וואשינגטון. – נתפרסמה תוצאת החשבון הרשמי על אדות החקירה בדבר אבדן האניה “Maine„, מתחלקת לשמונה חלקים, ואלה מסקנות הועד: 1) ברגע היות הנפץ עמדה האניה במי שחו בעמק ששה קני מדה. 2) המשמעת באניה היתה טובה מאד; הנהגת האניה היתה כמשפט; מדת החם במרתפי אבק השרפה בשעה השמינית בערב היתה רגילה, מלבד המרתפים האחרונים, המועדים לקני הרובה בעלי עשר אצבעות, אשר בכל זאת לא הביא חמם לידי נפץ; 3) הנפץ היה עשרים רגע לפני השעה העשירית בערב, ואחריו בזמן קצר מאד היו שני נפצים אחרים; בעת הנפץ הראשון התרוממה האניה למעלה; 4) הועד לא יוכל להחליט לו על ידי עדות הצוללים החלטה גמורה על דבר שברי האניה; 5) מן התאורים הטכנים, אשר תארו את שברי האניה נראה, כי אצל ירכת האניה השמאלית התנפץ מפץ מתחת למים; 7) לפי דעת הועד גרם המפץ גם את הנפצים בשני מרתפי אבק השרפה; 8) הועד מודיע, כי לא מצא כל ראיה מוכיחה להחליט מי אשם בדבר. חברי הועד באו פה אחד לידי ההחלטות האמורות למעלה. בהרצאת הדברים לא יזכר אף דבר אחד לא על אודות ספרד ולא על אודות הספרדים.
"המליץ", שנה שלושים ושמונה, מס' 64, 30 במרץ 1898, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(ומי במים). אסון נורא ואיום קרה ביום שלשום על נהר דאָנוי בקרבת העיר פאַקש באונגארן. כארבע מאות אנשי נשים וטף ורועה עדתם הכהן בראשם, נועדו יחדו לעבור בסך את הנהר ולעלות ברגל עד העיר קאלאָצשא הקרובה לחוג שם חג אחד קדושיהם. כל ההמון הרב בדגלים מתנוססים בידיהם ומשוררים ומזמרים במקהלה, הלך הלוך ונסוע עד הגיעם אל החוף, ושם ירדו כלם על המעברה אשר בה יעברו את הנהר תמיד. המעברה הזאת אף אם גדולה היא ועומדת בשטף מרוצת הדאָנוי, אך הפעם היה המון העוברים בה מרבה להכיל; כי מלבד שפעת החוגגים עוד באו באני שיט זה אורחים רבים היורדים אל השוק, ומהם גם עם עגלותיהם ובהמתם, עד כי לא יכלה המעברה שאת אותם; וגם סער גדול התחולל ברגע עברם, ובכל זאת לא נזהרו המלחים והעתיקו את המעברה מן החוף.
הרוח הלך וחזק ויטלטל את המעברה טלטלה כמשחק בכדור, כי מי הנהר גברו בעת ההיא מפני הגשמים אשר ירדו במשך ימים רבים. המשברים נערמו וירומו והאניה נאנקה ונאנחה כמתבקעת בין הדבקים. מחיל ורעדה ובלהות צלמות הרימו הנשים והטף קול צעקה ויללה קורעת לב וקרב. כנטות האניה על צדה האחת מהרו הנוסעים בה לרוץ אל עבר השני ועל ידי זה גברה טלטלת המעברה. וכמעט הרחיקה המעברה כעשר אמות מן החוף, בא הקרץ! כי נשא הנהר דכיו ויהפוך את המעברה על פיה. צעקה אחת איומה קורעת לב השמים הרעישה את הרוח וכל הנוסעים צללו במים אדירים. מכל ההמון הרב מלטו חיתם כמאה איש אשר ידעו לשחות במים רבים, ויותר משלש מאות נפש אדם מצאו את קברם במשברי ים.
