„פלד“, ספינה חדשה ל„נחשון“ – 1 בנובמבר 1938

^{ספינת הדיג "פלד". מקור: נ' וידרא, הדיג בארץ ישראל, 1939}

„פלד“ – סירה חדשה לנחשון

לנמל חיפה נכנס אתמול ב־3 אחה"צ כלי השייט השלישי של חברת „נחשון“ ושמו „פלד“ (פּ' ול' סגוּלות), כי בנוי הוא מפלדה. שני כלי השייט האחרים של „נחשון“ הם: רחף, ספינת־מנוע ומיפרש להובלת משא, ו„סנפיר“, ספינת־דייג.

הסירה פלד עושה רושם יפה מאוד בצורתה החיצונית. ארכה 16 מטר והיא מצוידת במנוע של 70 כוחות־סוס. על הסירה התנוסס רק דגל נחשון. בימים הקרובים תירשם ותקבל דגל ארצישראלי. פלד נקנתה בהולאנד והועברה לבירות באניה. שם הורידו אותה בעזרת המנוף הגדול שבנמל ורב החובל רוזנטל ושני חברים מהקואופרטיב „עוגן“ השיטו את הספינה מבירות לחיפה. „פלד“ תשמש לדייג ותימסר לעבודה לקבוצת שדות־ים של הנוער העובד.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4072, 1 בנובמבר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„נחשון“, מרכז לפעולות הים של ההסתדרות – 2 בפברואר 1939

נחשון מרכז לפעולות הים של ההסתדרות

עוד בטרם נוסדה חברת נחשון, עסקה הסתדרות העובדים בפעולות־ימאות, שרוכזו אחר כך באותה חברה.

בספטמבר 1935 נוסד בחיפה קואופרטיב הספנים „עוגן“, שהחל עובד בסירות משא ובסירות נוסעים.

במאי 1936, עם ההתעוררות להקים נמל עברי בתל אביב, העמידה ההסתדרות, יחד עם הנהלת הסוכנות, סכום ניכר לרשות המפעל, עוד לפני שהיתה למטרה זו פרוטה מצד אחר. ההשקעות האלה הועברו אחר כך בצורת מניות לחברת נחשון, שמטרתה פיתוח הימאות העברית לענפיה השונים.

ספנות בתחומי הנמל, ספנות חופית, עבודות נמל מקצועיות, סבלות נמל מצוידת במכשירים טובים, דיג, בנית סירות, אריגת רשתות, עישון דגים כצעד במגמת תעשית שימורי דגים, גידול דגים בבריכות, הכשרת עובדים ימאיים – כל אלה הם בתחומי הפעולה של חברת נחשון ובכל אלה יש לה התחלות. הבה נקוה, כי תצליח בכולם ותרחיק את פעולותיה בקצב הדרוש לישוב בתקופה זו.

בראשית 1935 נעשתה באמריקה פעולה בעזרת חברים וידידים, להפצת מניות „נחשון“, והדבר הצליח.

הונה של החברה עולה כיום ל־50 אלף לירות בקירוב.

לחברה היו שלוש ספינות: סנפיר, פלד ורחף.

ספינת המפרשים „רחף“ נקנתה בתחילת יוני 1937 מבעל אניה סורי. נבנתה ב־1935 ברואד שבסוריה והיתה מצוידת במוטור עוזר בעל 110 כוחות סוס. אחרי קניתה צוידה בקבינה למלחים ותא לרב־החובל.

נרשמה תחת הדגל הארצישראלי ב־14 ביוני 1937 ובו בחודש החלה בעבודה. נרשמה כבת 68 טון. בית קיבולה בפנים היה מ"מ, על הספון 50 מ"מ. טענה בממוצע 150 טון משא. עד דצמבר 1938 נסעה 82 נסיעת ועשתה בים 8585 מילין ימיים. הסיעה 5,300 טון משא בין חופי ארץ ישראל, סוריה, קפריסין ומצרים. מספר עובדיה 9, שהם: רב החובל, בוטסמן, מכונאי, מלח, מלח־משנה ו־4 צעירים.

ביום ד', ו' בטבת תרצ"ט (28 בדצמבר 1938) אחרי חצות הלילה נופצה אל הסלעים ע"י סופה (ציקלון) שפרצה על האי קפריסין בין פאמאגוסטה ובין לארנאקה.

