לונדון. – אנית-מרוץ אנגלית מהאסכדרה של הים השקט הטביעה 3 אניות-מסחר גרמניות: „סנגמביה“, „יורק“ ו„פרדיננד“ על-יד העיר שנגהיי בכינה.
– וזיר הימיה האנגלית צוה להפוך את אניות המסחר הגדולות: אדינבורג, קלגרין, טווטוניק, כסתל אורמה, לאניות-מרוץ־עוזרות ולספחן לצי המלחמה האנגלי. לצי האנגלי-צרפתי שבים הצפוני נספחו גם שתי אניות-המרוץ העוזרות הצרפתיות „ברטן“ ו„שמפן“.
– האניה „לה פרובנס“ של חברת ה„מסג'ירי מריטים“ נהפכה לאנית-מרוץ-עוזרת והיא משוטטת במימי ים-התיכון.
– אנית-המקלעים הגרמנית „אבר“ הגיעה לחוף „בהיה“ בברזיליה. הקונסול הגרמני בעיר זו דרש מהממשלה הברזילינית לתת לה לעבור את חופי ברזיליה, בטענו שנהפכה עכשיו לאנית-מסחר. אולם לרגלי מחאת בא-כח אנגליה בברזיליה עלו שלטונות ברזיליה על האניה ויפרקו ממנה את מקלעיה.
– אנית-המרוץ הגרמנית „דרזדן“ המשוטטת במימי אמריקה הדרומית עצרה בדרכה אנית-מסחר אנגלית שהלכה מארגנטינה לאנגליה. רב-החובל דרש מהאניה האנגלית התחיבות בכתב שלא יתן לממשלה האנגלית להשתמש באניתו במשך כל ימי המלחמה. וכאשר לא חפץ רב-החובל האנגלי לתת לו התחיבות כזו, הסתפק רק בבדיקה וחפוש באניה האנגלית ויתן לה לעבור את דרכה הלאה.
לונדון. – אניה נורביגית נפגעה במכרה [מוקש]. שנים מהנוסעים נטבעו. הנוסעים הורדו לטינימוט.
האניה האנגלית „דבסון“, שהלכה מחול לאנבירס צללה בים לרגלי מכרה שנפגעה בה. תשעה אנשים נטבעו.
האמיריה מודיעה כי האניה השטה תחת-המים 39 שבה בשלום אל החוף, אחרי שהטביעה נגד-תרפיד גרמני בנחל „אמס“.
ציידת אוניות הסוחר הגרמנית "קורמורן". מקור: ויקישיתוף.
במזרח הרחוק.
טוקיו. – שתי אניות יפוניות שהיו מסירות את המכרות נפגעו במכרה אחת במפרץ „קיאו-טשו“. אניה אחת נטבעה והשניה נזוקה.
מערכה כבדה היתה בשבוע האחרון בקיאו-טשו. אניות-המלחמה הגרמניות לקחו חלק בה. היפונים הטביעו נגד-תרפיד גרמני.
טוקיו – (רשמי). שלש מאות וחמשים גרמנים תקפו בילה את האויב מצינג-טאו, אך הם הוכו ונפוצו לכל עבר. 47 גרמנים נהרגו. מהיפונים נהרגו 5 ונפצעו 8.
טוקיו. הכינים הסכימו למסור את הבקורת על מסלת-הברזל של „ויי-סיין“.
טוקיו. – הצלבן הגרמני „קורמורן“ ושתי אניות-מקלעים מהאסכדרה הגרמנית אשר במזרח-הרחוק נטבעו במפרץ קיאו-טשו.
פקין. – סוכנות תלגרפית גרמנית מצהירה כי היפנים כבשו את האי „יאפ“ בכרולין.
טוקיו. – (רשמי). המלחים היפנים תפסו בלי התנגדות את ז'לוט אשר באיי מרשל ולקחו גם מבצרים, כלי-נשק וצרכי מלחמה שונים. הפקידים הגרמנים מסרו את הכנעתם להיפנים המנצחים. אניות-המסחר האנגליות שנאסרו בחוץ ע"י הגרמנים, נשתחררו.
שררת-הים מודיעה כי האיים נכבשו רק מפני טעמים צבאיים.
"החרות", שנה שביעית, מס' 10, 14 באוקטובר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הסערה על הים. – ביום השלישי והרביעי סער הים מאד, ומפני זה הוכרחו כל האניות שעגנו בחופנו לעזוב את החוף. ביום ההוא באה גם אניה מיוחדת מאודסה להשיב את הצילנים הרוסים לארצם.
האניה הרוסית „ציחאצוב“, שהגיעה הנה ביום הרביעי, הוכרחה גם היא לעזוב את החוף מפני סערת הים.
כל יום השלישי והרביעי ירדו גשמים חזקים וברד גדול והאויר קר מאד.
היום יום ה' שקט הים מזעפו והאניות יכלו לגשת אל החוף ולהוריד את הנוסעים ואת הדואר. ביום החמישי בבקר כששקט הים נגשה גם האניה הרוסית והורידה את הנוסעים והדאר מהאניה. האניה האוסתרית „גרץ“ באה היום מחפי מצרים ובה מספר גדול של יהודים, רובם עשירים מרוסיה, גרמניה ואוסתריה במטרה להתנחל בארץ-ישראל.
"החרות", שנה ששית, מס' 159, 26 באפריל 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סיירת-המערכה הגרמנית "זיידליץ" שנפגעה בקרב יוטלנד, 1 ביוני 1916. העתק: ויקישיתוף.