בעל המעברה והמלח שניהם הובאו לדין. חקרו ומצאו כי משקל המשא אשר עמסו ביום המר ההוא על המעברה עלה עד כדי שמונה עשר אלף ככר (צענטנער), בעוד אשר המעברה לא יכלה למלט משא רק חמשה עשר אלף ככר; ועוד גבו עדות מפי הנפשות אשר נמלטו בדרך נס, כי הנוסעים הזהירו את בעל המעברה כי עומס הוא על המעברה יותר מאשר תוכל שאת, ודרשו מאתו להביא ספינה אחרת ולהוריד אליה את מקצת המשא, והוא לא שמע בקולם ולא נזהר.
מ. מ. מ.
"המליץ", שנה , מס', 28 ביוני 1887, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ניורק. – בחופי אמריקה המזרחים היו גשמים נוראים, כמה אנשים נטבעו.
– ידיעות אלחוטיות אומרות כי האניה „אקלהומה“ צוללת. הספינה הגרמנית „באואריה“ הצילה את רב החובל וחמשה מלחים. הם הודיעו כי עוד 24 איש נאבדו.
– לונדון. מודיעים כי שנים ושלשים איש מהאניה „אוקלוהמה“ נאבדו.
– לונדון. – האוקלוהמה היא שוה 110000 לי"ש היא היתה ידועה להיותר בטוחה שאי אפשר לה להטבע. רב החובל אומר כי פתאם נחצאה לשנים. עוד מקוים למצוא אחדים מהאנשים שנאבדו.
תלגרמי רויטר.
אסון האוקלומה.
נוירק. – בסירה אחת של ה„אוקלהמה“ נצולו חמשה מהנטבעים. הם מספרים כי האניה נדחפה בין שני גלים סוערים, וגל אחד עבר על ספון האניה. הקור היה נורא קבוצת אניות עמלו לשוא להציל את הנוסעים נשנו פה אותם המחזות שהיו בעת צלילת הולטורנה.
– נויורק. חמשת האנשים נצילו ע"י האניה „גריגורי“. רב החובל הטה את אניתו אל סירת ההצלה שהכילה את נוסעי האוקלומה, בתקוה כי הגלים ידחפו בעצמם את הסירה אל האניה אבל הסירה נהפכה. ומלחי האניה שמו נפשם בכפם וירדו להציל את הטובעים. שני מלחים כמעט שנטבעו גם הם. חבלים הושלכו אליהם ושתי שעות עברו עד שיכלו להעלותם על האניה. זמן רב נדחפו מגל אל גל, אצל כתלי האניה, עד אשר נשללה היכולת מהאמללים להתאמץ וללחום עם הגלים. נוסע אחד מלבד החמשה שהעלוהו מת תכף כשהוא קפוי מקור, שני המלחים שצללו גם הם עתה במצב מסוכן מאד.
(מאדריד). אניה איטלקית „סיריא“ נושאת נודדים אשר קוו למצוא מנוחה בארצות הים נגפה בשן סלע כבד ביום 5 הזה, ותטבע כעופרת במים אדירים, מחצית הנוסעים מתו בתהום הים ומחציתם שלש מאות נמלטו לחיים. כנראה בא האסון באשמת רב החובל, גם ארחת דייגים אשר באו לעזרת הצוללים נטבעו עמהם עשרים איש. אשה אחת נסעה עם שלשת בניה, היא נמלטה והם ירדו תהומה. האניה „סיריא“ יצאה ביום 2 הזה מגעינויא ומגמת פניה ברצעלונה ומשם לבונעס איירעס. מרבית המתים היה נשים וילדים אשר לא עצרו כח להציל את נפשם בסירות דוגה או במושכות החבלים. הנוצלים נצלו ע"י חריצות ידי בעל האניה אשר הציל 300 נוסעים.
"קול מחזיקי הדת", שנה עשרים ושלוש, מס' 34, 10 באוגוסט 1906, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בירח יולי 1875 אניה אחת בשם „איזאבעללא“ פרשה תרנה מעיר ניוקאסטאל ללכת עירה גאנ־קאנג, אך באולת רב החובל או בסבת הרוח החזק אשר נשב אז על הים, עקשה האניה את הדרך הישרה, אשר עליה תלכנה כל האניות הנוסעות מאוסטראליה ארצה חינא, ותעל על אבן גדולה בלב הים הנודעת בשם באנטאם.
