בשנת קיומו השמינית זכה בית הספר הימי בספינת אימונים משלו. החבל הימי לישראל רכש בשבילו את הספינה „ולדורה“, שהגיעה החודש לחופי הארץ והיא עוגנת עתה בנמלה של חיפה.
בשנים שעברו נאלץ בית הספר להדריך את תלמידיו בסירות אימונים בלבד; להפלגות ארוכות היו החניכים יוצאים בכלים שאולים, ובעיקר – בספינת המפרשים של „הפועל“ ע"ש ארלוזורוב. הספינה „כף פילר“ שהועד הבריטי של החבל הימי לישראל קבל במתנה ערב פרוץ המלחמה, ממשפחת זליגמן בלונדון – לא יכלה להגיע לחופינו עקב תנאי המלחמה המיוחדים. עתה היא טעונה תקונים יסודיים, על מנת שתוכל שוב להפליג למרחבי הימים. בהמלצת מומחים נרכשה על כן הספינה „ולדורה“, בה ימשיכו התלמידים את אימוניהם בשיט.
יום גדול היה זה לבית הספר הימי, כשתלמידיו השיטו את „ולדורה“ לחיפה. כלי נאה היא הספינה, מצוידת במלוא הציוד הדרוש ומותאמת לעבודת ההדרכה. הספינה הופקדה מעתה בידיהם הזריזות והנאמנות של תלמידי בית הספר ומדריכיו – לתועלת ולברכה לצעירינו, העושים את מלאכתם על פני מים רבים.
החבל הימי לישראל רואה ב„ולדורה“ נכס רב ערך לחנוכו הימי של הנוער שלנו ומכשיר ראשון במעלה לאימוניו. ואין זה אלא שלב נוסף בעבודתנו.
פרטים על „ולדורה“
(מיומנו של רב החובל ס. שינמן)
„ולדורה“ נבנתה ב-1903 ב-Fairlie. הספינה עשויה עץ ותחתיתה מצופה פחי נחושת. ארכה – 79 רגל (כ-27 מטר), רחבה – 18 רגל ועמקה – 12 רגל. הטונז' – 106 טון. מהירותה 6–7 קשרים. מערכת המפרשים שלה – מסוג "Ketch". מנוע הדיזל שלה – בן 50 כ"ס. יש לה גם דיזל נוסף להנעת הגנרטור החשמלי, למילוי הסוללות. על ספונה של „ולדורה“ – סירת מוטור מונע בבנזין, סירת הצלה וכל הציוד הדרוש.
בחלק הקדמי של הספינה (Forecastle) – 7 מטות לעובדים. מטות נוספות נמצאות ב-3 התאים שבספינה. במרכז הספינה – חדר אורחים וארון ספרים גדול בו. לצדו – מטבח (עם תנור פחם) וחדר מיוחד להכנת הארוחות. באמבטיה – גם מים חמים.
יצאנו עם „ארלוזורוב“ לקבל את „ולדורה“ ב-18 ליוני 1946, ב-6 בערב. 3 מדריכים היינו (רב החובל ס. שינמן, ש. טנקוס וי. אגייב) ו-10 תלמידים מהמחלקה השלישית. ב-23 ביוני עם ערב ראינו את אורות אלכסנדריה ולמחרת הבקר נכנסנו לנמל. נעצרנו שם ע"י משמר החוף והוכרחנו לעגון בכניסה אל הנמל. רק אחה"צ נכנסו לנמל פנימה. המשטרה אסרה עלינו את הירידה לחוף ובמשך כל ימי היותנו באלכסנדריה נשארנו על הספון תחת משמר של שוטרים.
הייתי היחידי, שנתנה לו הרשות לרדת לחוף. סיימתי את המו"מ עם בעל הספינה, ה' F. N. C. Rees והשלמתי את הקניה. עד ה-6.7 נשארו אנשינו ב„ארלוזורוב“. באותו יום נרכשה הספינה ונחתם חוזה הקניה במשרדו של הקונסול הבריטי. מחצית האנשים עברו אז ל„ולדורה“.
ב-9.7 יצאה „ארלוזורוב“ חזרה לחיפה ולמחרת היום ב-10.7.1946, בשעה 18.00 – עזבה „ולדורה“ את נמל אלכסנדריה. ברוח נוחה הגענו לחיפה ב-13.7.46 בשעה 16.00, לאחר 70 שעות הפלגה.
[…]
"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ב' (י"ד), יולי 1946, עמ' 2–3. העתק דיגיטלי של החוברת כולה.
תל-אביב, יום ד'. – קבוצת עתונאים ומוזמנים ביקרה היום על סיפונה של „וולדורה“, ספינת האימונים החדשה של בית-הספר הימי, שעגנה בימה של תל-אביב, לאחר שחזרה ממסע „הבתולים“ שלה חיפה–קפריסין–בירות עם חניכי בית-הספר.
הספינה „וולדורה“, שנרכשה על-ידי החבל הימי לישראל נבנתה באנגליה ולמרות ש„גילה“ הוא למעלה מ-40, מצבה טוב מאוד ואפשר להפליג אתה להפלגות ממושכות. היא נקנתה מאנגלי הגר באלכסנדריה והובאה ארצה בקייץ זה. בקרוב תפליג מחדש לבירות עם תלמידי-בית הספר הימי.
הספינה שטה תחת פיקודו של קומנדר מילר, שחזר לא-מכבר מאנגליה כדי לנהל את מחלקת השיט של בית-הספר הימי בחיפה. חבר העובדים מונה 15 מלחים-תלמידים, אך בקרוב אפשר יהיה להגדיל את מיספרם. הספינה היא בת 106 טונות אורכה 27 מטר ורוחבה 6 מטר. מצויידת במנוע דיזל ויש לה גם מנוע נוסף להנעה ומילוי סוללות החשמל. על סיפונה יש סירת מוטור המשמשת כסירת הצלה וגם כל הציוד הנדרש. במרכז הספינה חדר-אורחים גדול, יש בה תאי שינה, מחלקה מיוחדת לנשים, אמבטיה עם מים חמים, מטבח עם תנור פחם וסידורים רבים אחרים.
במסיבת עתונאים, שנערכה על סיפון הספינה, מסר ש. טולקובסקי, כי בעוד 3 חודשים תגיע לנמל הזה האניה הראשונה של חברת „צים“, שתזדקק ל-90 עובדים. בדעתה של „צים“ לרכוש עוד השנה אניה נוספת.
ד"ר סולובייצ'יק סגן-יושב-ראש החי"ל הביע את צערו על היעדרו של ד. רמז, שודאי היה מקנה לספינה שם מתאים והיה שמח למראה הכלי החדש.
בשירת „התיקווה“ שהתנשאה מעל לסיפון הספינה נסתיימה המסיבה.
"על המשמר", שנה ה', מס' 964, 3 באוקטובר 1946, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מה הניע את אנשי „הליגה הימית“ לערוך את כינוסם הראשון על פני גלי הים? האם הבריחה מפני היבשה? הרצון להתיחד עם עצמם, כשאין שאונם של „אנשי היבשה“ מפריעם? ואולי בקשו על ידי כך להודיע על אהבתם העזה לים?
מסדרי הכינוס לא גילו את הטעמים להחלטתם זו, אולם מראשית הכינוס ועד סופו, נראה בעליל, כי הים שימש סמל מצוין לכינוסם של בעל שאיפה מתהווה, בעלי תשוקה, שערטילאותה מרובה על הלבוש הנראה לעין.
