בחוץ לארצנו:
נוי־ארק. – בסט. דזשאנס נוי פאלאנד נתקבלה זה לא כבר ידיעה מוזרה כדברים האלה: „היום באה הלום אנית הקיטור „מאנטפארט“, האניה נעצרה מפאת פריעת סדרים אשר הסבו לה אלף יהודים של רו"פ אשר נסעו עליה על מכסה האניה, וזה הדבר: האניה „מאנטפארט“ עזבה רק כשבוע ימים את חוף ליברפול ללכת אל מאנטרעאל ותוביל עמדה הרבה נודדים של יהודי רו"פ אשר נסעו לאמעריקא הצפונית-מערבית. בדרך עת חלקו להם בפעם הראשונה נתחי בשר של טרפה השליכו כולם את הבשר אל הים, ויבקשו מרב החובל לתת להם רק דגים מלוחים וביצים וכהנה, אך בענות להם רב החובל, כי לא ישיגו מאומה מכל אלה הדברים, חרה אפם בו וישתערו כולם אל החנות אשר כל מיני המזון של האניה מונחים שם ויקחו בחזקה מכל אשר בא בידם. הבשר של טרפה אשר מצאו שם השליכו על הארץ ויפסעו ברגליהם. לרב החובל ויתר פקידי האניה אשר נסו להפריעם ממעשיהם התקוממו ג"כ כולם כאחד ויעופפו על ראשיהם סכינים ויחלקו להם גם מכות ומהלומות ביד נדיבה וכל עמל אלה הראשונים להשתיק אותם מזעפם עלה בתוהו, יען כי גם איש את שפת רעהו לא יכלו להבין, ויאלצו לסגת אחור וגם לעצור את מהלך האניה. באחרונה אמנם עלתה ביד רב החובל להבינם כי בסט. דזשאָנס ישיג בעבורם ד"מ אז רפתה חמתם ויחדלו מהפרעות, וגם את הבשר אשר בתחלה פסעו ברגליהם הרימו מעל הארץ ובעצמם שטפו ודחו אותו.
המקרה הזה כשהוא לעצמו הנהו מקרה ככל המקרים שבעולם, אפס יען כי רוב אחינו בביתם לא ידעו תהלוכות הנסיעה בים ואת תלאות הנודדים לכן עוררני המקרה הזה לספר לכם מעט מהתהלוכות האלה, ולתאר להם בקצרה אגב אורחא גם מעט מסדר המסע לאמעריקא.
אומלל היהודי בביתו ואומלל גם הוא בצאתו! כאשר אך יעזוב היהודי את ביתו לשום לדרך פעמיו כן יחיל לסבול צרות ותלאות מרבה להכיל. ראשית יפגוש לו על דרכו את תלאות הגבול אשר כל עט סופר מהיר לא ילאה לתארן, וכל אשר השכיל הסופר מ. מאנאסאָוויץ לתאר בספורו (החיה שבאדם“ בהמליץ) ברוב כשרון את גלגולי הנוסעים על הגבול עוד לא תאר אף במקצת הצרות וההרפתקאות והגלגולים אשר יפגוש הנודד בארץ אשכנז, אשכנז בכלל מבטת בעין רעה מאד אל כל הנודדים היהודים; באשר אך יבוא הנודד אל אחת מערי אשכנז אשר על הגבול עליו להכנס מיד אל הקאָנטראָל סטאציאָן ושם הוא נבדק כבר בשבע בדיקות מכף רגלו עד קדקדו. די לשערות אחדות אם נפלו מראש הנודד להשיבו אל מקום אשר בא משם מהחשש שהוא מוכה שחין, וכל כופר לא יועיל ביום ההעברה ההוא. מבית הקאָנטראָל סטאַציאָן כבר לא יניחו לו עוד לצאת לחפשי, וגם כרטיס של נסיעה על מסילת הברזל לא יוכל להשיג מבלעדי האגענטים והסרסורים של בעלי חברות האניות, זולתי אם יחפוץ לנסוע במחלקה השניה כי אז ימכרו לו כרטיס של נסיעה, אבל מי מהנודדים יוכל לנסוע במחלקה שניה אשר מחיר הכרטיס שמה עולה בכפלים? הנודדים נשלחים אל ערי החופים במרכבות מיוחדות אשר נועדו לזה, ובאלה המרכבות מכניסים שם מספר אנשים אשר לא רק לשבת יקצר המקום כי אם גם לעמוד ועומדים שם צפופים כדגים בחבית. החבילות וצרורי הנוסעים טוענים ג"כ אל המרכבות האלה. נקל