אסון האניה „שיללער“ אשר נטבעה בימים האלה עם יותר משלשה מאות נפשות אשר היו בתוכה, הוא הפעם החמשים אשר קרה לאניות העוברות על הים מאנגליא לאמעריקא, במשך שלשים ושתים שנים האחרונות. באיזה מהאנית ההם נאבדו נפשות רבות עד יותר מחמש מאות.
עוד לא שכחנו אסון אנית שיללער והנה אסון אחר הגיע לאזנינו והוא; כי אניה „קאדיז“ נפרצה ונהרסה בחוף ביסקייא וכל אנשיה נטבעו מלבד ארבעה אשר נצולו. הקאדיז היא אחת מהאניות קיטור ההולכות מלאנדאן לעיר „קאדיז“ בארץ פורטוגאל. משא האניה הזאת היה יותר מתשע מאות טאן, האנשים אשר נסעו בתוכה היו חמשים וששה אנגלים ופורטוגזים. ביום השביעי בירח זה (מאיי) והנה ערפל עבר נפל על פני הים וביום השני הערפל עוד הוכבד יותר והאניה אשר היתה אז בדרכה מקאדיז ללאנדאן פגעה באבני וויזארד קרוב לעיר ברעסט והוכתה מכה גדולה, ובשלשים רגעים אח"כ נראה כי טובעת, ואף כי רב החובל צוה להוריד את אניות ההצלה, אך הקאדיז טבעה חיש מהר עד כי לא היה עת לשמוע אל רב החובל. ומששה אניות הצלה אשר יכלו להציל את כל הנוסעים לא הורדה רק אניה אחת ונתמלאה בארבע עשר אנשים, המה לא הרחיקו מהקאדיז אשר בצדה האחת נגעה באניה הקטנה והפכה אותה עם כל אשר בה, אולם אחרי כן התראה האניה שנית על פני הים ושלשה אנשים אוחזים עצמם בה, וכה צפו על פני הים עד הגיעם לאי קטן לא רחוק ממקום האסון, כל האנשים אשר היו עוד תוך הקאדיז בראותם את אסונם הנורא השליכו מעליהם את כל בגדיהם ויקפצו תוך הים לשחות על פני המים, אך לא יכלו לעמוד נגד גלי הים החזקים אשר הוריד את כולם במצולות לבד אחד אשר הצליח לו להגיע אל סלע גדול ושם עלה וישב לנוח, אך מר היה לו כי לא היה אתו מאומה מזון וצידה, גם בגד לכסות את עצמו לא היה בידו, בין כך בהביטו סביב המקום ראה מרחוק אי קטן ושלשה אנשים עומדים שם וישא את רגליו ויקפוץ שנית תוך הים ושטה עד כי עבר אל האי וישמח למצוא כי המה האנשים אשר נצולו מתוך אניה הקטנה. אחרי איזה שעות ויבואו צרפתים אחדים צידי דגים, אל האי ההוא, ויספרו האנשים אליהם את כל המוצאות אותם ויתנו להם הצרפתים מזון וצידה גם כסות לכסות מערומיהם והובאו העירה ומשם נשלחו למחוז חפצם.
"חבצלת", שנה חמישית, מס' 33, 18 ביוני 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– ראבין זאן דורינו.– לפני עשרים ושש שנים נאבדה אניה בריטאנית „פלוראנדיע“ במסעה מנעוו-ארלעאנס לקאליפארניע, הידיעה האחרונה אשר נשמע ממנה היתה בשנת 1849 מריא זיינארא, ומשם פרסה נסה הלאה לים השקט ונאבדה יחד עם אנשיה ועקבותיה לא נודעו עד אשר זה כשני ירחים ורוח סערה הטיל אניה אחת בריטאנית על אי שמם ובודד בים השקט הבלתי נודע עדנה. ומה מאד השתוממו האנשים במצאם על האי אנשי אייראפא, והפלא היותר גדולה כי דברו אנגלית וכאשר שאלו אותם: מי הם? מאין הם? ואיך באו הנה? השיבו: בריטאנים אנחנו, וזה לפני עשרים ושש שנים ורוח סערה הטיל אניתנו על האי הזה, ויקראו בשמותם לבית אבותם מי המה בענגלאנד. אנשי האניה בשובם ללאנדאן חקרו ודרשו בספרי הנוסעים באניות משנת 1849 וימצאו כי כנים הדברים וכי הם הם האנשים הנאבדים יחד עם האניה פלוראדיע.
"הלבנון", שנה שתים עשרה, מס' 10, 13 באוקטובר 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון 4 (16) נאוועמבר. על אנית הקיטור הפוסטית ההאמבורגית „פאטריא“ שנסעה מנויארק פרצה שרפה אתמול בשוטה על פני הים הצפוני בקרבת דאָוור, ומן הנמנע היה לכבות את הדליקה, יען כי האש אחזה בשמנים רבים המובלים באניה ההיא. רב החובל צוה להביא את כל הנוסעים לתוך הסירות הקטנות. פקידי האניה והמלחים עמדו על משמרתם באמונה ובסדרים נפלאים כאלו היתה השעה לא שעת סכנה גדולה, כי אם שעת תערוכה נהדרה. הנוסעים היו לבושים בגדים קלים מאד, ולרבים מהם היו אך רדידים דקים למכסה על בשרם, יען כי כל חפציהם נשרפו באש. מתינותם וקרירות רוחם של פקידי האניה הרגיעו את רוח הנוסעים לבל יבהלו. כל הנוסעים, ומספרם מאה וחמשים, הובאו אל הסירות הקטנות איש לא נעדר, ואז מהרה למקום המהפכה אנית קיטור רוסית „צירירא“ שעברה דרך שם ותאספם ותביאם בשלום לחוף דאָוור, ורב החובל ועוזריו והמלחים בחרו להשאר על האניה „פאטריא“ בעת שהגשמים יורדים בזעף, אף כי קצרה ידם לכבות את השרפה, ויחתרו להביא את האניה לאחד החופים.
