אנית הקיטור הבריטית פאלמאס אשר שבה מניוא ארלעאנס לליפערפאל הצליחה להציל תשע ושמנים נפשות אדם. אנית הקיטור הצרפתית מארסיליא אשר נסעה מצרפת לניוא ארלעאנס ועליה ארבע ותשעים נפשות אדם, בהן י"ט נשים וג' ילדים, נשברה בלב ים אוקייאנוס, בעת סערה גדולה, ונשברה, ומכל העוברים בה לא הי' נשאר אף אחד, לולא חסדי ה' אשר גברו על האומללים האלה והאניה פאלמאס עברה ברגע ההיא על מקום האסון, ומלחיה וחובליה מסרו נפשם להצילם. הים סער למאד, ושלשה ועשרים אנשים אשר ירדו ראשונה באניה קטנה לגשת אל האניה פאלמאס נפלו כולם אל הים, כי נהפכה האניה הקטנה וגלי הים שברוה לרסיסים, ויצליחו המלחים להציל שמנה עשר מהם, וחמשה נטבעו, ואת האנשים הנותרים על האניה הנשברה הורידו בחבלים ויעלום אל האניה פאלמאס אשר הביאתם להעיר ליפערפאל.
"חבצלת", שנה עשרים וארבע, מס' 14, 5 בינואר 1894, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(האמבורג) מקרה נורא קרה פה ביום ב' שבוע זה. אנית המשא „עקספעדיענט“ התנגשה יחד את אנית הקיטור המלאה אנשים „אלטונא“, והאניה האחרונה הזאת נשתברה ויושביה נפלו המימה. אך זועה היה המראה איך האנשים הנטבעים מתאבקים עם מר המות להציל את נפשם ולמצא איזה מפלט. כשלשים איש טבעו במצולוות, רובם פועלים בעלי אשה ובנים, ויהיו לברות לגלי המים הזדונים. רבים נפצעו פצעים אנושים ורבים נצלו באופן מוזר, כי מגודל רחיפת ההתנגשות התרוממו מעלה ויושלכו על אחד תלולי עפר אשר בקרבת מקום האסון, וינצלו. מספר נכון מהנטבעים טרם נודע עוד. מנהלי שתי האניות הובאו אל בית הכלא. האניה הנשברה „אלטונא“ נהרסה כליל ואחרי חמשה רגעים להשברה ירדה מצולות.
"חבצלת", שנה שלושים, מס' 18, 9 בפברואר 1900, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הקיטור הבריטי „וואודרוף“, אשר הלכה מהאמבורג לטשארלסטאן, פגשה בדרכה ביום 31 אויגוסט מאתים וחמשים פרסאות מהעיר הנזכרה אחרונה ברפסודה קטנה, אשר עליה ישבו שני אנשים. רב החובל מילבורן שלח אניה קטנה ושני האנשים הובאו על האניה. שני האנשים האלה היו יתר הפליטה מן הספינה הנורוויגית „דראָט“ אשר נשברה ביום 15 אויגוסט לרגלי סער המתחולל אשר עבר עליה בהיותה בדרכה מפאסקאפולא לבואנוס איירעס. שמות שני האמללים האלה הם אַנדרערזאן וטהאָמאַזאָן. אנדערזאן נשתגע מרוב המצוקות וינשך בשניו את רעהו טהאמאזאן ויעש בו חבורות ופצעים נוראים.
אנית הקיטור האשכנזית טיטאניה כבר הצילה ביום 22 אויגוסט את אחד המלחים מן הספינה „דראט“ הנשברה, אשר מצאה אותו נלחם בשארית כחו עם משברי הים, ותביאהו לפילאדלפיא. הוא ספר אשר רב החובל של הספינה „דראָט“ עם שבעה מלחים נטבעו כאשר נשברה הספינה, ושבעה מלחים אחרים עם הפקיד העומד בראשם, הצילו את נפשם על חלק אחד מהספינה הנשברה, אולם גם חלק הספינה הזה נשבר לשנים, ששה מלחים נשארו על חלק אחד והוא עם הפקיד נשארו על החלק השני, והם התרחקו תמיד יותר ויותר מששה חבריהם האחרים. ביום הרביעי לשבתם על חלק האניה השבורה קצה נפש הפקיד בחייו ויקפוץ אל הים והוא, המלח, נצל מהאניה האשכנזית.
