מכתבים מרוסיא הלבנה. (ה)

יום ראש השנה לנוצרים יום השוק הוא בעירנו האמעל, יום הכניסה הוא לסוחרי היער אשר ב„רוסיא הלבנה“; ובאשר כמעט כל סוחרי היער ב„רוסיא הלבנה“ הנם יהודים, לכן כל אורחי העיר בימי השוק „וואיסליא“, הנמשכים מיום הראשון לירח יאנואר עד שמיני בו, יהודים המה; וממילא מובן שכשם שחוטמיהם משונים, אף כי טפוס מיוחד לחוטם היהודי, טפוס כללי, כן גם דרכי מסחרם ביער משונים, אף כי טפוס כללי למסחרם זה: לקנות ולמכור על הספק ועל הספק-ספיקא אולי ישלח ה' הברכה במשלח ידם. אך היהודי מסוגל הוא לשלוח לחמו על פני המים באפן כזה, כאשר יעשו סוחרי היער השולחים דוברות ורפסודות על פני מי הדניעפר ואגפיו.

בראשית ימי החרף יחלק הסוחר כספו להאכרים העגלונים כי יובילו את הקורות הגדועות מהיער ויוליכון אל חוף הנהר, כאשר יכסה השלג את הארץ ודרך חלקה תהיה לנוסעים בעגלות-החרף, וממילא מובן שהימים לשנים יחשבו אצלם עדי ירד השלג ארצה, כי בלעדי השלג ישאר כספם על קרן הצבי.

השלג יכסה הארץ וסוחר היער יחליף כחו להוציא כפי יכלתו את קורותיו ורהיטיו אל החוף, אל מקום אשד הנהר בימי האביב, ואז דאגות חדשות תסובנה אותו, כי נחוץ שנית לחלק כסף להאכרים יושבי נפות „רוסיא הלבנה“ המלחים ותופשי המשוט, להשיט הרפסודות הנגבה אל הערים קרעמענטשוג, יעקאטערינוסלאוו וחערסאן.

כאשר יזורב השלג והקרח מן הנהר, אז נטל על סוחר היער להכין עוגנים, חבלים, עבותים ואניות-התיר להמלחים לתור הדרך לפני הרפסודות ומזון ומחיה לכל העם הרב אשר על הרפסודות.

כה יניח היהודי מעותיו על הספק במשך שמונה חדשים רצופים, עד סוף ירח מאי, שאז תבאנה הרפסודות למחוז חפצן יעקאטערינוסלאווה, ואז עוד בחיק המקרים יוטל גורל מסחרו, יערו ועציו, כי בצאתו מעיר יעקאטערינוסלאוו לבא חערסאנה יפגוש בצורי החלמיש ובאבני הנגף, אשר בקרקע הנהר דניעפר, הנודעים בשם „פאָראָגים“. והיה אם ההצלחה תאיר פנים אליו ולא ישב הרוח ולא יתרוממו גלי הנהר, ועברו הדוברות בשלום, ואם יעמוד רוח סערה והנהר ישא דכיו, אז לשבבים תהיינה הרפסודות, וכל הונו כקצף על פני המים היה יהיה.

אולם גם בבואו בשלום אל הנמל בחערסאן העיר עם כל רפסודותיו, לשלום מר לו מר, כי הקונים בחערסאן גם המה רבם יהודים וכל משאם ומתנם אך בהקפה הוא, וקנה הקונה את הרפסודות ונתן שטרות תחת הקורות, וסוחר היער היהודי שוב ישוב בשמחה הביתה, בזכרו שלמצער השטרות אינם מבקשים ממנו מזון לחם, בשר-חזיר ושומן, אשר בשארית דמיו ובמוח עצמותיו הספיק בכל הדרך הרחוקה הזאת להמלחים ולמשיטי הרפסודות, ובא הביתה ושב אל מסחרו, כי מסחרים אחרים הלא אין לו, והשליש את שטרותיו אצל המלוים וחוזר חלילה. אומרים אמר, כי הסוחר הרוסי ק. שלח גם הוא דוברות פעם אחת על פני מי הדניעפר ויהי בראותו את גלגולי המקרים עד בוא היער אל המקום הנועד ויאמר: „אחת נשבעתי ולא אשנה שלא אוסיף עוד לסחור במסחר כזה, אשר בטבילה אחת אֵענה ובטבילה אחת אֵעשר; דיה אך טבילה אחת לקורותי בהפאראגים וכל תקותי תרד במצולות כמו אבן“. והנה כי כן מסחר היער הוא כלו בידי היהודים לא מאשר חטפוהו בידיהם, אך באשר הסוחרים הרוסים הניחו את המסחר המלא חליפות ותמורות בידיהם, כי למסחר הזה נחוץ בטחון, אמונה וערבון-הלב, לסחור ולגול על ה' דרכי המסחר, אולי ירחם.

