מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

Kedmah Comes In – 28 July 1947

Kedmah Comes In

Palestine Post Staff

Tel Aviv, Sunday. – With her decks festooned from prow to stern and a light of five Palestine Aviron Company's planes droning overhead, Palestine's firs port-war passenger liner, the Kedmah, steamed into the roadstead this morning on her trial run from Antwerp.

The ship disembarked 104 passengers and sailed at night with 84 passengers for Haifa. On Wednesday she is due to commence a regular fortnightly service between Haifa and Marseilles.

The Kedmah sailed from Antwerp, where she was refitted, and picked up a party of visitors in London, many of them delegates to the Education Conference in Jerusalem. In Marseilles refugees, including survivors from the Begen Belsen death camps, came on board.

The port here was decorated with flags and crowded with prominent citizens when the trim vessel, freshly painted white and trimmed in blue, came in, three hours later.

A delegation had earlier flown up to meet the ship in the Palestine Aviron Company's De Havilland, but the plane was unable to locate the Kedmah. The party included Mr. D. Remez, Chairman of the General Council of Palestine Jews (Vaad Leumi), Mrs. Goldie Myerson and Mr. Gruenbaum of the Jewish Agency Executive and Mr. U. Michaeli of the Aviron Company. The party returned to the port and were among the 300 visitors to board the vessel. Others included the Mayor, Mr. I. Rokach, the Vice Mayor, Mr. E. Perlson, Mr. E. Kaplan, Treasurer of the Jewish Agency Executive and Mr. J. Sprinzak of the General Federation of Labour.

The visitors were shown over the vessel by Jewish naval officers, looking smart in their fresh white British-type uniforms. The Captain as well as the Chief and 2nd Engineers are Scotsmen, the other 90-odd members of the crew being Jewish.

In the afternoon, Mr. D. Remez called upon American Jewry to help to develop Jewish air and steamship services between New York and Palestine. The American Zionist leader, Dr. Israel Goldstein, and Mr. I. Hamlin, the American Jewish Labour leader, promised their help when they return home.

The owners of the 3,504-ton ship are the Kedem Palestine Line Ltd, in which Messrs. Harris and Dixon, a noted British shipping company, and the Zim Navigation Company are equal partners. They hope to add a larger ship within the next six months if the Kedmah service is successful, and to operate a weekly service. The Kedmah was built by Vickers in 1927, and before the war plied the Far East route. Passenger accommodation is for 120 First class and 140 Tourist Class.

Exodus Captain

Among those  who came to watch the arrival of the Kedmah was Mr. Bernard Marks, the Captain of the Exodus 1947, who was detained in Haifa but released on bail.

He told a Palestine Post  reporter "She is one of the best little jobs sailing the Mediterranean these days," and he could understand the excitement of all the people present. "I have been on ships with all-Jewish crews before," he said, "but it must be a great thrill for them to serve on a Jewish vessel.”

The Palestine Post, שנה עשרים ושתיים, מס' 6469, 28 ביולי 1947, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית „קדמה” אחרה לבוא לנמל לונדון

אנית „קדמה” אחרה לבוא לנמל לונדון

טקס חנוכת האניה „קדמה” מחברת „צי"ם” בארץ־ישראל בלונדון נדחה היום מפני שהאניה נתעכבה באנטורפן ולא הגיעה למימי לונדון לפי המוסכם מראש. (סט"א)

הבֹקר, שנה י"ג, מס' 3560, 14 ביולי 1947, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מרשימותיו של נוסע – 7 במרץ 1919

ב. מאיר

נְחוֹתֵי יַמָא

(מרשימותיו של נוסע).

משנכנס אדם לבין כותלי הספינה – הריהו מבטל את עצמו ואת רצונו, מוסר את נפשו ואת גופו בידי המלחים, אותם האנשים המשונים בבגדיהם ובשמותיהם, בבחינת „חציו דג וחציו אדם”, ובידי רב־החובל, ה„שר של ים”. אך דרכה כף רגלו של הנוסע על גב האניה, נחתם גזר דינו, שלא לצאת מתחום האניה, עד אשר ירוחם להגיע בזמן מן הזמנים אל היבשה, ואז יעזוב את מקומו לאחרים, אשר יבואו תחתיו להשתעבד להמלחים ורב־החובל. האניה עומדת עדיין בתחומה של עיר, עוד לא החלה להפליג ועל החוף עומדים אנשים הקרובים אליך כל כך, ואתה חפץ לדבר עמהם עוד פעם, לו  גם בקול צרוד מבכי, לראות ולהראות, ללחוץ את כף־ידם טרם תעזבם לימים ולשבועות וטרם יפריד הים הגדול ביניכם – אולם אין לך רשות לרדת אף לשעה קלה. גזרה היא מלפני הפמליה של ים. עמוד על מקומך, נוסע, והטה אזנך לקול התקיעה הגדולה שתתקע פתאום ארובת האניה לאות, כי גם אתה, גם חפציך וגם מחשבותיך נטולים מן היבשה ומן העולם הגדול והקטן, שאתה רגיל בהם, והנך נשא אל עולם חדש, עולם שיש בו שמים ממעל ומים מתחת – ואין עוד. ואם גם תתמהמה התקיעה הגדולה, אם הרגעים בעיניך לימים והשעות – לשנים, חכה לה, כי בא תבוא, תרעיש את אזנך ותדהים את מחךָ, עד אשר תשכח מאין באת ולאן אַתה הולךְ…