"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 243, 17 בנובמבר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
טלגרמות:
יום 6 (18) נובמבר (ט"ז כסלו).
[…]
באנית הפאָסט ההמבורגית „פאטריא“, אשר הלכה מנויאָרק, פרצה הבערה ביום 3 נובמבר בבקר בהיותה בים הצפוני בקרבת דובר, ואי אפשר היה לכבות את האש, כי היא היתה טעונה שמנים שונים. רב החובל צוה להעביר את כל הנוסעים אל סירה. אנשי האניה התנהגו כראוי, כביום חגיגה. הנוסעים היו לבושים בגדים קלים מאד, רבים מהם היו עטופים רק בשמיכות, כי כל חפציהם נשרפו באש. קרת רוחם של אנשי האניה הרגיעה גם את רוח הנוסעים. את כל הנוסעים, במספר מאה וחמשים איש, העבירו ויושיבום בסירות, אחרי כן לקחתם אנית הקיטור הרוסית „צערעראָי“, אשר מהרה לבא לעזרתם, ויעלו על היבשה בדובר. רב החובל ואנשי האניה נשארו באניה „פאטריא“ הבוערת באש, בתקותם אולי יוכלו להביא את האניה אל החוף באיזה מקום שהוא.
"המליץ", שנה שלושים ותשע, מס' 244, 19 בנובמבר 1899, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
העלזינגפארס 13 (25) סעפטעמבר. ביום ג' העבר יצאו מרעוועל אנית המגן „רוסאלקא“ והאניה „טוטשא“ ותשב האניה „טוטשא“ לעת ערב והאניה „רוסאלקא“ נעלמה ולא נודעו עקבותיה. עתה נמצאו על פני הים אצל העלזינגפֿאָרס סירות האניה „רוסאלקא“ ועוד חפצים שונים מן האניה הזאת וגם גוית איש אחד מאנשי האניה האובדה. האניה „רוסאלקא“ היתה אנית מגן קטנה, ארכה 206 רגל 6 אצבעות ורחבה 42 רגל, קצה השקוע במים היה 11 רגל ומגן עב ½4 אצבעות כסה אותה; האניה הפליגה בים בפעם הראשונה בשנת 1867. באניה היו 166 מלחים, 10 שרי צבא ומהם שבעה עם משפחותיהם. מקראנשטאדט ומרעוועל יצאו אניות לבקש את „רוסאלקא“ האובדה ועד היום לא נשמע על אדותיה מאומה.
[…]
פטרבורג 15 (27 סעפטמבער). כבוד הדר מלכותם הקיסר והקסרית יר"ה היו אתמול בבית התפלה בקאפענהאגען בעת תפלת האזכרה לנשמות שרי הצבא והמלחים, אשר טבעו עם האניה „רוסאלקא“. היום יערכו תפלת אזכרה לנשמותיהם בפטרבורג בבית התפלה לצבאות האניות ואל התפלה יבואו האדמירלים, הגינראלים, שרי הצבא והמלחים החפשים מעבודתם. כבוד הדר מלכותו הקיסר יר"ה שלח תלגרמה מפרעדענסבורג אל הממונה לפי שעה על עסקי המיניסטריום לצבאות הים, קרעמער לאמר: „לבי נשבר וקרבי מלאו עצב נורא על הבשורה המעציבה על אדות „רוסאלקא“. הודיעוני ע"י התלגרף את כל אשר יודע מן החפוש“. הממונה לפי שעה על עסקי המיניסטריום לצבאות הים, קרעמער, קבל תלגרמה מאת המיניסטר לצבאות הים בצרפת לאמר: „הואילו נא לקבל רגשי אבל כבד אשר אתאבל יחד עם כל צבאות הים בצרפת לבשורה הרעה על אדות האסון אשר קרה לצבאות הים ברוסיא“. „פראוויט. וויעסט.“ מודיע, כי החפוש אחרי האניה „רוסאלקא“ האובדת לא הביא כל פרי. ועד מיוחד נקבע לחקור ולברר את כל הקורות את האניה „רוסאלקא“ בעת הפליגה מן החוף ברעוועל. מכה"ע „נאוו. וורעמ.“ מודיע, כי לרגלי האבל אשר לצבאות הים ברוסיא על אבדן שרי הצבא והמלחים עם האניה „רוסאלקא“ גמרו ראשי עדת הצרפתים בפטרבורג אומר להציע לפני הועד שנקבע מטעם מכה"ע בצרפת, כי מקצת כסף הנדבות שנאספו לחגיגת הכבוד יואיל להקדיש לתמיכת האלמנות והיתומים שנשארו אחרי הנטבעים באניה „רוסאלקא“ ולבנין מצבת זכרון לאובדים ההם.