הד מלחמת הים.
הודאותיהם והכחשותיהם של האנגלים.
בלונדון הודיעו העתונים ע"ד מלחמת-הים הגדולה רק ביום הששי בערב ע"י הוספות מיוחדות. האדמירליציה לא העלימה על האבדות הגדולות שנשאה אנגליה, ואולם הידיעות הבאות מלונדון אומרות, כי אנגליה חכתה לאבדות כאלו במלחמה כזאת. המלחמה התנהלה סמוך לחופי האויבים, ולכן היתה היכולת לגרמנים לשלוח אל המערכה את כל הצי שלהם, ולהשיבו אחור בטרם שהיתה האפשרות לאנגליה לאסוף את כל כחותיה. מודיעים עוד, כי אנגליה חפצה בעצמה במלחמה הזאת ב„יום המזהיר, יום הראשון ליוני“, יום הזכרון למלחמה ההיא לפני מאה עשרים ושתים שנה, שבה השמיד הלורד האאו את הצי הצרפתי.
למרות ההודאות האלו מביאים מצדה של אנגליה ניגודים אחדים להודעה הגרמנית הרשמית. אנית המערכה „ווארספייט“ לא נשמדה, ומלבד זה שב הצי הגרמני אל חופיו לפני הפגישה עם הכחות הראשיים של אנגליה. האבדות האנגליות, אומרים העתונים הלונדונים, לא החלישו את כח הצי האנגלי. אין שום יסוד להעלים על האבדות. הגרמנים אבדו רק אנית-מערכה אחת, את ה„פּאָמעערן“, ואולם אם יש ברצון הגרמנים לההין שוב, יכולים אנו לתת להם עוד מלחמה כזאת גם מחר.
לפי ידיעת האדמירליציה האנגלית התפוצצה אנית-מערכה גרמנית מסוג „קייזער“. אניה אחרת הטבעה. האניה הגרמנית „ליוטצוב“ הוצאה מן המערכה, „דערפלינגער“ התפוצצה. אניה אחרת ניזוקה קשה. שש מוקשניות ואניות-מרוץ קלות של הגרמנים הטבעו, שתי אניות-מרוץ קלות אחרות הוצאו מן המערכה, תת-מימית גרמנית הטבעה. אנגליה אבדה שמונה מוקשניות.
ה„טיימס“ מביעה את השקפתה על המלחמה באופן כזה: מלחמת-הים אינה עושה על הצי האנגלי רושם עמוק יותר מאשר השתעריות הגרמנים ליד וורדון על הצבא הצרפתי.
ה„בערל. טג"ב“ מעיר ע"ז: האדמירליציה האנגלית מתאמצת להחליש את הרושם של אבדותיה הכבדות שאינה יכולה להעלים עי"ז שהיא מביאה השערות פנטסטיות על אבדות הצי הגרמני. לזה מכוונים ג"כ הדברים האומרים, כי הצי הגרמני לא נלחם עם הכחות הראשיים של האנגלים. ההודעה הרשמית של האדמירליציה הגרמנית מכחישה את זה.
ה„ניעווע ראָטערד. קוראנט“ מודיע מלונדון: גם ה„טיימס“ וגם ה„דיילי קרוניקל“ מפנים את שימת-לב הצבור האנגלי על העובדה, שבמלחמת-הים השתתפו צפלינים למטרת תיור. ה„דיילי מייל“ כותב: „כפי הנראה, אפשר לאשר, כי האויב התנפל בכל הצי שלו על חלק אחד מן הצי שלנו ונתן לו מכה עצומה, בטרם שהיתה האפשרות לכחותינו הראשיים להשתתף במלחמה. לא נודע לנו, עד כמה גרם לזה המחסור באניות-אויר מצדנו, אבל כל העולם יודע היטב, כי האדמירלים האנגלים פגשו מעצורים על דרכם, באשר לא ידעו את תנועותיו ונטיותיו של האויב. הבטחון שלנו על הים תלוי אפשר שוב בפתרון שאלת אניות-האויר“.
ה„דיילי ניוס“ מדבר בטון פסימי יותר. הוא אומר: אין זה ממנהג הצי שלנו ואין זה אפיו של העם האנגלי לכפור באמתיותם של עובדות ומעשים. עד כמה שמרה ההוראה הזאת אנו מוכרחים להגיד, שבמלחמה ליד יוטלאנד נחלנו מפלה. אנו יכולים להכיר את זה באומץ-רוח יותר גדול, כאשר אנו יודעים, כי למרות האסון הפתאומי הזה נשאר השלטון הכללי על הים והאפשרות למלא תפקיד מכריע בסטרטגיה – בידי הצי האנגלי. ההשערה, כי הנצחון הגרמני מתבאר ע"י הארטילריה של הצי הגרמני, מאשרת את הידיעות, כי אנית המערכה הגרמנית החדשה „הינדנבורג“ מזוינה בתותחים בעלי מ"ב וחצי סנטימטר.
ה„מאָרנינג פוסט“ כותב ע"ד מלחמת הים בים הצפוני: אניות-החלוץ של ציינו התנפלו על הכחות הראשיים של האויב ונשאו משום זה אבדות קשות. אבל על תוצאות הקרב צריך לדון לא עפ"י יחס האבדות, אלא לפי המסקנא המחלָטה. מסקנת הקרב הזה היתה – מנוסת הגרמנים הגאים מן הים לתוך החוף. ע"י תכסיסו הסטרטגי המצוין של ז'ליקוֹ ופעולותיו המירות נעצר הצי הגרמני והוכה (!) ליד החוף הגרמני זמן רב בטרם היה לו שהות להשיג את החוף האנגלי.