משחק הגלים הללו; תנודותיה הקלות של ספינת „הר ציון“; נצנוצי שמש בחלקת הים התכול; האורות הרומזים בחשכת ליל אין כמוהם לסמל את המתרחש על סיפונה של אוניה, בהתכנס מתי מעט להביע איש לרעהו מרחשי לבו ומעוף דמיונו שכוחו בהפלגה ובניתוק עצמו מעל הקרקע המוצק המשים כבלים ומשעבד לחוקים קשים. לפעמים טוב ואפילו נחוץ לרחף בין שמים וים, לחלום על החוף מבלי לראותו בבהירותו, אלא כמבעד לצעיף הערפל, כאותן כבעות החוף, שנראו מעל סיפון הספינה לוטים ורומזים, קרובים ורחוקים כאחד.
*
ספנות עברית, עצמאות ימית – הרים גבוהים, שיאי-שחקים לעם עני, שכברת היבשת שכבש לו בשנות דורות עודנה כה רכיכה ומתנודדת. כיבושו של שעל אחד בים שקול כנגד כיבוש חלקה גדולה ושמנה ביבשה מצד המאמץ הגדול הנדרש לכיבוש זה. רבואות פונטים סכומים פעוטים הם במרחבי-ים, מחיר ספינה קטנה אחת. ובכן מאין יבוא עזרנו בים?
הונם של ישראל המפוזר והמפורד על פני כל חלקי תבל חלק לו ונחלה גם על פני מים רבים ואדירים. יש בתבל רבה בעלי ספינות יהודים ויותר מזה בעלי הון עצום המושקע בעסקי ספינות של אחרים. המהם ניבנה? הלהם תיעגן הספנות העברית? היה היתה לנו ספינת „תל-אביב“ ובהגיע לה שעת משבר עסקי, לא נחלצה ממנו. הון יהודי לא חש לעזרתה. הון יהודי לא בא לרשת את מקום בעלי הראשונים היהודים. „תל-אביב“ אבדה בשבילנו. היא נמכרה בעיקולה לבעלים ביפאן. בנמל חיפה היא עומדת עתה מרוחקה ושוממה מחכה לחורבנה, מיועדת לכור ההיתוך אי-שם במספנה ביפאן. מעל סיפונה של „הר-ציון“, בעגנה בנמל חיפה הייתי צופה ומסתכל בה מרחוק, חוקר ושואל את איש-שיחי, בעל ספינת-משא קטנה, לפשר הדבר, לסיבת סופה המר של „תל-אביב“ ובפיו תשובה אחת: זה לא עסק קל, דרוש הון גדול. הנה גם אני הייתי זקוק לכסף בשביל התקנת ספינתי, והרבה עמלתי והרבה טרחתי עד שנמצא לי בבנקים זרים בקונסטנצה.
כן, המעט מן המעט שיש לנו בחופי ים התיכון: אילו ספינות-משא (ספינות „עתיד“ ו„חנה“) לא כולו משלנו הוא, שהרי מושקע בו מחוץ להון הבעלים היהודים הון בנקים איטלקיים ורומניים, ומי יעמוד להן לספינות האלה בשעת דחקן, מי יצילן מידי נושים זרים וקשים?
אגב, נודע לי כי הסתדרות העובדים העברים ניסתה להטות שכם-מעט להצלת „תל-אביב“. באחד מצינורותיה השקיעה בה כמה אלפים פונטים, השקיעה והפסידה.
הוי, הים הגדול הזה מה מועטים אמצעינו ומה דלים כוחותינו לנוכח רחבו האדיר והבולע. יותר מקריעת ים-סוף כאן – קריעת הים הגדול!
ואף-על-פי-כן „הליגה הימית העברית“ אומרת לעשות דבר-מה: מי יודע? אולי, העם הדל הזה, העם בהמוניו, שעמד לנו ביבשה, בשעה שהיזמה הפרטית רחקה מאתנו – אולי יתעורר ויעבוד בפרוטותיו לפני אילי ההון הבינוני והגדול. „הליגה הימית העברית“ חולמת את החלום הזה.
*
„יורדי ים“, עובדי-ים – מי יגדל לנו את אלה? אותו האלף הראשון שזכינו לו בשנה האחרונה בתל-אביב ובחיפה, על שפת הים הם עובדים. הם רק מריחים את ריח הים. פרשה בפני עצמה היא העבודה בים ממש. אותו הכלל הגדול השולט ביבשה: אין מעשה עברי בלי עבודה עברית, כלל זה כוחו יפה, כמובן גם בים. מה ערך לספינה עברית, אם הכוחות המניעים והמשמשים אותה לא יהיו עברים? אכן, ספינת „הר-ציון“ מתקדמת והולכת לקראת מילויה של המגמה הזאת. היא הראתה לכינוס גם קצין וגם רב חובל עברים מלבד עובדי הדרגות הנמוכות שיהודים הם. אך מעט מספרם של העובדים האלה לעומת הנחוץ כדי שנכבוש חבל קטן בים שלנו.
*
תפארתנו בים הגדול לפנים, שסופרה באהבה בפי פרופ' נחוץ סלושץ', עשויה רק להגביר את תשוקתנו, להוסיף אמונה במעשה ידינו. אולם את מקום המעשה לא יחליפו. כאן נרחב הכר לליגה הימית, כאן תפקיד הניתן להעשות מיד. ארגוני נוער ספורטיביים, „הפועל“, „זבולון“ כבר זרעו גרעינים, כבר שלחו פירורים על פני המים והם ראויים לטיפוח. אל נכון לקטנות, אף אם ננסה ללכת בגדולות. יפה אמר מי שאמר – גם ראשיתה של תנועת-האם, של התנועה הציונית – נעוצה ב„חובבות“.
„חבל ימי לישראל“ הוא השם העברי הנאה שזכה בו הכינוס הראשון של הליגה הימית, ובין שפע גווניה של מלת „חבל“ זו יש גם „חבלי לידה“, המחייבים טיפוח זעיר וזהיר.
*
קשים חייו של עובד הים בנמל תל-אביב ובחיפה. שבעתיים יקשו חייו של עובד הספינה. כאן שולט משטר צבאי, – הכל בפקודה נחתך. כאן שוררת מסורת איומה כלפי העובד, עליו להאבק לא רק בכוחות האיתנים שבידי שמים, אלא בתאבון רכושני זולל וקשיח-לב, שהעלה עובש וחלודה מקודשה בקדושת דורות. ובשעה שעל סיפון האניה הסתיים הכינוס תוך רוממות הרוח, שפך שיחו בירכתי האניה אחד מעובדיה הנמוכים.
החופש מעט, המשכורת זעומה (3 לא"י לחודש עתה, לפי כן 2,5 לא"י) והאוכל דל ורזה. מדי פעם הפנה ראשו לצדדין כחושש להיות נתפס בקלקלתו. אמנם, אסור למלצר להמצא על הסיפון יחד עם הנוסעים, עבירה היא על חוקי הספינה, אסור לו להתערב עם הנוסיעם. מקומו מסויים ומגודר. ובהיות הברכה שורה בעסקי הספינה, היינו כרבות הנוסעים, נלקחת מהעובד הנמוך גם פינתו הצרה ואין לו מנוחה אחרי העבודה המפרכת. ואם תתאונן הרבה בהתקרב האניה לחוף תקבל הודעת פיטורין ופיצוי של חצי יום עבודה – וחסל.
