[…] האניה הנקראת בשם (All Serene) נשברה על שן סלע במסעה לזידניי באויסטראליען. ממספר ארבעים נוסעים (רובם מילידי פאלען) אשר היו על האניה, נטבעו שמונה ברגע נשברה, והנשארים נמלטו על שברי האניה. חמשה ימים רצופים החיו נפשם רק בקמח בלתי מבושל, אח"כ עשו למו משברי האניה ספינה קטנה ארכה כ"ד רגל ורחבה ח' רגל, וישבו בה בראשון לירח מערץ; וכן נסעו בה במים עזים מבלי מים מתוקים רק מעט קמח היה כל מאכלם. שבעה עשר יום נדחפו על משברי הים באין עזר ומושיע. שלשה עשר מהם יצאו מדעתם וימותו ברעב וצמאון. בשבעה עשר יום לירח מערץ חתרו הנותרים אל חוף קאנאדא ויעלו היבשה במקום מושב פראים, אז חשבו כי בא קץ חייהם ויהי' מאכל למלתעות הפראים, אבל שגו ברואה כי הפראים קבלום בסבר פנים יפות ויאכילום וישקום, והודיעו אל הקאנזול הבריטאני בקאנאדא והוא שלח אנשים ויביאום אליו וכן נמלטו. […]
"המגיד", שנה שמינית, מס' 37, 21 בספטמבר 1864, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
מלחים מורידים את ארונות הנספים מסיפונה של "ליידי גריי". המקור: ויקישיתוף
אסון בים.
אניה אחת צללה בים. – יותר מאלף איש נטבעו. – חזיונות טרגיים.
מאת סוכנות „רייטר“ קבלנו תלגרמים ארוכים על-דבר מקרה אסון שקרה על הים במימי אנגליה לאניה אנגלית גדולה שצללה עם הרבה מאות נפשות.
ואלו הם התלגרמים המענינים ביותר:
אוטבה. – מרקוניגרם (תלגרם בלי-חוטים) שנתקבל כאן מודיע כי האניה „אמפרס אוף אירלנד“ נפגעה באניה אחרת טעונה פחמים וצללה בים. על ה„אמפרס“ נסעו אלף ומאתים איש, ופני האניה היו מועדות לליברפול. הפגישה היתה במזרח „פטרברפואן“ במרחק של 30 מיל, ותיכף הודיעה ה„אמפרס“ את האסון עפ"י סמנים. אחת מאניות-הממשלה ענתה ג"כ במרקוניגרם, אך החבור נפסק פתאם, מה שנותן מקום לשער כי ה„אמפרס“ שקעה בתהומות-ים.
שלש מאות וחמשים נוסעים שנשארו שחים על הים נצולו והורדו לרימוסקי.
סבת האסון באה לרגלי סערה פתאמית וערפל כבד שכסה את הים. האניה „אמפרס“ נטבעה במשך עשרה רגעים.
גם אנית-הפחמים נטבעה בים. על האניה „אמפרס“ נסעו שמונים וארבעה איש מחיל-הישועה.
לחוף קיביק הגיעו שלש מאות תשעים וששה מנוסעי ה„אמפרס“. מהם 29 מהמחלקה הראשונה, 20 מהשניה, 101 מהשלישית ו 237 מהרביעית. אומרים שגם רב-החובל נטבע.
אנית-הפחמים יכלה, טרם שטבעה, לעמד ולהציל 360 איש מהנוסעים על ה„אמפרס“. אניות הממשלה שנקראו ע"י מרקוניגרמים יכלו לבא תיכף למקום האסון ולהציל 300 נפשות.
שנים ועשרים איש שהובאו לחוף רימוסקי מתו מפצעיהם האנושים.
לפי הודעה רשמית נצולו בסך הכל ארבע מאות איש.
בין הנטבעים נמצא מר הנדרסון, איש מפורסם ובעל השפעה גדולה באנגליה. מספר הנטבעים הוא, כנראה, אלף ושלשים.
רכבת מיוחדה שהביאה הרבה נוסעים מהאניה הטובעת נשמטה מהמסלה, אך שום איש לא נפצע.
בין האובדים היו גם הרבה סוחרים אנגלים גדולים.
