חדשות שונות.

[…]

בשנת 1802 בא הלארד אילשטין ציר בריטניא בתוגרמה, אל אטהען, וברשיום השולטאן סאלים השלישי, חפר במערות אשר סביבותיה וימצא אבני זכרון ודברים עתיקים יקרים למאד, הדברים האלה אשר הושמו בשבעה עשרה תיבות הובאו אל אנית המלחמה הבריטית מינטור להובילם לאנדאנה. מפני סער גדול אשר היה אז בים, נאלצה האניה להשליך עגונה בחמשה עשר לירח סעפטעמבער באי איי-יוון, ושלשת ימים אחרי כן נטבעה בחול הים. האדמיראל הבריטי אשר במאלטא מהר לשלוח אנית קיטור לעזרת האניה הזאת, ואך בעמל רב הצליח למלחי האניות להציל שנים עשר תיבות מהשבעה עשר אשר נמצאו בהאניה וישולחו לאנדאנה אל בית אוסף דברים העתיקים. בימים האלה נמצאו גם החמשה תיבות הנשארים, התיבות – אמנם – נרקבו כלה מרוב ימים, אך הדברים העתיקים נמצאו בים בעומק 96 רגל. החברה שוחרי עתיקות באתונא (אטהען) נפקדה מאת הממשלה להוציא את הדברים העתיקים האלה מתוך הים על תוצאותיה.

---

"חבצלת", שנה חמישית, מס' 32, 11 ביוני 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות

[…]

בשנת 1803 נטבעה על האי ציטהערא אניה אחת שהובילה שבע עשרה תיבות טעונות דברים ישנים וחפצים יקרי ערך מאטהען בירת יון בעד הבריטוס־מוזייאום אשר בלאנדון וכל אשר עליה נצלל כעופרת במים אדירים. ע"י טורח רב נצלו אז 12 תיבות ע"י יודעים לשחות והחמש לא נשע מקומן איה. והנה כעת אחרי אשר עברו עליהן יותר משנות גבר נגלה בעומק 16 פאדען תיבות אחדות אשר באין כל ספק הן הנה שנאבדו אז במימי הים. דורשי קדמוניות ששים ושמחים מאוד על המציאה היקרה ההיא, וממשלת יון נתנה צו לדרוש ולחקור אחרי שורש הדבר הזה.

---

"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 45, 30 ביוני 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות

השוחה במצולות ים ה' לאמבערט הוציא מעמקי התהום בקרבת איי קאנארי ארגז ובו תשעים אלף ליטרא שטערלינג. הארגז ההוא טבע בים בעת שנשברה אנית „אלפאנס XII“ זה שתי שנים. השוחה הזה שלם מחיר המציאה הזאת במיטב, כי רגליו יבשו (פאראליזם) בעת עבודתו.

---

"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 16, 6 במאי 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

אחד הצרפתים בורדא המציא זה לא כבר מכונה חדשה בשביל הצוללים העושים מלאכה בקרקע הים. על ידי המכונה הזאת יוכלו הצוללים לשאוף רוח מבלי אשר יצטרכו לשאף אל קרבם אויר לחוץ ויהיו חפשים במעשיהם ותנועותיהם. המכונה הזאת צפה על פני המים ואליה מחברות שתי שפופרות ההולכות ומגיעות עד פיהו של הצולל, באחת מהן ישאף אויר אל פיהו ועל ידי השנית יריק מקרבו את האויר אשר נהפך לחמץ הפחמי. בתוך המכונה בערת מנורה קטנה והיא תחולל תנועה באויר אשר בקרבה והאויר המשחת ידחה החוצה ואויר נקי וצח ימלא מקומו.

---

"היום", שנה שניה, מס' 92, 11 במאי 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