בדברי אחד ממארגני הכינוס, החבר רמז, נשמע הדה של קינת העובד. „עובד עברי לא ישלים בעבדות, הוא ישאף אל על, הוא לא יאבה היות „בּורלאק“. הדברים נאמרו באזני בעל הספינה והוא חייב לשמוע אותם שמוע היטב, שהרי גם הוא מבקש שאנחנו, קהל הנוסעים העברי, נשמע ונסע בספינה עברית, הרי גם הוא מבקש עזר וסעד.
קל
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3677, 14 ביוני 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מדור לעניני נסיעה, תיירות, טיול, תחבורת וקשרי משא-ומתן בין הארץ וחו"ל (מופיע אחת לחודש בהנהלתו של מר צ. י. קלצל)
שיחות על גבי ספונה של „תל-אביב“
כעבור עשר או עשרים שנה נחייך אולי על עצמנו, אך כיום נודה ולא נבוש, שלבנו דפק בשעה שראינו בנמל חיפה את „תל-אביב“ מקושטת דגלים, ועל צלע האניה קראנו את המלה „תל אביב“ באותיות עבריות. השתתפו בחגיגת החנוכה אנשים, שבכל מקום אחר ודאי היו מרגישים כמה מחוסר טעם הוא להצטלם בתוך טבעת הצלה; אך כאן הצטלמו בחפץ לב, כי גם מעל טבעות ההצלה נוצץ באותיות עבריות השם „תל אביב“. היתה להם הרגשה נכונה, שאניה זו וטבעות אלו הן משהו חדש מעיקרו: רצועה שטה של ארץ ישראל, קורטוב של חלוציות על פני הים. הבה נקוה, שלא רק בצלום ובתוך מנוחת הנמל איוו האנשים להתאחד עם חלוציות עברית זו, אלא כשתבוא הזדמנות לידם ירצו גם לנסוע באניה זו שלנו.
כי ככל החלוצים לא תהיה גם דרכה של „תל אביב“ סוגה בשושנים. עליה לעמוד בפני מתחרים גדולים וחזקים ממנה, מתחרים שמאחורי גבם עומדים שלטון הממון והפריסטיז'ה הפוליטית של מדינות אדירות. ב„תל אביב“ מושקע לא רק סכום גדול של הון יהודי אלא גם בטחון רב בעם ישראל. בנו תלוי הדבר, אם אניה זו של „החברה הארצישראלית לספנות“ תהיה באמת „האניה העברית“, שעליה אנו חולמים, אם „תל אביב“ שעל-פני-המים תרכוש לה בקרוב באמת משהו מן הערך, שהעיר אשר נתנה לה את שמה מהווה בשביל העם העברי.
שיחה עם נוסע
בשעת סעודה של שמחה, מתוך מצב רוח מרומם, קשה לבוא לידי רשמים בלתי משוחדים. התייחדנו, איפוא, בקרן זוית בעולם העישון, עם נוסע שעבר את הדרך מגינואה לחיפה באניה זו. בררנו את האיש בקפדנות יתירה: אדם זה סילק בשלימות את דמי הנסיעה, הוא אינו ציוני והוא יודע ומכיר הרבה אניות אחרות. מידת שיפוטו אינה פגומה איפוא על-ידי התלהבות יתירה, והוא יודע להבחין ולהשוות. ואיש זה סח לנו:
„חשתי את עצמי באניה זו טוב מאד. יתרונותיה עולים במידה מרובה על לקוייה המעטים, שהיו מורגשים בשעת נסיעתה הראשונה ושאפשר לתקנם בנקל. בעיני מצא חן מאד הטפוס של אניה, שבה רק מחלקה אחת יחידה. אין בה הבדלי מחלקות! האחד יושב בתא יקר יותר, השני בתא זול יותר, אך הספון, אולם-האוכל ויתר האולמים שווים לכל. „תל אביב“ אינה אנית-מותרות, אבל היא אניה חדישה ונוחה, והיא מצויידת בשופרא דשופרא. העובדה שהיהודים אשר נסעו את נסיעתה הראשונה היו כל הזמן בגילופין, – אינה אולי דבר גדול ביותר. אך יכול אני להבטיחך, שגם הנוסעים הלא-יהודים היו מרוצים, ורושם חזק נתרשמו כשראו את אחיהם לנסיעה היהודים מרגישים את עצמם ב„תל אביב“ כמו „בביתם“.
שיחה עם קצין יהודי של האניה
מצאנו את מר רוזנטאל, הקצין הראשי של „תל אביב“, במקומו: על דוכן המפקדה. באמצעות הרמקול מסר את פקודותיו למלחים, שעבדו על יד שלשלאות העוגן. כי מיד אחרי החגיגה נצטרכה „תל אביב“ להחליף את מקומה היקר ליד הרציף במקום הזול ביותר בתוך הנמל. וכאשר נחה שם, מותקנת ומבוטחת, ישבנו בתא הזעיר והשופע נחת, מקום שממנו רק מרחק של קפיצה אל הגשר.
כשמר רוזנטאל ישמיע בקרוב את פקודותיו בעברית, לא יוכל להבליע את הבת-קול של עיר מולדתו ברימרהאפן, קול יורדי-הים, בני הארץ הצפונית ההיא.
רב חובל הנס רוזנטל. המקור: זאב הים, ספינות מספרות, 1968.
כל מי שגדל שם – הסביר איש שיחי – קשה לו מאד לא להיות יורד-ים. מספר לא קטן מבני משפחתי הם ספנים, רובם אמנם נעשו מהנדסים-מכונאים. בהיותי כבן 14 שנה ירדתי לים, נער הייתי באניה, כיאה למי שעתיד להיות ספן לכל הלכותיו. וכיום יש לי ילד בן שלוש-עשרה שנה, והוא ניצב כל היום על גג ביתנו בחיפה ונשקף אל האניות שם במרחקים. לא עוד יעלה בידי להחזיק אותו ימים רבים בין כתלי הבית, עוד מעט ויפרוץ גם הוא…“.
„התקחהו אליך, ל„תל אביב“?
מר רוזנטאל נושא את שתי ידיו לאות מחאה נמרצת: „חס ושלום, לא ולא! שוויליות-ים צריכים להיות מרוחקים מרחק רב ממשפחתם. אם רוצה בני דווקא להיות יורד-ים, עליו לעבור כמה פעמים סביב העולם, קודם שארשה לו להתייצב שוב לפני. טריאסט–חיפה–טריאסט, תמיד הלוך ושוב – איל זה בית הספר המתאים לשוויליא דימא“.
„ואתה בעצמך ודאי לא העלית מעולם על דעתך שתהיה בזמן מן הזמנים קברניט לאניה עברית…?“
מר רוזנטאל מחייך: „טעות גדולה אתה טועה. אין לי כשרון גדול לחלום חלומות, אך בשעה שהייתי חולם – ראיתי את עצמי בחלומי באניה עברית. שאל נא במשרדה של ההסתדרות הציונית ברחוב „גרייט-רוסל“ בלונדון. עד לידי יאוש הטרדתי את הפקידים שם בהצעותי על ספנות מסחרית יהודית – כבר בשנת 1925. הייתי כותב וכותב ומריץ אגרות ותזכירים – תודה לאל, שאין עוד צורך באלה…!“
„וכי סבור אתה, שימצאו צעירים יהודים במספר מספיק למקצוע הספנות?“
מר רוזנטאל מתרגז: „מפני מה בעצם שואלים כל כך הרבה אנשים כאן אותה שאלה הדיוטית? אולי ידוע לך, שהגעתי הנה באניה „עתיד“, בסירה זעירה זו, שבית-קבולה שבע מאות טונות. כל אנשי האניה היו יהודים ואומר אני לך, אדוני הנכבד, היו אלה אנשי ים, שאינם נופלים בערכם מכל ספן נכרי באניה גרמנית או אנגלית. היו אלה בחורי חמד – מקצתם הם אתי בזה. וכלום לא ראית את צעירי העמק, אותם שבקרונו היום כאן? אומר אני לך: אם רק נקרא – ויבואו אלינו אנשי-ים יהודים יקירים, יותר מן המספר הדרוש לנו. יודע אני את מה שאני מדבר: בעוד כמה שנים יהיה מחנה גדול של ספנים מכל הדרגות, ספנים שיוכלו לעמוד בפני כל אנשי שבעת הימים. הספנות היא מקצוע נאה, אדוני הנכבד, ועוד מעט תהיה מקצוע יהודי נאה…!“
*
„וכמה גדול חלקם של העובדים העבריים ב„תל-אביב“? – שאלנו את מר הירשקוביץ, בא-כחו של „קו ארנולד ברנשטיין“ בחיפה.
