ההתנגשות בין "פרינסס אַליס" ו"בַּייוֶול קאסל" בנהר התמזה, 1878. איור ב-Illustrated London News. מקור: ויקישיתוף.
לונדון. אם כי ימים לא מעטים עברו וחלפו מעת קרה לנו האסון הנורא על הטהעמס, מחזה האסון ההוא לא נשכח מלב הנוצלים וחרות יהיה על לוח לבם כל ימי חייהם, ומכ"ע פה מלאים על כל גדותם בסיפוריהם. אחד משני אחים הנוצלים בשם וויעל יספר: „מיד אחרי התנגפה „נשיאה עליס“ (alice) והמים עלו לתוכה דרך השבר (כי כמעט נשברה לשנים), החלצתי נעלי ופשטתי מלבושי העליון ובגד החזה ואחר צפצפתי בקול לאות אל אחי במקום הנמצא, קפצתי המים בכתנתי ומכנסי, וברגעים אחדים מצאתי גם אם אחי אצלי. שנינו שוחים טובים אנחנו ועשינו את דרכנו אל אנית „הקאסטעל“ המים סביבה היו מלאים מבני אדם ובעמל רב יכלנו לעבור לפניהם. אשה אחת תפשה בכתנתי, אך אנכי נמלטתי מידה והיא ירדה במצולות כמו אבן.“ – אחיו יספר: „כאשר התקרבה הקאסטיל ונגפה את אניתנו היתה מהומה גדולה בין הנוסעים אשר רובם היו טף ונשים ובמינוטען אחדים טבעה. אנכי לא המ[ת]נתי עד אשר נטבעה, רק אחרי השלכתי מעלי את נעלי קפצתי תוך הנהר ושחתי איזה מרחק מתחת למים למען אתרחק מהמון הטובעים, ואז עליתי על פני המים ומצאתי את אחי בימיני. את דרכנו עשינו אל הקאסטעל והחזקנו בקצה חבל אשר הורד אלינו. שומר הכסף מהאני' הנוגפה בראותו את האסון עלה וישב על ראש הכירה ובנפול האני' נפל ממנה לתוך הקאסטעל וניצל, וכן משק-האני' הצליח, להחזיק בכבלי העוגן. אחרי איזה זמן היינו עיף והנחנו את קצה החבל מידינו רק שחינו על המים אנה ואנה עד אשרפגשנו באני' שיט וסביבה שחינו עת קטנה ואעז העלינו אנשים לתוכה.“
מר' ריד הניצול ביחד עם אשתו יספר: „אנכי ואשתי היינו בגרעהווסענד לשאוף אויר הצח.שמה באנו באנית עליס ובמקרה שבנו בה ללונדון: בין נוסעיה הי' מספר הנשים רב למאוד, ולעולם לא ראיתי מספר ילדים גדול בתוך אניה כאשר הי' בספינתנו. כל העת, עד איזה מינוט לפני המקרה, היו כולם שמחים וטובי לב, מהם שררו בפה ומהם על כלי זמר הראו כשרונם תחת אשר להקת המנגנים אשר להאני' לא טמנו את ידם בצלחת וכפי אשר הי' לאל ידם שמחו את אשר סביבם עד אשר נראה הקאסטעל באה לנגדנו ורעש נהיתה בין הנוסעים. אשתי תפשה בזרועי לאמר „אל תעזבני“ וכרגע חרדה „העליס“ והתנועעה מתחתנו – ואז נהיה האסון. רב החובל נסתר מנגד עינינו והמון אדם רצו פה וכה כעכברים אשר אדם בא בקרבם ובין כך מצאנו את עצמנו תוך מי-הנהר, ואשתי עוד אוחזת בימיני. כרגע אשר העלינו המים טבענו שנית וכן עלינו שוב על פני המים ופני אשתי שחורה מן המים. לשחות לא למדתי ורק במצאי חתיכת עץ החזקנו בה ונשעננו עליה וכן הגענו אל הקאסטעל המוקפה בהמון אדם טובעים במים ויתחננו לעזר מאת אנשי הקאסטעל המביטים למטה. גם אנכי ואשתי צעקנו אליהם וחבלים הורידו אלינו. בקציהם החזקנו והאני' הלכה ונסעה ואנחנו תלוים אל חבליה אחד מאתנו בקול בכי צעק כל עת ההיא. אני-שיט רבים עברו לפנינו, אך גם אחת לא התקרבה אלינו עד אחרי חצי שעה נאספנו לתוך ספינה אחת קטנה וכל אשר סביבינו כעשרה במספר הובא אל היבשה ואני ואשתי לקחנו את מסילת הברזל והגענו בלילה לונדנה.“
אשה אחת הצליח בידה, למצוא משוט ועליו שחה עדי הגיעה לאני' אחת קטנה וניצלה. נערה אחת, מורה בבית ספר, הלכה על אנית „עליס“ לשאוף האויר הזך, ואתה שבע נערות תחת השגחתה וכולם נטבעו והיא לבדה ניצולה אחרי ירדה שלש פעמים תחת המים!
"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 27, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(אסון בים) מכ"ע הנ"ל מודיע על דבר אסון גדול אשר קרה לאנית-קיטור אחת של הצרפתים אשר היתה עמוסת סחורות רבות ויקרי ערך, להובילם לפורטוגאל למכור אותן שמה. האניה נסעה בשלות השקט שנים עשר וויארסט מחוף היבשה בלי כל פגע – והנה פתאום נשמע קול המולה גדולה וקול שאון סואן ברעש, והאניה נכתתה ונשברה לשנים – הסחורות אשר האניה היתה טעונה בהם העולים לסך 200,000 פראנק ירדו כמו אבן במים עזים, והנוסעים אחרי צרות ומצוקות רבות נצלו בנפשם ונמלטו בעור שניהם.
כן מודיע מכ"ע הנז'. כי בלשון ים המעקסיקאני התחוללו בימים האלה סערות גדולות וחזקות באופן נורא מאד. אנית-הקיטור של ממשלת אמעריקא המכונה „מיססורי“ אשר הכילה 500000 אלפים דאללאר נשברה בלב ימים, גם אנית קטור של שפניען המכונה „מאאיסי“ ירדה כעופרת במים אדירים ועשרים וארבעה נוסעים ירדו חיים שחת. מלבד האסונות האלה מודיעים המכ"ע אודות מקרים נוראים אחרים אשר נקראו ויאתיו בימים האלה במקום הנז'.
"הלבנון", שנה עשירית, מס' 12, 5 בנובמבר 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"רויאל צ'רטר" נטרפת אל סלעי החוף. המקור: ויקישיתוף
חדשות שונות.