(סכנת הצוללים טויכער). מודיעים במכ"ע „ווארנאמ. שטאנ.“ כי ע"י צולל אחד בשמו סמעליא נתנה העבודה לנתוץ סלע בפי מאין, אצל בעלפאסט במוצא (קאלאניע) וויקטאריא אשר באויסטראליען. ביום 7 לחדש פעברואר ערה עד היסוד את המנהרה (מינע) וירד אל קרקע הים לאסור בזיקים את הצורים הנעתקים מהסלע ולהעלותם. ויהי כעמדו לפני אחד האבנים ויחוש כי אחד אחז אותו בכפו ויפן כה וכה והנה נפגש פנים בפנים עם תנין גדול אשר אחרי עזב סלע משכנו נאבק ברגלי ובאורך גו הצולל עד כי לא יכול להתמלט מפניו. לאושר סמעליא לא אבדו עשתנותיו ברגע הזה וידע כי אין עוד להנצל ממות אכזרי זה כי אם בתתו מהר אותו להעלותו ממצולות ים, בהיותו מעל המים מהרו חבריו להרפותו מזרועות התנין אשר חבקו במו כל אחת משמונה קרניו (פיהלהערנער) היתה באורך 4 רגל ועביה כאגרוף איש והקרנים האלה כנודע מגודלות סביבן ברוב סבך ומספחות מאשר ידבק בהנה בנפש שללו. לפי דברי סמעליא היה בכח התנין הזה בהיותו במים להתאזר עוז נגד שלשה אנשים.

---

"הלבנון", שנה ארבע עשרה, מס' 47, 5 ביולי 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידיעות העולם והטבע

התגלות והמצאות חדשות בימינו אלה.

נעתק ממכ"ע ספ"ב וויעדעמאסטי ע"י אליעזר יצחק פערילשטיין.

[…]

ג) תועלת הטעלעפהאן להצוללים (טויכער).

זה מקרוב עשו נסיון חדש עם הטעלעפהאן, ולפי הבחינה הנאמנה יביא הנסיון החדש הזה תועלת רב להצוללים במים אדירים, כי אלה בעשותם את מלאכתם בעמקי מים, מוכרחים היו תמיד להפסיק במלאכתם לעלות למעלה רבות פעמים למען הודיע במו פיהם את סדר עבודתם ומעשיהם, גם לקבל בכל פעם פקודות שונות מהעומדים על המשמר לפקח על מלאכתם, אשר ע"י זה יאבדו את הזמן המלאכה נעצרה ומחיר העבודה רבה, והנה ע"י השימוש עם הטעלעפהאן ומנהליו בתוך קנה נבוב המוליך את האויר, אז יוכלו להשתמש עמו לכל הדברים ההודעות והפקודות הדרושים לחפץ הצוללים מבלי צורך עוד להפסיק ממלאכתם, ובאמת מה גדלה תועלתו של הטעלעפאן בעד הצוללים, כי לא לבד כי טוב הוא למלאכה, אך על ידו נוכל להציל לקוחים למות, כאשר זה לא כביר הציל את חיי איש אחד ממות, לפי הודעת האדמיראליטעט מפארטסמוטה מהקאמאנדיר אנית „ווערקין“ ואלה דברי ההודעה: בחדש ינואר עבד אחד מהצוללים את עבודתו תחת המים, פתאום החל להרגיש חולשה גדולה בלבו ובאיבריו, ולא עצר כח לתת אות כבכל פעם עם החבל למען דעת העומדים ממעל להמים כי בסכנה הוא ויחישו להמשותו מהמים ולהשיב את רוחו. בין כה וכה נשמע למעלה ע"י הטעלעפהאן קול הצולל בבקשתו כי יחושו לעזרתו ולתשועתו ולהעלותו מעמקי מצולה, ומיד העלו את הצולל מהמים ורוחו שבה אליו כבתחלה.

---

"הלבנון", שנה ארבע עשרה, מס' 47, 5 ביולי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

אחד הסופרים במכה"ע, הביא בחשבון סכום אוצרות הזהב וכסף, הנמצאים בקרקע הים ע"י ספינות שנשקעו מימים קדמונים עד היום; האוצר היותר יקר וקדמון שנאבד בתוך הים, הוא השלל אשר לקח מלך הוואנדאלען גייזעריק בלכדו את העיר רומי בשנת 455, והוציא ממנה כל האוצרות הנמצאים שמה, ובהם היה כל אשר הביא עמו טיטוס מירושלים ויהודה, ובנסעו על הים נטבעו ספינותיו, בשנת 1702 הוליכו ספינות ספרדיות אוצרות זהב אשר אספו באמעריקא, ובבואם אל החוף „וויגע“ בספרד, נלחמו שמה עם האנגליים ונאבדו ספינותיהם, בשנת 1815 בעוד אשר השפאנים משלו על מאקסיקא ופערו, הביאו על אניות מלחמתם סך 30 מיליאן פראנק זהב, ונטבעו אצל החוף בענצועלא. וזה מקרוב נוסדה חברה אחת בנויארק אשר תכין אניות עם מכונות וכלים היותר חדשים למלאכת הצוללים (טויכער), בכדי להעלות משם את האוצר הזה.

