אנשי ים (1948-1917)

באניה „איטליה“ שהביאה עולים אירע אסון – 29 במרץ 1934

אנית „ירושלים“

– הלויד טרייסטינו החליף את שם האניה „קרקוביה“ בשם „ירושלים“.

– באניה „איטליה“ שהביאה מאות עולים לא"י אירע אסון. ליד נמל לרנקה אשר בקפריסין נפל אחד המנופים, בו במקום נהרגה העולה מליטא שרה חיות ופצעה שתים מהנוסעות. הפצועים הובלו לבית־החולים בלרנקה. גופת הצעירה הובאה לקברות בתל־אביב. בלי פומביות, מפני האסון הנ"ל שקרה באניה „איטליה“, נערכו ביום ב' הפתיחה הרשמית של סניף הלויד טריאסטינו בתל־אביב ופגישת העתונאים עם רב החובל של אניה זו ה' אומברטו שטיינדלר, ליובל הפעם המאה לבואו לארץ. למסבה באה קבוצות עתונאים ומספר מוזמנים, בתוכם הקונסול האיטלקי ביפו, מנהל חברת לויד טריאסטינו ה' קאזאטי, הרב עוזיאל ועוד. ה' דיזנגוף פתח בדברי אזכרה קצרים לחלוצה שנספתה על האניה ובברכות לפצועים ואחר כך מסר לידי מנהל הסניף התל אביבי ה' הוכדורף בשביל רב החובל ה' שטיינדלר אלבום שיר השירים בשם העיר תל אביב לאות הוקרה וידידות בהזדמנות נסיעתו המאה לארץ והביאו עולים הנה. ה' דיזנגוף הביע את משאלתו שהיא בודאי משאלת הישוב כולו שחברת לויד טריאסטינו תמנה את ה' שטיינדלר לרב־החובל של האניה „תל אביב“ (לפנים „מרטה וואשינגטון“. הוא הביע את צערו, שאין באפשרותו לברך ברכה אישית את חתן היובל על עזרתו הרבה שהגיש תמיד לעולים לא"י ועל השרות הטוב של החברה.

בהשתדלות המנהלים קאזאטי והוכברג עלו ב"כ עתונים שונים על האניה „איטליה“ לסיירה ולברך את רב החובל ליובלו. ה' שטיינדלר היה במצב מדוכא מאד ולא יכול לעצור את דמעותיו: „עשרות שנים אני מוביל עולים לארץ ישראל ולא אירעה להם כל תאונה, רק ביום חגיגת יובלי פגע בי כה קשה הגורל האכזרי, במה אוכל להתנחם?“ ה' וולמן ניחם את ה' שטיינדלר וציין, שהיישוב היהודי יודע להעריך את מפעלו הממושך, –הבאת רבבות עולים בריאים ושלמים.

ה' מוחמד עטיה עתונאי ערבי אמר שאם ה' שטיינדלר לא נכנס לסבכים הפוליטיים השוררים בארץ זו, הרי הידידות עצמה מחייבת לברכו, ובפרט שה' שטיינדלר שייך לגזע השמי, גזע כולנו.

רב החובל הודה בהתרגשות לעתונאים, ביקש להבין לרוחו אחרי המקרה האיום ביום חגו, עמד על חובתו בתור איטלקי ויהודי והבטיח להמשיך בקו זה גם להבא.

"העולם", שנה עשרים ושתיים, גיליון י"ג–י"ד, 29 במרץ 1934, עמ' 14. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לבוא האניה „תל-אביב“ – 13 בינואר 1935

רב חובל רוזנטל. מקור: זאב הים, ספינות מספרות, 1968.

לבוא האניה „תל-אביב“

סוכנות ארנולד ברנשטין בע"מ סוכנים כלליים ל„חברת ארץ ישראל לספנות בע"מ“ מודיעה:

רב החובלים הנס רוזנטל נקרא טלגרפית לכהן בתור קצין ראשי באניה „תל אביב“ ועזב את חיפה הערב בדרכו לאירופה להתחיל בתפקידו על גבי האניה „תל-אביב“.