סוכנות „וואָלף“ מעירה: „האדמירליציה האנגלית לא יכלה אפוא להוציא הגה מהפה במשך שני ימים מרוב שמחתה על הנצחון המזהיר של הצי שלה. אנו מברכים אותה שיהיו לה עוד „נצחונות“ כאלה“.
ה„דיילי טעלעגראף“ אומר: למרות אבדותינו לא נפגע צי-המערכה שלנו והוא קיים עודנו בעצם זהרו. השלטון על הים, שבו מחזיקים אנו זה כשנתים, לא התמוטט.
ה„דיילי ניוס“ אומר: התוצאות של הקרב אינן נותנות שום סבה לפסימיזמוס וליאוש. הצי אשר לנו עודנו גדול כפלים מן הצי הגרמני, וכחו למלא תפקיד מכריע בסטרטגיה של המלחמה עודנו חדש אתו.
ה„דיילי עקספרעס“: אין שום סבה לראות את הקרב הזה באופן אחר, מאשר תוצאה של הפעולה התמידית על הים. האסקדרה האנגלית שטה ליד החופים של האויב, היא פגעה בצי הגרמני וסוף הדבר היה, כי האויב נאלץ לשוב אל החוף. אנו יכולים להיות בטוחים, שאבדות הגרמנים הן קשות יותר לפי הערך מאבדותינו אנו. המאורע הזה אינו יכול להשפיע במאום על התוצאה המחלָטה של המלחמה.
ה„טיימס“: אפשר שלא היינו זהירים יותר מדי בקרב עם האויב הרב ממנו במספרו. אבל הגרמנים נזהרו מפני הצי הראשי של האנגלים. אניות-המרוץ שלנו נשמדו בשעה שנסו לעצור את הגרמנים עד שיבוא הצי אשר לנו. המצב על הים אינו מושפע ע"י הקרב. הגרמנים הזדרזו הרבה להפיץ ידיעות כוזבות ע"ד הקרב במטרה לעשות רושם על הנייטרלים ולהפיל את רוחם של בעלי-בריתנו. יש לנו האמון הגמור באומץ רוחם של בעלי-בריתנו ובשכל האנושי הבריא של הנייטרלים. אנו מאמינים, שהם יחכו ויראו, כיצד יתיחס העם האנגלי לאבדות האלו, בטרם שיקנו להם מושג בלתי-נכון.
סוכנות „וואָלף“ מעירה ע"ז: למען דעת אל איזה צד מרובות יותר האבדות, אינם צריכים כלל הנייטרלים לחכות.
ה„טיימס“ מסיים את מאמרו בדברים האלה: אין לנו אף ספק קל, כי העמים של בריטניה יתעוררו, בתגרת הקרב הזה, להתאזרות-כחות חדשה, וכי אופטימיות מזיקה [? ?], ההחלטה הגמורה לנחול נצחון במלחמה הזאת או למות, ההחלטה הזאת תתחזק עוד יותר.
בדבר האבדות באנשים מודיעים באופן רשמי מאנגליה ארבעה קדטים של האניה „קווין מערי“ ניצולו. יתר האופיצרים אבדו. מפקד האניה „אינווינסיבל“ ולייטיננט אחד ניצולו; יתרם אבדו. כל האופיצרים של האניות „אינדעפאטיגייבל“, „דעפענס“, „בלעק פרינס“ אבדו. כל האופיצרים של האניה „וואריאר“ ניצולו.
חור מפגיעת פגז אויב בדופנה של אה"מ "צ'סטר", 31 מאי 1916. העתק: ויקישיתוף.
דעת הניטרליים.
ה„בערליננסק. טידענדע“ אומר במאמר ראשי: „בהכרתם של בעלי ברית אנגליה אבד הצי האנגלי את תהלתו בתור בלתי-מנוצח. כאשר יתברר, שהודעת האדמירליציה הגרמנית מקבילה במלואה להמציאות, הנה יש יסוד לשמחתם של אויבי אנגליה ולהודעתם, שאי-אפשר עוד לראותה עתה את כל התוצאות של הקרב הזה. המלחמה בים הצפוני תהיה לא רק מלחמת-הים היותר גדולה שבהיסטוריה, אלא גם תוצאותיה תהיינה הכי-חשובות וגדולות בקורות העולם“.
ה„פאָליטיקען“ אומר במאמר ראשי: אפילו עפ"י הידיעות שנתקבלו עד עתה ושאינן מלאות עוד ברור היא, כי מלחמת הים הזאת היתה הכי-גדולה בקורות העולם, הקרב הממשי הראשון בין דרדנויטים מודרניים ודרדנויטים-עילאים, בין אניות-שריון ואניות-מרוץ מהירות השטות כ"ט-שלשים מילין בשעה, בין מחבלות ומוקשניות, וכפי הנראה גם בהשתתפותן של תתמימיות. בלחי שום ספק השתתפו גם אניות-אויר בקרב זה. זו היתה מלחמת-ים עם כל האמצעים שעליהם דנו מקודם רק בתיאוריה.