האסון נגע בלב כל העולם. הנשיא מר פואנכרה שלח תלגרם-נחמה להמלך גיורג. שר הימיה הצרפתית מר ויויאני שלח לשר הימיה האנגלי מר וינסטון טשורשיל, תלגרם שבו הביע את השתתפות הימיה הצרפתית באבלה הגדול של הימיה הבריטית.
"החרות", שנה שישית, מס' 191, 3 ביוני 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ספינת הקיטור "פרימוס" לאחר ההתנגשות. המקור: ויקישיתוף
טלגרמות.
יום 9 (22) יולי (י"ז תמוז).
[…]
האמבורג. – אנית-החבל „האנזא“ של חברת האניות ההמבורגית-אמעריקנית קפצה על אנית הקטור „פרימוס“ הנועדה למסעות של טיול בנהר עלבע בקרבת בלאנקענעזע ותפרוץ אל מחלקת המכונות. האניה „פרימוס“ ירדה תכף מצולה. בה נמצאו 185 נוסע, רובם חברי אגודת-הזמרה האיילבעקית. חושבים שהאניה „פרימוס“ הקדימה יותר מדי לעבור ממקום מעבר האניות הצפוני להדרומי. „האנזא“ חפצה להציג את „פרימוס“ על אדמת החול אשר על יד החוף, אבל נשקעה בעצמה בהחול. את האניה „פרימוס“ הרחיקו מעל „האנזא“ ואז ירדה הראשונה מצולה. חמשים איש הצילו ויעלום על האניה „האנזא“ באמצעות סולמות וחבלים, ועוד 70 איש קבלו על הסירות של האניה זאת.
עד כה נמצאו 8 נבלות-אדם מאותם שטבעו באבדן האניה „פרימוס“. למנין חסרים עוד 14 איש.
"המליץ", שנה ארבעים ושתים, מס' 152, 23 ביולי 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לפ[נ]י ימים מעטים הודיע סוכנות רויטר על דבר אסון טביעת אניה אצל ויניציה, ושבה נטבע גם סגן הקונסול הרוסי שבעיר ההיא, העתונים מביאים כעת עוד פרטים על דבר האסון הזה שהסב לדכוי נפש והתרגשות גדולה כאחת באיטליה וכמו כן בכל אירפה, באשר שהוא בא לרגלי אי זהירות וקלות דעת מצד חובלי האניה.
באניה הזאת נמצאו כשמונים נוסעים, ורק מעטים מהם נצולו, ויתרם נטבעו. הסבה היתה, כאמור, על ידי קלות דעת. מעל לויניציה עף אז אוירון מקצה העיר לקצה, ורב החובל וכל המלחים, ואף המסיקים עלו על מכסה האניה לראות במחזה. הם היו שקועים כל כך לראות בעפיפת האוירון עד שלא ראו את האניה הטרפידית ההולכת כנגדם. הם גם לא הרגישו בהסיגנלים שהאניה נותנת להם, לא עשו שום דבר להקדים את פני הסכנה.
ברגע האחרון כאשר רב החובל כבר הרגיש בהאסון ההולך וקרוב מהר אמנם לתן את הפקודות הנדרשות, אבל לא היה למי, יען כי כל המלחים והמסיקים נמצאו על ספון האניה, וכשראו אלה את הסכנה בכל מלואה סרבו לרדת למקומותיהם, ויבחרו יותר לקפוץ המימה כדי להציל את נפשותיהם הם, והאניה הטרפידית לא יכלה עוד ברגע האחרון לנטות הצדה ותפגע בבטן האניה ותקרעה והאניה צללה.
המחזה היה איום ונורא, בין הנוסעים נמצאו גם נשים וילדים, וחתנים וכלות כשלא עברו עוד ימים אחדים לאחרי חתונתם, וכמעט כל אל נטבעו.
מתחלת חשבו את מספר הנטבעים לחמשים, אבל ידיעות יותר אחרונות רוצות להמעיט במעט את המספר הזה. רוב הגויות לא נמצאו עדין.
עוד באותו היו העלו את האניה הטבועה, ומצאו בתוכה רק שתי גויות של איש ואשה, ומשערים כי זרם המים הוליך אתו את יתר הגויות.