רב החובלים רוזנטל, תושב ארץ ישראלי, עבד לפנים בתור סגן מפקד בשירות חברה גרמנית חשובה לספנות.

"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 103, 13 בינואר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יובלו של קברניט יהודי – 11 במרץ 1934

רב חובל אומברטו שטיינדלר. מקור: "דאר היום", 11 במרץ 1934.

יובלו של קברניט יהודי

מחר בבקר בעגון הספינה האיטלקית „איטליה“ בנמל יפו, יסיים רב חובלה החביב אומברטו שטיינדלר את נסיעתו המאה בקו איטליה־ארץ־ישראל. שמו של אומברטו שטיינדלר שנזכר לתחלה לעתים קרובות בעתונות העברית בארץ ובגולה, ושזכה גם להכנס לספר הזהב של קרן־הקיימת לישראל, ראוי שיוקדשו לו כמה טורים ליובלו זה המיוחד במינו.

מגעו הראשון של הקברניט היהודי עם א"י מתחיל עוד מלפני שלשים שנה. חלוצי ביל"ו הראשונים שעלו לארץ בימים הרחוקים ההם דר נמל אודסא מצאו באיש־הים, הצעיר העברי אומברטו ידיד נאמן, יועץ ועוזר טוב. אחרי העליה הראשונה באה העליה החלוצית ההמונית של שנת 1925, ואומברטו ששמש קצין ראשי באניות שונות של ה„לויד טריסטינו“ בים התיכון, העביר בספינותיו עשרות אלפי חלוצים ועולים שהביטו על בן־עמם, חלוץ־הים, בגאוה ובכבוד.

בשנת 1929 נתמנה „חתן היובל“ למפקד האניה „אדריא“ ומני אז נשאר לפקד על הקו איטליה־א"י בקביעות.

בשנת 1933, בעת הפתיחה החגיגית של נמל חיפה נתכבד לחנך למעשה את הנמל בכניסתו עם אניתו ישר ליד הרציף. במאה נסיעותיו הנ"ל הביא לארץ 50.000 עולים.

בשלישי לאבגוסט תמלאנה ארבעים שנה תמימות מאז הפליג לראשונה ה' א. ש. בספינה „אימפרטורה“ של ה„לויד טריסטינו“ מטרייס לבומביי ומאז ועד היום נשאר נאמן לחברתו ולעצמו. על פני ימים רבים ומדינות שונות עבר במשך ארבע עשרות שנות עבודתו. ברם, הסיפוק הנפשי היחידי שהוא מוצא בכל שנות עבודתו הארוכות הוא בלי כל ספק בשנות עבודתו האחרונות שבהן נתמנה על הקו הקצר המקשרו עם ארץ אבותיו הקמה לתחיה.

במה נברכנו? שיזכה לראות במו עיניו את שיבת אחיו שבכל תפוצות הגולה לגבולם.

א-תור

"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 143, 11 במרץ 1934, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לוסי בורכרד – 3 באפריל 1935

לוצי בורכהארט הנמלאית היחידה בתבל

לאורך חופיה של ארץ ישראל שטה ספינה אחת, עמוסה תיבות, חביות, וחבילות. בזמנים קבועי ומדויקים שטה ספינה זו מצפון אלי דרום ומדרום אלי צפון, מפרקת בנמלים את מטענה ומקבלת מטען חדש. זוהי ספינת החוף „עתיד“, שכל השוכנים לחוף הם כבר מכירים אותה יפה יפה.

ואע"פ כן יודעים רק מתי מספר על מוצאה של אותה ספינה, שנבנתה במיוחד למען הספנות הא"י ע"י אשה יהודיה אחת מהאמבורג, ולוצי בורכהרט שמה. אשה זו הנה הנמלאית היחידה בתבל.

לוסי בורכרד וריכרד בורכרד. מקור: ויקישיתוף.

