מכתבי-מסע.

ששה חדשים בנויארק.

(מאת נחמיה דוב האפפמאנן.)

(המשך מגליון .2)

בשמיני לירח סיון עזבתי את העיר האמבורג ובאנית-קיטור-אשכנזית אחת גדולה הנקובה בשם Suevia נסעתי נויארקה. כאלף נוסעים התאספו באניה הזאת להרחיק נדוד מעבר לים האטלאנטי להשתקע בארץ החדשה מקום העושר וההצלחה. מהם היו אשכנזים, אוסטרים, אונגארים, איטאלקים ורוסים, ומהם כארבע מאות איש מאחינו עם נשיהם וטפיהם ורובם היו גולי רוסיא, כמעט כלם היו עניים מרודים אשר מכרו את כל אשר להם בביתם על הוצאות הדרך הרחוקה הזאת, בתקותם למצוא נפשם בנחת ולא בצער. בשעה העשירית בבקר, פרשה האניה את מפרשיה ותרם כן תרנה, ולקול הפעמון השלישי עזבה את החוף. חזיון איום ונורא אשר נצח לא אשכחהו וכמו חי יתיצב לעולם לנגד עיני דמיוני, ראיתי ברגע אשר שמטה האניה מן החוף. כמעט כל הנוסעים העברים נשאו את קולם ויבכו מנהמת לבם. הגברים ערכו תפלתם תפלת-הים בדמעות שליש ובהשתפכות הנפש אל אלהי־הרוחות שינהלם על מי מנוחות למחוז חפצם, והנשים גם הנה נשאו את קולן ותמררנה בבכי בפרשן כפיהן אל השמים, ולקול בכיתן עוררו גם הילדים הרכים קינים והנה והי ויבכו גם הם עם אמותיהם יחד ויהי קול בכי תמרורים ויללה נוראה עד כי נמס כל לב ושבתה כל שמחה.

רוח קדים הוליך את האניה על שטח המים במרוצה נמהרה כעל עב קל. ולעת ערב כבר היינו על במתי ים. החופים ויבשת הארץ נעלמו מעינינו, רק תכלת השמים ממעל ומשטח מים כבירים במרחבי אין קץ ואין סוף מתחת, נראה מכל עברנו מסביב. כה נסענו צלחה שני ימים רצופים, וביום השלישי בהיות הבקר בקר לא עבות חתרה אניתנו אל חוף העיר „האווער“ אשר בצרפת, כי שם ינוחו כל האניות האשכנזיות ההולכות מהאמבורג לנויארק, ושם יטענו משא וסחורות צרפת שונות גם יבול וזמרת הארץ הזאת להביא לאמעריקא. עזבתי על שעות אחדות את האניה ובלוית אחד הנוסעים הלכתי העירה לתור אותה ולבוא עד תכונותיה, והנה מצאתי עיר גדולה כלילת יופי הבוניה כנאוה במשטר וסדרים ובטוב טעם ודעת, עיר בצורה מאד, חוף גדול וטוב למעמד האניות ומגדל-מאיר (לייכטטהורם) בו; תושביה ימנו לערך חמשים אלף איש. בנין אניות בתוכה, מלאכת כל כלי הספינות. בתי חרשת מעשה צוקער, כלי ברזל, בתי ספר ובתי מדרש לכל חכמה ותושיה, היכלי-ענג וטירות נשגבות, מלאים הוד והדר ומשכיות חמדת התבל.

בהאווער לא התעכבתי זמן רב, כי בשעה העשירית עזבה אניתנו את החוף ותלך לדרכה הלאה. ביום הרביעי לנסיעתנו נהפכה האניה לבית-חולים גדול ונורא, כי כמעט כל הנוסעים כקטן כגדול, כצעיר כזקן, כחזק כרפה, הוכו במחלת-הים (זעעקראנקהייט) אשר אין נקי מהמחלה הזאת. ראשנו היה עלינו כגלגל, עינינו נמקו בחוריהן הקיאנו והתהפכנו למעצבה על משכבנו וכל אכל תעבה נפשנו. ביותר סבלו הנשים העדינות והילדים הרכים, ובעוד יום או ימים סרה המחלה מעל כל הנוסעים וכלם נרפאו ושבו לאיתנם הראשון.

השנאה הזעומה לעם ישראל אשר כל ימי השמים על הארץ לא תסוף ולא תעצר לכלות חצי חמתה מכלי אשפתה אשר תרבה חלליה כל הימים, תרדוף אותנו בכל מקום אשר תדרוך כף רגלינו ורשומיה נכרו גם בהאניה „זועוויע“, בהיותנו כבר על במתי הים הגדול והנורא. הגלים הנוראים ומשברי מים הכבירים לא שטפוה ולא צללוה בתהום אין חקר, וקצף האנטיזמיטיסמוס עלה מבין נבכי ים להחריד אותנו באופן נורא. ביום השמיני לנסיעתנו, יום הראשון לחג השבועות, בשעה התשיעית בבקר התאספו כל אחינו החרדים לדבר ד' באחת מירכתי האניה להקדיש את חג מתן תורתנו ולהתפלל תפלת החג במנין. ויהי כראות הנכרים את תנועת המתפללים וצקון לחשם וסדר תפלתם, החלו להתל בם, ואחדים מהם האוהבים להתעולל ביהודים, חלצו סנדלי העץ מעל רגליהם וישליכו עליהם בשחוק נורא. הסנדלים לא החטיאו המטרה ויפגעו באיזה אנשים מהמתפללים. מראש בקשנו את הפוחזים להרפות מאתנו, אבל הם לא שמעו, ויוסיפו להתל ולהתעולל בנו, אז התפרצו צעירים אחדים מהמתפללים, כי לא יכלו עוד לעצור ברוחם, התיצבו לקראתם והראו להם נחת זרועם כיד גבורתם הטובה עליהם. חמת הפוחזים בערה בקרבם עד להשחית, ויתנפלו על המקנאים קנאת ד' צבאות בשצף קצפם ויכו אותם מכת רצח. וההמון הגדול אשר התאסף אל מקום המערכה, החלו לקרוא בחמה שפוכה: „תפשו את היהודים הארורים והשליכו אותם הימה“. בראותנו כי סכנת מות מרחפת על ראשנו ולרגעים יתחזק רעש ההמון וקצפם הנורא, מהרתי אני ועוד עשרים איש עמדי לעלות אל רב-החובל ולחלות את פניו שירד וישים מעצור לחמת רוח ההמון אשר יתגרו אתנו מדון. חיש מהר ירד רב-החובל ממרום שבתו, וירץ אל מערכת המלחמה ויקרא אל ה מלחים ואנשי האניה, ויבריחו את ההמון איש איש למקומו, ואת הפוחזים אשר התיצבו לקראתם תפשו ויאסרו ידיהם ורגליהם באזיקים, ויושיבום בחדר אפל וצר משך י"ב שעות, ופקודת רב החובל היתה נמרצה, שכל איש אשר יעיז להתגרות עם היהודים לחרפם או להרים עליהם יד יענש כיד חטאתו ויסגר בחדר האפל. אימת רב-החובל נפלה על ההמון ולא יספו עוד להתגרות ולהתעולל בנו, אך שמות התואר הנחמדים „יהודים ארורים“, „יקחם אפל“, „העפ העפ“ צללו באזנינו לרגעים, וזאת שמענו בכל מקום אשר דרכה רגלנו כל ימי המסע.