אשה אחת נסעה באניה זו עם שני ילדיה. היא נצולה, ושני הילדים נטבעו. בהביטה לאחר הצלתה מסביבה ובראותה כי הילדים אינם – פרצה מתחלה בבכי ותיכף לאחר כך בצחוק – ונשתגעה…
על פני העיר ויניציה שפוכה רוח אבל, וכל ההכנות שנעשו לעריכת חגיגות לכבוד בקורו של קיסר גרמניה באיטליה נפסקו.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 483, 1 באפריל 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שרידי צריח התותח האחורי לאחר ההתפוצצות. המקור: ויקישיתוף
טלגרמות
מיום 3 (15) מארץ (י"א אדר שבי).
קאניא. – על אנית המגן “Сисой Великий„ הנמצאה אצל חוף האי קריטא בעת היריה להתלמד מכלי תותח-המגדל, כפי הנראה, מפני שלא היה סגור כראוי, התפרצו אדי אבק שרפה ויקלקלו במדה מרובה את מכסה המגדל ואת המגדל עצמו, ואז נהרגו דיריאגין עוזר האינג'ינייר הראש וארבעה עשר מלחים. הלייטיננט אלקסיי פישצורוב וארבעה עשר מלחים נפצעו פצעים אנושים. מהם מתו שנים והלייטיננט, שלשה מלחים נפצעו פצעים קלים.
"המליץ", שנה שלושים ושבע, מס' 55, 18 במרץ 1897, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סאראעאוו, 8 אויגוסט. על הוואלגא ליד ראוונא נשרפה היום אנית הקיטור „ווערא“. לפי השמועה מצאו אנשים רבים קץ לחייהם. שר הפלך ופקיד הזשענדארמים נסעו למקום המעשה.
[…]
סאראטאוו, 8 אויגוסט בערב. האנשים אשר מלטו את נפשם מאנית הקיטור הנשרפה „ווערא“ אומרים, כי יותר ממאתים נפש טבעו בנהר ואחרים מהנוסעים נשרפו. האש יצאה מאחת המנורות אשר בתאי המדרגה הראשונה.
* * *
התלגרמות האחרונות.
(אחרי חתימת הגליון)
[…]
סאראטאוו. 9 אוגוסט. הנוסעים אשר עלתה בידם להציל את נפשם מן האסון הנורא, אשר קרה את אנית הקיטור „וויערא“ מספרים את פרטי האסון האיום הזה: האניה „וויערא“ עשתה דרכה כפעם בפעם מעיר אסטראחאן במעלה הנהר וואלגא. אחרי אשר עזבה האניה את כפר „זאלאטאע“ והיום נטה לערוב, העלו את המנורות על האניה. אולם לא בשמן השתמשו להאיר את האניה כי אם בנפט הנוח מאד להתלהב, ומזה יצאה הרעה הגדולה אשר מצאה את האניה. המשרת אשר העלה את המנורות בחדרים של המדרגה הראשונה ראה את האש ראשונה. לפי דבריו, הנה בבואו אל אחד החדרים האלה ראה כי מנורה אחת נשברה והרצפה אשר מתחתה בוערת באש. בראותו זאת מהר אל ראש האניה וישאב מים בדלי וימהר וישב אל האניה וישפוך את המים על המקום הבוער; אולם הלהבה עלתה למעלה ותאחז בתקרת האניה. לקול זעקת המשרת מהר אחד המלחים וינס לכבות את הבערה בהשליכו אדרת על הנפט הבוער להשקיעו, ולא הצליח. המשרת והמלח נתנו קול זעקה גדולה: „אש“, „תבערה“, ויחרידו את כל הנמצאים על האניה. אימה גדולה נפלה על כל הנוסעים, כאנשים אובדי עצות רצו הנה והנה על ספון האניה ופחד המות לנגד עיניהם. סוחר אחד, אשר שמו לא נודע עוד, היה הראשון להראות את דרך המסוכן להנצל מן הרעה. הוא לבש את אדרתו גם את בתי נעליו וקפץ המימה, וכצאן בעדר קפצו אחריו עוד נוסעים רבים מאד לתוך הנהר, אם גם רבים מהם לא ידעו לשחות. רב