האניה כבדה מאד כי טעונה היתה בגחלים וברזל וכל עמל לקחתה מן האבן היה לריק. על האניה הזאת לבד המלחים נמצאו עוד שבעה עשר איש נוסעים חינעזים, אשר אחרי היותם זמן רב באוסטראליא שבו עתה אל ארץ מולדתם, אך רב החובל עם המלחים לא שמו לבם להנוסעים וישבו בסירות דוגה וישחו אל האי הקטן הנראה מרחוק אשר כנודע להם אחרי כן הוא נקרא „האי העגול“. שני ימים עברו וסירת הדוגה לא שבה לקחת החינעזים, ועשרה מהם ביאוש לבבם קפצו המימה, בתקותם לשחות עד האי, אך האומללים טבעו במצולות טרם ראו פני האדמה.
עתה שמע קורא יקר מהנעשה עם הנצלים על האי: רב החובל עם משנהו ועוד שמנה מלחים בתקותם לשוב לאוסטראליא, בבואם אל האי מצאו אותו עזוב ושומם, ישבו שנית בסירת הדוגה ועוד הפעם עזבו בידי המקרה עשרה מלחים, אחיהם בעבודה, אשר להחיות נפשם השאירו להם רק 14 לטרות לחם. – מים לא היה להם, ובגדים – רק אלה אשר כסו את בשרם.
האומללים נכנעו לפני גורלם המר בחזקם איש את לב רעהו להוחיל ולחכות עד אשר תעבור עליהם איזה אניה ותצילם ממעמדם הנורא, אך בלבבם ידעו כי תקות שוא תנחמם ובטחונם הבל, כי רחוק היה האי מאד מהדרך הסלולה אשר בה האניות עוברות, זולתי אם נפלאות יעשה להם אלהים!
אחרי עשותם להם איש אהלו למחסה מזרם ומטר תחת חרשי המצל אשר גדלו על האי זעיר שם זעיר שם, החלו לדאוג למצוא טרף לנפשותיהם, אך חיתו יער לא נמצאו על האי הקטן והנעזב הזה, וישקיטו רעבונם רק בצפורי הים. אולם מחסור האוכל לא הרע להם כאשר הצר להם מחסור המים, ושלשה מהם בעטוף נפשם בצמאון מתו כעבור ימים אחדים. – המים אשר יכלו לשתות היו רק מי גשמים, ושבועות שלמים זה אחר זה חלפו לפעמים, אשר גם מעינם זה נסתם להם, ובמה להשקיט את הצמאון המכלה נפש ורוח, אין.
שלש ארבע פעמים ראו עיניהם מרחוק אניות הנשאות על פני המים לארץ כתיים, אך פירוד המקום ביניהם והאניה לא נתן אותותיהם אותות שוא להראות לאנשי האניה. בכל פעם אחרי מקרה לא הועיל כאלה יאוש לבב האומללים גבר עליהם בעזוז תקפו והנדחים האלה אשר להחזיק את חייהם יכלו רק בצפוריהם בלי תפונה נכרתו מארץ החיים לולא הופיעה על פני המים אניה חמישית אשר עברה דרכה קרובה להם מן האניות הראשונות. התקוה היתה מחדש בלבם ולשמחתם אין קץ בראותם אשר האניה שמה פניה להאבן באנטאם. „יכול להיות“, קראו קול אחד, „כי אחדים מהכתיים הנעזבים בלא רחמים חיים עוד על אניית „איזאבעללא“ השבורה ויזכרו כי אנשים חיים התמלטו אל האי הזה וישלחו אחרינו סירת דוגה, ואנחנו נצלנו! …“ כה היה רצון אלהים.