ובשמעך את התקיעה הגדולה והספינה נעתקה ממקומה, אל תמהר, יורד־ים, לחדרך, להנפש מעול הימים האחרונים, מיסורי הגוף והנפש, שהיית „אנוס על פי הדבור” לקבלם באהבה, טרם זכית להיות מ„נחותי ימא”. אל תדחוק את השעה להיות בודד לנפשך ולמחשבותיך הנעימות־הנוגות, כי עוד עבודה חשובה לפניך. חייב אתה להתגבר כארי, לעמוד על רגליך נטוי־גרון וגלוי-ראש, לשמוע בשים לב את תרועת המנגנים והמחצצרים, המשמיעים לפניך את הימנוניהם הלאומיים – הימנוניהם, תרתי משמע. כי משותף אתה לשני לאומים ושני הימנוניהם עולים באזניך. לאום אחד גדול, שאת ארצו אתה עוזב ומחופו אתה מפליג, ולאום קטן, שאסף אותך לתוך ספינתו, שאת שפתו אתה שומע מאת כל הפקידים והמשמשים המקיפים אותך. שומע אתה את ההימנון השני, ואתה רואה כמה לבבות דופקים, כמה עינים מבריקות בשמעם המנונם, ומקנא אתה בהם, במאושרים האלה, בני ארץ קטנה, שזכו, כי שירתם הלאומית תכה גלים בים הגדול הרחב, ודגלם ינפנף ממרומי תרניהן של אניות וספינות. ואנחנו? אין לנו לא ארץ ולא ימים, לא משוררים ולא שירים, לא דגלים ולא ספינות. אף ממשלה קטנה כזו של ה„שר של ים” עדיין אין לנו. גרים אנו לא רק ביבשה, שאיתני־עולם כבשוה וחלקוה ביניהם, אלא גם בים, שלא נכבש עדין ואין בו תחומים וגבולים…

אולם האניה זזה ממקומה, מפליגה מן החוף – אנחנו נוסעים. הגלים מתרוממים, מעלים קצף ואנו מתנועעים כלולב בימות החג מצפון לדרום, ממזרח למערב, וממעלה למטה. ורעיון אחר ממלא את הלב: מי יודע אפשר שבנסיעה זו אנו מתקרבים לגאולת־ארצנו, ליום שיהיה לנו לא רק חלק ביבשה, אלא גם בים, ליום שגם אניותינו תשוטנה על פני הימים, דגלנו ינפנף באויר והימנונינו הלאומי ישמע בחופים ובנמלים…

ממלכתו של רב־החובל ופקידיו הרבים נכנה. בכל פנה שאתה פונה אתה נתקל בפקיד ממשלה זו, הנקראת בלשון הספינות „אמשטרדם החדשה”. וכל מה שיש ביבשה יש בים. אינו עובר אף יום אחד, שלא יעמידוך לדין וחשבון: מי הם היודעים אותך, את מי אתה יודע, בן איזה עם אתה ואל מי אתה נושא את נפשך (קרי: גופך). ובכל מקום שאתה נועץ  את עיניךָ אתה רואה לפניך פקיד מיוחד, פקיד חדרי המטות, פקיד חדרי הרחצה, פקיד מקומות ה„טיון” ופקיד חדר הקריאה. ומה פקידים ביבשה נוהגים לברך ולהודות „על נטילת ידים”, אף פקידי הים כך. מנומסים הם הללו. נאה מדברים ונאה עושים, ואף על פי כן אתה חש, כי כל עוד לא תקעת להם כף, לא יצאת ידי חובתך לפניהם… רק בזה שונה „מלכותא דימא” מ„מלכותא דארעא”. בנוהג שבעולם, כי „נטילת ידים” קודמת לאכילת קבע, ואילו בממשלת הים מקיימים פקידי חדר האוכל מצוות „נטילת ידיים” גם בשעה שאנו מתדבקים במדותיהם של מלאכים ואנו „נראים כאוכלים”. כי מה יעשו יהודים כמונו, הנזהרים ב„מאכלות אסורות” ומוכרחים להשתדל לפני שרי המאכל והמשתה, שיתנו לנו רק מן המותר בפינו?… ותיתי להם לנוסעים אחדים „משלנו”, השולטים בשפת הארץ ויודיעם לעמוד לפני מלצרים… הללו „ממליצים” עליהם ועלינו, מבארים להמלצרים דיני „אסור והיתר” ומלמדים אותם לדעת לפני מי הם עומדים ומי יושב לפניהם…