לפני המלחמה העולמית היתה הגברת בורכהארט רק עזר כנגד בעלה, אולם בימי המלחמה הוכרחה למלא את מקומו ולנהל בעצמה את ה„נמליה פיירפליי“ ומאז עמדה לצדו של בעלה ועבדה אתו יחד בנמליה עד לשנת מותו, שנת 1930. בשנה זו עוברת הנהלת הנמליה לידיה של הגברת בורכהארט. אולם הנהלתו של עסק מסחרי ממין זה, המונה כיום 19 ספינות דורשת גם בשנים כתקונן הרבה אומץ לב וכשרון מעשה – על אחת כמה וכמה בשנות משבר ומועקה. בשנים קשות אלה דרושים לשם החזקת מעמד גם רצון כביר וגם יד בטוחה ומהירה.

ואכן אף שני אלה הם מסגולותיה של הגברת בורכהארט.

תפקידם של ה„סוחבים“ של ה„נמליה פיירפליי“ הוא לא רק להביא עד המקום הדרוש את הספינות הגדולות, שאינן יכולות לצאת בעצמן מתוך המיצר בהמצאן בנמלים או בתעלות צרות, אלא גם להציל ספינות שנטרפו ליבשה, עלו על שרטון, או התנגשו זו בזו. בכל מקרי אסון כאלה נדרשים „סוחבים“ שיצילו את הספינות מן המצוקה. ביום ובלילה נשלחות על גלי הראדיו קריאות „הצילו את נפשותינו“ מהספינות הנתונות בצרה ותחנות-ההצלה, שיש להן חיבור טלפוני עם הנמליות מטלפנות למשרדיהן ומוסרות את הידיעות, שנתקבלו ע"י הראדיו. החלטה מהירה ופעולה מידית נדרשות תמיד במקרה כזה. הגברת בורכהארט הוכיחה, ששתי אלו הן סגולותיה ואין כל פלא, שבין בעלי המקצוע הזה המתחרים בה, ובין כל חבר פקידיה מעריכים מאד את כשרונותיה המצוינים בשטח זה.

אולם אשה זו מצטיינת לא רק בכשרונותיה המקצועיים בלבד. משבאה שעת משבר לספנות בעולם כולו, הכריזה הגברת בורכהארט, שאין זה מתפקידם של ראשי החברות המסחריות ומפעלי התעשיה – לפטר את עובדיהם בשעת צרה: „לכשנכרית פת לחם מפיהם של בני האדם, אז לא יהיו גם לנו לקוחות, שיוכלו לקנות מאתנו את סחורותינו ולספינות לא יהיה כל מטען להובלה. במפעלי אני – אומרת הגברת בורכהארט – אשתדל עד קצה גבול האפשרות, שלא לפטר אף אחד מן העובדים“. מאז שנת 1930 לא הוקטן מספר העובדים ב„נמליה פיירפליי“ וזה היה לא רק לטובתם של העובדים, אלא גם לטובתה של הפירמה עצמה. לפירמה זו יש כיום חבר עובדים נאמנים, שהתמחו במקצועם מזה עשרות בשנים ויודעים יפה, שעבודתם נכונה בידם – כל זמן שיעשו את חובתם.

עם כל עבודתה המקצועית הענקית והמתיחות התמידית, הכרוכה בעבודה מקצועית זו, מצאה לה הגברת בורכהארט זמן להיות אם ומחנכת מצוינת לחמשת  ילדיה. ולא רק לחמשת ילדיה בלבד דאגה הגברת בורכהארט. ביתה היה פתוח לרווחה לכל חבריהם וידידיהם של ילדיה. כל צעיר או צעירה, שהיו זקוקים לעצה טובה היו פונים אל אשה פקחת וחרוצה זו, שהיתה תומכת בהם ככל יכלתה וכיד נסיונה הרב בחיים. כאם רחמניה היתה לכולם וכל אדם צעיר, השואף קדימה ורוצה ליצור משהו היה נהנה מתמיכתה המלאה. מובן, איפוא, מאליו שגם בנין א"י היה קרוב ללבה.