האניה „לאראלינד“ תחת פקודת רב החובל לינד, בהתבוננה את איזאבעללא השבורה ובשפטה בצדק כי אנשים חיים ימצאו עוד עליה, שמה פניה להאבן באנטאם. משבעה עשר כתיים נותרו רק ארבעה. כל לב ימס בשמוע את ספורם מהצרות ופרעות אשר עברו עליהם בהמשך חצי שנה בחיותם על סלע נעזב בלב ים. כהמלחים על האי כן נפשותם היו עטופות תמיד ברעב וצמאון. לא אחת ולא שתים, יספרו הנשארים בחיים, שכבו על אבן קר וחכו על המות כי יצילם ממצוקותיהם, אך חפץ החיים בכל זאת שב אליהם בכל פעם בראותם צפורים או יום סגריר אשר הבטיח להם מים לשתות, והתקוה הופיעה מחדש בלבם. רב החובל לינד קבל את הכתיים האומללים באניתו ולא חס על כל עמל למען להשיבם לבריאותם ואיתנם הראשון.
הכתיים אשר אהבת אחים לא קטנה בלבם מאהבת עצמם, הגידו לרב החובל מצילם כי על האי הקרוב העגול ברחו על נפשם מלחי אנית „איזאבעללא“ וכי יוכל היות אשר אחדים מהם חיים עוד כהיום, ורב החובל לינד בשמחת לבב להציל עוד נפשות אחרות מעטוף ברעב וצמאון מהר אל האי וימצא שמה ארבעה בריטאנים רעים ודלים באין תקוה לשוב לאיתנם, ובשרם הנחרב מקרני השמש נראה מבגדיהם הנקרעים עליהם. מעל האי לוקחו ביום 8 אפריל 1876 חצי שנה אחרי שבירת אניתם, ורב החובל הלבישם, האכילם ויטיב עמדם כאשר עם הכתיים וביום 15 אפריל הביאם בשלום לנימעא.
רב החובל מהאניה „איזאבעללא“ עם המלחים אשר ברחו עם סירת הדוגה הגיעו בשלום אל איזה חוף, אך קשה להבין איך זרו לרב החובל רגשות אהבת האנושי אשר אף בבואו בשלום היבשה, לא דאג על האומללים אשר עזבם בתוך ים נורא!
המעתיק: מאיר בן צבי יצחק יאשפאן מקראקענאווא.
"הלבנון", שנה שלוש עשרה, מס' 34, 6 באפריל 1877, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(עוד ע"ד המהפכה בסאנטאנדער). האסון הנורא אשר קרה את עיר החוף סאנטאנדער בספרד עולה הוא על כל האסונות הנוראים אשר נקרו ויאתיו בשנים האחרונות בתבל ארצה. מי שלא ראה חוף גדול בוער במבול אש, אניות גדולות וקטנות עפות ברוח, אלפי אנשים נופלים לארץ, פגרים מתאים שוכבים למאות חמרים חמרים, חוטי התלגרף נתקים ועמודיהם נמוטים, מסע מסלת הברזל מוכה לרסיסים, בתים, מקצתם מעי מפלה ומקצתם בוערים באש, חנויות ובתי מסכנות רבים נפוצים ומושלכים על פני השדה, אויר מלא אדים השמים מחנק לנפש מעשן, נפט ועלי קטרת, בתי מלון ובתי שעשועים נהרסים, ארבות עשן עפות מן הגגות, עוגני אניות מושלכים בגובה כמה מאות מיתר מעל פני הים, ים סוער והומה בכח חמש מאות תבות דינאמיט, – מי שלא ראה כל אלה לא ראה אסון ושבר גדול ונורא, אשר כתומם באו על העיר סאנטאנדער.
העיר סאנטאנדער היא – או יותר נכון – היתה עיר סוחרת העמים ושניה במדרגתה לברצלונה. חופה הוא טוב מאד, אצל לשון ים נהדרה אשר מימיה לא יהמו ולא יסערו ויכול להכיל את הציים האדירים בתבל. אצל החוף גן שעשועים נחמד למראה הנשקף על פני הים. מעבר האחד להגן ההוא ישתרע הים בהדר גאונו ומעבר השני יתנשאו הרי גבנונים בשיא גבהם.