נסיעתנו בכלל היתה צלחה, ימים אחדים החרידונו רוחות-מתנגדים אשר עשו הים כמרקחה וגלים כהררים התנשאו לרגעים בסער וסופה והאניה הוטלה טלטלה גבר, גם הררי-קרח (אייזבערגע) גדולים ואיומים הלכו מרחוק לקראתנו, אבל נעלמו פתאום מעינינו, ועקבותיהם לא נודעו, גם ערפל (נעבל) החשיכו את עינינו ואור היום חשך בעדנו, אכן כל אלה עברו ובטלו בלי שום אסון ונזק, והאניה התנועעה בין משברי ים זועף במרוצה עזה, עד כי עשתה רוב ימי המסע שלש מאות שלשים וחמש פרסאות ליום, לבד בימי הסער אשר אז עשתה דרך מאה ושמונים עד מאתים פרסאות ליום. רוב ימי-המסע היו ימים צחים ובהירים. הים היה כראי מלוטש, והאניה שטה ועברה על פניו כעל במתי עב קל. מן הבקר עד הערב ישבנו על צפוי-האניה (פערדעק) והתענגנו על הוד והדר הטבע ומפלאותיה במים אדירים, ונשמח לקראת חזיונות התולדה ומראות הבריאה היקרים, אשר התראו לרגעים לעינינו, ויהי אך ששון ושמחה, אך גלה ורנה כל ימי המסע.

בשלשים לירח מאי חתרה אניתנו אל חוף נויארק. לבי פחד ורחב בראותי בפעם הראשונה בימי חיי את יבשת ארץ החדשה משאת נפש כל המיחלים לה, ותקות אלפי אלפים בני אדם החושבים למצוא בחיקה מרגוע לנפשם העיפה מתלאות הזמן בצוק העתים. אשתוללו כל מורשי לבבי ונבוכו כל הגיוני רוחי מרוב התפעלות נפשי ובהתבונני מרחוק על העיר הגדולה והנשגבה נויארק משוש כל ארצות הברית אשר לחוף ימים תשכון ומוטות כנפיה פרושות במרחבי אין קץ ואין סוף. לבנין גדול ורחב ידיים המתנוסס בגאון עוזו וחסן תפארתו, הובלו כל הנוסעים לאחד אחד, הוא הבנין הנודע בשמו „קאסטל-גארדען“, והפקיד הממונה על בוא העמיגראנטען, שאל לכל אחד הנוסעים מה שמו, מה מעשהו, מאין בה ולאן הוא הולך, וכל זאת כתב בספר זכרון לפניו למען דעת כמה עמיגראנטען יבאו בכל אניה לאמעריקא ואיה יתגוררו. אחרי כן יצאנו דרך פתח צר מקאסטל גארדען, וכל אחד מאתנו הלך לו זה בכה וזה בכה.  […]

"המגיד", שנה שלושים, מס' 3, 21 בינואר 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אל כבוד הרבנים ישרי לב, יקרי רוח, מו"ל מ"ע „החבצלת“ בעה"ק ירושׁלם ת"ו.

אנחנו חתומי מטה, באנו להגיש לפניכם, יקרי רוח! דבר (הנוגע לטובת עם ישורון) אשר יפעם בקרבנו זה כמה. ואחרי נועצנו יחד. ובשימנו על לב. כי על ידכם יש לאל ידינו להוציא הדבר הזה לפעולת אדם. הגשנו אליכם. ואתם במטרת פעלכם להועיל לכל עדת בני ישראל נבטח כי תבינו לאשר ירחש לבנו. ותהיו בחסדיכם למשען לנו. ולכם תהיה זכרון חסד ואמת עד העולם!

שתים הנה שאלותינו, ובקשתינו אשר אנחנו שואלים ודורשים מכם. ישרי לב! כי תציעו לפני ראשי חברת הללאיד הנכבדה בטריעסט במ"ע היקר חבצלת –

(א) הן אניות החברה הזאת. פרשו כנפיהן עד למרחוק. ומה טוב ומה נעים כי תדאג החברה היקרה גם בעד היהודים עוברי ארחות ימים. יורדי אניות החברה הזאת. אשר בכל לבבם יאבו לקחת למו מקום במדריגה הראשונה והשניה. ואך מאשר תוקיר את המחיר על הנוסעים במדרגות האלו לשלם גם בעד אכול ושתה. (אשר דתינו תגדור זאת בעדינו כנודע) אך זאת תעצור בעד היהודים ותמנעם מקחת מקום במדרגות הנזכרות. וככה נאלצים המה. בלי רצון. לשבת על מכסה האניה. ולסבול – את אשר לא הסכינו – דאבון נפש. ויגון רוח. מרבה להכיל. ולו תואיל החברה הנכבדה תת חק וסדר להמדרגות הנזכרות. להמעיט המחיר להאיש אשר לא יחפץ. לאכול שמה כי עתה ימצאון הרבה מעדתינו אשר יאבו להחסות מזרם וממטר. ולהיות בצל יומם מחורב. ויקחו מקום במדרגות הנזכרות.

(ב) בהגיעם אל חפי קאנסאטנטינאפלע. אלכסנדריא. אשר שמה תשליך האניה את יתד השקיעה לעמוד ולנוח ימי צבאה לעמוד ולנוח ימי צבאה. ואת הנוסעים תשלח העירה לחכות ליום בא האניה המוכנת לשאתם הלאה למחוז חפצם. (והיא תשים בים דרכה אל אשר רוחה ללכת). מדוע לא תשימה החברה אל לבה. כי האיש אשר לשון העם מוזר לו. הנהו נמכר בידי יורדי הים באניות הקטנות. ממכרת עבד? – ועד בואו אל החוף יד עם מוזר נוהג בו. ומציק לו עד מות. – כי בבאם למצולות הים. אז בפחדי מות. יתנו כל אשר להם בעד נפשם – (כי בין אלה. עושי מלאכה במים רבים ימצאון גם בני בליעל פרועי חק ומוסר) וכמה פעמים הוכרחו הנוסעים לשלם בעד כל אחד שמנה פראנק! – מה רבו צרות נפשו. ומה עצמו?