---

"הצפירה", שנה חמישית, מס' 8, 27 בפברואר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

בחוף מענטאן הורידו זה לא כביר את אחד הפועלים העובדים עבודתם מתחת למים הימה. רעו אשר אחז בחבל שבו הורידוהו הרגיש עפ"י תנועת החבל כי מקרה בלתי הוֶה קרה לצולל, וכי מתאבק הוא מתחת למים עם איזו בריה; ויהי כאשר קראו לא ענהו וישאלהו מה היה לו ולא השיב דבר ויורידו עוד אחד הצוללים לדעת מה נעשה לו. השני מצאהו נלחם עם אחת הבריות המשונות שבים, הנודעות בשם ספרוטים. היצורים האלה תבנית עכביש להם ומרגליהם ובדי גום יוצאות קנוקנות רבות ובהן ילפתו את היצורים אשר יתנפלו עליהם וילחצום עד שתצא נפשם. הספרוט כבר לפת את הצולל באחת מידיו ובאחת מרגליו, אמנם ביד הצולל צלחה לנתק אחדות מרגלי אויבו העז, אך הספרוט עוד אחז בו ולא הרפהו. אז הוציא הצולל השני סכינו מחיקו וינקר בו את שתי עיני הספרוט ורק אז צלחה בידם להרוג את בן השחץ הזה ויוציאוהו על החף. גדל הספרוט עלה עד 2,7 מעטר (בערך סאזשען וחצי) וכאשר נתחוהו לנתחיו מצאו בקיבתו נעל ילד.

---

"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 210, 14 באוקטובר 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תיבת המצולה (טויכערגלאָקע)

הפנינים (פערלען) כעין הבדולח לטהר אשר יעדו הנשים על צואריהם – ופה בגאליציען גם בצעיף על ראשן הם להיות להם לעטרת תפארת – ממעמקי ים, בתיבה אשר לפנינו יביאו, וממצולה ברחב בינתו, ידלם האדם.

יוקר הפנינים לרב ערכם על שני דברים המה: לאשר כי ימעט מאוד מספרם, וכל דבר הנמצא מעט עלי תבל ארצה יגדל ערכו ויעלה מעלה מעלה בערך מציאותו; ר"ל אם המצא ימצא הדבר הזה על דרך נקל, לנפוץ על כל הארץ, כי אז ימעט מחירם; אולם אם יכבד להשיג החפץ הלזה ולא ימצא כי אם לפעמים, ויזל מחיר הכסף אשר יתנו בעדו; ולאשר כי לא ישנו את מראיהם לנצח, וכמראיהם מקדם מיום גיחם מרחם השרץ, כן גם מראיהם עתה ויהי גם  עד עולם. הסגולה האחרונה הזאת אך לגופות מעטים היא: האבנים יתפוצצו מן האויר והמטר יפתת אותם והיו לעפר; העצים יבולו, וכל אשר נשמת חיים באפיו ירקב ברבות הימים, וגם הזהב יועם מרוח גפרית אולם הפנינים ואבנים הטובות המה לעד; לא יחליפו מראיהם ואך באש יכלו ויאבדו!

אולם לא לבד להביא פנינים ממצולה תועיל התיבה הזאת, כי גם לדברים אחרים הנה: אם תשקע ספינה בים, בתיבה הזאת ירדו אנשים תהומות לבקש את הכלים אשר היו באניה ולהביאם היבשה.

(המשך)

* * *

שניתי ואשלש כי כל דבר הממלא מקום מה נמנע לעצם אחר להיות גם הוא במקום ההוא בלתי אם יעזוב הראשון את מקומו.

תיבת-המצולה (בציור אשר לפנינו) על הסגולה הזאת מיוסדה – התיבה נראתה מחוץ כזכוכית הפוכה ופיה למטה וממעל לה רתוקות ברזל אשר בהם נאחזה באניה אחת מעל למים. קנה-עור (שלויך) ימשך מהאניה אל האיש אשר ילך לבקש הפנינים* ויכסה את פניו וחוטמו. ובכלי-שואב-רוח יתנו לו כפעם בפעם רוח-צח ויעבירו ממנו האויר הרע למען  לא יחנק.