„כיום יש לנו באניה: שני קציני-ים יהודים, שני מלחים ראשיים יהודים, ארבעה מלחים יהודים, מהנדס-מכונאי יהודי אחד, עשרים וחמשה שוויליות-ים יהודים. מלבדם יש עוד יהודים: רופא-האניה, סגן-הרופא, האחות הרחמניה, חברי התזמורת והעובדים במטבח“.
„מר ארנולד בנרשטיין אמר בנאום החגיגה שבדעתו לחנך באופן שיטתי יורדי-ים יהודים. כלום יש בדעתו לעשות את „תל אביב“ מין „אנית-לימוד“ עברית?
„לא זהו תפקידה, כי לכך אינה מוכשרה ביותר. לשם השתלמות ימית חשוב, שהצעירים יכירו את הים במקומות שונים, ולא ישובו תמיד אחרי כמה שבועות הביתה אל אמא. גם לא נכון יהיה לעשות את הצעירים הרוצים ללמוד ספנות לכעין „גבורים“. דבר זה אינו בא בחשבון כלל וכלל. הספנות היא מקצוע רגיל ככל מקצוע אחר. יורד-ים המרגיש עצמו „גבור“ מוכיח בזה שאין הוא יורד-ים“.
„כיצד חושב איפוא מר ברנשטיין לחנך את הצעירים?“
„ודאי ידוע לך, שכמה אניות של „הקו ארנולד ברנשטיין“ מהלכות בין נמלים שבצפון אירופה ובין אמריקה. מלבד זה רכש לו עכשיו את „קו הכוכב האדום“ (ריד סטאר ליין) בצרוף אניות גדולות אחדות. דבר זה נותן אפשרות גדולה בערך לצעירים יהודים לחנכם חנוך ימי יסודי“.
„בני כמה שנים יהיו תלמידים אלו?“
„יתחילו בשנת הארבע-עשרה, לכל היותר בחמש-עשרה. נבור בקפדנות יתרה, כי ברצוננו לגדל דור של ספנים עבריים שלא יפגרו גם אחרי טובי חבריהם בני עמים אחרים. ובדעתנו לחנך את שני הסוגים: ימאים ומכונאים“.
„והרי לשם כך נחוצה גם השכלה עיונית של בית-ספר!“
„ודאי. אך בזה לא יהיה חוסר. את הצעירים שיהיו מוכשרים להשכלה כזו נשלח לבתי ספר לים ולמכונאות-ספנית באנגליה. מר ברנשטיין התמסר בכל לבו לתכנית זו. הוא בעל אניות מנוסה, וידוע לו שאין ליצור ספנות לאומית רק על-ידי זה שקונים אניות וכותבים עליהם שם עברי. אם היהודים רוצים לצאת אל הים עליהם לכבשו כשם שהם כובשים את קרקע המולדת: בעבודה עצמית. דבר זה מצריך לימוד, והלימוד יכול להיות רק באניה עצמה. „קו ברנשטיין“ יחשוב את הדבר לכבוד לו – לחנך את ראשוני הימאים העבריים. לדעתו משרת הוא בזה את עם ישראל שרות חשוב“.
„בלי כל ספק! יש להניח, שגם כאן בארץ-ישראל אפשר לעשות משהו לטובת המטרה הזאת. מה היית מציע בנידון זה?“
„הנה מה שאפשר לעשות בארץ-ישראל: למלא את לבות הנוער העברי התלהבות לים. ואי אפשר לעשות זאת רק בדבורים נאים על הים – בני-ים ממעטים בכלל בדבור – אלא על-ידי הוצאת הצעירים אל פני הים. אין זה דבר גדול כל-כך. יש סירות בתל אביב וכאן בחיפה, כדי ללמדם את תורת המשוט והמפרש. לימוד שחיה, מעט תורת האויר, קריאת המצפן, מתן אותות במורס, מתן סימנים בנס – כל אלה הם דברים הקרובים מאד ללב כל נער הוגן, ואין הם כרוכים בהוצאות מרובות. ויש לקוות, שיש כבר כמה ספורים לנוער על הים ועל הספנות, שבהם ימצאו הנערים חפץ. מובן הדבר, שמישהו צריך להטיל על עצמו ענין זה – אדם שיהא נלהב גם הוא עצמו לדבר, שידע פרק בהלכות אלה ובידו להשליט משמעת.“
בשעה שטורים אלה יתפרסמו שטה שוב האניה „תל אביב“ על פני הים התיכון. האניה העברית הראשונה! עלינו לדאוג שבקרוב לא תהא זו היחידה.
צ. י. קלצל
"הארץ", שנה י"ח, מס' 4751, 4 במרץ 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
32 איש, שנתמנו כעובדי האניה „קדמה“, רובם המכריע מלצרים ואנשי שירות, הפליגו אתמול מנמל חיפה באניה „קורינתיה“ בדרכם לפאריס. קודם לכן יצאה קבוצה בת שלושים איש בערך, שתהווה חבר העובדים, בהם: עובדי מכונות, טכנאים ומלחים. האניה „קדמה“ היא בת 3000 טונות ונרכשה זה מקרוב על ידי המוסדות על מנת לקיים בשיתוף שירות תחבורה ימי בין מארסייל וארץ-ישראל.
שאר העובדים יעלו עליה כנראה לאחר שתגיע ארצה וביחד ימנו כתשעים איש. הקברניט והמהנדס הראשון יהיו בריטים. ומלבדם כולם יהודים ארצישראליים. האניה נמצאת באנטוורפן ועמדה להפליג בתחילת אפריל משם לארץ-ישראל. אך סבורים שהפלגתה תתעכב עוד זמן-מה.
"הצֹפה", שנה עשירית, מס' 2801, 19 במרץ 1947, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בכמה שורות
[…]
יצאו עובדי „קדמה“. – באונייה „קורינתיה“, שיצאה אתמול למארסיל, הפליגה הקבוצה השנייה של עובדי האונייה „קדמה“ של חברת צים. קבוצה זו מונה 32 עובדים. „קדמה“ תבוא ארצה מאנטוורפן באפריל.
"על המשמר", שנה ה', מס' 1105, 19 במרץ 1947, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כרטיס העתונאים שבידי רכך מעט את לבו הקשה של פקיד העליה הערבי בנמל חיפה. מבתחילה היה כה אדיש, יבש ורשמי, אולם מכיון שנוכח לדעת שהנני חוסה בצד המלכות הששית, נעשה כלו נעימות וידידות, ובחיוך של התפייסות נעתר אפילו לתת לידידי אשר לווני מתל-אביב את הרשיון לעלות עמי על ספון האניה.