הלא בשמחת לבב. יאותו הנוסעים לתת להחברה גם את המחיר המצער הזה – בעד האניה הקטנה – למען ידעו כי בטח ילכו עד החוף. וישובו שלום אל האניה!

מי יתן כי ראשי החברה אזורי דעת וחכמה. וחגורי חסד ורחמים. ישימו עין בוחנת על שאלותינו היקרות מאוד ודרושות לחפץ הזמן. כי אז נהי' מאושרים. כי על ידינו תצמח זרע חסד ואמת לכל עוברי ארחות ימים. ובפרט לעם ישורון ונותנים הוד ויקר לממשלת החסד. ולמושלה הרחמן האדיר פראנץ יאזעף הראשון יר"ה. ולכל מלכי חסד האדירים.

ועתה המעריכים הנאהבים! אחרי שמנו לפניכם את שאלותנו באר היטב. לבנו בטוח בטובכם. וישרת רוחכם. כי תוציאו לאור את הדבר הזה. 1) וגם אתם תוסיפו לדרוש ביתר שאת. ויתר עז. ולא תמנעו הטוב בכל אשר לאל ידכם. ואל שדי יתן לכם רחמים בעיני אלופי החברה. למלאות משאלותינו באופן מאד נעלה!

וה' יברך מעשה ידיכם. ופועל כפיכם ירצה. ותהי' לברכה בקרב הארץ ובשם כל יקרי רוח נברככם ונודה את שמיכם תחת אשר הפלאתם עשות בפעולתכם לרומם קרן עיר ה'! אשר עד מהרה נקוה כי בכל פה תתפאר ותתהלל פעולתכם. כי יכירו וידעו כי אהבתכם אל ארץ אבותינו. תשוקתכם העזה לעיר קדשינו. היא עשתה ותכונן פעולתכם הרוממה הזאת. וברב עז ושלום חתמנו שמנו בחדש שבט לא תאונה אליך רעה לפ"ק פעה"ק ירושׁלם תובב"א.

• דא גושפנקא דשדר לי מלכא ראשון לציון אברהם אשכנזי ס"ט – Abraham Askenasi Rabbino Maggiore a Gerusalemme – חותם הכולל אנשי עסטרייך בעה"ק ירושלם, חברון, צפת, וטבריא
• חותם הכולל דק"ק אשכנזים פרושים הי"ו בירושלם ת"ו. – Siegel der Jsraeliten Gemeinde Ashknasim Peruschim in Jerusalem – Sigel der Oestreichische Jsraelitische Gemeinde in PELASTINA
• חותם הכולל דק"ג אשכנזים חסידים וואלינער – Sigel der Jsraeliten Gemeinde Ashkenasim Chasidim Woliner in JERUSALEM

"חבצלת" מבשרת ציון, שנה ראשונה, מס' 40, 3 בפברואר 1871, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ע"ד היציאה.

(המשך מנו' 190)

אחרי אשר יבחר לו הנודד מקום לצאת אליו, תולד השאלה איזה דרך יבחר לו לבא למחוז חפצו. בפתרון השאלה הזאת צריכין זהירות יתרה, יען אי אפשר לקבוע מסמרות להתנהג כן תמיד, כי הדבר תלוי בחלופי הזמנים ומצב הדברים. קודם כל צריכין לדעת באיזו אניה טוב יותר לנסוע בעת השנה ההיא, כי לכל המדינות ממדינות הים תצאנה אניות שונות. אניות אנגליות מפליגות מליווערפול, הולל ומסוטהאָמפטאָן, הולאנדיות – מפליגות מראָטטערדם, בעלגיות – אנטווערפען, גרמניות – מבראֶמען והאמבורג, ולפעמים גם אטלקיות מפליגות מגענוא. בבחירת אחת האניות האלו, צריכין לשום לב אל תנאים רבים ושונים במצב הנודד. קודם כל שונים הם מחירי הנסיעה באניות האלו; צריכין לבחר את הזולה מכולן; שונה הוא משך זמן הנסיעה, וע"כ צריכין לבחר את האניה הממהרת בדרכה, כי לפעמים נכבד הדבר הזה להנודדים מאד. אנשים בריאים יוכלו לנסוע באניות אשר מחיר הנסיעה בהן בזול אם כי הנסיעה בהן איננה טוב ביותר, לחלשים ולהנוסעים שילדים קטנים יסעו אתם, להם דרושה אניה הממהרת בדרכה ואשר המושב בה טוב *). טוב לנסוע באניות ההולכות ישר למחוז חפצו של הנודד מבאלה הנקראים „אונדירעקטע ליניען“, אשר על הנוסע להחליף בדרכו פעמים אחדות את האניה (כמו האמבורג – הולל – ליוערפול – נויאָרק). גם נחוץ לשום לב אל הדבר הנכבד הזה: ממשלות הארצות אשר בהן תפליגינה האניות, או אשר דרכן תעבורנה, תוציאינה פעם בפעם חקים שונים ע"ד תנאי העברת הנודדים דרך ארצן. ואלה אשר לא ידעו או לא שמו לבם לזה, סבלו הרבה ונהמו באחריתם.

שני דרכים יש להנוסעים מרוסיא, בים וביבשה; בים – דרך ליבוי ואָדעסא, וביבשה – דרך גבול פרוסיא או אוסטריא. בבחירת הדרך צריכין לשים לב אל חקי אוסטריא ופרוסיא ע"ד העברת נודדי היהודים דרך גבולן וארצן. לעתים לא רחוקות יבאו לעזרת הנודד לפתור שאלת הדרך אשר בה יעבור, בעלי טובות בלתי קרואים, לדבר על לבו כי יסע דוקא באניה פלונית או אלמונית ומוכיחים יתרונה על פני יתר האניות, והודות לבעלי הטובות האלה יסבו הנוסעים בדרכים עקלקלות; למשל ישלחום מליבוי לבראֶמען לא בדרך ישר, אך דרך הולל ויתגוללו באניות ובחופים שונים בזמן החרף בעת הסערות והקור על אחת שתים מכפי הצרך; ולמען לא יקרה כמו אלה צריכין להראות להנודד את הדרך אשר בה יעבור ולבקר את הדרך את הציעו לפניו.