המאמר מסיים: בשביל הצי הגרמני, אשר במשך כ"ג חדשים נמנע מכל פעולה, יש לקרב זה ערך מוסרי; הוא הוכיח, כי אניות גרמניות ומלחים גרמנים מסוגלים אפילו בהיותם המעטים להתחיל בקרב עם צי אדיר, אשר נחשב עד עתה לצי היותר חזק שבעולם ולהסב לו אבדות הגדולות יותר מאבדות הגרמנים. היתרון באניות ובתותחים איננו אפוא גורם מכריע, כפי שחשבו עד היום.
ידיעות מילואים.
ראש האדמירליציה הגרמנית מודיע באורח רשמי: בל"א מאי השמידה תת-מימית גרמנית אחת ליד הומבר מחבלת אנגלית גדולה.
לפי דבריו של אחד מאנשי האניה המחבלת „טיפערארי“, אשר ניצול על ידנו, נשמדה בקרב גם אנית השריון האנגלית „ערהאליס“, אשר פנימיותה נשרפה מאש הארטילריה שלנו.
„ערראליס“ הורדה המימה בשנת 1901. היא הכילה 12,200 טון. מהירות שוטה היתה כ"ב מילין לשעה ומספר אנשיה הגיע ל-750.
העורך והמו"ל סוקולוב.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 127, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הבר. – בעת ערפל כבד שכסה את הים הצפוני טבעו אנית הקיטור האנגלית הגדולה „וסטרנמילר“ שמשקלה הגיע ל16,501 טון ואנית הקיטור הנורבגית „סנטופן“.
חוץ מזה מודיעים ע"ד טביעת אנית הקיטור השודית „מגיננסן“ שמשקלה הגיע ל1988 טון והאניה הצרפתית „סן-סובר“ 158 טון.
כריסטיניה. – הצירות הנורבגית בלונדון מודיעה בדבר טביעת האניות האלו:
אנית הקיטור הנורבגית „נורמניה“ 2900 טון.
אנית הקיטור הנורבגית „איקס“ 2468 טון.
אנית הקיטור הנורבגית „בלנהים“ 1029 טון.
אנית הקיטור האנגלית „בנדיקט“ 1963 טון.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 120, 1 במרץ 1917, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…]
אבדות ההסכמה באניות מסחר.
לפי הספירות האחרונות הגיעו אבדות אויבי ממשלות המרכז בחדש דצמבר שנת 1916 ז"א עוד לפני הכרזת ההסגר הימי, ל 152 אניות מסחר שמשקלן הגיע ל 329,000 טון אשר מהם אבדה אנגליה בלבד 240,000 טון.
חוץ מזה נחרבו באותו הזמן עוד 65 אניות מסחר נאוטרליות שהעבירו סחורות אסורות לחפי ההסכמה. משקל האניות האלו הגיע ל 86,500 טון.
מעת התחלת המלחמה עד היום ה 31 לחדש דצמבר שנת 1916, אבדו ממשלות ההסכמה 4,021,500 טון אניות מסחר אשר מהם אבדה אנגליה 3,059,000 טון ז"א יותרת מ 75% מן האבדות הכלליות של ההסכמה או 15% מסכום כל הטונים של הימיה האנגלית.
באותה התקופה הטביעו או לקחו בשבי כחות הים הגרמנים 81 אניות נאוטרליות שהעבירו סחורות אסורות לחפי הארצות האויבות ושמשקלן הכללי הגיע ל 537,500 טון.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 120, 1 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אדעססא 2 יולי. – צבא רב סוגר את מבואות החוף, למען הפריע את המון העם מגשת אליו לראות את הנעשה על הים, ולכן אי אפשר לראות את תנועות אניות המלחמה, וזו נסיבת הידיעות הסותרות בדבר האניה פאטעמקין, ועוד גם עתה לא נודע ברור אם נכנעה האניה הזאת או אמת כי נלוה אליה גם האניה פאביעדאנאסטעץ. בעיר עוברות שמועות שובבות.
[…]
אדעססא 2 יולי. – עתה ברור כי האניה פאטעמקין לא נכנעה.
אח"כ. האניה פאטעמקין והמתקוממים אשר עליה נסעה עתה לפי הנראה בדרך המובלת לחוף רומעניען. מודים עתה כי חובלי האניה התקוממו, אבל הידיעות האפיציעלות מגידות כי הם מוכנים להכנע.
[…]
אדעססא. 2 יולי. – הגענראל קאנזול האנגלי, הכין חמש אניות קטור מהן ארבעה אנגליות, לעמוד בהחוף מוכנות לקבל את נתיני בריטאניא ויתר נתיני ארצות אחרות, אם תגדל הסכנה בעיר. הפחד גדול בעיר, ורבים מכינים עצמם לעזבה.
קאסטענדזשי 3 יולי – האניה פאטעמקין באה הנה, ותבקש צידה.
סעואסטאפאל 3 יולי. – חיש אחרי שוב האדמיראל קריגער עם אניותיו, היתה אסיפה מכל האדמיראלים והפקידים על האניה סאראטאו ונגמר אומר להפריע כח המכונות בעת אשר הפקידים יורדים היבשה. לחיל המלואים (אשר באניות) נקרא דרור למשך שני חדשים. מאנית המלחמה יעקאטרינא השניה, אשר נשארה פה חולצו כלי מלחמתה. החובלים אשר ירדו היבשה מספרים כי בעת אשר מחלקת הצי ובתוכה הפאביעדנאסעטץ באה לאדעססא, מאנה האניה פאטעמקין להכנע לאות אשר ניתן לה לגשת אל המחלקה, אז התקוממה גם האניה פאביעדאנאסעטץ, והמחלקה שבה לסעואסטאפאל. אומרים כי היא נכנעה אחרי כן על פי תנאים שונים אחרי אשר נודע לחובליה גודל העונש הצפוי להם. האניה עומדת בתוך החוף ופיות כלי תותח גדולים העומדים על החוף פתוחות עליה.
