מסע בים בתור תרופה.

הים הגדול, המים שאין להם סוף או המון מי המלח הרבים, שאנו רגילים לקראם בשם אוקיאנוס, הרבה בכל עת פעולתו על האדם. הכל חרדו מפניו ואימתו על כל בשר, ובכ"ז אהבוהו, נפש האדם נמשכה אליו בחבה. הסבה הראשונה, שהכריחה את האדם למסור נפשו לגלי הים השובבים והמסוכנים, היתה בודאי תאות הבצע. האדם שם נפשו בכפו לעבור ארחות ימים, להחליף תבואות ארץ זו בפרי ארץ אחרת, למען אסוף הון. גם אפשר, כי בשביל ציד הדגים נסה האדם בראשונה לעבור על פני הים. למצער מחליטים כן איזו חכמים, אשר בחנו את דרכי העמים הפראים באפריקה ובאוסטרליה. האדם מצא, כי הדגים ויתר תוצאות הים הם טובים למאכל וישימו לבם לחפש אחריהם בלב ים, אך באיזה אופן ימצא האדם מסלה על פני המים? לזאת השתמש בגזע עץ שראהו צף על פני הים, וישער כי טוב לרכוב עליו כעל סוס ביבשה. אח"כ נועץ לקצבו ולעשותו נבוב לשבת בתוך חללו. ובכך נבראה סורת-דוגה הראשונה בתבנית, שהשתמשו בה עוד העמים האדומים באמריקה הצפונית. אח"כ החלו לקשור שני גזרי עצים יחד ולעשותם כמין רפסודה. הכנענים והמצרים היו הראשונים, שעשו להם ספינות קלות ולבם מלאם להפליג בהן למרחקי ים.

המשורר העברי הקדמון שר על מסע הים: „יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה“.הוא ידע איפוא, כי נפלאות יביט האדם במסע על פני הים, ואמנם נפלאות מצאו בו גם חוקרי הטבע. בתמהון התפלאו על המלחים וחובלי הים, אשר למרות סבלם רעב, צמא וחסר-כל ועבדם עבודה קשה וחייהם תלויים להם מנגד בכל עת, היו כלם בריאים ושלמים ולא ידעו כל מחלה. מזה למדו, כי מסע על פני הים הוא מבריא את האדם ומחזקו. הים הוא איפא תרופה לנו האדם. היפוקראטס, הרופא המפואר הראשון ליונים, שחי ת' שנה לפני ספה"נ, היה רגיל ליעץ לחולים הדורשים עצתו לנסוע על הים להתרפא. אח"כ כאשר דבקו העמים בכל נפשם באמונה החדשה, חדלו לדרוש בתרופות, כי האמינו כי הדורש ברופאים הוא פושע בדתו, ע"כ נשכחה גם התרופה הבדוקה הזאת.

בימינו התחדשה חכמת הרפואה, במדה שרפתה האמונה בכח התרופה שבדת, והנה שבו הרופאים לשום לבם גם לתרופה אשר במסע בים. אבל דורנו הוא דור אוהב מדנים, דור אשר חרבות שניו ולשונו חץ שנון. באמור אחד דבר חכמה מוצא חכם אחר את עצמו מחויב להוכיח אולתו, ע"כ אין להחכמה השפעה רבה על בני האדם. כמעט החלו רופאים אחדים להוכיח, כי המסע בים מבריא את האדם, קמו אחרים ויענו כחשם בפניהם ויחליטו, כי המסע בים מבריא לכל היותר את צרור הכסף ולא את הגוף. וכוח ארוך גם בין הרופאים ויחלקו לשתי מפלגות. רוב הרופאים באנגליה ובאמריקה מחזיקים בשטת תרופת הים, ולדבריהם המסע בים הוא התרופה היותר טובה ביחוד לחולי העצבים,שנחלו מרוב התאמצות, לחולי הריאה בראשית התגלות המחלה, למקצת חליי הקיבה ולחליי כיס השתן ודומיהם, ורופאי אירופה רובם אומרים להפך: המסע בים מרע לחולים כאלה ויורידם שחת.