[…]

*) למחלת הים אין כל סגולה בדוקה, אך אין לירא מפניה ביותר, כי אין כל סכנה כרוכה בעקבה ותיכף, בדרוך כפות רגלי הנוסע ביבשה, תעבור מעליו המחלה והיתה כלא היתה. להזהר מפניה צריכין לאכל ולשתות בעת הנסיעה במדה ובמשורה, אל יכנס באניה כשהוא רעב וכן כשהוא שבע ביותר. קודם הירידה באניה צריכין לשאוף רוח צח על מכסה האניה, וכאשר תתקפהו המחלה צריך החולה לשכב על גביו פרקדן, להתעטף בבגד חם וביחוד לשים על הבטן בגד צמר למען יחם לו.

"המליץ", שנה שלושים וארבע, מס' 192, 5 בספטמבר 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה היהודית.

פנקס יומי של נודד.

ד.

… זה עתה הרימה אניתנו את עגנה ותזז ממקומה. הים שוקט. הגלים מכים בו לאט לאט בלי כל שאון. צלצול הפעמון בשר לנו, כי תור ארוחת הצהרים הגיע. כל אחד מהנוסעים מהר לכבוש לו מקום נאות. השלחנות ערוכים לפי הטעם האשכנזי. המזון הנתון הוא על צד היותר טוב. גם אנחנו היהודים המדקדקים באיסור והיתר מצאנו לנו מאכלים נאותים. אצל כל שלחן עומדים משרתים הכן למלאות אחרי כל היוצא מפי הנוסעים. המה מתיחסים אל האחרונים ביראת הכבוד. הנסיעה במחלקה II בכלל היא עונג ממש. החדרים מנוקים תמיד ומיופים, המטות מוצעות בכרים וכסתות כדבעי, אורה בכל פנה. הרהיטים המקושטים והכלים הנאים מרחיבים את דעת הנוסע, עד כי יש אשר לפעמים הוא מדמה, כי בביתו הוא יושב. ביחוד בעת שהאניה מפליגה כיאות בלי רקודים וכרכורים, אז הוא שוכח, כי בדירת ארעי הוא יושב.

ירדתי לראות את שלום אחי דרי מטה. במחלקה זו החלה זה עתה שעת ארוחת הצהרים. התבוננתי אל המאכלים הגסים והמזוהמים וגועל נפש תקפני למראם. נדמה לי כאלו בטעות הגישו להנוסעים מאכלים שהוכנו לכתחילה בעד הולכי על ארבע… אולם בין המסובים בכנופיא זו מצאתי רק מעט יהודים. שאלתי אותם, אים המה שאר אחיהם. „היהודים הכשרים הללו, ענוני בלצון ובאיזה כעס מוסתר, עורכים להם „סדר“ מיוחד; אסטנסים המה ואינם יכולים לעַכל בשר בהמה בלי סירכא“… פניתי מהם בשאט נפש ואתור אחרי היהודים הנזהרים מפת בגם. מצאתי חבורה גדולה של יהודים יושבים על קרקע האניה ואוכלים תפוחי אדמה בלתי מקולפים, דגים מלוחים ופת קיבר.

„הזה הוא ה„מאכל הכשר“, אשר בעלי האניה מפרנסים אתכם בו“? שאלתי אותם. „גם זה הוא חסד גדול מהאדון רב החובל, אשר הואיל בטובו להרשות לנו את העונג הזה; בהיותנו בהמבורג הבטיח לנו לתת גם בשר, גם הרב שטערן ערב לנו, כי באניה ערוך תמחוי כשר בשביל היהודים, אך בבואנו הנה נוכחנו, כי „לא דובים ולא יער“, אין כאן מאכל כשר, כי אם סמית עינים ולא יותר“.

מה רב ההבדל בין המחלקה II למחלקה הזאת, דמיתי בלבי: בראשונה הכל טוב, הכל מתוקן, ופה, אהה, מה נורא המחזה! לא מקום משכן אנשים פה, כי אם מרבץ לבהמות; החלאה והזוהמא, האויר המעופש והמחניק עושים את הישיבה בה למסוכנה. תמה אני במה הפסידו כל כך הנוסעים במחלקה זו, הלא הסכום העודף שהנוסעים ממדרגה שניה משלמים הוא מצער מאד לפי הערך ומדוע איפא זכו הם להרחבה כזו והראשונים משוללים גם את צרכיהם ההכרחים?

… היום החמישי לישיבתי באניה. אתמול והיום כבר לא הלכתי אל השלחן לאכול. „הנענועים“ כבר החלו. מעת באה האניה ב„אוקינוס“ המירה את מהלכה השט והישר והיא עושָׁה קפיצות משונות. גלי המים הזידונים מכים בה בלי חשך והיא מתאבקת אתם ונלחמת על נפשה. התמורה הזאת הביאה תמורה גם במצבם של הנוסעים. שלשת הימים הראשונים היו עליזים ומבודחים; התאבון גבר אצלם והקיבה עשתה את תפקידה. אך ביום האתמול כבר סר מהרבה מהם הרוח העליז והמה יושבים עצובים על מכסה האניה ומתפרנסים רק באוירו של ים. אוכל תזהם נפשם.

והדברים אמורים רק בנוסעים ממחלקה II, אולם הנוסעים דרי מטה אינם מסתפקים בדברים המנוים למעלה בלבד… הם אינם יושבים בטל חלילה, המה מתעסקים ב„הקאה“ כדין וכדת. „מחלת הים“ ענוה היא והיא אוהבת להתחבר ביותר אל נחותי דרגא…

והסחי והחלאה מתרבים במדור התחתון והרצפה מלאה קיא צואה בלי מקום. והמשרתים האשכנזים חורקים שן ומקללים קללות נמרצות את ה„נפשות הנמבזות“ ואת ה„חזירים הארורים“ ואינם זזים ממקומם לנקותה.