טהאמאזאן מאשר את דברי המלח הנזכר אשר הוא עתה בפילאדלפיה והוא אומר אשר אחד מששה המלחים נשתגע וקפץ אל הים. שני מלחים אחרים לא עצרו עוד כח להחזיק בידם את הרפסודה (חלק הספינה הנשבר אשר התרחק מחלק הספינה אשר עליו נמצאו הפקיד והמלח אשר בפילדלפיה) והם נפלו אל הים ונטבעו ונשארו רק שלשה מלחים, הוא עם אנדערזאן המשוגע עתה, ומלח אשכנזי אחד, והם כמעט מתו מרעב וצמאון והם גמרו אומר ביניהם להפיל פור, מי מהם יהרג כי יהיה לברות להשנים האחרים, והגורל נפל על המלח האשכנזי ושני חבריו נפלו עליו ויהרגוהו וימוצו את דמו מעורקיו. מיד אח"כ נשתגע אנדערזאן והוא נפל עליו וינשך בשיניו את פניו וחזהו ונוראה היתה המלחמה בין שניהם וטהאמאזאן הוכרח כל רגע לעמוד על נפשו עד כי כחותיו עזבוהו את המשוגע וטהאמאזאן ראה את עשן ארובת האניה „וואודרוף“ וההצלה באה. הוא וחברו המשוגע הובאו אל בית החולים בנויארק. ציר נורוויגיה יעשה חקירה ודרישה בדבר הזה.
(הפסגה)
"חבצלת", שנה שלושים, מס' 4, 13 באוקטובר 1899, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בחודש מערץ העבר נאבדו אניות רבות מספרם: קיטור 19 מהם 14 לענגלאנד, 2 צרפת, אמעריקא, 1 בעלגיא, איטאליא. ספינות הרוח 221, מהם לענגלאנד 83, צרפת 31, אמעריקא 22, נארוועגיא 19, אשכנז 18, הוללאנדא 10 דענמארק 9, איטאליא 7, שוועדען 6, ארץ יוון 5, אוסטריא 4, רוסיא 3, ספרד 2, בעלגיא 1, תורקיא 1. במספר הזה נכללו גם 15 אניות אשר רק לפי שעה לא נודע מקומם איה.
מקאלקוטא מודיעים כי האני' ארראקאן טעונה בגחלים משיעלדעס לבאמבייא נשברה על הים.
אחת מספינות הקטנות עם שלשת אנשים ושני נערים נמצאה על לשון ים ערבי. הניצולים ספרו כי אחרי אשר שברה האניה והצילו עצמם תוך ספינה הקטנה ההיא ושטו על ים הודו 22 ימים בלי מזון וצידה רק על 10 יום וביום 9 מערץ כזית לחם וטיפת מים האחרוני תמו ובכל זאת חיו עד 20 מערץ (עת נמצאו) בלי אכילה ושתי' רק בלעיסת עור נעליהם אשר ברגליהם וקצת דגים מרים אשר מצאו. טיפת דם אם יצאה בהתנגף עור בשרם שתו לצמאם. –
ואחרי ככלות הכל הפילו גורלות לשחוט אחד מהם עבור הנשארים, אך הראש אשר לספינתם מיאן להסכים לזה. מה גדלה שמחתם כאשר ניצולו וברוב אהבה נשקו איש את רעהו.