ומחולקים הם „נתיני” הממשלה „אמשטרדם החדשה” למפלגות מפלגות. וכשם שאין דעותיהם שוות, כך אין אכילתם שוה. יש האוכלים מה שנותנים להם ואינם מבחינים; יש המבררים ואומרים: „דין הניין לי ודין לא הניין לי”, ויש שכל סעודתם מתחלת בדגים מלוחים ומסתימת בתפוחי־אדמה, ועל „מנו” זה הם חוזרים שלש פעמים ביום, בוקר, צהרים וערב. שונים הם הנוסעים גם בשיחם ושיגם, בדבורם ובמהלכם, וכמעט שאפשר להכיר בכל אחד במה הוא עסוק בעיר ולאיזה מעמד הוא שייך. יושבת קבוצה אחת על כוס יין וצעיריה יוצאים במחולות – הרי אלה בני אדם, שסורם רע ושומר נפשו ירחק מהם. יושבת חבורה אחת ומשחקת בקלפים: אחד יוצא ואחד נכנס, אחד מרויח והרבה מפסידים – סימן לדבר, כי אלה הם „פשוטי בני אדם”, השקועים במ"ט שערי החולין שבחיים. בקרן זוית אחת יושבים אחדים ומתוכחים על העולם ומלואו, על קלקולם של הסדרים הנהוגים ועל התקנות העתידות ותהפוכותיהם – ראיה לדבר, כי הנוסעים האלה הם אנשים, ששאר־רוח להם למעלה מזה: אחד פורש לקרן זוית והוא קורא וכותב, חושב ומעיין. למטה מזה: מתלקטים אנשים ריקים מסביב לשולחן אחד, מורים בעצמות ועושים להם שחוק מדברי הבל, מתערבים במאות דולרים וכל אחד „משביע” את העצם ו„משדלו”, כי יפול במקום הראוי ויזכהו במאות ואלפים.

אולם יש אשר כולם מפסיקים משיחתם, מספריהם וממשחקים, ועולים על הספון לראות במחזה. והמחזה מה נהדר ומה יפה! הים הגדול זועם ומתקצף, הגלים מכים ומעלים קצף לבן־ירוק, המתפוצץ בדופני האניה לכמה רסיסים דקים. בקצה האופק נראית פתאום השמש היפה בכל הודה וזהרה, קרניה המוזהבים שולחים אליך את מבטם, אתה רואה את עצמך ואת ספינתך קרובים אל מקור השמש ומרכזה ואין אתה יודע, אם יורדת השמש למטה והיא טובעת בים, או הים עולה למעלה, עד קרני ההוד של החמה הנהדרה, להתחמם מעט. ובערוב השמש נראה שוב חזיון נהדר. הספינה הגדולה וכל אשר בה דומה לכדורת קטנה, הצפה על פני הים, מי־הים נחים ושקטים, אין אבעבועות־קצף, החושך יורד ומכסה את כל העולם, ורק פס אחד נראה בכפת־השמים, והוא אדום מאד וזוהר האדמימות נופל גם על העבים ממעל ועל המים מתחת. אדום ושחור משמשים בערבוביה, ולא תמלא העין מראות…

ואף על פי, שחיי הממשלה הקטנה, השטה על פני המים מסודרים וערוכים בכל, הנוסעים מתפרנסים בנחת ולא בצער, הכל מוכן לפניהם בתשלומיהם למפרע, לחמם ניתן ומימיהם נאמנים והמחזות חנם אין כסף – אף על פי כן, אין לך דבר יותר מענין ויותר משמח מאיזו ספינה הנפגשת בדרך. כי רגש אחד ממלא את לב הנוסע והוא מהתל בו: ראה, בן אדם, זה כשבוע ימים אשר יצאת ממקומך ואין לך כל קשר ואחיזה כל שהיא עם כל העולם, אין בידך לבוא בדברים עם מי שהוא מחוץ למחיצת ספינת ואי אפשר לך לדעת מכל הנעשה בעולם הגדול ובעולמות הקטנים. והמחשבה הזאת חזקה היא די והותר בימים האלה. כי מי יודע כמה חדשות נתהוו, כמה ידיעות צעקניות נתפרסמו וכמה טלגרמות ב„אותיות של קדוש־לבנה” נדפסו בימים האלה בעולם הגדול, בעולם היבשה. ולכן גדול מאד החפץ לראות, לו גם מרחוק, פנים חדשות, הבאים מאותו העולם. וכשמתפשטת השמועה בין הנוסעים, כי אניה אחרת קרובה לבוא ועשנה כבר נראה מרחוק, ממהרים הנוסעים לעזוב את מקומותיהם, יוצאים מן החורים־חדריהם ועולים על הספון לראות עין בעין את ה„פלא” הגדול, כי אנשים באים ממרחקי הארץ, מן היבשה, ודברים חדשים בפיהם. האניה הולכת וקרבה, שתי „הממשלות” נפגשות במרחק ידוע, וקולות נשאים באויר, מטפחות מתנפנפות, ידים מורמות – והכל לשם אותם ה„מאושרים” הבאים מן היבשה…

חברתי הוא האדם וחפץ בחברת רעהו, אף כי כל טוב הים לפניו.

"העברי" (ברלין/ניו יורק), שנה תשיעית, מס' 10, 7 במרץ 1919, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

הספינה „חנה סנש” הורדה למים – 22 בפברואר 1948

הספינה „חנה סנש” הורדה למים

הספינה „חנה סנש” הורדה למים ביום ו' על ידי אנשי „עוגן” בנמל של חיפה. בגלגולה החדש תהיה „חנה סנש” ספינת־משא בת 300 טון, מצויידת במנוע איטלקי אנסולדו של 160 כוחות סוס. היא תרשם בנמל חיפה ותניף את הדגל הארצישראלי. תפליג לכרתים ואף לאיטליה.