איש שני ישב בתיבה וכל אשר ימצא הראשון יושיט לו והוא יאספנו. –

לתיבה פנימה לא יוכלו המים לבא באשר אויר בה** ולכן ישב השני שלו ושקט; זעם שטף המים לא יגעו בו:

*) הפנינים ימצאו במין שרץ כמו צב, הנקרא: צב-פנינים (פערלמושעל); ולא בכל צד כזה ימצאו פנינים כ"א במעט מהם. והחוקרים יאמרו כי הפנינים הם כמו צרעת לשרץ הזה, ועת יחלה את חליו כי אז מגופו יזיעו הפנינים; צרעת ממארת לשרץ, אשר לבני האדם לעדי עדים הוא!

**) בהיות למתחיל קשה להבין – וגם ימצאו אנשים אחדים אשר לא יאמינו – כי לתיבה המים לא יבואו, יקחו האנשים האלה זכוכית ויהפכוה עם פיה למטה ויתנוה לתוך המים (ואך ישמרו לבל יטוה על צדה) וימשוה אחר כן, ואז יראו כי הזכוכית חרבה היא פנימה ולא היו שם מים כי עתה לא היתה חרבה. ונסיון אחר יורה אמתת הדבר אשר כל רואיו יודו ויגידו כי כן הוא. על עץ קטן יותן נר קטנה משעוה ויתנו העץ עם הכלי על מים וידליקו את הנר ויתנו ממעל לה הזכוכית ויורידו את הזכוכית למטה ואז יראו כי הנר דולק בתוך המים.

---

הציר, שנה ראשונה, מס' 9, 29 בנובמבר 1861, עמ' 3; מס' 10, 3 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

בנויארק התמכר הצולל רבערט רוססעל להשאר תחת המים חמש שעות רצופות ולהלוך לשוח שמה שמנה פרסאות אנגליות. מחיר ופרס ההתחרות הזאת לא היה כמו בימי הסופר שיללער בין עדת הצוללים בעד גביע זהב או בעד יד וכבוד בת מלך, רק הפרס היה פרס פשוט בעד חמש מאות דאללאר כסף עובר לסוחר.

המקום אשר בא הצולל במים היה במימי עאסט-ריווער. ה' רוססעל כאמן נפלא עשה את דרכו צלחה גם קבל את השכר טוב בעמלו. הוא התהלך לאורך ולרוחב המוטות התקועים במים אשר התוו לו את הדרך, גם קרהו אסון קל בדרך לכתו כי אחז באחד המוטות אשר הציבו לאותות במים. המוט התרומם למעלה בטרם יכול לחבקהו היטב עד כי נאנס לעלות גם הוא על שנים שלשה רגעים ממעל המים ולראות מעט אור השמש בטרם צלל עוד הפעם להשלים את דרכו אורח ברגליו תחת המים אשר התמהמה שמה ארבע שעות עם עשרים ושבעה רגעים.

משקל המעטפות והמלבושים אשר לבש בהם הצולל הנפלא הזה היה שתי מאות ועשר ליטרות. משקל המנעלים לבדם היו ארבעים ומשקל מגבעת או מכסה הראש אשר בו היה תקוע הפומפע לשאוף על ידו אויר ורוח היה ערך שמנים ליטרות. ואין כל פלא כי אחרי השלימו את לכתו תחת המים כמה שעות רצופות וישוב לאור באור החיים בחברת בני האדם ולא בחברת דגי הים, בשרו כאב עליו רגליו בצקו וראשו כבד עליו במאד מאד.

והנה אם כי רבות פעמים יסכנו הצוללים את חייהם לדלות פנינים מן הים רואים אנחנו בזה למצער איזה תועלת ונסלח לכל עדת הצוללים אשר בנפשם יביאו לחמם ועדי עדיים לאלה אשר למען גאותם וצבי תפארתם הנקל בעיניהם כי אלפי אנשים יאבדו את חייהם אשר במה נחשבים להם, אך לעשות שחוק להמון אנשים מתענגים בעמל איש בא במים ומסכן את נפשו רק לברוא להם ענג והתפעלות הבל ורעות רוח להשיג פרס מסוים, אולת היא מהצולל ורעה רבה ואכזריות נוראה מהמון הצופים אשר תחת לעצרהו עד סמכו את פעלו המסוכן הזה.

---

"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 9, 27 בספטמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.