשונה ירדו חמש ועשרים איש ובתוכם המאשינענמייסטער, הפראפיאנטמייסטער ואיזו מהחובלים. בהשניה ירדו ג"כ חמש ועשרים איש ולקחו גם מזון לאכול ומים לשתות, ועוד אחת עם עשרים איש ואחרת ג"כ עם עשרים איש. ביום הרביעי ירדה האניה במצולה לעיניהם ויתחילו לשוט אל אשר ישאום הרוח ועד 5 אוהר אחר הצהרים היו עוד כלם יחד. אבל כאשר באה השמש והחשך כסה את פני הים נפרדו איש מעל אחיו ויהי גם סער שלג וכפור. כחמשה ימים עברו כלם על פני הים בלי לדעת אנה המה ושנים מהם מתו מהקור הגדול ומאימת המות. וביום הששי באה אניה אחת –עליזע שמה – מן ברעמען ופגשה את האניה הקטנה האחת עם האומללים האלה ובתוכם גם השר לאניעררע וינצלו. אבל הסירות האחרות עם האנשים אשר עליה לא נמצאו עוד ומי יודע אם לא טבעו כלם או מתו מרעב מצמא או מקור!


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 9, 30 בינואר 1857, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

Lyonnaise

בדבר אבדן ה„מערקור“ – 1916

מסביב למלחמה.

בדבר אבדן ה„מערקור“.

מפטרבורג מודיעים: ע"ד אבדן הספינה „מערקור“ שעל אדותיו מדובר בהודעת השטאב, מוסרים עוד את הפרטים האלה: הספינה שטה מאודיסה לחרסון עם 200 נוסעים בקירוב. ביניהם היו הרבה חניכי-בתי-ספר וסטודנטים, ששבו לירחי-הקיץ אל ערי-השדה. במרחק עשרים ווירסטות מאודיסה, כשתי פרסאות מן החוף, פגעה הספינה במוקש, שהרס את החלק הקדום שלה כליל. הספינה טבעה במשך חמשה רגעים. שתי סירות גדולות שהורדו תיכף המימה נהפכו על שוליהן והיושבים בהן נפלו המימה. י"ג סירות שנשלחו למקום האסון לא יכלו לגשת אל האניה מפני הגלים הסוערים, אבל הן משו מן המים הרבה מן הנוסעים. אחדים מהנוסעים שטו אל החוף. באופן כזה ניצול הרוב של הנוסעים. עד עתה הריק הים 28 גויות על היבשה. מודיעים עוד, כי הקפיטן של האניה „פוטמקין“ ראה את המפץ ואת אבדת ה„מערקור“, אבל לא נגש אל מקום האסון בפחדו מפני תת-מימיות.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 141, 26 ביוני 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.