ספינת הדייג „סנפיר“ נרכשה במאי 1937 מדייגים איטלקיים והועברה לדגל הארצישראלי בקיץ 1937. ארכה 11 מטר. היא מצוידת במוטור דיזל בעל 30 כוחות סוס. עם רכישתה החלה בעבודת הדייג במים עמוקים בהדרכת מומחה איטלקי. העובדים היו מן הקבוץ השוכן במפרץ „פלוגת הים“ ומקבוצת הנוער העובד שדות־ים. אחרי חדשים אחדים של עבודה הסכימה חברת „נחשון“ להחכיר את הספינה לפלוגת הים לעבודה עצמאית.

ספינה קטנה זו ראתה בעבודתה הצלחה רבה. יום עבודה בים מכניס יפה את שכרו. מאז פרוץ המאורעות נמכרים הדגים בשוק העברי בחיפה ובתל־אביב.

ספינת הדייג השניה „פלד“ נרכשה בהולאנד בספטמבר 1938. כולה עשויה פלדה, ומכאן שמה. ארכה 16 מטר והיא מצוידת במוטור דיזל של 75 כוחות סוס.

היא קבלה ציוד מלא ובנובמבר 1938 התחילה בעבודתה. במשך נובמבר ודצמבר הביאה כ־500 ארגזים דגים, שנמכרו כולם בשוק העברי.

העובדים בה חברים מן הנוער העובד „שדות־ים“.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינת המשא העברית „ארנון“ – 3 ביוני 1938

„שירות חופי המזרח“

הסוכנים פדרמן את מרכוס תל־אביב, שהעסיקו עד עתה אניות שכורות (לטיף, סן־ניקולו) רכשו עתה יחד עם האחים קאסאנו (יונים ממצרים), אניה שקיבולה 800 טון. בין 12 עובדי האניה יוכנסו עוד מתחילת שירותה 4–5 יהודים (בהם גם רב החובל). בעלי האניה מבטיחים, כי מספר העובדים היהודים יגדל בהדרגה.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3960, 1 ביוני 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„ארנון“

ספינת־משא עברית

כ־650 הצעות נתקבלו אצל סוכנות־ההובלה הימית פדרמן־מרכוס למתן שם לספינת המשא שקנו (כפי שהודענו באחד הגליונות הקודמים). השם הפופולארי ביותר היה „חניתה“.

ועדה מורכבת מב"כ חבל ימי לישראל, אגודת עמילי המכס והעתונים היומיים בחנה את השמות ובחרה מהם את ארנון, שם הנחל. בין ארבעת מציעי השם הזה הוגרל הפרס בן 5 לירות. זכה בו אברהם לבנון, רח' לבנון 5, ת"א.

בשבוע הבא תגיע האניה לתל־אביב. ביום ד' תעגון בחיפה. ששה עובדים יהודים (מחצית מספר העובדים), 4 מפלוגות הים של הקיבוץ ו־2 מ„זבולון“ ניגשים לעבודה תחת הדגל הארצישראלי. בעלי האניה מבטיחים להגדיל בהדרגה את מספר העובדים היהודים. החברה בעלת האניה נקראת „שירות חופי המזרח“, ודגלה – רקע כחול שבמרכזו יהלום לבן נושא את האותיות הלאטיניות, ראשי תיבות החברה.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3962, 3 ביוני 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה – 3 בינואר 1939

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה

ששת הניצולים מוסרים פרטים על האסון. – השנים נחנקו תחת שקים שנפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון

אתמול בשעה 4 אחה"צ הגיעה לנמל חיפה, באיחור זמן לרגל סערת הים, האניה „עתיד“ עם גופותיהם של גיאורג ארליך בן 24 וגדעון רוזנטל בן 16, קרבנות הספינה „רחף“ של חברת „נחשון“ שנופצה בליל ה' שעבר אל סלעי קפריסין, כפי שהודענו בזמנו.

שני הארונות הועברו מאנית „עתיד“ לתוך משרדי חברת „נחשון“ שבבנין „פרדס“. הארונות הועמדו על אנדרטה באמצע החדר שקושט סרטים שחורים ועל אחת הקירות – תמונת הספינה „רחף“ שנופצה בגלי הים.

משני צדי הארונות שכוסו בבד שחור ודגל תכלת לבן ועליהם זרי פרחים – ניצב משמר כבוד ממלחי הפלוגות הימיות.

הלויתם של הקרבנות תצא הבוקר בשעה 9 מבנין „פרדס“.