[…]
פטרבורג 28 סעפטעמבר (10 אקטאבר). לתמיכת המשפחות שנשארו אחרי המלחים שאבדו עם האניה „רוסאלקא“ התנדבו: כבוד מלכותה הנסיכה הגדולה אלכסנדרא אסיפאוונא 2000 רו"כ, מלכת יון 1000 רו"כ, כבוד מלכותו הנסיך הגדול קונסטנטין קונסטנטינאוויטש עם אשתו 1500 רו"כ וכבוד מלכותו הנסיך הגדול דימיטרי קונסטנטינאוויטש 1000 רוו"כ.
ריגה 28 סעפטעמבר (10 אקטאבר). אצל חוף ריגא לא הרחק מבילדערינגסהאָף נמצא ביום 8 לח"ז בקבוק של יין אָדום סגור במגופת עץ גופר בלתי חתום בחומר חותם, ובבקבוק נמצא מכתב ובו כתוב לאמור: „שעה 9 מינוט 45 בערב. „רוסאלקא“ באה בטיט הים. הכל אבד. התפללו לאלהים בעד נשמותינו. פֿראָלאָוו“. הדיגים אשר מצאו את הבקבוק הביאוהו אל בית הפקודות.
לפי דברי מכה"ע מהעלזינגפארס אמנם נכונה השמועה שנתפשטה בימים האחרונים, כי האניה „רוסאלקא“ נמצאה בלב ים במקום אשר הראו הדייגים, אצל האי וועסטער-טאקוי. האנית אשר נועדו לבקש את האניה האובדת, כאשר לא מצאו את אשר בקשו, שבו לקראנשטאדט, ימים אחדים טרם נראו על פני המים כתמי שמן, ואז נשכרו אניות סוחרי פינלאנד אחדות ותלכנה האניות האלה אל המקום ההוא. גלי הים היו אז שוקטים, ויורידו הימה מכונת איליקטרון של מאַק עוואי ובגשתה אל המקום אשר ריח רע נודף ממנו החלה להשמיע קולה. את המכונה הזאת הורידו פעמים אחדות ובכל פעם נתנה בקול קול חזק. מכה"ע מהעלזינגפארס מודיעים, כי בני אמוראי הצוללים בלב ים כבר ראו את האניה ויסבוה. עתה שלחו להביא אניות מיוחדות להעלות בהן את האניה „רוסאלקא“.
(רצח מחריד בים האטלאנטי). ביום 5 מארץ העבר יצאה אנית תורן מנעוו-ארליאנס (אמעריקא) לבוא לונדונה. בהאניה הזאת נמצאו: רב החובל ואשתו, ואחיו ודודו אשר מלאו מקום שני פקידי האניה, ושני פקידים קטנים מהם, ועוד שלשה מלחים ונער אחד. עד יום 13 לחדש הזה לא קרה כל מקרה בהאניה והלכה לבטח דרכה לרוח היום. ביום הזה העוה אחד מהמלחים את מעשהו ונגזר עליו מרב החובל להיות אסור בכבלי ברזל יומים. ויהי איזה ימים אחרי המקרה הנז' שמע רב החובל קול דופק על פתח חדרו, ויצא החוצה וירא את המלח אשר היה אסור לפני ימים עומד לפניו ודמעתו על לחייו צועק מכאב גדול באמרו כי בעבדו עבודת האניה נשברה ידו ולא יכול לשרת עוד, ע"כ בא לקרוא לרב החובל כי יעלה על גג האניה למסור משמרת עבודתו למלח אחר. רב החובל נשאר בחדרו ויקרא לפקידי האניה ביד קנה המדבר (שפראכראהר) כי יבואו אליו, לשוא קרא פעמים שלש כי אין עונה מהם דבר, ויצו רב החובל על העומד על משמרת המשוט כי יבקש אנה הם פקידי האניה, אבל לשוא בקש אותם כי לא נמצאו, בין כה וכה מהרו שלשה מלחי האניה לעלות על אחד מתרני האניה ויעמדו שם. רב החובל כונן לעומת הפקידים הקטנים קנה רובה והפחידם כי יורה בלבם אם לא יגידו לו אנה הם הפקידים הגדולים, והמה נשבעו לו שבועי שבועות כי לא ידעו מאומה אבל לפני חצי שעה שמעו קול מחריד על גג האניה. סוף דבר, ראה רב החובל כי המלח אשר היה אסור לפי איזה ימים ושנים מרעיו יחד שלחו ידם בהפקידים, וכנן לעומתם שני קנה רובה לירות בלבם אם לא יגידו לו איפא הם פקידי האניה, אבל הם עמדו במרדם וישליכו עליו מן הבא בידם ויפצעו את ראשו, אך הכדורים אר נחתו בבשרם מקני רובה של רב החובל החליש כחם וצלח ביד רב החובל לאסרם בזיקים ואז הודו על עונם כי המה השליכו הימה שני הפקידים וגם לרב החובל זממו לעשות כן למען חלק רכושו ביניהם. בין כה וכה התנשא רוח סועה על הים והאניה השבה להתהפך במצולת ים כי לא היה מי אשר יחזק את תורניה ויפרוש את נסיה, אך מרחוק נראה אל רב החובל אניה הולכת ויקרא אליה לעזרה, ובעזרת המלחים של האניה השניה באה גם הראשונה לשלום לארץ בריטאניה, והרוצחים נמסרו ביד השופטים, לשלם להם כגמול ידם אחרי ירפאו ממכאוביהם אשר הסבו להם הכדורים של רב החובל.