"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 27, 8 ביולי 1874, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים והמשא Elbe. צילום על גלויה. המקור: ויקישיתוף
אניה עלובה
בטח כבר הרגיזה השמועה הנוראה מאסון האניה עלבא את כל יושבי תבל ארצנו, האניה הגדולה והחדשה כלה מקשה ברזל עשת אשר יצאה ביום 29 העבר לפנות בוקר מחוץ ברעמען בהיות ערפל למסך על פני הים, ותבא אנית גחלים לקראתה ותפגשנה שתיהן ומחוזק הדחיפה מחצה האחרונה את הראשונה ובעוד עשרים רגעים טבעה העלבא במצולות מי ים הצפוני (נארדזעע) ומן שלוש מאות וששים הנוסעים עליה לא נמלטו רק תשעה עשר נפש ויתרם צללו כעופרת במים אדירים, ואם אמנם ארבע סירות דוגה (באאטען) נקשרות היו אל האניה לא יכלו מלט מהם רק צנה אחת אשר בה מצאו מפלט מתי מספר אלה, והשלש צנות טבעו גם הנה עם האניה, אנית הגחלים אשר הכתה את העלבא חרם כמו קלעה אל כיור אש העלבא ובעוד רגעים אחדים ירדה תהומה מבלי השאיר עת להציל יותר, ואל האסון הנורא ההוא נלוה גם רוח סערה נורא מאד והגלים התנשאו כמו הרים גבוהים, וישליכו את העלבא מדחי אל דחי כמו כדור, ואם אמנם רב החובל אשר על העלבא נתן אותותיו בכל רגע בירית כדורי תותח למען ישמרו חובלי אניות אחרים מפגוש בה, אבל אנית הגחלים לא שמעה לקול האותות ולא שמה לבה, ותלך הלך וקרב, ותט בכח על העלבא ותקוב חור גדול בחדר המכונה ותשבר את היורה וכרגע נתמלאה האניה מים, והנוסעים רבם ככלם נמו שנתם ולא ידעו מכל הנעשה; ברגע המהומה והמבוכה נסה רב החובל לצוות על המלחים לפתח את מוסרות הצנות מן האניה להושיב בם את הנוסעים, אבל מפני הקרח הנורא היו החבלים נקפאים כאבן מבלתי יכולת לפתחם ולהפרידם מן האניה.
לספר את כל הפרטיים אשר מרבים מכה"ע לספר ממקרה המבהיל הזה ברגעים האחדים אלה, קצר הגליון מהשתרע עליו, ואמנם נכון לדעת כי בין הנטבעים האלה, כפי רשימת בעלי האניה, מצאו גם שמונים ואחד ילידי אסטרייך קברם, ורק אחד נמלט לחיים איש בעהמען. 81 נפשות אנשים ונשים וטף רבם נודדים לאמעריקא בתקותם להמתיק להם שנותיהם בנעימים היו לברות לתניני הים, ומהם ארבעה ילידי וויען, 12 בעהמים, 52 גאליציונים, וארבעים מאונגארן, (ומשמות הטבועים יש להכיר כי נמצאו גם יהודים רבים בתוכם.) האיש הבעהמי הנצל ממות העיד לפני המשפט כי חובל העלבא ומלחיה יחד הרפו ידיהם בהצלת האניה הטובעת, ומרפיון רוחם הגדיל האסון עשרת מונים, כי מרגע השברון ועד השקע העלבא כלה ארכו חמשה ועשרים רגעים, ובכל אלה הרגעים לא עשו חובלי האניה דבר לטובת הנוסעים כי אך על נפשם דאגו למלט, ולא שמו לבם להציל, ומרב החובל ועד משיק התנור לא יאתה לה שם „יורדי הים“ כי לא דבר קשה היה במשך 25 רגעים להביא סדרים בצנות הקטנות למען הציל עם רב, אך כלם יחד נואשו מרגע הראשון מדאוג לכל הנפשות האלה, וכן העיד עוד איש אחד כי החובלים והמלחים חטאו בנפשותם ונפשות האומללים.
