מכתבי סופרים
ירושלים יום ה', בשעה העשירית לפני הצהרים, י"א אד"ר תרנ"א.
זה כשעה אשר העציבה אותנו שמועה תלגרפֿית מיפו, כי האניה הרוסית טובעת בים הגדול ים התיכון, אצל יפו, יען כי נסדקה על יד אלכסנדריא של מצרים, ותרב המהומה פעה"ק, ובית הכנסת הגדול בית יעקב נמצא מפה אל פה מבני ישיבת עץ החיים ושאר אנשי העיר, ובראשם הגה"ג מוהר"ר שמואל סלאנט נ"י והרבנים הגדולים גבאי התלמוד תורה והישיבה הנ"ל, ויתפללו אל ה' ויריעו בחצוצרות וקול שופר כי ירחם ה' ויחלץ את האניה וכל אשר בתוכה ממצולות ים, וכן גם התפללו בבית מדרשו של הגאון הגדול מוהרי"ל דיסקין נ"י, ועוד בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות, וצופים אנחנו להתבשר כי הציל ה' את כל האנשים באי האניה הזאת. במכתבי הבא אודיע סוף דבר.
ח.מ. מיכלין.
* * *
מכתבי סופרים
יפו, י"ב אד"ר. – שני מחזות חזינו השבוע, האחד משמח לב והשני מדאיב נפש. אמנם משניהם למדנו כי אחדות ואהבת הטוב והרצון לעזור איש לרעהו שוררות בין ב"י יושבי העיר כחדשים כישנים, וזה דבר המחזה האחד:
[…]
עברו שני ימים והנה קול הקריה הומה, קול ענות נשמע מאפסים. וכל העם שמו פניהם לחוף הים מול הקאראנטין וזה הדבר:
"להאניה הרוסית "Чихачевъ" בלכתה מאלכסנדריא ליפו קרה אסון בהיותה רחוקה מיפו כשתי שעות ונקב גדול נבעה בה. המקרה קרה בליל יום החמישי, הים היה סואן ברעש וגליו הרימו מעל האניה ראשם ויהיו המים באים להאניה ממעל ומתחת, וסכנת מות נשקפה לכל הנוסעים. לשוא היה עמל החובלים להוריק המים שגאו בהאניה ויכבו גם אש המכונה, ועוד מעט והאניה ירדה מצולה, בראות מפקד האניה כי האניה אבדה ויאמר להציל למצער את הנפשו, ויחתור בכל עז להיבשה ובקרבו אל החוף השכיל לדחוף האניה להביאה על שן סלע למען לא תשקע תחתיה וחפצו עלה בידו.
עוד העם מרוח על משכבו, והנה קול חצוצרה, קול כלי התותח מהים, ולא עברו רגעים רבים והעם התאסף אל החוף, והים סוער ואין לקרבה להאניה באניות קטנות, כאשר יעשו תמיד. לבעלי בתי האורחים הגדולים, נמצאו חובלים אשר שמו נפשם בכף ויורידו הנוסעים במדרגה הראשונה והשניה באניה קטנה, ובכל רגע נשקפה סכנת מות להחובלים ולהנוסעים אך איך שהיה הנה באו בחיים להחוף, ובין כך האיר היום ויבא העם כלו מקטן ועד גדול לראות במחזה ולהציל את יתר הנוסעים. פקידי הממשלה והקיימיקאם בראשם ירדו הימה עד מקום שיכלו ללכת, ויביאו עמם כל בעלי האניות הקטנות, וגם הקונזול הרוסי עמד אצל החוף בין יתר האנשים, ויחלו להוריד הנוסעים באניה קטנה, וירדו שמנה אנשים ועמהם החובלים בעלי האניות הקטנות. חרד לב הרואים – לא הנוסעים כי הם היו כמתים – גברה מרגע לרגע, בראותם הגלים נלחמים עם הנוסעים, ובקרוב האניה הקטנה קרוב להחוף גברו ידי הגלים ויהפכוה על פניה קרוב לאחת האבנים אשר תרים ראשה מהים, ראש אחד המלחים נתרוצץ, ורעהו גם הוא מפרפר בין החיים והמות ויתר הנוסעים נצולו בידעם לשחות, ויוכחו לדעת כי לא באניות יובאו הנוסעים שבהם טף ונשים שלא ידעו לשחות.
וימצאו עצה למתוח חבלים האניה עד החוף ולסחוב האנשים בתפשם בחבל סחוב והבא להחוף ויעשו כן. שר העיר עומד בתוך הים ומחזק ידי העובדים, והם עובדים סוחבים ומביאים אנשים להחוף. ויהי כבוא החכם הנכבד ה' בן טובים הי"ו וימצא העובדים חלשים ורפי כח, והמובאים מהאניה חצים כמתים, וימהר ויצו להביא שתי תיבות קאנייאק ויחלק לכל איש ויחליפו האנשים כח, והמתעלפים מקצר רוח פקחו עיניהם. כה עמלו עד חצי היום, ולאחרונה השכילו לקשור אניה קטנה בחבלים ולהוריד בה יתר הנוסעים וירדו.