בימים האלה הי' סער גדול ונורא על הים, וביחוד עשה שמות גדולות ונמרצות בלאנדאן ויתר ערי חוף הים. אניות רבות נשברו וירדו במצולות, הן וכל אשר עליהן ותהומות יכסיומו. מספר האניות אשר התפוצצו ונטבעו עולה לסך ב' מאות כפי אשר נודע עד היום, ומספרן הולך ורב מיום ליום. ביום 28 לירח אקטאבער מצאו שרידי אניה גדולה נשברת על חוף וואליזער, וכפי ההשערה הם שרידי אניה אחת גדולה אשר שמה לדרך פעמיה מעיר ליווערפאל לאוסטראליען ועליה נמצאו לערך אלף נפש אדם. – כן נטבעה זה לא כביר אניה גדולה נודעת בשם ראָיאל שַׁארְטֶער על דרכה מאוסטסראליען לאייראפא, ועליה היו כמה מאות בני אדם אשר טובעו במים אדירים ולא נמלטו מהם רק מעט מזעיר. בין אלה האובדים מקהל החיים נמצאו כמה משפחות מאחב"י מארץ בריטניא ומארצות אחרות. מה נורא היגון בתוך משפחות האובדים האלו! כפי המסופר צלחה בידי אחד מהצוללים במים אדירים [טויכער] לרדת עד המקום אשר שם האניה תנוח בעמקי מצולה, ויחדור עד היציע אשר שם נאספים העוברים, וימצא שם לערך ב' מאות בני אדם במצב ההוא אשר היו בו (לפי הנראה) בעת ירדה האניה למצולות תחת. מהם מצא יושבים סביב השולחן וספרים פתוחים לפניהם, אשר קראו בהם, ומהם עומדים במקומות שונים בבית איש נגד פני רעהו, כאלו משוחחים יחד, ורבים מהם עומדים על אדני חדריהם כאלו נחפזים לצאת וכלם פגרים מתים אין בהם רוח חיים. מה איום ונורא מחזה כזה. עוד לא נודעו פרטי כל האסון הנורא הזה, ועד היום רק דברים אחדים נודעו. כן יסופר מאיש בריטאני אחד אשר היו לו שני בנים, הבכור הלך לאוסטראליען זה איזה שנים וישאר השני את אבותיו. בשנה זו נטבע בעת רחץ בשרו בימים, ויצו האב את הבן הנשאר לו לשוב מאוסטרליען לביתו למען יתנחם בו אחריו. ויעש הבן כדבר אביו. אבל מה נורא הי' יגון האבות בשמעם כי גם הבן הנשאר להם צלל במים אדירים אל האני' הנזכרת. ועוד כמה ענינים כאלה אשר תצלינה אזני השומע.
"המגיד", שנה שלישית, מס' 44, 16 בנובמבר 1859, עמ' 173. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המגן "מיין" בנמל האוונה, זמן קצר לפני טביעתה. המקור: ויקישיתוף
משדה צופים. (ו)
„הדוד סעם“ מתאבל. – אבדן אנית המגן „מאֶין“ ועלותה בסערה אצל חופי האוואנא. – אבל כבד. – סערת הרוחות. – העתונים „בעלי המעשה“ מאזרי זיקות. – פרס של 50,000 דולאר. – מבוכת הנשיא מק-קינליי. – האניה הספרדית „וויזקיא“. – 10,000,000 יאנקים נכונים לקרב. – פחד מלחמה. – הבירזא סגורה. – בין קרבנות ההרס גם יהודים רבים ממלחי האניה „מאֶין“.
„הדוד סעם“ (אָנקעל סעם“), זה העם האמריקאני הגדול, בן 75,000,000 נפש אדם, מתאבל עתה אבל כבד, על אסונות הגדול אשר קרה לו ביום השלישי שבוע בעבר בערב 15 פעברואר. ביום המר הזה עלתה בסערה ונקרעה לקרעים רבים וגם ירדה תהומות אנית-המגן הגדולה האמעריקאנית „מאֶין“, עם כלי תותחיה, מלחיה, אבק-שרפתה וחומר-מפצה הרב ותהי כלא היתה. ההרס היה נורא מאד עד אשר חרדה העיר האוואנא כולה עד היסוד בה וחלונות בתיה, תשעים אחוזים למאה, נשברו לרסיסים מרעש. אנית המגן „מאֶין“ היתה עשויה ברזל-עשת, ארכה 318 רגל ורחבה 57 רגל, משאה 6,682 טאן עם שני תרני-מלחמה חזקים ועם מכונות אדירות בנות כוח של 9293 סוסים, – „אדירת האיומה“ הזאת נהרסה ברגעים אחדים ותתפוצץ לרסיסים מפאת איזה „כח נעלם וטמיר“, ותרד מצולות כעופרת במים אדירים ועמה מאתים וששים נפש אדם מבחורי האזרחים האמריקאנים אשר עבדו בה עבודת מלחים ועבודת אנשי הצבא. כל נפש המלחים וצבא האניה „מאֶין“, אשר השליכה עוגן זה ימים לא רבים אצל חוף העיר האוואנא שעל האי קובא, בתתה בזה „בקור של כבוד וידידות“ לאות אהבה ושלום מטעם הרפובליק האמריקאנית לממלכת ספרד, היו 355 נפש אדם, ומאלה טבעו במצולות אחרי אשר נשרפו חיים בלהבות ההרס ויקרעו לגזרים גזרים, אברים אברים ממפץ-ההרס, 260 נפש אדם ויתרם נפצעו פצעים אנושים או התמלטו בעור שניהם באורח פלא. בין האודים המוצלים מאש ההרס ימנה רב-החובל של האניה, מיסטער סיגסבי, ועוד שרי צבא אחדים העוזרים על ידו. להמיסטער סיגסבי נאוה תהלה בעד אמץ רוחו וחרף נפשו להלחם עם איתני הטבע. עד הרגע האחרון נצב סיגסבי כגבר עשוי לבלי חת ויתן צו להנותרים ולהמוצלים מיד ההרס על גבי נתחי האניה הנהרסת אשר ירדו ירוד וטבוע, להציל ממות את אשר יוצל ורק כאשר הגיע הרגע היותר מסוכן קפץ סיגסבי אל אנית-ההצלה להציל את נפשו הוא. ועוד יותר נאוה תהלה לאחד המלחים וביל אנטאני שמו, אשר היה לגבור-היום ושמו יחרת בספר דברי הימים למזכרת עולם על דבר אמץ לבו ורוחו אשר אין על עפר משלו. מספרים, כי בהשמע קול המפץ הנורא הראשון על האניה, בעת אשר כל אנשי האניה כבר נמו שנתם והראשון אשר התפרץ החוצה היה ה' סיגסבי, והנה האיש ביל אנטאני עמד אז על משמרתו מלובש ומזוין כאיש מלחמה ולא נע ולא זע ויעמוד הכן על מקומו. סיגסבי הנרתע והנרעש מקול המפץ רץ אה ואנה כגבר אשר בינתו הסתתרה לדעת מה זאת, והנה מבין ערפלי הענן והעשן הרב המוארים בלהבות אש בוערה מסביב נשקפה לעיניו תמונת איש עומד על עמדתו בלי נוע וקנה הרובה בידו. סיגסבי מהר להתקרב אל התמונה הזאת – והתמונה החלה לגשת אליו ובכל כבוד המשמעת של איש צבא קרא אליו, לאמר: „יתבשר נא כבוד מעלתו כי האניה מאֶין“ נהרסה ונקרעה לקרעים והיא יורדת תהומות! …“ הוא עוד לא כלה את דבריו וקול הרס ומפץ נורא נשמע שנית כקול רעם בגלגל ויהי חשך וענן ואש מתלקחת מסביב, ולא ראו עוד איש את אחיו. „אז נפלתי לארץ באין אונים ואתעלף – יספר עתה מר ביל אנטאני – ואך עתה, אחרי יום תמים, נודע לי כל דבר האסון בפרוטרוט“. הוא היה מן המוצלים…
דבר אבדן האניה „מאֶין“ ואסונה הנורא אך הובא על חוטי-החשמל נויארקה וכל העיר כולה לבשה מעטה אבל ויגון קודר ונמרץ. דגל שחור ומעציב מבשר תמרורים הורם על אולם-העיר ורק קנים הגה והי ויגון תמרורים נשמע מכל עברים. אבל כבד הוא לכל הארץ וקוננו ואבלו היאנקים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר, וספדו משפחות משפחות על הפרץ אשר פרץ בהם משחית לחבל נעלם וטמיר.