בשנת 1933, כשחל בגרמניה השינוי הגדול בחיי היהודים נגשה הגברת בורכהארט מיד להשתתף בפעולות למען הנוער היהודי בגרמניה בשטח חילופי המקצועות. הגברת בורכהארט נגשה, שכם אחד עם אגודת „החלוץ“ להגשמת ההכשרה בספנות. עשרה צעירים, שנתקבלו לעבודה בספינותיה השונות התמחו במקצוע הספנות. אחריהם באו עשרות של צעירים אחרים ורבים מהם עובדים כבר כיום בספנות הא"י והם הם בניה הראשונים של הספנות היהודית.

לאחר שה„נמליה פיירפליי“ העמידה בשירות החופים הא"י את הספינה „עתיד“ בקיץ שעבר, שקברניטה הוא בנה הבכור של הגברת בורכהארט – תגיע בימים אלה לחופי א"י ספינת מטען בשם „עליזה“.

החברה החדשה, בשם „החברה לספנות עתיד“, שנוצרה הודות ליזמתם של הגברת בורכהארט ובניה תסייע באופן פעיל להתפתחותה של הספנות הא"י.

תקוותנו נאמנה, שהספנות היהודית הצעירה תלך ותתפתח ותהיה לגורם חשוב עד מאד בבנין הארץ.

ולעולם לא נשכח את  פעולתה ופעילותה של אשה מצוינה זו, אשר הגדילה לעשות במקצועה, מקצוע הספנות, למען בנין ארצנו.

ג. אסט

"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 172, 3 באפריל 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רב החובל היהודי אומברטו שטיינדלר – 25 בדצמבר 1934

סוקולוב ושטיינדלר באונייה. מקור: דֹאר היום, 1934.

אומברטו שטיינדלר, רב החובל היהודי, על סף  נסיעתו ה-150 לא"י

לפני חצי שנה התאספה חברה קטנה במלון „פלטין“ לחוג את חג יובלו המאה של רב-החובל היהודי אומברטו שטיינדלר. רב החובל איננו בן מאה שנים. היה זה יובל נסיעתו המאה לארץ  ישראל.

החגיגה ההיא היתה צנועה ועברה במצב רוחות מדוכא. רצה הגורל, שדוקא בנסיעה חגיגית זו לרב החובל היהודי יקרה אסון באניתו שגרם למות שני עולים.

עתונאים אחדים שעלו על  ספון האניה נחמו את רב-החובל בצערו ומסרו לו את מתנת עירית תל-אביב, שנשלחה לו מאת ראש העיר דיזנגוף. אך רב החובל לא ידע מנוחה והחליף לזמן מה את גשר המפקד בהגה המכונית  ואת תאו המתנועע בחדר בנוי על יסוד מוצק. הוא הלך לחופשת השנה ובלה בארץ בחברת אשתו ובנו.

כשנגמרה תקופת חופשתו בקש להחליף את האניה הנתונה לפקודותיו, רצה לשכוח מעט את אסון „איטליה“, וקבל את המפקדה באנית הלוקסוס „פילזנה“, ושוב התחיל שט במימי הים התיכון, האיגיאי והאדריאטי, חזר לגשרו.

למעלה ממאה ושלשים נסיעות רשומות לזכותו בספרי ה„ללויד“ בקו ארץ-ישראל –איטליה. למעלה מששים אלף יהודים הביא באניתו לארץ. נפל בחלקו הכבוד להוביל את ביאליק ז"ל בנסיעתו האחרונה לא"י, נסיעה עגומה ועטופה דכאון היתה זו, ללא ריקודים ושירה; משמר כבוד, שקט, דמעה רועדת ואנחה כבושה. ויבדל לחיים נשיאנו סוקולוב – גם אותו ועשרות בחירי אומה כמוהו הוביל רב-החובל אומברטו שטיינדלר, הוא מתגאה בכך. באופן בלתי אמצעי עוזר הוא כפי יכלתו לארץ אבותיו. אילו הציעו לו ברירה בין נסיעה מענינת מסביב לכדור הארץ ובין קו א"י – היה בוחר בזה האחרון.