תיקון „חנה סנש” והכשרתה להפלגה הם עדות לכושר עבודה רב ולחיבה שהושקעה בהצלת הספינה הנושאת את השם הנערץ.

"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6874, 22 בפברואר 1948, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

„חנה סנש” בגלגול חדש

הוכשרה כספינת־משא עברית

הספינה „חנה סנש” הורדה ביום ו' על־ידי חברת „עוגן” בימה של נמל חיפה. בגילגולה החדש תשמש „חנה סנש” ספינת משא בת 300 טונות מצויידת במנוע איטלקי „אנסולדו” של 160 כוחות־סוס. היא תירשם בנמל חיפה ותניף את הדגל הא"י. היא תפליג לכרתים ואף לאיטליה.

„חנה סנש”, שעלתה על שרטון בימה של נהריה בדצמבר לפני שנתיים ומעפיליה מצאו חוף מבטחים בארץ, היא ספינת המעפילים הראשונה שהוכשרה לתפקידים חדשים.

"המשקיף", שנה עשירית, גליון 2739, 22 בפברואר 1948, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

עם הורדת הספינה „חנה סנש” למים

עם הורדת הספינה „חנה סנש” למים בנמלה של חיפה, הסתיים פרק נאה בהתפתחותה של „עוגן”. כאשר נרכשה בזמנה הספינה, היה מצבה גרוע מאד. הספינה היתה מוטלת זמן רב על השרטון והעברתה מנהריה לנמל חיפה היתה קשורה בקשיים ניכרים. לא היתה ל„עוגן” המספנה הדרושה לתיקונים יסודיים כאלה ולא פעם נאלצו גם להפסיק את העבודה בשל מחסור בחמרים. מסירותם ומרצם של חברי „עוגן” ושל המנגנון והמכשירים המשוכללים של „סולל בונה”, הם שעזרו להתגבר על הכל.

הורדת הספינה למים היתה שעה של קורת־רוח לכל שעסקו בתיקונה. לספינת המעפילים „אנצ'ו סירני”, שתוקנה בשעתה ע"י „עוגן”, והאניה „קדמה”, שחברי „עוגן” הכשירו אותה להפלגה בים, הצטרפה עתה הספינה „חנה סנש” עם עברה המזהיר.

"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6875, 23 בפברואר 1948, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לקראת חידוש תנועת האניות בנמל ת"א – 29 בנובמבר 1944

לקראת חידוש תנועת האניות בנמל תל־אביב

בשבוע שעבר נתקיימה פגישה בין הנהלת נמל תל־אביב לבין כל סוכני האניות במקום, בה נידונה שאלת חידוש תחבורת האניות. מר צוקרמן, מ"מ מנהל הנמל, מסר סקירה על פעולות הנמל במשך שנות המלחמה ועל התכניות לעתיד. היום שההגבלות לעגינת אניות בנמל תל אביב בוטלו, יש לטפל בחידוש בקור אניות והנמל מצדו עוסק בהכנות לאפשר את פריקת הספינות. כמה מסוכני האניות השתתפו בדיון והודיעו שיעבירו למרכזי חברותיהם את הידיעה בנוגע לאפשרות חידוש תנועת האניות והדגישו את הצורך בחידוש פעולת לשכת סוכני האניות המקומיים. מר צוקרמן הודיע שהוא בא בדברים עם גורמים שונים בשאלה הנידונה ונפגש עם בא כח המיניסטריון הבריטי להובלה הימית על בקור אניות בריטיות בנמל.

אחרי הפגישה סיירו סוכני האניות בנמל.

"המשקיף", שנה ששית, גליון 1755, 29 בנובמבר 1944, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סמל עירית ת"א לשתי שולות המוקשים – 3 בדצמבר 1944

סמל עירית ת"א לשתי שולות המוקשים

ביום ו' נערך בנמל ת"א טכס צנוע של מסירת סמל מעירית תל־אביב לשתי שולות המוקשים. שתי הספינות תשאנה את הסמל הזה, שבצדו כתובת „מתנת ראש עירית ת"א וחברי המועצה”. הסמל נמסר ע"י מזכיר העיר הד"ר ב"צ קרוגליקוב.

"המשקיף", שנה ששית, גליון 1758, 2 בדצמבר 1944, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

היום תעגון „עתיד” בנמל תל־אביב – 29 במאי 1936

בנמל תל אביב

היום תעגון אנית „עתיד“

היום עומדת לעגון בנמל ת"א אנית „עתיד“. האניה זו תביא כמות גדולה של קמח בשביל הסוכנים פדרמן ומרכס מאלכסנדריה ופורט־סעיד. כן גם תביא האניה כמות גדולה של סוכר בשביל ה' מטלון.

את תעודת השחרור תקבל האניה מידי באי כח השלטונות שיצאו לקראתה – 8 מילין הרחק מנמל יפו ואחר כך תעגון בנמל ת"א.