נמל סנטנדר, 1867. צילום: Juan Laurent. מקור: ויקישיתוף
הידעתם, קוראים נכבדים, מה נשאר מכל אלה? מכל מחמדיה אשר היו להעיר סאנטאנדער: מחנויותיה, אוצרותיה, בתי המלון ובתי המשוש נשאר – עי מפלה אחד מקרשים וקורות, אבנים ולבנים שרופות, שלשלות ברזל של האניות הנהרסות, שברי סירות דוגה ובתי חרשת נהרסים. שלשה רגעים היו דים לשים את כל העיר, שאונה והמונה ואשר בה – לתהו ובהו! התלגרמות כבר הודיעו את כל פרטי האסון. נודע כי האש שפרצה באניה „מיטשיטשאקא“ הסבה בדבר הזה, כי הדינאמיט אשר היה שם בכמות רבה (חמש מאות תבות) ואשר הבריחוהו מן המכס עשה את השמות האלה. עד כה לא נודע אנה חפץ רב חובל האניה הזאת להוביל את המשא. האסון קרה ברגע אשר האניה „אלפונסו XIII“ באה אליה לעזור לה בצרתה. האניות השתים ההן וכל אשר בהן וכל האנשים אשר שם כרגע היו כלא היו, כי התפוצצו לרסיסים דקים מן הדקים, ואף נפש אחת מהן לא נמלטה, כי עפו כרוח השמימה וירדו אחרי כן ויכס עליהם הים כצלמות.
כבר הודענו, כי בני העיר, ומה גם שרי הממשלה מאנשי הצבא ושרי האזרחים, בשמעם על דבר האש שפרצה בהאניה, מהרו בהמוני המונים אל החוף להציל את האניה, ולכן היתה בהם יד האסון לרעה. אחד הוא ראש העיר (מער) אשר ארח פלא השלך כעשרים צעדים רחוק ממקום האסון וינצל.
אחרי שלשת ימים מצאו את גוית שר הפלך, סאמעז. הגויה היתה קרועה בשלשה מקומות וכמעט כלה הפכה פחם. המארקגראף גראס פאמבא, אחד האצילים הגדולים יושב העיר הזאת אשר לחוף ימים תשכון, אבד ולא היה נודע מקומו איה, ואך אחרי ימים אחדים מצאו אחר עמל רב את גויתו מחוץ לעיר הרחק ממקום האסון, אשר השלך שמה בכח המפץ. בבתים הרחוקים ממקום האסון נשברו החלונות וכלי הבית התהפכו וירקדו כאילים.
בעיר הזאת אין אף תקון אחד מהתקונים הטובים הנמצאים בשאר ערי אירופא, ולכן היתה לאל יד האסון להתרחב ולהתגדל. בסאנטאנדער אין מים לכבות תבערה. העבודה להמשיך אליה גלות מים ממעינות רחוקים מהעיר תמשך זה שנים רבות, ועוד תמשך עת כבירה עד אשר יהיו להעיר החשובה הזאת מים לכל צרכיה. אין שם גדוד מכבי אש, גם לא כלים למטרה הזאת. מזכיר הפלך, הנצל בארח פלא מן המהפכה, הודיע להמיניסטריום לעניני הפנים כדברים האלה: „אין לי כל עצה להלחם בהאסון!“
ואמנם לא היתה כל תחבולה להציל את העיר ואנשיה הנשארים מן המהפכה. נגדה נא לים של להבות אש דאג כל איש אך לנפשו ולאחרים לא שם לב. בין הנהרגים נמצאו למחרת היום ההוא כמאתים ילדים אשר הביאום אל בתי החולים תחת מחסה הממשלה, עד אשר יבואו אבותיהם הנשארים בחיים ויכירום.
רוב בניני העיר היו בנוים מעץ נארוועגי אשר גם הם הועילו להותם להרחיב האש. גם יראו אנשי העיר לנפשותם להתקרב אל הבתים להצילם, כי עברה הרגה בעיר, כי כמות רבה מדינאמיט טמונה בבתי העיר וכאשר יריח לשון אש יעלו הבתים בסערה השמימה.