ואולם האבל לא ארך הרבה ועד מהרה נהפך לסערה גדולה וכבירה, לסאון סואן ברעש. הסערה הזאת סוערת זה ימים אחדים ובכל פעם תגבר ותפרוץ וצררה בכנפיה שנאה ומשטמה ומות ואבדון לעם השפנים, אשר עליהם נמתח החשד כי ידם היתה במעל הנורא הזה להעלות בסערה את האניה „מאֶין“, תפארת היאנקים וכבוד עזוזם, ולהטביע במים אדירים את כל אנשיה.
והעתונים הגדולים אשר בנויארק עוזרים להרתיח את דמי היאנקים ולאזר זיקות נאה ומות לספרד. אין חקר לתחבולות העתונים „בעלי המעשה“ האלה להבעיר אש קודחת בדעת הקהל. מהדורות למאות נדפסות והולכות בכל יום ו„עקסטראות“לאלפים עפו כמראה הבזק ובכל עקסטרא ועקסטרא חץ שנון חדש, לשון אש חדשה, ומופת חותך חדש כי ידי ספרד הרסו את „מאֶין“, למען היות לה יתר את ויתר עז בכח אניותיה על הים. „עד כה היו לאמיריקא כמו לספרד שבע אניות-מגן גדולות ושויון הכחות היה כאן; אבל עכשו מעברת ספרד את אמריקא באנית מגן אחת יתרה…“ יצעקו העתונים והדעת הקהל גועשת וסוערת…
(סוף יבוא)
עקיבא פליישמאנן.
* * *
שרטוט בחתך של אניית המלחמה "מיין", 1898. המקור: ויקישיתוף
משדה צופים. (ו)
(סוף מגליון 57)
למחרת ליל ההרס הנורא הזה נפל ה„זשורנאל“ על המציאה הזאת ועד ארגיעה הודיע באותיות גדולות המדה במדת עוג מלך הבשן, כי הוא הניח באוצר העם האמיריקאני סך של 50,000 דולאר כסף בתור פרס להאיש אשר ימצא את סבת ההרס והוכיח אותה בעליל לעיני דעת הקהל… ההודעה הענקית הזאת היתה כאבק שרפה מתפרץ מחובו, ויצת אש זרה נוראה בלבות ההמונים ותעל את חמתם עד להשחית על הספרדים הארורים עוכרי אנית תפארתם והורגי אזרחיהם ובניהם היקרים.
ולמן הרגע הראשון לא יחדלו בעלי המעשה האלה אף רגע מעורר חמה ושנאה ומשטמה, הרג ומות ואבדון להספרדים בלבות העם האמריקאני הנוח להתפעל.
ועד כה גברה סערת הרוחות; עד כה התגברה המשטמה וההתמרמרות ועד כה סערת דעת הקהל חמה יצאה להשחית ולחבל, עד כי הנשיא מק-קינליי בא במבוכה רבה גדר מזה וגדר מזה ובינתו תסתתר ואובד עצות הוא מבלי דעת מה עליו לעשות. אמלל! אומרים אמור, כי עיניו אדומות כדם ופנים לבנים כשיד מרוב עקת נפש ומנדודי שנה אשר לא ישן זה כארבעה לילות, מפאת מבוכתו הרבה ואבדן כל עצה מלבו מה לעשות: להלחם או לחדול? להלחם לא תתן אותו מפלגת המיליונירים, יען כי מלחמה עם ספרד תאַבד את הונם הרב השקוע בידי הממלכה הזאת בתור מלוה! הלחדול ממלחמה? ירא הוא את חמת הקהל האמריקאני הדורש במפגיע חמת חרב נוקמת את נקמת הנהרגים והנטבעים הרבים באניה „מאֶין“ מידי הממשלה הספרדית האכזריה, אשר העיזה לשחק, לפ"ד, שחוק נורא כזה עם „הדוד סעם“ האדיר שבאדירים! וגם הנה קול דמי האובדים הנקיים האלה צועקים אליו מתהום רבה ומכל ארבע כנפות ארץ ממשלתו להשיב נקם לידי אלה אשר שפכו את דמם על לא חמס עשו.
אלה מזה, אדירי ההון ובעלי התריסין, עוצרים אותו בכל כחם מהלחם, וציד בפיהם כי עליו להיות מתון מאד במעשיו לבלי הביא את עמו וארצו אל תוך קשרי מלחמה כבדה, ואלה מזה, המונים של שבעים וחמשה מיליון אדם, מושכים אותו בחזקה לאסור את המלחמה חיש קל מהרה – והוא נבוך ונדהם ולא ידע אל מי מקדושים יפנה. גם בבי המחוקקים והנאמנים נשמעו דברים כמתלהמים נגד ספרד וגם שם רבו הנלהבים והסוערים על המתונים.
ולהגדיל את המבוכה באה האניה הספרדית, הלא היא אנית-המגן הגדולה „וויזקיא“ הספרדית, אשר השליכה עוגן ביום אתמול אצל חוף נויארק. אנית-המגן הזאת נשלחה מטעם מלכות ספרד להשיב אהבה וכבוד וגדולה „בבקור הידידות“ שלה אשר תכבד את ארצות כנסיות הברית חלף „בקור הידידות“ של האחרונה אשר כבדה בו את ספרד בשלחה אל חוף האוואנא את האניה מאֶין אשר נהרסה עתה. בוא האניה וויזקיא הספרדית, „סמיכות הפרשיות“ הזאת הבלתי נעימה, עוררה עוד ביתר שאת את דעת הקהל ותאזר זיקות חמה עד להשחית. עד מהרה הופיעו „עקסטראות“ רבות על עמודי העתונים „בעלי המעשה“, אשר תארו בששר את האניה וויזקיא, את גדלה, את שיא-עזוזה ואת כל כבודה בצרוף הערה אחת קטנה: כי אנית המגן וויזקיא יכולה היא, לפי מצב עמדתה, לעשות כלה ולהעלות בסערה את העיר נויארק כולה במשך שתי שעות ולא יותר, אף כי באמת נצבת היא האמללה „וויזקיא“ על רשת נוראה של צנים-מחבלים ופחי-משחית נוראים, אשר און להם להרסה ולקרעה לקרעים במשך רגע אחד מלבד כל פיות כלי התותח הפתוחים נכחה מכל עבר…
יהיה איך שיהיה, הועילה האניה „ויזקיא“ להות הספרדים פה ולגורלם המר כי ימר ויורע עוד יותר, ובארצות כנסיות הברית העירה עוד ביתר שאת את סערת הלבבות. אניות הממשלה האמיריקאניות שטות מסביב לאנית המגן „וויזקיא“ לשמור עליה מפני חמת ההמונים, ומלחי הספינה כלואים במאורותיהם והיציאה נאסרה עליהם מיראה מדבר פן יקרעו כדג בידי ההמון הסוער להפיצם („לינטשען“ בלע"ז).
