אנית המערכה אה"מ "ויקטוריה", ציור מאת William Frederick Mitchell, בין 1885 ל-1893. המקור: ויקישיתוף
תלגרמות
לונדון 16 (28) יוני. מבירות מודיעים על אדות טביעת אנית המגן „ויקטוריא“ לאמר: אחרי התנגש האניה „ויקטוריא“ בהאניה „קאמפערדאון“ הסב האדמיראל טריאן את האניה „ויקטוריא“ אל החוף בתקותו כי תשקע ותנח על קרקע הים במקום בלתי עמוק. כל החולים והאסורים הועלו על מכסה האניה. ויהי אחרי עבור רגעי מספר החלה האניה להשקע במים, ואז קרא האדמיראל לכל האנשים הנמצאים באניה: „ימלט כל איש את נפשו בכל אופן יכלתו!“ ויקפצו כל האנשים המימה ואך האדמיראל בלבדו נשאר על מכסה האניה. עברו רגעים אחדים והאניה נהפכה על פניה ושני קולות מפץ נורא נשמעו, והאניה ירדה במצולות.
"הצפירה", שנה עשרים, מס', 134, 29 ביוני 1893, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ירושלם. בש"א לחדש אייר תרל"ג. – עזובת הטירקיא בכלל ושממות אה"ק בפרט, חטפה מבני ציון היקרים אחד מבחירי ויקירי בניה המסולאים בפז. כנודע, כל חופי הים אשר בטירקיא הנם עזובים, והממשלה איננה חולה עליהם להטיבם באשר לאל ידה. אבל לעזובת ושממות חוף יפו, אין ערוך בכל חופי הטירקיא. בכל חופי הטירקיא מוכרחים היורדים אל האניות והעולים אל היבשה, למסור נפשם ומאדם באניות משוט אשר בהן ירדו מהחוף אל האניה ומהאניה יעלו בה אל החוף. ואין בכל חופי טירקיא נמל כמו בחופי אורופא אשר האניות הגדולות תקרבנה אל הנמל וממנו יעלו וירדו עוברי ארחות ימים. וחוף יפו הוא עוד יותר רע, כי בו אין מסתור ומחסה להאניות, כי החוף פרוץ לכל עבריו, והאניות תעמודנה הרחק מאד מאד מהיבשה, למען תוכלנה לברוח על נפשן אם יתנשא רוח מצויה על הים לבלי תדחקם הרוח בהחול אשר מצד אחד של החוף או לנפצם ככלי חרש על הסלעים הנמצאים שם מצד השני. החפץ לרדת באניות הקטור מוכרח ללכת באנית משוט ערך חצי שעה על פני הים עד בואו אל האניה הגדולה. תופשי המשוט הנם ערביים פראי אדם, וכאשר יפחידו את האיש הבא בידם באימת מות, יאמרו אחרי כן: מה עשיתי? הלא רק משחק הייתי!“ והיה כאשר ימלאו את אנית המשוט יותר מאשר תוכל שאת עם האורחים אשר קצבו להם בטרם רדתם בהאניה את המחיר אשר יתנו להם עבור ההעברה, יעמידו את האניה באמצע הדרך ויאספו את שכר ההעברה מהנוסעים, ויבקשו מהם כפלים מכפי שקצבו בראשונה, ואם הנוסעים לא יאבו למלאות חפצם אזי יחלו להטות את האניה על צדיה ויפחידו את הנוסעים להשליכם הימה עד כי מוכרחים לתת להם ככל אשר ישאלו מהם. ובהיותם בהולים על השכר, לא ישגיחו היטב בלכתם על הים לבלי יפגעו בסלעי נגף אשר בים, כי עיניהם לא יתנו על דרכם כי אם על אנית הקטור או על היבשה ילטשו לראות אם יש שם עוד אורחים להעבירם.