בסירה ערבית, אנו מתרחקים מחיפה והכרמל אל האניה „הר-הכרמל“. מדוע מקפחים את האניה שלנו ואינם נותנים לה אפשרות לעגון לצד המיזח? מדוע צריכים להובילנו דוקא ספנים ערבים, בשעה שבקלות אפשר היה להעמיד סירות של יהודים ולהעסיק גם רבים מאחינו בהובלת מאות נוסעים מהאניות לרציף ובחזרה. הרי אם ביפו ישנו מעצור לכך: – הים היפואי הסוער, הרי בחיפה אין כזה לגמרי; נער ערבי קטן טפל במנופי-המניע וספן צעיר החזיק בהגה. מסירה שטה רגעים אחדים על מי מנוחות של פנים-הנמל, ובעל הסירה מקבץ בלי כל קושי במשך כל נסיעה של שמינית השעה מארבע עד שמונה לירות מצלצלות.
בעודני עסוק בהרהורים אלה ומעל מעקה מדרגות האניה מצטירת ומתבררת לי דמות מוכרה בתלבושת לבנה של קצין-ימי. ומה גדלה שמחתי להכיר מתחת למגבעת-המפקדים המוזהבת את פניו המוצקים של הקפיטן יוסף פודולי, בוגר אותה הגמנסיה „הרצליה“ מת"א שבה למדתי, וראש קבוצת-צופי-הים שלנו לפנים.
בעוד רגעים-מספר ישבנו אל כוסות בירה בתא-החובלים שלו והעלינו זכרונות מהימים הטובים של הסירה העברית הראשונה בתל-אביב „עמליה“, – שנקראה על שם עמליה ברסקי ז"ל הנערה העליזה זהובת-התלתלים תלמידת הגמנסיה גם היא, שנכנעה בגלי הים התל-אביבי הסוער. הסירה נמסרה ע"י משפחת המנוחה אגב טקס שבו השתתפו כל תושבי תל-אביב הקטנה-הקדומה; חברי הקבוצה הימית של תלמידי-הגמנסיה קבלוה לשם הושטת עזרה לטובעים. אולם ימי-הדמים 1921 הביאו את הקץ לסירה העברית הראשונה. הספנים הערבים שרפוה בעצם ימי-הפרעות בעגנה בנמל יפו.
אני יושב ומסתכל בשרטוטי-הפנים החזקים, בסנטר הבולט קדימה ולמעלה כאילו מתוך תקיפות, ובעינים הנוצצות של הקפיטן פודולי, בשעה שהוא מספר לי על הפרולוג של שריפת הסירה, שהיה ידוע רק למעטים; כיצד בצע ביחד עם יתר חברי הקבוצה שוד של סירה ערבית מנמל יפו בתור תשובה על שריפת „עמליה“; כיצד טענו נגד הערבים בעליה כי זוהי סירתם וקוו כי השופט נופך ז"ל יתמוך בתחבולתם יען כי הרי הוא יהודי… אולם השופט הלבבי הזה אכזב אותם, ואחרי שפסק לטובת בעלי-הסירה אסף את הנערים הנלהבים, ואגב צרימת אוזן, והטפת מוסר, הסביר להם כי לא בדרך זו אפשר יהיה לפעול לטובת כבוש הים.
אמנם עבר אחרי כן פודולי לדרך אחרת, אולי הנכונה ביותר. מעטים יכולים לתאר לעצמם כמה סבל, קשיים ומכשולים צריך היה לעבור נער ארץ-ישראלי בכדי להתקבל אז לבית-ספר ימי איטלקי, ללמוד שפה חדשה, למודים זרים, מנהגים מיוחדים ויחד עם זה להרויח בכל מיני עבודות קשות את מחייתו. ואח"כ – תקופת הגלגולים באניות של לאומים שונים החל מנמל טרייסט, לונדון, בלגיה וסקנדינביה, ועד בואנוס-איירוס ודרום-אפריקה. כיום הוא אחד מאלה המניפים ברמה את דגל ציון על גלי ימים.
מפעם לפעם נגשים אל התא מלחים ופותחים את שאלותיהם במלים „סיניורה-פרימיירה“, הם מקבלים הוראות ומסתלקים למשמרותיהם. אני שואל לפשר הכנוי, ובן שיחתי מזהיר אותי בהתלוצצות לבל נחשוב כי חושבים אותו כאן ל„ג'נטלמן-הראשון“ אלא ל„קצין-ראשון“ אחרי המפקד הראשי. ומענין כי הנוסעים וביניהם אנשים ידועים אמרו לי ברצון: הצבר שלך הקצין פודולי עושה את הרושם הכי טוב באניה.
רב חובל שגי. מקור: זאב הים, ספינות מספרות, 1968.
למחרת היתה לי ההזדמנות לשוחח עם מפקד-האניה עצמו. הקפיטן אדמונד שאגי, גם הוא יהודי, יליד בודפסט. אל הים משכו אותו בימי ילדותו גלי-הדונאי והתפארת-הימית האוסטרו-הונגרית. ב-1912 נתמנה לרב-חובלים, ובימי המלחמה נתמנה למפקד חלק מצי המלחמה שחנה בנמל פיומה. במשך למעלה מעשרים שנה נהל אניות שונות, וכאשר יסד ה' ברקוביץ את שירות הללויד-הימי-הא"י וחפש אחר מפקדי-ים יהודים, לא פקפק הוא רגע לעזוב מעמד יותר קבוע ונוח, ונעתר למלא את התפקיד האחראי של רב-החובלים באניה העברית הראשונה.
הקפיטן שאגי עוצר לרגע בשיחתו, ומוסיף: – הנני מדגיש את המלים „תפקיד אחראי“. אני הסכמתי להצעת א' ברקוביץ' לא מפני שהיה באפשרותו לתת לי תנאים יותר נוחים מאשר היו לי תמיד. בנידון זה המצב הוא הפוך… קבלתיה מתוך רצון לעזור ליצירת הצי המסחרי היהודי. – לנהל אניה עברית אל ארץ-ישראל, רצון זה היה תמיד חלומי הישן, אשר עלי להודות, לא האמנתי בהתגשמותו המהירה; ומתוך דאגה בלתי-פוסקת להתחלה שלנו, הנני מרגיש אחריות-כפולה לבל תאונה כל תקלה הכי קטנה בדרך. אנו משתדלים להגיע תמיד לפני הזמן הקבוע בכדי להשביע את רצון הנוסעים משלחי-הסחורות. לפני כמה שבועות קרה המקרה לאניה זרה להוביל פירות מא"י לקונסטנצה במשך שבועיים. הפירות נרקבו כלם ו-16.000 ארגזי-ארצי-ישראלים נזרקו למים. איזה צעקה היו מרימים המתחרים, לו קרה לנו כזאת? אסור לנו להכשל במקרה הכי קטן. לכן אנו בודקים יפה גם כל מלח יהודי חדש, ומספר היהודים הוא כבר יותר מחצי מספרם של כל המלחים. אנו משפרים את השירות, משתדלים לתת את הנוחיות המקסימלית לנוסעים, להנהיג יחס ידידותי, והקהל אמנם מרגיש זאת. מבתחילה היו מפליגות אניותינו ריקות למחצה, כיום הן הולכות לא"י מלאות, ובזמן האחרון החלו להפליג גם מא"י עם מספר מלא של נוסעים. כבשנו את לב הנוסעים מארץ-ישראל, וזהו הכבוש הכי גדול בשבילנו.