המלחים צוה להוליך את האניה במהירות גדולה אל חוף סאראטאוו, כי אם גם היה האניה קרובה יותר אל חוף סאמארא השמאלי, אבל החוף במקום הזה גבוה ותלול והנהר עמוק, על כן פנתה האניה אל החוף השני אשר שם המים קלים והחוף נמוך. אולם הנוסעים לא שמו על לב כי האניה הולכת וקרבה אל החוף ויהיו קופצים אל המים להציל את נפשם מן האש, אשר הוליך הרוח לעומתם; ועל הספון לא יכלו עוד לעמוד מפני האש והעשן. וגם אחרי אשר בא ראש האניה עד החול אשר על החוף, לא מצאו עוד הנוסעים ישועה, כי ראש האניה היה אחוז באש, על כן יכלו לרדת רק מאחורי האניה ושם היו המים עמוקים כשתים עשרה אמות; בעת ההיא צוה אחד הנמצאים על האניה להשליך המימה כסאות ושלחנות וכל כל עץ, למען יאחזו בהם הנופלים ולא ירדו מצולה; לרבים היה הדבר לישועה; אולם לאחרים הרע רעה גדולה, כי נפלו החפצים עליהם וימיתום. לאסון הנוסעים לא חדלה המכונה לעשות מלאכתה גם אחרי אשר עמדה האניה על החול, כי גלגלי האניה הרימו מים וחול הרבה מתהום הנהר וישליכום אחור, על כן לא יכלו הנוסעים לעלות אל החול. המכונה לא חדלה לעבוד עד שעה 12 בלילה.
"היום", שנה ראשונה, מס' 153, 22 באוגוסט 1886, עמ' 2; שם, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מכונת ההגה הקיטורית של האניה "מסצ'וסטס", 1901. צילום: Edward Hart. המקור : ויקישיתוף
טלגרמות.
מיום 4 (17) יולי (י"ב תמוז).
[…]
כריסטיאנא (בירת נארוועגען). – אסכדרה אמעריקנית של ארבע אניות מלחמה גדולות: אנית המגן „איללינאיס“ ואניות המצפה „אלבני“, „סאן-פראנציסקא“ ו„ציקאגא“ באה תמול הנה. כאשר נכנסו האניות אל תוך הנמל נשבר בתוך האניה „איללינאיס“ המסבב הקטורי ותחדל היכלת להטות את האניה אנה ואנה וכמעט שיצאה האניה על פני החוף. מכונת הקטור הפכה את זרם הקיטור אחורנית. כאשר נסו להשליך ממנה עגן נשבר כבל העגן. האניה שקעה לקרקע הנמל ושוליה נתקלקלו מאד. את המים שפרצו לתוכה הוציאו ע"י מוריקי מים בכח הקטור וכאשר הורקו המים שבה עלתה האניה מעצמה ותצף על פני המים. מוריקי המים עובדים בלי הרף למען החזיק את האניה על פני המים. לתקן את בדקיה אפשר רק בגעטעבארג או קופנהאגען.
"המליץ", שנה ארבעים ושתיים, מס' 48, 18 ביולי 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– (בים דאָגד). סוחרי העצים בקאַנאַדאַ עשו רפסודה גדולה להסיעה לנויאָרק בעזרת אנית קיטור. הרפסודה ההיא גדולה מאד, עשרות אלפים קורות של בנין חוברו יחדו בשלשלאות של ברזל. גובה הרפסודה כשלשים רגל, עשרים רגל היא שוקעת במים וכעשר רגל על פני המים. ויהי בהיותה בדרך ותנתק הרפסודה מן האניה אשר היה מחוברת אליה ותלך על פני המים והנה היא צפה ולא נודע איפה בדרך העולה מאירופא לאמיריקא. ועתה בים דאגה, וכל עוברי ארחות הים יראים פן תפגוש אניתם ברפסודה ההיא וקרם אסון, כי רב כח הרפסודה ההיא כאבן נגף אשר בים לשבור אנית קיטור היותר גדולה בפגעה בה. ועתה שלחו בים אוקינוס צירים ואניות לבקש את הרפסודה האובדת ולחפשה ולהגות אותה מן המסלה.