ויהי ביום ו' שבוע העבר העבירו תופשי אניות המשוט מהחוף אשר ביפו אל אנית הקטור ההולכת לביירות, שלשה יהודים ואיזה נוצרים. ובאשר רבים היו על החוף אשר רצו גם המה לרדת באנית הקטור לא שמו המעבירים את עיניהם על דרכם וימהרו ללכת למען ישובו במהרה לקחת הנשארים ויפגעו בסלע נגף ונשברה האניה והאנשים אשר בה נפלו למצולת ים, אך שנים מהיהודים ואחד מהנוצרים נצולו בדרך נס. האיש היהודי אשר נטבע בים, הוא האברך היהודי היקר תום דרך הצנע לכת כמר אליהו בהחה"ש והכולל הצדיק המפורסם מוה' אברהם באצראווי זצ"ל. האברך הנז' הוא מבני העשירים ונשא ותן בכספו באמונה, וקבע עתים לתורה ועבודה, לא פנה לבו אל כל התהפוכות אשר תתילדנה יום יום בעה"ק, כי אם נוכח ה' היה דרכו כל הימים. ועל תום דרכו ויושר לכתו אהוב ורצוי היה בעיני כל בני ציון. גם הישמעאלים והנוצרים אשר נשאו ונתנו עמו כבדוהו מאד על אמון רוחו.
גוית הנטבע נמצאה אחרי כן והובלה לקברות בכבוד גדול בעה"ק יפו וירב המספד עד למאד. גם פה כל עין הורידה עליו דמעות כראוי להוריד על אדם כשר וישר.
ינחם ה' את אבילי ציון ואת המתאבלים על הנאסף בלא יומו ובתוכם גם אנכי שאר בשרו.
בנימין זאב הלוי ספיר
"הלבנון", שנה תשיעית , מס' 41, 11 ביוני 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– ביום 6 לחדש העבר יצאה אנית קטור אחת מליווערפאל ללכת להוואנא, ועוד לא הרחיקה ללכת ונשברה בלב ים והמלחים במספר 21 איש אמרו להמלט על נפשם באניה אחת קטנה, וגם האניה הזאת עם אנשיה ירדה במצולת ים, אך האחד מצא מפלט לו על עץ אחד משברי האניה אשר נקרה לו, ועליו ישב שלשה ימים ושלשה לילות לחם לא אכל ומים לא שתה. ולהשקיט את הקדחת אשר נשקה בלשונו העביר מפעם לפעם על לשונו חתיכת ברזל אשר היה בידו, וקרירת הברזל כבתה מעט הקדחת, וביום הרביעי מצאה אותו נודד בלב ים אנית קטור אחת אשר הלכה לליסבאן ותעלהו על האניה. ועתה שב לליווערפאל ויספר את קורות האניה השבורה ואת מוצאותיו. (אלל. צייט.).
"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 8, 16 באוקטובר 1872, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לסופרו של העתון „דין“ היתה שיחה עם רב החובל של האניה „צאר“, שהחיש עזרה ל„בולטורנה“.
ביום החמישי בבקר, מספר הקאפיטאן, קבלנו טלגרמה ע"ד האסון באנית „בולטורנה“. אני חשבתי ברגע הראשון למותר להחיש לעזרה ל„בולטורנה“, מפנ שעפ"י הטלגרמה נוכחתי, שאנו נמצאים מקום גדול ממנו. אני משכתי את דרכי. אולם אחרי שעה קבלתי שוב טלגרמה להחיש לעזרה ל„בולטורנה“, ואז רק החלטתי מיד למהר כפי האפשרות את דרכי ולבא לעזרתו.
הוא מספר בפרטיות, איך שעלה בידם להגיש ל„בולטורנה“, שהיתה מוקפת אש, ולהציל משם את הנוסעים.
ביחוד הצטיינו רק נוסעים בולגארים אחדים, שעמדו כל העת על משמרתם ועזרו לכבות את השרפה הגדולה.
ארבעה מלחים נשארו כל העת על משמרתם וחפשו כל העת את הנוסעים באניה להצילם מאסון. אולם פתאום נפוצה מכונה אחת והמלחים הגבורים האלה אבדו כולם.
אופיציר אחד השליך א"ע ביחד עם אשתו לתוך הים הגדול.
הנוסעים הליטים והאיסטוניים שנצולו ע"י האניה „צאר“ – מספרים כלם את מעשי גבורותיהם של מלחי האניה „צאר“ שבאו בסירות-דוגה קטנות פנו אל האמות, שעמדו על קצה אנית „בולטורנה“ עם ילדיהן בידיהן בעינים מלאות פחד וזועה, וצוו עליהן שיכניסו את הילדים בשקים וישליכו את השקים לתוך סירות-הדוגה הקטנות. ובאופן כזה הביאו המלחים את הילדים הקפואיים מקור ושכמעט נשאר רוח חיים בקרבם – אל האניה „צאר“.