מזכיר המיניסטריום לעניני הפנים הודיע את פרטי המקרים. לפי הידיעות הערוכות ע"י הממשלה יעלה מספר המתים הנכרים בפניהם מי המה – למאה וחמשה, ומספר המתים אשר לרגלי פצעיהם הנוראים לא יכירום – לעשרים ותשעה; שתים עשרה אניות סוחר גדולות טבעו בים; חמשים ושנים בתים נהרסו כלה; בתים למאות בתוך העיר יהרסו במצות הממשלה מפני הסכנה המרחפת על פני יושביהם לבל יהיו בתיהם קבריהם. על קרנות הרחובות הדביקו מודעות, כי הממשלה עושה את כל אשר ביכלתה להקל על יושבי העיר את ענים וצרותיהם. המלכה המושלת לפי שעה בספרד התחלחלה ותתרגש מאד בשמעה את דבר האסון הנורא אשר קרה את עבדיה בסאנטאנדער ותנדב את נדבתה הראשונה למשען בני העיר.
המיניסטרים שלחו אל מקום האסון את אחד מחבריהם, המיניסטר לעניני האוצרות, אשר הוא יליד עיר סאנאנדער. כארבעת אלפי איש חכו לו בקרבת בית תחנות מסלת הברזל.
יודעי דבר יעריכו את הנזק בסך מאה מיליון פראנק.
רב החובל אשר לאנית „מיטשיטשאקא“ לא הודיע עד הרגע האחרון כי נמצא בהאניה חומר דינאמיט. האניה בערה באש והוא ידע כי אסון נורא רובץ לרגליה ויעש עצמו כלא יודע. כפי הנראה חכה לעזרת מה, אך תקותו נהפכה לו לאכזב, ואך ברגע האחרון צעק בקול מר: „דינאמיט“! .. „דינאמיט“! . והנה המהפכה! ..
הים ישליך עוד היום מתוכו בכל רגע גויות מתים. ראש המרקגראף פאמבא נמצא במרחק מאה מיתר מגויתו.
הצוללים בקרבת העיר יחליטו, כי עוד ארבעים תבות דינאמיט תמצאנה בקרקע הים, אשר לא הריחו אש.
כשמוע בני העיר כי יש את נפש הממשלה לצוות להוציא את הדינאמיט מקרקע הים ברחו לנפשותם אל ההרים אשר מסביב לעיר.
"הצפירה", שנה עשרים, מס' 241, 16 בנובמבר 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נויארק 19 יוני (2 יולי). בעת השרפה הגדולה בבתי מלאכת האניות של הובוקען נשרפו שלשה בתי תחניות לאניות של החברה ללויד. נזק רב סבלו האניות של הללויד ההולכות בין האמבורג ונויארק ונזק קל סבלו האניות „זאאלע“ ו„ברעמען“. בית התחנות של האניות ההולכות בין האמבורג ונויארק הועלה בסערה בעזרת דינאמיט למען הפסיק את האש לבל תפרץ הלאה. כאשר פרצה השרפה קפצו הרבה אנשים מן האניות המימה, רבים טבעו במים ורבים נשרפו באש. אומרים אמור, כי מאה נפש אבדו. עד הצהרים לא יכלו לדעת מספר הנפשות האובדות. באניות „זאאלע“ ו„ברעמען“ לא היו רק החובלים בלבדם. האניה „זאאלע“ הוצאה מתוך השרפה בעזרת האניה „קיסר וילהעלם“. סדרי המשמעת במשרתי האניות השתמרו באופן נפלא, וגם בעת הסכנה הגדולה לא חדלו סירות ההצלה מעבוד עבודתן בחריצות יתרה. האש התרחבה במהירות נפרזה וכמעט לא היתה תקוה להציל את האניות „זאאלע“ „מיין“ ו„ברעמען“. מספר הנפשות האובדות נודע רק אחרי הפקד מספר החיים הנמצאים בבתי החולים והמנות מספר האורחים לפי הרשימות.