אבל לב היהודי גם הוא הלא בשר הוא ולא אבן, ועלול הוא איפוא להפקע ממסחר שטרדותיו והכנותיו וגלגולי סבותיו ימשכו כמעט שנה שלמה, לכן מאז ומקדם סחר היער יחלק לשלשה חלקים, ובשלש כתות יסחר מסחרו.

הכת הראשונה של סוחרי היער המה אנשים שלקחו למו יער עץ לבראו וקורותיו ימכרו ביער או על חוף הנהר.

הכת השניה המה בעלי הכסף, הקונים קורות מוכנות, גדועות וסדורות על החוף או ביער מבעלי היער שבראוהו, להוליכן אל ערי הנגב למכרן שם.

והכת השלישית המה הקבלנים המקבלים עליהם לשכור מלחים, חובלים ותופשי המשוט, לכלכלם עדי הביאם את הרפסודות אל המקום הנועד למו.

(המשך יבוא)

* * *

אניות-תיר כאלה בכל מפלגת הרפסודות משש עד שבע ובכל אניה ואניה ששה תופשי משוט ותיר אחד (Дубовикъ). תופשי המשוט מקבלים פרס מצער ככל מנהיגי דוברות, אבל התירים מקבלים בעד משך ימי המשיט פרס גדול; ישנם מקבלים שלש מאות רו"כ וישנם מופלאים ביניהם המקבלים שכרם בעד הזמן הקטן הזה גם שבע ושמונה מאות רו"כ.

לכל מפלגת רפסודות ממונה משגיח, מנהל העסק, ומנהל החשבונות בדרך מסעם, ולא לחנם כתב הסופר הנכבד מר לעווינסקי במאמרו „מעל מכסה האניה“, כי אספת רפסודות כזאת היא „חתיכת ליטא“ על הנהר.

הנה כי כן, בשנה הנוכחית, כאשר תמעט מכסת הרפסודות באלף ושתי מאות רפסודות, נקל להבין, כי חתיכה גדולה מליטא, חתיכה הראויה להתכבד ממנה, תהיה לבשר המת בחי, כי תחדל מקבל לשד החיים, לשד המחיה והכלכלה לתוכה. כעשרת אלפים אכרים במחוז רעציצע (פלך מינסק) ובמחוז ראגאצאוו (פלך מאהילעוו) נשארו בלא עבודת מעשה, לא נשכרו להשיט הרפסודות ולא קבלו מבעלי הרפסודות כסף קדימה ויחדלו בחרף הנוכחי מקנות בחנויות הערים סביבותם גם הדברים שהסכינו בם תמיד לקנותם, וידל משא ומתן החנונים בכל ערי המחוזות האלה, ויבואו גם המה האמעלה ליום השוק אולי ירחם ה' ויפתח למו ארובות הסרסרות.

[…]

מ. ש. קאזארנאוו.

---

"הצפירה", שנה עשרים וארבע, מס' 39, 26 בפברואר 1897, עמ' 2; מס' 44, 4 במרץ 1897, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בחוץ לארץ.

[…]

מפעל הראוי לציין. העתונים של חו"ל מודיעים: מעל מכסה האניה „פֿינלנד“ של חברת האניות של ה„כוכב האדום“ האמריקנית נפל במקרה מלח אחד אל הים והתחיל לטבוע, מפני שלא ידע לשחות. בין הנוסעים על האניה היו אטליטים אמריקנים אחדים ושוחים מצוינים, ואולם איש מהם לא מהר לעזרת המלח האמלל. רק יהודי אשכנזי אחד, מר פֿעליקס פֿרידמאן, התנפל המימה וברוב עמל עלה בידו להציל את המלח, שנחשב כבר בין המתים.