באניה „עתיד“ הגיעו גם חמשה עובדי הספינה „רחף“ והקברניט ישראל לסקוב, מחיפה, שניצלו מן האסון. בסה"כ היו בספינה בשעת האסון 9 עובדים, מהם נספו שלשה. המכונאי היוני הנוצרי שנהרג – נקבר בלרנקה.

ששת אנשי הספינה, העייפים מטלטולי הדרך ומזועזעים מגודל האסון, מהרו עם רדתם מעל האניה לבתיהם. הם הספיקו רק למסור לחבריהם הקרובים את הפרטים המעטים הבאים:

סופת הציקלון השיגה את ספינתם כחטף בנסעה על פני הים, לא רחוק מחופי לרנקה ביום ד' בערב. הגלים דחפוה לחוף בטרם הספיקו המלחים לאסוף את המפרשים והיא נופצה אל סלעי החוף. באותו הרגע הציף גל ענקי את הספינה כולה ואנשיה נסחפו ונפלו הימה.

שלשת הקרבנות נחנקו מתחת לכובד משאם של השקים (שהיוו את מטען הספינה), אשר נפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון על קרקע הספינה. גופותיהם נסחפו ע"י הזרם.

שאר אנשי הספינה שהיו על הסיפון – קפצו המימה ונאחזו בקרשים ובתרני הספינה וכך ניצלו מטביעה.

גיאורג ארליך היה חבר פלוגת הים במפרץ חיפה וגדעון רוזנטל היה חניך ביה"ס „חוגים“ בחיפה, קודם למד בביה"ס העממי בחיפה.

בשם הועד הפועל של ה„הסתדרות“ הגיע לחיפה להשתתף בלויה ה' דב הוז.

"הבֹּקר", שנה ה', מס' 960, 3 בינואר 1939, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לוית קרבנות „רחף“ – 4 בינואר 1939

חיפה

[…]

אתמול בשעה 9 נערכה לוית הקרבנות של ספינת המפרשים „רחף“ שנופצה בים קפריסין. הארונות הוצאו מבית „פרדס“ והועמסו על מכונית־משא, בנוכחות קהל רב מראשי ההסתדרות, פלוגות הים, בית ספר ימי ובית החינוך לילדי העובדים ועוד. נשאו זרים רבים מטעם מוסדות ארגון וחברים לעבודה.

על הקבר הפתוח הספיד מר דוב הוז, שציין את הקרבנות הראשונים גדעון רוזנטאל וגיאורג אהרליך כמורי דרך לכיבוש הים בשביל הנוער היהודי.

יצויין שהסדרנים העליבו את חברי „חברה קדישא“ בשעת מלוי תפקידם.

"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 310, 4 בינואר 1939, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לוית קרבנות „רחף“

ללוית הקרבנות של „רחף“ שיצאה אתמול ב־9 בבוקר ממשרד 9 בבוקר ממשרד „נחשון“ ברחוב הנמל, בא קהל רב, ביניהם הנהלת החבל הימי לישראל וד"ר סולוביצ'יק בראשה, ב"כ המחלקה הימית של הסוכנות בר כוכבא מאירוביץ וד"ר וידרו, ד. הוז בשם ועה"פ של ההסתדרות, חברי הנהלת „נחשון“: ברודני, חורין, ג. שטרומף, פינקלשטין, ב. רפטור, זיליסט ואברונין, מב"כ פועלי חיפה: א. חושי ואבצוג ומועד הקהלה: ד. בר רב האי. במספר רב באו חברים מארגוני הספורט הימי, תלמידי בית הספר הימי על מנהלם ד"ר ברדין, תלמידי בית החנוך לילדי עובדים, אשר גדעון היה מבוגריו וחברי השוה"צ שהוא היה מחבריהם.

על הארונות היו הרבה זרי פרחים, הדגל הלאומי, דגל החבל הימי, דגלי „רחף“ אשר בהם טבועים סימני הקרב עם איתני הים, דגל „נחשון“ עם שבעת הכוכבים, הדגל של הסקציה הימית ליד „הפועל“ ועל ארונו של גדעון גם הדגל של השוה"צ.

ממשרד „נחשון“ נישאו הארונות על ידי רב החובל של „רחף“ ועובדיה וחברי הסתדרויות הנוער. הארונות הועלו על מכונית וגם המלוים נכנסו למכוניות. דרך רחוב המלכים נסעו לבית הקברות החדש.