"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 41, 2 ביוני 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ברלין 21 ינואר (2 פעברואר). השמועות ע"ד האסון בים הולכות ורבות. האניה „עלבע“ היתה קנין חברת בעלי האניות בברעמען הנודעה בשם הנארדדייטשער ללויד“. האסון היה בקרבת חפי הים של אנגליא. לבית הסוכן אשר להחברה הזאת בעירנו יבואו המונים וישאלו איש על קרובו ועל רעהו אשר נסעו באניה ההיא לדעת מה היה להם, אך החברה לא תוכל להרגיע את לבות כל השואלים, כי גם היא לא אספה עוד את כל הידיעות הנכונות על אדות הנטבעים, ואף זאת תדע, כי כמעט כל הנוסעים באניה ההיא טבעו במצולות ים.
מספר הנוסעים באניה היה 240, ומספר הפקידים והמלחים והמשרתים לערך 160, יחד ארבע מאות איש. רוב הנוסעים היו מבני ארצות אחרות. האסון היה בלילה לפני עלית השחר. הנוסעים וכמעט כל המלחים ישנו בחדריהם, ואך מתי מעט מן המלחים עמדו על משמרתם, ויהי ענן וערפל, ואז לפתע פתאם עברה בקרבת האניה הזאת האניה האנגלית „קראסיק“ ולא שמרה את חוקה לתת אות כי היא קרבה, וכאשר באה מקרוב לא היה עוד מועד להסב את האניה עלבע אל עבר אחר, ותתנפל עליה האניה האנגלית ותהרוס את החלק אשר בה נמצאות המכונות, וישטפו כרגע מים רבים על פני האניה, ותהי כולה לחרדת אלהים, כי המלחים אשר התעוררו פתאם לא מצאו ידיהם ורגליהם להכין את כל ההכנות להצלה, ורוב הנוסעים לא הספיקו לצאת מחדריהם, אך מקצת הנוסעים הצליחו לבוא אל אניות השיט הקטנות, ואולם שתי אניות שיט נהפכו והנוסעים בהן ירדו מצולות, והאניה האנגלית תחת העצר בדרכה להחיש ישע לאניה הנשברה בלב ים כחק וכדת, מהרה לברוח ממקום ההפכה ותעזוב את אנשי האניה בצרתם. לפי ההשערה עולה מספר הנטבעים לערך 380 איש. הקול נשמע כי פקידי הים צוו לתפוש ולשים במאסר את רב החובלים של האניה האנגלית.
* * *
אסון האניה עלבע.
ברלין 22 ינואר (3 פעברואר). ברשימת הנטבעים בעת אסון האניה „עלבע“ נמצאו השמות האלה, אשר לפי ההשערה הם מאחב"י: עליזע מיכֿעלזאָהן, עקיבא אדעלזאָהן, י.מ. ברונזאָהן, אידע ברונזאָהן, גבריאל הירץ, גם שמעון שווייצר וקארל נוסבוים מברלין. – הרעש והמבוכה גדולים מאד באשכנז על האסון האיום, אשר כמעט לא היה כמהו, כי ירדו מצולות כל אנשי האניה זולתי אחדים. אמנם עוד יש תקוה, כי באניות השיט הקלות הצילו את חייהם עוד מתי מספר. לע"ע באה אך אנית שיט אחת אל החוף, ובה תשעה עשר איש אשר נחלצו מצרה, אך כפי הנשמע עוד שתי אניות שיט מלאות אדם צפות על פני הים. עד עתה משוטטים המלחים באניות לבקש את אניות ההצלה (רעטטונגסבאָאָטע) האלה, ועוד לא השיגון.