לכל איש לשער כמו את הדוחק והלחץ השוררים שם ביום ומה גם בלילה עת אשר השינה תפיל חבלי תרדמה על עיני הנחלאים והמודכאים האלה. לצאת מעט על מפשעת המרכבה לנשום אויר צח ג"כ מן הנמנע הוא, יען כי פקידי המסע יסגרו אחריהם את הדלת בצאתם ורק על התחנות יפתחוה. בברלין מקום אשר על כל הנוסעים אל איזה חוף שהוא – לעבור שם, ואשר שם עליהם לבוא למרכבות אחרות עומד ג"כ על יד מסילת הברזל בית גדול מיוחד רק לנודדים, ושמה מכניסים את כל הנודדים לבדוק אותם עוד הפעם ולחכות עד בוא המסע. אל הבית הזה יכנסו כל הנודדים הבאים בכל מסילות הברזל באשכנז ולצאת מהבית ההוא לא יתנו אף לאחד מהם. מברלין ישולחו הנודדים במרכבות ג"כ כמו שתארתי למעלה, ויש אשר מספר הנוסעים עוד ירב שם מאשר בתחלה לרגלי מספרם הרב אשר יאוספו שם מכל המקומות. וכה יובילום אל מחוז חפצם אל ערי החוף. בערי החופים ג"כ מכניסים אותם אל בית נודדים מיוחד הבנוי לזה, כמו שתארתיו במכתבי מהאמבורג בהמליץ No. 112, ושם ג"כ אין מניחים להם לצאת לחפשי מעט העירה. יש הרבה מן הנוסעים אשר לא הכינו להם צידה כראוי על דרכם, ואמרו לקנות באשכנז, והנה לבסוף מן הנמנע הוא להם להשיג ולקנות דבר מה, כי מה יעשה האדם הנכלא?
בבית הנודדים אמנם יש חנות של חברות האניות אבל מי יוכל לקנות שם בעת אשר בעד כל דבר צריכים לשלם ביוקר וגם לא הכל נמצא שם? לבעלי חברות האניות מעט עוד המחיר הגדול אשר יקחו בעד כרטיסי האניה, ויאמרו גם לקחת את הפרוטה האחרונה מכיס הנודד אשר גם לא אצל הכל מצויה היא. בבית הנודדים כבר יחכו הנוסעים עד צאת האניה בכליון עינים, ותחת אשר בביתם אולי חשו מעט מורך לב ורטט מפני הים הגדול הנה שם ילכו בשמחה רבה אל האניה בבוא תורם ולא יחתו כלל. המסע באניה איננו איום ונורא כ"כ כמו שמתארים להם הרבה אנשים בביתם והתלאה היותר גדולה היא רק מחלת הים אשר תדכא כמעט את רוב הנוסעים. אחרי נסיעה של שלשה או ארבעה ימים כאשר תבוא האניה בתוך מי הים ההומים והרוגשים אז תחל לנוע מעט, והאנשים יחוגו כשכורים, זה גונח מסבוב ראש, וזה מקיא, והכל מתעבים כל אכל. אולם מהחל הזה אין כל סכנה נשקפת להנוסעים כי רק מחלה עוברת היא אחרי ימים אחדים, וקשה יותר היא המחלה הבאה אחרי חלי הים, הלא היא כוסף האוכל ואין מה. הצידה אשר יקח לו כל אחד מביתו מתקלקלת בדרכו אחרי רוב טלטול עד בואו אל האניה ובמה יוכל למלא את דרישת הקיבה? אמנם מבשלים שם על האניה בכל יום נזידים וגם בשר ונותנים לכל אחד ואחד חלקו, אבל האם יוכל היהודי לאכול בשר טרפה אחרי אשר עוד חוקי היהדות מלאים כל בתי נפשו, ועוד לא עבר זמן ועידן מאז עזב את ביתו? כן יבש כחרס לבו כל היום ולא ימצא מעט במה להשיב את נפשו, ותחת אשר אינם יהודים אוכלים ושותים ושמחים וחוגגים הנה היהודי, יושב שחוח דואג ונאנח על מצבו בחיים ומצב משפחתו אשר עזב אותה לאנחות, ומתמרמר גם על חייו של שעה אשר אין לו במה להשקיט את רעבונו. ובולמוס זו של אכילה אוחזת כמעט את כל היהודים הנוסעים תחת מכסה האניה, כי גם לחם לשובע לא ינתן להם. בימי הנסיעה הראשונים עוד