כעשרים נפש היו ב"י, וכמאה וחמשים מספר כל הנפש שהיו באניה. היהודים הובאו לבית ועד הפועל, שמה קדמו פניהם במים חמים וביי"ש, ורופא ועד העיר הד"ר הנכבד ה' שטיין מהר לבא שמה ויבקרם ויתן סממנים לאשר דרוש לו, וגם לאחד הנוסעים שהבהלה העבירתהו על דעתו נתן צרי וירפאהו, ובני ועד הפועל ואנשיהם שומרים על הבאים, מחיים נפשם, ומביאים להם אכל וממלאים כל מחסורם בלב מלא רחמים ובנפש חפצה, ובעת האסף העם לראות בהצל את הנוסעים השכיל ה' בן טובים ועמו עוד נכבדים לקרא נדבות לטובת הנצולים שכל הונם הלך הימה, ועוד לא נדע סכום הכסף שקבץ לטובת האמללים האלה.
לעת ערב נפקדו הנוסעים היהודים וכנראה לא נפקד מהם איש, ויאמרו אחדים מב"י ללכת לראות בין הרוסים הבאים גם הם ואשר הובאו לבית האורחים של הרוסים לדעת שלומם גם הם, וילכו ויבאו ל"דיר איל רוס" ששמה גם בתי הפקודות של הרוסים וימצאו שמה כל הרוסים מוטלים עיפים ויגעים וימהרו ויקנו לחם וציטראנין ויי"ש לרב מאד וכל מאכל אשר יאכל וישלחו שמה ויחיום, והיום בבקר פגשתי חבל רוסים מהבאים אמול עומדים ברחוב וסביב להם המון רב והמה מספרים כל הקורות אותם ואשמעם מזכירים שם "יעווריי" פעמים אחדות ויתרגם לי אחד השומעים לאמר: "היהודים הם עם החמלה עם הרחמים, הם החיו נפשותינו, ולהם אנו חייבים להודות ולעולם לא נשכח פעולתם בהשיבם אותנו לתחיה" ויגדל ויקדש שם ישראל בין העמים.
מי שלא ראה את הנוסעים בהסחבם בחבלים מהאניה ופניהם הלבנים כלבנ הת ורגליהם המועדות בבאם היבשה לא ראה מחזה מעציב מימיו, ומי שלא שמע תהלת ה' מהנצולים לא שמע שמחה ותהלה מימיו. אחד הנצולים ספר לנו לאמר: "נבהלתי ונשתוממתי בעמדי על האניה ומבלי משים ישבתי אל קיר האניה השבור, ותבא זרמת מים ותסחבני הימה, ורגעים אחדים טלטלוני הגלים ולאשרי השיבוני בזעפם להאניה וישליכוני שם, ויהי בנסוע האורחה הראשונה באניה הקטנה ואהי אני בין הנוסעים, ותהפך האניה ותפול עלי ולא אדע נפשי איך נצלתי", מקרים כאלה יספרו רוב הנוסעים ואזננו לא תמלא משמוע, והודות לה' כי פיהם המדבר עמנו.
יעקב גאלדמאן.
* * *
מכתבי סופרים
ירושלים יום ט"ו לחודש אד"ר.