סוף דבר, המהומה גדולה מאד ואין להציל דבר אמת בעת „חירום“ כזאת, מה היתה באמת סבת ההרס הנורא של האניה „מאֶין“. דעות שונות נשמעות על דבר הסבה הנעלמה של ההרס האיום, אבל קרוב אל האמת, כי ההרס בא מחוץ, ולא מבית פנימה. אותות רבים יש לדבר הזה. ביניהם ימנו האותות האלה: א) כי סבה פנימית לא יכלה לסבב הרס נורא כזה בעת קצרה כזו; ב) כי הכלים הממולאים כדורי מפץ ואבק שרפה לא נהרסו אך ירדו תהומות סגורים כשהיו; ג) כי ימים אחדים לפני ההרס נראתה אניה קטנה אחת צפה בקרבת האניה „מאֶין“, מאין יודע מטרת בואה עד היום; ד) כי סירת-דוגה אחת אמיריקאנית נאחזה לפני ההרס בסבך חוט-ברזל אשר היה מתוח מתחת למים לנכח האניה „מאֶין“ ועוד אותות כאלה.
עקיבא פליישמאנן.
* * *
שרידי אניית המלחמה "מיין", 16 ביוני 1911. המקור: ויקישיתוף
מכתבי סופרינו.
נויארק 11 מאֶרץ.
היום בבקר הודיעו העתונים פה אחד ויהי הדבר לקלא דלא פסק, כי עשרת מיליונים אזרחים חמושים ומיוזנים בכל כלי נשק וקרב עומדים הכן למלחמה לקול האות הראשון אשר ינתן להם מעיר הבירה וואשינגטאן, וקמו והתנפלו על ספרד לעשות אתה כלה ולמחות את שמה מתחת שמי ה' תחת רשעתה וזדון מעלליה להכין מטבח רב למאתים וששים איש מטובי האזרחים האמיריקאנים…
ובכן אין הדבר מוטל בספק כי עננים כבדים ושחורים עלו ויכסו את שמי השלום-המזוין של אמיריקא וספרד ופחד מלחמה קרובה ואיומה בא, בא ולא ירחק חק. – מלחמת אמיריקא וספרד תהיה קצרה – אך נוראה. ספרד הרשעה עתידה לכדור. אמיריקא היא אדירה דיה כדי לעשות אותה כלה! פחד המלחמה הזה נתן גם אותותיו אותות בבית הבירזא הנויארקית ביום אתמול כי עבר. שער השטרות ירד פלאים ורעדה אחזה את בעלי ההון וימנעו מעשות עסק בקנית שטרות. זאת ראו אדירי הבירזא ומנהליה, ומיראה מדבר מפני „מהפכה-רבה“ (קריזיס) התחכמו ויסגרו מהרה בטרם בא מועד את שערי הבירזא למען השמיט את מצב הענינים עד יום השני בשבוע, ואז יראו איך יפול דבר.
כמו בכל צרת מדינה לעמנו תמיד צר ובכל מכת ארץ מולדתם ואסונה לא יפקד מקומם, גם באסון האניה „מאֶין“ לא נפקד מקום יעקב הדל וגם לו חלק האסון הזה מנה אחת אפים. בין גבורי הצבא של אנית המגן „מאֶין“ אשר ירדו חיים שאולה בליל הפקודה וההרס ימנו אחד-עשר איש מאחינו בני בריתנו אשר תמו לגוע עם יתר אחיהם האזרחים בעד ארץ מולדתם החדשה, ואלה שמותם: הענרי בוים, טשאלי בערגמאן, לעאן באננער, יוסף גארדאן, וויליאם ראבינסאן, יעקב בעקער,פרעד בלומבערג, לואים פֿליישמאנן, הענרי גראסס, דניאל פרייז וגיאורג שווארץ. אלה גבורי ישראל אשר הקריבו חייהם עולה כליל על מזבח ארץ מולדתם החדשה – תנצב"ה וימתקו למו רגבי עפרם!
הידיעות האחרונות מבשרות כי סכנת מלחמה איננה מוטלת בספק וכי ממשלת ארץ החדשה ממהרת להכין את הכל לקרב. היום בבקר הפקדו גדודי המורים בכלי התותח היותר נבחרים על המבצרים והחופים לעמוד הכן לכל פקודה אשר תבוא ולכל אות אשר ינתן להם להגן על העיר.
הננו רואים הפעם כי כל אשר עמלו רבים וגדולים משני הצדדים, מאמיריקא ומספרד, לעצור בכל מאמצי הכח בעד מלחמה לבל תפרוץ עד הנה בין שתי הממשלות האלה, באים מקרים כבירים ובידם הגדולה יעקרו משרש את כל העמל הזה ומעלים אותו בתהו. עתה יתמהו רבים מיודעי העתים על המקרים הכבירים האלה הבאים מבלי משים תכופים זה אחרי זה לסכל עצת אוהבי ספרד בארץ הזאת ולהביא על מושלת קובא שואה לא תוכל כפרה – ובחרדת לב ונפש נפעמה שאול ישאלו מדי שכבם ובקומם: שומר מה מיום? שומר מה מליל?
ואולם כל הדברים האלה המכים בתמהון את יודעי העתים, החושבים אותם ל„מקרים רעים“ – לא מקרים המה באמת, אך דברים מחויבים. פס היד אשר רשמה מקדמת דנא את המלות: „מנא מנא תקל ופרסין“ לעיני מושל אשר חי לפני אלפי שנים, אותה פס היד בעצמה רשמה זה כבר על מצח „ממשלת האינקויזיציא“ את המלים הנוראות האלה, – ועתה, כנראה, בא יום הפקודה, הגיע עת השִׁלום. ספר דברי הימים ודברי קורות אמריקא, אשר הוקמה עָל מאת ההשגחה העליונה, מוכיחים למדי, כי הקים אותה האלהים למשחית לספרד ולשבט אפו לכלות בה את חצי חמתו. – וכבר אדמתו עמו ודמי עבדיו יקום.