הופתענו לשמוע [?] מפי הקפיטן היהודי ה' שאגי דברים ברורים בשבחם של המפקח האנגלי בנמל חיפה ה' רוג'רס, וסגנו ה' גיפ – הפתעה נעימה בשביל ן ארץ-ישראל.
מהמפורסמות היא כי אניה היא ממלכה מיוחדת בזעיר-אנפין. המפקד הוא מושל עליון, וגם שופט, וראש-המשטרה. – בידו לאסור כל עובר חוק וגם… לסדר נשואין בשעת הצורך. מיד לאחר הכנסת מזוודותי לתא שנמסר לרשותנו, הנני מתחיל להסתכל בהקפדה ולשוטט, בכדי לקלוט רשמים ראשונים מהממלכה הנמצאת תחת שלטון יהודי עליון – ממלכת „הר-הכרמל“. לשמחתי אני מוצא הכל הרבה יותר טוב ממה שקויתי. התאים של שתי המחלקות נושאים חן בעיני: – מטות נוחות ונקיות מכוסות בסדינים לבנים ושמיכות צמר תכלת – מזיגת הצבעים של הדגל העברי המתנופף על חרטום האניה, ומכניס רגש גאוה ושמחה בלב. כל תא בן שתי מטות, מצוידים גם בספה מיוחדת ארון עץ אגוז נרחב, שתי קערות וארונות רחצה עם מגרות מרובות, ומאורר חשמלי המטהר בלי הרף את אויר התא. אמנם לא תמיד יש בו צורך, כי חלונות כל התאים פונים כלפי הים, ומקבלים אויר צח.
חדרי-האוכל בשתי הקומות הם נרחבים, הכסאות מרופדים, הכלים והשלחנות נאים, ומסביבם מתאסף בשעת הארוחות קבוץ-גלויות. רוב הנוסעים הנם תיירים שבאו לבקר בארץ ולחוננה. ויתרם בני א"י, פועלים ואנשי קבוצים, שלקחו להם חפשה קצרה אחרי שנות עבודה רבות, לבקר בעיירה של המולדת הישנה, בבית אבא ואמא…
ליד רב-החובלים היושב בראש השלחן אני רואה את הד"ר נובל ורעיתו מראשי הסתדרות ציוני רומניה. הנני קולט קושיא שהוא מציג לד"ר הלפמן שליח קרן-היסוד היושב בקרבתו, בנוגע למספר המצומצם של דגלי תכלת-לבן בראשון למאי. האחרון עונה לו בהלצה, כי גם הדגלים האדומים אינם כל-כך אדומים כמו במקום אחר. ומכיון שעל בית הועד הפועל התנופף הדגל הציוני, הרי שאינם רשעים גמורים… לידם יושבים האחרים עורכי-הדין זינגר. הקשיש שבהם היה לפנים מצירי הבלוק היהודי בבית הנבחרים הרומיני מחזיר עמו לא רק את בתו הקטנה המדברת עברית חיה כתוצאה מלמוד בגולה, אלא גם זכרונות בלתי-נשכחים מהארץ. נבחר הקונגרס מטעם ה„מזרחי“ ה' רדיזינסקי יושב מהצד ומשגיח בכוונה מיוחדת על הכשרות. עם הארוחה הראשונה נוצרת אטמוספירה משפחתית. על ספון האניה מתערבים נוסעי המחלקה הראשונה עם אלה של השניה, מפני שאין כאן אותם הסייגים הנהוגים באניות זרות. גם יחס הקצינים, המלחים והמלצרים הוא חביב, וההרגשה הכללית היא – כי הנך נמצא אצלך בבית – בממלכה היהודית שלך.
על הספון נפרדת משפחת הנוסעים לפלגותיה. הבאים-בשנים יושבים מסביב לשלחן-הקלפים שקועים ראשם ורובם במשחק.
נזדמן לנסיעה חבר מתזמורת פועלי „נשר“, המטפל במנדולינה שלו באהבה ומקשטה בסרטים אדומים. נגינתו מושכת את הצעירים, ואת אלה התאבים לשמוע מנגינה ושירה עברית. הקולות מצטרפים למקהלה, והזרועות מתקשרות לפרקים ל„הורה“ סוערת. אוהבי-המחול המודרני מתאספים על הספון האחורי. בכל ערב מקשטים אותו בשלשלות פנסי-חשמל צבעוניים ורוקדים לקול צלילי-הפטיפון. קציני-האניה בוחרים להצטרף לרוקדים וגם זה הצריך לקום בשעה 4 למשמרת-המצפן, נשאר עמנו עד חצות. בערב האחרון נערך גם נשף-מסכות שההשתתפות בו היתה כללית, עם תכנית אמנותית, רקודי-מלחים, ואפילו דואר-מעופף. לתשומת-לב מיוחדת זוכה חברה מקבוצת גן-שמואל השוכבת על כסא מתקפל רועדת מתוך קדחת-חוזרת – מנחת חדרה – ואינה רוצה לעזוב את הספון. כלם מטפלים בה כמו בבת-משפחה והכל שמחים כשהיא מתגברת על המחלה ביום השני של המחלה ועונה בבת-צחוק מתרצה, כי שלומה כבר מצוין. בנשף המסכות כבר זכתה בפרס-ראשון ברקוד הטנגו. למנגינת לב של בנות רומניה והונגריה ארץ-ישראל נצחה גם ברקוד…
בהקשבה ובחיוך של לצון, שומעים השובבים על הכסאות המתקפלים, את תכניתו של מר ל. מתל-אביב. הצעה שגלה אותה כבר לפני עשר שנים בצורת „היכל-השדוכים“ בא"י, בין נערות עשירות מאמריקה ואברכים מא"י ומהגולה האירופית; עם השנויים שנתחוללו בעולם, נשתנתה התכנית והיא כוללת כל שדוכים של כלות מהגולה בשביל בחורי אר"י. ע"י ארגון הורי הנערות. מר ל. נוסע לרומניה ופולניה לעשות נפשות לרעיונו ולארגן את הורי הנערות לאגודה אחת ובינתים נטפל לשומר אדמות הקהק"ל בגוש נהלל, הנוסע לראות את הוריו בליטא, כי ירשה להציג את שמו בראש רשימת המועמדים לחתנים.
הישיבה על הכורסא המתקפלת, וההסתכלות בגלי הים הוא עונג שאין לתארו במלים. הבקורים בתחנות-האניה בקפריסין, רודוס ואיסטמבול הם נושא לתיאור מיוחד. וארוך מאד.
מחופי האי רודוס ואילך, מראה הים פנים שוחקות לגמרי. האניה מפלסת את דרכה בין שלשלת בלתי-נתפסת של איים. משני הצדדים נראים הרים גבוהים חשופים או מכוסים ירק. יש מהם בעלי שפוע איטי ואחרים נופלים הימה בקו חד וזקוף. הם כאילו מנוסרים בחריצים ופתחי-מערות מציצים מביניהם. הים קורע במקומות שונים חלקים מהם ויוצר איים קטנים, תעלות, מפרצים, ולשונות-ים.