ברלין 22 יאנואר (3 פעברואר). מכה"ע Central neus מודיע: עד השעה הששית בבקר (ביום ה' לשבוע העבר) עברה האניה „עלבע“ את דרכה בשלום בלי פגע. אך בשעה הששית התחולל רוח סועה וסער. הגלים ומשברי הים התנשאו ויטלטלו את האניה כקליפת אגוז. הבקר היה בקר עבות. פה ושם נראו בעד הערפל מאורות ופנסי האניות העוברות. האניה „עלבע“ העלתה לפידי אש ומשואות, למען הודיע לאניות העוברות, כי היא קרובה. בשעה הששית לערך, ראה האיש הצופה בעד השפופרת בראש האניה, כי אנית קיטור אחת אשר מדת גדלה לערך 1500 טאָננען הולכת וקרבה. אז העלתה האניה „עלבע“ מנורות ואש מתלקחת, למען הודיע לאנשי האניה ההיא, כי עליהם להזהר לבל יפגעו בה, אך אנשי האניה ההיא כמו לא שמו לב אל כל האותות האלה. האניה האחרת לא סרה מדרכה, ותרוץ ארח הלוך וקרוב אל האניה „עלבע“. לפתע פתאם נשמע קול רעם אדיר כפטיש יפוצץ סלע, האניה האחרת התנפלה על „עלבע“ לפאת רחבה ותעש בה פרץ נורא והמים שטפו כזרם חזק וימלאו בשאון דכים את החלק הגדול והראשי של האניה אשר שם המכונות וכלי הקיטור, האפנים והגלגלים. אז החלה האניה הנשברה לשקוע ולרדת הלוך וירוד. כמעט כל הנוסעים ישנו אז את שנתם, כי הקור היה חזק מאד, ואיש לא יכול לשבת על מכסה האניה, ויחרדו פתאם ממשכבותם, ובבהלה נוראה חשו אל המכסה כמעט ערומים בלי לבוש. לחנם עמלו ויגעו הפקידים לשים סדרים במהומה, במבוסה ובמבוכה הנוראה אשר פרצו מכל עבר. הנוסע אשר הצליח להנצל בארח פלא, האָפֿפֿמאן, מספר: מן האניות הקטנות הקשורות אל האניה עלבע למען הציל את הנוסעים לעת מקרה ופגע, הוסרו שתים, והנוסעים באו בהן למען החלץ מן המהפכה. אך האניה האחת טבעה כרגע במצולות, ומכל האנשים אשר היו בה ניצלה אך העלמה אננא באעקער. אחרי עבור עשרים רגעים, בעת אשר הנשים והילדים הובאו אל אניות ההצלה הקטנות, ירדה האניה „עלבע“ לתהום. אנית ההצלה הנושאת עשרים איש נקלעה כשש שעות על ידי הגלים בלב ים זועף, ובאחרונה ראו אותה אנשים האנשים Wildflower ויאספו אליהם את הפליטים האלה.
* * *
שבר גדול בלב ים.
(נ"ס) … החלק הנוטה לפנים אשר באניה הגדולה, המתגאה בגאון עוזה, התנשא, בעת אשר החלק אשר מאחוריה שקע תחת משא הגלים המתפרצים, כחיה אשר פגע בה כדור מות, והיא מחלפת כח לקום עוד הפעם בטרם תוצע חלל. זעקה גדולה ומרה פרצה מן האניה הצפויה לאבדון. אחרי כן צללה האניה בתהום אשר תחת הגלים השחורים. היא צללה, כמו לא היתה ולא נבראה מעולם.
אך אנית שיט אחת קלה עם מתי מעט פליטי המהפכה נמלטה. לולא הצילה האניה „ווילדפֿלאָער“ את הסירה הזאת, אזי לא נשאר לנו כל עד להעיד לנו ע"ד המהפכה, זולתי אנשי האניה „קראסיע“ נושאת פחמי האבן. ומי יודע אם אז היו אנשי האניה ההיא חושבים לנכון לבוא ולהגיד עדותם, אשר על נקלה נהפכה להודאה על עון ופשע, לעשות את המעידים עתידים לדין קשה. אז אולי חלפו גם הזכרונות ע"ד הרגעים האחרונים של ה„עלבע“, כאניה ההיא בכל גאונה וגאותה. היא לא היתה האניה הראשונה אשר אבדה בדרך הזה בלי שם וזכר. אומרים אמור, כי גם על אנית הנוסעים האמריקאנית הגדולה “Prasident„ עברה כוס כזאת, כאשר חלפה ואינה, ודבר לא נגוב אלינו על אדותיה.
בבהלה ובצר רוח נקראות ונבלעות כל הידיעות ע"ד המקרה הנורא. אמנם הזהירות הפשוטה תעיד לקבל את כל השמועות האלה בספק גדול ובתור השערה לבד, בטרם יתבררו הדברים ע"י חקירות השופטים בדרך המלך. באמת נוכל לאמר, כי מה"ע האשכנזים מצטיינים בדבר הזה במתינות יתרה. אך מיויען, מפאריז ומרומי נשמעו קולי קולות, המגוללים את האשמה בעד האסון האיום הזה על כל אנשי האניות האנגליות. מכ"ע האנגלים משיבים ומשליכים שקוצים על מנהלי האניה האשכנזית. גלוי ונראה הדבר, כי על דרך חלקלקות עומדים בעלי הריב האלה.
דבר אחד הוא עלה מכל ספק, וזו היא נקודת האורה בתמונה הכהה. הדבר הזה הוא אמץ לב רב החובל האשכנזי. הוא עמד על גשר המפקד, ויהי הראשון אשר ראה את כל אימת הסכנה; המות היה נטוי על ראשו, בלי כל יכלת להמלט ממנו, נותן צו ופקודה נמרצה במנוחה, במתינות, בדעה צלולה, עד הרגע אשר בו ירד מצולות, הוא ואניתו גם יחד. אדם נותן בים דרך לעמל יולד, ואולי גדול עמל חייו מעמל חיי כל איש זולתו, ואין לשער מלאכה יתר קשה מן המלאכה הזאת לנהל אנית נוסעים גדולה בליל סועה וסער דרך התעלה, בעת אשר הקור מגיע לתשע עשרה מעלות. רב החובל גאססעל עשה את חובתו עד הרגע האחרון, ומותו הוא ציון נכבד לנפשו ולנפשות כל גבורי הים.