ליד הקבר הפתוח הספיד ד. הוז בשם כל הארגונים, ההסתדרויות והמוסדות. הוא אמר בין השאר:

חברים צעירים ממשפחת הים הצעירה יצאו לסלול בים דרך ובמים עזים נתיבה לגאולתנו, ובמלחמה עם איתני הטבע נפלו יחד עם ספינתם, אשר בה רצו לסלול את הדרך. למשפחות השכולות אין תנחומים בפינו. לאבדתן אין תמורה. אולי יוקל להן במידת מה מתוך ההכרה כי החברים היו לקרבן על מזבח יצירת חיים חדשים, אולי תמצאנה נוחם בזה שאנו כולנו גאים על חייהם ועל מותם.

"דבר", 4 ינואר 1939, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך נטרפה „רחף“ – 4 בינואר 1939

איך נטרפה „רחף“

„רחף“ הפליגה ביום ה' בערב מנמל פאמאגוסטה בקפריסין ללרנקה לאחר שנעשו בה תקונים ע"י המכונאי התורכי שריף ריזה. לשמונת אנשי „רחף“ הצטרף גם המכונאי התורכי שרצה לנסוע רק ללרנקה. בדרך היבשה אפשר להגיע מפאמאגוסטה ללרנקה במשך שעה וחצי, אולם בים צריכים לעבור את ה„קאפּ גריקו“ ולזאת דרושות 10–12 שעות. כאשר יצאה „רחף“ מפאמאגוסטה היה הים סוער, אולם לא היה יסוד לחששות מיוחדים. על יורדי הים להיות מוכנים לנסוע בים כזה וגם אנשי „רחף“ לא נרתעו. רב החובל ישראל לסקוב, אדם שאינו יודע להחניף ולהפריז, מהלל את עבודת אנשיו והתנהגותם. בחצות, בהגיע הספינה אל ה„קאפ גריקו“, גברה הסערה מאוד. רב החובל אחז בכל אמצעי הזהירות הדרושים, אולם הספינה נכנסה לתוך ציקלון שהרים אותה, סובבה וזרקה לתוך הסלעים. רב החובל הרגיש מיד בסכנה ופקד חיש מהר על כל אנשיו להתרכז סביבו במקום שנראה לו כבטוח ביותר. העובדים נשמעו לפקודתו. גלי הים בגובה בלתי רגיל הסתערו על הספינה וטלטלו אותה כוח איום והעובדים מיהרו אל מפקדם. המכונאי התורכי שריף ריזה וגיאורג (גרשון) ארליך, שהיו רחוקים מהמקום שבו עמד רב החובל לא הצליחו להגיע אליו והם נפלו ראשונה לקרבן לגלי הים הסוערים. אחד העובדים שלא יכול בעצמו להגיע עד למקום המסומן, לקח אותו רב החובל על כתפיו והביאו לשם. גדעון רוזנטל עמד יחד עם שאר חבריו ליד רב החובל, אולם אליו הגיע גל שנתן לו מכה איומה וגרף אותו לתוך הים, מבלי שחבריו ירגישו בזאת באותו רגע. כל זה קרה בין דקות אחדות ובמהירות שאין לתארה במלים. הגלים לא חדלו להסתער על „רחף“, גם לאחר שנזרקה אל החוף. כל פעם נשבר ונופץ חלק אחר של הספינה וכאשר עזבו אותה העובדים נשבר גם התורן וחייהם היו בסכנה. בצאתם מהספינה השבורה פקד רב החובל מיד את אנשיו וכאשר נוכח כי חסרים שלושה מהם, חזר לבדו אל שרידי האניה לחפשם, אולם לא מצאם.

על תוקף הציקלון מעידות עוד שלש אניות־משא שנפלו לו קרבן. שתים טבעו והשלישית נזרקה אל החוף. כן מספר חבר שהיה שם במקום, כי מכונה במשקל של 20 טון בערך שעמדה על החוף נזרקה ע"י הגלים והסערה לתוך הים ומכונה של „סולל בונה“, בעלת משקל של 90 טון, שהיתה בעומק של 9 מטר בתוך הים, נזרקה ע"י הגלים אל החוף. מנהל הנמל בלרנקה, הנמצא במקום זה עשר שנים, אמר, כי בימיו עוד לא היתה סערה כזו במקום זה.