העולים, החלוצים הרוקדים, אוירת א"י השוררת באניה – כל אלה דרושים לו כבר ממש כהים ואוירו עצמם. באניתו ימצא היהודי החרד בית כנסת מסודר, ספר תורה, מתנה שקבל רב החובל מדוד ילין, סידורים ואפילו מחזורים. בחנוכה הוכנה לפי פקודתו חנוכיה חשמלית ענקית, שנרותיה היו נדלקים לילה לילה כמספר היום שבחג. רב החובל עצמו היה מדליק והקהל היה מתאסף, שר ורוקד. לקהל חלוצים זה ידוע היטב רב החובל. ביניהם התערב, אתם רקד, שאל לשלום זה או אחר, התענין ועזר בכל מה שיכול היה. ולפי פקודתו למדה תזמורת האניה לנגן „הורה“ – הן החלוצים אינם רוקדים „טנגו“ וגם להם מגיעה מנתם ברקוד…

שטיינדלר הוא מזיגה נפלאה של פטריוט איטלקי נלהב וציוני מובהק. וממש כמו שהוא עוקב בענין אחרי כל המתרחש באיטליה – כן נשאר ער לכל הנעשה בציונות. בנסיעתו האחרונה, בנסעו עם סוקולוב, הרב גולד, מאמריקה והרב ברודט, ממנהיגי „המזרחי“ בפולניה, הראה הבנה רבה בעניני הציונות והציע בקשר עם הקונגרס הצעה מעשית מאד, שעוד מוקדם לפרטה, אך משיגיע הזמן יקשרו בה את שמו של שטיינדלר.

לא לחנם מכנים אותו אנשי האניות, שעבדו תחת פקודתו, בשם „אב החלוצים“. בכל רגע פנוי תמצאהו בספון המחלקה השלישית, מעורב בין החלוצים והעולים. בתור „קומנדנט“ באניה הוא נותן בזה דוגמא לכל חבר העובדים, שביניהם הכניס יהודים רבים. הוא מדגיש בכל את יהדותו ומתגאה בזכותו שנפלה בגורלו ובכנוי שכנוהו. אך אין הוא מסתפק בכך ואומר די. משבגר בנו העבירו לארץ ישראל וסידרו בחיפה. אחד מחלומותיו הוא: להשריש את הגזע שטיינדלר בארץ אבותיו. את ימי החופשה הוא מבלה בארץ ובין התורמים לקרנות – ואפילו בספר הזהב – לא נפקד שמו.

„בניו“ הרבים הפזורים בכל רחבי הארץ, ישמחו לברכו במסיבה שתערך לכבודו ביום ש„יעגל“ את מספר נסיעותיו ומספר העולים, שהעביר לא"י.

ב – ל.

"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 87, 25 בדצמבר 1934, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„זאב הים“ במפרץ חיפה – 31 במרץ 1931

זו לא אגדה ולא מעשיה כדי להפחיד ילדים כי אם אמת ומציאות. זאב הים הופיע לפני כמה ימים במפרץ חיפה. הוא הופיע לא בצורה של חיה ולא בצורה של דג כי אם בצורה של בן־אדם. ומעשה שהיה כך היה.

לפני 25 שנה נולד בקרים ברוסיה ליהודי אחד בן שאהב מאד את הים ואחרי גמרו את ביה"ס התחיל לעבוד באחד מנמלי קרים. לפני כמה שנים בא בתור חלוץ לא"י וקבל משרה של סגן רב החובל על הספינה של חברת המלט „נשר“, אז נקרא שמו בישראל זאב הים. לפני שנתים הפסיק את עבודתו ונסע לאנגליה להשתלם בבי"ס ימי ושב משם מוכתר בתואר „מיסטר אוף טרייד“ – אמן לספנות החוף. הרבה זמן היה בחיפה בלי עבודה עד שקבל משרה בעבודות הנמל בתור מפקד על סירות מוטור העסוקות בבנין הנמל. כפי שרואים שום סכנה אינה צפויה למפרץ חיפה מצד זאב הים הזה.