מכל קהל הנוסעים באניה „עלבע“ נמלטו אך שלשה ועשרים איש. ביניהם נמנו חמשה נוסעים ושמנה עשר פקידי האניה ומלחיה. יחס המספר הזה מעורר מחשבות שונות, ומקרא זה אומר דרשוני. ההשערה קרובה, כי פקידי האניה ועבדיהם לקחו להם את משפט הבכורה ויתנו את לבם להציל את נפשם, וידיעתם במוצאי האניה ובמבואיה, וגם עוצם ידם ומהירותם עמדו להם להתגבר על הנוסעים המבקשים הצלה. אם תתברר השמועה, כי מאת אחד הנמלטים אשר כבר ישב באנית [?] בנו מחיקו ביד חזקה, או אולי היתה זאת בגלל אשר הורו המלחים פנים שלא כהלכה בפקודת רב החובל להביא את הנשים ואת הילדים אל העבר השני, ואולי היתה זאת מעשה חמס ואכזריות. מעמד הענינים מחייב, כי עבדי האניה אשר עמדו על משמרתם יכלו להנצל במהרה, יתר מן הנוסעים אשר האסון הבהילם בעודם בחדרי משכבם איש על מטתו. מה"ע האנגלים הם נחפזים ונמהרים יתר מדי בחרצם משפט בענין הזה.
אך הנקודה השחורה בכל החזיון הקודר הזה הוא דבר אנית הפחמים האנגלית. אם אמת הדבר, כי אחרי אשר הסבה באסון ברחה האניה כצל למען העלים את עונה, אם בלי היות בעצמה צפויה לסכנה לא רצתה להחיש עזר לאניה הצוללת כחק וכמשפט, אז אין מלה לתאר בה את כל גדל הנבלה והתועבה הזאת. ואולם, אין חוק, אשר בתקפו יענשו בעד פשעים כאלה, ואולי יעורר המרה הזה לחוק חוקים חדשים ולמלא את החסרון במשפטי האניות ובסדרי המסעות לכל העמים והארצות. ועל אדות הדייג האנגלי, אשר עמד בסירת דוגה אשר לו בקרבת מקום הצרה, ולא אבה לחוש לעזר „יען כי רשתו היתה פרושה“ – ישפטו נא מה"ע האנגלים. אכזריות וטמטום הלב במדה איומה כזאת למראה צרת רבים הם מרגיזים ומבהילים. במלחמה הקשה והאכזריה אשר ילחמו האנשים האלה עם הים על פת לחם גם לבותיהם יתהפכו לאבן.
דורשי רשומות בקשו ומצאו, כי האסונות באניות הקיטור לעוברים ושבים אינם שכיחים ותדירים כאסונות במסעי מסלות הברזל. האיש הנוסע בדרך ארוכה באניות קיטור על פני הים, יש לו יתרון בטחון להגיע אל מחוז חפצו בשלום – מרעהו אשר יסע לימים רבים במסלות הברזל. בכ"ז לא יירא איש לנסוע במסלה גם אם קרה אסון. לפני שנים אחדות, כאשר רבו האסונות במסלות הברזל, נשמע הקול, כי פלוני או אלמוני בחר לנסוע את מסע הטיול במרכבה רתומה לסוסים מאשר במסלות הברזל, אך הדבר הזה הוא חזון יקר ומנהג אנשים יוצאים מן הכלל ופורשים מן הצבור. ואולם לעמת זה קרוב הדבר לשער, כי אסון האניה עלבע תשיב, למצער, בימים הראשונים, לבות רבים מן התשוקה לנסוע למרחקים באניות על פני הים. פעולת אסונות בים חזקה מאד על כח הדמיון. הן אמנם לפי ההשקפה הראשונה – מוחלפת השיטה. המקום אשר שם היה אסון גדול במסלת הברזל, הוא מקום בהלות מאין כמהו, אם מתחת עיי המפלה מוצאים חללים ומובסים, ואנקת הפצעים ויללת הכואבים עולים עד לב השמים, אך לאט לאט ובעבודה רבה יטוהר גיא ההרגה ונשבתו עקבות עמק הבכא. ואולם אסון אניה יפרוץ כחזיז, מהר יחלף מחזה הבלהות, והים ישא את המון גליו השקטים על פני כל האסון. אמנם בזה צפונה סבת האימה, בהפך הזה אשר בין אנקת המות הנורא ובין מנוחת עולמים.
גם גדול הכאב מצד „בל תשחית“ אם יאבד ויכלה מעשה חרשת אמנים ומפעל ענק כאנית נוסעים חדשה, כל דבר נפלא ויקר אשר המציאו האומניות החדשות בו נפגשו. תעודת האדם בתבל היא לרדות בטבע ולכבוש אותו, ומה גדול „הכיבוש“, בנסענו על פני הים הגדול והנורא באניה נהדרה ומרווחת כזאת. האמריקאנים יקראו בלעזי שפה את הים האטלאנטי בשם „הנחל הגדול“, אך יש רגע אשר אז יתהפך הכיבוש למפלה נוראה ואיתני הטבע דורשים את משפטם.