איך יפעל הים על החולים לדברי בעלי שטת-הים? גם איש הדיוט מוצא, כי בטילו בסורת דוגה על פני הים או בהתהלכו על חוף הים שעות אחדות מתעוררת בו תאות האכילה בחזקה. אויר הים יפעל איפא על כלי העכול, כי ימהרו לכלות מעשיהם וידרשו מהרה חמר חדש להפכו לבשר ודם; וכי כל הנוסע בים אוכל יותר מאשר על היבשה, הוא עובדה ידועה, ובעבור זה לבד יש ליעץ לחולים לעבור על הים. אבל חכמת הרפואה הרחיקה ללכת. היא בחנה את האויר אשר על פני הים ותמצא, כי בתוך מאה הין אויר הים נמצא גראן אחד מלח ושמץ יסוד היוד, במדה קטנה כל כך, אשר אין לשקלו במאזנים, וביוד הלא משתמשים הרבה לרפואות שונות. המלח מבַשם ומחנט את הבשר לבל ישחת. הן נדע, כי בשר ממולח יעמוד גם שנים רבות ולא ירקב, כי המלח ישמור אותו, לבד יגשו אליו תולעי הרקבון הקטנים הבלתי נראים מקטנם, ומה היא מחלת הריאה? הריאה נשחתה, כי באו אל תוכה תולעים מיקרובים ואוכלים ממנה והיא מרקיבה. לו יכלו למלוח את הריאה החולה, אז מתו כל המיקרובים והאדם הבריא מיד, ויען כי הדבר הזה אי אפשר הוא, ע"כ ימוג האדם מיום ליום עד שיכלה בשר הריאה וימות. ובנסוע החולה על הים וישאף אל ריאתו את האויר הצח המלח מלח, אז מעט מעט תמולח הריאה, המיקרובים יכלו והאדם חוזר לבריאותו. וכן הוא גם במתכת היוד. לא נקל הוא לתת לחולה את התרופה המסוכנה הזאת, וגם אם יתנוה אל פי החולה לא תקרב אל הריאה או אל המעיים במקום הצריך לה. אבל בשאוף האדם את אויר הים אל תוכו, אז יחדרו מלח ויוד אל חדרי הריאה ואל בשרה וירפאוה. מלבד זאת צח הוא אויר הים ועשיר בחמצן, היסוד היותר נחוץ לחיי האדם והבהמה, הרבה יותר מאשר במקומות היותר מבריאים על פני האדמה. גם ביער וגם בשדות איטליה וקולוראדו אין אויר טהור כל כך כמו על פני הים, ואין צריך לאמר, כי טוב אויר הים מאויר הערים, המשחת ונבאש מחמרים נרקבים שונים אשר בארץ. מדת החום והקור מתמידה על פני הים ואינה מתחלפת פתאם כמו על היבשה. כמה סובלים בני האדם החלשים מהשתנות מדת החום פתאום ומחוזק הקור והחום! על הים הטמפרטורה ממוזגת בכל עת. לעולם לא ירגיש שם האדם קור קשה מנשוא או חום מחליש ומיגע. בכל אופן לא יקרה שם לאולם, כי בערב ילך האדם לישון באויר של קיץ ובבקר יקום ועצמותיו תרעדנה מקור, כמו שיקרה לרוב ביבשה. לחולי הריאה נחוץ מאד, כי יהיו באויר המתמיד בחומו ולא יהיו צפויים לשנוי הטמפרטורה בכל עת.