כמקרה הזה קרה פעם בעת אשר הוציאו ממצרים את העמוד של אבן הגדול הנודע בשם „מחט קליאופטרא“ להביאו ללונדון. את האבן שמו בשפופרת של ברזל עשויה לדבר וישימו אותו על דוברה ויחזקו את הדוברה בחבלים אל אנית קיטור משרכת להסיעה אחריה ולהביאה ללונדון. ויהי בהיותם בלשון הים ביסקאַיא, בין ספרד ובין צרפת, ויהי סער גדול בים וינתקו החבלים ותלך הדוברה על פני המים ותהי חתת אלהים על כל יורדי הים. אבל אז נתפשה הדוברה קל מהרה, כי אניה אחת עברה ותרא אותה שטה על פני הים ותצודנה ותביאה לקארונא אשר בספרד בטרם אשר היתה למפגע ליורדי הים באניות.
"המליץ", שנה עשרים ושמונה, מס' 3, 17 בינואר 1888, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על דבר האניה „וויקטוריה“ אשר נשברה בתוך הים ביום 1 אפריל מספרים מכה"ע את הפרטים האלה: „באניה הזאת היו עד תשעים נפש. ביום הראשון לחדש אפריל בשעה 3 בבקר העיר קול רעש אדיר וחזק את הנוסעים משנתם, ואחרי כן נשמע בשניה קול רעש אדיר גדול כראשון. גברים אחדים נכנסו אל חדר הנשים ויקראו אותן לעלות על ספון האניה, כי קרה אסון. ברגע הזה, נשמעה פקודת רב החובל, אשר צוה להוריד הימה את הצנות אשר בהן ימלטו הנוסעים את נפשם בשעת הסכנה. חרדת אלהים נפלה על הנוסעים. הנשים התרפקו על בעליהן והתחננה להם כי יצילו את נפשן. אלה אשר למדו ידיהם לשחות במים אדירים קפצו המה, אך כרגע כסום הגלים וירדו מצולה. כל איש ואיש ברך את רעיו וידידיו בברכת הפרידה האחרונה, בראותו כי צרה קרובה ואין כל תקוה להנצל. ורעה עוד מזאת כי האנשים אשר הפחד והיאוש הממום הפריעו את המלחים ממלאכתם ולא נתנו למו להציל את הנאבקים עם הגלים הזדונים, כי רבים קפצו אל הצנות בחפזון ולא חכו עד אשר יורידום המלחים בחבלים ויפלו הימה. בצנה הראשונה ישבו 16 נפש, אך כרגע נהפכה על פניה ורק מתי מספר מהם הצילו על ידי החבלים אשר השליכו להם המימה. בין כה וכה והסער הלך הלך וחזק. ראש האניה נשקע וירד הימה וירכתיה התרוממו על פני הים, והנוסעים אשר נשארו בחיים רצו הנה והנה לבקש להם מנוס ומפלט וכלם כבר נואשו מכל תקוה; אך לאשרם באו לעזרתם אניות שיט מהחוף הצרפתי. לפי ההשערה טבעו בים רק 14 או 16 אנשים. כל המשא הטעון באניה וכל הכבודה אשר בה ירדו מצולה ויאבדו. רבים מהנוסעים הובאו לדיעפפ וליתר המקומות אשר ליד החוף, חצים ערומים ובידים ריקות ומצבם רע ומורה מאד. לפי השמועה נפצה האניה בקרב אלי אל אחד הסלעים אשר לרגלי הערפל והאדים לא ראו אותו. זולת זאת לא השמיעה החצוצרה ממגדל המאיר במרום קולה ולכן לא ידע רב החובל את דרכו כי האניה עוברת בקרב דיעפפ מקום המוכן לפרענות.
"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שנייה, מס' 76, 22 באפריל 1887, עמ' 5. וגם: "חבצלת", שנה שבע עשרה, מס' 25, 13 במאי 1887, עמ' 6. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הנוסעים ההולנדית Tubantia ב-1914 לערך. המקור: ויקיפדיה
אבדן ה„טובאנטיה“.
האניה הכי-גדולה והכי-יפה של הללויד ההולנדי, „טובאנטיה“, נטבעה ביום החמישי שעבר בים הצפוני. זו היתה אנית-נוסעים חדשה. בנינה נגמר בשנת 1914 והוצאות הבנין הזה עלו לי"ב מיליון מרק. היא הכילה כי"ד אלפים טון בקירוב. מספר אנשיה הגיע ל-330, ומלבד זאת היתה מעבירה אלף וחמש מאות נוסעים. מהם 250 במחלקה הראשונה, 230 – בשניה, ואלף בשלישית.
