האניה היהודית הראשונה
מנויורק כותבים: מתוך התלהבות שאין דוגמתה של רבבות אנשים ונשים, המכסים את כל עין האניה מקצה עד קצה, התעמלה האניה, „פרזידנט ארטור“ להפליג בים בכל הדר יפעתה הנעלה. מתרוממים דגלים יהודיים מראש האניה ולעומתם מתנופפים דגלים כאלה ואין מספר מהחוף. כקול רעם בגלגל מרעימה שירת „התקוה“ על החוף והד קולה ישמע מעל מכסה האניה, ההולכת ומחליקה על פני המים לאורך הנהר הודזון; היא מתחילה למהר את דרך הלוכה אל אשדות הים. שם כבר עומדים ומצפים לבואה המונים חדשים. מצבת-השחרור האמריקאית כמו מרכינה בראשה לאות פרידת שלום לאניה, המפליגה לארץ הדרור תחת שמים אחרים ולעם אחר, ואז מתחילה האניה לרוץ דרכה אל הארץ המקווה, לפנת געגועיו של עם נודד ומעונה…
עורכי חג-הפרידה ראו מראש בבאות, ולכן נתנו להכנס לתוך האניה רק לאותם האנשים, שקבלו הזמנה או קנו כרטיסי כניסה. אבל המשטרה הנויורקית בכל נסיונותיה המרובים לא עצרה כח להתיצב בפני ההמונים העצומים, שנקבצו ובאו לראות בהפלגת „אניתנו“ הראשונה עם עולים ותיירים לארץ ישראל. אלפי אנשים נהרו מרחובות היהודים הליטאים בנויורק בהתלהבות ליטאית-יהודית. מן הצורך היה להביא עוד שלש פלוגות של שוטרי הפוליציה, אך – לשוא! גם אלו פניהם כוסו בזיעה מרוב הדחק והם נאלצו להניח מקום. מלחי האניה, שכבר הסכינו במראות כאלו בזמן המלחמה, גם הם עמדו כמשתוממים.
ומה הפלא? הן זוהי ה„אניה היהודית“, ה„אניה שלנו“! באיזו חמימות מלאה אהבה ורוך, נשמע הלחש הזה מפה לאוזן בין הבאים על החוף! באיזה רגש עדין מתבוננים הליטאים הללו אל האניה לכל פרטיה, בכל פנותיה וזויותיה, ומה מאושרים הם לראות, שאותה „האניה שלנו“ אינה נופלת כלל מכל האניות הגדולות והיפות המתנשאות על חוף הים האמריקאי!
הלחץ והדחק ירב רגע רגע. הנוסעים אינם יכולים להכנס אל האניה; המלוים, שהביאו אתם זרי-פרחים, עומדים נכלמים, כי הפרחים התפזרו לכל עבר ונפלו הימה. אבל סוף-סוף גם הם מרגישים עצמם מאושרים, כי הלא זוהי תולדת ההתלהבות, והיא הלא בעקב האהבה היהודית באה והלא זהו עיקרו של דבר.
אפשר כבר תפליג האניה? הלא כבר הגיעה השעה האחת-עשרה, שבה נקבע זמן צאתה! אבל חדלו לכם! אלמלי הפליגה האניה בשעה המיועדת, הלא היה בזה משום „חוקת הגוים“ וכן לא יעשה. כאורח גוברין יהודאין עלינו לאַחר עת-צאתנו לפחות לשעה שלמה.
על האניה העמדה בינתים בימה ועוברים לפניה היהודים הנודעים לכולנו: מר דוד ילין, הרב מרגלית, רבי זילברמן, רבי די-סול-פול, נשיא החברה השופט שטראהל ורבי יוסף רוזנבלאט. מתחילים הנאומים. הם מבארים את ערכה של ההופעה הנוכחית. הרב מרגליות מברך בקול רם „שהחיינו“ ומפיות אלפי אנשים נשמע כקו רעם אביר „אמן“! נשמע ההימנון האמריקאי ולעומתו תענה „התקוה“. מתחיל מנגן רבי יוסילע' שלנו, החזן החביב לכל, הוא משורר „שם במקום ארזים“ ו„הביתה“. – אלו היו באמת רגעים קדושים.
בין המפליגים לעלות לא"י נמצאים מר וויטנברג, נשיאה של החברה הגליצאית, הרב פישמן, מר גדליה בובליק, אפרים קפלן, פרופיסר פרי בתור בא כחה של האוניברסיטה במניטובה, מר נתן שטרויס ואשתו נכנסים אחרונים.
„האניה שלנו“ ששמה היה בתחלה „הנסיכה אליסה“ והיא היתה מובילה שני אלפים איש, מתוקנה כעת בתור אניה של נוסעים רמי המעלה, ולכן תוביל רק 550 איש. היא נערכה ברוב פאר והדר ודרכה תעשה בזמן הכי קצר, משום שבכל המעבר תעצר רק לשעה קלה ליד ניאפול.
היא מיועדה להוביל טוריסטים ועולים מאמריקה לא"י וביחוד להגדיל את המסחר בין אמריקה וארץ-ישראל.
זוהי באמת „אניתנו“!
"היום" (ורשה), שנה ראשונה, מס' 77, 31 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביפו ובתל אביב
[…]
דאר מאמריקה ע"י האניה העברית
האניה „פרזידנט ארטור“ חתמה חוזה עם ממשלת אמריקה להובלת הדואר מאמריקה לא"י בזמן נסיעת האניה.
"דאר היום", שנה שביעית, מס' 129, 9 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– – – –
ידיעות על ידי הטלפון
חיפה.
[…]
– הסוכנות המקומית של „אמריקן ליין“ מודיעה, שהאניה „פרזידנט ארטור“ התאחרה בדרכה מסבות טכניות ותבוא ביום ג' הבא.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1702, 22 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– – – – –
ידיעות אחרונות
[…]
„פרזידנט ארתור“ והערבים
ה„ירמוק“ החיפואי כותב: נודע לנו, שהספנים הערבים יחרימו את האניה היהודית „פרזידנט ארטור“ משום שהם מרוגזים על ענין הבית הלאומי ליהודים.
"הארץ", שנה שביעית, מס' 1710, 31 במרץ 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