אחד הסופרים האמריקאנים הגיד, כי הנסיעה במסלות הברזל היא „החוצפא היתרה“, אשר נזרקה בבני האדם בעת החדשה, ואולם אפן הנסיעה בחפזון על פני הים האטלאנטי הוא חוצפה גדולה עוד הרבה יתר. על מסלת הים הזאת המלאה תנועה והמון כרחוב נאלעווקי, צועות האניות ברב כחן בסערת עז, כי התחרות הנוראה תרדפן ותעש להן כנפים, ובהתחרות הזאת מונים לשעות וגם לרגעים. מי שהוא עז ומהיר ושואף קדימה וסוער ומתפרץ בכח גדול יתר מחברו, לו יש תקוה להוריד תהומות את כל אשר יפגוש בדרך. אסון ה„עלבע“ בא, כמו שאנו רואים לפעמים, כי עגלת כדי שכר ממהרת לנסוע ועוברת לפני מרכבת הטראמוויי על פני שביליו, בעוד אשר המרכבה תרוץ ארח הלוך וקרוב. לפעמים יצליח הרכב הממהר לעבור בעוד מועד, ולפעמים לא יצליח. גם במקרה הזה לא הצליח אחד הרכבים.
מה נורא היא רשימת השמות הארוכה של הנוסעים אשר ספו תמו. בדמיוננו נשוה לנגד עינינו את אנשי האניה לפלגותיהם. הן זה הוא עולם קטן עיר בפני עצמה. הנוסעים במחלקה הראשונה, אשר יפטירו בשפה אם המרבדים אינם רכים די צרכם והמאכלים לא יערבו לחכם כמו בבית המזון הראשון במעלה בעיר גדולה; הנוסעים במחלקה השניה המתאספים יחד לצחק בשחוק הסקאַט, והנוסעים במחלקה אשר תחת המכסה, הסגורים כעדר בתוך הדברו ומבקשים אך פנה קטנה לשבת או לשכוב ולישן שנתם. פה ושם סובבים המלצרים, מנופפים את מטפחותיהם ונותנים אות בחצוצרותיהם ובקרניהם, ובאחרונה מחנה העובדים והפועלים באניה, הפקידים והמלחים המשרתים בבית-המכונות הזה הצף על פני המים הנקרא בשם „עלבע“. איש איש מהם מלא דאגה ותקוה, איש איש חרד על שלומו וטובתו, איש איש שואף להגיע אל מטרתו.
אך משגיח המכונה באנית קיטור קטנה לחץ בידו, אשר אולי היתה קפואה מקור, על כפתר אחד בכח גדול יתר מדי או פחות מדי, והנה הקיץ הקץ.
רק שאון המים בדכים ומעט אבעבועות עולות כקצף על פני ים יגידו לנו: פה היתה האניה „עלבע“.
* * *
חזות הכל.
אסון טביעת האניה „עלבע“ העציב מאד את לבות אחב"י. אין כמעט אניה אחת בין האניות השטות מן נהר העלבע או הוועזער לנויארק אשר בה לא יסעו אנשים מאחינו לארץ החדשה. ביחוד רב כח ברעמען למשוך אחריה המונים המונים מבני עמנו, יען כי חברת בעלי האניות „נארדדייטשער ללויד“ מפיצה קריאות והודעות גם בשפת יהודית מדוברת, והסוכנים מודיעים ע"ד תקונים וסדרים, מעון וחילוף כסף וכל ידיעה נכונה למסע, ע"כ היתה ברעמען למקום הקיבוץ הראשי לנודדים מבני עמנו. מה"ע הברלינים מודיעים, כי כאשר שמעו הנודדים הנכונים לדרכם א דבר האסון אשר קרה את האניה „עלבע“ נחה עליהם רוח כהה, ורבים מהם שבו מחפצם ולא יאבו עוד לנסוע הלאה.
אניות הקטור פידעליא נשברה ונטבעה בים בלכתה להודו המזרחית, ומכל העוברים בה לא נצולו רק שלשה אנשים. נסיבת האסון יספרו האנשים הנצולים, כי אנית קטור אחרת פגעה באניה הזאת ותקרב לה בהיות הים סוער מאד ותשבר האניה פידעליא, ואניה האחרת הלכה לדרכה ורב החובל לא שלח אף אניות קטנות להציל האנשים אשר ראה כי סכנת מות מרחפת עליהם. ביום הכ"ט לירח נאפעמבער קרה המקרה הזה, ועד היום לא נודע עוד שם האניה ורב החובל אשר היו בעוכרי הפידעליא.
