עוברי בעמק הבכה
אסון איום ונורא קרה לאנית קיטור „קאָלומביא“ היורדת להוביל בני אדם לאסטראליען, כפי שמספר מכ"ע „גארטענלאבע“. ביום 15 לדעצעמבער הכינה לדרך פעמיה מחוף איי אמבאָנע לעבור ארחות ימים לארץ אסטראליה, באמצע הדרך יצאה אש לוהט ותאחז בכל קצותיה ותהי לשרפה מאכלת אש והאנשים אשר בה כשלש מאות נפש עד איש ואשה נשפטו באש ובמים ויאבדו מתוך הקהל ואך מתי מספר נמלטו ממנה. ואלה הנמלטים ספרו מראה עיניהם אשר ראו את החזיון הנורא הזה תסמר שערות השומע.
אחד מן הנמלטים יספר לאמר: ביום 25 לדעצעמבער אחרי אכלי את לחם הצהרים עליתי על היציע ממעלה בתקרת האניה, ואתהלכה לשיט לרוח היום, ולהשתוממותי שמעתי קול זעקה מירכתי האניה קורא אש! אש! הסיבותי פני וארא גאות עשן מתאבך מתוך האניה, ורב החובל רץ כמשתגע וידיו אוחזות לגוז ראש ולמרוט שערו ממבוכתו הנוראה וצועק לאמור הה! אבדנו כלנו אבדנו! ובדבריו אלה רץ בחפזון אל קצה האניה ולא ראיתיו עוד כי נעלם מעיני. אמרתי ארדה נא אל חדר מעוני לקחת מלתחתי ויתר חפצי אשר לקחתי עמדי, אך לשוא! כי אנשי האניה עלו כנמלים דחופים ואצים מפתח האניה העולה למעלה על היציע וירוצו בחפזון אל הספינות וסורות דוגה הקשורים אל האניה להצלת נפשות, וכן הצליחו כמו עשרים איש לשבת אל אחת הבורניות וישיטו בה עד קרוב אליהם אניה אחת גדולה באה מרחוק. גם אנכי חשתי מפלט לי באחת מן האניות הקטנות, אבל הייתי כנס מפני הארי ופגעו הדוב, כי כלנה מלאו אנשים מפה לפה, ואמהר להמלט אל קצה האניה המלאה אדם רב ואיש את רעהו דחקו להמלט מפני להבות אש המתמלטות מקרב האניה החוצה, וכה מלאו את קצה האחרון וראשון ראשון נפלו למצולת ים ותכס עליהם שטף התהום, אנכי עמדתי בתוך ההמון וההמולה הגדולה ועיני רואות המונים נופלים לים מימיני ומשמאלי, ומי ישער את האימה הנופלת עלי! – אחרי רגעים אחדים צלחה בידי ובידי אחרים לאחוז בחבלים הקשורים סביבות התורן ונעמוד הכן על מקומנו תלויים בין השמים והארץ שתי שעות, בין כה וכה והלהבה התפשטה ותאחז מסביבותינו ומתחתינו עד כי כמעט אחזה בכנפות בגדינו ועיננו רואות וכלות ואין יד להושיע, ונרד מן החבלים ונטבול שלמותינו במים להאריך חיינו על רגעים אחדים, מפני האש הגדולה אשר היתה מעבר האניה השנית לא יכולנו לראות את הנעשה בקצה האחר. בעת הנוראה הזאת לא נשמע עוד קול החובלים ומנהלי האניה, חדלה צעקתם אשר צעדו להשקיט את המהומה, ותחת אלה הקולות נשמעו קול יליל ההולכים לאבדון ובאים באש ובמים.
הה! תקצר לשוני מספר כל אשר חזיתי, לבי יתר ממקומו בזכרי ומעוף צרה תסובבני, אחרי עבור שתי שעות והנה שני שלישיות אבדו לנצח ויאבדו והלהבה גדלה והתגברה ותבוא עלי כשור מתהלך אל מקום עמדתנו עד כי ראיתי שאין לאל ידינו להמלט מהיות לברות למלתעות האש. – בראותי כי קרב קצי, לקחתי חבל וקשרתיו קצתו האחד בטבעת הדבוקה בדופן האניה ואת קצהו השני ברגל ואוחז את החבל בידי ואוריד את עצמי אל תוך הים, ויהי כאשר קרבתי אל פני המים, והנה חמשה אנשים אחרים אחזו גם הם בחבל אשר ירדתי עליו וירדו גם המה אלי ויאחזו בכנפות בגדי אך נדחקו ממקומם מאחרים הבאים אחריהם ויפלו אל תוך המים מבלי שוב עוד. שלש שעות נתליתי בין המים לשמים ובמשך העת הזאת נפלו עלי אנשים מימיני ומשמאלי, מקצתם חיים וברואים ומקצת שרופים באש כסוחים וכלם יחד טבעו במצולות גחלים ואודי אשר ועצים לוהטים עלי נפלו עד אשר עזבוני כחותי לאחוז עוד בחבל, ואחרי פקדי את רוחי ביד ה' נטשתי את החבל ואקפוץ אל תוך הים והחילותי לחצות גלים ולשחות אל המקום אשר ראיתי את האניה הגדולה מרחוק באה, ואחרי אשר שחיתי משך רגעים אחדים באה לקראתי ספינה קטנה הנשלחה מאניה הגדולה להציל נפשות, והובאתי אליה בחסדי החונן ומרחם, ואחריה באו עוד אניות קטנות לעזרה אל מקום התבערה להציל נפשות האובדות התלויים על התורנים והחבלים, אך חובל הספינות יראו מגשת אליהם מפחדם פן יקפצו ברעש פתאום ויכבידו על האניות רב מאשר בכחם ויהפכוה על פניה ע"כ הצילו רק את המפרפרים בין מות לחיים בין גלי הים, ולאט לאט רצו ושבו האניות הקטנות ויצילו את החיים עוד, והאניה „קאלומביע“ עלתה כלה על מוקדה ולא נשאר ממנה זכר ושארית.
סבת האש כפי הנשמע יצאה מעשן זפת שדרך הספנים לעשן בנאות האניות לטהרן מריח הים ועפוש האויר, כי אחד החובלים נשא כלי הזפת ואיש אחר אחז בידו מטיל ברזל לוהט מאש, ופתאום אחזה הלהבה בהזפת אשר נצת מברזל הלהוט. מזה באה הצרה וקץ לחיים מאתים בני אדם.
"מחזיקי הדת", שנה אחת עשרה, מס' 8, 17 בינואר 1889, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 