הסוכנות הטלגרפית ההולנדית אשר הודיעה ראשונה על אדות הקטסטרופה אמרה, כי ב„טורבאנטיה“ נזרקה טורפידה, ואולם דבר זה לא נתברר. יש לשער, כי היא נתקלה במוקש.
כאשר הגיעה הידיעה לאמשטרדם, אשר משם הפליגה האניה הזאת לשוט לבוענוס-אירוס, גדלה מאד ההתרגשות של הקהל. בכל הרחובות נקבצו המוני-אדם, אשר חכו לידיעות המיוחדות של העתונים, הקפיטן של האניה הודיע עפ"י הטלגרף האל-חוטי, כי באניה נזרקה טורפידה מסירה תת-מימית של לאומיות בלתי-ידועה.
הדירקציה של הללויד הודיעה: ב„טובאנטיה“ נזרקה טורפידה בלילה, בשעה השניה וכ"ה רגעים. הטורפידה פגעה בחלק התחתון של האניה. אי אפשר היה משום זה להסיע את האניה. המים חדרו לתוכה והציפו את המכונות. הנוסעים והמלחים ירדו בסירות. המצב הלך ורע. כעבור שלש שעות נטבעה האניה. למען הציל את הנוסעים הפליגו אניות-מלחמה אחדות של הצי ההולנדי וגם עוד אניות-נוסעים אחדות.
לפי הידיעות האחרונות לא אבד איש מאלה שנמצאו על האניה. באור ליום הששי שעבר בא לאמשטרדם מסע מיוחד עם הרבה נוסעים ומלחים של ה„טובאנטיה“. ביניהם נמצא גם כן הקונסול האמריקני בשטוטגארט, שילינג, עם אשתו ובתו. שילינג חושב, כי האניה לא טורפדה אלא נתקלה במוקש.
כאשר קרה האסון שכבו הנוסעים במטותיהם וישנו. תיכף העירו אותם. במחלקה הראשונה פרצה מהומה וחרדה, אבל אנשי האניה הצליחו להקים תיכף את המנוחה. בס"ה הורדו המימה 34 סירות. בשעת האסון לא נמצאה אף אניה אחת בקרבת המקום. אחר כך באו אניות-הצי מפֿליסינגן, אנית-קיטור אחת של החברה הזילנדית, „הקראקאטוי“ וה„סאנקר“.
לפי המספרים של הללויד נמצאו באניה 381 איש, והורדו בסירות ההצלה רק 377. משערים בכל זאת, כי נפלה איזו טעות במספרים, וכי באמת לא אבד איש.
העתונים כותבים בטון נרגז על אבדת האניה הגדולה הזאת, אשר היה אחת ממבחר האניות ההולנדיות.
* * *
הד הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“
ביאוריה של גרמניה.
ראש האדמירליציה הגרמנית מודיע באורח רשמי: לרגל הודעתו הרשמית של הדפרטמנט של הצי ההולנדי ע"ד אבדן ה„טובאנטיה“, כי לפי גבית-העדות בשבועה מפיו של האופיצר הראשון, האופיצר הרביעי ומלחי-המשמר של האניה ההיא ניכר היטב רישומה של טורפידה, אשר פלסה לה נתיב אל האניה, – מתברר בזה, שע"ד תת-מימית גרמנית במקום זה אין כלל לדבר. מלבד זה אפשר לבאר, שאחרי שמקרה „טובאנטיה“ קרה במרחק של פחות משלשים מילי-ים מן החוף ההולנדי, ובאופן כזה היה בתוך התחום, שלפי ההודעה מן הד' פברואר 1915 אינו מסוכן לשיט אניות – לא נטמנו שם מוקשים גרמנים.
הולנדיה ומאורע „טובאנטיה“.
באופן כזה אין הצי הגרמני אשם במאום במאורע „טובאנטיה“. אבל יש להצטער ע"ז, שעתונים הולנדיים גדולים, כמו ה„ניעווע ראָטערדאמש. קוראנט“, האשימו תיכף בסגנון חריף את הצי הגרמני בטרם שהתברר עוד הענין כל צרכו.