[…]
קאסטענדזשי 3 יולי. – ממשלת רומעניען דרשה מהאניה פאטעמקין לעזוב את החוף או להכנע, ואז יחשבו המתקוממים כפלטים פאָליטיקים (ולא יעשה להם מאומה). המתקוממים נועצים איך לעשות.
לאנדאן 3 יולי. – טעלעגראמים ממקומות רבים מרוסיא מודיעים כי בדרך כלל שוררות שם אי מנוחה ואי סדרים.
מאמינים כי בראש האניה פאטעמקין עומדים אנשים ציוילים מכת המתקוממים.
ספ"ב 3 יולי. – שביתה כללית בין כל פועלי החוף פה. חמשים אלף בני צבא נאספו אל תוך העיר.
אדעססא 3 יולי. – היום בבוקר נכנעה האניה פאביעדנאסעטץ. הפקידים שבו אל האניה, והחובלים שולחו אל החוף. ששה אלפים איש נהרגו במשך השבוע, רובם ע"י מכונות תותח.
ספ"ב 3 יולי. היום אחר הצהרים גרשו הקאזאקים בשוטיהם את המון שובתים אשר עברו ברחובות. אחרי כן החלו המונים להחריב את בתי הזימה כאשר עשו בווארשא. הפוליציא לא עצרה כח לעצור נגדם, ואת הקאזאקים סקלו באבנים, אך סוף כל סוף הצליחו להשקיט את המהומה.
קוסטענדזשי 3 יולי. – ראש המתקוממים על האניה פאטעמקין הודיע לפקיד החוף, כי ההתקוממות נועדה מראש ע"י ועד המתקוממים, והריגת החובל היתה אך תואנה.
קראנשטאדט 3 יולי. – פקידי וחובלי אנית המרוץ הרוסית מינין מאנו לצאת לדרך. ראשי הממאנים הובאו אל בית האסור.
"חבצלת", שנה שלושים וחמש, מס' 29, 7 ביולי 1905, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כרזה גרמנית על הקרב ביוטלנד, 5 ביוני 1916. מקור: ויקישיתוף
המלחמה על הים הצפוני.
נצחון הצי הגרמני.
ראש האדמירליציה הגרמנית מודיע מיום הא' יוני:
הצי שלנו פגע בדרך שוטו לצפון ביום הל"א מאי בחלק הראשי של הצי הלוחם האנגלי, אשר עלה במספר אניותיו על מספר האניות שלנו. באותו היום אחרי הצהרים התפתחה בין סקאגר-ראק והורנס-ריף שורה של קרבות קשים, מוצלחים בשבילנו. הקרבות האלה נמשכו ג"כ בכל הלילה שאחרי היום הזה.
בקרבות הללו נשמדו על ידנו, עד כמה שידוע עד עתה: אנית המלחמה הגדולה „ווארספייט“; אניות-המרוץ „קווין-מרי“ ו„אינדעפאטיגייבל“; שתי אניות-מרוץ מצופות שריון, כפי הנראה, מסוג אכילעס; אנית-מרוץ קטנה; המחבלות החדשות „טורבולענט“, „נעסטור“ ו„אלקאסטער“ ומלבד אלו עוד מספר גדול של מחבלות-מוקשניות ותת-מימית אחת.
לפי הסתכלות בלתי-משוחדת ניזוקה קשה מלבד זה שורה שלמה של אניות-מלחמה אנגליות על ידי הארטילריה של אניותינו וע"י התנפלותן של צי-המוקשניות שלנו במשך הקרבות ביום ובלילה.
בין השאר פגעה טורפידה גם באנית המלחמה הגדולה „מערלבראו“, כפי שמספרים השבויים. אניות אחדות שלנו הצילו חלקים של אנשי האניות האנגליות האובדות, וביניהם השנים היחידים ששרדו מהאניה „אינדעפאטיגייבל“.
מצדנו אנו נטבעו אנית-המרוץ הקטנה „וויעסבאדען“ במשך הקרב ביום ע"י אש הארטילריה של האויב ואנית-המלחמה „פאממערן“ ע"י טורפידה, בלילה. ע"ד גורלן של האניה „פרויענלאָבּ“, שאבדו עקבותיה, ושל מוקשניות אחדות, שעוד לא שבו, אין ידוע מאום לפי שעה.
הצי שלנו שב היום אל חופינו.
האניות האובדות.
אנית המרוץ „המלכה מערי“ הכילה שלשים אלף טון. היא היתה מזוינה בשמונה תותחים בעלי ל"ד סנטימ. ובט"ז תותחים בעלי עשרה סנטימטר. היא הורדה המימה בשנת 1910; בימי שלום הגיע מספר אנשיה ל-1,020.
אנית-המרוץ המצופה שריון „ווארספייט“ הורדה המימה בסופה של שנת 1913. היא הכילה כ"ט טון ומהירות-שוטה הגיעה לכ"ה מילי-ים בשעה. בין יתר הנשק היו לה שמונה תותחים בעלי ל"ח סנטימטר. מספר אנשיה הגיע ליותר מאלף איש.