עקיבא פליישמאנן.
* * *
תלגרמות של הצפירה.
ספרד ואמריקא.
פאריז 8 (20) מארץ. מוואשינגטון מודיעים בתלגרמה, כי הועד האמריקאני שנקבע לחקר סבת אסון האניה „מאֶין“ נתן דין וחשבון מתוצאות חקירותיו ויחליט, כי האסון אמנם לא בא מפאת ספרד ביחוד, ואולם הוא מעיד לדעת, כי ספרד מחויבת לתת ערובה נכונה לבטחון שמירת אניות אמריקא הבאות אל מימי קובא.
מכ"ע אחד אנגלי מספר מקרה זר מאוד אשר קרה זה מקרוב איזה ירחים, ומציג לעינינו בציורים חיים מלחמה נוראה ואיומה, בין טבע האדם הגופני באשר הוא חי, ובין כחות נפשו המוסרים ורוחו הכביר והנשגב, וזה הוא. בראשית השנה הנוכחית, יצאה אניה אחת טעונה במשא גחלי אבן (שטיין קאהלעלן) מן חוף שיעלדע באנגליא, ללכת למסעה אל העיר קאלקוטא אשר בהודו, ויהי בהיות האניה בדרכה ביום 17 פעברואר בלב ים, הרחק עדנה מן היבשה איזו מאות פרסאות, והנה בפתע פתאום נראתה אש יוצאה ממקום תחתית האניה אשר שם גחלי האבן אצורים, לשוא עמלו אנשי האניה לכבות את האש הגדולה הזאת ההולכת ומתפרצת יותר ויותר. ובראותם כי אין תקוה עוד, נאלצו חובלי האניה ומלחיה לצאת מקרבה, ולעזוב אותה לשלל התבערה הגדולה אשר אחזה בכל קצותיה. רב החובל עם אחדים מאנשי האניה ישבו באחת הספינות הקטנות, אשר היתה אתם על האניה הגדולה, השליש הראשון הנשען על ידו עם הרוב מן יתר הנוסעים ישבו באחרת, והשליש השני שמו וועבסטר עם ג' מלחים ונער קטן ירדו אל צנה אח קטנה, וישימו בפניהם לשוטט על הים אל איי מאלדיווע, שלשת ימים רצופים צלחה להם לשוט יחד בחבורה על פני מים רבים, אך אחרי כן בראותם כי אי אפשר להם עוד להחזיק מעמדם זה אצל זה, ויקחו את כל המאכל והמזון אשר היה אתם לכלכלם, ויחלקו ביניהם חלק כחלק לפי מכסת אנשי האניה, אחרי שני ימי צרה ומצוקה, נפרדה צנת וועבסטר מן יתר רעותיה ונשארה לבדה בדרכה, ברוב עמל ויגיעה עלתה ביד וועבסטר ומרעיו לעשות דרכם להלאה עוד משך ארבעה עשר יום. וכבר ספו תמו כל מיני המזון אשר היו אתם בצנתם, וכל ישועה רחקה מהם, ויהי כי החל הרעב להציקם באופן נורא מאוד, ויאמרו המלחים איש אל רעהו הבו ונפילה גורלות מי מאתנו יומת ויהי לברות להחיות את אחיו, ויפילו גורל, ויצא הגורל על הנער, ויהי המה עושים כה וכה ומכינים עצמם להמית את הנער, והנה וועבסטר אשר עמלו ומצוקותיו הפילו עליו תרדמה עזה, הקיץ משנתו, ויציל את הנער מידי מבקשו נפשו, וגם מחשבותם אשר חשבו אחרי כן להמית את וועבסטר למען מלא את בטנם לא צלחה בידם, כי הנער עמד לשטן נגדם לשמור את ראש וועבסטר, וקנה הרובה אשר היה בידם, עמד להם להגן על נפשם ממזימות האנשים ההם אשר השתובבו מחמת זלעפות הרעב הנורא. אחד המלחים נטה ידו להטביע את הצנה בים, למען שים קץ למכאוביו הגדולים, ויור עליו וועבסטר בקנה הרובה, אבל כלי המשחית הזה לא מלא את פקודתו, והמלח נשאר חי. ברגע זו נראה צפור מעופפת מעל הצנה, ויור עליה וועבסטר כדור עופרת ובפעם הזאת לא החטיא המטרה, והצפור נפלה לתוך הצנה, ויתנפלו עליה כל האנשים, ויבלעוה עם העצמות והנוצות, לא הותירו שריד. אבל מה יסכון מעט אוכל כזה לאנשים אשר לא באה אל פיהם מאומה זה ימים רבים? רוח השגעון החל לפעם במלחים, אבל וועבסטר והנער שמרו את עצמם ואת מרעיהם מרדת שחת, בעמדם תמיד על המשמר והחליפו משמרותיהם לבל ישנו שניהם כאחד. והנה מצא אחד המלחים את ידו להכות את רעהו עד שפך דם, ומה נורא היה המראה הזה לראות איך המכה והמוכה שניהם לקקו את הדם בתאוה גדולה, והמקרה הזה נתן בלב שלשת המלחים לנשך איש את רעהו כחיתו יער, למען ימצא להם דם ללקק להחיות את נפשם, כשלשים יום עברו עליהם במצוקות וצרות כאלו, עד אשר אניה אחת גדולה עברה לפניהם, ויראו את הצנה מרחוק, ויצילו את אנשי ויביאו אותם אל קאלקוטא. המקרה הזה הציעו לפני ממשלת ענגלאנד, והיא נתנה אות כבוד גדול אל האיש וועבסטר, על אומץ רוחו הכביר להציל נפשות בגבורה נמרצה.