---

"הצפירה", שנה שלושים ושמונה, מס' 202, 19 בספטמבר 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכתבים מאפריקה הדרומית.

גייפטאן. (דרום-אפריקא) 15 סעפטעמבר.

אחלי לתת מקום לדברינו אלה, יען כי הם נוגעים עד נפש אלפי אומללים המתעתדים לנוד ארצה אפריקא כמונו היום כחמשים איש במספר. –

בליבוי לקחנו כרטיסי אניה עד נייפטאן אצל הסוכן של החברה Norddeutscher Lloyd, היא גם האגודה "Union Linie", ויבטיח אותנו הסוכן, כי כל מחסורינו על בעלי חברת האניות, וכי נכונים בעדנו מאכלים כשרים. אחרי שלשת ימי נדודים באנו ביום 25 יולי שטעטינה, ומשטעטין עברנו במסלת הברזל עד ברעמען. בהתחנה רוהעלעבן אשר אצל ברלין עצרונו פקידי הרשות ויעשנו אותנו ואת כל כלינו, כחוק, פן נביא מגפה לארצם. מברעמען ירדנו באניה עד לונדון. שם הונח לנו מעט, כי שם הוכן בית מחסה בעד הנודדים האומללים בעזרת נדיבי העיר, תחת השגחת איש אשר חשבנוהו לאיש אמונים. בכל עת שבתנו בלונדון הגיד לנו האיש הממונה על בית המחסה ויבטיחנו נאמנה על דברתו, כי בהאניה אשר תובילנו לאפריקא נכונים לנו מאכלים כשרים ובשר כשר, וחלילה לנו להוציא אף אגורה אחת לאסוף צידה לדרך.

ביום 12 אוגוסט, יום השבת, התעתדה האניה „גועלף“ לצאת מסאטהעמפטאָן, היא עיר החוף הרחוקה כארבעים מיל מלונדון, ולכן היה עלינו להיות שם עוד ביום ו'. ביום השבת באנו אל האניה ונשאל את פי רב החובל אם יש בעדנו בשר כשר, ויען אותנו כי אין כל מאכל בעד היהודים, בלתי המאכלים אשר ינתנו בעד כל הנוסעים. אז ראינו כי רעה נגד פנינו ונשלח תלגרמא לה' שמידט בלונדון ונחלה את פניו כי יודיע הדבר אל החברה Union. אך לדאבון לבנו לא בא כל מענה, אז נוכחנו לדעת כי כלם סבבונו בכחש. ונתעתד לסבול חרפת רעב, מלעבור על חקי דתנו.

מאכלנו היה רק לחם עם מים חמים, כי עלי טהעע היו לנו איש איש לבדו מיום לקחנו אותם ברוסיא. כה עבר עלינו השבוע הראשון. אך מי פלל כי יבואו לנו עוד ימים רעים מאלה! כי בשבוע השני חדלו מלתת לנו גם את המים החמים לבשל בם את עלי הטהעע. אז הגיעו ענינו ולחצנו עד מרום קצם, כי מלבד אשר סבלנו מחסור וכפן, היינו עוד למטרה לחצי לעג היאנקים הגאיונים, אשר הצרו צעדינו והדריכונו מנוחה, ורב החובלים ראה און ולא התבונן.

אם אמרנו קוראים יקרים לספר לכם הכל כמו, אז יצר הגליון מהכיל, אך הבה נציגה נא לפניכם תמונה אחת, אשר ממנה תוכלו לשפוט על מצבנו המורא. בערב אחד ישבנו על מכסה האניה ונשוחח, ונשפוך את רוחנו המר איש בחיק רעהו, והנה לפתע פתאם שפכו עלינו מי שופכין מהיציע העליון, ונשא בשרינו בשנינו, כי אמרנו אולי מקרה הוא, אך ביום המחרת עשו לנו כזאת פעם שנית – אז קצרה נפשנו מהכיל, ונפן אל רב החובל ונגד לו את כל אשר קרנו, ואת כל העשק והמרוצה אשר יעשה לנו, וכי גם משרתי האניה יכו אותנו וימרטו את לחיינו, אך רב החובל ענה אותנו בקר רוח ובחמה מסותרה: „יהודים עקובים מדם“, „אנכי לא אמצא בזה כל רע בשפכם עליכם מים, יען כי אי נקיים אתם היהודים, לכן הטיבו לעשות לנקות אתכם מעט מחלאתכם“. דבריו אלה פלחו כחץ לבותינו, ונגד לו, כי נודיע הדבר במכתבי העתים. אז נח מעט מזעפו, ויבוא למקום המעשה, ויאמר אל כל הקהל העוטרים אותו, כי מחר יענוש את עושה התועבה כדי רשעתו. אך אל נא יעלה על לבכם קוראים יקרים כי מלא רב החובל את הבטחתו, חלילה לכם מחשוב כזאת, כי יענשו את דזאָן-בול הגאה בשביל יעקב הדל, וגם אל משרתי האניה אשר הכו אותנו לא דבר דבר, ולא כהה בהם לאמר: מדוע תעשו להם ככה?

