שלוש שנים לחתירה הספורטיבית בארץ־ישראל
התעוררות למען ספורט המים
מלאו 3 שנים ליסוד סקצית החתירה ב„הפועל“ תל־אביב. תקופה קצרה היא בדברי ימיו של ענף ספורטיבי, אבל בתנאי ארצנו זהו מאורע המשהה אותנו שעה קלה על סכום ההישגים והתווית הדרך לעתיד.
יצירת פלוגת השיט היתה מעשה חלוצי החורג הרחק מתחומיה של אגודה אחת. הנסיונות הקודמים להנהיג ספורט החתירה בארץ ישראל נופצו אלי סלע, בתל־אביב כבחיפה. התענינותו של הישוב בגורלו של ספורט המים, כבכל מלאכה הקשורה בים, עלתה באורח בלתי צפוי עם ייסוד נמל תל-אביב ונתנה דחיפה אחרונה ל„הפועל“ להציג את ספורט החתירה במערכות עבודתו הראשונות הן כאמצעי ספורטיבי מחנך וגם כאומנות מועילה.
כשירינו יסוד לסקצית החתירה בשנת 1937 עמדו לרשותנו שתי „רביעיות“ (שדוקא לא היו כשרות בשביל מתחילים) וחבר צעירים שאמנם התנסה בסירות מכל המינים אך מעולם לא דרך על קרקעיתה של סירת־ספורט. מיד בצבץ התפקיד הראשון: להכשיר טור של חותרים מנוסים, בקיאים במקצוע להלכה ולמעשה, שיעמסו על צוארם את עול הבנין וההרחבה של הסקציה בעתיד. אך נוצרו התאים האלה, מיד הלכו ונתרבו חובבי החתירה והמשוט. ההתפתחות המזורזת ציוותה עלינו להרחיב את בסיס העבודה.
הממוצע הטוב
מי שעמד ליד עריסתה של קבוצת החותרים והרואה אותה עכשיו באימוניה יוכרח להודות כי הסקציה מילאה את התפקידים שהתוותה לעצמה ואף גם הכשירה את הקרקע לאימון כוחות מילואים למכביר.
רכוש הסירות גדל פי ארבעה: מלבד שתי הרביעיות ה„ותיקות“, עומדות עתה במוסך שתי רביעיות נוספות, רביעיה כפולה, שמיניה וזוגיה אחת. צריף הסירות הורחב, במידת האפשר, הגשר שופר ומספר החותרים הפעילים בקבוצה עלה בינתיים לחמישים ומעלה.
נושאי הפעולה הארגונית והספורטיבית כיום הם אותם היוזמים הנועזים שהקימו לפני שלוש שנים את תאי החתירה הראשונים. הם הם האחראים להתפתחותה המוסיפה והולכת של סקצית השיט.
בכל גידוּל כמוּתי חבוּיה סכנת הירידה האיכותית. הנהלת הסקציה הציבה לה איפוא למטרה להשיג ממוצע טכני נאות תוך אימון שיטתי של היחיד והקבוצה.
שיאים בחתירה ספורטיבית, בשלבים הראשונים של בנין הסקציה, יוּשגוּ אך לעתים נדירות, על כל פנים אין להציגם במרכז המטרה של האימון הספורטיבי. הישגים אלה יצמחו צמיחה אורגנית מתוך עבודה פוריה, רבת־תנופה. הם יהיו תוצאה טבעית של מאמץ קבוצי מבורך. שיאי היחיד, שאינם עומדים בשום יחס לרמה הספורטיבית של האיגוד כולו, הם בעלי חשיבות ארעית, חולפת ואין להם כמעט שום השפעה על מצב האיגוד. לעומת זאת, הישגו של הכלל הוא בבואה לרמה מסויימת, ממריץ ומדרבן לכיבושים חדשים.
לשם הבטחת ההתפתחות התקינה, יש ליתן את הדעת על משיכת כוחות צעירים בגיל 15–18 למלאכת החתירה. כבר הודגש פעמים רבות (השווה „ספורט לעם“ 68 מיום 18 לפברואר 1939) כמה יפה החתירה להפעלה הגופנית של הנוער. למקצוע זה מייחסים בעולם חשיבות כה רבה עש שכללוהו במסגרת החינוך הצבורי. גם טובתה של הסקציה תובעת קליטה מהירה של נוער. הכשרת חבר חתרים (ח' פתוחה, ת' קמוצה), שיגדל עם הסירה ויהיה קשור אל המרחב והמים, מצריכה אימון שיטתי, ממושך. ההתלהבות, תאבות־הדעת וכשרון־הלימוד של הנוער יקלו עלינו את השגת המטרה הזו.
*
הקמת סקצית החתירה ב„הפועל“ תל־אביב נתנה דחיפה להתפשטות החתירה הספורטיבית באיגודים אחרים בכל כנפות הארץ. כעבור מחצית השנה החל המלאכה זו גם מועדון השייטים בתל־אביב והתפתח בצעדים מהירים ובטוחים למדי. פרק יפה הוא עבודת־הגומלין בין החבל הימי לישראל בתל־אביב ובין קבוצת הנוער של מועדון השייטים. קבוצה זו שנוסדה בפברואר 1939 מקיפה קרוב ל־50 תלמידים מבתי ספר שונים. כל חטיבה מתאמת בקביעות פעמיים בשבוע. נסיון השנה הראשונה הוכיח שספורט החתירה כובש גם את לב הנוער שלנו ומשפיע עליו השפעה מבורכת.
בקיץ 1939 השיג „מכבי“ תל־אביב את סירותיו ומאז הוא שוקד על ביסוס קבוצת חותרים משלו.
טיפוח הספורט הזה בחיפה הוא למעשה בידי קלוב השייטים „כרמל“. גם כאן ישנם כל התנאים לפיתוח החתירה הספורטיבית. „הפועל“, „מכבי“ ו„זבולון“ מצויידים ב„רביעיות“ ו„הפועל“ יש לו גם „שמיניה“ משלו, בכל זאת לא הצליחו לנהל עבודה שיטתית. אכן, אין לאגודות אלו מקום נאות לאמוּנים. אך הסיבה העיקרית היא – חוסר מדריכים.
בזמן האחרון נאחז ספורט החתירה גם בשפת הכנרת. „מכבי“ פתח סקציה בעלת שתי „רביעיות“ בטבריה, וגם „רביעיה“ של „הפועל“ השליכה לפני זמן קצר עוגן בכנרת.
ד"ר מ. האֶניג
"אֹמֶר", מס' 500, 14 ביולי 1940, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 