"מחזיקי הדת", שנה שתים עשרה, מס' 8, 8 בפברואר 1895, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות עברית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום ה' חוהמ"פ (י"ט ניסן) קרה אסון גדול על תעלת הים אשר בין קאלליי והאַור. אנית הקטור סטעללא אשר עברה ביום ההוא את התעלה, ותעביר אנשים רבים בני בריטניא, מצרפת לבריטניא, ירדה במצולות לפתע פתאום, כי התפוצץ היורה והאניה נשברה ומים רבים פרצו אל תוכה. כמאה איש ירדו במצולות וכמאה נצולו באניות קטנות. בין הנוסעים האומללים באניה הזאת נמצאו שלשה יהודים, תושבי לאנדאן, האדונים עדוארד אבינגער, יצחק היילבאָדן, וגיסו אברהם כהן. האחרון ירד במצלות עם האניה האובדת, ושנים הראשונים נצולו, באניה קטנה אשר היתה מלאה אנשים ונשים רב יתר מאשר תכיל, וחמש עשרה שעות התנועעה בין גלי הים, וסכנת מות רחפה על פני כולם, עד אשר שלח מפקד המבצר בשערבורג מלחים וחובלים מבני צבא הים, ויצילו את האומלים האלה כל עוד נפשם בם.
"חבצלת", שנה עשרים ותשע, מס' 27, 14 באפריל 1899, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האניה „מלכת אירלנדיא“ של חברת „קאנאדיאן פאסיפיק“ מהיותר גדולות ומשובחות שבעולם, ששטה מנמל קוועבעק בקנדא לאירופא עם 955 נוסעים ו-432 פקידי' מלחי' ומשרתי', בשעה השני' ומ"ה רגעים אחר חצות ליל ועש"ק במדבר ד' סיון, פתאום, לרגלי הערפל שכסה אז את פני הים, פגעה בה אנית-המשא „סטורסאד“ שהתפרצה בכח עצום מאד בראשה החד לתוך דופן ארכה של „מלכת אירלנדיא“ (שהגיע למאתים מיטר) ותפרץ בה פרצה גדולה שדרך בה חדרו תיכף המים בשפע רב ועצום כל כך, עד שהטלגרפיסט האַל-חוטי בשמעו מהמוכנאי צוחה יאושית: אבדנו כלנו אבדנו!… לא הספיק עוד לטלגרף כ"א המלים האלה: „הצילו אותנו הטובעים“!… ואחרי רגעי מספר, בטרם עוד הספיקו לבא אליה שתי האניות „ליידי עוועלינא“ ו„עווריקא“ שקבלו הטלגרמא בהיותם קרובים אליה ביותר, ירדה תהומות, כמעט באותו מקום שבו נטבע לפני שנתים ה„טיטאניק“, ולא נצולו ממנה אלא 403 נפש והשאר 984 טבעו עמה בהיותם שקועים בשנה בשעת האסון ואיש לא דאג כלל להצלתם, ואפילו רב החובל בעצמו שבשעת מעשה, לדברת אחדים מהנוסעים במחלקה הראשונה, ישב עמהם באולם הקונצרטי הגדול ויבדח לבבם בספורים אניקדוטות ומלי דבדיחותא עד ששמחתם נהפכה לתוגה בהשמע פתאום קול הפרץ והורגשה מהדפה עצומה ונכבו המאורות ותקם מהומה מבוכה ומבוסה. אפילו רב החובל הזה לא דאג מאומה להציל ראשונה את הנשים והילדים כ"א ראה ראשית לו להציל את עצמו ואחריו החרו החזיקו בהצלת עצמם ה„איקיפזש“ במהרם לקפוץ לתוך סירות ההצלה ובין כל הנצולים ליכא אלא אשה אחת וילדים אין גם אחד, ואמנם פקידי האניה ומלחיה אומרים, שאי אפשר הי' להציל אלא אותם שהיו על מכסה האניה אבל אלה שהיו ומכש"כ אלה שעוד נרדמו בשנתם על משכבותם בתוך התאים, מלבד מה שלא הספיקה העת ללכת להעירם עוד גם אי אפשר הי' להבקיע אליהם דרך מפני המים שמלאו ברגע את המבואות והפרוזדורים עם המעלות. ורב החובל מכחיש שבתו באולם הקונצרטי, ועוד מוסיף, כי אדרבא הוא היה על מקומו, ובראותו את ה„סטורסטאד“ נגשת אליו צעק אל הקפיטן להסב את הקיטור לסגת אחור ועל אניתו פקד להניח את הקיטור ללכת בכל כחו (שעלה לי"ח אלפי' כחות סוס) למען תמהר אניתו לעבוד מכנגד פני הקודמת, ולאחר שכבר נתקעה זו באניתו צעק לרב חובלה להניח את הקיטור בכל כוחו במהלך לפנים למען תהדק עצמה יותר בתוך כותל אניתו ובזה גופה תסתום את הפרצה שלא יחדרו המים לתוכה, אך כבראשונה כן בשניה לא שמע הקפיטן השני בקול דברו ויסוג אחור ונבעה הפרץ במלואו – אך יהי' איך שיהי' האסון גדול ונורא מאד תתפ"ד נפש נטבעו ובין ת"ג הנצולים אין מהנוסעים אלא כעשרים ממחלקה הראשונה וכק"ן נפש מהמחלקה השניה והשלישית.