הטלגרף הודיע כבר ע"ד מאורע מוזר ומפליא ביאקובשטאדט (פינלאנדיא), כי ביום 25 אוגוסט ראו הנוסעים באניות הקיטור בלשון הים הבוטאנית אניה עומדת על שרטון במרחק 15 פרסאות-ים מיאקובשטאדט. בעלטה כבר היה להכיר מאיזה עם היתה האניה ההיא. ביום המחרת, כאשר הקריבה אנית הקיטור הקומיריאית אל האניה הנעצרת בחול, התחולל מפץ, והחלק התיכון של האניה נבקע. הבדיקה הוכיחה, כי האניה היתה טעונה רק מכשירי מלחמה, ביחוד אקדחים מהירי היריה. במשך שעות אחדות הועלו על החוף שני אלפים אקדחים. בקרבת האניה לא נמצאו עד כה לא גופות מתים ולא גופות נטבעים נמצאו רק דגלים אנגלים, שוֶדים ואשכנזים. הספנים משערים, כי על האניה התנוסס דגל אנגלי, אם כי אי אפשר להגיד דבר ברור, מחסר השם בו נקראה האניה ההיא. עתה אחזו באמצעים לשמור את המטען הנמצא ולבדוק היטב את החלקים הטבועים.
"הצפירה", שנה שלושים ושתיים, מס' 185, 15 בספטמבר 1905, עמ' 2. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאבד עצמו לדעת בקרקע הים. בבית הנשק בעיר נעאפול הורידו הימה בפעמון הצוללים את אחד העושים מלאכה מתחת למים, למען ישים עינו על שכר המים אשר עשו שם לראות החזק הוא או לא. עברו שעות מספר והצולל לא נתן אות, כי יעלוהו מעלה, אז משו את הפעמון מן המים וימצאו בו את הצולל מת גלגלתו נפצה לרסיסים וכל אבריו נתרסקו. יש משערים, כי שם בפיו כדור נפץ ובו קפד חיתו. בדרך משונה כזה לא שלח עוד איש יד בנפשו עד היום הזה.
"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 127, 24 ביוני 1887, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.
– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.
– האניה האיטאלקית „נאפאלעאן קאמארערא“ היתה למאכולת אש בלב ימים ואנשיה נשפטו באש ובמים באופן נורא ואיום. מעשה שהי' כך היה: האניה הובילה 663 עבדים מארץ סינים (חינא) הנודעים בשם „קולים“, כי נועדו ללכת אל קאלא באשר נכון להם שמה עבודה, כן נשאה האניה עליה משא 8000 תיבות אבק שריפה. ויהי אחרי שני ימים אשר נסעו מהחוף שמע המליץ (דאלמעטשער) כי הקוליסים חורשים רע על בעלי האניה ויקשרו קשר לקחת בחזקה את האניה להם לאחוזה. כאשר שמע כזאת רב החובל ציוה עד מהרה לאנשיו הסרים למשמעתו לאסור בחבלים החצי מהקוליסים ולהניחם בירכתי הספינה, להרגיע את רוח אחיהם הנשארים, אכן כל זאת היתה לא לעזר ולא להועיל כי ממחרת בבוקר לקחו הקוליסים את כל הבא בידם מכלי ברזל עד כלי עץ ויתנפלו כזאבי ערב על המלחים להכותם נפש, אמנם גם האחרונים לא שמו ידיהם בחיקם ויורו עליהם בקנה רובה. בכל זאת לא שב אפם ולא נחו הקוליסים ולא שקטו עד אשר פרשו במסתרים חרמים ומצודים לנפשות אנשי האניה כי שלחו אש בחלק אחד מהאניה בחשבם כי המלחים יאיצו לכבות התבערה ולא ישימו אליהם לב ובין כך ינתקו את מוסרות אחיהם וכאיש אחד יפלו על אנשי האניה כמחשבתם בתחילה. אכן כורה שחת בה יפול! כי רב החובל הבין את מחשבותיהם ויגיע עד מטרת נכליהם, לזאת לא שם לבו לכבות התבערה כי ידע הסכנה הקרובה לבא, ויאץ באנשיו להציל את נפשם בסירות דוגה שנמצא על האניה ולהחיש מפלט למו מהצר הצורר עליהם. דברי רב החובל לא שבו ריקם כי בזמן קצר אחרי עזבם את האניה אחז האש באבק השריפה והאניה עם הקוליסים נהיו למאכולת אש באין מציל.