אנית המרוץ המצופה שריון „אינדעפאטיגייבל“ נבנתה בשנת 1909, הכילה 19,050 טון. היו לה שמונה תותחים בעלי שלשים וחצי סנטימטר וט"ז בעלי עשרה סנטימטר. בשעת שלום היה מספר אנשיה – 760.
סוג-אכילעס מכיל ארבע אניות („אכילעס“, „נאטאל“, „קושריין“ ו-„ווארריאר“) מצופות שריון שהורדו כולן המימה בשנת 1905 ומכילות כ"א 13,750 טון. יש להן ששה תותחים בעלי כ"ג וארבעה בעלי י"ט סנטימטר. בימי שלום מספר אנשיהן הוא 704.
אנית המערכה הגדולה „מערלבראו“, שניזוקה קשה, מכילה כ"ח אלפים טון. היא הורדה המימה בשנת 1912. הנשק שלה – עשרה תותחים בעלי ל"ד וי"ב בעלי ט"ו סנטימטר. מספר אנשיה אלף ומאתיים:
אנית המערכה הגרמנית „פאָממערן“ הכילה 13,200 טון. בשנת 1905 הורדה המימה ולה היו ארבעה תותחים בעלי כ"ח, ארבעה בעלי י"ז סנטימטר ועשרים תותחים קטנים. מספר אנשיה – 743.
אנית-המרוץ הקטנה „וויעסבאדען“ היא אניה חדשה, שעל אדות נשקה לא ידוע עוד. מספר הטונים שלה לא עלה יותר מחמשת אלפים.
אנית המרוץ הקטנה „פרויענלאָב“ הכילה רק 2,700 טון. היא הורדה המימה בשנת 1902 ונשה הכיל עשרה תותחים בעלי עשרה סנטימטר. מספר אנשיה עלה ל-281.
לעומת שלשת הדרדנויטים האנגלים שאבדו לא אבדה בכלל מן הצי הגרמני אניה המקבילה אליהם בגדלה. לעומת שתי אניות השריון האנגליות אבדה אניה גרמנית אחת הקטנה במעט מהן, הלא היא ה„פאָממערן“, המכילה 13,200 טון; לעומת אנית המרוץ האנגלית הקטנה אבדה ג"כ אניה גרמנית באותו הערך.
בתור מלואים להודעת האדמירליציה הגרמנית נתקבלו עוד ממקור נאמן הפרטים האלה:
במלחמה ליד ססקאגר-ראק השתתפו מצדנו אנו תחת פקודתו של ראש הצי, סגן-האדמירל שעער: הצי שלנו ע כל אניות-המערכה ואניות-המלחמה, אניות המרוץ, כמו כן כל כחות-המלחמה הקלים שלנו שנמצאו בים הצפוני, ציי המוקשניות והתתמימיות.
מצד האויב נצב נגדנו החלק הכי גדול של הצי האנגלי המודרני.
מפקד אניות-התיור שלנו היה סגן-האדמירל היפר. האניות האלו התחילו את הקרב עם אניות-המרוץ הקלות של האויב סמוך לשעה החמישית אחרי הצהרים. תיכף לזה נגררו אל הקרב גם הציים בעצמם.
קרב-היום, אשר במשך מרוצתו היתה ההזדמנות למוקשניות שלנו להתנפל על האויב ולאחת הפלוגות שלנו להשתער שלש פעמים בהצלחה, נמשך עד השעה התשיעית בערב. בקרב זה אבד האויב את הדרדנויט „ווארספייט“, את אנית-המרוץ „קווין מערי“ ואנית-שריון אחת, כפי הנראה מסוג אכילעס. כמו כן אבדו אז לאויב מחבלות אחדות.
במשך הלילה התנהלו משני הצדדים התנפלויות נמרצות של מוקשניות ואניות-מרוץ, ובהן אבדו יתר אניות-האויב הנזכרות בהודעת האדמירליציה. האניה הגרמנית „וועסטפאלן“ לבדה השמידה שש מחבלות מודרניות אנגליות.
כל הידיעות שנתקבלו עד עתה מן הכחות הגרמנים שהשתתפו בקרב מעידות פה אחד על אומץ-הרוח שהראה האויב במלחמה שנמשכה י"ב שעות רצופות כמעט בלי הפוגה.
צריך לחשוב, כי האניה „פרויענלאב“ אבדה. היא נטבעה, כפי הנראה, באור ליום יוני באחד מן הקרבות החלקיים.
מן המוקשניות לא שבו חמש. ואולם חלק גדול של אנשיהן ניצול.
למרות התנאים הבלתי נוחים של מזג-האויר במשך שני ימי הקרב הועילו הרבה אניות-האויר של הצי שלנו והמעופפים לרכישת הנצחון.
לפי המספרים שנקבעו כבר עד עתה, אבד הצי הגרמני בס"ה בקרב הזה 23,056 טון. הצי האנגלי אבד לעומת זה – 33,210 טון.
בשורת הנצחון ברייכסטאג.