"העם", שנה ראשונה, מס' 7, 31 במרץ 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לפרשת הספינה „עמנואל“ – 30 במאי 1935

יוסף בלומנפלד (חיפה)

אריה גרבנוב וצוות "עמנואל" בנמל סאות'המפטון, 1934. מקור: ויקישיתוף.

לפרשת הספינה „עמנואל“

בראשית 1933 ואני אז במרחביה קראתי ב„הארץ“ כמה  מאמרים בחתימת יורד-ים אודות קשר ימי. התענינתי בדבר, כי מצאתי שלא נכון מצדנו להזניח את הענף החשוב הזה, ובקשתי מאת מערכת „הארץ“ למסור לבעל המאמרים את מכתבי שבו בקשתי להודיעני אם אפשר להתחיל בסכום קטן שישנו ברשותי. קבלתי תשובה שעליה חתום קפיטן אריה גרבנוב. במכתבו הודיעני שהוא גמר בית ספר ימי באנטוורפן, שהוא רשאי לנהל ספינות, ויש לו גם חבר עובדים מוכן מבחורי תל אביב. הוא בא גם במשא ומתן עם סוחרים ידועים שהבטיחו לו מטען מפורט סעיד ואלכסנדריה ליפו. מאז המטיר עלי תכניות מתכניות שונות. נסעתי כמה פעמים לתל אביב עד שבאתי לידי הסכם אתו ועם סגנו, הקצין בנימין לוין, שגם הוא גמר בית ספר ימי. התקשרתי עם אריה גרבנוב בחוזה שותפות בשם „חופיה“ שאשרנו אצל הממשלה ביפו. לפי התנאים התחייבתי לתת את הכסף הדרוש מ800 עד 1000 לירות וגם לעבוד באופן אקטיבי על האניה ועליו היה לנהל את הספינה, להיות אחראי לה וגם לנסוע לחו"ל לרכוש אותה. מכיון שהוא וסגנו למדו באנטוורפן רצה לקנות רק בסביבה ההיא. ב2 באפריל 1933 נתתי לו שני שיקים למרכנתיל בנק חיפה על סך 200 לירות, להוצאת הדרך ולדמי קדימה לקנית האניה וכעבור איזה ימים נסע לחו"ל. אני וסגנו לוין שנטל חלק אקטיבי מאד בכל המו"מ נשארנו לחכות עד שיודיע לנו מתי לבוא על מנת להביא את הספינה הנה. מחו"ל כתב לנו הרבה מכתבים: היה באיטליה, בלגיה, אנגליה, הולנד ואפילו בגרמניה (המבורג) אבל לא מצא דבר מתאים לפי הסכום. פעמים רבות הציע לי לקנות ספינה גדולה יותר אבל אני מאנתי לבוא בחובות. עברו כמה חדשים בחיפושים. ב28 יוני 1933 העברתי לו, לפי דרישתו, ע"י אפ"ק חיפה, סך 850 לירות לאמסטרדם וגם נתתי לסגנו לוין 53 לירות להוצאות ההכנה כדי שיהיו נכונים הוא והאנשים לצאת לדרך לפי דרישת גרבנוב. ב3 ספטמבר משנתקבלה הטלגרמה מאת גרבנוב נסעו מפה בנימין לוין והמכונאי רוזין. הוחלט, שאת המלחים יקבלו שם וגם אני אשאר כאן לעת עתה. לאחר זמן מה הודיע לי גרבנוב בברכת מזל טוב כי אני בעל ספינה (מוטור) בת 200 טונות, שקנה אותה בהזדמנות בזונדרבורג (דניה) ושמה „עמנואל“. הקניה סודרה אצל הקונסול הבריטי בקופנהאגן, אבל חסרות לו עוד 100 לירות. מהרתי להעביר לו את הסכום ביום 18 ספטמבר ע"י אפ"ק חיפה טלגרפית. הקונסול הבריטי נתן לו רשות להוביל את הספינה ליפו אבל לא הרשה לו לשנות את שמה (חפצתי לקראה בשם בתי היחידה) ולהניף עליה