ורב החובל והרופא? אמנם כן המה עושים את חובתם. על מכסה האניה במחלקה I ובמחלקה II המה מטילים כמעט כל היום והמה נגשים כפעם בפעם אל הנוסעים ופונים אליהם בשאלה: „ומה, השלום“? ביחוד המה מתיחסים בדאגה יתרה אל ה„מין היפה“ כלומר אל אלה אשר השם הזה הולמן באמת…

יהודי אחד רופא, נוסע אתנו במחלקה II והוא סר כפעם בפעם אל המחלקה השלישית לעין על החולים ולהמציא להם עזרה. הוא איש בעל מדות תרומיות. הנה הוא עומד וזועק חמס, לפני כנופיא של נוסעים, על העול הנעשה להאמללים דרי מטה; על אשר רב החובל והרופא, המנומסים לכאורה כל כך ולטוב לבם אין קץ וקצב, לא ישגיחו כלל על החולים השוכבים סרוחים על מטותיהם ומתכוצים מרב כאב. הנה יהודיה עם ששה ילדים הראה באצבעו ממעלה למטה על אשה אחת השוכבת על המכסה ומסביב לה מחנה קטנה של ילדים, זה כשני ימים אשר לא בא אל פיה אף מעט מים, גם הילדים לא טעמו כל אוכל; המחלה תקפתם בחוזק כל כך, עד כי פשוט בסכנה הם. מהראוי לתת להם איזה דבר בשביל לחזקם מעט, אך אין איש אשר ישים את לבו להם. הדר כבוד הרופא איננו משפיל את עצמו לרדת אל הדיוטא התחתונה“.

בתוך כך נגשו הרופא ורב החובל וכמנהגם קראו אל כל הכנופיא: „ומה השלום“? „אין שלום, ענה הרופא שלנו, בקול רועד ובכעס כבוש. ו„מה אתך, אדוני?“ שאלהו רב החובל. אי אין דבר לי שלום אך שם למטה ב„לול של תרנגולים“ נורא המצב. אנשים גועים ממש לעינינו ואין מושיט להם עזרה. רב החובל עקם את פניו ויפסיקהו באמצע דרשתו. „אל לך, אדוני, להתמרמר כל כך. אנחנו משגיחים גם שם. כמובן לשהות שם כל היום אי אפשר מפני הריח הרע הנודף מהנוסעים המזוהמים“…

כך הוא כבר המנהג באניה מכיון שאדם נוסע במחלקה III אין כדאי לטפל בו והוא מוקצה מחמת מיאוס…

נוסעים מנוסים אמרו לי, כי בכל זאת בברמן אין הדבר כך וההבדל בין המחלקה השניה להמחלקה השלישית לא גדול באופן כל כך מבהיל.

א. קפלן.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 220, 11 באוקטובר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

באלין.

א.

על חוף נהר אולסטור היפה בהאמבורג נמשכת עין הרואה ביחוד אל בנין גדול הבנוי כולו מאבני-שיש גדולות. על דלתות שערו הגבוה מתנוססת הכתובת האשכנזית הזאת: „השדה שלו הוא – העולם“.

סיסמת-גאון זו שייכת לשלטון חברות האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שהדיריקציה שלו נמצאת בבית-השיש הנהדר הזה. זוהי סיסמת חברת-האניות המפורסמת, אשר אף כי הוא מוסד פרטי, רם ונשא הוא בעיני האשכנזים כצי-המלחמה הגרמני.

בגרמניה ישנם מוסדות פרטיים אחרים, הנחשבים להאשכנזים כדברים שבקדושת האומה. על הקדשים הלאומיים האלה נמנים, למשל, הדיריז'אבלים של ציפילין או בתי-חרשת הנשק של קרופ. הכל זוכרים עדיין את יובלו של קרופ, שנעשה לחגיגה לאומית, שהשתתפו בו כל מושלי-אשכנז עם הקיסר ווילהלם בראש. ובשנה שעברה, כשהאשים הדיפוטאט הסוציאליסטי ליבקניכט מעל במת הפרלמנט את סוכני החרשת של קרופ בעוון שוחד, אם כי בסכומים לא גדולים, לפקידי-הצבא הקונים נשק בשביל הממלכה, אז התנפלו בחוגים הנאציונאליסטיים והפאטריוטיים על הקטיגור הזה וקראו אחריו: „הוציאוהו ויענש!“…

גם מוסד חברת האניות ההאמבורגיות-אמיריקאיות, שנעשה לאחד מגדולי העסקים הקאפיטאליסטיים, כבוד שמו גדול לכל העם, אם כי לא באותו יחס ההערצה שמתיחסים בו אל הקבלן המספיק כלי-מ[ש]חית לעולם. בתור כלי-שרת ענקי להתרבות כבש המוסד הזה ביחד עם חברו הברימיני הלויד הגרמני הצפוני בשביל קשרי-היחוסים המסחריים והאנושיים-כלליים של אשכנז דרכים רחבים אל הארצות היותר רחוקות שבעולם. החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, שנוסדה עוד בשנת 1847, בזמן שהתקיימו עדיין ספינות עשויות עץ ואניות-מפרש פשוטות, מקפת עתה במסלות אניותיה את כל כדור הארץ. כל הרחבה שנעשית בעסקי החברה הזאת, כל אניה גדולה חדשה הנוספת על הצי שלה, נחשבת כמפעל גדול בהפוליטיקה העולמית של גרמניה, המשמש ענין להקיסר ווילהלם להתגאות בו.

הנה גם עתה אנחנו קוראים בעתונים, כי ווילהלם השני מהר לנסוע להאמבורג להיות שם במעמד הורדת אנית-קיטור ענקית חדשה של החברה ההאמבורגית-האמיריקאית. האניה הזאת היא אחות שלישית להאניות הענקיות „אימפיראטור“ ו„פאטירלאנד“, שעוררו רעש כ"כ גדול בעולם.

לפני שתי שנים נזדמן גם לי לראות חזיון-פלא זה. אז הורידו אל הים את האניה „אימפיראטור“, שנבנה בבית-החרושת ההאמבורגי „וואולקאן“ ובתור הראשונה מטפוס שלשת ענקי-האוקינוס, שהחליטה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית לבנות, יכולה היתה להחשב לאנית-הקיטור היותר גדולה שבעולם. במשך שלש שנים רצופות עסקו ששת אלפים איש בבנין האניה הזאת. ארכה – 276 מיטרים ורחבה – 30 מיטרים. מלבד המלחים ומשרתי האניה, שמספרם עולה לאלף איש, יש מקום באניה עוד לארבעת אלפים נפש. המהירות הבינונית של הנסיעה, שאניה זו מוכשרת אליה, היא קרוב ל-24 מילי-ים או 42 ווירסטאות בשעה.