אהה! כמעט תמנו לגוע מעוצר רע ויגון ומחוסר כל. ופן תאמרו בלבכם כי רק על האניה „גועלף“ היה כדבר הזה, זאת לא זאת! כי פה בקייפטאן נקרו לפנינו נוסעים אחרים אשר נסעו באניה „סקאטה“ אשר להחברה Union ויגידו לנו כי גם גורלם לא טוב היה מגורלנו. לעומת זה, הנודדים אשר נסעו באניות של Castle Line הגידו לנו, כי להם נתנו בהאניה כל מחסורם, ובשר כשר לקחו בעדם בלונדון, ועל כל נתח בשר היה חותם השו"ב, וגם כלים חדשים נתנו למו לבשל בם. לכן אחינו חלילה לכם לנסוע באניות של אוניאָן לינע, ולמצער תקחו לכם לחם נקודים ובשר ודגים מעושנים, ולא תסבלו חרפת רעב כמונו היום. נקוה כי המו"לים הנכבדים ימלאו את בקשתנו ויתנו מקום לדברינו, כי לא הפרזנו על המדה, ובזה יצילו את האמללים לבל ילכדו בפח כמונו.

מאיר טוביה זיוואָן משאַד, ליב יאַקאָבסאָהן מזאַגער, חיים משה ווישניקאוויץ מראקישאק, ברכיה אייזיק גניניאן מפללונגיאן, פרץ ראזינבערג שו"ב מעיר שאט, יוסף לאנדע מזאַגער, משה זילאוו שו"ב מדווינסק, שמואל היימאן מפלונגיאן, שמואל איזראעלסטאם מזאַגער, שמואל שער שאדאווע, מענדל מקיפישאָק, הירש האָטץ ראשוויליסיק, טוביה דוסקין מפאניעוועז, אליעזר ליבערמאן, סנדר פאסוואָלסקי מפאניעוועז, דוב בערנשטיין.

* * *

מכתב אל המו"ל.

ליבוי 18 נאוועמבר.

בהצפירה בגליון 229 קראתי את המכתב מעיר קייפטאָהן (באפריקא הדרומית) מיום 15 סעפטעמבר, בו ידבר הסופר על אדות הנודדים שנסעו לקייפטאָהן באנית הקיטור „גיעלץ“, המתאוננים, כי נשאו עמל בדרך מסעם באניה מיד רב החובל ומשרתיו, ובהיות כי הנני הסוכן של חברת Union Line והנוסעים החתומים על המכתב רובם על פי יצאו ועל פי באו, ע"כ השתוממתי מאד למקרא הדברים הנ"ל, באשר כי מאת יתר הנוסעים אשר נסעו ג"כ בכרטיסי באניות „גיעלץ“ יחד עם הנ"ל קבלתי מכתבים מלאים תודות וברכות לאלי, ויודיעוני, כי היו שבעי רצון ממסעם ויהי להם די מאכל ומשתה.

אמנם לא יכולתי להחריש ואעתיק את המכתב הנ"ל מלה במלה לשפת אנגליא ואשלחהו לונדונה, וגם בקשתי את החברה לעשות חקירה ודרישה נכונה ע"ד רב החובל ומשרתיו מה קרה באניה, ולשמחת לבבי קבלתי תשובה מהאוניאן ליין, והם מכחישים את כל השמועה, לא דובים ולא יער, ונהפוך הוא, כי רב החובל ומשרתיו התהלכו עם הנוסעים בסבר פנים יפות, כאשר כן הודיעו גם יתר הנוסעים. וכן השיבתני החברה הנ"ל לאמר: רב החובל באניה „גיעלץ“ אוהב ישראל הוא ורחוק מאנטיסימיטיזם, רק זאת הזכירו במכתבם, כי בעת אשר רחצו המשרתים את מכסה האניה במים טהורים נשפך שלא במתכוון מעט מים על אחדים מהנוסעים, מים טהורים ולא שופכין, ובזה מצאו מקום להגדיל את הדבר ולתתו בדפוס.