על אף הסערה האיומה שהתחוללה גם אחר כך, חיפשו אנשי „רחף“ כל הלילה את חבריהם, אולם לשוא. למחרת בבוקר נמצאו הגויות ע"י דייגים ליד החוף של לרנקה. גם שרידי „רחף“ נזרקו אל החוף בקרבת המקום.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1938, 4 בינואר 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך קרה האסון עם „רחף“ – 1 בינואר 1939

איך קרה האסון עם „רחף“

על האסון הנורא שקרה את הספינה העברית „רחף“ ליד חופי קפריסין נודעו הפרטים הבאים:

ביום ד' ב־4 אחרי הצהרים יצאה הספינה מנמל קפריסין בדרכה לבירות. כשנמצאה במרחק כמה מילין מן החוף בא כחתף ציקלון שנשב בכוח עצום ובמהירות רה מצד מזרח. הספנים הורידו את המפרשים והסתפקו במנוע של הספינה. אולם הסערה טלטלה את הספינה שנופצה אל קירות הסלעים. המלחים נלחמו בשארית כוחותיהם נגד המות ושלושה מהם, שני המלחים היהודים הצעירים, גדעון רוזנטאל בן 16, וגיאורג אהרליך בן 24 וגם המכונן היוני שנשכר לספינה לפני זמן קצר, קפחו את חייהם. השאר הצליחו בעזרת סירה להגיע שלמים לחוף. ביום ו' יצאה ספינה מחברת „נחשון“ לקפריסין כדי להעביר את שתי הגופות לחיפה.

„רחף“ היא האניה העברית השניה שאבדה לספנותנו הצעירה. הראשונה „הר כרמל“, שנשרפה כידוע בחופי רומניה.

הספינה „רחף“ שייכת משנת 1937 לחברת „נחשון“. היא נרכשה בעזרת המחלקה הימית של הסוכנות היהודית ועלתה בכמה אלפים לא"י. בית קיבולה 200 טונות והיתה מצוידת במנוע של 120 כוחות סוס וגם במפרשים. כשנרכשה עבדה בשירות חופי סוריה וארץ ישראל. בקיץ 1938 עברה לקו מצרים־קפריסין. עשה נסיעה אחת גם לאי כריתים והובילה מטען גפרית ממחצבי עזה. בזמן האחרון עבדה בקו סוריה–קפריסין בהעברת משאות.

כרב חובל וכמדריך של ספנים עברים עבד בה רב החובל רוזנטאל מאנית „תל אביב“. הוא גם חנך את בנו גדעון חנוך ימי, ובנו עבר לעבוד בספינה „רחף“ לפני כמה חדשים. אחרי רב החובל רוזנטאל עבר הפיקוד של האניה לעוזרו הראשי ה' י. לאסקוב. באניה עבדו 8 אנשם. היא שמשה להכשרת ספנים עברים. גיאורג אהרליך היה עולה מגרמניה.

"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 307, 1 בינואר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון האניה „רחף“ – 30 בדצמבר 1938

אסון לאניה „רחף“

אנית המפרשים „רחף“ של חברת „נחשון“, שהיתה מהלכת בין ארץ־ישראל והארצות השכנות נופצה בליל ה' (אתמול בלילה) על יד חופי קפריסין בשעת סערה. בתוצאת האסון טבעו שלשה מעובדי האניה: גדעון רוזנטאל בן 16, בנו של רב החובל, וגיאורג האֶרליך, בן 24 – שניהם מחיפה, ומלח יוני מקפריסין שנמצא באניה. שאר עובדי האניה ניצלו. גויות הנטבעים נמצאו והועברו ללארנאקה ויובאו לקבורה לחיפה.

"הארץ", שנה כ"א, מס' 5908, 30 בדצמבר 1938, עמ'. 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ נשברה אל הסלעים ליד קפריסין

גדעון רוזנטל גיאורג ארליך טבעו

האניה „רחף“ נתקלה אור ליום ה' ליד קפריסין בסלעים כתוצאה מסופת ציקלון והאניה נשברה. גדעון רוזנטל, בן 16, בנו של רב החובלים באניה „תל־אביב“ לשעבר, וגיאורג ארליך כבן 24, שניהם מחיפה ויוני נוצרי מקפריסין טבעו וגופותיהם הוצאו מתוך הגלים הזועפים.

גופות שני הצעירים היהודים הובאו ללרנקה ומשם יובאו לחיפה לקבורה. שמו של היוני שטבע טרם נודע.

האניה „רחף“ היתה שייכת לחברת „נחשון“ שע"י הסתדרות העובדים הכללית.