"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יום הים ביריד המזרח – 29 במאי 1936

בניני יריד המזרח בתל-אביב, 1936. המקור: ויקישיתוף

יום הים ביריד המזרח

מסבה מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית. – מסדר ארגוני הספורט הימי בהשתתפות מלחי אנית „תל אביב“. – אספת־עם רבתי באמפיתיאטרון. – נאומים נלהבים של ה"ה דיזנגוף ושרתוק

לאחר המסבה הנהדרת מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית (ראה עמ' ב) נתנו אמש ראש העיר תל־אביב מר מ. דיזנגוף וחבר ההנהלה הציונית ה' מ. שרתוק באמפיתיאטרון של יריד המזרח, במעמד אלפי אדם, בטוי עז ונמרץ להרגשת הישוב והאומה לנוכח הצעדים הראשונים על חוף ימה של תל־אביב לאור המסבות שהביאו אותנו בארץ אל ימינו אלה.

המסדר

לפני הנאומים, שנשמעו תוך הקשבה יוצאת מן הכלל, נערך מסדר מרהיב בהשתתפות שיירת הקצינים, המלחים והעובדים באניה תל־אביב על דגלי ציון ובריטניה, כן גם חברי „זבולון“ ו„הפועל“. עם הרמת הדגל הלאומי בצד דגלי ים של עמים שונים על מגדל הביתן לתוצרת הארץ פרץ רעם של מחיאות כפים, שהרעיש את הסביבה. שתי תזמורות של „מכבי־אש“ ו„הפועל“ הנעימו את הזמן במנגינות עממיות שהשרו רוח של גיל בהמונים המצפים לדברי קברניטי הישוב.

במרכז הבמה נתלה בד צבעוני מטעם האגוד לספנות העברית על רקע סירות בלב ים ועליו הכתוב: אל הים: נמל תל אביב! ספנות עברית! חלוצי הים! כל נוסע, כל ארגז מטען באניה העברית אבן לבנין!

רמקול של חברת ראדיו א"י הפיץ למרחקים את דברי הנואמים, שנקלטו גם מחוץ לאמפיתיאטרון. קול חבר „הפועל“ הכריז: „אנחנו הפכנו חולות אלי עיר ונעש ים למולדת“. חבריו השיבו על קריאה רמה זו ב„הידד“ והקהל הרב בתשואות חן ממושכות.

על הבמה עולה מ. דיזנגוף ואתו מ. שרתוק ומלויהם.

מדברי ה' מ. דיזנגוף

הישיש הנערץ מ. דיזנגוף אמץ קולו והכריז על חג ימי לישראל, על הימים הגדולים שאנו חיים בהם כיום, לא יעברו בלי להשאיר זכר וסימן בהיסטוריה של עמנו וארצנו, על ימים שהם כמפנה בדברי ימי הישוב וישראל ומברך את ספני ישראל שבאו להשתתף בחג הזה. הנואם סוקר את פרישת המכאובים, המלחמות, התבוסות והנצחונות של הישוב העברי החדש בן 50 שנה והעיר העברית הראשית בת 27 שנה מול כוחות ההרס ובני המדבר ומסיק מסקירתו זו, שכדי להגיע למטרה נכספת יש להעיז, לרצות ולגלות רצון כביר. כיום פנינו אל הים, שאנו רוצים לכבוש אותו.

„אנו רוצים גם במים שלנו – מי תל־אביב, עם ספינות משלנו, שיחברו אותנו עם העולם הגדול ועל סיפונן מתנוסס לתפארת דגל ציון.”

מר דיזנגוף מדבר להלן על אי הצדק הקורע עד לב השמים שנעשה לנו במימי הארץ ועל היבשה. „כעת צעדנו ראשונה בחופה של תל ־אביב ואין הכוח שיזיז אותנו מכאן.” פירוש מלא חן ופקחות נותן דיזנגוף לדברי הקדמונים, שהעולם מורכב מאש, ממים, מעפר ורוח, ארבע סגולות שאותן מיחס ה' ד. לאומה הישראלית במולדתה: חלק שכבר חי וקיים בהווה וחלק העתיד לבוא. ועוד מזכיר ה' ד. את קריאתו הגדולה של פרידריך הגדול: „עתיד הארץ אל הים” ו„הים נחוץ לנו כאויר לנשמה”. בקול רטט ובדמעת עין פונה דיזנגוף אל הדור הצעיר ואומר: „מקנא אני בכם, אתם הדור הצעיר, שבגורלכם נפל להוציא לפועל דבר גדול שחלמתי עליו ושלא אוכל בודאי, – כי כוחותי לא יספיקו להוציאו אל הפועל יחד אתכם”. „מה שהבטחתי לכם אנו עומדים להשיג ולא משום שאני נביא או חכם אלא משום שאני נכנס רק לדברים בטוחים.” רגע של הרהורים ושוב מתרומם רוחו של דיזנגוף והוא מכריז על המשך בנין הארץ בים וביבשה ובאויר („גם תורם של אוירונים יגיע אצלנו ואז נתחבר לא רק בים וביבשה אלא גם באויר עם מרחבי העולם”) מתוך עבודה, שויון וחופש. בסוף דבריו קרא ה' דיזנגוף את הצבור לאמץ את אוצר מפעלי ים ולעשותו לדבר כביר, כדי שיהיה מכשיר ענקי בשביל המפעל הגדול (תרועות ממושכות).