עם התקדמות האניה הולכים ונגלים מראות-נוף נפלאים. המעבר בין האיים הולך ונעשה צר; וליד הדרדנלים מתקרבים החופים משני הצדדים עד כדי יצירת תעלה רחבה. הרי הסלעים מפנים את מקומם לכרי-דשא, שדות, חורשות וגני-פרי, אחת אחרי השניה חולפות על פנינו עיירות טורקיות, מבצרי-ים וכפרי-דייגים. איסטמבול עם היופי והחן המיוחדים לה, מצר הבוספורוס עם מאות ההיכלים העתיקים על חופיו. כל אלה הנם תמונה ארוכה ובלתי-נפסקת, אשר קשה להפרד ממנה לרגע. והנוסעים צמודים כל הזמן אל מעקה האניה.
לאחר ארבעה ימי נסיעה, הנגמרים כחלום יפה נכנסת האניה לנמל קונסטנצה. הנוסעים נפרדים בלבביות מאנשי-האניה, כלם שבעי-רצון מהנוחיות „בהר-הכרמל“ ושמחים כי זכו לנסוע באניה עברית… הנה מדוע כשעלה בדעתי לאסוף תרומות בשביל יצירת „קופה-לטובת-הימיה-העברית“ קבלנו בקלות כשש לירות ארצישראליות בערך. הכסף הזה נמסר לידי הד"ר הלפמן שליח קרן-היסוד ברומניה שנסע עמנו והוא קבל על עצמו לשלחו להנהלת הסוכנות בירושלים, בצירוף בקשה חתומה על ידי כל הנוסעים להקדיש תשומת-לב למפעלי-הים היהודים ליסד קופה מיוחדת אצל הסוכנות היהודית, שבהנהלתה ישתתפו גם ב"כ אחד מכל חברת-אניות עבריות, ושכספיה ישמשו לעזרת החברות האלה, לסדור תעמולה בגולה ובארץ, לטובת הנסיעה בהן, ולתשלום חלק מכרטיסי-הנסיעה בשביל חלוצים ועולים נצרכים, המוכרחים כיום לנסוע במחלקות גרועות של אניות זרות, בגלל הפרש של לירה או שתים. הקופה הנדרשת, תמציא את ההפרש הזה, למען יוכלו לקחתם במחיר הנמוך באניות העבריות.
הכנסותיה צריכות להתקבל ממגביות בכל הפלגה והפלגה של נוסעים באניה עברית, מימי סרט של אגודות ימיות בארץ ובגולה, ומסעיף מיוחד של תקציב הסוכנות-היהודית.
התהיה תרומתם היפה והנלהבת של נוסעי „הר-הכרמל“ התחלה ליצירת קופת-תמיכה זו והתחלה לתנועת סיוע ממשי למאמצי העברים על הים? – לעתיד הקרוב פתרונים.
הרצל חרמון
קונסטצה 12 למאי.
"דואר היום", שנה י"ז, מס' 249, 7 ביולי 1935, עמ' 2 ו-6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„ולדורה“, ספינת האמונים של החבל הימי לישראל, תפליג החודש להפלגת-אימונים לרודוס עם תלמידי בית הספר הימי.
רובם של בוגרי בית הספר הימי הסתדרו השנה בעבודה באניותיהן של חברות „עתיד“ ו„קדם“.
ההרשמה לשנת הלימודים החדשה בבית הספר הימי נמשכת. נוסף על מספר ניכר של סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים ונזקקים מטעם החי"ל תנתן השנה על ידי הנהלת בית הספר עזרה בשכר לימוד, בשיכון וכלכלה לתלמידים הבאים מחוץ לחיפה.
"הבֹקר", שנה י"ג, מס' 3585, 12 באוגוסט 1947, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כ-60 עובדים ומלחים של האניה העברית „קדמה“ העוגנת מאז ה-9 באוקטובר בנמל חיפה, הכריזו אתמול בבוקר שביתה שנמשכה ארבע וחצי שעות. השביתה נגמרה על ידי מינוי מחדש של המפקח האנגלי אלאן, להשגיח על התיקונים, אך העובדים טוענים שזוהי למעשה שביתת הפגנה שמטרתה להסב את תשומת לב הצבור להזנחה השוררת בהנהלת עניני „קדמה“ והם דורשים מהועד הפועל של ההסתדרות ומהמוסדות הישוביים להתערב, למען החיש את בדק האניה ולהפכה לראויה להפלגה.
זה זמן רב שוררת התמרמרות גדולה בין הימאים ב„קדמה“, וזה לא בגלל תנאי העבודה והשכר, שהם הוגנים ביותר, אלא מחמת אי שביעות רצון מהנהלת הענינים. לפני 3 חדשים דרשה אגודת הימאים בחיפה לפטר את המפקח האנגלי אלאן, אדם שאין לעובדים העברים אימון בו. לדעת העובדים, אשם מפקח זה לא במעט בתקלות שאירעו לאניה. אחרי דרישה זאת יצא המפקח לאנגליה. שלשום הוא חזר לחיפה לפקח על התיקונים.
משנודע דבר זה לעובדים, הכריזו אתמול ב-8 בבוקר על שביתה. מיד עלה על האניה מר יוסף קרנלבוים, מזכיר מ.פ.ח, ודרש מהשובתים לחזור לעבודה, באמרו כי השביתה אינה חוקית. אז נערכה באניה אספה כללית והעובדים חזרו לעבודה, רק ב-12.30 אחרי שהובטח שמ.פ.ח. עומדת לנהל משא ומתן עם הנהלת החברה כדי להחיש את התיקונים של „קדמה“ ואת חזרתה להפלגות בים. הוסכם, שמועצת פועלי חיפה תדרוש מהחברה שכל זמן שהיא מנהלת משא ומתן לא יעלה המפקח אלאן על האניה.
„קדמה“ עוגנת ליד שובר הגלים בנמל חיפה זה למעלה מששה שבועות. עד כה נעשו בה רק תיקונים ארעיים על ידי „עוגן“ (מיסודו של „סולל בונה“), אך כפי ששמענו, לא בוצעו עדיין תיקונים יסודיים במערכת המכונות.
"הארץ", שנה ל', מס' 8584, 27 בנובמבר 1947, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הספינה „קדמה“, הנמצאת עתה לשם תיקונים במספנה בבלגיה, תפליג באמצע פברואר ללונדון, תביא משם נוסעים למרסיל ותגיע לארץ בראשית חודש מארס, מוסרים לנו ממקור נאמן – ומקוים כי לא יאוחר מחודש מארס ייפתח שירות נוסעים קבוע בספינה זו מנמלי הארץ לאירופה. הקו יהיה: חיפה – לימאסול – נאפולי – מארסיל – נאפולי – לימאסול – תל אביב – חיפה, וההפלגות תהיינה אחת לשבועיים. מחירי הנסיעה יהיו בהתאם לרמה המקובלת עתה בשאר הקוים ואולי אף פחות מזה.
בספינה יהיו שתי מחלקות: מחלקה א' ומחלקה לתירים. התיקונים הנעשים עתה כוללים לא רק חידוש יסודי של המכונות, אלא גם ציוד חדש של כל התאים, שיסודרו לפי הדרישות המודרניות. האניה תוכל להסיע בכל נסיעה כ-270 נוסעים וכ-400–500 טונות מטען. גדלה של „קדמה“ 3000 טונות ומהירותה 19 קשר.