"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 4, 2 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סערות גדולות ונוראות קמו בים בימים האלה, וכל אניות הקיטור ההולכות ושבות אל חופי הערים הגדולות אשר בתוגרמה אחרו מועד בואן אל מקום נועדו ללכת. לפי הנשמע נשברה בשבוע זה אנית תורן בריטית גדולה למאד על חוף יפו ונזקה גדול למאד.
[…]
אנית הקיטור „יאפאן“ (א' האניות היותר גדולות בין אניות החברה האמעריקאנית הנודעת בשם Pacific Mail Compagnie ואשר עצרה כוח לשאת משא 4351 טאן, נשרפה בימים האלה על הים בהלכה מס"ט פראנציסקא לחינא מהלך שעות אחדות מהאנקאנג הבירה. חמש מאות שבעה וחמשים איש נמצאו בתוכה ועד עתה לא ניצולו מכל אלה, אך מאה ושמנה וארבעים איש. ביום הארבעה עשר לירח נאפעמבער עזבה האניה הגדולה הזאת את ס"ט פראנציסקא, וחמשת אלפים מיל אנגליות הלכה בלי פגע, בהיותה קרובה מהלך שעות אחדות להעיר בירת צין, פרץ האש מהמכונה אשר בתוכה ויאחז בקצות האניה, כל עמל חובלי ומלחי האניה – אשר מספרם עלה למאה ושמנה ועשרים איש – לכבות את האש נשאר מעל, כן לא עצר כח רב החובל לעשות סדרים בהצלת הנוסעים ע"י האניות הקטנות כי רובם היו צנים וכפראים התנפלו על האניות הקטנות להמלט אל תוכם בלי סדרים ויאבדו חייהם בענין רע, בהגיע השמועה להעיר האנקאנג מהרו אניות מלחמה בריטיות ואמעריקאניות ללכת אל המקום בו שקעה האניה אחרי היה חלק גדול ממנה למאכולת אש, להציל איש את הנמלטים בהאניות הקטנות ועד עתה לא הצליח בידם להציל מבלעדי הסך 148 האלה, אניות קטנות רבות נמצאו הפוכות פיהם למטה, ובלי תפונה היו גם בתוכן אנשים רבים ובמצולות ים טבעו, רב החובל ושרי המלחים נמצאו בין הניצולים.
"חבצלת", שנה חמישית, מס' 21, 12 במרץ 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האמבורג. ביום 13 לחודש סעפטעמבער שנה זו קרה מקרה נורא אל אניות-קטור גדולה אוסטריא אשר שמה לדרך פעמיה מחוף האמבורג לעבור ארחות ים לארץ אמעריקא, מסבת אש לוהט אשר אחז בכל קצותיה, ונהיתה למאכולת אש, והאנשים אשר היו בה יותר משש מאות נפש אדם, באו באש ובמים ויאבדו מתוך החיים, ולא נצולו מהם כי מתי מספר. ואלה הנמלטים ספרו את אשר בעיניהם ראו מהחזיון הנורא אשר תסמר שערות איש השומע. וזה לשון אחד מהנמלטים פריץ טהאמפזאן מעיר קאפפעלען, כפי אשר יודיעו כתבי-העתים: ביום שלשה עשר לחודש סעפטעמבער עזבתי את חדרי אחר סעודת הצהרים ועליתי על היציע למעלה; שם שמעתי את קול החובל קורא אל האנשים השוכנים בירכתי האניה בחדרים המיוסדים בתוך לצאת משם למען יוכל לעשן את נויהם לנקות האויר; כשמעי זאת ירדתי אל חדרי לראות אחרי מלתחתי, ושם ראיתי את החובל ובידו כלי מלא זפת, ואיש אחר אוחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, כי על הדרך הזה יעשנו נות האניה. ויהי כאשר עליתי על היציע וטרם הצגתי רגלי על המדרגה האחרונה מלמעלה, והנה שמעתי אחרי קול רעש גדול קורא „אש אש“ חיש הסבותי פני לאחרי והנה התאבכו נגדי גאות עשן מזפת כקטור הכבשן, כי אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט באש. וכאשר צעדתי הלאה ראיתי את רב החובל רץ וידיו אוחזות בשערות ראשו, ומנהמת לבו התמלטו מפיו המלים הנוראים: „הן אבדנו כלנו אבדנו!