בסיימו את הנאום ביקש ה' דיזנגוף סליחה מאת הקהל שהוא עוזב את האספה הנהדרה אבל חזקה עליו מצות הפרופ' מרקוס ללכת הבית לנוח כדי שיוכל לאסוף כוחות חדשים לדבר בפעם השניה לא רק על הים אלא גם על „כיבוש האויר” (קריאות מרעישות: יחי דיזנגוף! לחיים ארוכים וטובים!)

מדברי ה' מ. שרתוק

חבר הנהלת הסוכנות ה' מ. שרתוק פתח ואמר: רבותי, קהל תל־אביב, אתכם יחד עומד הערב הישוב כולו, עומדים חלקים גדולים של עמנו בגולה כשפניהם אל הים, אל הים התיכון. חג לנו הערב, אבל לא חג של גמר אלא של התחלה, לא של ביצוע אלא של גיוס. עלינו לגייס כוחותינו למלחמה גדולה וקשה על מקומנו בים זה, על עמדותינו לא רק בחוף הזה, כי דרכנו לארץ על פני הים הזה”. להלן דבר ה' שרתוק על הכמיהה לקרקע שהביאתנו הלום, „ואם צמאנו למים הרי למים חיים שאותם השקענו בתוך האדמה להשקות להפרות את השממה בבואנו הנה פנינו עורף לים ורק לאחר ימים רבים פנינו גם לים שמאחורינו”. ה' ש. מדבר בהמשך נאומו על כיבושינו המצערים עד כה ועל ראשית הצעדים לתקון הדבר, על התנכרות מצד הממשלה, על הזעזוע שמצאנו בראשית הדרך אבל גם לאחר התחלה, מביע ברכה למעפילים הראשונים ולמסיעיהם, מונה מכשולים רבים שהם כאבני נגף על דרכנו, מעמיד להשואה את ההישגים בנמל חיפה מול התוצאות השליליות במו"מ על כיבושים גם בנמל יפו, ובדברו על תקופתנו מדגיש הנואם כי נס גדול התרחש לנו שאנו עומדים מול התקפת האויב כבר מאחורי ההתחלה – אם גם מצערה – ולא לפניה ומשום כך יכולים אנו לעלות בדרך יותר רחבה. „עדיין הדף פתוח והיד כותבת, אבל נבוא חשבון על כל עוות הדין נגדינו”. בכל בזמנו „אולם יש דברים שאסור להחמיצם והחשבון בפרק זה החל מיד בעצם ימי הזעם ודוקא בגלל הזעם וה' ש. מספר את פרשת המו"מ הממושך בין הסוכנות והממשלה עד שהושג הרשיון לפריקת סחורות בתל אביב. אמנם התחלה, אבל נקיים עמדה זו בידינו. „כל מי שסבור כי שחרורה זה של תל אביב מתנאים של שעבוד לעיר השכנה יפו לגבי הובלה ימית אינה אלא הוראת שעה – מי שחושב כך משלה את עצמו בשוא. עיר יפו היא לנו משענת קנה רצוץ”. וה' ש. עושה חשבון צדק עם כת השובתים והמסיתים, מעלה על הפרק את זכויות היהודים לים בכוח התנועה העצומה שהם יוצרים. בדברו על חיצי הרעל שהשכנים שולחים כלפינו בחרב ובאש הוא מציין שהשלום שאנו שואפים אליו יקום כשיהיו שני כחות שוים”. שכנינו ילמדו לגבי העתיד, שהיום נוצר לא להרג ולא לשוד אלא לעבודה, והלילה לא להצתות ולרציחות מן המארב אלא למנוחה. עלינו לרפא סוף סוף את האנשים האלה מן ההשליה המשונה, שמותר להם לאכול לחם יהודים 364 ימים בשנה ואילו ביום ה־365 – לנעוץ ביהודים סכינים.

„לילות חרדה אלה יחלופו, יבואו ימים שטופי שמש וזיעת עבודה, ובנמל תל אביב יעבדו פועלים שטופי אור השמש וזיעת גוף ושטופות שמש תהלכנה אניותינו הלבנות על פני ים התכלת” (תרועות ממושכות).

המסדר והאספה החגיגית נסתיימו בחלק אמנותי, בהשתתפות ה' פינקל.

"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מסירת שתי שולות מוקשים לצי הבריטי בנמל ת"א – 5 בדצמבר 1944

המקור: אלבום תמונות של החבל הימי לישראל, סוף שנות ה-40

לצאתנו אל הים

(בשעת מסירת שתי שולות־מוקשים לצי הבריטי בנמל תל־אביב)

מנאומו של מר הופיין

זהו עונג וזכות לנו מסיבות שונות. ידוע לנו ששתי הספינות הללו קטנות מאד. ברגע זה דיברנו על אניות קרב, ואפילו אם נשווה אותן לאנית־כיס קטנה ביותר, הרי גם אז הן קטנות. אולם הן גדולות בשבילנו, משום שהן התחלה ובתור התחלה הן מלאכה הגונה. בדרך כלל אמרו לנו שעשינו עבודה נאה וכמובן שאנו שמחים על כך. זהו חלק מהמאמץ המלחמתי של ארץ זו, ואוסיף – של הציבור היהודי בארץ; איננו היחידי וגם לא הגדול ביותר, אולם היחידי במינו. הננו שמחים שזכינו לתת את חלקנו בין יתר המאמצים שנעשו ע"י הארץ הזאת.