בעלי שטת תרופת הים מרבים לספר מעשים, שהיו בחולים רבים וביחוד חולי הריאה, שעברו בים ויתרפאו ויבריאו. כן, למשל, נרפאה הקיסרית אלישבעת מאוסטריה ממחלת הריאה על פני הים ותשב בריאה ושלמה. אמת היא, כי היא נסעה בספינתה ותחי ששה חדשים רצופים על פני הים ולא כל אדם זוכה לזה. אבל מה שהיחיד לא יוכל – יוכל הצבור. הלא אפשר לבנות ספינות מיוחדות בכסף הצבור כמו שבונים בתי חולים, וכל חולי הריאה יתקבצו שמה ויעברו בים חדשים אחדים, כמו, למשל, מאירופה לאוסטרליה ומשם ישובו. מהם יתרפאו חולים רבים, שהיו נכונים לרדת שחת ביבשה. חולים אחרים יתחזקו ובכל אופן יארכו ימי חייהם מאשר ביבשה, ואם ימותו אחדים מהם, אות הוא, כי הם חולים, שאין תרופה למחלתם.

במדה מרובה לא יצאה המחשבה הזאת אל הפעל, אבל במדה מצערה כבר נעשתה. לחברת „הצדקה סנט דזשונס גילד“ יש אזו ספינות מיוחדות לילדים חולים ובירחי הקיץ תאסוף אליהן ילדים חולים ותוליכם כל היום על פני לשון ניו-יורק. יש אשר תאסוף כאלפים ילדים יחד, ובהיות הילדים על הספינות, יבדקם רופא וירשום להם סמי תרופות והתרופות נעשות בבית המרקחת אשר על הספינה. יד החברה אינה משגת לעשות את החסד הגדול הזה במדה הדרושה, בניו-יורק לבד נמצאים בקיץ יותרת מעשרת אלפים ילדים חולים, ובכ"ז על הרבה ילדים להודות להחברה הזאת על חייהם, שהושבו להם במסע הים.

עתה נשמע מה בפי מתנגדי תרופת הים? גם המה לא יוכלו לכחש, כי אויר הים צח וטהור וכי במלח וביוד הנמצאים בו יש כדי לרפאות חולים. אבל הם מוצאים, כי תכונת ספינותינו רעה כל כך, עד שפעולתה תרע לחולה יותר ממה שמועיל האויר. ממסע העניים במדרגה השלישית אין לדבר. גם בספינה היותר טובה יכלאו הנוסעים העניים בחדרים צרים ונבאשים כחזירים, אין שם לא אויר ולא אור. ולרוב אין להם מקום לטיל על המכסה ומסע כזה ידכא את האדם החולה ויכריעו. גם הנוסעים במדרגה השנית יכלאו בחדרים קטנים וקודרים. הנוסע יסבול, ביחוד בימים הראשונים, ממחלת הים, וגם אם לא יחלה, לא יוכל להנות הרבה מאויר הים, כי על המכסה אין לשבת רק כאשר השמים בהירים והים שקט, וכמעט יחל הים לרעוש, אז אנוסים הנוסעים לבוא לחדריהם ולסגור את החלונות ולנוח על משכביהם או לשבת דומם ועצבים מקצר רוח. מלבד זאת ישחית הקיטור היוצא מן המכונה את האויר אשר סביב הספינה, עד אשר יחלה ממנו גם אדם בריא. הקיסרית אלישבעת מאוסטריה, שנרפאה במסע הים, לא נסעה בספינת-קיטור, כ"א בספינת-תרן, לבל תרגיש ריח המכונה. אבל בספינת-תרן לא יסעו אנשים רבים ונפש הנוסע תקצר מן הבטלה. מי שנסע בים יודע כי על הספינה קשה לאדם לחשוב מחשבות. הכחות הרוחנים באדם נחלשים ונעצרים מלחץ אויר הים ומתנועות ותנודות הספינה. הנוסע בים יחפוץ רק בשעשועים גופנים ובאין לו חברים רבים בדרכו להשתעשע עמם בשיחה, תקוץ נפשו מעמל הדרך ויחלה. ע"כ אין לדבר עוד מבנין ספינות לרפא חולים באויר הים. נוסף לזה תגדלנה הוצאות מסע כזה עד שרק עשיר גדול יוכל להשתמש בתרופה יקרה כזאת, כי על כל ספינת מסע פשוטה לקבל בה גם סחורה, כי בסחורה יש לבעל הספינה שכר טוב מאשר בבני אדם. אבל ספינת תרופה לא תוכל לקבל סחורה, כי לבית חולים יש די משא לצרכי החולים. ספינה כזאת צריכה להבנות בכל משטרי בתי החולים החדשים ומסע כזה ייקר מאד עד אשר גם עשירים פשוטים, שאינם בעלי מיליונים, לא תשיג ידם להרפאות באופן זה, ולבעלי מיליונים אחדים אין לבנות ספינות, כי הם יוכלו לשכור להם ספינה מיוחדת. מתנגדי תרופת הים מוכיחים איפא, כי אי אפשר להוציא את המחשבה לפעולת אדם. לרופא נקל לאמר לחולה: סע על הים ועשה כך וכך ותרפא, אבל עליו לדעת, אם יש לאל יד החולה לעשות כמצותו ואם מצא ספינה שיהיו בה האמצעים הנחוצים לתכליתו.