הנשיא, הד"ר געמפף, פתח את ישיבת הרייכסטאג ביום הששי שעבר בשעה השניה ורבע אחרי הצהרים בנאום זה:
„בים הצפוני היתה פגישה גדולה (חברי הרייכסטאג ו[?] הממשלה קמים ממקומותיהם. רק חברי המיעוט הסוציאלי נשארים יושבים). זוהי ההתנגשות הראשונה של הצי שלנו עם החלק הראשי של הכחות האנגלים. ידיעות מפורטות אין עוד, אבל כבר עתה אפשר לראות, שהצי הצעיר שלנו נחל נצחון גדול (מ"כ סואנות). אכן, גם לנו יש אבדות. אחדות מאניותינו היפות נטבעו בקרב זה. ראשית, כל, עלינו לבכות את מותם של מלחים אמיצים, שאת זכרם אנו מכבדים ואנו הוגים להם תודה על אשר הקריבו את חייהם בעד ארץ המולדת (מ"כ). אבל אבדות אויבינו גדולות הרבה יותר מאבדותינו אנו (מ"כ סואנות). ביחוד הוברר, שהצי שלנו יכול להלחם גם עם כחות אנגלים מרובים ממנו ולנחול נצחון, שבעבורו אנו חייבים תודה לכל הצי ולכל אנשיו, להצי, שאנו שולחים אליו את ברכותינו ותודתנו הנלבבה“. (מ"כ סואנות. קריאות „פפוי“ מצד הימניים על חשבונם של חברי המיעוט הסוציאלי).
הדירקטור במשרד האדמירליציה, הקונטר-אדמירל הנינגהויז: „מיניסטר-הים יצא, כמובן, תיכף אחרי קבלת הידיעות הראשונות לווילהלמסהאפן. עלי הוטל אפוא התפקיד למלא את מקומו. ראש האדמירליציה נתן לי את הביאורים האלה, אשר בודאי יענינו אתכם:
„לפי הידיעות שנתקבלו עד עתה, התנגש בל"א מאי אחרי הצהרים כל הצי שלנו תחת פקודתו של סגן-האדמירל שעער עם כל הצי הלוחם האנגלי, אשר הכיל לכל הפחות שלשים וארבע אניות מלחמה גדולות ומודרניות (שמעו! שמעו!). הקרב נמשך עד השעה התשיעית בערב. אז היה אופל, ובמשך הלילה התנהלה עוד שורה של השתעריות בודדות משני הצדדים בין אניות-מרוץ ומוקשניות. תוצאת הקרב הזה הוא – נצחון מסוים של כחותינו (מ"כ סואנות) לנוכח האויב החזק הרבה יותר במספרו.
„האבדות של האויב, שאנו יודעים אותן לנכון וגם נתאשרו בחלקן ע"י השבויים האנגלים, מונות: אנית-מערכה אנגלית גדולה „ווארספייט“, שנגמר בנינה רק בשנה שעברה, בעלת 28,000 טון; שתי אניות-מרוץ גדולות, ה„קווין מערי“ וה„אינדעפאטיגייבל“ (הראשונה בעלת שלשים אלף והשניה בעלת י"ח אלפים טון) שתי אניות-שריון מסוג אכילעס, כ"א בעלת 13,750 טון; אנית-מרוץ קטנה של 5000 טון בקירוב; שלש מוקשניות מ-1500 עד 2000 טון כל אחת; מתשע עד עשר מחבלות, אשר שש מהן השחיתה „וועסטפאלן“ לבדה, תתמימית אחת.
„מצדנו אנו נטבעו: אנית-המערכה „פאממערן“, ע"י טורפידה; אנית-המרוץ הקטנה „וויעסבאדן“ ע"י אש ארטילריה. כמו כן אבדה כפי הנראה אנית-המרוץ הקטנה „פרויענלאב“ שנראתה בלילה בהיותה ניזוקה מאד בצלעה. מן המוקשניות לא שבו עוד אחדות. ע"ד הנזקים שלנו והאבדות באנשים לא נתקבלו עוד ידיעות מסוימות.
„זה מובן מאליו, כי גם חלק מאניתינו אנו ניזוק קשה. החלקים הראשיים של הצי שבו אל החופים. לפי הודעתו של המצביא הצטיינו המלחים באופן מזהיר. מצב-הרוחות היה על הצד היותר טוב“ (מ"כ סואנות).
"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 125, 4 ביוני 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סופרו המיוחד של העתון הרומאי הגדול „מסג'ירו“ בא לרומא אחרי תיורו בחופי דלמציה והרשחור. והנה מה שהוא מספר על המצב במקומות האלה:
בכל חופי דלמציה שוררת בהלה עצומה ופחד מפני ההתקפות הפתאומיות של האסכדרה המאוחדת בים-התיכון. אין עיר אף גם קטנה ובלתי חשובה שלא יבצרו אותה ושלא יכניסו בה בטליונים שלמים של אנשי-צבא, להגן עליה בשעת הצרך. גם צבא הרשהור מצד היבשה מרעיש את ערי הגבול הקרובות ומסב נזקים רבים לתושבי העיר. מימי טריססטה, פיום, פולה וספלטו מלאים מוקשים. האסכדרה האוסתרית מסתתרת בים האדריאטי ומתבצרת בפולה. רק שני צלבנים ונגד-תרפידים אחדים מרעישים את חופי הרשהור. אולם בכל רגע מוכנים גם הם להפליג למפרצי דלמציה הסגורים במוקשים ולהמלט שם. האניות של הממלכות הניוטרליות יכולות להכנס אל הנמלים רק ברשות מיוחדת של הנהלת החוף ובלוית תרפיד. המעבר במימי פולה קשה הוא עד מאד. למרות אמצעי הזהירות שאחזו מנהלי הספינות נגד המוקשים המרובים, התנגשו שתי אניות גדולות מהלויד האוסתרי „קלאופטרה“ ו„ברומברן“ שהיו טעונות בפחמים ובנשק במוקשין. ה„קליאופטרה“ נטבעה ויחד אתה כל האנשים שהיו בה. גם ה„ברומברן“ נזוקה הרבה.