יש עוד סיבה, אף היא חשובה מאד שגורמת לנו שמחה ואושר היום. נוכחנו שאנו מתקרבים לים, והרי זוהי אחת משאיפותינו העיקריות בשבתנו בארץ זו ובפיתוחה. בדרך כלל העם היהודי הוא עם יושב יבשת ולא יורד ים. אנו רוצים להיות בחוף זה של ים התיכון יורדי־ים לא גרועים מיתר העמים ששוכנים בקרבת הים. משהו כבר נעשה בכיוון זה. כל מה שעשינו, עשינו בתקופה הקצרה של דור אחד.  יודעים אנו יפה כי אין זו שאלה של חצי דור, דור שלם או שנים או שלשה דורות עד שזה נכנס לדמנו. אולם מתי שהוא יש להתחיל ואנו רוצים להיות המתחילים. להתחיל לצאת לים היא אחת משאיפותינו שהנמל הצנוע שלנו ת"א שם לו למטרה. אנו יוצאים לדוג. פיתחנו את הנמל הפעוט הזה ואנו מקווים שעוד בימי חיינו אנו, לא בעתיד הרחוק ביותר, נפתח נמל עמוק המים. קיבלנו עלינו לבנות אניות. בנינו קטנות ובנינו גם את שתי שולות המוקשים. היינו יכולים לבנותת עוד, אילו נתבקשנו, וכך אנו רוצים להמשיך. – – –

– – – בקרב יש תפקידים יותר חשובים לספינות אחרות, אולם תפקידיהן העיקריים יסתיימו עם בוא השלום. אני בתור אזרח פשוט, אחד מאלה שירצו לעלות על אניה בבטחון המובן שאקום למחרת לארוחת הבוקר כרגיל ולא אתעורר בעולם הבא, או בגלי האוקיינוס הקרים במחשך הליל, כשאניתנו נתערערה ע"י מוקש. למשך שנים נחשב על האנשים שישמרו על בטחוננו וידאגו לכך במיטב כוחותיהם, כי דברים אלה לא יקרו ליוצאים לים למען מילוי תפקידם החוקי. –  –  –

מנאומו של קאפיטן ליידקר

–  –  – הייתי רוצה להזכיר לדירקטורים כי לפני זמן רב שאלוני אם אני חושב שיש לסגור את נמל תל־אביב או להשאירו פתוח. עצתי היתה, להחזיקו פתוח, כי אם חיפה תופצץ אולי אצטרך בו, ושנית יהיה יותר חסכוני להחזיק אותו פתוח מאשר להרסו ולהתחיל לבנות הכל מחדש אחרי כן. לא יכולתי לערוב על כך שהאדמיראליות תשא בהוצאות וקשה היה אפילו להשיג את הבטחתם על תשלום משכורתי. אולם הנני סבור שהסכימו, כי עשיתם בחכמה שהשארתם אותו פתוח וכך קבלתם את החוזה לבנין שולות המוקשים. אלה הן הספינות הראשונות שנבנו בארץ בשביל הצי המלכותי או איזה צי שהוא בכלל, אולי חוץ מצי שלמה המלך, אולם אין לי כל פרטים בנידון זה . לפיכך אני חושב כי הנכם יכולים להגיד כי הן הראשונות.

אשר לחומרים אין אני חושב כי הנכם אחראים לטיב כולם, אולם הנכם אחראים לעבודה כולה, והמלאכה היא נאה מאד. כפי שמר הופיין כבר אמר לכם, זהו כמובן נסיון שערכו רב. דברנו על אניות קרב, אולם אין זה מוריד מערכה של עבודתכם, כי זוהי רק התחלה. כפי שאני מבין מתכנים תכניות לבנין אניות הדר שתבננה על נהר הירקון. עוד קצת חפירה בברכה ויתהווה מקום ליציאת ספינות. בכל אופן שולות המוקשים שבניתם הן חלק, אמנם קטן, אבל חשוב מאד של מכונת הצי הגדולה. כל וו קטן חשוב. שולות מוקשים הכרחיות, בייחוד בפעולות פלישה, ומכיוון שכל מהלך המלחמה הזו נהפך ע"י הפעולות המורכבות ע"י הצבא, הצי והאוויריה, תפקיד שולות המוקשים הלך הלוך ועלה. אי-אפשר ששולות מוקשים תהיינה גדולות כאניות קרב, יש צורך בספינות קטנות שתוכלנה לחדור ולפנות את המשעולים בשביל הספינות הגדולות וספינות הפלישה. כל הפלישות, גם באירופה וגם במזרח הצליחו קודם כל מכיוון ששולות המוקשים פינו את הדרכים ממוקשים. עלינו להרכין את ראשינו לפני שולות המוקשים ולפני האנשים שעובדים בהן והעבודה שנעשית על ידם, הכרוכה תמיד בסכנה.