ניו-יורק,   א. טעננבוים.

"המגיד", מס' 37, 13 בספטמבר 1900, עמ' 10; מס' 38, 20 בספטמבר 1900, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בעד וכנגד *).

(המסע באניות חברת האמבורג-אמריקה).

ב„איזראליטישעס פאמיליאנבלאטט“ אנו קוראים: בגליון 50 הבאנו בשם „הצפירה“ ידיעה, כי איזה מן הנוסעים שהפליגו בספינת הקיטור „מאָלטקע“ מהמבורג לאמריקא התאוננו על חסר מאכל כשר בספינה ההיא. מראש היינו מסופקים באמתת השמועה הזאת, אחרי אשר ידענו היטב את דיוק ההשגחה המעולה מצד שלטון בעלי הספינות בנידון זה. עתה הגיעונו מאת שלטון הפלגת הספינות הדברים האלה המקיימים באותות ובמופתים את דענו האמורה למעלה:

„זה כחצי שנה קבענו בבתי המבשלות אשר בכל אניה ואניה המפלגת מכאן לנויארק קלחת לבשול מאכלים כשרים בעד היהודים הנוסעים על מכסה האניה והננו דואגים לכלכלתם הנחוצה. בימים האחרונים, כאשר נתרבה מספר היהודים הנוסעים, עוד הוספנו שלמות בשמירת הכשרות והכנת המאכלים עפ"י דת ישראל. פרטי הדברים בנידון זה תוכל לשמוע מאת חברי העדה ההמבורגית, האדונים: הרמן גומפרץ ולעא מנדלזאן, אשר עזרו לנו בעצה ובפועל בהכנת הדברים הנחוצים, ויקבלו עליהם את ההשגחה על זה בתור באי כח הקהלה. ולפי אשר ידענו היטב, הפלגת אניותינו היא עתה היחידית המצטיינת בכשרות המאכלים ובכל הפרטים הנחוצים לרוח הנוסעים מבנ"י. הנהגת הכשרות, כל עוד ירבה מסר  נודדי ישראל, קבועה ומחייבת לא רק באניותינו, אך גם בבתי המקלט והמלון, ובראשם האכסניא הגדולה המכילה כאלף איש, שבה ימצאו מנוח כל נוסעי רוסיא עד הפליגם בים. גם על זאת דאגנו להכין במקומות הלינה האלה בתי תפלה בעד הנודדים היהודים. כל התקונים האלה נעשים מאתנו ברצון טוב, אם כי קשורים המה בהוצאות רבות, יען כי חושבים אנחנו חובה לעצמנו לעשות רצון נוסעינו בכל מנהגיהם, כפי היכלת האפשרית בחוג האניה המצומצם ובאופן שלא יבולע מזה לשאר הנוסעים. הנסיעה, אשר עליה סובבת השמועה שהובאה בהצפירה, עברה לפי עדות רב החובל והפקידים, בשלום ובמנוחה שלמה, ולא נשמעה שום תלונה וקובלנא מצד הנוסעים. האניה היתה מצוידת בכלים כשרים, דגים ומאכלי בשר וכו', עד כי אין להעלות על הדעת שום נטיה מדיני ישראל והפרת חק. לדאבון לבנו לא נוכל ברגע זה לגבות עדות בעל פה, יען אנית הקיטור נמצאות עתה בנויארק. ואם יש שמץ דבר בידיעה הזאת, הלא הוא רק זה, כי רוב הנוסעים היהודים לא חפצו גם לשמוע ע"ד מאכל כשר. וכבר קרה מקרה, אשר מארבעה עשר נוסעים יהודים משכו שלשה עשרה את ידיהם ממאכל כשר ורק אחד קבל על עצמו לאכול כדת. כמובן לא היה כדאי לבשל תבשיל מיוחד רק בעד נוסע אחד. האדון מנדלסזון, אשר שאלנוהו פשר דבר, באר לנו, כי יש בישראל, כמו בבעלי דתות אחרות, אדוקים בדת וחפשים בדעות המזלזלים בחקי הדת. מובן מאליו, כי אין לנו רשות להאכיל את נוסעינו מאכל כשר בעל כרחם. ובנוגע לכלכלה והספקת מזון לנוסעים, על זה יש השגחה מעולה מצד הממשלה, ולפני כל נסיעה בודקים פקידים הממונים לזה אם הוכן מזון וצידה כפי השעור הקצוב. אד. שטראָם בא-כח מסלת המבורג-אמריקה.