האניה „רחף“ כבר פעם הדאיגה את הישוב בהפליגה לאי כריתים לפני כ־¾ שנה ובמשך שבועות לא נתקבל ממנה שום ידיעה.

"הבֹקר", שנה ד', מס' 956, 30 בדצמבר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ ב„שירות חופי המזרח“ – 30 ביוני 1938

„רחף“ ב„שירות חופי המזרח“

ספינת־המשא „רחף“ של חברת „נחשון“ נחכרה ע"י ה"ה פדרמן־מרכוס („שירות חופי המזרח“), בעל אנית־המשא „ארנון“. עד עתה היה רב החובל רוזנטאל מפקד את „רחף“. עתה נמצא הדבר לאפשרי למסור את האחריות לספינה לאחד העובדים הראשיים, והוא משמש בה רב־חובל. בספינה 9 עובדים, מהם 3 להכשרה והכשרתם נתמכת ע"י מחלקת־הים של הסוכנות.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3984, 30 ביוני 1938, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בחינוך הימי

(מכתב אל המערכת)

ב„דבר“ גליון מס' 3984 מיום 30 יוני ש. ז. בקטע „רחף“ ב„שירות חופי המזרח“ פרסמתם ידיעה שהננו מבקשים לתקנה. נאמר שם „עד עתה היה רב־החובל רוזנטל מפקד את „רחף“. – עתה נמצא הדבר לאפשרי למסור את האחריות לספינה לאחד העובדים הראשיים, והוא משמש בה רב־חובל וכו'.

אנו חושבים לראוי לציין כי העובד שקיבל על עצמו את הפיקוד על „רחף“ הנהו הח' ישראל לסקוב, חניך הסקציה הימית של „הפועל“ שעבד שנים אחדות בקואופ' „עוגן“ ואחרי 10 חדשי עבודה והכשרה תחת פיקודו של רב־החובל רוזנטל – קיבל הכשרה מספקת עד כדי האפשרות לקבל על עצמו את הפיקוד בספינה.

חברת „נחשון“

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4007, 10 באוגוסט 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„רחף“ בנמל תל אביב – 12 באפריל 1938

„רחף“ בנמל תל אביב

סירת המפרש „רחף“ הגיעה אתמול ב־2.30 אחר הצהרים לנמל תל אביב, בהנהלת רב החובל רוזנטל, ו־8 ספני „נחשון“. הספינה הביאה אתה 5 נוסעים – 3 מחברי פלוגת הים של הקבוץ המאוחד, 1 מאשדות הים (הנוער העובד) ואחד מקבוץ „עמל“ של השומר הצעיר.

רב החובל רוזנטל עלה ראשון לרציף וסידר את הניירות הדרושים לירידה לחוף. לאחר זמן מה באו לנמל ד. רמז, מלכה לוקר ובר כוכבא מאירוביץ. ליד הרציף הצטלמו חברי „רחף“ עם הפוגשים אותם.

אחד מספני „רחף“ סיפר על נסיעתם שעברה בהצלחה מרובה: עזבנו את נמל חיפה ב־7.30.

ד. רמז הזמין את האורחים למסיבת־תה לועד הפועל של ההסתדרות ול„דבר“. במסיבה סיפרו ספני „נחשון“ על פרטי הנסיעה לאי כרתים. כן ספרו על הצלחתם בעבודה, אשר היא מפרנסתם.

בשיחה הובעה גם הדרישה לרכוש סירת מפרש גדולה יותר אשר תאפשר להם לעבוד בקו קבוע. כן דובר על קבוצת אשדות ים העוסקת בדייג ורואה גם היא הצלחה בעבודה, אך למרות מרצם של החברים הצעירים ושאיפתם לעבודת הים אין אפשרות לשתף אותם בעבודה מחוסר סירה נוספת ומכשירים. על הנהלת „נחשון“ והליגה הימית להגיש את האמצעים הדרושים לפיתוח הימאות העברית. במסיבה השתתפו ד. בן גוריון, יו"ר „נחשון“, י. חורין, ד. הכהן, י. בן־אלול, לובטקין ועוד.

ד. רמז סיים את המסיבה והביעה את שמחתו על הופעת „רחף“ בנמל תל אביב ביום חגו.

חברי „רחף“ עם רב החובל רוזנטל הצטלמו בחצר הועד הפועל עם עובדי הועד הפועל ופועלי „דבר“.

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3919, 12 באפריל 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שְׂפַת הַיָּם – מילון מונחים ימיים ועוד

אניות וספינות ארצישראליות