“ ואומר אליו: הן מרחוק אראה שתי אניות אולי יצלח בידנו להתקרב אליהם ולהמלט על נפשנו? אבל הוא לא ענה מאומה וירץ אל קצה הספינה מאחריה ולא ראיתיו עוד. חיש חזו עיני את כל אנשי האניה רצים דחופים אל האניות הקטנות הקשורות בחבלים למען הורידם במים. ויצלח לששה עשר אנשים לשבת באניה הראשונה, אשר הורדה אל המים ונמלטו אל הספינה הגדולה מויריס אשר באה מרחוק ויבואו אל תוכה. חשתי גם אני למצוא מקום באחת מן האניות הקטנות אבל לשוא! כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ומהרתי להמלט אל קצה האניה אשר נמלא אנשים, ואיש את אחיו דחקו להמלט שמה מקצה האניה הבא באש, וכה מלאו את הקצה האחרון עד אשר הבאים שם ראשונה נדחקו מהבאים אחריהם ונפלו להמונים למצולות ים ויכס עליהם התהום. אני עמדתי בתוך המון ההמולה הגדולה, ועיני רואות אנשים להמונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ולא ידעתי נפשי – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן הגדול ונעמוד הכן על מקומנו כשתי שעות. בין כה וכה והלהבה נתפשטה ואחזה סביבותיה הלוך וגדול עד אשר אחזה בכנפות בגדינו ועינינו רואות וכלות מאין הושיע. כראותי כי כלתה עלי הרעה נסיתי את ארבעה אנשים אחרים להבקיע אל כלי המים, וגם צלחה לנו לבוא עדיהם, אמנם מצאנום סגורים ברתוקות ברזל, ונשב בידים רקניות, ולמען הנצל מאש הלוהט פשטנו בגדינו, טבלנו אותם במים להציל חיינו אך על רגעים אחדים. לא יכולנו לראות הנעשה בקצה האחר מהאניה, כי אמצע האניה סכוכה היתה באש ועשן נורא מאוד. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה להשקיט המהומה, אמנם קול יליל הקשבתי, קול צוחה ואנקה חודרת כליות ולב מאנשים נשים וטף המטים למות ובאים באש ובמים – הה תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי! כזכרי לבי יתר ממקומו ומעוף צוקה תסוככני. אחרי עבור שתי שעות ושני חלקים מהאנשים אשר נקבצו על חלק מהספינה אשר הייתי בו, נדחקו או התנפלו מעצמם אל תוך הים ומשבריו כסום לנצח. – הלהבה גדלה ובאה אל מקום עמדתנו עד אשר לא היה עוד לאל ידינו להשאר על האניה מבלי היות לברות למאכולת אש שורף. כראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתי קצתו באחד בטבעת הדבוקה בדופן הספינה ואת קצהו השני קשרתי ברגלי, ובידי אחזתי בחבל ואוריד את עצמי אל תוך הים. ויהי כאשר קרבתי אל פני המים והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו אלי ויאחזו בכנפות בגדי, אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים לבלי שוב עוד. שלשה שעות הייתי במצב כזה תלוי בין המים ושמים, ובמשך העת הזאת, נפלו אנשים עלי מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וקימים ומקצתם שרופים באש כסוחים, וכלם יחד טבעו במצולות ועיני רואות וכלות. גחלי אש בוערות, ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי את רוחי פקדתי בידי האב החונן, עזבתי את החבל וקפצתי אל תוך הים, והחילותי לחצות גליו ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק. אחרי אשר שחיתי משך זמן באה ספינה קטנה אשר נשלחה מהאניה הגדולה להציל נפשות אדם, והובאתי אל תוכה ואבוא אל האניה הגדולה. גם אניות קטנות אחרות מהאניה הזאת מהרו אל מקום התבערה להציל נפשות האומללים אשר נתלו על החבלים והתורנים, אך חובלי הספינות הקטנות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפוצו האומללים יותר מאשר תוכלנה שאת ויהפכון על פניהן, ע"כ הצילו אך את אלה המפרפרים בין מות וחיים בין גלי הים. האניה הגדולה מויריס נשארה על עמדה שתי שעות יותר, ובמשך הזמן הזה, הספינות הקטנות הולכות רצוא ושוב ויצילו נפשות אדם כאשר יכולו, עד אשר עלתה האניה כלה על מוקדה, ולא נשאר ממנה זכרון ושארית. הלילה פרש צעיף אופל על התבל והמראה האיומה הזאת גם יחד, „ודממה שוררת.“ למחרת היום ההוא כאור הבוקר עברנו על המקום הנורא הזה, אך לא ראינו נפש כל חי.