ינתן לחם בחצי פֿונט בבוקר גם כנ"ל בערב, ואחרי כן כבר יחדלו מתת לחם ויחלקו תחתיו שתי חלות קטנות ליום, ונקל לשער מאד את השובע אשר יוכלו למצוא באוכל זה. אולם אם רע ומר לאנשים גדולים לסבול זלעפות רעב, הנה קשה ביותר לראות איך ילדים קטנים שואלים ומבקשים אוכל ואין נותן להם. כותב הטורים האלה ראה את המחזה המעציב הזה עין בעין איך הילדים הקטנים הקיפו את אמותיהם בבכי ויללות לתת להם אוכל והאמות הרחמניות לא יכלו לעשות להם מאומה כי אם רק לבכות ולהוריד דמעות ג"כ, עד אשר התעודדתי ואספתי את כל האמות עם הילדים הבוכים והצגתים לפני פקיד האניה, וברוב השתדלות ודין ודברים עלתה בידי להשיג למענם הפעם פרוסות אחדות של לחם. לתאר כמו את התלאות והמכאובים אשר יסבלו הנודדים היהודים באשר הנם יהודים על האניות מעניני אוכל עמל הוא בעיני מאד, אך זאת אוכל להגיד ברור כי לוא ידעו אחינו בכל הארצות היושבים בביתם מהתלאות האלו כי אז על נכון לא שקטו במכונם והשתדלו להיטיב את המצב הזה.
להוציא לפעולות את הטבת המצב הזה להנודדים נקל הוא מאד אם רק יתעוררו אחינו לדבר הזה לבלתי עבור עליו בשתיקה. ראשית יוכלו לעשות חוזה עם אחת מחברות האניות כי יערכו למען היהודים הנוסעים חדר בישול מיוחד אשר יהודי ממונה ישגיח עליו ואז יסעו כל היהודים על האניות של החברה הזאת. ושנית אדמה כי גם כל בעלי האניות לא יסרבו בדבר הזה אם אך ידרשו זאת מידם, כי רוב הכנסותיהם מנוסעים יבואו להם מידי היהודים אשר ישלמו להם גם בעד כל מחסוריהם על האניה, ומדוע לא יכינו הכל שיוכל היהודי ג"כ להשיג מחסוריו? כמעט אין כל אניה של נוסעים אשר לא יסעו בה אלף יהודים או יותר, ומחיר כרטיס הוא 130 מארק אשר זה בכסף רוסיא ששים רו"כ, ובעסק כזה העולה לששים או לשבעים אלף רו"כ בכל פעם מכסף היהודים כמדומה לי שיכלו לדרוש מהם את הדרוש. אך דא עקא כי אין מתעורר לדבר הזה, והנוסעים המתפטרים מתלאותיהם האלו ישכחו מיד כי אחריהם יבואו עוד נוסעים אשר יסבלו ג"כ כמוהם. בכלל אחשוב לנחוץ להזכיר את רבנינו החובה הזאת לבל יחשו בדבר, כי גורל כמה אלפי ורבבות מישראל תלוי בזה. כמה עמלים הם ומשתדלים לאסוף כסף ולהכין מאכלי כשר בעד אנשי הצבא מבני ישראל למען לא יאכלו טרפה, ופה הרבה אנשים מבני ישראל חפשיים אנוסים לאכול בשר טרפה בעד כספם הטוב, לא מזדון לבם רק מפני נפשם היבשה או לסבול רעב, והאומנם אין לזה כל תקנה? התעוררו נא ובואו בדברים עם מורשי חברת יק"א בפטרבורג, אשר החליטו זה כמה לדאוג ג"כ לטובת הנודדים.
האמיגראציא של היהודים לאמעריקא הולכת ומתגדלת מיום אל יום ומחדש לחדש. זה עתה נתפרסמה ספירת היהודים אשר נכנסו בחדש יולי זה והנה 7,582 יהודים נכנסו מהארצות האלה: מרוסיא 4,267 , מרומניה 1,168 , מאוסטריה 2,045 , מאשכנז 43, מאיטליא 20, מאנגליה 15, מהאָלאנד 10, מתוגרמה 9, משוועדן 4, מצרפת 1.
מכל אלה הנודדים נשארו בנויאָרק 5,383 והמותר נתפשטו בערים אחרות.
דובער גרויסער.
"המליץ", שנה ארבעים, מס' 179, 23 באוגוסט 1900, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 