אבל בעלי החברה ההאמבורגית ידעו יפה, כי אם יסתפקו רק בבנין אנית-קיטור אחת כזו, אז יהיו האמיריקאים המפונקים מחכים תמיד רק לבואה להשתמש בה לצורך מסעי-הטיול שלהם על פני ים אוקינוס. לפיכך החליטה לבנות במשך חמש שנים שלש אניות-ענק מטפוסה של ה„אימפיראטור“, ואמנם כעבור שתי שנים כבר נגמר בנין האניה „פאטירלאנד“, שארכה 200 מיטר ורחבה – 80 מיטר וחצי ויש בה מקום ל-5,250 נוסעים מלבד 1,200 מלחים ומשרתים. לפני חדש ימים עשתה אנית „פאטירלאנד“ את נסיעתה הראשונה לאמיריקה.

עוד העולם כולו נמצא תחת השפעת הרושם הכביר הראשון שעשה ענק-ים זה, והנה הורידו בימים האלה בהאמבורג אנית-קיטור שלישית ע"י אותה חברה. לאניה זו קרא הקיסר ווילהלם בשם „ביסמארק“. „ביסמארק“ היא ארוכה קצת מן „הפאטירלאנד“ ויש בה מקום ל-5850 נפש. לע"ע נגמר בנינה הכללי ועוד שנה אחת דרושה לתקונה ולשכלולה הגמור. בעזרת שלשת אניות-הענק האלה, שמחיר כל אחת עולה ל-35 מיליונים מארק, מקוה חברת-האניות ההאמבורגית לתפוש בידיה את כל הובלת האנשים והחפצים בשביל התערוכה העולמית העתידה להיות בשנת 1915 בסאן-פראנציסקה.

„לוזיטאניה“, „מאווריטאניה“, „טיטאניק“ האומללה ויתר אניות-הענק של החברות האנגליות באין הנה לעומת האניות הנזכרות של החברה ההאמבורגית. גם חברת הלויד הגרמני הצפוני, שיש לה אניות מופלאות כמו „וואשינגטון“, אינה יכולה להתחרות עם אחותה ההאמבורגית, אם כי בסוף שנה זו מתכוננת גם היא להוריד הימה אנית-ענק בשם „קולומבוס“.

בקונטרס שהוציאה החברה ההאמבורגית-האמיריקאית למטרת ריקלאמה יש ציור אחד ומתחתיו הכתובת הזאת: „אלמלי נפגש „קולומב“ עם „האימפראטור“. על הציור אנו רואים מתנשא למעלה ראש אניה ענקית מן הטפוס המושל בים עכשיו בזמננו, וללבה הכביר מחוברת ספינת-תורן קטנה שנסעו בה מגלי הארץ החדשה. מן הצד האחר – הוד פלא נורא תוצאת המיחניקה האנושית, ומצד שני ספינה מעולפת הוד תעמולה רומאנטית, שעתה היא יכולה להצטמצם באולם של מוזיאום, ושבאמת היא אביהם הקדמון של „האימפיראטור“, ה„פאטירלאנד“ ו„ביסמארק“.

ב.

בחלקי נפל האושר להמצא בין הקרואים שהוזמנו להשתתף בנסיעתה הראשונה של „הפאטירלאנד“. רשמי שני הימים ושני הלילות שבלינו בתאי-מסע שלא ידענו אותם קודם של מיליונירים ומיליארדירים ישארו חרותים לזמן רב בזכרון סופרי-העתונים שבחברתם עשיתי נסיעת-ים קטנה מקוקסטאפין עד חופי אנגליה.

אם להשוות את ה„אימפיראטור“ או את ה„פאטירלאנד“ לבית-מלון מן היותר מהודרים יהיה זה שווי באנאלי מאד. את הדבר הזה כבר אמרו לפני יותר מחמשים שנה ע"ד האניה “Great Eastern„ שהקדיש לה ז'ול ווירן את אחד מספוריו הפאנטאסטיים. אמנם מאז התפתח והתקדם בנין בתי-המלון במדה מרובה מאד. אני לוקח לי לאמת-המדה את בתי-המלון ממדרגה הראשונה הידועים לי בברלין כמו „אבלון“, „איספאלאנד“ ו„בריסטול“ והריני צריך להגיד, כי המלון „פאטירלאנד“ הצף על פני ים מצטיין מהם בהר תפארתו ושכיות סגולותיו בתענוגות בני-האדם. זהו לא בית-מלון אחד, כי אם שורה שלמה של בתי-מלון שונים, כמובן, זה מזה. אין זאת, כי רק לחברה זו אפשר לשכלל ברחבות יתרה מדורים לנוסעי המחלקה השניה והשלישית. אבל הם נמצאים בין שני צירים: בין המחלקה הרביעית, שנמצא בה המינימום של מה שנחוץ ובין המחלקה הראשונה שנמצא בה המאקסימום ממה שאפשר להשיג. בני ארצנו מן „התחום“ ואכרים הרבה שנסעו לאמיריקה לבקש להם עבודה לפי שעה שלמו במחיר המסע לניו-יורק רק שלשים רובל. יען כי הנסיעה הראשונה של האניה החדשה היתה קודם לזמן שנועד לה והיה צורך בדבר לקבץ נוסעים „בין המכסה“ במהירות ולעשות להם הנחות שונות. מחיר המסע בתא שנמסר ברשותי עולה עד לניו-יורק לסכום של אלף מארק. שכני היותר מאושר, האסטרונום המפורסם ומחולל התנועה המוסרית בגרמניה, הפרופסור הישיש בן 82 שנים ווילהלם פירסטיר – הנשיא המכובד של האגודה האשכנזית שנוסדה זה לא כבר להמצאת עזרה להאסירים הגולים הפוליטיים והכלואים בבתי-האסורים ברוסיה – לשכני זה ניתן מעון יותר מרווח עם תא מיוחד לאמבטי ועוד. הריני להעיר אגב אורחא, כי הישיש הנכבד הזה הוא אביו המאושר של האינז'יניר פירסטיר, שבנה את „הפאטירלאנד“. בשביל אנשים בעלי-משפחה ובעלי-מיליונים ישנם מעונות של חדרים אחדים לכל אחד עם שתי מחלקות לאמבטאות, עם מזוה, מעון למשרתים, אכסדרה מיוחדת המקושטת ציצים ופרחים ושחלונותיה הרחבים נשקפים אל הים. מחיר מעון שכזה באגף מיוחד הוא עשרת אלפים רובל, עם כל צרכי אכילה ושתיה, כמובן…