אנית המהגרים "אוסטריה" עולה באש. ציור מאת יוזף פוטנר, 1858. המקור: ויקישיתוף
איש אחר מהנמלטים יספר בזה"ל אחרי אשר קרא רב החובל „הן אבדנו כלנו אבדנו“ פרצה המהומה ברעש מורה מאוד. איש איש רץ אל עבר פניו, משוגע ממראה עיניו וממשמע אזניו: זה נשרף, זה נהרג, זה נטבע! אנקת הנשים המולת האנשים ויליל הטף בקעו עד לב השמים! תחתי ארגז בזכרי את אשר עיני ראו. שם משפחה שלמה איש ואשתו וחמשה בנים, הלהבה נגד פניהם, וגלי הים תחתיהם. בראות האיש כי אין מנוס מהמות הנורא העומד הכן נגדו לשים קץ לחייו ולכל חמודי נפשו עלי אדמות, נושק את רעיתו ומשליכה לים, ואח"כ את בניו אחד אחד ובאחרונה יקח את ילד זקוניו על זרועותיו ינשקהו יחבקהו ומתנפל אתו אל גלי הים. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. – שם תרוץ אשה עדינה ומחמל נפשה על זרועותיה, בגדיה אחזה הלהבה, ותחפוץ לקפוץ אל המים אך כחותיה יעזבוה, תפול לארץ וכרגע יקוד אש יכסה ואיננה. על כלנה חרדו כליותי ולבי למראה איומה מאח ואחות מבני העברים בעלומי ימיהם אשר שמו לארץ קאליפארניען פעמיהם. כראות העלם כי אבדה התקוה להשאר על האניה מחמת אש לוהט, מהר להוריד את אחותו הנעימה בחבל אשר קשר אל ירכתי הספינה, עד קרוב אל הים, בראותו ספינה קטנה הולכת וקרבה להציל נפשות, ואחרי כן קשר חבל אחר סביבו וירד גם הוא אחריה. אך בחפזו לא משך החבל כיאות, ובהתנפלו נסבך החבל סביב זרועו השמאלי ופניו עד אשר הפשיט את עור פניו, וככה נסבך החבל סביב צוארו. שמעתי קול צעקת הנערה להחיש ישע לאחיה האומלל הגוע, אך הה מאין יבא עזרו? מי ימהר לישועתו בתוך הרעש וההמולה הנוראה? ככה התפרפר האומלל בידיו וברגליו איזה רגעים להרים את עצמו, אך כלו כחותיו ונפשו יצאה. – כאשר ראיתי את הספינה הקטנה הולכת וקרבה אל מקום עמדתי קפצתי גם אני אל תוכה ותצלח לי להמלט, ובשוב הספינה הקטנה אחור עוד ראיתי את העלמה העבריה תלויה על החבל וצועקת מרה ולא ידעתי מה היתה אחריתה. עוד ראיתי מרחוק את איש מיודעי מארץ באהמען חובק את בנו בכורו ויחד קפצו אל המים, ואחריהם לא אחרה לבוא אשתו ושתי בנותיה. אשה עדינה ממרום עם הארץ מארץ בריטניא בראותה כי האש יאחז סביבה נשקה את שני ילדיה ותשליכם ימה, ואחרי כן קפצה גם היא חובקת בזרועותיה את יונק שדיה עכ"ל.
תקצר היריעה מהכיל, והעט מהביע את כל המסופר מהמקרה הנורא הזה מהאנשים אשר נמלטו מתוך ההפכה הזאת. וכאשר נודע עתה הדבר באר היטיב, נראה לפי ידיעת כתבי-העתים הנאמנים כי משש מאות נפש אדם אשר היו באניה הזאת נצולו אך ששים ושמונה. בין שמות הנמלטים וגם בין אלה האובדים ימצאו שמות הרבה מאחב"י.
"המגיד", שנה שניה, מס' 41, 27 באוקטובר 1858, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 