בעוד ימים אחדים אשלח לכם פרטי-כל כחק החברה אוניאן-ליין, וגם את המכתבים שקבלתי משאר הנודדים, והכל יהיה שריר וקיים מאנשים ידועים, אז ישפטו הקוראים עם מי הצדק.

י. קניע

* * *

ע"ד מסע מחנות הנודדים מבנ"י לאפריקא הדרומית.

(סוף מגליון 267.)

ובנוגע להמכתב אל המו"ל בגליון 264 מליבוי, אמת ג"כ כי בעלי החברה „אניאָן ליין“ והשרים והפקידים על אניותיהם רחוקים מכל שנאה לישראל בפועל, והנוסעים העברים ישבעו רצון מהנסיעה, זולתי מתי מספר הפחותים אשר לא ידעו ערך כל סדר ומשטר ויסבבו מחלוקות ואי סדרים, עד כי יהיו למשא כבד וכספחת לפקידי האניות, ועליהם אין אנו דנין כלל.

ואנכי היודע ועד כי באביב תרנ"א בנסוע אנכי ואחי באניה German אשר להחברה הנ"ל נטל עלינו להתעכב בסויטהעמפטאָן ארבעה ימים, ויבוא על האניה  פקיד אחד מהחברה הנ"ל, איש מאחינו האָפֿמאנן שמו, ויקחנו אל ביתו ע"ח החברה, וכל אשר שאלנו ממנו במאכלי כשר ובמעון לא אצל ממנו דבר בכל העת הזאת, ומשם הלאה, אחרי בוא ארחת הנוסעים במסה"ב מלונדון, היינו יחדו על האניה ארבעה ושלשים עברים, ויותן לנו בכל משך הנסיעה יותר משלשה שבועות די מחסורנו מאכלי כשר וחמים די שבענו, גם נתנו לנו להתפלל ערב ובקר וצהרים במנין, ושם אתנו נער אנגלי אחד מאנשי האניה אשר הרשה לו לשחק עלינו על הדבר הזה, ויהי בהגיע הדבר אל אזן רב החובל ויענשהו, ולא יסף הנער עוד להרגיזנו, ועוד זאת, כי לימי חג הבכורים נתן לנו רב החובל תא מיוחד להתפלל בו, ובאמרי להמלצר הראשי, כי גם ספר תורת האלהים עמדי  וכי הוא חבוש בין חפצי, צוה כרגע על משרתיו ויוציאו את מלתחתי מבין כל החפצים אשר במרתף, למען קחתו משם, ונקרא בתורה בכל ימי שבת ומועד באין מפריע דבר. וכאז כן עתה, כן מספרים הנוסעים, אם ימצא שו"ב בין הנוסעים העברים ירשה להם המלצר בכל פעם לשחוט להם צאן – מאלה המוכנים על כל האניות תמיד – ויאכלו ענוים וישבעו.

ובכל הדברים האלה אין הבדל בין אניות החברה Union Line להאניות של החברה Castle Line, וככל הדברים האלה מספרים גם הנוסעים באניות של זו האחרונה¹). פקידי האניות מהאחת כן מהשניה יתאמצו להפיק רצון הנוסעים, והנוסעים חותמים את שמותיהם על הכתב שנעשה לדבר טרם יעזבו את האניה כי הפקידים התנהגו עמם כשורה. – כל הדברים האלה המה נכונים וקיימים ואין בהם כל משא פנים. ואפריון נמטי לבעלי החברות ופקידיהם על כל אלה²)!