דגל בריטי. גם את הדגל הדני הוכרח להוריד מאחר שהספינה נמכרה ולפי עצת הפקידים המקומיים הניף דגל ציוני. בכדי לכסות את הוצאות הדרך קבל באארהוז (דניה) מטען שעורה בן 150 טונות להובילו לאנטוורפן. יצא מאארהוז אחרי ראש השנה ב29 ספטמבר 1933 ודרך תעלת קיל עבר לים הצפוני. הכל היה כשורה אך כעבור 3 ימים פגש בסערה איומה ואחרי שהמכונה חדלה לעבוד הצליח להסתתר בנמל רילפזייל (הולנד)  בעזרת אניה הולנדית. למחרת דרש רב-החובל שעזר לו מחיר רב (מחיר חצי ספינה והמטען) בעד העזרה. הענין צריך היה להתברר במשפט. כששה שבועות עמד בחוף רילפזייל עד שהתפשר עם רב החובל ורק אז המשיך דרכו לאנטוורפן. את הכסף שצריך היה לשלם בענין רע זה לוה מר גרבנוב בלי עזרתי אצל האדון ד"ר רפאל פולק, אמסטרדם. אז בטח את הספינה באחריות בלויד ואת הפוליסה מסר למר פולק כערובה להלואה. דרישתי היתה לבטחה מן היום הראשון, אבל מר גרבנוב עשה הכל על דעת עצמו. באמצע נובמבר בא בשלום לאנטוורפן, מסר את המטען וקבל 180 טונות לבנים ללונדון. בלונדון קבל 180 טונות תירס לסאוטאמפטון וכל זה בדרך ארצה. ב8 בדצמבר כתב לי מסאוטהמפטון שמסר את המטען והוא מתכונן למסע ארוך. „מבטיחים לו מטען לאיטליה או ליון, אבל יש לבדוק את האניה וגם לקנות עוד סירת הצלה אחת לפי דרישת השלטונות. כתב לי גם שבכל מקום קבלו אותו בהתלהבות. ואמנם רודפי סנסציות בעתונות חו"ל כתבו יותר מדי אודות ספינה קטנטונת זו, בת 200 טונות עם מנוע בן 75 כחות סוס. החדש שבדבר היה הדגל התכול-לבן, והעובדים שכולם יהודים. גם מר גרבנוב עצמו אשם לא מעט ודאי בריקלמה בלתי בריאה זו. הגיע הדבר לידי כך שגנבים בסאוטהמפטון גנבו (ביום שבת בזמן שעובדי הספינה בקרו בבית הכנסת) את דגל המשי היפה שנתקבל במתנה מיהודי אארהוז. ותחת לחץ איומים אנונימיים מוכרח היה מר גרבנוב להודיע למשטרה, כי הוא מותר על החיפושים. הוא רכש לו שונאים שלא באשמתו ואולי זאת היא סבת האסון. בסאוטהמפטון שהה יותר מחודש ימים עד שגמר את כל התקונים וקבל מ„בורד אוף טרייד“ רשיון לצאת לדרך רחוקה ולטעון 185 טונות בחורף בים האטלנטי ו205 טונות בקיץ במים שקטים. לשם כיסוי הוצאות התיקונים וסירת ההצלה החדשה לוה מאת מר ברנט מלונדון 150 לירות. באמצע ינואר 1934 יצא מסאוטהמפטון לפול מרחק 30 ק"מ, וקבל שם מטען של 185 טונות כלי פרצלון לפיראוס יון). ביום 30 ינואר 1934, בשעה 8.30 בבוקר, יצא מפול ומכאן והלאה אין שום ידיעות. הכל נעלם. בספינה נמצאו: הקפיטן אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין (כולם מתל אביב) ועוד שלשה מלחים יהודים מגרמניה, שקבל אותם בחו"ל.

"הארץ", שנה י"ח, מס' 4822, 30 במאי 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.