"חבצלת", שנה שש עשרה, מס' 20, 5 בפברואר 1886, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
י"ב חשון תרנג. אסון נורא קרה על חוף עירנו ת"ו בשבת העבר, ואם כי מעודי ברחתי וגם הוא למרות טבעי לבשר בשורה בלתי טובה אבל צר לי לחשות על אבדן נפשות יקרות מאחינו הנעימים. אנית הקטור העסטראיכית באה מחיפו והים הי' הולך וסוער, ויקדמו פניה הספנים הרחמנים חונני גרים מכניסי אורחים אוהבי אדם ואת כספם יותר מגופם, וירדו האורחים אל האניה בטובתם ושלא בטובתם, מספר האורחים אשר ירדו אל האניה הקטנה לא נדע בדיוק, אמור יאמרו למעלה משלשים עד ארבעים נפש, ותעל האניה שמימה ותרד תהומה בין הגלים, גם משא רב יתר מן הדרוש לחפץ העת נתנו באניה ההיא, ובכן טבעה האניה עם כל הנפש, מן הספנים דגי הים לא נעדר אף אחד, ומן האורחים הרבה נצלו באורח פלא, ומספר הנטבעים לא נודע, ביניהם אחינו אהה! ספרדים, אמור יאמרו חכם אחד מטבר' מי ומה שמו לא נודע, אבל כן שיחת ההמון; אשת חכם בכור ברבי מיפו אשר שבה מחיפו בלכתה לבקר שם שלום בתה, גרמנים אחדים מחיפו, אחת ושלשת ילדיה טורקים, ילד אחד גרמני צף על פני המים אחוז בשתי ידיו בחבלי תיבת עץ וינצל ויהי לנס, אשת הגרמני ה' דיק תושב חיפו איש עשיר, היא ושלשת ילדיה ונערה שפחתה. מספר הנטבעים, לפי השערת ההמון מעשרה ומעלה, הרבה נמצאו בימי השבוע הזה גם שלשום גם תמול הובאו על הגמלים חמש נפשות. לחסדי אחינו הספרדים והאשכנזים חברי גחש"א ולעמלם אין די שילום, זכרה להם אלוק לטובת ה' עליהם יחי'. הנמצאים הובאו למנוחת עולם, אמור יאמרו כי אשה עבריה אין דורש לה ואין מי יגיד סימניה נקברה בקברות בני הנכר, ואחינו היקרים חברי גחש"א נקיים. נפשות הקדושים יהיו צרורים בצרור החיים, ולא נוסיף לדאבה עוד. עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון ושמחה, ושמועות ובשורות טובות מאחינו הנפוצים בכל עבר ופנה כבקשת המיצר בצער אחינו ועתיד לשמוח בישועתם,
יעקב צבי זיסילמאן.
"חבצלת", שנה עשרים ושלוש, מס' 4, 4 בנובמבר 1892, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בשבוע העבר קרה פה מקרה איום, אסון נורא אשר הביא בלבנו פלצות ובעתה – ביום החמישי לעת ערב לעת צאת אנית הקטור רוסיא לדרכה, הלך הלכו כחמשה ושלשים אנשי' על אני שיט לבא אל האנית הקטור, בין אלה היו גם יהודי' אחדי', ויהי בבואם בלב הים, לא רחוק משני הסלעי' הנשקפי' מתוך הים, והנה לעומתה באה אניה קטנה ותך בכח אדיר על האניה הזאת המלאה אדם רב, וכרגע נפתח קרש א' מהאניה, והמים החלו לבא אל תוכה. גם הרוח אשר נשב בחזקה עזרה לרעה, והושלכה על כפי הסלעי' ותשבר לרסיסי' וכל האנשי' אשר בה ירדו מצולה – מה נורא המראה האיומה הזה! יותר משעה התאבקו האנשי' עם המות, עולים ויורדים, עד אשר הצליחו המלחי' להציל כעשרה אנשי', והנשארי' תמו לגוע, ובין המתי' הי' גם איש יהודי מירושלם אשר הלך לרגלי מסחרו אלכסנדרי'. רבות עמלו היהודי' פה עד אשר חפץ ה' הצליח בידם ע"י כסף רב, למצוא היהודי האומלל ההוא, ולהביאו לקברות היהודי'. – ה' יצילנו מכל רע – י' ר'.
"חבצלת", שנה שלישית, מס' 28, 16 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עוד לא שכחנו אסון אנית „שיללער“ עם יותר משלשה מאות נפשות אשר אבדו בתוכה והנה חדשה באה כי האניה „וויקסבורג“ במסעה מן קוויבעק באמעריקא אל ליווערפאל. בראשון לירח יוני פגעה בהר קרח על הים והוכתה כך עד אשר בזמן מועט אח"כ נטבעה עם אנשיה. האניה ההיא נבנתה בשנת 1872, אורכה שלש מאות וששה עשר, ורחבה שמנה ושלשים רגל, משאה אלפים וחמשים טאן, כח מכונת הקיטור אשר לה שלש מאות פעמים ככח הסוס. היא עזבה את החוף ביום שבעה ועשרים לירח העבר ואחרי היותה תוך המים חמשה ימים קרה לה האסון ההוא. בעת האסון הורדו שלשה אניות הצלה עבור הנוסעים ואנשי האניה. במדריגה ראשונה היו חמשה אנשים, בשניה עשרה אנשים, בשלישית שלשים ואחת. המה עזבו את הוויקסבורג עם ששה וארבעים נפש ורב החובל, אשר ביחד נטבעו עם האניה. אנית הצלה הראשונה פגעה באניה „ארץ געארגיא“ ותקח את החמשה אנשים לתוכה ותביאם אל ניוארק, והשניה נמצאה ע"י צידי דגים קרוב לנויארק וגם המה ניצולו. אך מהשלישית עוד לא נשמע דבר ויוכל להיות כי גם היא תנצל ע"י איזה אניה.
"חבצלת", שנה חמישית, מס' 37, 16 ביולי 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 