אבל אמת גם זה, כי הנוסעים דרך ליבוי ישבעו עמל ותלאה מרבה להכיל על האניות היוצאות מליבוי עד ערי החוף ששמה יבואו אל האניות הגדולות העושות דרכן קייפטאנה, בהאניות האלה יאספו הנוסעים כעדר בתוך הדברו ויושבים או שוכבים צפופים ודחוקים, וכל הנוסעים – כמעט באין יוצא מן הכלל – יתאוננו על גורלם באניות האלה; ואם אמנם לא רבה הדרך היא, אבל לנוסע אשר עליו עוד לעבור ארחות ימים דרך רחוקה, נכבד הדבר עד מאד! ומי יתן ונשמע כי הוסרה גם המכשלה הזאת בימים האחרונים, או אז ושכן נודד ישראל בטח, באין מחריד על דרכו גם בעברו דרך ליבוי.

מ.ד. הערש.

ווארשא א"ך כסלו.

¹) שתי החברות הנזכרות ישלחו אניותיהן קייפטאנה בכל שבוע חליפות ואין כל התחרות ביניהן, ואולם המחיר מהכל להתם תזלנה שתיהן מהמחיר מהתם להבא עד כדי ארבע ל"ש לכל נוסע.

²) וכזה אוכל להעיד גם על פקידי האניה "Damascus" אשר להחברה „אבערדין“ האוסטראלית, בשובי באביב ש"ז עליה מקייפטאן לאנדאנה ונהיה תשעה עשר עברים בין הנוסעים וכל אשר שאלנו לא אצלו ממנו.

---

"הצפירה", שנה עשרים ושתים, מס' 229, 27 באוקטובר 1895, עמ' 2; מס' 264, 6 בדצמבר 1895, עמ' 2; מס' 268, 11 בדצמבר 1895, עמ' 1. העתקים דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ירושלים

ביום החמישי לשבוע העבר, עזב השר, קאנטר אדמיראל י. פֿאָן ציעגלער את ירושלם, וילך ליפו לשוב משם לדרכו, במסע מיוחד ממסה"ב נסע ליפֿו, ורבים מגדולי ופקידי ממשלתנו יר"ה וצירי הממשלות בעירנו, באו לבית הנתיבות  ללוותו על דרכו ויפרד מהם באהבה. –

כבוד גדול נחלה גם עדת ישראל מאת השר האדמיראל הזה, וזה הדבר: ביום שלפני נסיעתו מעירנו, שלח השר ציר ממשלת אוסטריא אונגריא יר"ה למו"מ הכוללים עסטריך אונגארן וגאליציען, להודיעם, כי נתכבדו ללוות את השר על דרכו. ולמחר בבוקר באו מו"מ הכוללים לבית הנתיבות, ומו"מ כולל אונגארן ובראשם הרב הגאון מוהרי"ח זאנענפעלד הי"ו, נסעו במסע השני ליפו למסור לו את תודתם וברכתם על דרכו, אחרי אשר הודיעו בט"ג מדבר נסיעתם להשר ציר ממשלת אוסטריא ביפו, ובבואם לבית הנתיבות כבר חכו לקראת בואם שוטרי הציר האוסטרי, והושיבום בעגלה מיוחדה ליסע משם ישר אל החוף ומשם אל אנית השר, באמרם, כי השר האדמיראל כבר מחכה לקראת בואם, ותיכף כשבאו אל האניה והודיעו את שמותיהם יצאו רבים משרי הצבא ופקידיה לקראתם, והוליכום בכבוד אל מקום בו יושב השר האדמיראל. באולם גדול ונאדר, קבל אותם בכבוד השר האדמיראל, ויושיבם על כסאות נהדרים וישוחח הרבה את כבוד הרב הגאון מוהריח"ז הנז' בידידות וכבוד, ואחר שבירך הרה"ג הנז' בשפת אשכנז צחה אותו ואת אדונו הקיסר פֿראנץ יאָזעף יר"ה, הגיש לו בשם עדת ישראל החוסים בצל ממשלת אוסטריא אונגריא, ברכת „ברוך הבא“ מעשה ידי ציר אומן מצויר בציוני מקוה"ק אשר בארץ וכתיבה נהדרה בשפתינו הקדושה, והשר האדמיראל קבל אותה מהם באהבה, באמרו: כי מתכבד ושמח הוא מאד מדבר בואם אליו, וכי יגיש את אות תודתם ואהבתם למלכם ולאדונם הקיסר יר"ה, ונתן צו לפקידיו להוליכם ולהראותם את כל מוצאי ומובאי האניה ומכשיריה המצוינים, ובתוכם הט"ג בלי חוטים, באמרו אליהם: כי אניתו זאת חדשה היא, ובהיום היא האניה היותר נאה ומצוינה בעולם, וכאשר יצאו מהאולם החוצה, השמיעו מנגני הצבא את מנגינותיהם לכבודם. ואחר שבקרו את האניה וכל אשר בה, נפרד מהם השר האדמיראל באהבה וכבוד גדול, ובפקודתו הוכנה עבורם אנית קיטור קטנה עם שנים מפקידיו, ועוד אניה קטנה עם שלשים אנשי צבא ללוותם על דרכם, וכאשר ירדו מהאניה, השמיעו עוד הפעם מנגני הצבא את מנגינותיהם בשיר האונגרי לכבודם. –