במכתבי העבר מיום ה' י"א אדר הודעתי את השמועה המעציבה כי האניה „צ'כאצאב“ הרוסית צוללת במים אדירים על חוף יפו, עפ"י ידיעה טעלגרפית משם. אחרי חצות היום באו ידיעות רבות ושונות. טעלעגרמא אחת הודיעה כי הצילו את האנשים, והשנית הודיעה כי הצילו את הפאסט, השלישית כי האניה כבר נשברה, הרביעית הודיעה כי העיר יפו תרגז ותרעש מרוב מהומה ומבוכה, החמישית הודיעה כי אם אנשים רבים צללו בים ובעמל רב הצילום וימישום ממים אדירים, באחת כל עצמותינו רחפו ממגור בלי דעת קשט דברי אמת מה זה ועל מה זה, בעינים כלות יחלנו ליום הששי אשר בו יבואונו מכתבים כתובים מבררים דבר לאשורו. שנת בני ירושלים נהייתה עליהם וישבעו נדודים כל הלילה, כי חשבו אשר גם מבני ירושלים רבים הם על האניה ואיש איש חרד לקרובו ושאר בשרו. כל היום עבר בתפלות וזעקות בתרועת שופר כדין ספינה המטורפת בים. כה עבר עלינו כל היום ההוא בעינים כלות ומיחלות עד אשר נבקע שחר היום הבא, ויהי בקר יום הששי, אשר אז שמענו קול מרכבו מרקדות ועגלות צב. בלב נפעם נגשנו לדרוש על מצב נוסעי האניה, אבל לא יכולנו הצל מפיהם דבר אמת, ורק זאת פתחה אזננו לשמוע כי כל האנשים נצולו. האניה כבר נסדקה באלכסנדריא של מצרים, ושם תקנו בדקיה, אולם הים היה סוער וסואן ברעש, שיא דכיו היה ברום עשרים רגל ויותר, וע"כ היה רב החובל ממהר להוליך את ה אניה למהר ולהחיש בואה ליפו, אבל היורה התפוצץ! וע"כ חזק רב החובל את כן התרנים ויפרוש נס, ויעזוב את המכונה, ואז לא בידו היה טובו, ובחשכת הלילה דאתה האניה כעל כנפי נשרים עד בואה אל החוף אשר אז לא השתמר רב החובל ותדחף האניה על האבנים הגדולות הנטועות על החוף ותהפך על פניה, אל עבר פני הים ולא אל עבר פני העיר, והגלים האיומים פתחו לועם לבלוע כל היקום חיים, ונורא היה המחזה איככה אנשים נשים וטף תלו עצמם על החבלים והקורות להנצל ממים רבים אשר כסו פני מקום מושבם, עד שמים עלתה צוחתם, והעיר יפו רגזה ותרעש מאד, כל יושבי העיר נקבצו אל החוף ורבים הפילו עצמם אל מי הים לשוח ולעבור עד האניה, אבל תם לריק כחם, וייגעו לבהלה, אחד היונים נפץ ראשו על הסלע וימת, סירות דוגה נשברו ותהפכנה על פניהן, כי הים זועף מאד. שני יהודים מהנוסעים, אשר אינם בשיריר בטנם הראו עוזם וגבורתם בהפילם עצמם הימה וילחמו ויאבקו את הגלים הנוראים ואת הרוח הגדולה וכל עוד נפשם בם באו ליפו, והמות היה נוכח עיניהם, רק בעמל רב הגידו לפני מושיהם כי נשים ובנים להם על האניה, ואח"כ התעלפו, שעות אחדות עברו בלי עשות תושיה, אחרי כן טכסו עצה וימתחו שני חבלים עבים וגדולים מתורן האניה עד החוף, ועל ידי גלגל הורידו בספסלים את יושבי האניה, ובהתגלגלם כה על החבל, בין השמים ובין מי הים, היה אך כפשע בינם ובין המות, אבל בחסדי ה' לא נעדר מהם איש, ואח"כ שקט מעט הים מזעפו, וינסו מלחים אחדים לעבור עם סירותיהם אל האניה, ויורידו ממנה נוסעים אחדים, אבל אח"כ חתרו בכל עז לשוב אל היבשה ולא יכולו, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, הסירה חגה ותנוע עד כי נהפכה על פניה ויצללו נשואיה במי הים אבל הגלים כבולעם כך פולטם, וכן השליכום עוד הפעם אל הסירה וכן פעמים אחדות עד כי חשו לעזרתם עוד סירות דוגה ויצילום, ויהודי אחד מעוצם מצוקותיו שמה נטרפה דעתו, ויחל לרנן ולשיר ולצאת במחולות. כל החפצים והסחורות נאבדו, האנשים נצולו ערומים ויחפים כביום הולדם. על חוף הים עמדו רבים מאחינו וקאָניאק (Cognak) ובשמים בידם להשיב נפש האמללים ונאסף אז ביום ההוא ביפו בלבד מיהודים וא"י סך שמונה מאות פראנק. הקאימיקאם ביפו עמד על רגליו כל העת ההיא, ועפ"י פקודתו השליכו אנשים רבים נפשם מנגד להציל מטים-למות מרדת שחת. ועד השעה השמיני אחר הצהרים היו ידי אנשי יפו מלאות עבודה להציל ולמשות אנשים נשים וטף מגלי הים. אח"כ הציג הקאימיקאם שומרים על האניה לבל תהיה לבז. ואז ירד רב החובל גם הוא אבל וחפוי ראש, ויגש אל כבוד ציר ממשלת רוסיא שם שני צרורות. אח"כ עמדו למנין, והודות לה' כי כי לא חסר מהם איש. ידיעות אחרונות טרם השגנו.
ח. מ. מ.
"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 44, 4 במרץ 1891, עמ' 2; מס' 45, 5 במרץ 1891, עמ' 2; מס' 51, 12 במרץ 1891, עמ' 3 (ידיעה זו התפרסמה גם ב"מחזיקי הדת", 22 במרץ 1891, עמ' 6). העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
Чихачёв, Chikhachov
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 