ולא עוד אלא שבין הנוסעים היו 188 צירי „צבא ההצלה“ לקונגרס האינטרנציונלי בלונדון של „צבא ההצלה“, ומכלם לא נצל אלא התופף דידרו בלבד בהתאחזו בחזקה בהתוף הגדול שלו שצף על פני המים עד שבאו שתי האניות הנ"ל ויצילוהו ביחד עם השטים בסירות ההצלה ועם אלה שבשארית כחם עוד נלחמו עם גלי הים ויביאום לרימוסקי ומשם נשלחו במסה"ב לקוועבעק. אך לא די הי' להם כל אשר כבר קרם בדרך אני' בלב ים, ולחרדתם, מרוב הבהלה והחפזון להביאם למחוז חפצם, קפץ המסע מהמסלה ורק בדרך נס לא הי' אסון חדש.
והאני' „סטורסטאד“ המזקת אמנם נזוקה גם היא, אך בכ"ז עוד עצרה כח לשוט עד הגיעה לחופי קאנאדא עם רבים מהנצולים, וכפי שמטלגרפים ממונטיראל מגישה חברת האני' הנטבעת על הקביטן של המזקת תביעה של שני מיליון דולאר. כן מודיעים שהאני' היתה מובטחת באחריות של ששת מיליונים דולאר.
ובלי ספק גם החברה מצדה תשלם למשפחות הנטבעים סכומים רבים אבל אבדן הנפשות הרבות פסידא דלא הדר הוא, ורק השי"ת ירחם עליהם ועל כל העולם כלו המשתתפים עמהם לחמם מיגונים ואבלם, ולא יוסף לדאבה עוד בין בים ובין ביבשה, אמן.
"המודיע", שנה חמישית, מס' 32, 5 ביוני 1914, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– ניורק. – הספינה של חברת קונרד „פרנקוניה“ מודיעה ע"י הטלגרף האלחוטי כי היא הצילה סירה עם שלשה עשר מלחים מהאניה הבריטית „קולומביה“ שהפליגה מאנטוירפין לנויורק. ביום הראשון ירתה על הים לאות כי היא בצרה גדולה. עם המלחים היתה גם גוית רב החובל סטוארד. עוד סירה עם שבעה עשר איש וביניהם גם איזה מפקדים וסגנים לא נמצאה. המלחים המוצלים היו כמו מתים מפני שארבעים שעה היו בסירתם. המלחים מספרים כי אחרי היריה בים התפוצצה ונשברה המכונה הטלגרפית.
– נויורק. – על האניה „קולומביה“ לא היו כל נוסעים, אבל מספר מלחיה היו בערך ששים או שבעים. שתים מהסירות עזבו את הספינה 300 מיל לדרום של קפריס, והספינה היתה מעוטפת בעשן.
המלחים המוצלים הם כל כך חלושים עד כי אין להם כח אפילו לספר פרטי האסון. האניה „פרנקוניה“ טרחה כמה שעות, אולי תמצא את הסירה האובדת ועד עתה עוד לא מצאה מאומה.
"מוריה" שנה חמישית, 10 במאי 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחד הנוסעים באניה זו שניצול מהמות, הגרמני ולטר טריסטפל מספר פרטי האסון הזה שאירע לרגלי השרפה שפרצה באניה.