"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 4, 29 ביולי 1874, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
הטבע והשכל
מכ"ע „טיימס“ בלאנדאן מספר מקרה זר מאד אשר קרה חדש מקרוב בירח נאוועמבער הזה לעוברי ארחות ימים ומצייר לפנינו בציורים חיים מלחמה נוראה בין טבע האדם הגופני כאשר הוא חי, ובין כחות השכל ונפשו המוסריים המחזקים את רוחו הכביר לבלי חת: בעשרים לאקטאבער פרשה אנית קטור טעונה במשא פחמי אבן מחוף שיעלדא באנגליה להובילם לקאלקוטה אשר בהודו ויהי בהיות האניה בדרכה ביום 10 לח"ז ותבוא בלב ים הרחק עדנה מן היבשה איזו מאות פרסאות, והנה בפתע פתאום נראתה אש מבצבצת מתחתית האניה מאוצר הפחמים, לשוא עמלו אנשי האניה לכבות את האש הגדולה ההולכת ומתפרצת מרגע לרגע, ובראותם כי אין תקוה להציל נאלצו חובלי האניה ומלחיה לצאת מקרבה ולעזוב אותה ביד המקרה להיות שלל התבערה הגדולה אשר אחזה בכל קצותיה. רב החובל עם קצת מאנשיו ישבו באחת הספינות הקטנות הקשורות אל האניה, ורב החובל הממלא מקומו עם רוב המלחים ישבו בספינה אחרת, והשלישי ווערבוליס שמו עם שלשה מלחים ונער צעיר ירד אל צנה אחת קטנה וישימו פניהם לשוטט על הים ויחתרו לבוא אל איי מולדיווע. שלשה ימים רצופים צלחה להם לשוט יחד באגודה אחת על מים רבים, אך אחרי כן בראותם אזלת ידם להחזיק מעמדם יחד לקחו את הצידה והמזון אשר היה אתם לכלכלם ויחלקו ביניהם חלק כחלק לפי מכסת הנפשות. אחרי שני ימי צרה ומצוקה נפרדה צנת וערבוליס מעל יתר הספינות ותשאר לבדה כי גלי הים סחבוה מרעותיה ותלך לבדה בדרכה. ברוב עמל ויגיעה כבדה עלתה ביד ווערבוליס ומרעיו לאחוז דרכם הלאה עוד משך עשרה ימים, וכבר ספו תמו כל מיני המזון אשר היה אתם בצינתם, וכל ישועה רחקה מהם. ויהי כי החל הרעב להציק להם באופן נורא מאד ויאמרו שלשת המלחים איש לרעהו הבו ונפילה גורל מי מאתנו יומת והיה לברות לנו להחיות את נפש אחיו ויפילו גורל ויפול הנער בגורל להם, ויהי המה עושים כה וכה ומכינים א"ע להמית את הנער והנה ווערבוליס אשר עמלו ומצוקותיו הפילו עליו תרדמה עזה, הקיץ משנתו ברגע זה ויציל את הנער מידי מבקשי נפשו, וגם מחשבתם אשר חשבו אחרי כן להמית את ווערבוליס לשבוע מבשרו לא צלחה בידם כי הנער עמד לשטן להם וישמור את ראש ווערבוליס בקנה הרובה אשר היה בידם, להגן על נפשם ומזימות המלחים אשר השתובבו וישתגעו מזלעפות רעב נורא. אחד המלחים נטה ידו להטביע את הצנה בים למען שים קץ לצר נפשם ומכאובם ויור עליו ווערבוליס בקנה הרובה אבל כלי המשחית לא מלא את פקודתו ויחטיא את המטרה, ברגע הזה נראה עדת צפרים מעופפים מעל לצינתם ויור ווערבוליס כדורי עופרת ויפל בעצומיו שתים שלש צפרים ויתנפלו עליה כלם ויבלעו את הצפרים עם העצמות והנוצות לא הותירו שריד; אבל מה יסכון מעט אכל זה לפני אנשים אשר נתרוקנו מעיהם מרעבון עשרה ימים בלי מזון ומחיה? רוח השגעון החל לפעם במלחים הרעבים אך ווערבוליס והנער אשר משמרת היה אתו שמרו איש רעהו ואת יתר רעיהם אשר קוו לנפשם, מרדת שחת, בעמדם תמיד לילה ויום על המשמר ויחליפו משמרותם לבל יישנו שניהם בעת אחת, ויד אחד המלחים התקוטט עם משנהו ויכהו הכה ופצוע עד שפך דמו, ומה נורא היה המקרה לראות איך המכה והמוכה שניהם יחד לקקו את הדם כתאות נפש, והמקרה הזה נתן ענין בלב שלשת המלחים לנשך איש את רעהו כחיתו טרף למען ימצאו לרוות ולהשביע נפשם מדם אשר ילקקו, כעשרים יום עברו עליהם במצוקה נוראה, עד אשר הקרה ה' לפניהם אניה גדולה ותעבור עליהם בראותה א הצנה מרחוק ויצילו את אנשיה ויביאו אותם קאלקוטה בשלום. המקרה הזה הציעו לפני הממשלה ותקצוב אות כבוד לווערבוליס בעת ישוב מקאלקוטה על אומץ רוחו הכביר כי הציל הנפשות בגבורה נפלאה.
ש.מ.ר.
"קול מחזיקי הדת", שנה חמישית, מס' 5, 26 בנובמבר 1888, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האַמבּוּרג. לפני שבועות אחדים נשברה אניה אחת בלב ים, ולערך שלש מאות נפש אדם אשר היו בתוכה ירדו במצולות. איש אחד מן המעטים הנמלטים הודיע עתה ברבים את פרטי כל האסון האיום ההוא ונעתיק בזה את תוכן ספורו בקצרה וז"ל:
„האניה נשברה בחוף הים אצל ארץ האללאנד, ורק מתי מספר מהנוסעים הצילו נפשם מרדת שחת. בין השרידים ההם גם אנכי אתחשב, ועוד חמשה עשר אנשים מהמלחים ולערך חמשה ועשרים מן הנוסעים ג"כ נמלטו בחיים. לערך שלש מאות נפש אדם, אנשים נשים וטף טובעו במצולות בליל הנורא ההוא, הוא ליל יום הרביעי לירח דעצעמבער העבר. גם רב-החובל צלל במים אדירים ועמו גם רופא האניה איש זקן ונכבד מאד. גם מכל ההון והקנין אשר היה בקרבה לא נמלט מאומה, הכל היה לברות לשטף המים הזדונים. מכל האניה הגדולה „ווילהעלמסבורג“ אחת מהאניות היותר גדולות וחזקות בהאמבורג לא נותר רק חלק אחד מאחוריה. באשר עזבנו את חוף שטאדע היה הרוח דרוש לחפצנו. ויהי עוד לא הרחקנו לעבור והנה התחולל רוח מערבית אשר הי' הולך וגדול מיום ליום, עד אשר נהיה לסער גדול, ולא יכולנו לעבור הלאה רק נדחפנו לאחור אל החוף ביד חזקה. בליל הנורא הנ"ל הגדיל הסער כל כך עד כי נקרעו ונפזרו המפרשים לכל רוח. לא היה עוד לאל יד חובלי האניה לעלות על ראש התורן לחזק יתדותיו. וכלנו פחד פחדנו כל רגע לראות התורנים נשברים לרסיסים כי התנועעו כנוע עצי יער מפני רוח. האניה עלתה שמים וירדה תהומות ברעש מורא מאד ונפשנו ברעה ופחד תתמוגג. בשעה הראשונה אחר חצות הליל התנהגה האניה בכבדות. אז קרא רב החובל מנהמת לבו „עתה אבדנו כלנו אבדנו מאין תקוה!