הנוסעים שבים איש איש לתא שלו רק לאחר חצות לילה. כל היום עובר בשאון החיים ובשעשועים שונים. על ה„פאטירלאנד“ כמו בברלין ישנם מעין „חיי-ליל“ מיוחדים. לא לחנם מוארת העיירה הצפה על פני המים ע"י 15,000 פנסים אליקטריים. דרך שבעת הקומות של ה„פאטירלאנד“ עוברות מכונות של העלאה ונמשכות מעלות המכוסות במרבדים רחבים ויקרי-המחיר. בלאבירינט זה של המכסות, הפרוזדורים, האצטבאות והרחבות המרובות והאולמים השונים אפשר למצוא דרך רק בעזרת מנהל. בדומה למה שנוהג ברחובות לונדון, צריך לשאול גם בה את הפקיד, המורה באצבעו את הדרך הקרובה ומוסיף על זה: „ושם תשוב ותשאל“, וכן הלאה… באולם-המאכל הנהדר, שאתה מבקר אותו שלש, ארבע פעמים ביום, יש מקום ל-750 איש. ומי שאינו רוצה להסתפק בארוחה הכללית באולם היפה הזה, ששם יושבים להן הנוסעים ברוחה לפני שלחנות עגולים קטנים, יכול בעד מחיר מיוחד לאכול בריסטוראן המיועד למרומי-העם של הפירמה הלונדונית המפורסמת „ריץ קארלטון“. אם רוצה אתה, עומדים לצרכיך גם קאביניטים מיוחדים, אם לא תוכל להתקיים בלעדיהם במשך ששת הימים שאתה עובר את האוקינוס.

בין ארוחה לארוחה בוודאי שתכנס לחדר גידול הפרחים, כדי לקחת משם שושנה לשימה בשולי מעילך. שושנים חיים מקשטים גם את המקום המיועד לך בחדר-המאכל. לפני ארוחת-הבוקר הראשונה או השניה אפשר לשחות באגן-מים רחב, לרחוץ באמבטי ששוטפים אליה מי-הים, להכנס לבית-מרחץ טורקי או רומאי, להתרגל בחלוץ-עצמות באולם המיוחד לעמלנות או להתעסק בכל מיני ספורט על המכסה העליון. מי שנזקק לצורך בריאותו לטיול, יודע, כי שלשה סבובי-עגול על המכסה הוא דרך של ווירסטה אחת. מעל המכסה אפשר להביט אל התהום הפתוחה של מחלקת המכונות, שבה דופק לבה של האניה בכח של 900,000 סוסים, או שאתה עומד ומתבונן להתכונה הרבה שבחרי-המבשלות, ששם מכינים מאכל לצרכם של חמשת אלפים נפש. הן במשך ששת ימי-המסע עומדים להאכל 45,000 לטראות בשר, 8,500 לטראות של בשר עוף וחיה, שמונת אלפים לטראות של דגים חיים, 48,000 ביצים, ועומדים להשתיה 12,000 בקבוקי יין, אדום ולבן, 5,100 בקבוקים של יין שאמפאניה, 2,200 בקבוקים ליקר וקוניאק, שלשים אלף צלוחיות שכר ו-15 אלף בקבוקי מי מיניראל… אני קראתי בשם רק מקצעות אחדים של צרכי הכלכלה המונחים במזוים המיוחדים שמשתרעות על שטח של 2,850 מיטרים מרובעים.

הרבה מצרכי-הכלכלה האלה נמכרים גם בתוך הנוסעים בין המכסה. המיוחשים הנוסעים במדרגה הראשונה עוברים לפעמים כדי להפיג את השעמום הבא מרוב תענוג, אל הציר שכנגד, מקשיבים לתיאבון לצלצלי זמרת ה„הארמוניקה“ של האכרים הרוסים, אל השיחות הסוערות של קבוצות המהגרים היהודים, מתבוננים אל הצעירים והצעירות המתנים אהבים בגלוי ומתחקים מתוך התעניינות מרובה לכל השאון והמהומה הבוקעים ועולים מתוך סביבת ההמון המנומר. בשעה השביעית או השמינית בערב מתחילים „הרחובות והככרות“ של האניה מתרוקנים, השאון הולך ושקט והחיים מצטמצמים ומתכנסים בפנים. עוד בשעת „ארוחת-הצהרים“ מקבלת המחלקה הראשונה עפ"י התכונה הרבה המתעוררת בה צורה של היכל מלכים והיא מגעת לגובה שלה באולמי הקונצירטים והמחולות.

החברים האשכנזים, שנמצאו אתי יחד ב„פאטירלאנד“ אמרו בדרך חדוד, כי לשלמות אושר החיים כלום חסר פה בלתי אם מסלת-ברזל עוברת על גג האניה וברכת-מים גדולה, שיהא אפשר לטייל בה בסירות. אחרים באו בתביעות יותר פשוטות. הללו שאלו: וכי אי-אפשר להעמיד ביליארד באולם-העשון היפה? הלא, כנראה, אין שום גל יכול להוציא את האניות האלו משווי-המשקל שלהן.

ג.

הסיסמה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית שרשמתי בתחלת מאמרי: „מיין פעלד איזט די וועלט“, קשורה קשר אמיץ באדם המופלא העומד עתה בראש המפעל הגראנדיוזי הזה. אם אפשר לאמר בנוגע להגיניראל-אדמיראל טירפיץ כי הוא שהרים את צי-המלחמה הגרמני אל הגובה האפשרי, אפשר להחליט בוודאות לא פחותה מזו בנוגע להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות ההאמבורגית, באלין, כי הוא יצר את צי-המסחר של גרמניה. ההיסטוריה של הממלכה הגרמנית מזכרת כבר עכשיו בין גדולי יוצריה מתוך יחס של כבוד ותהלה מיוחד את היהודי ההאמבורגי הצנוע, המסלק את עצמו הסתלקות גמורה מכל תארי-כבוד והצטיינויות ומשרות וכהונות היותר גדולות וחשובות, אבל לא הסתלק רק מעבודתו. בכל פעם שחפץ הקיסר ווילהילם למנות את באלין למיניסטר או לצרף אל שמו הכנוי „פון“ הניתן לאצילים או למנות אותו לחבר בית-האדונים, השתמט באלין מן הכבוד הגדול הזה וענה: „אין מקומי מכירני בסביבה הביוראקראטית; פה בהאמבורג אני מקוה לפעול לטובת המולדת בתועלת יותר מרובה מאשר בלשכות-הסופרים של רחוב ווילהילם בברלין“. ורק תשורה אחת נאות לקבל מאת ידידו המושל – תמונתו הפוטוגראפית של הקיסר וכתובים עליה בעצם ידו דברי-הקדשה אלו: „לחלוץ החכם הרואה את הנולד והשקדן שאין דומה לו של המסחר והאיקספורט שלנו“.