בחמשי בשבת בשעה 6 בבוקר הפרעה פתאום הדממה באניה על ידי צעקה: פרצה שרפה. ותיכף נצטוינו לצאת מהתאים שישבנו בהם ולחגור את חגורות ההצלה, הבהלה היתה גדולה מאוד ביחוד בין הילדים שנבהלו מפני האש שהתפרצה יותר ויותר, בשעה העשירית נתן הקפיטן פקודה להכין את הסירות המצילות. הקפיטן והאפיצירים של האניה התנהגו באופן מצוין אבל התנהגותם של המלחים ויתר האנשים העובדים על האניה היתה רעה מאוד.
המלחים והעובדים הביאו לידי דחק נורא יען כי הם דאגו על חייהם הם ולא שמו לב לגורל הנוסעים. והדבר הזה הגדיל את מהומת הפחד עוד יותר. הסירה הראשונה שהורדה הימה נתמלאה תיכף מלחים למרות פקודת האופציר שיכנסו לתוכה רק נשים וילדים, אולם תיכף נתקלה בהאניה ונשברה וכל באיה טבעו במצולות.
הורידו את הסירה השניה וגם אליה התפרצו גברים ובראשם ממונה על מחסן המכולת שבאניה. אחרי שהתרחקה הסירה שטח קטן מהאניה סבבוה גלי הים והדפוה אחור עד כתלי האניה ונשברה שם וכל אנשיה ירדו תהומות.
לא טוב מהן היה הגורל של הסירה השלישית. החבלים שהורדה בהם נקרעו והסירה נהפכה עם כל אנשיה. המהומה התגברה באופן שאין לתאר, ורק האניה „גרמניה“ שנראתה מרחוק הביאה תקוה בלבם של הנוסעים.
בין משרתי האניה שררה אי-משמעת נוראה, נושאי הפחמים ומבעירי האש במכונות עלו מתאיהם אשר למטה אל מכסה האניה ולא חפצו לשוב למקומם והקפיטן הוכרח להוציא את אקדחו ולאים עליהם ביריה.
כשנראתה האניה „גרמניה“ צוה הקפיטן שהגברים יעמדו במקום מיוחד והנשים והטף גם כן במקום מיוחד. בשעה ששית כבר היה מכסה האניה חם מאוד אבל כנראה לא הרגישו בחומו. כאשר נשמעה ההתפוצצות של המכונות והיורות קפצתי ביחד עם שני נוסעים הימה ושחיתי אל האניה גרמניה. אבל כנראה לא שמעו שם את קול צעקותי, הועלתי אל האניה במצב של התעלפות. חמשה מלחים נפלו בתוך הלהבה ונשרפו. המכסה של האניה היה חם מאד. ויותר לא יכלתי כבר להשאר. עקבי רגלי היו חצים שרופים.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 358, 6 בנובמבר 1913, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אסון האונייה City of Rio de Janeiro. ציור מאת Frank H. Schell ב- Leslie's Weekly Illustrated. מקור: wikimedia commons
תלגרמות של הצפירה.
(מאת האגנטורא הרוסית וממקורים שונים).
[…]
אסון אניה.
סאן-פראנציסקו 10 (23) פעב'. האניה „ציטי“ שיצאה ביום 17 (30) יאנואר מהונקונג ותבוא הלום אתמול בערב ותשלך עוגן הרחק מן החוף לרגלי הערפל והיום בבוקר נגשה אל הנמל ותתנגש בשן סלע ברכסי התהום ובמשך רבע שעה טבעה במצולות. רבים מן הנוסעים באניה השליכו עצמם המימה בטרם יספיקו לרדת אל סירות ההצלה ונפשות רבות אבדו. כמה טבעו לא נודע, יען כי גם הפקיד אשר בידו היתה רשימת הנוסעים אבד. מספר הנוסעים במחלקה הראשונה היה 29 ובהם איש אירופאי אחד, ועל המכסה היו 150 יאפונים וחינאים וגם 140 משרתי האניה.
"הצפירה", שנה עשרים ושמונה, מס' 36, 24 בפברואר 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 