“ אחרי עבור רגעים אחדים נדחפה האניה בראשה על מדבר חול ברעש גדול ואחרי כן פגעה גם באחורה בסלעי שאיה. החובל נשבר לרסיסים, התורנים התפלצו ונשברו ברעש ורעם, ובנפלם נקבו חורים גדולים במכסה האניה, וכרגע שטפו מי הים ומלאו את כל חללי היציע התכון. עוד רגע וקול רעש גדול ישמע והאניה התפלצה ונשברה באמצעיתה לשנים. כל האנשים אשר היו בחללי היציע התכון ועל המכסה העליונה לראש האניה ירדו במצולות. חלק המכסה העליונה הנשבר מהאניה צלל כעופרת, הוא וכל אשר עליו, בלב ים והאומללים אשר היו ביציע התכון טובעו במים אשר פרצו ושטפו על כל גדותיו. בזמן קצר פחות מרגע ירדו יותר משתי מאות וחמשים נפש אדם חיים שאולה. איום ונורא היה הרגע ההוא, אך לא יכלנו לעשות מאומה. ברגעים נוראים כאלה יחשוב כל אחד דרכו להציל ממות נפשו. אז נטבע גם חלק האניה מאחוריה; חלקה התחתון לא נשבר רק ישב על החול מתחת. אז רעשו והמו גלי הים בשאון דכים על חלק העליון מהאניה והובילו עמהם את נפש כל חי אשר פגשו בדרכם. ואנחנו הנותרים חיים קפצנו אל הספינה הקטנה אשר נדחקה בין שברי התורנים וחביות המים ולא יכלנו להזיזה ממקומה. כן שכבתי בהספינה הקטנה בין המון פגרי אדם וסוף חבוש לראשי בכל רגע, וגלי הים ומשברי' עברו עלי, וחכיתי לאור הבוקר. לקול יללת הנאנחים המפרפרים בין מות וחיים נשבר לבי בקרבי ולא ידעתי נפשי. הלטתי פני באדרתי ופקדתי נשמתי ביד היוצר כל. ככה שכבתי דומם בין מתים ופצועים עד השעה השביעית בבוקר. אז התעוררנו אנכי ועוד אחדים ממהומת מות אשר נפלה עלינו להסיע את הספינה הקטנה ממקומה לעבור בה אל החוף. הה מה נורא היה המראה אשר התראה לפנינו אז! מתחת חביות המים ומבינות לשברי ורסיסי האניה יצאו אנשים כל עוד נשמתם בם נקפאים מקור ועיפים מרעב, וכלם התאמצו לשבת בתוך הספינה הקטנה, אחרית תקותנו. לערך עשרה אנשים נשארו עוד על שברי האניה מפני כי צר להם המקום בהספינה הקטנה. בין הנשארים הייתי גם אנכי. אנשי הספינה הקטנה הבטיחו לנו לשוב מהר מן החוף ולקחת גם אותנו, אך כהגיעם קרוב אל החוף נטבעה גם הספינה הקטנה, ואנשיה ירדו ברגלם והגיעו אל החוף כי לא היו שם המים עמוקים. ומה אבדה תקותנו אנחנו הנשארים על האניה. בראותנו כי אין עוזר התעודדנו לבנות לנו ספינה קטנה משרידי חרבות האניה הגדולה ומלאנו ידינו בעבודה כל היום עד לפנות ערב ואז ישבנו בהספינה הקטנה מלאכת ידנו, ובה הגענו אל החוף ונצלנו ממות. ביום המחרת לפנות ערב באו יושבי האי, אשר שמעו מהאסון אשר קרה לנו, בעגלות והביאו אותנו אל הכפר הקרוב, ושם השיבו באוכל נפשנו אשר לא בא אוכל אל פינו שלשת ימים ושלשה לילות. שם נשארו עד יום התשיעי לירח דעצעמבר, ואז שמנו לדרך פעמינו כל אחד למחוז חפצו.“
"המגיד", שנה שמינית, מס' 4, 27 בינואר 1864, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אניה ספרדית נשרפה בלב ים. – מאמריקה מודיעים: מידיעות קלושות שנתקבלו היום ע"י הטלגרף האלחוטי נראה כי מאה ושלשה נפשות אדם נצולו היום ממות מהאניה הספרדית הבוערת „בעלמעס“, ע"י האניה „פאנאניא“ השייכת לחברת קונארד. אף כי האש היתה שולטת עוד היום באניה בכ"ז חושבים שכל משרתיה במספר חמשים וחמשה יצאו בשלום.
איפה, מתי, ובאיזו אופן התפרצה התבערה על האניה הזו – אין הידיעות המעטות של הטלגרף האלחוטי מוסרות, רק זה נודע שפני האניה היו מועדות לדרום ספרד ועליה היו נמצאים הרבה חמרי הדלקה של צמר גפן וראס, בשעה שהתפרצה האש ובאותה שעה שהגיעה אליה האניה „פאנאניא“ לעזרה ולהצלה.
אבל חושבים שהאסון קרה ביום הרביעי בבקר. יען כי אז הודיעה האניה „פאנאניא“ שהיא נמצאת במרחק 1100 מילים מ„אמבראז לייט“, אבל את האניה „באלמעס“ לא הזכירה.
הידיעה הראשונה על אודות האסון נתקבלה ע"י הטלגרף האלחוטי שבקייטרייס, ניו פאנדלאנד. מתחלה לא חפצו להאמין בידיעה הקצרה האלחוטית הזאת משום שה„פאנאניא“ יש לה רק מכונה קטנה של הטלגרף האלחוטי והיא היתה צריכה להמצא אז במרחק גדול מאיזו תחנה, אבל אחרי כן קבלה גם לשכת „קונארד“ מסוכני ללאיד שכבר מודה תלגרמה המודיעה שהקברניט קאפפער מה„פאנאניא“ הודיע ע"י הטלגרף האלחוטי ע"ד הצלת כל נוסעי ה„באלמעס“ שעדין בוערת אל חוף האי. וכן התלגרמה הוא:
„הפאנאניא“ מודיעה ע"י התלגרף האלחוטי שהיא סוחבת את האניה הספרדית הבוערת „באלמעס“. כל משאה הצמר גפן, הראס, הם אחוזי אש. המצב הוא קשה מאד. כל נוסעי ה„באלמעס“ נמצאים בשלום על הפאנאניא. היא נמצאת במרחק שש מאות מילים ממזרח בערמודא. אודיע לכם כל הפרטים“.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 385, 7 בדצמבר 1913, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ע"ד טביעת האניה „גייזער“ (המובאת בתלג' מנויארק בגליון 178) מודיעים כעת מכה"ע פרטי המקרה כפי שמספרים עדי הראיה שבאו על האניה „טינגוואללא“ לאמר: ביום 14 לח"ז בשעה 4 בבוקר בעת שכל הנוסעים על האניה טינגוואללא נמו שנתם הערבה חרדו פתאם לקול רעש גדול ויקיצו וימהרו לעלות על מכסה האניה ויראו והנה נפגשה אניתם באניה אחרת והתנגשו זו בזו. החוף לא נראה מסביב והבוקר היה בוקר עבות וגשם טורד ירד עליהם. באניה השניה נבעה פרץ רחב באמצע אשר בעדו יכול איש לעבור. דרך הפרץ הרחב הזה יצא אחד המלחים מן האניה ההיא ויבא לאניתנו ומפיו נודע לנו שם האניה ההיא „גייזער“ אשר גם היא קנין החברה בעלת אניתנו. שבעה רגעים אחרי הפגישה טבעה האניה לעינינו ואזנינו שמעו קול יללת המתאבקים עם מר המות ותושיה נדחה מהם, כי לא הספיקה לנו השעה להצילם, כי שלש אניות המשוט אשר שלחנו על פני המים בפעם הראשונה יכלו להעלות אלינו רק 13 נוסעים ושבעה עשר מלחים, וכאשר שלחנו אותן פעם שנית כבר עבר המועד כי כלם כבר ירדו מצולות. אנשים אחדים נהרגו על מטותיהם כי נלחצו החדרים וישברו ויכסו על האנשים במטותיהם. גם מאניה „גייזער“ שלחו על פני המים שלש אניות ההצלה אבל ללא הועיל, כי שתים מהן נשאו על פני גלי הים ונעלמו מעינינו בטרם הספיק איש לעלות בהן והאחת ירדה במצולות לעינינו. אחרי התבונן המלחים על אניתנו נוכחו לדעת כי לא תוכל לשוט הלאה עם כל הכבודה והאנשים אשר עליה, ותעמוד על מקומה ותשמיע קול חליל מכה וקורא לעזרה עד אחרי הצהרים ואז באה אלינו אניה האמבורגית „וויעלאנד“ אשר הלכה לנויארק. על האניה ההיא נסעו אנשים רבים ולא יכלה לקחת מאת אניתנו רק את הנוסעים במספר חמש מאות איש, ואת החפצים לא יכלה לקחת. ונשארו איפא חפצינו על האניה „טינגוואללא“ אשר ירדה עד האליפאקס מהלך מאה פרסאות הים.