השר האדמיראל הנז', פקד בנדבותיו את כל המפעלים ובתי החסד בעירנו החוסים בצל ממשלת אוסטריא אונגאריא יר"ה, ויפקוד בתוכם גם את בתי החסד אשר לעדת ישראל החוסים בצל ממשלתו: לכולל אונגארן 200 פֿראנק; לכולל עסטרייך גאליציען 200 פֿראנק ולבתי מחסה 100 פֿראנק. –

---

"חבצלת", שנה שלושים ושבע, מס' 27, 26 באפריל 1907, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מסע ישראל

מאתי ישראל דוב פרומקין.

(המשך מגליון 26)

ביום ב' ז' תמוז עזבתי את העה"ק יפו (אשר מיתר פרטיה אדבר עוד אי"ה בשובי חזרה אליה), וירדתי אנית הקטור אשר שם הקיסר האדיר אלכסנדר השני נקרא עליה, ואתן שכרה, ואעל אל ירכתי הספינה ואסע צלחה, אנית הקטור היתה מלאה מפה לפה, מאנשים שונים, אשר  רוח הנסיעה יקבצם יחד במקום לא רחב ידים, היהודי יסבול בשקט רוחו בעד דתו ואמונתו בכל מדרך כף רגלו, יעלה הרים ירד בקעות, וכחילים שנונים יהלם וימחץ ראשו שם היהודי, גם יורדי הים באניות, וסערת ה' סער מתגורר, על ראש היהודי יחול. אין קץ לרוח בני האדם! בצאתו ובבואו בשבתו בבית ובלכתו בדרך, אמונתו ודתו יבדילוהו מלבא בחברת האדם אשר איננו מבני דתו, לא יראה לעינים הטהורות הנשקפות בעדן צדק רחמים חסד ואמת, כי אם יראה להאמונה האצורה בקרב לב עמוק – , והנה גם על האניה אשר בה ירדתי היו גם יהודים, ועיני דאבה לראות את ענים ומצוקות נפשם, מי יתן ויתעוררו אחינו ב"י אשר באדעססע לבקש רחמים את אלופי החברה אשר לאניות הקטור כי ישימו עינם ולבם לטובה גם על עם בני ישראל ההולכים על אניותיהם, לבלתי נגוע במו לרעה, כי מה היהודי האומלל שואל מאת רב החובל, והמלחים? כי אם מקום מחסה ומסתור מאבני אלגביש אשר ישליכו עליהם בני הדתות השונות. באין תפונה, אם אחינו הגבירים אשר באדעססע יחלו פני הממונים על זה, לא ישיבו  פניהם ריקם, בכל זאת לא אכחד האמת תחת לשוני, ואומר! כי כגן עדן תחשבנה אניות-רוסיא מול יתר האניות איבה, כי בהראשונות ישיג הנוסע למצער מים חמים להשיב רוחו, ושמה יוצק רותחין על ראשו – , פה תמצא ידו לבקש חסד מאת רב החובל,  ושמה הוא כאלם לא יפתח פיו, צר לי מאוד כי לא ישימו אחינו הישרים על לבבם לבקש תחנונים מאת ראשי חברת הללאיד בטרייעסט בעד אחיהם הנכשלים, האובדים בצדקתם באין מבין – אשר בכל לבבם היו ממלאים דברי השואלים כהוגן, ועודן חזון למועד לדבר מזה.

ביום השלישי השליכה אניתנו את עגונה בחוף „ביירוט“ ואנכי לקחתי לי מועד להתחקות על שרשי ומנהגי אחינו ב"י יושביה […].

---

"חבצלת", שנה שניה, מס' 27, 19 באפריל 1872, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.