אמנם בניתם שתי שולות מוקשים, שמתפקידן לשלוח מוקשים בלבד, והן מהוות חלק בעל ערך של המכונה. חשיבותו של כל חלק חשובה. הוא מהווה טבעת בשרשרת. אם בנין שולות מוקשים אלה יצדיק את האמון שניתן בהן ואם תמלאנה את תפקידן בהצלחה, הרי זה בוודאי ייחשב לתפארת לבונים. אנו שהשקפנו על בנינן נעקוב אחרי כל תנועותיהן ותולדותיהן בהתענינות רבה.

מועצה חדשה לחבל ימי לישראל בתל־אביב

האסיפה הכללית של סניף החבל הימי בת"א אשר נתקיימה ב-29 לנובמבר, באולם הקהק"ל היתה רבת משתתפים. ד"ר א. גולדשטיין הזכיר בפתיחתו את השואה האיומה שעברה על יהדות אירופה וקרא למאמצים לשם הקמתה של האומה על יסודות עצמאיים ובריאים.

פ. פוגלמאן סקר את התפתחותו של החבל הימי, אשר תוך מאורעות הדמים בארץ וימי המלחמה הצליח להניח את היסוד לחינוך ולהכשרה ימית החל מבית הספר העממי ועד לחינוך קצינים ומהנדסים ימיים. הפעולה בבתי הספר הקיפה את תורת השחיה והשיט ובנין תבניות של סירות. בין ארגוני הנוער נעשתה פעולה חינוכית ואירגונית והולכים ומוקמים תאים להכשרה והתיישבות ימית. סניף החי"ל בת"א מחזיק את מועדון הדייגים ע"י נמל תל אביב ונותן את עזרתו בציוד והדרכה לארגונים הימיים. שני התפקידים העיקריים העומדים עכשיו לפני סניף החי"ל בת"א הם: א) הקמת פלוגות להכשרה ולהתיישבות ימית בתוך ארגוני הנוער וב) ארגונם של דייגי נמל ת"א ורכוזם של כל עובדי הים והנמל בת"א בתוך בית הימאים, אשר בדעת החי"י להקימו, בקרבת נמל ת"א.

ש. טולקובסקי – יו"ר מרכז החי"ל – בהרצאתו על בעיות הספנות העברית, אמר, כי נוצרו התנאים העיקריים לפתיחת שרות אניות שיהיה כולו עברי ולאומי. כיושב ראש וועדת המשנה לספנות בוועדת התכנון שע"י הסוכנות היהודית, הבטיח מר טולקובסקי, כי החברה הלאומית לספנות קום תקום בצורה זו או אחרת.

מ. ריבלין – מסר סקירה על פעולות המרכז וציין במיוחד את בית הספר הימי בחיפה, אשר 40 מתלמידיו נמצאים כבר בשרות הצי הבריטי. ספינת אימונים „כף פילר” תעמוד מיד אחרי גמר המלחמה לשירות בית הספר. בית יורדי ים בחיפה ממלא תפקיד חשוב בחיי המלח העברי. יש צורך דחוף בהקמת בית יורדי ים גם בת"א. המרכז אירגן מחנות להדרכה ימית בקיסריה ובעתלית ועוסק בהדרכה ימית של תלמידי בתי הספר במושבות שעל חוף הים, המשמשים רזרבה בשביל ביה"ס הימי בחיפה. הוזמנו סירות אימונים בשביל „הפועל” צופי ים. אחת מהן נמסרה כבר לתפקידה. 5400 תלמידים למדו השנה שחיה בארץ. נתנו הקצבות להקמת בריכות, מסרנו ספריות לאניות בשביל מלחי הצי ועומדים אתם בקשר מתמיד. עבודה חשובה עושה הסניף באפריקה הדרומית. ישנן התחלות של סניפים במצרים ובהודו ונאמני החי"ל באנגליה ואמריקה. חשיבותו של החבל הימי תגדל אחרי המלחמה ותפקיד חשוב נועד לו בעתיד הקרוב.

אחרי שמיעת הצעות שונות להגברת הפעולה נבחרה מועצה חדשה, המייצגת את כל חוגי היישוב ומוסדות כלכליים.

"הצֹפה", שנה שביעית, מס' 2104, 5 בדצמבר 1944, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Kedmah Anchors off Tower Bridge – 15 July 1947

Kedmah Anchors off Tower Bridge

LONDON. Monday (Palcor). – The Jewish ship “Kedmah” arrived in the Thames estuary yesterday afternoon from Antwerp. The Jewish flag was hoisted while the ship waited at Tower Bridge for the tide to subside.

Later in the afternoon the Kedmah watched by a huge crowd, passed under the opened bridge and anchored off London Bridge. She was flood-lit at night, with the Shield of David prominently displayed. This was the first time in history that a Jewish flag has been displayed on the Thames.

Owing to the ship's delayed arrival, the consecration ceremony was postponed. It is expected that she .will leave for Palestine within the next few days.

Palestine Post, שנה 22, מס' 6458, 15 ביולי 1947, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.