"החרות", שנה שישית, מס' 272, 3 בספטמבר 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון. ביום ג' הטביעה סירה תת-מימית גרמנית בקרבת האי פיראיל את האניה הפינית „לעאָ“. למלחי האניה ניתן זמן של 15 מינוטות לשבת בסירת הצלה. המלחים הועלו על ירכתי אנית-קיטור דנית, אשר הביאה אותם ללרוויק.
קופנהאגן. אנית הקיטור „נובה“ באה מברגן עשרים איש ממלחי אנית הקיטור „טרומה“, אשר נתקלה במוקש והוצתה באש ע"י סירה תת-מימית גרמנית ליד איי שוטלנדיה. „טרומה“ הכילה 1557 טון והלכה ללונדון. הסירה התת-מימית משכה בחבלים את סירת–ההצלה עם המלחים אל אנית הקיטור „נובה“.
לונדון. אנית-הקיטור „פלאמה“ הודיעה, שהיא הצילה ליד פיטרהעד את המלחים שצפו על פני גלי הים מן האניה „המשנה-למלך אברדין“, אשר הטבעה בלילה שעבר ליד איי שוטלנדיה, במרחק 25 מיל למזרחם של איי סקערי. לדברי הנצולים, טבעו חמשה מלחים.
גטיבורג. לפי ידיעותיו של העתון „האנדעלס טידנינגען“, הודיעה אנית-מוקש שוודית, אשר באה אתמול מסקאנין, בשם מללחי סירות-מוטור דניות, שסירה תת-מימית אנגלית הטביעה ארבע אניות-מחבלות-מוקשים גרמניות בין גירטסקאלע וגענעהולמן.
טעות.
קופנהאגן. נתפרסם דבר החקירה שנעשתה על ידי שלטונות גרמניה ע"ד הטבעת אנית-הקיטור הדנית „זעבורג“ בים הצפוני ביום 17 מאי. האניה הטבעה ע"י סירה תת-מימית גרמנית עפ"י טעות. מפקד הסירה חשב, שהאניה אינה שייכת לממלכה נייטרלית, מפני שאי אפשר היה להבחין לא את הדגל ולא את יתר הסימנים בשעה שהוצא המוקש. ממשלת גרמניה פקדה על צירה בקופנהאגן להביע צער עמוק והודיעה שהיא נכונה להשיב את דמי הנזק, והציעה להועיד מומחה, אשר יעריך ביחד עם מומחה גרמני את כמות הנזק.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 134, 27 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אבדות האנגלים והגרמנים באניות. – לפי דברי העתונים האנגלים בעצמם אבדה הימיה האנגלית עד כה את האניות הבאות:
צולבות משורינות גדולות: וריור, נבנתה בשנת 1905 והכילה 13,750 טון; קריסי, בשנת 1899, 12000 טון; הוג, בשנת 1909, 12200 טון; אבוקיר, בשנת 1900, 1200 טון; צולבות קטנות: ארטוזה, בשנת 1913, 3500 טון; גלוצסטר, בשנת 1909, 4880 טון; פירל בשנת 1912, 3500 טון; פטפינדר, בשנת 1904, 2990 טון; אמפיון, בשנת 1911, 3500 טון; גלסגוב, בשנת 1909, 4500 טון; פגסוס, (בשנת?) בערך 3000 טון; נגד-טרפידים: בולפינטש (בשנת ?) בערך 770 טון; דרויד, בשנת 1912, 970 טון; לירטיס, בשנת 1913, 980 טון; פניקס, בשנת 1912, 770 טון; טורפידים: שפירי, בשנת 1889, 80 טון. תחת-מימיות: A.E.2 בשנת 1913, 710 טון; צולב ישן פישגרד (שלא היה ראוי עוד לשמוש) סך-הכל 80500 טונים.
הסיירת הקלה הגרמנית "מגדבורג" על שרטון ליד אודנסהולם, 26 באוגוסט 1914. הארכיון הפדרלי הגרמני. העתק: ויקישיתוף.
וכנגד זה אבדו הגרמנים עד-עתה את הצולבות: מגדבורג, בשנת 1910, 4500 טון; קלן, בשנת 1908, 4350 טון; מאינץ, בשנת 1907, 4800 טון; ארינדה, בשנת 1899, 2650 טון; הילה, בשנת 1805, 2040 טון; הטרפיד A187 בשנת (?) 700 טון; ואנית המחקר מייבה, סך-הכל 20240 טונים.
ברשימה זו לא נכללה אנית-הפצצות קניגין לואיזה, שבקושי יכולים לקרותה צולבת-עוזרת, והאניות הקטנות הנפוצות בנהרות ובימי אפריקה.
במספר עולות האבדות האנגליות לעומת הגרמניות ביחס 3 אל 1 במקום שבמשקל הטונים גדולות האבדות האנגליות עוד הרבה מיחס זה.
"מוריה", שנה שישית, מס 834, 19 באוקטובר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 