ה„בערל. טג"ב“ מביא טלגרמות אחדות של סופריו ע"ד מצב הרוחות בהולנדיה. סופרו הרוטרדמי מוסר, כי מיניסטריון-הים ההולנדי מודיע, שמעדויותיהם של האופיצרים ומלחי-המשמר של ה„טובאנטיה“ יוצא, שבאניה נזרקה טורפידה, ועקבות הטורפידה הזאת ניכרו היטב. הסופר האמשטרדמי אומר:
הולנדיה היא כולה עתה תחת רושם הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“. אבל מנוחתם והאוביקטיביות של החוגים הרשמיים לא נזדעזעו. אולם בכל מקום דנים על המאורע בסריוזיות ובלי שום ספק דורשים הענינים הגרמנים, כי ינתנו תיכף ביאורים. אם לא נדבר כלל ע"ד ה„טעלעגראף“, המצטיין תמיד בתעמולה שלו נגד גרמניה ואשר נטיתו מתאימה לחוגים מסוימים של הללו המעונינים בזה, ובכל-אופן לא הולנדיים, – הנה גם יתר העתונים מדברים גם הם בטון סריוזי. כמעט הכל מחזיקים בדעה, שה„טובאנטיה“ נטבעה ע"י תת-מימית, אם ששלטון הללויד אסר על האופיצרים להודיע איזה פרטים עד שתגמר החקירה והדרישה.
הסופר הרוטרדמי כותב:
אם רוצים לקבל מושג איבוקטיבי על הרושם העז אשר עשה אבדן ה„טובאנטיה“ בהולנדיה צריך לזכור, כי הולנדיה היא מדינה של עוברי ימים גם במובן זה, שאלה שאינם משתתפים במסע על הים בעצמם הוגים וחושבים תמיד על המסע הזה. גורל האניות מענין אפוא את כל הלאום. אם זה שה„טובאנטיה“ היתה מפליגה תמיד מחוף אמשטרדם, מדבר בכ"ז אפילו הפועל הפשוט ברוטרדם ע"ד ה„טובאנטיה“ „שלנו“, וניכר, שעם אבדן האניה הזאת נגזר חלק מגוף העם.
ה„ניעוו. ראָטערד. קוראנט“ מביא מכתב אל המערכת שבו מודגש, כי גרמניה יכולה לתת פצוי בעד אסון האניה הזאת בתתה להולנדיה אניה אחרת במקומה.
הקטסטרופה – מעשה ידי האנגלים.
מקעלן מודיעים לה„ד. וו. צט"ג“ ע"י הטלגרף:
ה„קעלנ. פֿאָלקסצט"ג“ מודיעה: מפיהם של עדים נאמנים הוברר, שסמוך להטבעת ה„טובאנטיה“ וגם זמן קצר אח"כ נראתה בקרבת מקום האסון תת-מימית אנגלית. משערים בצדק, שיש קשר ידוע להופעתה של התת-מימית עם הקטסטרופה. קיימת ההנחה, שהאנגלים הטביעו את ה„טובאנטיה“ מטעמים שלא הובררו עוד.
לה„קעל. צט"ג מודיעים מפיהם של עדי-ראיה, כי כאשר באו הניצולים מן האניה לחוף פֿויערשיף, הופיעה תת-מימית אנגלית במקום ההוא. היא שטה פעם אחת הנה והלוך ונעלמה שוב.
* * *
חקירת מאורע „טובאנטיה“.
צוללים הולנדיים נגשו לעשות את הנסיונות לחקור את מקום הטורפידה שפגעה באניה ומוצאה. ה„טובאנטיה“ מוּגחה על קרקעית הים על עברה האחד. הטורפידה, אשר נזרקה בה, עשה שמות גדולות במחסן הפחמים שלה ולכן קשה מאד לעשות את החקירה כראוי.
בנוגע להאניה ההולנדית השניה „פאלעמבאנג“ שאבדה, כותב ה„דיילי טעלעגראף“:
„אין שום ספק, כי האחריות בעד הפשע החדש הזה נופלת על התת-מימית אשר הטביעה גם את ה„טובאנטיה“. שני המעשים האלה נעשו, כפי הנראה, עפ"י פקודה מגבוה. בהולנדיה נמצאות עתה יותר מארבעים אניות גרמניות. הממשלה ההולנדית יכולה לדרוש, שאחדות מהאניות האלו תעבורנה לידה בתור פצוי בעד אניותיה שנטבעו“.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 