חברת „קדם“ שהוקמה על ידי „צים“ בשותפות עם חברת השייט האנגלית הוותיקה „הריס את דיקסון“, מבקשת עתה לרכוש עוד ספינת נוסעים, למען תוכל להפוך את השירות הנ"ל לשבועי. שמענו, כי „קדמה“ עלתה לחברה, יחד עם ההוצאות לתיקונים ולשכלולים בה כדי 150 אלף לא"י ולכן מסתבר, שבהון המניות של עכשיו (250 אלף לא"י) לא תוכל החברה לרכוש יותר משתי ספינות. ברם, חברת „צים“ נושאת ונותנת גם עם חברות שייט אחרות בארצות שונות ובדעתה להקים חברות-עזר, לפי דוגמת „קדם“ גם בשביל קוים ימיים אחרים.
"הארץ", שנה כ"ט, מס' 8327, 22 בינואר 1947, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחרי נסיעתה הראשונה לאירופה נכנסה „קדמה“ לתיקונים בנמל חיפה ומחוגים כלכליים שונים נשמעים חששות הן על טיב האניה והן על הנהלתה.
השקעות גדולות
האניה „קדמה“ (בשמה הקודם „קדה“) נבנתה ב-1927. לפי רשימות „ללוידס“ היא בת 2499 טון (גרוס) ולא 3500 כפי שפורסם בעתונות. בעת שנקנתה האניה היה שוויה כ-60,000 לא"י. היא נמכרה לחברת „קדם“ (מיסודה של „צים“ בשותפות עם החברה הבריטית האריס את דיקסון בע"מ) ב-75,000 לא"י ויש אומרים ב-90,000 לא"י (עם הוצאות ההעברה השונות). אחרי כן נמצאה האניה בתיקונים באנטוורפן במשך 10 חדשים. לפי „הארץ“ מיום 22.1.47 עלו התיקונים וההשקעות עד אז ל-150,000 לא"י. הנהלת החברה נמנעת מגלות כמה הושקע באניה עד כה. לפי שמועות שנפוצו בחוגי המסחר בחיפה עלתה האניה עד כה כ-420,000 לא"י. אמנם החשבונות לא נסתיימו עדיין, אבל שתיקת החברה בנידון זה רק מחזקת את השמועות. יודעי דבר מעריכים את ערך האניה „קדמה“ אחרי כל התיקונים ב-150,000–200,000 לא"י.
התיקונים וההשגחה עליהם
עשרה חדשים שהתה „קדמה“ בנמל אנטוורפן. מחוגי הימאות מציינים שזה זמן ארוך מאד. חברה יהודית לתיקון אניות בחיפה, למשל, בנתה מחדש בעת המלחמה אנית נפט במשך פחות משלושה חדשים. אותם החוגים מציינים שמשגיח בריטי היה ממונה על התיקונים באנטוורפן ומטעם „קדם“ התערבו בדבר מפעם לפעם אנשים שונים, שעם כל מעלותיהם וכשרונותיהם, לא היתה להם הכשרה במקצוע הימאות ולא ידיעה מקצועית מספקת בענין.
משלוח העובדים קודם זמנם
חצי שנה לפני תום התיקונים באנטוורפן נשלחו מהארץ כ-70 מלחים ועובדים. אנשים אלה ישבו במשך כל העת בבתי מלון באנטוורפן ונוסף על משכורתם קבלו גם הוצאות לינה ומזונות. אם נחשוב באופן ממוצע כי משכורת מלח היא 30 לא"י לחודש ונוסיף לכך 30 לא"י הוצאות מלון וכו' נגיע למסקנה כי לפחות 25,000 לא"י (ויש אומרים למעלה מ-30,000 לא"י) בוזבזו בגלל שגיאה ארגונית של הנוגעים בדבר. אמנם, לפי טענת החברה, נתעכבו חלקי המכונות שעמדו להגיע מביהח"ר „וויקרס“ באנגליה ובאנטוורפן פרצו שביתות. אך כל זה אינו מצדיק שליחת המלחים קודם זמנם. לא היה נגרם הפסד גדול לו יצאו המלחים מארץ-ישראל לאחר שהיתה מתקבלת הידיעה שהאניה כבר גמורה.
התיקונים שלא נסתימו
וככלות הכל לא הושלמו התיקונים באנטוורפן בכל מה שנוגע למכונות, דוודים ואינסטלציה של המים. כאשר הגיעה „קדמה“ בפעם הראשונה לחיפה, סירבו המלחים להפליג בה. לבסוף נאותו לכך רק בהתערבותו של יו"ר אגודת הימאים. ואמנם, הלקויים נתגלו ב„קדמה“ בנסיעתה השניה למרסיל. האניה נשארה ללא מים מתוקים והוכרחו להשתמש בעבור הדוודים במי-ים. האינסטלציה לא פעלה, צנורות נוזלים גרמו לבזבוז של 60 טון דלק ועשרות טונות מים מתוקים. שיטת האיוורור לא פעלה והחום היה רב. המקרר החשמלי התקלקל והיה צורך לקנות קרח בכל תחנה ולאחרונה להשליך לים כמויות גדולות של מזון מקולקל. התנור במטבח נתקלקל והנוסעים לא קבלו ארוחותיהם בזמן. מפעם לפעם אף נעצרה האניה. מיד עם הגיעה לחיפה נכנסה „קדמה“ לתיקונים חדשים.
מי מבצע את התיקונים?
התיקונים נמסרו לחברת „עוגן“ מיסודו של „סולל בונה“. בחיפה קיימות שתי חברות לתיקון אניות שקנו להן שם טוב אף בחוגי הימיה הבריטית. מחוגי התעשיה בחיפה מתרעמים על שהתיקונים נמסרו דוקא ל„סולל בונה“, שאין לו עדיין הנסיון הדרוש בתיקון אניות.
מהנהלת החברה מנמקים את מסירת התיקונים ל„סולל בונה“ כי חברה זו שותפה ב„צים“.
השותפות עם „האריס את דיקסון בע"מ“
החברה „קדם“ הוקמה בשותפות עם החברה הבריטית „האריס את דיקסון בע"מ“ בהון של רבע מליון לא"י. התנאים של החוזה שנחתם בין שתי החברות אינם ידועים. מחוגי המסחר מוסרים כי חברה לאומית כמו „קדם“ היתה צריכה לפרסם את פרטי החוזה. בינתים פרסמו האריס את דיקסון בלונדון כי החוזה הוא ל-15 שנה.
בעתונות נאמר כי „האריס את דיקסון“ היא חברה ימית ותיקה. לפי רשימות הללוידס יש לחברה זו אניה אחת בת 6.968 טונות וכן שותפים „הארס את דיקסון“ בהנהלת חברה אחרת, „קאסאר סטימשיפ קומפ.“ בעלת אניה אחת בת 4.846 טונות. בעיקר פועלים „האריס את דיקסון“ כסוכנים ומבטחים של „ללוידס“.
מכשולים גדולים עומדים על דרך הספנות העברית החדשה. „מן השמים מעכבים“ טוענים אנשי החברה. אך בחוגים העוסקים זה עשרות שנים במקצוע הימאות מציינים, כי אין להמנע מן הרושם שחלק גדול מהתקלות שאירעו ל„קדמה“ אירע מחמת העדר ידיעה מקצועית מספקת אצל האנשים העוסקים בהנהלת החברה ומשום הסרוב להסתייע בכחות המקצועיים שישנם כיום בארצנו בענף הימאות.
מן הראוי איפוא שהעומדים בראש החברה „קדם“, מנהלי „צים“ ואנשי המחלקות המוסמכות בסוכנות היהודית יאחזו באמצעים נמרצים לתקן את המצב, להצלת שמה הטוב של הימאות העברית ולעמדתה על בסיס משקי וארגוני הראוי לה.
"הארץ", שנה כ"ט, מס' 8510, 27 באוגוסט 1947, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 