*) הרובריקא הזאת נועדת לברור שמועות וחדשות שונות שיש להן ערך צבורי.

"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 298, 10 בינואר 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

[…]

עד הימים האלה לא הלכה אנית קיטור דרך הים הגדול מבריטאניה לאוסטראליע, כי לא מצאה מנוח בדרך הגדול הזה לקחת לה פחמים. וכל אניות קטור הלכו דרך לשון ים סועץ לאוסטראליע. ועתה נבנתה אניה אחת בלונדון אשר תוכל לקחת עמה 200 טאננים פחמים, ובמשך 45 יום תלך מלונדון לאוסטראליע (באניות תורן אם הלכו הדרך הה בארבעה חדשים, היה נחשבה להצלחה גדולה).

"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 14, 17 בנובמבר 1874, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות.

זה לא כביר נבנתה באנגליה אנית קטור אחת גדולה הנקובה בשם “Osyth„ ולפני ימים אחדים עזבה האניה את חוף פלימוט ללכת לארץ אויסטראליען. והיא אנית הקטור הראשונה ההולכת ישר מארץ אנגליה לאויסטראליען, כי עד הנה לא הלכו אניות הקטור בדרך הרחוקה הזאת, לאשר לא יכלו שאת את משא גחלי האבן הנחוצים לכל ימי המסע הזה. אולם האניה Osyth, הבנויה לתכלית הזאת, תוכל להכין בקרבה משא עד שני אלפים טאנן לעשות את הדרך הרב ההוא במשך ארבעים וחמשה יום, ולבא עד אויסטראליען מבלי לנוח על חוף אפריקא כאשר עשו עד כה.

"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 20, 25 בנובמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכתבים מווארשא.

(המשך מגליון 49).

[…]

בימים האלה יצאה ראשונה אניה מענגלאנד ללכת ישר לאויסטראליען. לפני העת הזאת חשבו את הדבר לנמנע, יען אשר לא היתה אניה אשר שגבה להחזיק בתוכה גחלי אבן כפי הדרוש לחפץ נסיעה רחוקה כזו, אך עתה בנה בית מילבארן וחבריו בעיר פלימוטה אניה גדולה לאלקים, העשויה רק לנסיעה זו, והיא תאסוף אל תוכה גחלי־אבן משל 122,000 פור ובימים האלה יצאה האניה  ההיא מפלימוטה ללכת לאויסטראליען בדרך ישר באין מעצור עוד.

"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 50, 23 בדצמבר 1874, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.