זהו תואר-הכבוד היחיד שמתגאה בו באלין יותר מאשר בשם אציל, רם-המעלה, סטאטס-סיקריטאר, יועץ-סתרים ועוד מן ה„טיטולים“ האלה, שנכון האשכנזי למסור את נפשו עליהם.

אלברט באלין הוא בנו של סוכן האמבורגי בינוני לעניני הגרה. הוא נתגדל באותה הפרופיסיה, שעל ידה נתפרסם בהמשך הזמן בכל העולם. כמנהג הישן של המקום נסע בעודו עלם לשנים אחדות לאנגליה להתרגל שם בתורת-המסחר. הצעיר ההאמבורגי הרבה לשקוד על למוד מסחר הים מכל צדדיו, וביחוד את ענין משלוח המהגרים, שנעשה למקור של זהב לחברות האניות הטראנס-אנטלאנטיות. בשוב באלין לארצו קבל משרה בחברת האניות “Carre Line„ ובה הוטלה עליו החובה הבלתי-נעימה ללוות עד להאמבורג את קבוצת המהגרים ולהביא אותם שם לאניות הולכות אל מעבר לים אוקינוס. לא ארכו הימים ואדוני באלין הכירו בכשרון האורגאניזאטורי שלו וחריצות עבודתו ונוכחו, כי ראוי הוא למשרה יותר חשובה. אז הפקידו אותו למנהל את כל עניני ההגרה. בעת ההיא היה רק בן עשרים וחמש שנים. כעבור זמן מעט התבוננה החברה ההאמבורגית-אמיריקאית, כי חברת-האניות Carre Line תופסת מסבות בלתי מובנות לה את המקום היותר חשוב במקצוע ההגרה. כמו יד נעלה מעוררת את המהגרים יוצאי אירופה המזרחית והדרומית לבוא בהמוניהם אל האניות הקטנות השייכות להחברה המתחרה אתה. לאחר חקירה ודרישה בדבר נתברר, כי הגורם למפעל-הקסם הזה הוא „איזה באלין“, אשר עלתה בידו לפרוש רשת שלמה של סוכנויות להגרה ברוסיה, אוסטריה ואיטליה. כדי להפטר מן הקונקורינציה הזאת לא נשארה דרך אחרת בלתי אם לקנות בשלימותה את חברת ה-Carre Line. בשנת 1886 עברה החברה הזאת לרשותה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית ואתה עבר אליה גם באלין. הפרחת מצבה של חברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית מתחלת מן העת, שקרבה לעבודתה את האיש הצעיר, שהיתה לו השפעה כל-כך עצומה על שוק-ההגרה.

הרי בזה לדוגמה מספרים אחדים האומרים הרבה. בשנת 1886, כשנכנס באלין לעבוד בחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית, עלה סכום ההון שלה 15 מיליונים מארק, הרווח הנקי שלה היה אז מיליון וחצי מיליון, ובשנת 1912 עלה ל-56 מיליונים וחצי מיליון מארק. בשנת בשנת 1886 קשט הדגל הלבן הכחול של החברה רק 25 אניות נוסעות בים אוקינוס, ועתה הוא מנפנף על 180 אניות. עד תקופת באלין הכילו כל האניות השייכות להחברה 60 אלף טונים ובקיץ שנת 1911 עשתה את נסיעתה לאמיריקה האניה „אימפיראטור“ המפורסמת הכוללת בעצמה יותר מ-50 אלף טונים. בעת הזאת נכנסו להצי השייך להחברה ההאמבורגית-אמיריקאית – ביחד עם אניות-העזרה – 440 אניות הכוללות מיליון וחצי מיליון טונים, ובאופן זה הוא שקול כנגד ציי-המסחר של עשר ממלכות אירופאיות.

אניותיו של באלין עוברות את הים בחמשים נתיבות.

כשנכנס באלין לחברת-האניות ההאמבורגית-אמיריקאית עם מספר קטן של אניות-הגרה, הביא בעת ההיא אתו הצעות ותכניות גדולות ומעובדות, שבהמשך הזמן עשו שם תהלה לצי-המסחר האשכנזי. האצילים ההאנזיים, שנמנו בין חברי הועד הסדרני של החברה, התיחסו בתחלה בחוסר אמון אל הצעותיו הדמיוניות של סגן הדיריקטור. אבל מעט, מעט התחילו הזקנים מתרגשים ומתפעלים מן הרצון הכביר והאיניציאטיבה העשירה ומרץ-הברזל של חברם הצעיר. הם ראו, כי יש בו כל הכשרונות הראוים להיות להם למנהל ונתנו לו כר נרחב ובלתי-מוגבל לעבודתו. בשנת 1900 נעשה להגיניראל-דיריקטור של חברת-האניות כולה.

ומלך זה בלי-עטרה של הריפובליקה ההאמבורגית, אם הורשה להשתמש במבטא פאראדוקסאלי זה, הוכר עתה הכרה כללית לראש נסיכי האניות בעולם כולו. הוא בונה את האניות היותר גדולות בבתי-החרשת שלו עצמו, ואינו מניח מידו, בלי להשתמש בה, שום אידיאה חדשה במיחניקה של בנין אניות. בלעדיו אין נעשה דבר קטן וגדול בפוליטיקה של מסע האניות שבכל הארצות.

עתה פתוחות לפניו כל הדלתות. אבל את באלין אפשר לראות רק לעתים רחוקות מאד בחברת בני-האדם. הוא עובד מופלא במינו, הוא היותר חרוץ בין המון הדיריקטורים הסרים למשמעתו. הקיסר שבא לעתים קרובות להאמבורג אינו עוזב מעולם את העיר הזאת בלי לבקר את באלין בהיכל אשר מחוץ לעיר ובלי להביע לו בכל פעם את תודתו ורחשי הכבוד שהוא רוחש לו. יש אשר מתוך האריסטוקראטיה הקדמונית נשמע איזה מבטא של אי-רצון ביחס אל הקיסר ווילהלם, שהוא מחזיק לעין כל בקשרי ברית ידידות עם איש המתגאה במוצאו היהודי.

"הזמן", שנה רביעית, מס' 141, 5 ביולי 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הבארון עדמונד רוטשילד בא"י.

(דין וחשבון מאת סופרנו המיוחד).

יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.

עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.

כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את  האורח בכבוד.

בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.

ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת  ותסענה לפתח תקוה.

מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.

* * *

(מגליון 24)

מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה  ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.

ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.

והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.

[…]

"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 24, 9 בפברואר 1899, עמ' 2; מס' 25, 10 בפברואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.