"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 183, 26 באוגוסט 1888, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"גרייט איסטרן" בנמל ניו יורק, 1860. מקור: ויקישיתוף
האני' הגדולה הנודעת בשם „לויתן“ אחרי אשר נשלמה לכל משפטה ותשם לדרך פעמיה במים עזים בימים האלו קרה לה אסון נורא. אחת מארובותיה נבקעה ע"י קטור אשר נתבקעה מבעד לצפוניה העליון דרך מוכנת-הקטור, ויתפוצצו חלקי היציע התכונה ותהי לחרדת אלקים. ארבעה אנשים הנצבים אחורי הלהב, מדליקי התנורים נהרגו, וכארבעים אנשים נפצעו פצעי מות. רעש הבקיעה גדול ככה עד אשר הי' בכחו להרוס ולשבר חומות גבוהות ובצורות, רק חוזק בנין צלעות האני' עמד בפני הרעש ולא נחרבו מאומה וכל יודעי הדבר אומרים כי אם קרה מקרה כזה לאני' אחרת שבעולם אז לא נשאר ממנה מאומה רק טבעה במצולות עם שאונה והמונה.
"המגיד", שנה שלישית, מס' 37, 21 בספטמבר 1859, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בליל 8 לח"ז קרה אסון נורא על פני הים השחור. אנית סוחר „וולאדימיר“ של חברת בעלי אניות הרוסית יצאה מבאטום ותשם פעמיה לאדעסא. ויהי כאשר עברה האניה בדרכה לפני טארחויקוט ראו אנשי האניה אור לבן הולך וקרוב אליהם מרחוק. רב החובל נתן אות וישמיע קול חליל וגם צוה להטות את מהלך האניה הצדה, ואולם כבר אחר המועד, כי האניה האיטלקית „קאלומביא“ אשר הלכה לעמתה התנגשה בכח אל צדי האניה „וולאדימיר“ ותך עליה בחזקה ותקוב בה חור גדול וגם הכניסה בו את ראשה. האניה „וולאדימיר“ החלה לרדת מצולה והאניה „קאלומביא“, לפי דברי עדי ראיה, התאמצה לחמוק ולעבור מבלי תת עזרה להאנשים היורדים מצולה. מקצת חובלי האניה „וולאדימיר“ באו בעת שהתנגשו האניות אל מכסה האנית „קאלומביא“ ויתאמצו להוריד משם אניות שיט להציל את אנשי אניתם, ואולם חובלי האניה „קאלומביא“ הפריעום מעשות חפצם זה. האניה „וולאדימיר“ טבעה במצולות ים אחרי רגעים אחדים ומקצת חובליה והאורחים אשר נסעו בה נמלטו ממות בעזרת אניה אחרת „סינעאוס“ אשר באה אל מקום האסון עפ"י מקרה. המוצלים הובאו לאדעסא, וחמה עזה שפוכה שם על האניה „קאלומביא“.
אחד המוצלים יספר ע"ד האסון כדברים האלה: באניה הזאת ירדו אורחים רבים מבאטוס וביניהם הרבה נשים. עד חצי הלילה ישבתי על מכסה האניה ואתענג על מראה הלילה הבהיר בשחקים. ויהי אחרי שכבי על מטתי ואנום שנתי. בשעה ½12 הקיצותי פתאם לקול רעש גדול ותנועה חזקה אשר נעה האניה. נבוכותי מאד ולא אדע מה זה ואמהר לקום וארוץ החוצה אל מכסה האניה. שם מצאתי המון אורחים אשר רצו רצוא ושוב הנה והנה במבוכה נוראה ויללת נשים עלתה השמימה. קראתי בקול גדול בשם קרובתי אשר נסעה עמי ואין עונה, כי צעקת האנשים ויללת הנשים הרעישו את האזנים מבלי שמוע. פתאם כבה מאור האיליקטרון והחשך כסה את פני האניה.
– אל קדמת האניה! – נשמע קול פקודת רב החובל. ונדחק איש את רעהו ללכת קדמה ונרמוס ברגל על האנשים אשר נכשלו ויפלו בדרך.
כאשר באנו אל קדמת האניה חרדנו חרדה גדולה בהרגישנו כי האניה יורדת מטה ואך לאשרנו לא מהרה לשקוע ותרד לאט.
אינני יודע מה היה לחברי האורחים שהיו עמי אז ואין די מלים בפי לספר כמו את רגשות נפשי אני בעת ההיא בראותי את המות פנים אל פנים ובכל רגע חכיתי כי למשנהו יכסוני גלי הים…
פתאם וחדשה נהיתה: האניה כמו נחלקה לשנים. החצי אשר עמדנו עליו התרומם למעלה והחצי השני נשקע במצולה. אינני זוכר מה היה עמי במשך רגעי מספר. אך אח"כ והנה קר לי ואנכי שוחה בים. אז ראיתי והנה ארגז צף אצלי, ואתאמץ ואחזיק בו בשתי ידי וכה שחיתי בים כחצי שעה. גם חברי אשר נסעו עמי יחד עשו כן ויחזיקו בקרשים וחפצים שונים אשר שחו על פני המים. במרחק צעדים אחדים ממני ראיתי אחד פקידי הצבא אשר ירד מצולה וגם אשה אחת טבעה לעיני. בין כה וכה ואנית שיט קרבה אלינו וימשוני מן המים כל עוד רוח חיים בקרבי…
באניה „וולאדימיר“ היו 140 אורחים, ושבעים מהם טבעו בים. בין המוצלים נמצא נער בן שמונה שנים אשר אביו, אמו ואחותו טבעו בים.
"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 150, 17 ביולי 1894, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 