"הצפירה", שנה עשרים ושבע, מס' 139, 3 ביולי 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פאלמוט. אנית הקיטור Mohegan של החברה Atlantic Transport line, בדרכה מלאָנדאָן נויאָרקה עם מאתים נוסעים נהרסה בחמישי בשבת בערב אצל סעיף סלע ליזארד. לפי הידיעות האחרונות מיום שלשם טבעו אנשים אחדים, בקרב כבר סירת ההצלה אל החוף. שלשים עלו על היבשה בפאָרטהויזטאָק. האניה „מאהעגאן“ ירדה המצולה. ולפי דברי דפשה מיום אתמול נצלו רק שלשים ואחד איש ממאתים הנוסעים באנית הקיטור „מאָהעגאן“ ויתר האנשים טבעו.
"המליץ", שנה שלושים ושמונה, מס' 217, 17 באוקטובר 1898, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אל מכה"ע „טימעס“ יודיעו מעיר פערא כי בחמשה עשר לילה העבר התרוצצה אנית הקיטור התוגרמית Betimo, בצאתה מן הבאספארוס, על אנית מלחמה האנגלית Beta אשר עמדה אצל ארמון הסולטאן וכרגע החלה האחרונה לרדת מטה, אך בעמל רב הצליח בידי תופשי משוט להגיע עם קצה האניה עד החוף ולהציל לקוחים למות, בין הנוסעים על האניה הסוערה הזאת היה גם ה' Fotiades Bei ציר התוגרמי באתונא.
"הצפירה", שנה שניה, מס' 6, 10 בפברואר 1875, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עוד תצילנה אזנינו מקול אנקת האומללים שטבעו בים הצפוני באניות הסוערות בחדש העבר, והנה קינה חדשה הגיעה אלינו בימים האלה מדאָפער (אנגליה) כי אנית הקיטור „Scholten“ אשר הלכה מראָטטערדאם לנויאָרק טבעה ביום 19 נאָוועמבער העבר בלשון הים קרוב לדאָפער במרחק שלש שעות מראֶמסגאֶט אחוזת השר מונטיפיורי ז"ל, ורוב הנוסעים בה, כמאה ושלשים איש ירדו במצולה. תסמר שערת בשרנו ועינינו תרדנה דמעות לקרוא את המספד המר אשר יקשרו כתבי העתים על האסון הנורא הזה. במשך עשרים וארבעה רגעים צללה האניה כעופרת במים האדירים ובין הנוסעים אשר ירדו שאול חיים היו גם הרבה מאחינו, יהודי רוסיא ופאָלען.
ועוד גדול הכאב הרבה יתר מאד, כי האסון קרה לא בידי שמים ע"י נחשול שבים ורוח סערה כ"א בידי אדם, ע"י רב החובל בעצמו שלא נזהר בדרכו ולא שמר את החקים הקבועים לעוברי ארחות ימים בימי ענן וערפל. בלכת האניה שלאָטטען היה חשך אפלה על הים וערפל חתולתו עד אשר לא ראו איש את אחיו. עפ"י החק הקבוע אסור לאניה לעשות דרכה בשעת ערפל, כי מחויבת היא לעמוד על עוגנה עד אשר יעלה הענן, והאניה הזאת שטה על פני המים בעת הזאת ותפגע בה אניה אחרת אנגליה „Rosa Mary“, וע"י זה נעשה פרץ רחב בירכתי האניה מלמטה; רוחב הפרץ היה כשמנה רגל, ואנשי האניה לא ידעו את אשר נעשה ויהיו יושבים שלוים ושקטים, ופתאום ראה רב החובל כי האניה יורדת מטה מטה, ויבן את אשר עשה לה האניה האנגלית וירץ אל הנוסעים ויזעק זעקה גדולה ומרה: „אבדנו כלנו אבדנו!“ ותהי מהומה ומבוכה בין הנוסעים ובטרם הספיקו לבקש הצלה צללה האניה מכובד המים אשר עלו בה ורוב הנוסעים כמאה ושלשים איש ובתוכם גם רב החובל טבעו בים.
ואחרי אשר בין האומללים האלה היו גם רבים מאחינו בני רוסיא ופאָלען, חשבתי לי למצוה ולחובה להביא ב„המליץ“ את שמות כל הנוסעים על האניה הנטבעה משום תקנת עגונות.
[כאן באה רשימה ארוכה ומפורטת של שמות הנוסעים שנצלו ושל אלו שטבעו.]
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 